פסקי דין על לימור פלג | פסקי דין על טלי בניזרי

8654-02/13 סעש     12/03/2015




סעש 8654-02/13 לימור פלג נ' טלי בניזרי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


סע"ש 8654-02-13


12 מרץ 2015

לפני
:

כב' השופטת
איריס רש
נציג
ציבור (עובדים)
מר אלי רומאני
נציג ציבור (מעסיקים)
מר משה מקוב

ה
תובעת
לימור פלג

ת.ז. 023934342
ע"י ב"כ: עו"ד אילת שילה
-

ה
נתבעת
טלי בניזרי

ת.ז. 027130921
ע"י ב"כ: עו"ד רפאל אניספלד




פסק דין


1.
לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, דמי הבראה, פדיון חופשה, פיצוי בגין חוסר תום לב ואי מתן הפסקה, הלנת שכר חודש אוגוסט 2012, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין גזל כספים שנוכו עבור פנסיה.

2.
בדיון המוקדם מיום 22/6/14 הודיע ב"כ התובעת כי התובעת קיבלה את הכספים המגיעים לה עבור דמי הבראה והתביעה בגין רכיב זה מוצתה (עמ' 5 ש' 11-12 לפרוטוקול). ב"כ התובעת חזרה על כך גם במסגרת סיכומיה (עמ' 33 ש' 28-29 לפרוטוקול).

3.
מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה.

הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וזמנה לעדות את הגב' ליאת חזות זריהן.

ביום 1/3/15 התקיים דיון הוכחות במסגרתו התובעת והנתבעת נחקרו בחקירות נגדיות על תצהיריהם והגב' זריהן נחקרה בפני
נו בחקירה ראשית ונגדית.

בתום דיון ההוכחות ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.
ואלו העובדות הרלוונטיות:

4.
התובעת היא גננת (לא מוסמכת) במקצועה.

5.
הנתבעת שמשה כבעלים וכמנהלת של גן ילדים בשם "ילולנד" בקרית טבעון (להלן – הגן).

6.
התובעת עבדה בגן של הנתבעת בקבוצת הגיל 2-3 שנים החל מחודש 8/10 ועד ליום 13/8/12 .

בשנת הלימודים 8/10-8/11 התובעת שמשה כסייעת/גננת מחליפה.

בשנת הלימודים 8/11-8/12 התובעת שמשה כגננת מובילה.

7.
בין התובעת לבין הנתבעת נחתמו שני הסכמי עבודה, הסכם עבודה מיום 21/7/10 בגין העסקת התובעת כסייעת/גננת מחליפה והסכם עבודה מיום 8/8/11 בגין העסקת התובעת כגננת מובילה.

8.
בשנת העבודה הראשונה (8/10-8/11) התובעת הועסקה על בסיס שכר שעתי בתעריף של 26 ₪ לשעה, למעט בחודש העבודה הראשון בו שולם שכרה לפי תעריף שעתי בסך של 25 ₪.

בשנת העבודה השניה (8/11-8/12) התובעת הועסקה בשכר חודשי בסך של 6,200 ₪ נטו מתוכם 1,300 ₪ הוגדרו כתוספת שעות נוספות גלובליות.

9.
שעות הפעילות של הגן 07:00-17:00, כאשר שעת תחילת העבודה היתה משתנה במהלך שבוע העבודה בהתאם לתורנות של צוות הגן המונה 2 סייעות וגננת.

הצוות היה מתחיל את יום העבודה באופן מדורג בין השעות 07:00-08:00. העובדת הראשונה הייתה מגיעה בשעת פתיחת הגן בשעה 07:00, עובדת שניה בשעה 07:30 והעובדת הנוספת מתחילה בשעה 08:00.

גם שעת סיום העבודה נעה בין השעה 16:00 ל -17:00 בהתאם לסידור העבודה של הצוות ולכמות הילדים שנשארה בגן.

10.
בשנת העבודה הראשונה התובעת עבדה 5 ימים בשבוע בימים א' –ה'.

בשנת העבודה השניה התובעת עבדה 5 ימים בשבוע בימים א' – ג', ה' ו – ו' (יום חופשי ביום רביעי). שעות העבודה ביום ו' משעה 07:00 ועד השעה 13:00.

11.
טרם תחילת עבודתה בנתבעת, התובעת הייתה מבוטחת בביטוח מנהלים בחברת הביטוח מגדל. אין מחלוקת שהתובעת ביקשה מהנתבעת להמשיך ולבטח אותה בתוכנית ביטוח המנהלים במגדל, בעוד שכל עובדי הנתבעת בוטחו בקופת פנסיה בחברת הראל.

12.
במהלך כל תקופת העבודה של התובעת בנתבעת לא בוצעו עבורה הפרשות פנסיוניות. בחודש אוקטובר 2012, לאחר סיום העבודה, הופרשו לזכות התובעת הפרשות רטרואקטיביות לפנסיה בחברת הראל עבור חודש 3/11 ועד לתום תקופת העבודה בחודש 8/12.

13.
התובעת התפטרה מהעבודה ביום 31/7/12. התובעת הודיעה על התפטרותה בזו הלשון:










"אל-ילולנד, עולם קסום לילדים
לידי – מרת בניזרי טלי


הנדון: הודעה על הפסקת עבודה


למרת בניזרי שלום!


בהמשך להסכם העבודה אשר נחתם בינינו בתאריך 08.08.2011 הנני להודיע בזאת על התפטרותי.
כמתחייב בסעיף 2 להסכם זה ועל פי החוק, הפסקת עבודתי תיכנס לתוקפה ביום 14.08.2012.
אודה מראש בעבור, העברת יתרת התשלומים המגיעים לי עפ"י החוק.









