פסקי דין על יואל מזרחי

1110/04 פ     09/02/2005




פ 1110/04 מדינת ישראל נ' יואל מזרחי




12
בתי המשפט

פ 001110/04
בית משפט השלום ירושלים
09/02/2005
תאריך:
כב' השופטת רות זוכוביצקי
, סגן נשיא
בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
יואל מזרחי
הנאשם
ב"כ המאשימה עו"ד רבקה גלט

הנאשם בעצמו
נוכחים:
פסק דין
המאשימה האשימה את הנאשם בכך כי תקף את אחיו המתלונן שלא כדין באמצעות מקל ופצע אותו ועל כן יש לראות בכך עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות - הכל כמפורט בכתב האישום

אין חולק כי ביום 16.05.04 בשעה 13:00 או בסמוך לכך, פרץ ויכוח בין הנאשם לאחיו המתלונן. הויכוח הוביל לקטטה שהסתיימה בפציעתם של הנאשם והמתלונן.

הנאשם כפר באשמה וטען כי פציעתו של אחיו נגרמה כתוצאה מכך שהוא - הנאשם - הגן על עצמו באותה קטטה שאף הוא נחבל בה ע"י אחיו המתלונן.
מטעם המאשימה העידו:
מר ויסאה אשכר, גובה הודעתו של הנאשם (להלן: "גובה ההודעה")
מר שמואל טל, שוטר משטרת מורייה, (להלן: "השוטר")
מר מזרחי יצחק, המתלונן (להלן: "המתלונן")

כמו כן סומנו והוגשו המסמכים הבאים:
ת/1 הודעת הנאשם מיום 16.5.04
ת/2 דו"ח פעולה
ת/3 תעודה רפואית
ת/4 הודעת האם מיום 16.5.04

מטעם הנאשם העידו:
מר מזרחי יואל, הנאשם (להלן: "הנאשם")
גב' מזרחי חנה, אמו של הנאשם (להלן "האם")
גב' בראשי אסתר, אחות הנאשם (להלן: "האחות בראשי")
גב' חיים ירדנה, אחות הנאשם, ( להלן: האחות חיים")

החלטתי לזכות את הנאשם ולהלן נימוקי.

מהעדויות עולה כי קיים סכסוך עמוק ומתמשך בין הנאשם לאח המתלונן בדבר ירושת האם שעודה בחיים. על פי העדויות מתגורר הנאשם עם אימו האלמנה שגילה 78 בביתה, דואג לצרכיה ומטפל בה.

לאחר מות האב נותרה האם להתגורר בדירה שהיתה שייכת לה ולבעלה המנוח. כן נחתם הסכם בין הבנים, יורשי המנוח, על פיו ימשיך הנאשם להתגורר בדירה ולטפל באימו זאת היות ויתר האחים נשואים ולכל אחד מהם דירה בבעלותו.
על פי ההסכם, הנאשם שטיפל בהוריו הזקנים ימשיך להתגורר בדירה כל עוד יחפוץ בכך וללא תשלום דמי שכירות. כן נקבע באותו הסכם כי הדירה תימכר, ככל הנראה לאחר מות האם, רק אם תהיה הסכמה של לפחות שלושה מהאחים.

בד בבד, עם חתימת ההסכם בין האחים, חתמה האם על צוואה על פיה היא מותירה את חלקה בדירה וכן את כל רכושה מחצית לבנה יואל מזרחי
, הנאשם, ומחצית ליתר האחים, ביניהם המתלונן, בחלקים שווים.

הצוואה שחתמה האם וההסכם שנחתם בין כל האחים היה לצנינים בעיניו של המתלונן והוא החל לנקוט בצעדים נמרצים ודרסטיים על מנת לשנות את ההסכם שעליו חתם כאמור ולהשפיע על האם לשנות את הצוואה.

הן ההסכם והן הצוואה צורפו לסיכומים שהגיש הנאשם לבית המשפט. הנאשם אינו עו"ד ועל כן לא היה מודע לכך שאת ההסכם והצוואה היה עליו לצרף במסגרת שמיעת הראיות בתיק אולם, חרף זאת, אינני מטילה ספק באמיתות תוכנם של מסמכים אלה.

