פסקי דין על ג'היד טמילה | פסקי דין על ג'היד ליילה | פסקי דין על זיינלוב רמין | פסקי דין על זיינלוב כאמל | פסקי דין על זיינלוב רפיק |

1201/04 פ     09/02/2005




פ 1201/04 מדינת ישראל נ' ג'היד טמילה , ג'היד ליילה , זיינלוב רמין , זיינלוב כאמל , זיינלוב רפיק




1
בתי המשפט
פ 001201/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
09/02/2005
תאריך:
כב' השופט דניאל בארי

בפני
:
המאשימה
מדינת ישראל

בעניין:

עפרה קרמני

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנאשמים
1 . ג'היד טמילה
- ע"י עו"ד גבאי-מנדלמן שלומציון

2 . ג'היד ליילה
- ע"י עו"ד ברגמן שירן
3 . זיינלוב רמין
- ע"י עו"ד סודרי קובי
4 . זיינלוב כאמל
- ע"י עו"ד גיא עין צבי
5 . זיינלוב רפיק
- ע"י עו"ד רובין דורית
הכרעת דין

כללי:

1. הנאשמים הם קרובי משפחה. התביעה מייחסת להם (למעט נאשם 5) עבירות של תקיפה ואיומים. נאשם מס' 5 מואשם באיומים בלבד.

2. המתלוננת ח.ח. הייתה קטינה בעת התרחשות האירועים נשוא כתב אישום. נאשמת 1 הינה אמה של המתלוננת. נאשמת 2 הינה אחותה ונאשמים 3-5 הינם בני דודיה של המתלוננת.

3. התביעה טוענת כי נאשמת מס' 1 נהגה להכות את המתלוננת כמעט מידי יום, תוך שימוש באמצעים שונים ביניהם: מגב, נעליים, מטאטא בכל חלקי גופה.
התביעה טוענת כי למתלוננת נגרמו כאבים וחבלות של ממש, דהיינו שריטות וסימנים בגופה. התביעה גם טוענת כי נאשמת 1 ביחד עם נאשמת 2 איימו על המתלוננת כי יחתכו אותה בסכין.
4. לפי הנטען בכתב האישום, נאשמת 2 תקפה את המתלוננת בכך שנהגה להצטרף לתקיפותיה של האם והכתה את אחותה בחלקי גופה השונים ובעיקר בראשה.

5. התביעה טוענת כי ביום 1/7/03 בשעות הערב, תקפה נאשמת 1 את המתלוננת בכך שחנקה אותה ואמרה לה "אני לא רוצה בת כמוך, יש לי עוד 3 ילדים". למחרת בבוקר תקפה נאשמת 1 שוב את בתה והכתה אותה בכל חלקי גופה באמצעות מגב.

6. נאשמת 2 אשר הייתה נוכחת בעת התקיפה ביום 2/7/03, הצטרפה לאמה והכתה את אחותה בחוזקה בראשה ובחלקי גופה השונים. המתלוננת הזעיקה משטרה, אך נאשמת 2 מסרה לשוטרים כי המתלוננת מכה את אמה.

7. באותו יום (2/7/03) הגיעו לבית המתלוננת בני דודתה, נאשמים 3 ו- 4, הם איימו עליה כי יחתכו אותה ויזרקו אותה לים. נאשם 4 תקף אותה במכה בראשה ונזף בה על כך שהזעיקה משטרה.

8. התביעה טוענת כי נאשם 3 תקף את המתלוננת בשתי הזדמנויות בחודש בפברואר 2003 כאשר התגוררה בבני ברק, בכך שהיכה אותה מכות עזות בראשה, בעט בישבנה ונטל מתיקה כדורים שחשד בטעות שהם סמים. הנאשם תקף את המתלוננת במועד לא ידוע בביתה בבת-ים נוכח סירובה שלא לעבוד "במשמרת לילה".

9. באישום השני המיוחס לנאשם 5 בלבד, נטען כי ביום 9/7/03 בשיחת טלפון שקיים עם רונית שהייתה בקשר עם המתלוננת, איים נאשם 5 על אותה רונית בכך שאמר לה שאם תדבר עם המתלוננת או תבוא לחפש אותה בבת-ים הוא ישבור לה את הרגליים.

10. הנאשמים כפרו במיוחס להם בכתב האישום.

11. בהערה מקדימה יש לציין כי נאשמות 1-2 אינן דוברות עברית וכי יתר הנאשמים אף הם אינם שולטים בצורה מלאה בשפה.

פרשת התביעה:

12. מעדותה של חטירה חנלי (המתלוננת) עולים הפרטים הבאים:
א. העדה ציינה כי עלתה לארץ לפני שנתיים וחצי עם אמה ושני אחיה והתגוררה בבני-ברק בבית השייך לאביה של רונית עמוס.
באותה תקופה אמה לחצה עליה לצאת לעבודה ולהביא כסף הביתה.
ב. בהמשך עדותה מסרה העדה כי אמה התנגדה לקשרים בינה לבין רונית עמוס: "אמא שלי לא הסכימה לי ללכת לרונית כי היא חשבה שאנחנו לסביות, לא היה לי כלום איתה...".
ג. בהמשך מסרה העדה: "...אמא שלי הייתה מרביצה לי ואמרה לי שהיא לא מסכימה לי ללכת לרונית והייתה גם חושבת שאני עושה משהו עם הבעל של רונית... היא הייתה נותנת לי סטירות, מכות והייתי פוחדת ומחזיקה את הרגליים שלי ואומרת לה סליחה אל תתני לי מכות זה כואב לי...".
ד. העדה הוסיפה כי היא עבדה במשק בית בבני-ברק וכאשר המשפחה החליטה לעבור לבת-ים היא לא רצתה לעבור, בתגובה לסירובה היא הוכתה על ידי אמה ובן דודה רמין. לגבי המכות שספגה מרמין מסרה העדה: "...תפס אותי בשערות משך אותי והטיח אותי לקיר ואמר לי כך צריך לעשות לך...". העדה מציינת כי רמין חיפש בתיקה: "רמין אמר לי שהכדורים האלה זה סמים הוא לקח את הכדורים לרופאה שאמרה לו שהם כדורים של אנמיה ולא סמים...".
ה. העדה מסרה כי אמה לא האמינה שהיא עובדת עד שעות מאוחרות בלילה וחשבה שהיא עוסקת בזנות. העדה הוסיפה כי לא ביקשה מבעל המרכול לומר לאימה שהיא עובדת עד מאוחר כיוון שלא רצתה שידע שהאם מרביצה לה.
ו. העדה טענה כי ב- 1/7/03 אמה חנקה אותה, למחרת היא רצתה שתיסע לגרוזיה ואז היא הזמינה משטרה. העדה הוסיפה לאחר שהזכירה את הסיבה להזמנת המשטרה: "...הזמנתי משטרה כי אמא שלי נתנה לי מכות..".
ז. את ההמשך מתארת העדה כך: "...אחרי שהשוטרים הלכו רמין וכמאל אמרו לי אנחנו נחתוך אותך ונכניס אותך לשקית ונזרוק אותך למים. אמרתי להם שאני אגיד את זה למשטרה, רמין אמר לי שהוא לא פוחד מהמשטרה ויש לו חברים... כשהמשטרה הלכה רמין וכמאל לא היו בבית, אמא שלי התקשרה אליהם וסיפרה להם שהזמנתי משטרה וביקשה שהם יבואו...".
ח. העדה מסרה על מכות שקיבלה מאמא בבת-ים: "...כשהיינו בבת-ים אמא שלי הרביצה לי הרבה פעמים כל יום היא הייתה מרביצה לי היא הייתה מכה אותי עם מקל של מטאטא, עם נעליים היא הייתה מרביצה לי בראש, שריטות ועל הגב הייתה נותנת לי עם מקל...".
ט. בהתייחס לאחותה לילה מסרה הנאשמת: "...לילה אחותי התייחסה אלי כמו אמא שלי, היא הרביצה לי ,פעם אמרתי לה למה את מרביצה לי והיא אמרה לי שהיא עושה את זה בצחוק. אמרתי לה זה לא צחוק וזה כואב לי... לילה לא החזיקה ביד שום מכשיר רק אמא שלי...".
י. בחקירתה הנגדית אישרה העדה כי יתכן והלכה למשטרה 5 ימים אחרי תלונתה מיום 2/7/03. היא גם ציינה: "...אחרי שעברנו לבת-ים רמין אמר לי שאני לסבית כי אני הולכת ובאה עם רונית...". העדה גם אישרה כי לאחר שעזבה את הבית היא באה לבקר מספר פעמים בליווית רונית. העדה הוסיפה: "...הדוד שלי אמר לי שאמא שלי אמרה שאחרי המשפט היא לא מסכימה שאני אכנס יותר הביתה...".
יא. לשאלת עו"ד גבאי השיבה המתלוננת: "...במהלך הפגישה שלי עם שרית (הגב' שרית מסינגר עובדת סוציאלית ד.ב.) רונית לא ישבה לידינו אני הגעתי עם רונית לפגישה עם שרית. אם שרית כותבת שרונית הייתה בחדר ותרגמה את השיחה ביני לבין שרית זה לא נכון, רונית לא הייתה בחדר העובדת הסוציאלית אמרה שאסור לרונית להיכנס לחדר...".
יב. בחקירה הנגדית ציינה העדה כי טופסי העברת כספים לאביה לא נחתמו על ידה. העדה ציינה כי התקשרה למשטרה ב- 2/7 כי באותו יום קיבלה את המכות הכי חזקות. לדברי המתלוננת אמה שברה לה על הראש שעון והיא סיפרה על כך במשטרה. העדה מסרה עוד כי באותו יום לא היו סימני פגיעה על הפנים וכי לא הלכה לקבלת טיפול רפואי
יג. לשאלת עו"ד ברגמן, מסרה העדה: "...אחותי לילה הרביצה לי פחות ממה שאמא שלי הרביצה לי... על רמין גם סיפרתי קצת, גם על אחותי סיפרתי קצת. אני לא סיפרתי לרונית שלילה מרביצה לי... נכון שאמא שלי הייתה לוקחת ממני כספים וקונה בגדים ללילה...".
יד. לשאלת עו"ד עין צבי מסרה המתלוננת כי לאחר שהמשטרה עזבה, רמין וכאמל באו והרביצו לה. לדברי העדה היא סיפרה לשכנתה מיטל סעדה כי כאמל איים עליה.
טו. במהלך עדותה של המתלוננת הסנגורים הגישו את הודעותיה במשטרה. ההודעה הראשונה נמסרה ביום 8/7/03 (ס/4) וההודעה השנייה ביום 13/7/03 (ס/7).
טז. בהודעתה הראשונה (ס/4) מסרה המתלוננת "...אמא שלי מזה זמן רב מכה אותי אני עובדת במגה במשמרת 19:00-03:00 והיא חושבת שאני משקרת לה ואז כל ויכוח בינינו היא פשוט מכה אותי... היא מכה אותי בבוקסים בסטירות עם מגב של שטיפה".
יז. לגבי האירוע מיום 2/7/03 מסרה המתלוננת בס/4 "...היא אמרה לי שהיא רוצה שאני אסע לגרוזיה להביא את אבא שלי ואני לא הסכמתי ואמרתי לה שיהיו לי בעיות עם הצבא והיא התחילה לצעוק ואז נתנה לי מכות בכל הגוף ולקחה מגב והתחילה לתת לי מכות בגוף ואני הזמנתי משטרה...".
יח. המתלוננת ציינה בהודעתה כי היא הראתה סימני פגיעה לשכנתה מיטל והוסיפה כי היו לה שריטות בצוואר. רק לאחר שנשאלה על יחסיה עם אחותה לילה מסרה המתלוננת "...כן אחותי הגדולה לילה הייתה כשהיא הרביצה לי, אמא גם עזרה לה והרביצה לי בגוף עם סטירות ובוקסים אבל כשהמשטרה הגיעה היא סיפרה למשטרה שאני מרביצה לכולם במשפחה...".
יט. בהודעתה השנייה (ס/7) נשאלה המתלוננת אם היו לה שריטות בפני
ם ביום 2/7/03 ומסרה כי בפני
ה לא היו שריטות והוסיפה "...יש לי גם סימנים בידיים מאותו יום שישי..." והצביעה על צלקת של שריטה בזרוע שמאל בין הכתף למרפק וגם צלקת קטנה יותר בזרוע ימין בין הכתף למרפק.
כ. בס/7 מסרה המתלוננת "...כל הזמן לילה מרביצה לי (עושה סימן של סטירה בפני
ם) אומרת שזה בצחוק אבל עושה חזק כואב...". המתלוננת הוסיפה כי אמה לא שלחה את לילה לעבוד "...לילה אומרת שאמא נותנת לה הכול למה שהיא תעבוד ולוקחים כל הכסף שאני עובדת וקונה ללילה בגדים ולי לא למה ככה?...".
כא. בתשובה לשאלה מה בני דודיה עשו לה מסרה המתלוננת "...זה רמין נתן את המכות חזק. מתי אני הייתי בבני ברק מתי הוא נתן את המכות אני חשבתי ראש שלי נשבר זה היה לפני 5 חודשים אולי אני לא רציתי לבוא לבת-ים כי שמה היה לי חברות ועבודה והוא נתן את המכות, אולי יש לי חבר דבר... לקח כדורים חשב שזה נרקוטיק, הלך לבית חולים שאל בשביל מה זה ואח"כ החזיר לי כדורים...".
"... והיה גם פה בבת-ים שרמין נתן לי מכות כי בעל הבית רוצה אני יעבוד משעה 19:00-24:00 ורמין לא רוצה אני יעבוד בלילה והוא נתן מכות כי אני אומרת אני רוצה לעבוד...".
כב. המתלוננת נשאלה אם בני דודים נוספים היכו אותה והשיבה "...כך כאמל נתן לי מכה חלש בראש אחרי שמשטרה הלכו וצועק בשביל מה אני אמרתי למשטרה ואומר שמשטרה לא עושה כלום ואני אמרתי שנתנו לי פתק איפה יש מישהו יכול לעזור לי ואח"כ הלכתי לעו"ס...".
כג. לשאלת החוקר ציינה המתלוננת כי לאחר שהמשטרה עזבה את הבית רמין וכאמל איימו עליה ואמרו: "...שהם יכולים לחתוך אותי לשים בשקית ולשים בים אם אני עושה לאמא בעיות...".
כד. בסוף הודעתה השנייה מסרה המתלוננת: "...אני רוצה להגיד שאמא אמרה שאני ייסע לגרוזיה להביא אבא שלי ואני התקשרתי לקונסוליה ואמרו אני לא צריכה לבוא לגרוזיה בשביל להביא אבא שלי וגם דיברתי עם אחותי בטורקיה והיא אמרה דברה עם אבא והוא אמר שבכלל לא רוצה לבוא לפה ואני לא יודעת למה אמא אומרת אני ייסע להביא אותו...".