בכבוד רב, פלג לימור







ת.ז. 023934342"


14.
בסמוך לאחר קבלת מכתב ההתפטרות על ידי הנתבעת, התקיימה שיחה בין
התובעת לנתבעת במסגרתה, הנתבעת ביקשה מהתובעת לחזור בה מההתפטרות ואף הציעה לה לנהל את כל המקום. התובעת סרבה בתוקף ועמדה על ההתפטרות (עמ' 16 ש' 12-18 לפרוטוקול).

15.
ההתפטרות נכנסה לתוקף ביום 14/8/12.


16.
התובעת החלה לעבוד בגן אחר בקיבוץ אלונים ביום 14/8/12.


17.
הנתבעת קזזה משכרה האחרון של התובעת בגין חודש 8/12 את יתרת תמורת ההודעה המוקדמת בסך של 3,188 ₪.

18.
במשכורת חודש 9/12 שולם לתובעת גמר חשבון בגין הבראה בסך של 2,319 ש"ח ובגין פדיון ימי חופשה בסך של 770 ₪.

דיון והכרעה

נסיבות סיום העבודה – זכאות התובעת לפיצויי פיטורים

19.
אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת. עם זאת, לטענת התובעת היא נאלצה להתפטר בשל הפרות ממושכות של זכויותיה לאחר שהבקשה לתיקון ההפרות סורבה על ידי ועל כן דין התפטרותו כדין פיטורים בהתאם
לסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963
(להלן:
חוק פיצויי פיטורים
).

בכתב התביעה טענה התובעת כי התפטרה עקב אי תשלום של זכויות שונות ובכלל זה: אי ביצוע הפרשות לפנסיה לאחר ששה חודשי עבודה, ניכוי כספים מהשכר לפנסיה ואי העברתם לקופת הפנסיה, הלנת שכר, אי תשלום דמי הבראה ואי תשלום פדיון חופשה.

20.
לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה מסיבותיה-היא ולא חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה או נסיבות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתה.

מכל מקום, התובעת לא פנתה בדרישה לתיקון ההרעה או ההפרה הנטענת על ידה ולא נתנה הזדמנות אמיתית לנתבעת בכדי לתקן את ההפרה.

21.
בהתאם להלכה הפסוקה עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח
סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים,
צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת.
[
דב"ע (ארצי)
שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, פד"ע כא 238;
ע"ע (ארצי) 354/07
אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין ואח'
(ניתן ביום 27.1.2012)].

22.
עוד נפסק כי מקום בו לא שולמו לעובד זכויותיו מכח
החוק, הסכמים קיבוציים
או צווי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם התנהלות זו של המעביד ועומדת לו הזכות להתפטר בדין מפוטר, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה וכן גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה העובד טענה בנוגע
לכך בין בשל אי ידיעה על זכויותיו ובין מכל סיבה אחרת כגון חשש לאבד את מקום עבודתו. כפי שנקבע, די בכך שלא כובדו זכויותיו של העובד על מנת לראות בעובד כמי שהתפטר עקב נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד ובלבד שניתנה התראה או חל החריג למתן התראה למעביד. [(
ע"ע 26706-05-11
חיים שבתאי נ' טכנובר בע"מ
(ניתן ביום 10.6.2013)].

23.
במסגרת התצהיר שהוגש מטעמה טענה התובעת שהיא התפטרה לאחר שהתברר לה שהנתבעת לא הפרישה עבורה לפנסיה בגין כל תקופת העבודה (סעיפים 10-12, 17 לתצהיר).

התובעת חזרה על טענה זו גם במהלך הדיון המוקדם מיום 22.6.2014 והוסיפה שהתפטרה כיומיים לאחר שנודע לה שלא הועברו עבורה הפרשות לפנסיה וכלשונה (בעמ' 7 ש' 4-11 לפרוטוקול):



"אני חיפשתי מקום עבודה חדש לאחר שהודעתי על הפיטורים, זה נודע לי במפתיע שלא נכנס לי שום דבר לפנסיה, אחותי אמרה לי שלפי ת.ז. אני יכולה לבדוק עם חברת הביטוח והרמתי טלפון והם אמרו לי שאין לי שום קופה וזה היה יומיים לפני שהודעתי על ההתפטרות שלי וביום 1/8 נתתי מכתב והודעתי על התפטרותי, התקשרו אלי מהביטוח מחברת מגדל ושאלו אותי מה קורה עם הפוליסה. אני יודעת שהראל זה ביטוח אחר ובמשך שנתיים ביקשתי את מספר הפוליסה והנתבעת הפנתה אותי לבעלה ובעלה הפנה אותי אליה, בסוף אחותי אמרה לי שאני יכולה להרים טלפון באופן עצמאי ואז הרמתי טלפון יומיים לאחר התפטרותי וגיליתי שאין כלום, אין הפרשות בכלל. בתלוש רשום שאין הפרשות.".


ובהמשך (בעמ' 2 ש' 19-24 לפרוטוקול) התובעת הוסיפה:


"בגיל שלי נורא חשוב הפנסיה ובמשך שנתיים רמתי אחרי הנתבעת לסגור את העניין והיא לא התייחסה לכך והיא זלזלה עם כל המכתבים מהחברה הקודמת ועם כל הטלפונים שהשארתי לנתבעת, נתתי לה על נייר כתוב את מספר הפוליסה ואת סוכן הביטוח שלי והכל היה רשום, הבאתי לה את המכתבים ששלחו לי בדואר רשמי ביד והיא לא התייחסה והתעלמה, התשובה שלה הייתה יש לנו את הסוכן שלנו וזו הבחירה שלה, היא לא היתה מוכנה להמשיך מה שרציתי. אנו פנינו אליה בכתב שתשלם את ההפרשות לפנסיה והיא התעלמה מכך.".

