פסקי דין על אהרון חמו ובניו (ש.י.א.) | פסקי דין על חמו בן יצחק אהרון | פסקי דין על יצחק חן |

1193/09 פ     16/03/2015




פ 1193/09 מדינת ישראל נ' אהרון חמו ובניו (ש.י.א.) בע"מ, חמו בן יצחק אהרון, יצחק חן








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ת"פ 1193-09

16 מרץ 2015

לפני: כב' השופט יוסף יוספי


המאשימה
:

מדינת ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד גדעון פנר


נגד

הנאשמים
:
1
.
אהרון חמו ובניו (ש.י.א.) בע"מ

,
(ח.פ – 513092445)
2
.
חמו בן יצחק אהרון

,
(ת.ז. – 078659448)
3
.
יצחק חן

,
(ת.ז. – 023674534)

ע"י ב"כ: עו"ד רון אביטל




הכרעת דין

1.
בהחלטה מיום 20/9/12 הותלו ההליכים כנגד הנאשמת 1 על ידי כבוד הנשיאה אורלי סלע.

2.
בכתב אישום מתוקן מיום 10/9/12 יוחסו לנאשמים
2 ו- 3 העבירות הבאות:

אחריות מנהל בתאגיד
­
– עבירה לפי סעיפים 2(א) 14 ו-15 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987.

הפרת חובת פיקוח ומניעת עבירה
– עבירה על סעיף 8(ג) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001.
אי תשלום פדיון חופשה – אחריות מנהל
– עבירה על סעיפים 13, 28(א)(2) ו- 29 לחוק חופשה שנתית, תשי"א– 1951.

אי מילוי אחרי דרישת מפקח
- עבירה לפי סעיף 15 ג (ב) לחוק שכר מינימום, תשמ"ז- 1987.

3.
על פי כתב האישום, ביום 11/12/07 במסגרת חקירה שנערכה על ידי מפקח המאשימה מר גיל לוי, נמצא כי הנאשמת 1 העסיקה את העובד נשוא כתב האישום בתקופה שמיום 10/7/07 ועד ליום 22/11/07. הנאשמת 1 לא שילמה לעובד שכר מינימום כקבוע בחוק ובתקנות בעבור חודשים אוקטובר ונובמבר 2007. בנוסף, לא מסרה לעובד בסיום עבודתו אישור כדין בכתב בדבר תחילתם וסיומם של יחסי עובד מעביד. כמו כן, לא שילמה לעובד בסיום העסקתו
פדיון חופשה, וזאת בלי צידוק מספיק ובניגוד לחוק חופשה שנתית.


הנאשם 2 לא התייצב לחקירה באזהרה במועדים אשר נקבעו בזימונים. הנאשם 2 התעלם מדרישת המפקח להמצאת מסמכים, ולא מסר את המסמכים אשר נדרשו ממנו.


הנאשמים 2 ו-3 לא עשו כל שביכולתם למניעת העבירות שיוחסו לנאשמת 1 בכתב האישום.

4.
לאחר לימוד טענות הצדדים כפי שעלו בסיכומיהם, ולאחר בחינת העדויות והראיות שהובאו בהליך דנן, הגעתי למסקנה לפיה יש להרשיע את הנאשמים 2 ו-3 בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן; למעט העבירה של אי מילוי אחר דרישת מפקח לפי סעיף 15ג (ב) לחוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987- לגביה החלטתי לזכות את הנאשם 3 מביצועה.

מעיון בכתב האישום המתוקן עולה, כי סעיף העבירה דלעיל הוסף על ידי המאשימה במסגרת בקשתה לתיקון כתב האישום מיום 10/9/12. דא עקא, שמעיון בעובדות אשר נטענו בכתב האישום המתוקן, עולה כי לא נטענה כל טענה עובדתית כנגד הנאשם 3 ביחס לסעיף העבירה דלעיל. לפיכך, לא הונחה בכתב האישום התשתית העובדתית הנדרשת לשם הרשעה בעבירה זו, ויש לזכות את נאשם 3 מביצועה.