על פי העדויות של האם ושתי האחיות, בראשי וחיים, נהג המתלונן להטריד את כל בני המשפחה ואף את האם הזקנה לעיתים קרובות ובכל הזדמנות ולא בחל אף בתקיפה פיזית של האחיות ובמיוחד תקף האח המתלונן את הנאשם.

להלן ציטוטים מעדויות האם והאחיות באשר לאופיו של המתלונן.
אומרת האם, האלמנה בת ה - 78
"הריב בגלל שיצחק (המתלונן ר.ז) רוצה שאני אמכור את הבית ולתת לו את הירושה אבל אין לי לאן ללכת"
(פרוטוקול עמ' 6 ש' 17-18)

ועוד היא מוסיפה

"הנאשם גר איתי ואני רוצה שהוא יגור איתי. הוא דואג לי מאד מאד. אני לא הולכת לסופר ולאף מקום. הנאשם עושה לי הכל"
(פרוטוקול עמ' 6 ש' 20-22)

בהודעתה במשטרה אמרה האם כי הסכסוך העמוק שבין הנאשם למתלונן קשה מאד וכי היא פוחדת מהריב מהם אבל פוחדת יותר מהמתלונן וכדבריה
"אני מפחדת מהם שהם רבים אבל יותר אני מפחדת מאיציק (המתלונן ר.ז.) "
(ת/4 ש' 12-13)

האם העידה על אופיו האלים מאד של המתלונן. לדבריה:
יצחק (המתלונן ר.ז.) אפילו לאחיות שלו מרביץ
(פרוטוקול עמ' 6 ש' 11)

האחיות עצמן העידו כי המתלונן אכן מבקש לשנות את ההסכם ואת צוואת האם, ואינו בוחל בשום אמצעי להשגת מטרה זו.

האחות בראשי העידה לגבי אופיו של המתלונן. כשנשאלה ביחס לאלימות המתלונן השיבה שהוא אכן אלים וכדבריה
"ש. האם יצחק אלים
ת. כן הוא אלים... עלי הוא הרים ידיים ואני הייתי עדה לכך שהוא גם הכה את אבא שלי"
(פרוטוקול עמ' 7 ש' 20-21)

העידה כך גם האחות חיים

"ש. איזה מן אח יש לך
ת. אף פעם לא הייתה לו התנהגות טובה... הוא מתנהג באגרסיביות ובאלימות"
(פרוטוקול עמ' 8 ש' 16, 19)

הנאשם העיד באשר לאופיו של המתלונן. לדבריו, המתלונן אדם אלים ובני המשפחה סבלו שנים רבות מאלימות זו.

"במשך שנים לא נהגנו אני ואחיותיי לערב את המשטרה על אף שאחי היה לא פעם אלים מאד"

הוא העיד כי הקטטה ניצתה כתוצאה מסירובו של המתלונן לקיים את ההסכם ואת הצוואה:

"התחיל את השיחה הקבועה שלו, כפי שהוא אומר תמיד כשאימי תמות הוא רוצה שמיד אני אמכור את הבית ואתן לו את חלקו... זה מיום שאבי נפטר לפני 10 שנים"
(פרוטוקול עמ' 4 ש' 19-21)

מהמפורט לעיל עולה כי למתלונן אינטרס כלכלי מובהק לגרום לכך שהנאשם יסלק ידיו מדירת האם בה הוא מתגורר. הוא אינו בוחל בכל אמצעי בהפעלת איומים וכוח כלפי האם, הנאשם והאחיות.
בסכסוך נשוא כתב אישום זה, נפגעו הנאשם ואף המתלונן. הנאשם טען כי התגונן מפני אחיו. הוא מודה כי הוא פגע באחיו אך זאת כהגנה. לדבריו לא הוא החל בסכסוך ואף לא תקף את אחיו ראשון.

לגבי תחילתו של הסכסוך ואופן הפגיעה קיימות שתי גרסאות סותרות האחת של הנאשם ואחת של המתלונן.