13. מעדותה של גב' רונית עמוס/איתן עולים הפרטים הבאים:

א. העדה מסרה כי הכירה את המתלוננת ואמא ביוני 2002 כיוון ששכרו את הבית השייך לאביה והצמוד לבית בה התגוררה אז.
מאחר ואמה של המתלוננת לא ידעה עברית והייתה עולה חדשה, העדה עזרה ברישום הילדים הקטנים לבית הספר ונתנה לה הלוואה שהוחזרה לרכישת ספרים.
ב. בהמשך מסרה העדה: "...חדר השינה שלי צמוד לבית, מהשירותים היה אפשר לראות כל מה שהולך בבית...ראיתי לצערי הרב דברים לא נעימים. ראיתי שם מכות. האימא היכתה את חטירה, זה היה כמעט יום יום... היא הייתה מכה אותה בבוקסים סחיבת שערות, חבטות בקיר... כל הזמן היו שם צעקות...".
ג. העדה ציינה כי ראתה סימנים כחולים בבטן ובידיים. היא הוסיפה כי יום אחד לאחר שחטירה התעלפה היא לקחה אותה לרופא ולאחר מכן לבית החולים בבית החולים התברר כי חטירה סובלת מאנמיה.
ד. העדה הוסיפה כי אחרי האירוע מיום 2/7/03 המתלוננת באה אליה והיא ראתה עליה סימני שריטות.
ה. אחרי שהמתלוננת עזבה את ביתה, העדה התקשרה לבן דודה כאמל שהעביר את השיחה לאחיו רפיק: "... והוא מעביר אותי לרפיק ואמרתי לו שאם אתם צריכים עזרה תגיד והוא אמר...'אל תתקשרי, ואם תבואי לפה אני אשבור לך את הרגליים, ואנחנו לא מפחדים לא ממשטרה ולא מכלום ויש לי את החברים שלי'...".
ו. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי לא תרגמה את דבריה של חטירה לעובדת הסוציאלית. לשאלת עו"ד גבאי מסרה העדה: "...חטירה סיפרה לי ב- 2/7 כי באותו יום אמא שלה היכתה אותה עם שעון הקיר שאני קניתי לה והיא היכתה אותה בראש..." לשאלה שהוצגה לה השיבה העדה כי התגרשה מבעלה לפני יותר משנה וציינה כי הקשר שלה לחטירה הוא קשר של אם ובת.
ז. העדה ציינה כי לאחר שהמתלוננת עזבה את הבית "...היא הייתה במצב גרוע ובפחד נוראי...לשאלת עו"ד גבאי מסרה העדה: "...אני נפגשתי עם אלכס חנוכה באולם, הוא בא אלי הביתה. הוא בא אלי כדי שיעשו סולחה ביניהם, וחטירה לא הסכימה, היא אמרה שהיא לא רוצה שהאמא שלה או בני הדודים שלה ישבו בכלא אך לא מוכנה לחזור הביתה...".
ח. העדה מסרה כי סיפרה לשוטרת סיגל גלזר כי הגיעו לחנות של הוריה ואיימו עליהם ודרשו שתחזיר את המתלוננת לביתה.
ט. העדה מסרה עוד כי המתלוננת ומשפחתה גרו בפרדס כץ 4-5 חודשים עד אוקטובר 2002. היא אישרה כי שמרה על קשר טלפוני עם חטירה גם אחרי שעברה לבת-ים ולפעמים גם נפגשה עמה.
י. העדה ציינה עוד כי הכירה את מיטל סעדה בבת-ים. מיטל הייתה שכנה של חטירה, חטירה הכירה ביניהן ומאז יש ביניהן יחסי חברות.
יא. העדה מסרה לשאלתו של עו"ד סודרי כי היא באה לחתונה של בן דודה של המתלוננת לאחר שהוזמנה ע"י דודתה, העדה אישרה כי גם לאחר שעזבה את הבית המתלוננת ביקרה בביתה כשהיא מלווה על ידה.
יב. לשאלות עו"ד עין צבי מסרה העדה כי היא לקחה לטייל את כל ילדי משפחת ג'היד ולא רק את המתלוננת. לגבי מה שהיה אצל העובדת הסוציאלית ציינה העדה: "חטירה בכתה, לכן אני דיברתי, חטירה נרגעה ולאחר מכן דיברה איתה אין לי מושג מדוע העובדת הסוציאלית לא ציינה כי חטירה בכתה...".
יג. לעניין שיחתה הטלפונית עם השוטרת סיגל, מסרה העדה כי באותו יום 8/7 חטירה לא הייתה אצלה בהמשך ציינה העדה: "...אני ידעתי כשדיברתי עם כאמל היכן חטירה נמצאת, זה היה מן תרגיל להוריד אותם מהמשפחה שלי...".
יד. העדה ציינה כי סיפרה לעובדת הסוציאלית את הדברים בתמצית והוסיפה "... אפשר לדבר על הסיפורים שבוע ימים...". לשאלת עו"ד רובין מסרה העדה כי לא התלוננה מייד במשטרה לאחר שרפיק איים עליה. היא הוסיפה כי תחילה התייעצה עם הוריה ורק לאחר מכן החליטה להתלונן. העדה מסרה עוד: "...אני אמרתי לסיגל שאיימו על הורי זה בעיה שלה אם היא לא רשמה זאת...".
העדה הדגישה כי מבחינתה לא היה שום אי הבנה לגבי הדברים שרפיק השמיע בשיחת הטלפון ביניהם.

14. מעדותה של גב' מיטל סעדה עולים הפרטים הבאים:

א. העדה ציינה כי היא מכירה את המתלוננת, את אמה וכן אחותה לילה ואישרה כי הייתה בחתונה של בן דודה של המתלוננת. העדה התגוררה בקומה הראשונה בבניין, בו גרה משפחת המתלוננת בקומה השלישית.
ב. בהמשך ציינה העדה: "...הייתי לוקחת את הילד שלי לגן, וראיתי ילדה בוכה ושאלתי אותה מה יש לך למה את בוכה, זה היה בכי לא רגיל, והיא אמרה לי שאמה שלי הרביצה לי...הייתי שומעת צרחות ורעש של חפצים נזרקים וחטירה הייתה בוכה ויוצאת מהחלון ואומרת 'מרביצים לי ותזמיני משטרה'".
ג. בהמשך הוסיפה העדה: "...אני ראיתי בעצמי חבלות בגוף, שריטות וסימנים כחולים ושאלתי אותה ממה זה והיא אמרה לי אמא שלי הרביצה לי".
ד. העדה ציינה עוד כי הקשר של לילה עם המתלוננת היה קשר רגיל בין אחיות והוסיפה כי המתלוננת דיברה מעט עברית, האם לא ידעה כלל לדבר עברית.
ה. בהמשך מסרה העדה: "... נכחתי במקרה אחד שהייתי אצלם בבית, זה היה בשעות הבוקר לקחתי את הילד שלי לגן ואז חזרתי כדי לנקות את הבית וחטירה אמרה לי לעלות הביתה" "...וראיתי שני ילדים קטנים בבית הספר משה ומריאנו, והיא הכינה לי נס קפה, ולא יודעת מה הבת שלה אמרה ואז האימה נתנה לה בוקס חזק בלב מעל הבטן, זה זכור לי כאילו היה אתמול...".
ו. העדה המליצה בפני
חטירה להתלונן במשטרה היא אמרה לה שהיא מפחדת וכי כך מקובל אצלם.
ז. בחקירתה הנגדית מסרה העדה כי ראתה את סימני החבלה על גופה של המתלוננת שבועיים לפני פנייתה למשטרה והוסיפה כי חטירה ביקשה רק פעם אחת להזעיק משטרה.
גרסאות הנאשמים ועדי ההגנה:
15. הנאשמים נחקרו במשטרה ואף העידו בפני
י. מטעם ההגנה העידה העובדת הסוציאלית, הגב' מסינג וכן השוטר פרץ ראובן וכן הוגשו מספר מסמכים.