5.
הנאשמים כפרו בעובדות נשוא כתב האישום, והוסיפו כי הנאשם 2 פרש מהנאשמת 1 בחודש אוקטובר 2007. נאשם 3 הודה כי שימש כמנהל בנאשמת 1 וכן כי היה בעלים בה.

6.
במסגרת מסכת הראיות העיד מטעם המאשימה המפקח מר גיל לוי (להלן:"המפקח") וכן העובד מר אנטולי דורונקין (להלן:"העובד"), ומנגד העידו הנאשמים 2,3. כמו כן, הוגשו לבית הדין למעלה מ-20 מסמכים. כפי שצויין לעיל, מהתמונה שנפרשה בפני
נו עולה כי הנאשמים 2,3 ביצעו את שיוחס להם בכתב האישום. להלן נפרט את הנימוקים לכך.

7.
מפקח המאשימה אשר ניהל את החקירה העיד בבית הדין במסגרת חקירה ראשית ונגדית, ועדותו הותירה על בית הדין רושם מהימן וחיובי. עדותו היתה קולחת וישירה, תוך שהוא מתאר את האירועים כהווייתם. יצויין, כי עדותו של המפקח נתמכה במסמכים שונים אשר צורפו על ידי המאשימה (מא/1- מא/25).
המפקח העיד, כי החקירה נפתחה בעקבות תלונתו של העובד, אשר הוגשה באמצעות עמותת "קו לעובד". בנוסף, סיפר המפקח כי ביומן החקירה אותו ערך, רשם הוא תיעוד של השתלשלות העניינים, לרבות ביחס לעובד ולנאשמים. עד זה אף תיאר שיחה טלפונית עם אשתו של נאשם 2, שהיא גם אמו של נאשם 3.

המפקח תיאר כי מדוח רשם החברות עולה, כי נאשם 3 הוא בעל מניות ומנהל תאגיד בנאשמת 1 יחד עם נאשם 2 (אביו), וכן שהמען הרשום להמצאת מסמכים היה ברחוב נורית 9 בעומר. הנאשמים לא סתרו טענות אלה, ולא העלו טענה אשר יש בה כדי לעורר ספק סביר ביחס לכשירותן של כל ההמצאות והדרישות שנשלחו על ידי המאשימה לכתובת זו.
כל הזימונים חזרו בציון "לא נדרש", למעט הזימון מיום 16/4/08 שנמסר למיופה כח של הנמען הרשום, דהיינו, למר יצחק חן
הנאשם 3.
למעשה, מפקח המאשימה שלח את הזימונים בהתאם לאמור בדוח רשם החברות.
עוד עלה, כי מפקח המאשימה גבה שתי הודעות מהעובד בנוגע לתנאי העסקתו, מהן עלה כי הוא לא קיבל שכר לחודשים 11,10 בשנת 2007, ואף לא קיבל פדיון חופשה ואישור על תקופת העסקתו בסיום יחסי העבודה.

בדוח חקירה מיום 26/5/08 סיכם מפקח המאשימה את חקירתו (מא/20). גם לאחר חקירתו הנגדית נותרה גירסתו של מפקח המאשימה איתנה.

המפקח ענה על שנשאל ביחס לאופן חקירתו ולפעולות אותן ביצע, ולא נתגלתה בהן טעות או מחדל. מעדותו עלה בין השאר, כי העובד לא קיבל בסופו של יום שכר עבודה לחודשים אוקטובר ונובמבר 2007, ובנוסף לא קיבל פדיון חופשה וגם לא אישור ביחס לתקופת עבודתו. מכל האמור לעיל עולה, כי מפקח המאשימה פעל כדין וביצע מלאכתו נאמנה.