יצוין כי בהתייחס לטענת התובעת לפיה נערכה פניה בכתב לנתבעת בדבר תשלום ההפרשות השיב בא כוחה כי מכתב הדרישה נשלח ביום 27.11.2012, היינו מספר חודשים לאחר סיום עבודתה של התובעת.

24.
מכל מקום, על אף החשיבות שייחסה התובעת להפרשות לפנסיה כדבריה ועל אף העובדה שהתובעת טוענת כי הופתעה לגלות שלא בוצעו עבורה הפרשות לפנסיה, במכתב ההתפטרות אין כל זכר לטענות התובעת והוא מנוסח באופן כללי ולקוני. ערים אנו לכך שהתובעת טענה בחקירתה הנגדית כי לא ידעה איך כותבים מכתב התפטרות וכי לא התייעצה עם אף אחד טרם כתיבת המכתב (עמ' 15 ש' 8-12 לפרוטוקול) ואולם התרשמנו שהתובעת היא בחורה נבונה ודעתנית שאינה חוששת לעמוד על זכויותיה (ראו למשל את עמידתה הנחרצת למול הנתבעת בנוגע לתקופת ההודעה המוקדמת כאמור בחקירתה הנגדית בעמ' 16 ש' 19-31 לפרוטוקול). לפיכך אנו סבורים כי העדר התייחסות לנושא הפנסיה במכתב ההתפטרות אומרת דרשני. זאת בפרט לנוכח העובדה שבמכתב ההתפטרות קיימת התייחסות להעברת יתרת
התשלומים המגיעים לה על פי החוק.

25.
כך גם, בחקירתה הנגדית של התובעת התגלו סתירות בנוגע לסיבת ההתפטרות. כך למשל, בעוד שבכתב התביעה ובתצהיר טענה התובעת כי התפטרה עקב אי תשלום זכויות סוציאליות ובפרט אי ביצוע הפרשות לפנסיה, במסגרת החקירה הנגדית טענה התובעת לראשונה כי עזבה בגלל שלא שילמו לה את הפוליסה וגם בגלל שאיבדה אמון בנתבעת בשל אופן ניהול הגן (עמ' 15 ש' 30-32, עמ' 16 ש' 1 ש' 12-16 לפרוטוקול). ובהמשך החקירה הוסיפה כי הנתבעת לא סגרה איתה את שנת הלימודים הבאה ולא טרחה לעדכן מה יקרה בגן בשנה הבאה (בעמ' 18 ש' 6-28 לפרוטוקול) וכדלקמן:

"ש.
את טלי פגשת בהמשך אותו היום?
ת.
אני לא זוכרת מתי פגשתי, אני זוכרת שנפגשתי איתה, יכול להיות יום למחרת, לא זוכרת.

זה היה מאוד קרוב, לדעתי זה היה או היום או יום למחרת.
ש.
היתה לך הזדמנות לדבר עם טלי לאחר שלא הצלחת להשיג אותה לדברייך לאורך זמן וללבן סוף סוף את הסוגיות שקריטיות מבחינתך?
ת.
אני לא חושבת שצריך לחכות ליום האחרון לשבת עם בעלת הבית, היא לא יזמה לשבת איתי ולומר מה קורה איתי שנה הבאה, מה עם הילדים, לא היתה לי כל שיחה חינוכית עם מישהי שמובילה את הגן שלה, כלום לא היה.
ש.
אמרת שהצגת את עצמך בפני
ההורים בתור הגננת המובילה?
ת.
זה הכל באויר, היא אמרה שהיום תבוא אמא ובבקשה תראי לה את המקום. זה חלק מעבודתי באותו זמן להראות את המקום .
ש.
מדוע עכשיו את מחליטה שההתפטרות שלך היתה בגלל הבעיה של הפוליסה בהראל בזמן שאת מספרת על עניינים חינוכיים שעצבנו אותך?
ת.
מה הקשר? אני לא תובעת אותה על עניינים חינוכיים.
ש.
אני מבין ממך שזה מה שעצבן אותך?
ת.
גם זה עצבן אותי אך זה ענין אישי שלי.
...
ש.
בהזדמנות שהיתה לך לקבל את מה שמגיע לך לא נשמעה מילה אחת בנושא.
ת.
אמרתי בתחילת הדיון שלא היה עם מי לדבר, אמרתי לה המול (צ"ל המון –א.ר.) דברים אחרים והם לא נעשו, פנינו בנושא המטבח וכל דבר אמרה כן כן ולא היה כל שינוי שום דבר בכל התנהלות הגן."

26.
כך או כך, אין מחלוקת כי בסמוך לאחר שהנתבעת קיבלה את מכתב ההתפטרות של התובעת, התקיימה שיחה בין השתיים במסגרתה ניסתה הנתבעת להניא את התובעת מההתפטרות (דברי הנתבעת בדיון המוקדם בעמ' 8 ש' 2-6 לפרוטוקול, ס' 53 לתצהיר התובעת וחקירתה הנגדית בעמ' 16 ש'
12-16). התובעת העידה בחקירתה הנגדית (בעמ' 16 ש' 4-18 לפרוטוקול) כי סירבה לכל הצעה של הנתבעת וכי גמרה בדעתה להתפטר ללא קשר לדברי הנתבעת וכדבריה:

"ש.
האם במעמד זה הבעת מורת רוח מתנאי העסקה, טענת שמגיע לך כסף, הצבת אולטימטום שלמו את מה שמגיע לי?
ת.
לא היה שום אולטימטום, אמרתי לה שאיני מרוצה ממה שהיה מההתנהלות בנושא הפוליסה ואיני מעוניינת להמשיך בגן.