16. מהודעתה של אם המתלוננת, נאשמת 1, במשטרה (ת/5) עולים הפרטים הבאים:

א. הנאשמת הכחישה את הטענות לפיה מכה את בתה וציינה: "...היא משקרת, אני פשוט לא רוצה שהיא תצא מן הבית ותסתובב בחוץ היא כבר 10 ימים לא בבית אני לא רוצה שתסתובב עם האישה הזו...".
ב. בהמשך ציינה הנאשמת, כי היא מטופלת בבית חולים פסיכיאטרי וכי מפריע לה מאוד שבתה רוצה להסתובב בחוץ ולבלות.
ג. הנאשמת נשאלה איך היא מסבירה סימני חבלה על גופה של בתה והשיבה "... לא יודעת. מי ראה? שכנים? שיבואו לפה..." לשאלה מדוע בתה הזמינה משטרה ב-2.7.03, השיבה הנאשמת "... רציתי לשלוח אותה לגרוזיה. פחדתי כי היא לא באה הביתה בזמן. אני פוחדת עליה. אישה הזאת קונה לה דברים מלבישה אותה. מה זה סתם ככה סתם לא קונים דברים..."
ד. בהמשך מסרה העדה "... היא אמרה שהרבצנו לה. רציתי לשלוח אותה לאבא לגרוזיה. צרחה שאנחנו מרביצים לה. היא מתנהגת כמו חיה תוקפת את משה ומרינה מרביצה להם היא אומרת שכולנו צריכים לפחד ממנה.."
ה. לגבי אשפוז בתה מסרה העדה "... היא הייתה יום אחד בבילינסון כאשר גרנו בבני ברק. הייתה אתה האישה הזאת היא לא רצתה שאני אהיה אתה..."
ו. העדה נשאלה אם היא מוכנה לעימות עם בתה והשיבה "... אני לא רוצה לראות אותה בכלל אחרי שהיא הגישה עלי תלונה שקרית. אני רוצה שהיא תיסע לגרוזיה או שאני אסע לגרוזיה..."
17. בעדותה בבית המשפט מסרה נאשמת מס' 1 את הפרטים הבאים:

א. הנאשמת מסרה כי עלתה לארץ באפריל 2002 והחלה לעבוד חודשיים שלושה לאחר עלייתה. בהמשך ציינה "... לא נכון שהרבצתי לבת שלי. תמיד היו יחסים טובים בינינו... אני לא הרבצתי לה לא עם מגב ולא עם מטאטא... הבת שלי שהגיעה משטרה היא סיפרה כאילו אנו מרביצים ואני לא דוברת עברית לא יכולתי להגיב..."
ב. לגבי עזיבת הבית בבני ברק סיפרה העדה כי לאחר שבעלה של רונית עמוס חזר מארה"ב החלו סכסוכים בין בני הזוג ואז אביה של רונית ביקש מהם לפנות את הבית "... כי הוא לא רוצה שמשפחת בתו תיהרס..." העדה הוסיפה כי בעל הבית החזיר להם את דמי התיווך וחודש שכירות ועזר להם בהעברת החפצים.
ג. העדה מסרה עוד כי לא מנעה מבתה ללמוד באולפן לדבריה הבת סירבה ללכת לאולפן בטענה שרונית מלמדת אותה ולה כאם היה קשה לקבל זאת.
ד. האם ציינה כי חגגו יום הולדת לבתה ב-11/6 וכי היא קנתה לה מתנה. העדה אישרה כי זמן קצר לאחר שבתה עזבה את הבית היא ואחותה הלכו לאמה של רונית "... אני ביקשתי ואמרתי שבתי נמצאת אצל רונית ואני מבקשת שתחזור הביתה..."
ה. בחקירתה הנגדית אישרה הנאשמת כי טעתה לגבי יום ההולדת של בתה ואמרה כי יום ההולדת הוא ב-11/7 ולא ב- 11/6. האם גם אישרה שחגגו לבתה יום הולדת באולמי קארט וכי בתה מסרה לה שרונית מימנה את יום ההולדת והוסיפה "... כשאקבל את המשכורת אני אשלם..."
ו. בהמשך מסרה העדה לשאלת התובעת "... רונית הייתה קונה לנו דברים כי מצבנו לא היה טוב. הייתה קונה בגדים ונעליים למשה. אני לא יודעת אם רונית עשתה יום הולדת למשה. היה יום הולדת למשה שחגגנו בבית של רונית. רונית קנתה תה ושעון קיר... אני זרקתי את השעון והוא נשבר..."
ז. במהלך החקירה הנגדית ציינה העדה "... המצב הנפשי שלי הוא טראגי. אני מטופלת ע"י רופא משפחה גם באברבאנל יש לי רופא מטפל. נותנים לי כדורים. מאז שבתי עזבה את הבית מצבי לא טוב. גם לפני שבתי עזבה את הבית הייתי מטופלת באברבאנל..."
לגבי ביקור המשטרה בביתם ציינה העדה כי מריאנה הזמינה משטרה וכי גם חטירה אמרה שתזמין משטרה.
ח. הנאשמת ציינה כי היא לא יכלה לסבול את העובדה שבתה חוזרת הביתה מאוחר בלילה "... אין אצלנו בעדה שבת חוזרת כל כך מאוחר..." בהמשך ציינה "... הריב היה בגלל שאני רציתי שהיא תיסע לאביה לגרוזיה כי לכולנו לא היה נעים שהיא חוזרת בשעות מאוחרות הביתה. היא הזמינה את אביה שיבוא לארץ, ואני אמרתי לה שלאביה לא מרשים להכנס לארץ, ואמרתי לה שאת צריכה לנסוע אליו. בתי אמרה שאני משקרת, ושהיא היתה במשרד הפנים,ואמרו לה שהיא יכולה להזמין את אביה..."
"... אני אמרתי לחטירה שהיא צריכה לנסוע לאביה ולחתום ורק כך תוכל להביאו לארץ..."
ט. לשאלת התובעת מסרה הנאשמת "... אמרתי לרונית שאם אבא היה יודע מה חטירה עושה היה שובר לה את הרגליים וידיים. בגרוזיה התרבות שונה. אין דבר כזה, שנערה בת 17-18 עושה כאלה דברים..."
"... העבודה היתה נגמרת בשעה 12.00 בלילה אבל הבת שלי הייתה חוזרת בשעה 4-3 בלילה ולא רציתי לפנות לרמין או למישהו אחר כדי לדבר עם בעל הבית חטירה לא רצתה את זה..."
י. העדה מסרה כי יחסיה עם מיטל סעדה הם טובים אך הכחישה כי נתנה מכת אגרוף לבתה בנוכחות מיטל.
יא. בהמשך מסרה הנאשמת "... חטירה הייתה כל הזמן צועקת. לא נכון שהייתי מושכת לה בשערות ולא דפקתי לה את הראש בקיר. אולי נתתי לה מכה קצת יותר על הפנים... אני לא יודעת מאיפה הסימנים שמיטל ראתה על חטירה..."
"... כשחטירה הורידה את הבגדים ראיתי סימנים על גבה. היו גם שריטות לא יודעת מאיפה זה..."