8.
גם עדותו של העובד נשוא כתב האישום הותירה על בית הדין רושם חיובי, וגם בה ניכרו אותות האמת. גירסתו ביחס לקרות האירועים חזרה על עצמה הן בהודעותיו לחוקר והן במסגרת עדותו הראשית והנגדית. מגירסתו של העובד עלה, כי עבד בנאשמת 1 החל מיום 10/7/07 וכלה ביום 22/11/07 כמהנדס ביצוע במפעל תרכובות ברום; וכי מי שקיבל אותו לעבודה היה נאשם 3, אשר גם דאג לו לרכב שכור, ואף פיקח על עבודתו יחד עם נאשם 2 (אביו). העובד אף תיאר כי היה מתחיל לעבוד בשעה 07:00, תוך שהוא היה מדפיס כרטיס בכניסה למפעל וביציאה ממנו, והשתכר 6,000 ₪ נטו לחודש.

העובד תיאר כיצד פנה אל הנאשמים 2, 3 וקבל על כך שהוא לא קיבל משכורת. תחילה התלונן בפני
נאשם 3 ואח"כ גם בפני
נאשם 2, ולבסוף סיים עבודתו ביום 22/11/07, כפי שאף עולה מכרטיס העבודה של חודש 11/07. עוד הוסיף ותיאר, כיצד כל הפועלים עזבו בתקופה הרלוונטית היות וגם שכרם לא שולם.

גם לאחר חקירתו הנגדית נותרה גירסתו של העובד איתנה. גם בתשובותיו לשאלות באי כוח הנאשמים תיאר הוא כי הנאשם 2 היה עובד בחברה בזמן שהוא עבד בה, וכן שהעובדים האחרים עזבו את עבודתם בהדרגה אצל הנאשמת, לאחר שהיו ויכוחים מדי יום עם נאשם 3 על כך שלא קיבלו משכורות.
העובד עמד על כך שלא קיבל משכורות בגין שני החודשים נשוא כתב האישום; בגינם אף תבע בבית הדין לעבודה, ואף קיבל

פסק דין
לטובתו, אשר נשאר על כנו גם לאחר בקשה לביטול

פסק דין
. עוד הוסיף העובד, כי לא קיבל את השכר אותו תבע, לא במזומן ולא בהעברה בנקאית, וזאת בשים לב כי היה מקבל את משכורתו בשיק. יצויין, כי העובד כלל לא
נחקר ביחס לטענותיו לפיהן לא שולם לו פדיון חופשה, וגם שלא קיבל הודעה על תנאי עבודתו ואישור על תקופת העסקתו.

9.
מנגד, העידו בפני
נו הנאשמים 2 ו-3. כבר בפתח הדברים נציין, כי לאור ההתרשמות מעדותם, אין לקבל את גירסתם להשתלשלות העניינים ולקרות הארועים.
נאשם 3 ניסה לגמד את מעורבותו של נאשם 2 (אביו) בניהולה של נאשמת 1, ואף להטיל דופי בהתנהלותו של העובד. במסגרת חקירתו הראשית תיאר נאשם 3 כי הוא היה מנכ"ל ובעלים של נאשמת 1, וכן שימש כמנהל עבודה באתרי הבנייה.

נאשם 3 אף העיד, כי העובד הציג עצמו כמהנדס פיתוח אך מאוחר יותר הסתבר כי הוא לא יודע לקרוא תוכניות "ולא ידע את המקצוע". בהקשר זה יצויין, כי העובד
לא נחקר כלל ביחס למקצועיותו, וממילא אין בכך להעלות או להוריד במקרה דנן. הנאשם 3 הודה, כי הוא היה זה שקיבל את העובד לעבודה וסיכם עימו את תנאיו, וזאת כפי שטען העובד.