ש.
בגלל העיכוב בהפקדות לפוליסה?

ת.
לא עיכוב, אי תשלום.

ש.
התפטרת וזהו?

ת.
כן.

ש.
אמרת זאת באותו המעמד שזו הסיבה שאת התפטרת?
ת.
כן, אמרתי לה שזו הסיבה, היא ניסתה לבקש ממני לא להתפטר, הציעה לי להיות מנהלת של כל המקום, המון דברים ואני אמרתי לה שאיבדתי אמון בה כי איני מאמינה למילה שהיא אומרת, היו גננות אחרות שעזבו מאותה סיבה והמשכתי, אחרי שנתיים הבנתי עם מי יש לי עסק. שנה ראשונה היתה מקסימה ושנה שניה הלכה והדרדרה.

ש.
לא הייתה לך כל כוונה לתת לה הזדמנות לשפר?
ת.
הגעתי להחלטה ולא התכוונתי לשנות לא משנה מה טלי היתה אומרת."


27.
הנה כי כן, התובעת לא נתנה לנתבעת התראה סבירה על כוונתה להתפטר בשל אי ביצוע ההפרשות הפנסיוניות ובכל מקרה היא לא נתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את הטעון תיקון – לבצע את ההפרשות הפנסיוניות רטרואקטיבית למועד תחילת העבודה. איננו סבורים שחל בענייננו החריג שנקבע בפסיקה לפיו לא חלה על התובעת חובה במתן התראה, שכן גם אם הנתבעת לא ביצעה הפרשות פנסיוניות במהלך תקופת העבודה, אין בכך כדי לקבוע מראש כי היא אינה יכולה או אינה מתכוונת לפעול לתיקון עניין זה ולראיה -לאחר סיום העבודה בחודש אוקטובר 2012 (טרם הגשת כתב התביעה ועוד טרם קבלת מכתב הדרישה של ב"כ התובעת) הנתבעת הפרישה לזכות התובעת הפרשות פנסיוניות לחברת הראל רטרואקטיבית לחודש מרץ 2011 (החודש השביעי לעבודת התובעת בנתבעת).
גם טענות התובעת בדבר הנזק שנגרם לה עקב אי ביצוע ההפרשות למגדל והפסד הריביות בגין התקופה שבה לא הועברו ההפרשות הפנסיוניות יכלו לבוא על פתרונן בדרך כזו או אחרת לרבות פיצוי כספי על הנזק, ככל שהתובעת היתה מעמידה את הנתבעת על הנזק ועל כך שהעדר הסדרה תגרום לסיום עבודתה בנתבעת.

28.
זאת ועוד, שוכנענו כי התובעת סיימה את עבודתה בנתבעת עקב רצונה לעבור למקום עבודה אחר בקיבוץ אלונים.

התובעת התחילה לעבוד בגן אחר בקיבוץ אלונים ביום 14/8/12, יום למחרת
סיום עבודתה בנתבעת (עמ' 15 ש' 19-20 לפרוטוקול).

התקשינו לתת אמון בגרסת התובעת לפיה רק לאחר שהיא הגישה את מכתב ההתפטרות ביום 31/7/12 היא החלה לחפש עבודה. גרסת התובעת לא הייתה אחידה ונתגלעו בה סתירות רבות.

כך למשל, בדיון המוקדם טענה התובעת כי התחילה לעבוד רק בחודש ספטמבר 2012 וכי היה לה ראיון עבודה שבוע לפני ספטמבר. התובעת הוסיפה והדגישה כי היה לה מאד קשה בתוך חודש ימים להתחיל ולחפש עבודה (עמ' 7 ש' 3, 12-17 לפרוטוקול) בעוד שבחקירתה הנגדית התובעת העידה (בעמ' 15 ש' 21-25 לפרוטוקול) כי באותו היום שבו נודע לה שלא ביצעו עבורה הפרשות פנסיוניות היא פתחה את העיתון והחלה לחפש עבודה והעבודה נמצאה באותו היום וכדלקמן:

"ש.
את כל התהליך הזה של תחילת עבודה בגן שאינו פרטי אלא שייך לקיבוץ השלמת בתוך שבועיים בין 31/7 לבין 13/8/12?
ת.
כן. נפתח גן נוסף שלא היה בתוכנית, הוא התחיל עם מעט, הם פרסמו מודעה בעיתון באוגוסט, לא זוכרת בדיוק מתי, אני ראיתי שלא הפקידו לי ומעצבים פשוט פתחתי עיתון וחיפשתי והתקשרתי. לא הייתה לי כל מחשבה לחפש עבודה אחרת".