18. מהודעתה של הנאשמת 2 במשטרה (ת/4) עולים הפרטים הבאים:

א. הנאשמת הכחישה את החשדות נגדה וציינה "... אחותי חטירה התיידדה עם איזה אישה ואותה אישה לוקחת את אחותי לבחורים והיא גם קונה לאחותי זהב וכסף ומתנות. אני ואמא לא נגענו בחטירה..."
ב. לשאלה מהיכן הסימנים על גופה של המתלוננת, מסרה העדה "... היא עשתה את זה לעצמה. היא מתחצפת אלינו ועשתה לעצמה סימנים כדי שתוכל להתלונן נגדנו במשטרה..."

19. בעדותה בבית המשפט מסרה נאשמת 2 את הפרטים הבאים:

א. העדה מסרה כי היא בת 21 ונמצאת בארץ מזה שנתיים. העדה הוסיפה, כי עובדת במשק בית "... בגרוזיה לא עבדתי. למדתי 6 שנים..." העדה הכחישה מכל וכל כי הרביצה לאחותה.
ב. בהמשך עדותה מסרה נאשמת 2 כי אחותה נהגה לחזור הביתה ב-03.00 וכי בעדה שלהם התנהגות מסוג זה אינה מקובלת.
ג. לשאלת התובעת, אישרה העדה כי בתקופה שחטירה גרה בבית היא לא עבדה והוסיפה "... נכון שאני כועסת עליה. אני מתביישת שהיא יושבת כאן עם רונית בבית המשפט. בגלל זה אני בוכה.."

20. מהודעתו של נאשם מס' 3 במשטרה (ת/1) עולים הפרטים הבאים:

א. לגבי נסיבות הגעתו לבית המתלוננת ביום 2.7.03 מסר הנאשם "... אני הגעתי לבית של חטירה כי אמא שלה התקשרה ואמרה שמשטרה הגיעה לבית... ראיתי שהשוטרים שם ואני דיברתי איתם ואמרו שהאמא והבת רבות ושכנים הזמינו משטרה... אחרי שהשוטרים הלכו הלכתי הביתה... למקום הגיעו אחי כמאל ואמא שלי אלמירה..."
ב. הנאשם הכחיש כי היכה את המתלוננת וציין "... אני לא אחראי עליה ואני יודע שכבר שבוע חטירה לא באה הביתה ישר אחרי הסיפור הזה עם משטרה, ואנחנו קבקזים ודואגים שחטירה לא תהיה שרמוטה..."
ג. בהמשך ציין הנאשם, כי דאג לחטירה כמו אח "... אמרתי לה שלא תצא בחוץ שתלך בעבודה ותחזור ישר הביתה ושלא תצא אפילו הצעתי לה שאני ייקח אותה באוטו כי יש איזה רונית שהיא הכירה כשהם גרו בבני ברק ואני לא יודע מה היא לימדה את חטירה והיא הייתה אצלה עכשיו שהלכה מהבית..."
ד. הנאשם הכחיש כי איים על רונית בטלפון ולשאלה מדוע רוצה לשלוח את חטירה לגרוזיה השיב "... שתלך ותביא את האבא שלה..." הנאשם גם הכחיש כי איים על חטירה שיחתוך אותה בסכין.

21. בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם את הפרטים הבאים:

א. הנאשם הכחיש כי הרביץ לחטירה וציין "... כשהזמינו משטרה אמא של חטירה התקשרה ואמרה שיש משטרה, הגעתי למקום, והמשטרה אמרה שיש בלגן בין האימא לבת, אמרתי 'תירגעו יהיה בסדר', כדי שלא יהיה בלגן בבית, ולאחר מכן יצאתי עם המשטרה וזהו. גם כאמל הלך איתי..."
ב. לעניין הטענה כי היכה את חטירה נוכח סירובה לעבור לבת-ים מסר הנאשם:
"... אבא של רונית התקשר אלי ואמר שיש לו בלגן במשפחה וביקש שאבוא לקחת את חטירה. באתי לפרדס כץ ואבא של רונית אמר שיחזיר לנו את התיווך ואת ההובלה ואפילו לקח אוטו והכניס את הדברים והוריד אותם בבת-ים... באותו יום שאבא שלה זרק אותם מהבית, היא אמרה שהיא לא רוצה לבוא לבת-ים. אני אמרתי לחטירה שלא כדאי לה להיות לבד, ולאחר מכן הלכתי..."
ג. בחקירתו הנגדית מסר הנאשם "... הגעתי מביתי. שאלתי את המשטרה מה קורה פה והמשטרה אמרה שיש בלגן פה... היא נכנסה לחדר ונעלה עצמה. אף אחד לא דיבר איתה..."
כשהתובעת ציינה בפני
ו שאחיו כמאל מוסר כי דיבר עם חטירה מסר הנאשם "... יכול להיות שאחי כמאל דיבר עם חטירה כשאני דיברתי עם המשטרה..."
ד. לשאלת התובעת ציין הנאשם "... זה לא נכון שרצו להחזיר אותה לגרוזיה בגלל שהיא חזרה מאוחר. היא שלחה הזמנה לפני כל הסיפורים האלה..."
ה. לגבי החיפוש בתיקה של המתלוננת מסר הנאשם "... ראיתי בתיק שלה כדורים ושאלנו מה זה והיא אמרה שזה מבית חולים. לא לקחתי את הכדורים לבדוק. חיפשתי לה בתיק כדי לראות מה יש בתיק, שהם עברו דירה. היא נתנה לי לחפש בתיק שלה. רציתי לדעת מה יש בתיק, כי היא ילדה קטנה ומה יש לה להסתובב עד שעה 24.00 בלילה..."