10.
נאשם 3 העיד, כי הוא מעריך שהעובד עבד עד חודש 10/07, וכי הוא יודע זאת מאחר ונאשם 2 (אביו) עבד עד תקופה זו והם סיימו את העבודה באותה נקודת זמן.
לדברי נאשם 3, אביו (נאשם 2) גם היה נותן הוראות בשטח עד שעזב, ואף היה בעבר מבעלי הנאשמת 1. הנאשם 3 הודה, כי נאשמת 1 נקלעה לקשיים כלכלים במהלך שנת 2007 ובחודש 12/07 הפסיקה את פעילותה. יצויין, כי על הקשיים הכספיים של נאשמת 1 במהלך שנת 2007 אין חולק, ויש בכך כדי לתמוך בגירסת המאשימה שזכויותיו השונות של העובד
לא שולמו בעבור חודשים אוקטובר ונובמבר 2007, בשים לב כי נאשמת 1 הפסיקה פעילותה בחודש 12/07.
כאשר נשאל הנאשם 3 בחקירתו הראשית מדוע לא הוגש כתב הגנה לתביעה האזרחית שהוגשה על ידי העובד בבית הדין לעבודה, ענה את הדברים הבאים:

"ה

פסק דין
התקבל בהעדר, אנו פשוט היינו בשלבים של פירוק החברה ובשלבים ולא ראינו טעם להגיש תגובה. אנטולי לא הודיע לי מעולם שהוא עוזב את החברה ולא בבקשות מיוחדות, הוא הגיש את התביעה אמרתי שאם החברה בפירוק הוא יכול לקבל את הזכויות שלו מביטוח לאומי."

11.
במסגרת חקירתו הנגדית, טען נאשם 3 כי העובד לא עבד בחודש 11/07 וכי בעבור חודש 10/07 הוא קיבל שכר מלא בלי לנכות את הימים בהם לא עבד. בהמשך עדותו תיאר, כי השכר בגין חודשים 7,8,9/2007 שולם בהעברה בנקאית ובאמצעות שיק, תוך שהוא מוסיף כי:


"...היתה בעיה עם הבנקים בתקופה של אוקטובר ודצמבר. אמא שלי שהיתה משלמת לספקים היא בעצמה שילמה"


טענות אלה נטענו בעלמא ללא כל אסמכתא. עם זאת, יש בהן כדי לתמוך בגירסת המאשימה, לפיה זכויותיו של העובד לא שולמו בין השאר כתוצאה ממצבה הכלכלי של נאשמת 1. חשוב לציין כי אמו של נאשם 3 לא הובאה לעדות, וגם
בכך יש כדי לפגוע בגירסת ההגנה.
כאשר הוצגו בפני
נאשם 3 השעות בהן נכנס העובד לחברת הברום במהלך חודש נובמבר מדי יום,
טען כי יכול להיות שהעובד הגיע למפעל לא במסגרת עבודתו אצל הנאשמת 1, אלא כדי למצוא עבודה במסגרת חברה אחרת שעבדה במפעל. לנאשם 3 לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע לא הוגש כתב הגנה במסגרת התביעה האזרחית, בו ניתן היה לטעון בזמן אמת טענות אלה.

12.
מעיון בדו"ח שעות היציאה והכניסה של חודש 11/07 עולה, כי העובד היה נכנס למפעל בבוקר ויוצא בשעות אחר הצהריים, וכן רשום עליו שמה של הנאשמת 1. בקשר לעניין זה ענה
נאשם 3 כי: "אולי הוא עבד, אני לא יודע, אולי עבד אצל דלויה".


ביחס לכרטיס עליו התנוסס שמה של נאשמת 1, ענה הוא כי זה כרטיס שחברת תרכובות ברום הנפיקה, וכן שהוא לא פיטר את העובד, אלא שהעובד נעלם.


אין לקבל הסברים מאולצים אלה, ויש לקבוע כי בחודש 11/07 העובד עבד בשירות הנאשמת 1, בהתאם לדו"ח שעות העבודה שהוגש.

13.
נאשם 3 אישר כי גם הוא וגם נאשם 2 (אביו) רשומים ברשם החברות כמנהלי התאגיד (הנאשמת 1), וכן שהמען הרשום שם הוא רחוב נורית 9 עומר, כפי שטענה המאשימה, וכפי שנרשם בזימונים ששוגרו למען זה.

