פסקי דין על עאדל מטר | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4566-10/14 בל     01/03/2015




בל 4566-10/14 עאדל מטר נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 4566-10-14



לפני


כב' השופט ד"ר טל גולן


המערער

עאדל מטר

ת.ז. 050470483

ע"י ב"כ: עו"ד הישאם מטר


-

המשיב


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר



פ ס ק
ד י ן


1.
בפני
ערעור על החלטת וועדה רפואית לעררים מיום 23.7.2014 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי שיעור הנכות היציבה של המערער עומד על 15%.

רקע

2.
המערער הינו יליד שנת 1951, ונפגע ביום 4.5.2012 בירך שמאל במהלך עבודתו. המערער פונה לבית החולים, שם אובחן כסובל משבר בצוואר פרק ירך שמאל, ועבר לאחר מכן ניתוח לשחזור וקיבוע פנימי של השבר. הפגיעה הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

3.
המערער הגיש ביום 23.9.2012 תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. תחילה נקבעו לו אחוזי נכות זמניים, וביום 14.3.2014 הוא הופיע בפני
וועדה רפואית מדרג ראשון, אשר קבעה לו שיעור נכות יציבה בגובה 10%, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב), ודחתה את טענותיו בנוגע לפגיעה נפשית.

4.
המערער הגיש ערר על החלטה זו, וטען בין היתר, כי יש לקבוע לו נכות יציבה בגובה של 20%, וזאת על בסיס חוות דעת של ד"ר חוסאם ספורי, הקובעת כי נכותו היציבה של המערער בגין הפגיעה בירך הינה בשיעור של 15%, וכן כי יש להפעיל את תקנה 15 במלואה. עוד צירף המערער חוות דעת של ד"ר סולמה מליבובסקי, אשר הצביעה על אי-כושר מוחלט לשוב לעבודתו. המערער גם טען במסגרת הערר, כי הוא עדיין נמצא בטיפול נפשי, ולכן יש לקבוע לו נכות נפשית זמנית.

5.
ביום 23.7.2014 הופיע המערער בפני
וועדת הערר, אשר דחתה את הערר לעניין שיעור הנכות האורתופדית והנכות הנפשית, וקיבלה את הערר לעניין הפעלת תקנה 15, ולכן קבעה למערער שיעור נכות יציבה של 15%, המורכבת מנכות של 10% בגין הפגיעה בירך וכן הפעלת תקנה 15 במלואה.

טענות הצדדים בתמצית

6.
המערער טוען כדלקמן:

א.
הוועדה לא התייחסה באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר ספורי, וכן לא התייחסה לחומר הרפואי הנוסף שהוצג בפני
ה, וגם לא נימקה מדוע היא בחרה בפריט ליקוי 35(1)(ב) ולא בפריט ליקוי 35(1)(ג), התואם את מצבו הרפואי;

ב.
הוועדה לא נימקה מדוע לא לקבוע למערער נכות בגין הצלקת ממנה הוא סובל;

ג.
קיימת סתירה בהחלטתה של הוועדה, שכן מחד היא בחרה בפריט ליקוי ממנו עולה כי המערער סובל מהגבלה קלה על כושר הפעולה, ומנגד הופעלה תקנה 15 במלואה, כאשר משמעותה הינה כי קיימת הגבלה משמעותית על יכולתו של המערער לשוב לעבודתו;

ד.
במישור הפסיכיאטרי טוען המערער, כי טען בפני
הוועדה כי הוא עצבני ונוטל תרופות להרגעה, וכי הוועדה לא נימקה במפורט מדוע אין לקבוע לו נכות בתחום זה.

7.
מנגד, המשיב טוען כדלקמן:

א.
הוועדה לא קיבלה את חוות הדעת של ד"ר ספורי, מאחר וממצאיה היו שונים. בעוד שד"ר ספורי מצא שתנועות הירך אצל המערער הינן ירודות, הוועדה מצאה כי התנועות הינן תקינות. המדובר בממצאים רפואיים אשר מצויים בשיקול דעתה של הוועדה, ואשר אין מקום להתערב בהם;

ב.
לגבי המישור הפסיכיאטרי, טוען המשיב כי הוועדה ערכה למערער בדיקה מקיפה, ממנה עלה כי הוא אינו סובל מהגבלה כלשהי, וגם לדברי המערער הוא אינו נמצא בטיפול פסיכיאטרי ואינו נוטל תרופות פסיכיאטריות. המערער אף ציין כי הקושי הנפשי שלו נובע מהיעדר יכולתו לחזור לעבודה.

