פסקי דין על אורי דוד | פסקי דין על שמעון צרפתי | פסקי דין על ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ

54124-12/12 סעש     08/03/2015




סעש 54124-12/12 אורי דוד, שמעון צרפתי נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 54124-12-12
סע"ש 54073-12-12



לפני:

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים)
גב' יפה קריספיל
נציג ציבור (מעסיקים)
מר דודי נחום

התובעים

1
.
אורי דוד
, ת.ז. 024992844
2. שמעון צרפתי
, ת.ז. 066412719
ע"י ב"כ עוה"ד
אהוד רז


-

הנתבע
ת

ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ

ח.פ. 520039306
ע"י ב"כ: עוה"ד
שלום בר



פסק דין


1.

בחלוף מעל לשנתיים מיום סיום יחסי עובד - מעסיק בין הצדדים, הגישו התובעים תביעתם זו ובה ביקשו מביה"ד לקבוע כי הם פוטרו וכי פיטוריהם היו שלא כדין ולפיכך יש לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצויי פיטורים וכן פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

הנתבעת התגוננה והכחישה כי התובעים פוטרו, תוך שהיא טוענת כי הם התפטרו לאחר שנתפסו בעבירת משמעת חמורה, וכן כי כתוצאה מהעבירות המיוחסות להם נגרם לה נזק אותו ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק לתובעים, במידה וייפסק. כן ביקשה הנתבעת לקזז סכומים ששולמו לתובעים מתוך קרן פיצויי פיטורים אותם קיבלו עת התפטרו.

2.

מהלך הדיון

ביום 3/10/13 התקיים דיון מוקדם, לפני ראש ההרכב, במהלכו הגיעו הצדדים להסכמה אודות שכרם הקובע של התובעים, כך ששכרו הקובע של התובע 1 הינו 10,000 ₪ ואילו שכרו הקובע של התובע 2 הינו 5,200 ₪.
בסיום הדיון ניתן צו לגילוי מסמכים הדדי.

ביום 22/11/13 ביקשה הנתבעת לתקן את כתב הגנתה ולהוסיף טענות עובדתיות חדשות אשר עלו לראשונה בדיון המוקדם ולפיהן התובעים "
התפטרו מעבודתם וכי לפחות אחד מהם אמר במשך תקופה ארוכה כי הוא רוצה להקים עסק עצמאי ולכן התפטר
" וכן כי המדובר "
בשני אנשים שתכננו לעזוב את העבודה ובמהלך הזמן התחילו לבצע התקנות ולעבוד בעסק פרטי... לאחר שעומתו מול הדברים התפטרו ואכן עבדו בעסקיהם
". התובעים התנגדו לבקשה וביה"ד דחה את הבקשה, בין היתר הואיל ומדובר בשינוי מהותי של הגרסה העובדתית שהנתבעת פירטה בכתב הגנתה המקורי, וכן הואיל והיא לא טרחה ליתן הסבר לכך שעובדות אלו לא פורטו ולא הובאו בכתב הגנתה המקורי וכן לא טרחה לציין מה הנסיבות שהביאו לשינוי גרסתה
(הכל כמפורט בהחלטה מיום 23/12/13).

הצדדים הגישו תצהיריהם, וביום 8/9/14 התקיימה ישיבת הוכחות, בה נשמעו עדויותיהם של התובעים ושל עדי הנתבעת: מר יוסי נחום - מי שבתקופה הרלוונטית שימש כממונה על פעילות הסניפים בנתבעת (להלן: "יוסי" או "הממונה") ומר נחמיה אדמוני - מי שבתקופה הרלוונטית שימש בתור סמנכ"ל ומנהל חטיבת המוקד בנתבעת (להלן: "אדמוני" או "הסמנכ"ל").