22. מהודעתו במשטרה של נאשם מס' 4 (ת/2) עולים הפרטים הבאים:

א. הנאשם הכחיש את החשדות נגדו וציין כי הגיע לבית דודתו כיוון שהיא התקשרה ומסרה להם שיש משטרה בבית (יצוין, כי ההודעה ניתנה בעברית משובשת מאוד).
ב. בהמשך מסר הנאשם: "... אני ואמא שלי ואחי רמין באים ורואים משטרה שם ושאלתי למה ומשטרה אמר שיש בעיה וחטירה לא רוצה גר פה ושאלתי למה היא אמרה שהיא רוצה ללכת עם אחת דתיה אמרתי לה למה והיא אמרה קונה בשבילה ובשביל מה הדתיה הזו קונה בשבילה מי היא בכלל בשבילה ואנחנו גם דתיים ושאלנו איך היא בתיה איך נוסעת בשבת ומעשנת סיגריות וכל שבת הולכים למסעדה והאימא שאלה אולי הבחורה הדתיה רוצה לעשות משהו לחטירה יש הרבה בחורות בתחנה המרכזית בחוץ ובכל מקום ואנחנו רואים זה ומפחדים חס וחלילה חטירה הולכת גם ככה והיא חוזרת מאוחר בלילה וזה הכל משטרה שומע שם וחטירה אמרה ככה היא רוצה..."
ג. במשטרה הכחיש כי היכה או איים על המתלוננת וציין כי עזב את הבית כשהמשטרה עזבה.
ד. לשאלה מדוע רוצים לשלוח את המתלוננת לגרוזיה השיב הנאשם "... אני לא יודע, אמא שלה ככה רוצה בגלל שהיא נכנס לבית12:00-1:00-2:00.
ה. הנאשם הודה, כי שוחח עם רונית בטלפון אך הכחיש כי איים עליה.

23. בעדותו בבית המשפט מסר נאשם 4 את הפרטים הבאים:

א. הנאשם ציין, כי מריאנה אמרה לו שהיא הזמינה משטרה כי אחותה חטירה רצתה לעזוב את הבית. כשהוא הגיע למקום המשטרה הייתה בבית.
ב. הנאשם מסר כי שאל את חטירה מדוע היא חוזרת הביתה לפנות בוקר ברכב של רונית והוסיף: "... אנשים יכולים לחשוב שהיא חוזרת עם גבר וזה בעיה מבחינת הכבוד.."
ג. הנאשם הכחיש, כי איים על המתלוננת וציין "... השוטר אמר שאסור לעשות צעקות ואסור כאן לעשות כאלה דברים..."
ד. הנאשם מסר, כי הוא והאחים שלו דואגים לחטירה כיוון שאביה לא נמצא בארץ. הנאשם הוסיף, כי אינו זוכר מה אחיו רפיק אמר לרונית בטלפון.

24. מהודעתו במשטרה של נאשם מס' 5 (ת/3) עולים הפרטים הבאים:

א. הנאשם מסר, כי אין זה מקובל אצלם כי ילדה תימצא מחוץ לביתה עד שעה 02.00 "... אין דבר כזה שאנחנו קבקזים ושאין דבר כזה שילדה בת 17 יוצאת עד 0200-0300..."
ב. בהמשך מסר הנאשם "... יש 10 ימים, היא לא בבית (ההודעה נמסרה ב-13/7 - ד.ב.) ושזה שם שלי כי אני אח שלה ואמרתי לרונית שלא מתקשרת לחטירה ואם חטירה מתקשרת שתגיד שלא רוצה לדבר איתה למה אנחנו לא מכירים מי זאת רונית ורונית אמרה בסדר אין בעיה היא תעשה את זה..."
ג. עוד הוסיף הנאשם "... בגלל שאבא שלה לא פה ואין לה גבר בבית אז אנחנו דואגים, אולי היא עושה משהו לא יפה בחוץ..."
ד. לעניין שליחת המתלוננת לגרוזיה מסר הנאשם "... אמרתי שאבא שלה רוצה אותה בגרוזיה שחוזרת לשם ואני אמרתי שחטירה חוזרת בבית ואני מדבר איתה ואם לא רוצה לחזור בגרוזיה אני חותם שאין לי יותר אחות..."
ה. בסוף הודעתו ציין העד "... אני נזכר שאמרתי לרונית בטלפון שאם אבא שלה שומע שככה חטירה חוזרת מאוחר בלילה הוא שובר לחטירה רגליים וידיים..."

25. בעדותו בבית המשפט מסר נאשם מס' 5 את הפרטים הבאים:

א. הנאשם ציין, כי הוא בן 22 ונמצא 4 שנים בארץ. הנאשם מסר, כי דיבר עם חטירה ושאל אותה מדוע היא חוזרת בשעה 5-4 בבוקר "... אמרתי לה שאין אצלנו בעדה דברים כאלה. אמרתי לה שאם אבא שלה יודע על כך ישבור לה את הרגליים.."
ב. לגבי שיחת הטלפון שלו עם רונית מסר הנאשם "... באותה שיחה עם רונית לא אמרתי שאני אשבור לה רגליים. אולי היא לא הבינה אותי. אני אמרתי שאם האבא ישמע על זה הוא ישבור לה רגליים..."
26. מעדותה של גב' רונית מסינגר שקיבלה את תלונתה של המתלוננת עולים הפרטים הבאים:

א. הודעתה של העדה במשטרה (ס/6) הוגשה בהסכמה באותה הודעה מיום 8.7.03, מציינת העדה "... הבוקר קיבלתי טלפון מבחורה בשם רונית, אין לי פרטים נוספים שלה והיא סיפרה לי כי חברה שלה בשם חטירה חנלי מקבלת מכות קשות מאמא שלה מבני דודים ומאחותה הגדולה לילה... היום בשעה 12.00 נפגשתי עם חטירה שהגיעה ביחד עם רונית... רונית בת 38 הכירה את המשפחה מכך שהיו שכנים בבני ברק..."
ב. העדה ציינה, כי המתלוננת למדה 5 שנים בגרוזיה ועלתה לארץ בלי אביה. לדבריה, האב נשאר בגרוזיה כיוון שהוא מוסלמי. המתלוננת סיפרה לה כי היא עובדת ומוסרת את כספה לאמה.
ג. בהמשך תיארה העדה את תלונת המתלוננת כך "... מסרה שאחות האם גרה בבת-ים בלפור 137 ו-4 הבנים הבוגרים של הדודה שהם בשנות העשרים מחנכים אותה במקום האב וזה אומר שמכים אותה. חטירה אמרה שהאם מכה אותה מאז הייתה בת 11. לדבריה האם לא מכה את האחים הקטנים, כמעט כל השיחה תורגמה ע"י רונית מגרוזינית מאחר וחטירה לא מדברת כ"כ עברית..."
ד. בהמשך ציינה העדה "... לא נכנסתי לפירוט באיזה מכות מדובר אבל חטירה אמרה שקרה פעם אחת שהאם שברה עליה על הראש שעון קיר. חטירה אמרה שקרה שנשארו עליה חבלות מהמכות של האימה אבל לא פירטה... חטירה לא הראתה לי עכשיו חבלות כלשהן וגם לא ראיתי עליה חבלות..."
ה. לגבי דברים שסיפרה לה רונית מסרה העדה "... רונית גם סיפרה לי שכשהייתה שכנה של חטירה שמעה כל הזמן צעקות וצרחות מבית משפחת חטירה וכבר אז חטירה סיפרה לה שהיא מוכה..."
ו. העדה הוסיפה, כי רונית סיפרה לה כי השכנים ביקשו מבעל הבית שיוציא את משפחתה של חטירה מביתם בגלל ההפרעה הנגרמת עקב צעקות בלתי פוסקות "... ואכן בעל הבית גירש אותם והם עברו לבת-ים..."
ז. בסוף הודעתה ציינה העדה "... בדרך הנה היא נשכבה בספסל האחורי ברכב מפחד שמישהו יחפש אחריה ולא רוצה שום קשר איתם ואף רוצה לשנות את שם המשפחה כדי שלא יאתרו אותה..."

