פסקי דין על הראל בן אהרון |

19314-02/15 עפת     26/02/2015




עפת 19314-02/15 הראל בן אהרון נ' מדינת ישראל




לך






בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"ת 19314-02-15 הראל בן אהרון
נ' מדינת ישראל

26 פברואר 2015


ת.ז 028699429
תת"ע 2872-10-14

בפני
כב' השופט רענן בן-יוסף



המערער

הראל בן אהרון


נגד

המשיבה





מדינת ישראל


<#2#>
נוכחים
:

המערער הופיע
ב"כ המשיבה – עו"ד יעלה הראל

פרוטוקול

המערער
: כפי שפירטתי בהודעת הערעור, זו עבירה שכביכול האשימו אותי והיא לא נעשתה. גם ההוכחה שהבאתי והצגתי אותה לבית המשפט על המיקום עצמו, לא יכול להיות לעבירה שייחסו לי. העדה הילה אסרף ראתה אותי אבל זה לא היה מהצומת, והשופט התרשם מסקיצה שהיא רשמה. אמרתי לו שאני לא עו"ד. לא יכול להיות, פיזית אי-אפשר לנסוע ימינה ואז שמאלה. אי-אפשר. היא לא ראתה אותי עשרים מטרים מהצומת, היא ראתה אותי בטווח של עשרים מטר, אבל לא עשרים מטר מהצומת. היא הייתה במרחק של 50-70 מטרים. אני זכרתי במדויק, היא אפילו לא זכרה. אני זוכר את הקטנוע שלי ואני זוכר איך נראית הבחורה הצעירה שבדקה לי את הרישיונות. אני בוודאות יכול לומר את זה.
לשאלת בית המשפט לגבי הטענה הנוספת שהעליתי, מדוע לא שאלתי בבית משפט לגבי שוטר הנוסף אני משיב, כי לא ידעתי מה לשאול, בית המשפט אמר לי "תשאל", ואז אחרי שהוא אמר "תודה, להתראות", סיפרתי את הגרסה שלי ובית המשפט אמר לי "לא, אתה לא יכול להוסיף דברים, העדה הלכה". לא סתם לא חתמתי על הדו"ח של השוטרת, זה לא מה שקרה. היא אמרה לי "אתה עונה לי? תעמוד בצד". אני לא יודע מה אני צריך לשאול אותה, יש לי את הגרסה שלי.

ב"כ המשיבה
: הטענה בדבר השוטר הנוסף נטענה לראשונה בערעור, בית משפט קמא ביסס את החלטתו על סמך ממצאי מהימנות ועל הבדיקה ב"גוגל מפות". כפי שבית משפט קמא ציין, המערער עצמו הפנה לכך שיש חניה אחת על רחוב גורדון. אם בית המשפט מפנה אותי לסעיף 74 לחסד"פ אני משיבה, כי אין לי דרך להשיב לבית המשפט באשר לקביעת בית משפט קמא, שזה נעשה על דוכן העדים. כן נכתב בפרוטוקול שהייתה החתמה שבוע לפני, אין לי אינדיקציה לדעת אם התביעה ידעה מכך. מסמכים שעד מכין לעצמו טרם עדותו והתביעה לא מקבלת לידיה, בוודאי שאינה יכולה למסור לידיו של נאשם, אף אם הוא צילם את החומר. גם בפרוטוקול אין אינדיקציה שהחומר הועבר לידי התובע שנכח באולם. מיד אמצא את פסק הדין של הרכב ברלינר בערעור שנדון בפני
השופטת קריספין.
חוזרת על כך שמדובר בקביעות מהימנות, ובית משפט של ערעור לא יתערב אלא במקרים חריגים.