דיון והכרעה

8.
בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע לד 213).

עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל 217/06 בן צבי
- המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 22.6.2006).

9.
יחד עם זאת, אחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהיא גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע טו(1) 60). עוד קבעה הפסיקה בעניין חובת ההנמקה של הוועדה לעררים, כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה, באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב (
דב"ע נד/154-0
לבל - המל"ל
פד"ע כז 474). עוד נקבע, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הוועדה, אלא גם לבית הדין לעשות כן, וכדי לוודא האם הוועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק (

דב"ע לה/129-0
שריקי - המל"ל
פד"ע ז 206).

10.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

11.
מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה הדיון הבא, ביחס לתחום האורטופדי:

"לא נעזר במקל הליכה. בבדיקה אין הבדל באורך גפיים תחתונות. בירך שמ' צלקת ניתוחית באורך 6 ס"מ חלקה לא מכאיבה לא מכערת. מבצע תנועות מלאות של פרק ירך שמ' כיפוף יישור אבדוקציה סיבוב חיצוני וסיבוב פנימי."

12.
מנגד, הציג המערער בפני
הוועדה את חוות דעתו של ד"ר ספורי, אשר אף הוא בדק את המערער ומצא כדלקמן:



"פרק ירך שמאל:
1.
בהסתכלות: יש לראות צלקת בצד חיצוני של פרק ירך שמאל באורך כ 12 ס"ם.


צליעה על רגל שמאל בולטת בעיקר בהליכה מהירה.
2.
במישוש: רגישות באזור הצלקת.
3.
טווח תנועות: ירידה בטווחי תנועות פרק ירך שמאל: עם תלונות על כאב בזמן הנעת פרק הירך:
כפוף פרק ירך משמאל 90 מעלות אקטיבית 100 מעלות פסיביות לעומת 120 מעלות מצד ימין.


יישור לא מוגבל ושווה דו"צ.


סיבוב פנימי ירוד, 22 מעלות משמאל לעומת 33 מעלות מימין.
סיבוב חיצוני ירוד, 28 מעלות משמאל לעומת 35 מעלות מימין.


4.
היקף הירך (במדידה 15 ס"מ מעל לטובירוזיטה הטיביאלית):
דלדול בירך שמאל: נמדד קוטר של 50.5 ס"ם משמאל לעומת 53 ס"ם מימין.


5.
מילוי קפילארי: תקין.


6.
תחושה: ירידה בתחושה סביב לצלקת
."

13.
מפרוטוקול הוועדה שצוטט לעיל, עולה כי בדיקתה את המערער היתה קצרה ובלתי מעמיקה, ולא ניתן לדעת מהם המדדים שנמצאו בבדיקה, וזאת בכל הנוגע לטווח התנועות. בנוסף, ממצאי הוועדה אינם מבהירים האם היא בדקה את היקף הירך ואת דלדול השרירים.

14.
זאת ועוד, התייחסותה של הוועדה לחוות דעתו של ד"ר ספורי היתה לקונית ביותר: "הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר ספורי חוסאם מ 15.5.14. הועדה לא מקבלת את מסקנותיו ואת ממצאיו". אין בדיון האמור משום הסבר מדוע הוועדה אינה מקבלת את ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר ספורי, וגם לא ניתן להשוות בין הממצאים של הוועדה לבין ממצאיו של ד"ר ספורי, שכן בעוד הוועדה מנתה את הפרמטרים הנבדקים ("כיפוף יישור אבדוקציה סיבוב חיצוני וסיבוב פנימי"), הרי שלא נרשמו כאמור המדדים שנמצאו ביחס לאותם פרמטרים.

15.
יוזכר בהקשר זה, כי באשר לחוות דעת רפואיות המוגשות לועדה על ידי הנפגע, קבעה הפסיקה כי "אין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת"

(
דב"ע ל/15-0
בטרמן - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ב 147). לפיכך, היה על הוועדה הרפואית לנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפני
ה, ולהצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת, ובמידה והיא אינה מקובלת עליה – לנמק את הסתייגותה ממנה (

דב"ע לד/258-0
הניג - המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע ו 225).
16.
במקרה דנן הוועדה לא מילאה חובתה זו. הוועדה אינה מסבירה באיזה מובן ממצאיה הינם שונים מהממצאים של ד"ר ספורי, והיא גם לא מסבירה מדוע היא אינה מקבלת את מסקנותיו. הוועדה גם אינה מנמקת מדוע היא בוחרת דווקא בפריט ליקוי 35)(1)(ב) ברשימת הליקויים, העוסק בהגבלה קלה על כושר הפעולה, כאשר לכאורה היא מצאה שלמערער אין כל הגבלה בתנועות ירך שמאל, ומנגד היא מוצאת כי המערער אינו יכול לחזור לעבודתו כלל בשל מגבלתו. לפיכך, מצאתי כי יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לתחום האורתופדי.

