פסקי דין על סמיח אבו סיני | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

10584-01/15 בל     01/03/2015




בל 10584-01/15 סמיח אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בנצרת

ב"ל 10584-01-15



לפני:
כב' השופטת אורית יעקבס


המבקש
:

סמיח אבו סיני
ע"י ב"כ עוה"ד עימאד נאסר



-

המשיב
:

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד אברהים מסארווה

החלטה

1.

עניינו של ההליך שלפני הינו בקשת ארכה להגשת ערעור, שהגיש המבקש, בחודש ינואר 2015 (להלן:"הבקשה"), הן ביחס להחלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3/12/13 והן ביחס להחלטת הועדה לעררים לענין אי כושר מיום 12/1/14.

2.

בתאריך 19/1/15, הודיע הנתבע כי הוא מתנגד להארכת המועד שהתבקשה הואיל והיא הוגשה הרבה מעבר ל - 60 הימים שעמדו לרשות המבקש להגיש את ערעורו.

3.

לאחר שלמבקש ניתנה הזדמנות להתייחס לעמדת המשיב
והואיל והוא הודיע כי הוא עומד על בקשתו וכן השלים טיעוניו והתייחס להחלטותיו השונות של בית הדין, ניתנת בזאת ההחלטה בבקשה וזאת על סמך כל החומר שהוגש לתיק, הכל בהתאם להחלטות מיום 11/2/15 ומיום 26/2/15.

4.
להלן טענות ב"כ המבקש:

א.

אמנם החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר התקבלה אצל המערער בסמוך למועד הועדה, אשר התכנסה, כאמור, ביום 12/1/14, אלא שאת פרוטוקול הועדה לא קיבל.
ב.

גם העתק מחוו"ד של המומחה בתחום הריאות, לא קיבל המערער חרף פניותיו וזאת בטענה כי הוא "
לא עבר חוו"ד רופא ריאות
" - טענה שאינה נכונה שכן בפרוטוקול הועדה הרפואית מדרג ראשון, צווין כי קיימת חוו"ד של ד"ר טטיאנה בויקנר מתאריך 30/9/14.

ג.


מאחר והמסמכים שביקש המבקש לא הומצאו לו, הוא לא יכל להגיש ערעור מנומק.

ד.

המבקש מודע לכך שביה"ד אינו יכול להאריך את המועדים להגשת תובענות או ערעורים והוא גם ער לעב"ל 1282/00 ולפסקי דין אחרים אלא שהמועדים שנקבעו בתקנות כפופים להוראות חוק ההתיישנות הקבועים עילות להארכת ההתיישנות או להפסקת מירוצה.

ה.

למרות שהמשיב לא העלה במפורש טענת התיישנות הרי שברור שלכך התכוון עת ציין כי חלפו 60 הימים שעמדו לרשות המבקש להגיש את ערעורו והרי קיימת פסיקה הקובעת כי מן הראוי שהמל"ל לא יעלה בכל מקרה את טענת ההתיישנות אלא במקרים בהם יש בידיו נתונים ושיקולים סבירים המצדיקים את העלתה, דבר שלא התקיים במקרה של המבקש וזאת בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות והואיל והעובדות המהוות את עילת ערעורו נעלמו מעיניו מקום שלא קיבל את חוות הדעת של מומחה הריאות

ו.

היה מקום שהנתבע אשר כשל בכך שלא העביר למבקש את חוות דעת של מומחה הריאות ואשר טעה בכך שטען שהמבקש כלל לא נבדק על ידי מומחה מתחום זה, ימהר להמציא את חוות הדעת ויסכים להארכת המועד להגשת הערעור.

ז.

מרוץ הימים להגשת הערעור צריך להיספר מיום קבלת עותק מהחלטות הועדות הכוללות גם את חוות דעת של מומחים אליהם הופנה המבוטח, כאשר עמדה זו נכונה גם אם אין פסיקה המבססת אותה.

5.
דיון והכרעה

בסעיף 396 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995
(להלן: "החוק"), נקבעו בתקנות מועדים להגשת תובענות וערעורים, לעניין החוק, בפני
בית הדין האזורי לעבודה.

המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים נקבע בסעיף 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות
מסוימות), התשל"ז - 1977:
"ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך שישים יום מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער;
יראו החלטה כאילו נמסרה למוסד ביום שבו נמסרה למזכיר הוועדה שהוא עובד המוסד."