למותר לציין כי עדותה של התובעת לפיה באותו היום שנודע לה שלא הועברו עבורה הפרשות פנסיוניות, היינו כיומיים לפני 31/7/12, היא פתחה את העיתון והחלה לחפש עבודה והתקשרה לגן החדש אינה מתיישבת עם עדותה לפיה הגן בקיבוץ פרסם מודעת דרושים בחודש אוגוסט.
כך גם, התובעת העידה בחקירתה הנגדית כי
עברה 3 ראיונות (2 ראיונות טלפוניים וראיון אחד פנים אל פנים) טרם קבלת העבודה בגן בקיבוץ אלונים (בעמ' 15 ש' 17-18 לפרוטוקול), בעוד שבדיון המוקדם היא טענה שהיה לה ראיון עבודה כשבוע לפני תחילת ספטמבר.
יתר על כן, התובעת העידה כי כבר בפגישה שהתקיימה בינה לבין הנתבעת לאחר קבלת מכתב ההתפטרות ביום 31/7/12 או למחרת, הנתבעת ביקשה ממנה לתת חודש הודעה מוקדמת והיא סרבה ועמדה על כך שעליה לתת שבועיים ימים בלבד (עמ' 16 ש' 19-21 לפרוטוקול). כשהתובעת נשאלה לגבי הסיבה שבגינה היא סרבה לתת הודעה מוקדמת בת חודש ימים היא העידה בתחילה כי אין קשר בין תחילת העבודה בגן החדש לבין אי מתן ההודעה המוקדמת ואולם בהמשך החקירה הנגדית העידה שלא יכלה לתת הודעה מוקדמת בשל תחילת העבודה בגן החדש (עמ' 17 ש' 1-14 לפרוטוקול) וכלשונה:

"ש.
קודם לכן סיפרת לנו שהתחלת לעבוד בגן אחר באלונים ביום 14/8/12 האם לא זו הסיבה שלא יכולת לתת את כל ההודעה המוקדמת?
ת.
לא זו הסיבה.
ש.
האם יכולת לתת הודעה מוקדמת עד לסוף החודש למרות שהתחייבת להתחיל לעבוד באלונים?
ת.
ביום 14/8 ידעתי שאני צריכה להתחיל לעבוד. מבחינת התנהלות של הגן אין צורך בעבודה עד 4 ימים לפני סוף החודש, מעבר לכך מגיע לי ימי חופשה שאני אמורה לקחת אותם באוגוסט ואז אני יכולה לרשום זאת בתוך ימי חופשה וגם אם הייתי ממשיכה את הגן גם ככה אלה היו הימים החופשיים שלי, התבקשנו לקחת חופשה באוגוסט.
ש.
פה לא התבקשת ביקשו ממך משהו אחר אז למה לא יכולת לתת הודעה מוקדמת?
ת.
כי אני צריכה להתחיל מקום עבודה חדש, הגן מתחיל ביום 1/9/ אך יש מפגש עם ההורים, סידור המקום, היא מנהלת גן וצריכה להבין זאת, אי אפשר להתחיל ביום 1/9 מבלי לפגוש את ההורים והילדים, אין לי את הדרך הזו, לא מפסיקים מערכת חינוך באמצע שנה, גננת לא עוזבת שום שלב עד סוף סיום השנה שלה."

29.
לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי התובעת לא התפטרה עקב נסיבות שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך לעבוד ועל כן התביעה לפיצויי פיטורים – נדחית.

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה

30.
לטענת התובעת היא זכאית לפיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה בסך 19,627 ₪. אין מחלוקת שבמהלך תקופת העבודה לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור התובעת. רק לאחר סיום יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת, בחודש אוקטובר 2012 הועברו הפרשות פנסיוניות בגין התובעת (חלק העובד והמעביד) לחברת הביטוח הראל וזאת רטרואקטיבית החל מחודש 3/11 ועד לחודש 8/12 (כולל) ובסך כולל של 9,832 ₪, מתוכם 3725.44 בגין תגמולי עובד, 3725.44 ₪ בגין תגמולי מעביד וסך של 3,281.12 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

31.
אין מחלוקת שטרם תחילת עבודתה בנתבעת, התובעת הייתה מבוטחת בביטוח פנסיוני בחברת מגדל. בהתאם לסעיף 6(ה) לצו ההרחבה בדבר פנסיה חובה, עובד שהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות בשיעורים הקבועים בצו החל ממועד תחילת העבודה.



לפיכך, התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות בגין כל תקופת העבודה וכדלקמן:

עבור שנת 2010 התובעת זכאית להפרשה בגין חלק תגמולי המעביד בשיעור של 2.5% ובסך של 483 ₪.

עבור שנת 2011 התובעת זכאית להפרשה בגין תגמולי המעביד בשיעור של 3.33% ובסך של 2,158 ₪.

עבור שנת 2012 התובעת זכאית להפרשה בגין תגמולי המעביד בשיעור של 4.16% ובסך של 2,159 ₪.

בסך הכל במהלך כל תקופת העבודה היה על הנתבעת להפריש לזכות התובעת סך 4,800 ש"ח בגין תגמולי המעביד.

לנוכח העובדה שהופרש לתובעת סך של 3,752 ₪ בגין תגמולי המעביד, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 1,048 ₪ בגין הפרשות בחסר לתגמולי המעביד.

32.
כך גם, החל מחודש אוגוסט 2011 שכרה החודשי של התובעת השתלם בערכי נטו, בתקופה זו על הנתבעת לשאת גם בחלק העובד בסך של 3,183 ₪.
כאמור, לאחר סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, הנתבעת הפרישה בדיעבד בחודש אוקטובר 2012 הפרשות פנסיוניות לקופת פנסיה בחברת הראל סך של 3,752 ₪ בגין תגמולי עובד.
מכאן, שהתובעת אינה זכאית לפיצוי נוסף בגין חלק תגמולי העובד.
בהתאם לצו ההרחבה, תשלומי המעביד בגין רכיב פיצויי הפיטורים בשיעורים הנקובים בצו יבואו במקום תשלום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים בגין השכר, הרכיבים התקופות והשיעורים בגינם בוצעה ההפרשה.
בהתאם לשיעורי ההפרשה היה על הנתבעת להפריש עבור התובעת סך של 4,800 ₪ בגין רכיב פיצויי הפיטורים. בחודש אוקטובר 2012 התובעת הפרישה עבור התובעת סך של 3,124.75 ₪ בגין רכיב הפיצויים. לפיכך, התובעת זכאית להשלמה בסך של 1,675 ₪.