<#3#>
פסק דין

נגד המערער, אשר הן בהליך הנוכחי, הן בפני
בית משפט קמא, ניהל את משפטו בעצמו, הוגש דו"ח על כך שנכנס לרחוב חד-סטרי מהכיוון האסור – עבירה בניגוד לתקנה 37 לתקנות התעבורה.
המערער ביקש שמשפטו יתנהל, ואכן כך, ונשמעו ראיות. במסגרת אותן ראיות מטעם התביעה העידה השוטרת עורכת הדו"ח הילה אסרף, המערער העיד בעצמו כעד יחיד.
בית משפט קמא, תוך קביעות עובדות על סמך ממצאי מהימנות, תוך שהוא מאמין לעדות השוטרת ודוחה את עדות הנאשם, הרשיע אותו בדין וגזר דינו לעונש של קנס בסך 1,000 ₪ ופסילה מותנית של ארבעה חודשים לשלוש שנים.
הערעור הוא על הכרעת הדין. בערעורו טוען המערער מספר טענות – טענה אחת, לפיה, השוטרת העידה כעדת תביעה יחידה, כאשר יחד איתה היה שוטר בשטח וטענה זו דינה דחייה מאחר ולראשונה העלה המערער טענה זו בהליך הערעור – בבית משפט קמא לא טען זאת ואף לא הטיח את הטענה בפני
השוטרת אסרף. זאת יש לומר, שבדו"ח שערכה השוטרת לא רשמה במקום המיועד לכך שהיה עד, שוטר אחר, לאירוע.
טענה נוספת שמעלה המערער היא שבית משפט קמא בהכרעת דינו נתן משקל רב ל"ראיה" שבית משפט קמא אסף בעצמו לתיק שבפני
ו, והוא עיון בזירת העבירה באמצעות "גוגל-מפות". טענה זו הינה כבדת משקל – בית משפט קמא מה שעשה בפועל, הלך לבקר בזירת העבירה בעצמו ללא הצדדים, אם כי עשה את זה וירטואלית, דרך אחרת שאפשר לבחון את הסוגיה היא באמצעות השאלה עד כמה מותר לבית משפט לרדת ל"זירת העבירה" ולאסוף ראיות בעצמו, ודרך שלישית היא לבחון זאת במישור של "ידיעה שיפוטית". הפסיקה קובעת שמותר לשופט לעשות שימוש בידיעה שיפוטית, שהיא מבוססת על עובדות שהן נחלת הכלל. ראה למשל ע"א 759/76, פז נ' נוימן פ"ד לא (2), 169: "מספיק אם נאמר באופן כללי כי מדובר בעובדות שהן נחלת הכלל, כגון: עובדות היסטוריות, עובדות שבפיזיקה בסיסית, גיאוגרפיה, תוצאות מחקרים ידועים או של סטטיסטיקה ממשלתית...". אפשר ששימוש ב"גוגל-מפות" הוא מן שימוש במעין ידיעה שיפוטית או בידיעה שהיא נחלת הכלל, שמותר לשופט לעשות בה שימוש, אבל צריך הוא ליידע, בוודאי נאשם לא מיוצג, באפשרות שכך הוא הולך לעשות, כדי שיוכל להתמודד עם אותה ראיה.
נקודה נוספת שמעלה המערער, ובצדק מעלה אותה, היא העובדה שהעדה, הילה אסרף, ערכה תרשים של האזור, אך ערכה אותו שבוע לפני הדיון בבית משפט קמא. המערער, שניצל את זכותו לפי סעיף 74 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, ודאג לקבל את חומר החקירה – את אותו תרשים לא קיבל, והתרשים הובא לראשונה בפני
ו בעת שהשוטרת העידה בבית המשפט. עובדה זו יש בה פגיעה ממשית ביכולתו של הנאשם לנהל הגנה ראויה, ולעניין זה אפנה לפסק הדין ע"פ 173/88, מרדכי אסרף נ' מדינת ישראל
, פ"ד (1), 785, שם נאמר: "לדעתנו, אם לא קוימה החובה שבסעיף 67 (היום 74) לחסד"פ, על בית המשפט לבחון האם נפגעה על ידי כך זכות הנאשם למשפט הוגן, ואם התשובה תהיה חיובית...עלולה הפרת החובה הנ"ל להביא לזיכויו של הנאשם".
בית משפט קמא ייחס משקל רב לתרשים שערכה הגב' אסרף, וכאשר תרשים זה נגלה למערער לראשונה, כשהשוטרת על דוכן העדים, יש קושי בעניין.
נכון שבמקרים רבים עדים עורכים על דוכן העדים תרשים לבקשת צד זה או אחר, ונהוג לקבל את אותו תרשים כראיה מבלי לתת משקל לסעיף 74 לחסד"פ, כך גם בהליכים "כבדים" יותר. אומר שעל-פי דעתי נוהג זה הוא נוהג לא ראוי, אבל בוודאי שכאן ועכשיו לא אתייחס לעניין לעומקו, ודי שאומר שבנסיבות תיק זה ברור, על-פי עדות הגב' אסרף, שהתרשים הוכן מבעוד מועד והיה על התביעה לדאוג שהנאשם יקבלו.
אכן בית משפט קמא קבע את פסק דינו על-פי ממצאי מהימנות שעל-פיהם קבע את קביעות העובדה, אך בתיק זה הנסיבות הן חריגות – בית משפט של ערעור, על פי הסייגים שבדין, רשאי להתערב. הנני סובר שלמערער לא ניתנה אפשרות מספקת להתייחס לכל הראיות שבאו נגדו ולכן, מחמת הספק, הנני מזכה אותו בדינו.

<#4#>

ניתן והוּדע היום, ז' אדר התשע"ה, 26/02/2015, במעמד הנוכחים.
רענן בן-יוסף
, שופט

הוקלד

על

ידי

נופר

דוידי






עפת בית משפט מחוזי 19314-02/15 הראל בן אהרון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 26/02/2015)