הנאשם טען כי נוכח דברי המתלונן, לעניין ההסכם והצוואה, הגיב כך:

"קמתי, הזזתי את השולחן ועפה עליו צלחת, ואז הוא קם והתחיל לתקוף אותי ואז אני התגוננתי"
(פרוטוקול עמ' 4 ש' 26-27)

המתלונן טען כי השיחה שהתנהלה בינו לבין הנאשם לא היתה לעניין ההסכם והצוואה. השיחה היתה בעניין אחר והכעיסה את הנאשם. לדבריו:

"ראיתי שכך הסיפור ואין מה לעשות, קמתי ורציתי ללכת, הוא (הנאשם ר.ז) תפס אותי ולא נתן לי ללכת"
(פרוטוקול עמ' 3 ש' 10-11)

ובהמשך:
"הלכתי לאוטו כדי לנסוע הביתה, בדרך מהחלון הוא התחיל לזרוק עלי דברים... זה לא פגע בי...
(פרוטוקול עמ' 3 ש' 12-13)
גם לגבי אופן הפגיעה קיימת סתירה.

הנאשם העיד כי המתלונן ספג מכה תוך כדי מאבק או כדבריו:

"דחפתי אותו ויכול להיות שתוך כדי מאבק הוא קיבל בוקס, אבל אני מאמין שהסימן הוא מהתקלות בחפץ בבית"
(פרוטוקול עמ' 5 ש' 15-16)

ובהמשך:

"הייתה התגוששות ויכול להיות שזה מהבוקס או מאחד הרהיטים"
(פרוטוקול עמ' 5 ש' 18)

המתלונן העיד כי הנאשם הכה אותו בעזרת מקל. לדבריו הנאשם:

"ירד עם מקל כמו של ידית מטאטא אולי קצת יותר עבה ונתן לי מכה בפני
ם"
(פרוטוקול עמ' 3 ש' 11-16)

ובהמשך הוא הוסיף:

"בינתיים הוא המשיך, ירק עלי, נתן לי בוקס בפני
ם כשאני יושב"
(פרוטוקול ע' 3 ש' 22)

המתלונן העיד כי הנאשם הכה אותו בפני
ם בעזרת מקל ומיד אח"כ העיד כי הנאשם הכה אותו בפני
ם עם היד. הנאשם עמד על כך שהכה את המתלונן בידיים ולא באמצעות מקל.
בהודעתו במשטרה (ת/1) ציין:

"אני לא הרמתי עליו אלה אלא רק היה בינינו ריב עם הידיים"
(ת/1 ש' 40-41)

בעדותה בפני
י אמרה האם
" הם התחילו בידים, יצחק המתלונן לקח צלחת של מרק ושפך למעלה לתקרה "
(פר' עמ' 6 ש' 9-10)

ובהמשך:

"אחר כך היו צעקות אחד הרביץ לשני והרים ידים.. יצחק התחיל להרביץ לנאשם הוא התחיל עם הידיים... ואז יצחק סגר את הדלת כדי שאני והנאשם לא נצא מהבית"
(פר' עמ' 6

אמנם בהודעתה ת/4 אמרה האם כי את התגרה לא ראתה אולם, אני מעדיפה את הגרסה שהציגה בעדותה בפני
י . כשמסרה האם הודעה במשטרה לא יכלה לדעת שהתלונות יגיעו לידי הגשת כתב אישום ונראה שרצתה לטשטש את הארוע ולא להעיד כנגד מי מהבנים ועל כן לא סיפרה במשטרה על פגיעות הגוף לא של הנאשם ולא של המתלונן.
לאור העדויות אשר הועלו בפני
י אני מקבלת את עדותו של הנאשם שתקף את המתלונן רק לאחר שהמתלונן תקף אותו ראשון.

גרסתו של המתלונן, שהנאשם הכה אותו באמצעות מקל והפגיעה בפני
ו נגרמה כתוצאה מכך, ולא כתוצאה מהתקלות כלשהי בבית, אינה עולה בקנה אחד נוכח העובדה שהמאבק בין השניים התרחש בבית. השוטר שהגיע לבית לא כתב בדו"ח שהגיש מטעמו (ת/2) דבר ואף לא חצי דבר אודות התרחשות כלשהי מחוץ לבית.