17.
מנגד, בתחום הפסיכיאטרי, לא מצאתי כי נפל פגם בפעולת הוועדה. המערער טען בפני
הוועדה כי הוא "עצבני כל הזמן לא יכול לעבוד... שותה תרופות להרגעה נגד כאבים". אולם המערער לא הציג כל תיעוד רפואי המעיד על מגבלה נפשית או על טיפולים או תרופות פסיכיאטריות (ראו דברי ב"כ המערער בדיון בפני
בית הדין, שטען כי המערער נמנע מלפנות לפסיכיאטר, היות שהדבר "מבייש אותו" – עמ' 3 לפרוטוקול, שורה 15), כאשר אמירתו ביחס לתרופות נגעה להרגעת הכאבים שהוא מתאר בפרק ירך שמאל.

18.
המערער נבדק על ידי המומחה הפסיכיאטרי במועד התכנסות הוועדה, וכך נרשם בפרוטוקול הדיון:

"מסודר בהופעתו החיצונית, הכרתו צלולה, התמצאות תקינה, שקט, משתף פעולה, עונה לשאלות לעניין בצורה מאורגנת בקצב רגיל בטון רגיל בשפה הערבית. לשאלה אם יש לו תלונות בתחום הפסיכיאטרי - התלונן על עצבנות לדבריו אינו עובד בגלל הכאבים בירך. בעבר ביקר פעם אחת אצל פסיכיאטר לא נמצא בטיפול פסיכיאטרי גם לא נוטל תרופות, נמצא בבית מתגורר עם אשתו. אין תכנים פוסט-טראומטיים, לא נצפו הפעות בתפיסה, ריכוז או זכרון, האפקט תואם, אין סימנים פסיכוטיים ובכלל אין סימנים למחלה פסיכיאטרית."

19.
מבדיקת הוועדה לא עלו סימנים כלשהם המעידים כי המערער סובל מליקוי נפשי פוסט-טראומטי, אותו ניתן לקשר לתאונת העבודה שהוא עבר. המערער אומנם מתאר קושי נפשי להתמודד עם הפגיעה ועם היעדר התעסוקה, אך לדבריו הוא אינו נמצא בטיפול פסיכיאטרי וגם אינו נוטל תרופות פסיכיאטריות (סעיף 7 לפרוטוקול הוועדה). הוועדה ערכה למערער בדיקה מקיפה, אשר ממצאיה פורטו בהרחבה בפרוטוקול, ומסקנותיה הרפואיות היו כי אין לו סימנים של ליקוי נפשי כלשהו. ניתן להבין את הליך מחשבתה של הוועדה ואין מקום להתערב בממצאיה הרפואיים.

סיכום

20.
על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי.

21.
לגבי הרכב הוועדה – מעיון בפרוטוקול הוועדה לא עולה כי היא 'נעולה בדעתה', וכי היא לא תוכל לשוב ולשקול את עניינו של המערער בנפש חפצה. לפיכך, עניינו של המערער יחזור לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שזו תבדוק את פגיעתו של המערער בירך שמאל ותרשום את המדדים אותם היא מוצאת ביחס לפרמטרים הרלוונטיים.

כמו כן, תתייחס הוועדה במנומק לחוות דעתו של ד"ר ספורי, ותסביר מדוע היא אינה מקבלת את מסקנותיו. בנוסף, הוועדה תנמק כיצד מתיישב קביעתה ביחס לפריט ליקוי 35(1)(ב) לרשימת הליקויים, עם קביעתה כי המערער אינו מסוגל לחזור לעבודתו, וההחלטה להפעיל את תקנה 15 במלואה.

22.

המשיב ישלם למערער סך של 2,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

23.
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 ימים מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' אדר תשע"ה (01 מרץ 2015
)
, בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 4566-10/14 עאדל מטר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 01/03/2015)