בסיום ישיבת ההוכחות קצבנו לצדדים מועדים לשם הגשתם סיכומיהם, ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובעים ביום 30/11/14 וסיכומי הנתבעת ביום 15/2/15, וסיכומי התגובה של התובעים ביום 2/3/15) הבשיל התיק למתן פס"ד.

3.

ואלו העובדות הרלוונטיות כפי שהן עולות מכתבי הטענות, מחומר הראיות ומהעדויות:

א.
תובע 1 עבד אצל הנתבעת 18 שנים (מיום 20/10/92 עד ליום 27/10/10).
ב.

תובע 2 עבד אצל הנתבעת 4 שנים ו- 4 חודשים (מיום 4/7/06 ועד ליום 27/10/10).
ג.

ביום 27/10/10 התקיימה ישיבה בין התובעים לבין הנתבעת, בה הועלו נגד הראשונים טענות לפיהן הם ביצעו עבירה משמעתית חמורה (להלן: "הישיבה" או "הפגישה" או "השימוע"), ובסופה מסרו התובעים מכתבי התפטרות (להלן: "מכתבי ההתפטרות").
ד.

הנתבעת מסרה לתובעים מכתב הנושא את הכותרת 'סיכום פגישה' ובו ציינה כי היא מקבלת את התפטרותם (להלן: "סיכום הפגישה").
ה.

ביום 13/5/12 התקיימה פגישה בין התובעים לבין נציגי הנתבעת במסגרתה נשקלה אפשרות כריתת הסכם עבודה קבלני בין התובעים לבין הנתבעת (להלן: "פגישת העבודה"). בסופו של דבר הסכם שכזה לא נכרת.
ו.

ביום 27/12/12 הגישו התובעים את תביעתם נגד הנתבעת.

4.
להלן הפלוגתאות בהן יש להכריע:
א.

מה היו נסיבות סיום העסקת התובעים בנתבעת? האם הם פוטרו או התפטרו? וכפועל יוצא מכך האם הם זכאים לקבלת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת?
ב.

האם נערך לתובעים הליך שימוע כדין ואם לא -
הם זכאים לקבל פיצויים בגין פיטורים שלא כדין?
ג.

האם זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים שיפסקו לתובעים, ככל שיפסקו, את הנזק שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה ממעשי התובעים? והאם יש לקזז דמי הודעה מוקדמת?

להלן נדון בפלוגתאות כסדרן
;

5.

נסיבות סיום העסקתם של התובעים - פיטורים או התפטרות?

התובעים טענו
כי ביום 27/10/10 הם זומנו, בבהילות, להגיע למשרדי הנתבעת, ושם הוטחו בפני
הם טענות לפיהן הם חשודים בגניבה מהנתבעת ולכן אולצו, תוך הפעלת איומים שונים עליהם, לחתום על מכתבי התפטרות.

הנתבעת הכחישה
את הדברים, וטענה כי התובעים אכן זומנו לישיבה במשרדיה, ישיבה שאכן התקיימה ביום 27/10/10 בנוכחות ב"כ הנתבעת, הממונה והסמנכ"ל ואשר במהלכה נשאלו התובעים אודות מעשיהם ביום מסוים ובשעה מסוימת, ומשמסרו תשובה, הציגה הנתבעת לתובעים דו"ח חוקר ממנו עולה, לכאורה, כי אינם דוברים אמת. או אז לטענת הנתבעת, השתתקו התובעים, התנצלו, יצאו מהחדש להתייעצות וחזרו כשבידם מכתבי ההתפטרות. הנתבעת בשלב זה קיבלה את התפטרותם, מסרה להם מסמך הנושא את הכותרת "סיכום פגישה" בו ציינה, בין היתר, את הדברים הבאים:
"להלן סיכום פגישה מיום 27/10/10
נוכחים: שמעון צרפתי
, נחמיה אדמוני, יוסי נחום, עו"ד שלום בר
העובד הודיע על התפטרותו ומסר מכתב התפטרות
החברה הודיעה לעובד כי קיבלה את מכתב התפטרותו וככל שהעובד לא יבוא אליה בדרישה כלשהיא גם החברה לא תיתבע מהעובד"