33.
אשר על כן, התובעת זכאית לפיצוי בסך של 2,723 ₪ בגין הפרשות בחסר לפנסיה מתכם סך של 1,048 ₪ בגין הפרשות בחסר לתגמולי המעביד וסך של 1,675 ₪ בגין הפרשות בחסר לרכיב פיצויי הפיטורים.

בנוסף, הנתבעת תשחרר לתובעת את כספי התגמולים והפיצויים שנצברו לזכותה בקופת הפנסיה בחברת הראל.

34.
נציין כי במסגרת הסיכומים טענה התובעת לראשונה כי אי ביצוע ההפרשות לקופת הפנסיה במועד גרם לה לנזק של הפסד תשואה. הנתבעת לא טענה בסיכומיה להרחבת חזית ואף הביעה נכונות לפצות את התובעת בגין אובדן ריביות בשיעור של 3% - 4% לשנה (עמ' 34 ש'
30-31 לפרוטוקול).

עם זאת, התובעת לא הוכיחה את הטענה כי נגרם לה הפסד תשואה ומהו ההפסד הכספי שנגרם לה, ככל שנגרם.
בנסיבות אלו, אנו דוחים את טענת התובעת בסיכומיה לפיה היא זכאית לפיצוי בגין הפסד תשואה.
באופן דומה, התובעת טענה באופן כללי וכוללני כי נגרם לה נזק עקב העובדה שההפרשות לפנסיה לא הועברו לקופת הפנסיה הקודמת בחברת מגדל אלא לקופת פנסיה בחברת הראל וכי לא ניתן לאחד את הקופות ולשמור על רציפות זכויות לפנסיה. לא הוכח בפני
נו כי נגרם לתובעת נזק עקב העובדה שהנתבעת לא המשיכה עבורה את הביטוח הפנסיוני בקופת הפנסיה של מגדל. התובעת לא הציגה בפני
נו את התנאים של תוכנית הפנסיה בכל אחת מהקופות ולא הציגה בפני
נו חוות דעת אקטוארית בדבר הנזק שנגרם לה בגין אי ביצוע ההפרשות לפנסיה לחברת מגדל . לפיכך, אנו דוחים את טענות התובעת לפיצוי בגין הנזק שנגרם לה עקב האיחור בביצוע ההפרשות לפנסיה ועקב העברת ההפרשות לקופת פנסיה בחברת הראל במקום בחברת מגדל.
ניכוי חלק העובד משכר התובעת

35.
בכתב התביעה עתרה התובעת לפיצוי נוסף בגין גזל כספי הפנסיה שנוכו מהתובעת. לטענתה,
החל מחודש 10/11 הנתבעת ניכתה משכרה את חלק המעביד לפנסיה בסך כולל של 2,090 ₪ ולא העבירה סכום זה לתעודתו עד לחודש אוקטובר 2012.

בגין רכיב זה התובעת עותרת לפיצוי בסך של 5,000 ₪.

התובעת זנחה רכיב זה במסגרת התצהיר והסיכומים ודי בכך כדי לדחות את התביעה. יתרה מזאת, לנוכח העובדה שהחל מחודש 9/11 השכר של התובעת השתלם על בסיס נטו, חלק תגמולי העובד לא נוכה מהשכר של התובעת,
כך שהתובעת המשיכה לקבל את השכר המוסכם בסך של 6,200 ₪ נטו מידי חודש בחודשו.

אשר על כן, התביעה ברכיב זה
- נדחית.

גמול שעות נוספות

36.
התובעת טוענת שהגן נפתח בשעה 07:00 ונסגר בשעה 17:00. לטענתה, בצוות הגן היו 3 עובדות ועל אף ששעת ההתחלה הייתה מדורגת, היא עבדה במתכונת עבודה קבועה של 9.5 שעות ליום במשך 5 ימים בשבוע ובסך הכל 47.5 שעות שבועיות, דהיינו 4.5 שעות נוספות לשבוע. מתכונת עבודה זו התקיימה בשנת העבודה הראשונה בלבד, שכן בשנת העבודה השניה היא עבדה 5 ימים בשבוע כולל יום שישי, כך שסך שעות העבודה השבועיות לא עלו על 43 שעות.

התובעת העמידה את התביעה על סך של 7,605 ₪.

37.
הנתבעת מצידה הכחישה שהתובעת עבדה שעות נוספות. לטענתה, ימי העבודה של התובעת נמשכו משעה 07:00 עד שעה 16:00 או משעה 07:30 עד שעה 16:30 או משעה 08:00 ועד לשעה 17:00, כלומר לא יותר מתשע שעות ביום. עד נטען כי התובעת נהנתה מהפסקה בת שעתיים בשעות שבהן הפעוטות ישנים שנת צהרים. לטענת הנתבעת, במהלך שנת הצהרים של הפעוטות נשארת תורנית אחת ושתי העובדות הנוספות חופשיות לישון במקביל, כפי שנעשה בפועל על ידי התובעת. עוד נטען כי לעיתים, למרות שהתובעת הייתה רשאית לסיים את יום העבודה כבר בשעה 16:00 או 16:30, התובעת הייתה נשארת ביוזמתה על מנת "לתפוס טרמפ" עם הורים שנוסעים לכיוון ביתה.

למותר לציין כי גם לפי גרסת הנתבעת התובעת עבדה 45 שעות שבועיות, היינו שעתיים נוספות בשבוע. בתלושי השכר של שנת העבודה הראשונה אין התייחסות לתשלום גמול שעות נוספות.