המתלונן עמד בפני
י. הוא אדם גדל גוף וחזק ואילו הנאשם כמעט היפוכו הגמור; קטן גוף ונראה חלש יחסית. ספק רב בעיני אם לאור אופיו האלים של המתלונן הוא ספג מכות מן הנאשם.

לא רק שקיימת גרסה מול גרסה כמפורט לעיל אלא שעובדה היא שהמתלונן ואף הנאשם התלוננו ושניהם נפגעו.

לא ברור מדוע אפוא הוגש כתב אישום רק כנגד הנאשם ולא כנגד המתלונן.

למתלונן אינטרס מובהק להציק לנאשם. הנאשם בסיכומיו, ס' 15, ציין:

" אחי סבור כי אם יפליל אותי אזי גם הצוואה או העזבון יימכר או ינוהל בכפוף לכך שכביכול אני פלילי אך הוא טועה. זו מזימה מצידו לחסל עימי חשבונות שלא על פי רצונם של הוריי, זו הסיבה לתקיפתי ולתלונה שהגיש נגדי"

האחות בראשי חזקה את דברי הנאשם ובחקירתה החוזרת העידה:

"יצחק (המתלונן ר.ז) בא אליי הביתה ביום שבת והאשים את יואל (הנאשם ר.ז) ואמר שהוא יקבור את הנאשם והנאשם ישלם על זה כל החיים שלו והוא יוציא ממנו את הבית בדרך שהוא יתבע אותו למשפט על המכה"
(פרוטוקול עמ' 8 ש' 9-11)

לא שוכנעתי באמיתות גרסת המתלונן לאור עדות הנאשם, האם והאחיות. המתלונן עושה כל שביכולתו להציק לנאשם וליתר בני המשפחה ומאד ייתכן ואף סביר שהמתלונן לא דייק בתיאור הפרטים שהובילו לתקיפה כביכול.

המתלונן לא עורר בי אמון. אין להתפלא על כך לאור העדויות שנשמעו בפני
י והתנהגותו הבלתי נסלחת לגבי האם הזקנה.

לסיכום ניתן לומר כי לעניין התקיפה, כפי שתוארה בכתב האישום, בפני
י גרסה מול גרסה ועדות יחיד מול עדות יחיד. לא שוכנעתי כי עדותו של המתלונן היא הגרסה הנכונה היחידה וכי דבריו הוכחו מעל ומעבר לכל ספק. אדרבא, על פי חומר הראיות שבפני
י עדותו היחידה של המתלונן נגועה באינטרס ממשי לפגוע בנאשם. הנסיבות ועדויותיהם של האם והאחיות תומכות בכך.

אין חולק כי המתלונן נפגע בפני
ו אך אין אף חולק כי גם הנאשם נפגע בפני
ו. אין לדעת מי החל בתגרה, מי תקף ראשון ומי התגונן.

קיימת סתירה באשר למקום התרחשות הפגיעה במתלונן, האם התרחשה בדירת האם או עקב כך שהנאשם השליך חפצים מן החלון על המתלונן, או שמא רק לאחר שהמתלונן עלה בחזרה לדירה שם הותקף על ידי הנאשם.

עדות השוטר שהגיע למקום לאחר מעשה אין בה כדי לשפוך אור על התגרה ועל עצם התרחשות הפגיעות הן במתלונן והן בנאשם.

לאור המפורט והמוסבר לעיל אני קובעת כי המאשימה לא הוכיחה את גרסתה מעל ומעבר לכל ספק ולא שכנעה כי גרסת הנאשם לא תתכן כלל ולפיכך אני מזכה את הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום א' אדר תשס"ה (9 בפברואר 2005) במעמד הצדדים.
רות זוכוביצקי
, שופטת
סגן נשיא








פ בית משפט שלום 1110/04 מדינת ישראל נ' יואל מזרחי (פורסם ב-ֽ 09/02/2005)