נאשם 3 אף הודה כי הוא חתום
על אישורי המסירה של הזימונים (מא/11, מא/12, מא/14), וכן
שהגיע לחקירה במאשימה, אך טען כי אינו זוכר באיזה תאריך התייצב ואת מי פגש שם.
דברים אלו אמנם נטענו בעלמא; דא עקא, שכפי שנקבע בסעיף 4 לעיל בהכרעת דין זו, נאשם 3 זוכה מהעבירה של אי מילוי אחר דרישת מפקח, וזאת עקב היעדר תשתית עובדתית בכתב האישום.




ביחס לפדיון החופשה נחקר נאשם 3 בבית הדין, וענה בזו הלשון:



"ש:
כמה שילמת לעובד עבור פדיון חופשה?
ת:
שילמתי ... הבן אדם עובד 4 חודשים. ימי חופשה משלמים בסוף שנה והוא לא ביקש גם. העובד עבד במשכורת חודשית לא יומית. היו לפחות או מעל שלושה ימים בתקופה שהוא עבד שהוא לא בא לעבודה מטעמים כאלה ואחרים, בוודאות אני יכול להגיד את זה. אפשר לראות בשעות העבודה שלא בא בימים אלה וקיבל שכר מלא. בתלוש השכר לא עודכנה יתרת ימי חופשה וימי חופשה שנצברו.
ש:
יש לך פנקס שבו אתה רושם את ימי החופשה?
ת:
בד"כ שבן אדם עובד במשרת אמון ובמשכורת חודשית אני לא נכנס איתו לדקויות של יום חופש כאן. בסוף שנה כשהוא בא לדרוש אנו משלמים לו פדיון חופשה בהתאם לבקשתו, למרות שבמהלך החודש אם יש ימים שהוא יוצא לסידורים הוא מקבל שכר מלא כלומר למרות שקיבל ימי חופשה.
ש:
מה עם עובד שעבד 8 חודשים?
ת:
בד"כ אדם שמסיים עבודה אצלי אנו מגיעים למשרד אצלי ויושבים ועושים גמר חשבון ומקבלים את כל המגיע להם. מר אנטולי עזב את העבודה בלי להודיע מילה. הוא פשוט נעלם. הטענות שהוא התקשר אליי הם אינם נכונות.
ש:
עשית לו חשבון של גמר חופשה, כמה מגיע לו?
ת:
באותה עת לא.
ש:
היום כן?
ת:
כן. לאחר שהוגשה תלונה עשיתי חשבון כמה מגיע לו.
ש:
שילמת לו?
ת:
לא. כי אז יאשימו אותי בניסיון להשפיע על העדות שלו. שלושה ימי חופשה זה עניין של אולי 1,000 ₪. היה גם הליך במשרד התמ"ת. אחד קשור לשני. "

הנה כי כן, הנאשמים לא ניהלו פנקס חופשה ביחס לעובד וגם לא שילמו לו פדיון חופשה, וממילא גם לא עשו "חשבון גמר חופשה", כפי שציין נאשם 3.
אין בידי לקבל את טענות נאשם 3, לפיהן העובד נעלם ולכן לא שולם לו פדיון חופשה; היות והתברר כי העובד פנה לנאשמים מספר פעמים למימוש זכויותיו. למעלה מן הנדרש נציין, כי גם אם
הדבר היה נכון אין בכך כדי להוות טענת הגנה; היות ואין בכך כדי למנוע את תשלום הרכיב גם ללא התייצבות העובד, כמו ע"י שיגור המחאה בדואר או ע"י העברה בנקאית.

14.
מחקירתו החוזרת של נאשם 3 עלה, כי נאשם 3 ונאשם 2 חתמו ביום 21/3/08 על העברת המניות של נאשמת 1 (מא/24) מנאשם 2 לנאשם 3. דהיינו, במועד ביצוע העבירות נשוא כתב האישום, נאשם 2 היה בעל המניות וגם המנהל בתאגיד, וזאת יחד עם נאשם 3 לגביו כבר פורט לעיל.