38.
החל מ-1/2/09 חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958
(להלן -חוק הגנת השכר) אשר קובע
בסעיף 26ב'
:

(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; בסעיף זה –
"גמול שעות נוספות", "גמול עבודה במנוחה שבועית" – כמשמעותם בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951;
"פנקס שעות עבודה" – פנקס שעות עבודה לפי סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951,
או פנקס לפי סעיף 31 לחוק עבודת הנוער, התשי"ג-1953.
(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעביד כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15 שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות.

"




התובעת החלה עבודתה בחודש אוגוסט 2010 ועל כן הוראות
סעיף 26ב'
חלות בעניינה. בהתאם
לסעיף 26ב' (ב)
במקרה של תביעה עד 60 שעות נוספות רובץ נטל ההוכחה על כתפי המעסיק.
התובעת עמדה על כך שהיא עבדה בכל יום משעה 07:00 ועד השעה 17:00 (עמ' 10 ש' 20-21, עמ' 11 ש' 17-20 לפרוטוקול)
ובהמשך היא העידה כי יום אחד בשבוע הייתה מגיעה בשעה 08:00 (עמ' 13 ש' 1-3 לפרוטוקול) וכי היו ימים שיכלה לסיים בשעה 16:30 (עמ' 13 ש' 17-18 לפרוטוקול).
.
עם זאת, התובעת העידה שהיו מקרים רבים בהם למרות שלפי סידור העבודה יכלה לצאת לפני השעה 17:00 היא נאלצה להחליף את העובדת השלישית שלא הרגישה טוב או שיצאה מוקדם מסיבות שונות (עמ' 14 ש' 1-6 לפרוטוקול).

39.
לא הוצגו לפנינו כל רישומי נוכחות למרות שבחקירה הנגדית של הנתבעת התברר כי קיימים דוחות נוכחות שמולאו בזמן אמת על ידי התובעת ונשמרו אצל הנתבעת (בעמ' 20 ש' 30-31, עמ' 21 ש' 1-8 לפרוטוקול) וכדלקמן:

"ש.
מי מעביר את הנתונים על שעות העבודה?
ת.
אני, לפי שעות העבודה שהעובדות ממלאות בדף.
ש.
מתי הן ממלאות את הדף הזה?
ת.
במהלך כל החודש ובסוף החודש מגישות אלי כל אחת עם כתב ידה.
ש.
איפה הדפים האלו?
ת.
אצלי.
ש.
מדוע לא צרפת?
ת.
לא ביקשו ממני אך אני יכולה לצרף, לא ברור איך לימור טוענת שעבדה כל הזמן משבע עד חמש כשיש דו"ח נוכחות בכתב ידה שמראה אחרת.
ש.
את טוענת שהתובעת מסרה לך דוחות נוכחות.
ת.
כן, שלא מצויין בהם שעות העבודה שהיא טוענת."


אם לא הוגשו רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה לפי
סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951
הרי שעד 60 שעות נוספות בחודש הנטל על הנתבעת. בענייננו הנתבעת לא הציג רישום כלשהו לשעות העבודה וזאת בניגוד לקבוע בחוק הגנת השכר
ולתכלית חוק זה ולמרות שהרישומים מצויים בידה. לפיכך, אנו קובעים שהתובעת עבדה במתכונת עבודה של 9.5 שעות ליום כנטען על ידה.

40.
זאת ועוד, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת לפיה התובעת קיבלה שעתיים הפסקה במהלך יום העבודה בשעת מנוחת הצהרים של הפעוטות.
בדיון המוקדם התובעת טענה שלאחר ארוחת הצהרים בסביבות השעה אחת, הפעוטות הולכים לישון ומלאכת ההרדמה אורכת כ -20 דקות. כשהפעוטות ישנים, אחת העובדות בצוות נשארת בחדר להשגיח על הפעוטות ושתי העובדות הנוספות יכולות לצאת מהחדר, לשתות קפה ולדבר (עמ' 5 ש' 20-24 לפרוטוקול). באותו מעמד, ב"כ התובעת טען כי העובדות לא יכלו לצאת מהגן במהלך ההפסקה (עמ' 6 ש' 13-17 לפרוטוקול).
גם הנתבעת לא טענה כי העובדות היו רשאיות לצאת מהגן בזמן ההפסקה, אלא כי העובדות ובכללן התובעת היו רשאיות לישון וכך נהגה התובעת הלכה למעשה (ס' 12 לתצהיר הנתבעת).
הגב' ליאת חזות (זריהן) העידה שהייתה הפסקה בת שעתיים במהלך יום העבודה בין השעות 13:00-15:00 בשעת שינת הצהרים של הפעוטות, כאשר במהלך ההפסקה העובדות, למעט תורנית, היו רשאיות לישון או לשבת בחוץ ולדבר (עמ' 26 ש' 21-27, עמ' 27 ש' 2-8 לפרוטוקול).

הגב' חזות הוסיפה שבזמן ההפסקה העובדות, למעט התורנית, יכלו לצאת מחוץ לגן תוך יידוע הנתבעת לצרכי הביטוח (עמ' 26 ש' 26-27 לפרוטוקול).
ואולם, התקשנו ליתן משקל לעדותה של הגב' ליאת חזות (זריהן) לנוכח הקשרים בינה לבין הנתבעת (עמ' 28 ש' 16-32, עמ' 29 ש' 1-14 לפרוטוקול) ולפיכך, לא שוכנענו שהתובעת הייתה רשאית לצאת מחוץ לגן במהלך שנת הצהריים של הפעוטות והייתה חופשיה לעשות ככל העולה על רוחה בזמן ההפסקה.