דיון והכרעה

היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") הוא שהעובד "פוטר", כאשר נטל השכנוע לעניין התקיימות כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, הינו על העובד, שהרי הוא בגדר "המוציא מחברו" (
דב"ע נו/269-3ד"ר איסר מזר - הסתדרות מדיצינית הדסה, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך ל(1) 57
). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, תידחה טענתו של העובד
(ראו דב"ע נו/269-3 לעיל).
הלכה היא, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשתי פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (
דב"ע ל/1-3זמל הרמן - דואיב גילה, [פורסם בנבו] עבודה ארצי, כרך ג(1), 11
).

התובעים, שלפנינו, מודים כי הם אכן מסרו מכתבי התפטרות, אלא שלטענתם הם אולצו, לחתום על מכתבים אלו, תוך כדי איומים ולחץ. כן פנו התובעים, לטענתם, בתכוף לאחר מסירת מכתבי ההתפטרות, אל הנתבעת, וביקשו ממנה לבטל את מכתבי ההתפטרות, אלא שלאחר ששמענו את העדים ובחנו את חומר הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל ולא הוכיחו כי הנתבעת או מי מטעמה פיטר אותם וזאת מהטעמים הבאים:
א.

הנתבעת הוכיחה, לפנינו, כי היא הציגה לפני התובעים את ממצאי החקירה הפרטית שערכה (כאשר אנו איננו קובעים דבר לעניין מהימנות הקבוע בדו"ח החקירה) כשמנגד לא הוכיחו התובעים כי הופעל עליהם לחץ בלתי סביר כלשהו. אמנם במהלך חקירתם הנגדית, הם ניסו להתנער ממכתב ההתפטרות -למשל התובע 1 אמר כי אינו זוכר שחתם עליו ואינו זוכר שכתב אותו, וגם לשאלת ביה"ד השיב כי אינו זוכר אותו (ראה עמוד 10 שורות 13-28 לפרוטוקול), תשובה שלא הותירה עלינו רושם מהימן ולו רק בגלל שכל התביעה מושתתת על מכתב ההתפטרות הנ"ל. בסיכומיו חזר בו התובע 1 מהתכחשותו למכתב ותירץ זאת ב'התרגשות' במעמד העדות, אלא שאיננו מקבלים "תירוץ" זה שכן, לתובע 1, ניתנה, יותר מהזדמנות אחת, במהלך עדותו, ליתן תשובה כנה והוא בחר שלא לעשות כן, דבר שהיה בו כדי לפגום בתביעתו.
ב.

העובדה שלמרות שהתובעים ייחסו, בעדויותיהם, את הפעלת הלחץ לב"כ הנתבעת, דווקא ולמרות שהאחרון, אשר אין חולק כי נכח בזמן שיחת השימוע, היה נכון, במהלך ישיבת ההוכחות
להעיד בביה"ד אודות מה שהתרחש (עמ' 21 שורות 5-6 לפרוטוקול), לא ביקשו התובעים כי יעשה כן.
ג.

מנוסח מכתבי ההתפטרות, אשר נחזים להיות אותנטיים, ניתן לראות בבירור כי מדובר בהתנסחות שונה, אשר אינה תואמת מצב של הכתבה כפי שטענו התובעים. כך למשל מכתבו של התובע 1 נוסח בצורה הבאה:


"27.10.10


לכבוד השמירה טכנולוגיות מיגון בע"מ
א.ג.נ.
הנידון מכתב התפטרות
הריני להגיש את התפטרותי לאלתר.
מרצוני הטוב והחופשי.
בכבוד רב
אורי דוד
0211992844 (וחתימה, א.י.)"