27. במהלך עדותה בבית המשפט הוסיפה הגב' מסינגר מספר פרטים וציינה, כי גם רונית וגם חטירה ישבו בחדרה "... אני לא מנעתי מרונית להיכנס לחדר..."
בהמשך ציינה העדה "... מעט מהשיחה חטירה מסרה לי בעברית והבנתי ואת רוב השיחה רונית ניהלה... אני לא יודעת באיזה שפה דיברו אבל היא תרגמה לעברית".
העדה ציינה, כי תיעדה חלק מהדברים בדפים והגיעה למשטרה עם הדפים. העדה גם ציינה, כי חטירה לא בכתה במהלך העדות וכי היא הייתה מפוחדת.

28. בעדותו בבית המשפט מסר רס"ר פרץ ראובן, שהגיע לבית המתלוננת ביום 2.7.03, כי שוחח עם הבת והאם בנפרד ובעברית. העד ציין, כי לא הבחין בחבלות על המתלוננת. בחקירתו הנגדית ציין העד, כי מבחינתו היו במקום רק שתי נשים.

29. בדו"ח הפעולה שערך רס"ר פרץ (ס/6) הוא ציין "השתיים תוחקרו בנפרד וטענו כי לא הייתה תקיפה גם לא נראו סימני אלימות ויכוח מילולי בלבד והרקע לויכוח הוא בנושא של גיוס הבת לצבא. הבת מעוניינת להתגייס והאם מסרבת לכך בתוקף ומעוניינת להחזירה לגרוזיה. השתיים טענו כי יישבו ויסתדרו ביניהן..."
סוגיית תעודת החסיון
30. בתיק זה חתם השר לביטחון פנים על תעודת חיסיון שמטרתה למנוע גילוי מקום הימצאה של המתלוננת. החיסיון על פי התעודה חל גם על חלק מחומר החקירה, כפי שמפורט בס/9.

31. לאחר שקיים דיון בעניין מסירת חומר חקירה להגנה החליט כב' השופט רוזן, שדן באותה תקופה בתיק,לגלות להגנה את כל השורות החסויות למעט כל פרט היכול להוביל לגילוי מקום שהותה של המתלוננת.

32. ההחלטה ניתנה ביום 14.3.04 זמן רב לפני תחילת שמיעת הראיות בתיק.

33. הסנגורים, ובעיקר עו"ד סודרי, טענו כי יש לראות בהתנהגות התביעה שניסתה להסתיר את מעורבותה של גב' רונית עמוס באירועים נשוא תיק זה, התנהגות חסרת תום לב הפוגעת בהליך הפלילי ההוגן, ועל כן יש לזכות את הנאשמים מטעמי צדק.

34. לא מצאתי ממש בטענה זו. כפי שקבע כב' השופט רוזן שגתה התביעה כאשר הרחיבה את תחולת תעודת החיסיון, אולם נראה כי הדבר נעשה מתוך תפיסה מוטעית, כי הזכרת נוכחותה של רונית בצד המתלוננת עלולה להביא לחשיפת מקום הימצאה.
לאור החלטתו של השופט רוזן, החומר נמסר לסנגורים בעוד מועד, כך שבפועל לא הייתה כל פגיעה בהגנתם של הנאשמים.

הערכת העדויות וסיכומים
35. הסנגורים המלומדים הצביעו על סתירות בעדות המתלוננת וכן על אי התאמות בין עדותה לעדויות אחרות וביקשו שלא לייחס משקל ממשי לדבריה.
36. בחנתי בזהירות את טענות הסנגורים והחלטתי שלמרות טענות אלה, יש מקום לייחס אמון של ממש לדברי המתלוננת.

37. חלק מהסתירות שמצאו הסנגורים בדברי המתלוננת נעוצות בקשיי השפה שלה ובנטייתה הטבעית לתמצת את תיאור העובדות לאור קשיים אלה. הדברים עלו כבר בתלונתה הראשונה בפני
העובדת הסוציאלית ובהמשך גם בדברים שמסרה בעת חקירותיה במשטרה.

38. לאמור לעיל, יש להוסיף גם את הקושי הקיים בהגשת תלונה נגד קרובי משפחה וחוסר הרצון להביא להענשתם של אותם קרובים למרות הסבל שגרמו למתלוננת.
הסנגורים ציינו, כי חלק מתלונותיה של המתלוננת הן בגדר גרסה כבושה וכי לא הועלו מיוזמתה בפני
חוקרת המשטרה שחקרה אותה. הדברים אמורים בעיקר לגבי המעשים המיוחסים לאחותה של המתלוננת ולבני הדודים שלה.

39. עיון בחומר הראיות שהוגש מלמד כי טענה זו אינה מדויקת. בתלונתה אצל העובדת הסוציאלית הזכירה המתלוננת מעשי אלימות מצד אחותה לילה ובני דודתה.

40. קיימות עובדות נוספות התומכות בגרסת המתלוננת. מדובר בעובדות שבאופן מהותי אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. רק לשם דוגמא אציין מספר עובדות כאלה.

א. הכעס של בני משפחתה של המתלוננת נוכח היחסים הקרובים בינה לבין הגב' רונית עמוס.
ב. הכעס של בני המשפחה מחזרתה של המתלוננת לביתה לאחר חצות.
ג. החיפוש שערך נאשם 3 בתיקה של המתלוננת כיוון שחשד כי היא משתמשת בסמים ושיחת השכנוע שלו כדי שתעבור לבת-ים עם משפחתה.
ד. אשפוזה של המתלוננת בבית החולים והעובדה שאושפזה על ידי שכנתה דאז, הגב' רונית עמוס.
ה. הימצאות סימני פגיעה על גופה של המתלוננת כפי שעולה מעדות אמה, נאשמת 1, וכן מדברי החוקרת שחקרה אותה.

41. יצוין עוד, כי דברי המתלוננת נתמכים באופן חלקי בדברי עדי תביעה נוספים וגם בדברי אם המתלוננת שאישרה שזרקה את שעון הקיר שרונית קנתה לבתה (היא לא אישרה ששברה אותו על ראש בתה) וכן אישרה מתן מכות קטנות בפני
ה של בתה.

42. בנוסף לכל האמור לעיל, עלי לציין, כי התרשמתי בצורה בלתי אמצעית מעדות המתלוננת כעדות מהימנה. אין ספק, כי הרצון של המשפחה להחזירה לגרוזיה שיחק תפקיד של מאיץ לצורך הגשת תלונתה, אולם שוכנעתי כי הדברים שמסרה לגבי מעשי האלימות נגדה הם דברי אמת.

43. גם הגב' רונית עמוס עשתה עלי רושם אמין. עדה זו איבדה מדי פעם את קור רוחה, כאשר מתוך שאלות הסנגורים עלו רמזים ליחסים אינטימיים בינה לבין המתלוננת.
ניתן להבין את כעסה של העדה שסובייקטיבית חשה שנעשה לה עוול כשניסתה לסייע למתלוננת ובני משפחתה ככל יכולתה, החל מהתקופה שגרו בשכנות אליה בפרדס כץ וכן לאחר שעברו להתגורר בבת-ים.