הלכה פסוקה היא כי:
"בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית - הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית - דין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק"

[דיון (ארצי) מט/170-0 פרת נ' המוסד לביטוח לאומי
, כא(1) 132 (1989)].

וכך גם נפסק -
"ההלכה, כפי שנקבעה על ידי בית הדין הארצי, ועל פיה פסק בית הדין האזורי, הינה כי אין סמכות להאריך את המועד שנקבע בתקנות להגשת תביעה לבית הדין"
[
עב"ל 1090/00
זיו נ' המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע לו 379 (2000)].
במקרה שלפניי לא מצאתי כי יש בטעמים אשר העלה המבקש, כדי לסייע בידו עת נקבע המועד להגשת הערעור בתקנות והכל כפי שיפורט להלן.

על פי התקנות המועד הקובע להגשת ערעורים בפני
בית הדין, הוא המועד בו נמסרה למערער ההודעה בדבר החלטת הועדה בעניינו [
דב"ע נג/4-01
המוסד לביטוח לאומי
נ. גרינברג
, פד"ע כו 153].הואיל ובמקרה שלפניי לא טוען המבקש כי החלטת הועדה הרפואית לעררים או הועדה לעררים לענין אי כושר נמסרו לו בפרק הזמן של 60 יום שלפני הגשת בקשתו, אלא כי חוות דעת של מומחה הריאות לא נמסרה לו, הרי שלא ניתן לראותו כמי שפעל בהתאם לתקנות, כאשר בנקודה זו יצויין כי יכל היה המבקש להגיש, בתוך 60 הימים מהמועד שבו קיבל את החלטות הועדה, ערעור כללי (ולו כדי לעמוד במועדים שנקבעו בתקנות) ולאחר מכן לבקש מהשיב כל חוות דעת או מסמך שהיו חסרים לו.

בכל הקשור לטענת המערער לפיה, יש טעם לפגם בעצם העלאת טענת ההתיישנות על ידי המשיב, הרי שאמנם, כבר בעב"ל 31/98
אליהו סולן נ. המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד, 481,
הביע בית הדין הארצי לעבודה את דעתו, לפיה אין מקום שהמוסד לביטוח לאומי
יעמוד על טענת התיישנות בכל עת, וכפי שנקבע:

"אין לנו אלא לחזור פעם נוספת על הצורך בשינוי המצב בעניין נושא ערעור זה, כפי שהדבר נעשה על ידי בית הדין ב
דב"ע מא/89-9
הנ"ל, וב
דב"ע מח/104-0
הנ"ל.נ
אולם כל עוד המצב הינו כפי שהינו, נשוב ונחזור על אשר נאמר ב
דב"ע מב/ 130-0
:
'טענת 'התיישנות' היא טענה שאפשר לטעון, אך אין חובה לטעון אותה, ומצפים מגוף ממלכתי – וכזה הוא מוסד לביטוח לאומי – שילך בעקבות המקובל בהליכים שבהם המדינה היא הנתבעת, שלא לטעון טענת 'התיישנות' בכל מקרה ובכל הנסיבות' (שם, בע' 107).
אלא שבמקרה שלפני, פתח המבקש את כתב טענותיו בבקשת ארכה להגשת ערעור ומשכך עשה, לא ניתן לראות את התנהגות המשיב, עת הודיע כי אינו מסכים להארכת המועד בשל העובדה שחלפו חודשים רבים מאז קיבל המבקש את ההחלטות הועדות עליהן הוא מבקש לערער, כבלתי לגיטימית.

6.
סוף דבר -
לנוכח האמור לעיל וחרף טענות המבקש אינני נעתר לבקשתו ואינני מאריכה לו את המועד להגשת ערעוריו כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 3/12/13 ו/או כנגד החלטת הועדה לעררים לענין אי כושר מיום 12/1/14.

7.

מאחר ומדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

8.

למען הסר ספק יובהר כי הואיל וכתב טענותיו של המבקש נפתח כ"
בקשה להארכת מועד..
",יש בהחלטה הנ"ל כדי להביא את ההליך לכדי סיום.
ניתנה היום, י' באדר תשע"ה,
(1 במרץ,
2015), בהעדר הצדדים.


יעקבס אורית, שופטת







בל בית דין אזורי לעבודה 10584-01/15 סמיח אבו סיני נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/03/2015)