ואילו מכתבו של התובע 2 נוסח בצורה הבאה:



"27.10.10



לכבוד חברת השמירה טכנולוגיות מיגון בע"מ



הנדון: התפטרות מהעבודה



הריני להודיעכם על התפטרותי בעבודה בתאריך 27.10.10



בכבוד רב



שמעון צרפתי
6641271-9 (חתימה בתחתית הדף, א.י.)"


כמו כן, ניתן בנקל להתרשם כי מי שכתב את המכתבים הללו הוא לא אותו אדם, הן מבחינת הניסוח כאמור, והן מבחינת כתב היד אשר נחזה להיות שונה לחלוטין. הבדל נוסף ומשמעותי הינו עניין "הרצון הטוב" הנזכר במכתבו של התובע 1. אילו היה מאן דהוא "מכתיב" לתובעים, ביחד או לחוד, את מכתבי ההתפטרות, סביר להניח שהניסוח היה זהה או אפילו דומה, מה שלא קרה במקרה שלפנינו.
ד.

העובדה שהתובעים, לא הוכיחו את טענתם לפיה פנו אל הנתבעת לבטל את התפטרותם. כאשר גם גרסתם לפיה, הם קיבלו את מכתב סיכום הפגישה (אשר מאשר את התפטרותם, כמוסבר לעיל) והעבירו אותו לעו"ד כדי שהוא "יטפל בעניין" (עמ' 20 שורות 22-26 לפרוטוקול), לא הוכחה.
ה.

עצם פניית הנתבעת אל התובעים, כשנה וחצי לאחר סיום יחסי העובדה ביניהם, אין בה, כשלעצמה, כדי להצביע על כך שהנתבעת הבינה כי לא היה ממש בטענותיה/חשדותיה כנגד התובעים, כאשר, בעניין הטעמים לפניה, מקובלת עלינו עדותו של מר יוסי נחום (עמ' 31 שורות 10-13 לפרוטוקול).
ו.

העובדה שמתמליל פגישת העסקים בין נציגי הנתבעת לבין התובעים שהתקיימה ביום 13/5/12, קרי מעל לשנה וחצי לאחר שיחת השימוע, עולה בפירוש כי הממונה מדבר על עניין 'אי תחרות' המעוגן בהסכם שהם התעתדו לכרות והעובדה שמאופי השיחה ברור כי כל הנוכחים מדברים על 'דברים שהיו' ועל סידור עניינם של התובעים מול 'המחלקה המשפטית' של הנתבעת. כן מהתמליל עולה בפירוש כי נושא אי תחרות הינו 'נושא רגיש' לתובעים בשל 'דברים שהיו' (ראה עמ' 10 שורה 1
ואילך לתמליל וכן עמ' 11 שורות 1-2 שם), כשלכך יש להוסיף שבאף מקום בתמליל ועל אף שלא אחת מוזכר אותו 'נושא רגיש', לא העלו התובעים שום התנגדות או מחאה על אופן הצגת הדברים, על אף שהם מציגים אותם, כביכול, כאנשים בעייתיים, אשר פעלו, בעבר, בניגוד אינטרסים, וכעת עם חתימה על חוזה עבודה קבלני הם נדרשים ביתר שאת לעניין זה.
ז.
העובדה שבאף מקום בתמליל לא העלו התובעים את דרישתם, הנטענת, לחזור בהם ממכתבי התפטרותם.
ח.

פער הזמנים, הניכר, בין מועד סיום יחסי העבודה שבין הצדדים (27/10/10),

ושבין קיום הפגישה (13/5/12) לבין מועד הגשת כתב התביעה (27/12/12), קרי למעלה מחצי שנה ממועד הפגישה ולמעלה משנתיים ממסירת מכתבי ההתפטרות.