41.
הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי ולפיכך, אנו מקבלים את תחשיב התובעת, כך שהנתבעת תשלם לתובעת גמול שעות נוספות בסך של 7,605 ₪.

חוסר תום לב בקיום חוזה ואי מתן הפסקה

42.
התובעת עתרה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 18,000 ₪ בגין חוסר תום לב ואי מתן הפסקה.
לטענת התובעת, הפיצול של השכר החודשי המוסכם
בשנת העבודה השניה לרכיבי שכר ובכלל זה שעות נוספות גלובליות וגילום ניכויים מהווה מעשה תרמית שנועד לחמוס ממנה את זכויותיה הבסיסיות ולהקטין את בסיס השכר לצרכי תשלום זכויות המחושבות על בסיס השכר כגון: דמי חופשה, פנסיה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.
לא מצאנו שהתובעת זכאית לפיצוי נוסף בגין פיצול השכר המוסכם וזאת במנותק מהשאלה מהו בסיס השכר לצורך חישוב הסעדים הנתבעים.
בהסכם העבודה מיום 8.8.2011 נקבע כי ישולם לתובעת שכר חודשי בסך של 6,200 ₪ נטו, מבלי לפרט את רכיבי השכר והתובעת לא הוכיחה כי הוסכם שהשכר החודשי יורכב משכר יסוד בלבד. התובעת העידה בתצהירה כי "אין לי הרבה נסיון בשוק העבודה וכל מה שעניין אותי היה לקבל 6,200 ₪ בסוף כל חודש" (סעיף 7 לתצהיר).
כך גם, לאור הניסיון בדבר עבודת התובעת בשעות נוספות במהלך השנה הראשונה, איננו סבורים כי הכללת תוספת שעות נוספות גלובלית במסגרת השכר המוסכם בגין שנת העבודה השניה עולה כדי חוסר תום לב.

אשר על כן, התביעה בגין רכיב זה נדחית.

פדיון חופשה

43.
לטענת התובעת היא זכאית לפדיון חופשה בסך של 4,393 ₪. התובעת לא מבהירה כיצד הגיעה לסכום הנתבע על ידה וכל שנטען על ידה
הוא שהיא זכאית ליתרת תשלום בסך של 934 ₪ בגין שנת
העבודה הראשונה ושהיא ניצלה רק יומיים חופשה בשנת העבודה השניה.

44.
הנתבעת מצידה טוענת כי שולמו לתובעת כל ימי החופשה המגיעים לה על פי החוק לרבות באמצעות פדיון חופשה עבור 3 ימים ששולם במסגרת גמר החשבון בחודש ספטמבר 2012.

45.
אין מחלוקת שהתובעת עבדה 5 ימים בשבוע ועל כן היא זכאית ל -10 ימי חופשה (לא כולל ששי-שבת) בשנה.

מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה כי בשנת העבודה הראשונה היא ניצלה 2 ימי חופשה בחודש יולי 2011 ו -8.67 יום בחודש אוגוסט 2011. לפיכך, התובעת אינה זכאית לתשלום נוסף בגין שנת העבודה הראשונה.

בשנת העבודה השניה התובעת ניצלה 4.5 ימים בחודש אפריל 2012, יומיים בחודש יולי 2012. לפיכך, במועד סיום העבודה התובעת הייתה זכאית לפדיון חופשה עבור 3.5 ימים. בהתחשב בעובדה שהתובעת לא ביצעה שעות נוספות ולא נוכה משכרה חלק העובד לקופת פנסיה, בסיס השכר לצורך קביעת ערך יום חופשה כולל את רכיב שעות נוספות גלובליות ואת רכיב גילום ניכויים.

מכאן, שערך יום חופשה של התובעת עמד על סך של 301 ₪ לפי התחשיב הבא:

6,616 ₪/22 ימי עבודה =301 ₪ ליום.

התובעת זכאית לפדיון חופשה בסך של 301
x
3.5 ימים =1,053.5 ₪.

לתובעת שולם פדיון חופשה סך של 770 ₪ ועל כן היא זכאית ליתרה בסך של 284 ₪.

שכר חודש אוגוסט 2012

44.
לטענת התובעת לא שולם לה שכר חודש אוגוסט 2012 והיא זכאית לתשלום שכר בסך 3,459 ₪.

45.
לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה מבלי שנתנה לנתבעת את מלוא ההודעה המוקדמת על פי החוק ולפיכך יתרת ההודעה המוקדמת בסך של 3,188 ₪
קוזזה משכר האחרון.

46.
אין מחלוקת שהתובעת נתנה לנתבעת הודעה מוקדמת בת 14 ימים. לפי חוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א - 2001 עובד חודשי המועסק מעל שנה צריך לתת למעבידו הודעה מוקדמת בת חודש ימים.

סוף דבר

47.
התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים:

א.
פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות בחסר בסך של

2,723 ₪.
ב.
גמול שעות נוספות בסך של




7,605 ₪.
ג.
פדיון חופשה בסך של




284 ₪.

לכל הסכומים המפורטים בסעיף זה לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה ממועד סיום העבודה ביום 14.8.2012 ועד לתשלומם המלא בפועל.

48.
לנוכח תוצאת פסק הדין, כל צד ישא בהוצאותיו.


49.
זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


ניתן היום, כ"א אדר תשע"ה, (12 מרץ 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

















מר משה מקוב
נציג מעסיקים

איריס רש
, שופטת

מר אלי רומאני
נציג עובדים







סעש בית דין אזורי לעבודה 8654-02/13 לימור פלג נ' טלי בניזרי (פורסם ב-ֽ 12/03/2015)