44. אני מאמין לעדה זו שהייתה עדת ראיה לתקיפת המתלוננת ע"י אמה בפרדס כץ. כמו כן, אני מאמין לעדה שהבינה היטב את דברי נאשם 5 בשיחת הטלפון ביניהם וכי האיום המוזכר על ידה הופנה אליה וכי לא מדובר באי הבנה כפי שטוען נאשם מס' 5.
45. באשר לסיבת עזיבת משפחת המתלוננת את בית אביה, לעניין זה מקובלת עלי גירסתה של רונית עמוס, כי הדבר נבע מתלונות השכנים, נוכח הצעקות שנשמעו מבית המתלוננת. יודגש, כי בעניין זה הגב' עמוס לא נחקרה ע"י הסנגורים וגרסת הנאשמים לא הוצגה בפני
ה.

46. העדה מיטל סעדה עשתה עלי רושם מהימן ביותר. עדה זו ציינה מפורשות, כי ראתה את אם המתלוננת מכה אותה במכת אגרוף בנוכחותה ואף ציינה, כי הייתה עדה למצוקת המתלוננת שבמקרה אחר אף ביקשה שיזעיקו משטרה.
יצוין, כי גם הסנגורים לא ממש ערערו על מהימנות עדה זו והתמקדו בעיקר בתקיפת מהימנות המתלוננת והגב' עמוס.

47. הנאשמים עשו עלי רושם בלתי אמין. התרשמתי, כי הם מנסים לצמצם את מעורבותם האמיתית באירועים כדי להרחיק עצמם מהמעשים הפליליים המיוחסים להם.

48. בהודעתה במשטרה אישרה נאשמת 1 את שני הנושאים שהטרידו אותה: חזרתה של בתה מאוחר בלילה הביתה ויחסיה עם רונית. האם גם אישרה שרצתה לשלוח את בתה חזרה לגרוזיה וכן מסרה, כי בתה צרחה שמרביצים לה. לכל אלה יש להוסיף את הודאתה החלקית בשימוש באלימות כפי שעולה מעדותה בבית המשפט, וכן אישור שנתנה לכך שהיא עצבנית.
נאשמת 1 אישרה גם שזרקה את שעון הקיר שרונית קנתה והוא נשבר, כמו כן אישרה, כי רונית סייעה לכל הילדים ולא רק למתלוננת.

49. כל הנאשמים ציינו, כי אצלם בעדה לא מקובל, כי בת חוזרת מאוחר הביתה ובני הדודים ציינו, כי לו האב היה יודע על כך, היה שובר לבתו ידיים ורגליים. יודגש, כי אותם בני דודים ראו עצמם כ"אחים" הממלאים את תפקיד האב הנעדר.
50. נאשמת 2 לא הסתירה את כעסה כלפי אחותה, שרונית "... לוקחת אותה לבחורים, והיא גם קונה לאחותי זהב וכסף ומתנות..." גם דבריה שהמתלוננת גרמה לעצמה את הסימנים על גופה, אינם ראויים לאמון. המתלוננת ציינה בהקשר לאחותה שהיא הרביצה לה הרבה פחות מאמה ולא השתמשה בשום כלי ואף טענה שעושה זאת בצחוק. דברים אלה הינם מהימנים עלי ועדיפים באופן ברור על גרסתה המכחישה של נאשמת 2.

51. גרסאות הנאשמים 3 ו-4 שטענו שהגיעו לבית המתלוננת ביום 2.7.03, כשהמשטרה הייתה עדיין בבית, אינה מהימנה בעיני. הדברים אינם מתיישבים עם דו"ח הפעולה שערך השוטר שהיה בבית המתלוננת. לזה יש להוסיף גם את הסתירות בין דברי שני האחים לגבי מעשיהם בבית. נאשם 4 מסר, כי שוחח עם המתלוננת. נאשם 3 טען, כי דיבר רק עם השוטר. הנאשמים הדגישו, כי ראו בחומרה את התנהגותה של חטירה וכי דאגו לה כדי למנוע ממנה לפעול בדרך לא מקובלת בעדה.

52. לגבי הכאתה של חטירה נוכח סירובה לעבור לבת-ים, נאשם 3 אישר את רוב טענות המתלוננת לגבי אותו מפגש למעט האלימות. לעניין זה גרסת המתלוננת עדיפה בעיני. נאשם זה ראה עצמו כפטרון של המתלוננת "כי היא ילדה קטנה" ולכן חיפש בתיקה ונטל כדורים וכן מצא לנכון לחנך אותה.

53. גם נאשם 4 ציין את מורת רוחו מחזרת חטירה מאוחר לביתה ומיחסיה עם רונית "שהיא שקרנית ולא דתייה אמיתית".
אני דוחה את גרסתו של נאשם זה, כי עזב את בית המתלוננת יחד עם השוטרים ומעדיף את גרסת המתלוננת לעניין מה שהתרחש בבית באותו יום.

54. לעניין שיחת הטלפון בין נאשם 5 לרונית עמוס, עדיפה בעיני עדותה של הגב' עמוס. אני קובע, כי דברי נאשם זה שמסר הדברים כהפניה למה שאביה של חטירה היה עושה לבתו לו ידע על הדברים אינם דברי אמת. אני קובע, כי האיום הופנה במפורש כלפי רונית והדברים נקלטו והובנו באופן נכון על ידה.

55. הסנגורים הפנו לסתירות הקיימות בין דברי המתלוננת, רונית עמוס, והעובדת הסוציאלית הגב' מסינגר.
אין לי ספק, כי הגב' מסינגר העידה עדות אמת בפני
ומסרה דברים נכונים בהודעתה במשטרה.
דבריה, לפיהם רונית עמוס תרגמה את דברי המתלוננת, אינם יכולים להיות מדויקים. רונית עמוס אינה דוברת גרוזינית ולכן התערבותה בשיחה נבעה ככל הנראה ממסירת דברים שהיא בעצמה ידעה משיחות קודמות עם המתלוננת או מדברים שראתה במו עיניה.
הגב' מסינגר ציינה, כי היא לא ערכה רישום מדויק של אותה שיחה וכי המתלוננת תחילה מסרה את דבריה באופן כללי בעברית והיא הבינה את הדברים.

56. לאחר שבחנתי את עדותה של גב' מסינגר לאורן של מכלול הראיות, הגעתי לידי מסקנה, כי תחילה דיברה העדה עם המתלוננת ולאחר מכן גם רונית השתתפה בשיחה, וכי הדברים כלל לא תורגמו ע"י רונית לעברית.

57. גב' מסינגר ציינה את הפחד הגדול שהמתלוננת הייתה נתונה בו ביום שהגישה תלונתה. פחד זה גם מסביר את הצעדים המוגזמים לעתים שננקטו לעניין הסתרת מקום הימצאה של המתלוננת (ראה תעודת החיסיון הרחבה) והרצון של רונית ליצור את הרושם שאין לה קשר עם המתלוננת בשיחותיה עם בני משפחתה.
58. לסיכום - לאחר שבחנתי את מכלול הנסיבות ונתתי דעתי לטענותיהם של הסנגורים המלומדים ולנוכח ממצאי המהימנות שקבעתי, הגעתי לידי מסקנה, כי התביעה הוכיחה את כל העבירות המיוחסות לנאשמים והנני מרשיע אותם בעבירות אלו.
ניתנה היום ל' בשבט, תשס"ה (9 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

דניאל בארי
, שופט
001201/04פ 120 סימה שמחה גמזו








פ בית משפט שלום 1201/04 מדינת ישראל נ' ג'היד טמילה , ג'היד ליילה , זיינלוב רמין , זיינלוב כאמל , זיינלוב רפיק (פורסם ב-ֽ 09/02/2005)