לנוכח האמור לעיל ומשקבענו כי התובעים לא הוכיחו כי הופעל עליהם לחץ בלתי סביר לחתום על מכתבי ההתפטרות, הרינו קובעים כי יש לראותם כמי שהתפטרו, כאמור במכתבי התפטרותם ובהתאם לכך, הרינו דוחים את תביעתם לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

6.
האם נערך לתובעים הליך שימוע כדין ואם לא -
הם זכאים לקבל פיצויים בגין פיטורים שלא כדין?

התובעים טענו
כי הם זומנו באופן בהול ומיידי למשרדי ההנהלה בנתבעת ועומתו עם האשמות לפיהן, הם ביצעו עבירות משמעת חמורות ושימוש בציוד הנתבעת לצרכיהם הפרטיים. לטענתם, החשדות לא פורטו טרם זימונם, הם לא יודעו אודות זכותם להיוועץ בעו"ד ולהיות מיוצגים על ידי עו"ד או אדם אחר מטעמם בשיחת השימוע, וכן לא קיבלו שהות מספקת והזדמנות אמיתית להתכונן לשיחה, ללמוד את הטענות המועלות כלפיהם ולהזימן.

הנתבעת טענה
כי בהמשך לחשדות שעלו כנגד התובעים אודות עבירות המשמעת החמורות, הם זומנו לשיחת שימוע כדין במסגרתה הודו במעשיהם, וזאת לאחר שיצאו לשיחת התייעצות קצרה, אשר בסופה מסרו את מכתבי ההתפטרות.


דיון והכרעה
זכות השימוע הינה זכות יסוד של עובד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני
מעסיקו בטרם יוכרע גורלו (ע"ע 231/99 אורי חייק - שירות התעסוקה [פורסם בנבו]; דב"ע נד/3-33 יעקב בר מנשה - שרות התעסוקה [פורסם בנבו] פד"ע כו 423). על פי ההלכה הפסוקה, זכות השימוע עומדת לעובד גם כלפי מעסיק פרטי.
כפי שעולה מחומר הראיות, השימוע התקיים באותו יום בו זומנו התובעים לשיחה, כאשר הזימון נעשה על ידי מזכירת המנכ"ל, באמצעות שיחת טלפון (ראה עמ' 27 שורות 6-16 לפרוטוקול). כן הוכח לפנינו כי לא נאמר לתובעים, טרם שיחת השימוע, מה מטרתה ומה הם המעשים המיוחסים להם ובאיזה עניינים תתמקד השיחה (ראה עמ' 29 שורות 8-9 לפרוטוקול) כן לא נאמר להם דבר אודות זכותם להיות מיוצגים בהליך (ראה עמ' 29 שורות 10-16 לפרוטוקול).
מכאן שבהליך השימוע שקויים לתובעים, נפל פגם, היורד לשורשו של ענין. כאשר גם אילו סברה הנתבעת, בתום לב, כי התובעים פעלו בצורה העולה כדי
עבירה משמעתית חמורה, ואף פלילית, הרי אין בכך כדי להוביל לתוצאה, שהתובעים לא היו זכאים לקבל את זכותם הבסיסית - להשמיע את דבריהם ולנסות להזים את החשדות בצורה הוגנת ואמיתית.

בנסיבות אלו ולמרות שאיננו מייחסים לנתבעת חוסר תום לב בדרך התנהלותה, הרינו קובעים כי לא ניתן לראותה כמי שמילאה, בדווקנות, אחר ההלכה בנוגע לקיום שימוע ולכן הרינו קובעים כי עליה לשלם לתובעים פיצוי, מסויים, בגין כך, פיצוי אותו מצאנו להעמיד, בהתחשב בנסיבות המקרה, לרבות פרק הזמן שעבר מאז התקיים הליך השימוע, שלא היה לגמרי תקין ועד שהגישו התובעים תביעתם ולרבות סמיכות הזמנים שבין הגשת התביעה לבין מועד הפגישה, על 3 משכורות קובעות ביחס לתובע 1 (אשר משכורתו הקובעת, כמוסכם, הינה 10,000 ₪) ועל 2 משכורות קובעות ביחס לתובע מס' 2, (אשר משכורתו הקובעת, כמוסכם, הינה 5,200 ₪) כאשר הפער במספר המשכורות שקבענו כפיצוי, בפיצוי נובע מתקופות העבודה השונות של התובעים.