נאשם 3 ניסה לטעון, כי כבר בחודשים 7,8/07 הוסכם על העברת המניות, אך טענה זאת נטענה בעלמא, אין לקבלה, ואין בה כדי לסתור את האמור בהסכם העברת המניות(מא/24).

לא זו אף זו, מתצהיר נאשם 2, אשר נחתם ביום 22/10/10 והוגש לבית הדין לעבודה במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
בתיק האזרחי, הצהיר נאשם 2 כי הוא ובנו הנאשם 3 שימשו כמנהלי החברה עד לפרישתו בחודש 10/07 או 11/07.

15.
הנאשם 2 העיד בפני
נו בחקירה ראשית, ונחקר חקירה נגדית. הנאשם 2 טען, כי במהלך חודש 10/07 הפסיק לעבוד בנאשמת 1 מאחר והיא נקלעה לקשיים והוא לא קיבל משכורת, ולכן הוא הלך לעבוד כשכיר בחברה אחרת. דא עקא, כפי שפורט לעיל, את מניות החברה העביר לבנו רק בחודש 3/08, ללא הסבר המניח את הדעת מצידו ובניגוד למצג שהציג.
גם מעדותו של עד זה עולה, כי הנאשמת 1 היתה בקשיים בתקופה נשוא כתב האישום, ולכן לא שילמה משכורות לעובדים.

נאשם 2 אף העיד, כי הוא היה בעל מניות בנאשמת 1 וגם מנהל עבודה בשטח, מאחר ובנו (הנאשם 3) עסק בענייני ניהול כספים ועובדים. עוד הודה, כי כתובת החברה היתה רחוב נורית 9 בעומר, וכי הוא עצמו גר ברחוב גולומב 28 בבאר שבע.
ביחס לתאריך בו פרש מנאשמת 1, עד זה מסר שתי גירסאות. בתצהירו (שהוגש לבית הדין לעבודה בתיק האזרחי) טען כי הדבר קרה באוקטובר או בנובמבר 2007, ואילו בעדותו בפני
נו פעם טען כי הדבר היה במהלך אוקטובר 2007, ופעם טען כשם שטען בתצהירו. כשנשאל מה הגירסה הנכונה, השיב: "אמרתי שככל שמזדקנים, זוכרים פחות".

נאשם 2 אף הכחיש כי קיבל הזמנה לחקירה מהמאשימה, וטען כי הוא לא יודע על כך דבר. והנה, מעיון במסמך מא/25 עולה, שנאשם 2 ציין בתצהירו כי ביום 21/10/10 הועבר לו על ידי גרושתו מכתב מרשויות האכיפה והגבייה, לפיו הוטלו עליו קנסות מנהליים. ונזכיר כי בתקופה הרלוונטית נאשם 2 היה בעל מניות ומנהל בחברה גם לפי דוח רשם החברות, ולפיכך המצאות המאשימה בוצעו כדין למען הרשום של הנאשמת 1.

16.
מכל האמור לעיל עולה, כי הנאשמים 2 ו-3 ביצעו את העבירות שיוחסו להם בכתב האישום; למעט עבירה של אי מילוי אחר דרישת מפקח, עבירה לפי סעיף 15 ג (ב) לחוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987, ביחס לנאשם 3, שכאמור לעיל, בכתב האישום המתוקן לא נטענו לגביו טענות עובדתיות למעט סעיף העבירה.

17.
ביחסי לשאר העבירות בהן הורשעו הנאשמים 3,2 יצויין, כי הוכח שנאשם 2 היה בעל מניות ואף מנהל בנאשמת 1; אשר כתובתה המחייבת כפי שנרשמה ברשם החברות הייתה רחוב נורית 9 עומר. עוד הוכח, כמצויין בדוח רשם החברות, כי נאשמים 3,2 היו מנהלי התאגיד (נאשמת 1) החל מחודש 3/01 וחודש 5/05 בהתאמה, לרבות במועדים הרלוונטיים לכתב האישום דנן.
עוד הוכח מעבר לכל ספר סביר, כי לעובד לא שולם פדיון חופשה, ואף לא ניתן לו אישור בסיום עבודתו ביחס לתקופה בה עבד בנאשמת 1, וכן הוכח שלא שולם לו שכר כלל (וממילא לא שולם לו שכר מינימום) בגין חודשים 10,11/07.