7.
האם זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים שיפסקו לתובעים, ככל שיפסקו, את הנזק שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה ממעשי התובעים? והאם יש לקזז דמי הודעה מוקדמת?

לטענת הנתבעת,
מכח הסכמים שבין הצדדים ומכח הדין, הרי שיש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעים, ככל שייפסק, סכום של 300,000 ₪ בשל הנזק שהם גרמו לה. כן, ובמידה וייקבע כי עליה לשלם פיצויי פיטורים, אזי יש לקזז את מה שכבר קיבלו התובעים, מקופת הפיצויים, עם סיום יחסי העבודה שבין הצדדים.

לטענת התובעים
,הם מוכנים לקזז את הסכום שקיבלו מהקופה במידה וייקבע כי יש לפסוק להם פיצויי פיטורים. כן טענו כי אין מקום לקזז בגין אי מתן הודעה מוקדמת שכן הנתבעת לא הייתה מעוניינת שיעבדו בתקופת ההודעה המוקדמת.

דיון והכרעה
לעניין קיזוז הסכום אותו קיבלו התובעים, מקופת הפיצויים, עם סיום העסקתם
- משקבענו כי אין לפסוק לתובעים פיצויי פיטורים, מתייתר הדיון ברכיב זה.

לעניין קיזוז הנזקים שנגרמו לנתבעת ממעשי התובעים
- לא אחת נפסק, כי טענת קיזוז הינה טענת הגנה מהותית, וכי לא די שתיטען באורח סתמי, ללא פירוט וללא תרגום חשבונאי נאות [ע"א 442/88 ארגון קניות של משקי חירות - בית''א נ' תנובה בע''מ, פד"י מד(2) 666, 670 (1990); ע"ע 52/07 מובילי מים 1994 בע''מ - יוסף פיסל, עמ' 4-5 (25/4/07)]. והואיל ובמקרה שלפנינו - בחרה הנתבעת להעלות את טענת הקיזוז ללא פירוט חשבונאי כלשהו, ללא כימות ולמעשה ללא ראיות שהרי את הגשת דו"ח החקירה אישרנו רק לעניין אחד - להראות שהוא זה שהוצג בפני
התובעים בשיחת השימוע, אך לא לעניין אמיתות תוכנו.
בנוגע לקיזוז דמי הודעה מוקדמת
- הואיל והנתבעת קיבלה את התפטרות התובעים מבלי שטענה (ובוודאי מבלי שהוכיחה) כי ביקשה מהם לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, הרינו דוחים את טענת הקיזוז, גם בגין ברכיב זה.

8.

לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל, לאחר שקיבלנו, באופן חלקי, בלבד, את התביעה ורק ביחס לתשלום פיצוי בגין הליך שימוע לא תקין, ומשדחינו את כל טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת, הרינו מחייבים אותה לשלם לצדדים את הסכומים הבאים:
א.

לתובע מס' 1, סכום של 30,000 ₪.
ב.

לתובע מס' 2 סכום של
10,400 ₪.
הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק המיום אם אל ישולמו בתוך 30 יום.

9.

הוצאות

בשל הפער בין הסכומים שנתבעו לבין הסכומים שפסקנו, החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

10.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.


ניתן היום, י"ז באדר תשע"ה, (08 במרץ 2015
)
, בהעדר הצדדים.




גב' יפה קריספיל
נציגת ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

מר דודי נחום
נציג ציבור (מעסיקים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 54124-12/12 אורי דוד, שמעון צרפתי נ' ג'י פור אס טכנולוגיות מיגון (ישראל) בע"מ (פורסם ב-ֽ 08/03/2015)