18.
גירסתו של העובד היתה עקבית וכנה, וחזרה על עצמה כל אימת שמסר את העובדות, הן במהלך עדותו, הן בהודעותיו למאשימה (מא/15 ומא/16), וכן במסגרת ההליך האזרחי שניהל.

התברר, כי הנאשמת 1 היתה במצב כלכלי קשה, כפי שעלה מהמסמכים השונים ואף מעדויותיהם של נאשמים 3,2.
נאשם 3 טען בין השאר, כי אמו שילמה לעובד שכר בעבור חודש 10/07. אמו של הנאשם 3 לא הובאה לעדות, ואף לא הוצגה ראשית ראיה בכתב כדי לתמוך טענותיו בנושא זה.

בהקשר זה ידועה ההלכה לפיה :

"...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה,שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן
במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".


ראה:
ע"א 548/78 שרון- לוי, פד"י לה (1) 736 ,760 (ההדגשות הוספו – י.י.).


וכן ראה:
ע"א 27/91 קבלו- שמעון, פד"י
מט (1) 457.


ע"א 3199/93 קראוס- ידיעות אחרונות בע"מ, פד"י מט (2) 843.



יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תשנ"ט), עמ' 1396 - 1398.


--- סוף עמוד
8 ---

לאור האמור לעיל, יש לקבוע כי אי הבאת העדויות צריך לשמש כנגד הנאשמים 2 ו-3.

בנוסף, העיד נאשם 3 כי העובד עבד בחודש 10/07; כפי שאף עלה ממכתבה של באת כוחו של העובד מיום 27/11/07, מכתב שנכתב בזמן אמת לנאשמת 1; וכפי שעלה מכרטיס העבודה ומרישום שעות עבודתו של העובד, אשר האמור בהם לא נסתר.
כמו כן, הנאשם 3 טען בכלליות לגבי נושא החופשה, ללא הצגת פנקס חופשה או תחשיב כלשהו שיש בו כדי לעורר ספק סביר ביחס לאישום זה, כמו גם ביחס לכך שלא ניתן לעובד אישור על תקופת עבודתו בנאשמת 1.

19.
הוכח, כי הנאשמים 2 ו-3 התעלמו לאורך כל הדרך, החל מחודש 11/07, בתחילה מטענות ומדרישות העובדים כלפיהם, ואח"כ גם מדרישות המאשימה ואף מההליך האזרחי שנוהל כנגד נאשמת 1 בבית הדין לעבודה. בית הדין התרשם, כי נאשמים 2 ו-3 סמכו ידם על כך שהנאשמת 1 תעבור למסלול של הליך פירוק, אשר יפתור אותם מחובותיהם כלפי עובדיהם, כמו גם כלפי הרשויות השונות. למעשה הוכח כי נאשמים 2 ו-3 הפרו את חובתם ואת האחריות המוטלת עליהם, ולא עשו דבר כדי למנוע את ביצוע העבירות מצד הנאשמת 1.

20.
לפיכך, הנני מרשיע את הנאשמים 2 ו-3 בעבירות נשוא כתב האישום; למעט זיכויו של נאשם 2 מעבירה של
אי מילוי אחר דרישת מפקח- עבירה לפי סעיף 15ג (ב) לחוק שכר מינימום, תשמ"ז- 1987.

21.
תוכנה של הכרעת דין זו הודע לצדדים בדיון שנערך היום.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ה,
(
16 מרץ 2015), במעמד הצדדים.











פ בית דין אזורי לעבודה 1193/09 מדינת ישראל נ' אהרון חמו ובניו (ש.י.א.) בע"מ, חמו בן יצחק אהרון, יצחק חן (פורסם ב-ֽ 16/03/2015)