פסקי דין על אירית חן | פסקי דין על משה דיין | פסקי דין על שחר בגדדי | פסקי דין על שי אלון | פסקי דין על יוסי שואעי |

28141-02/14 תאמ     22/03/2015




תאמ 28141-02/14 אירית חן, משה דיין נ' שחר בגדדי, שי אלון, יוסי שואעי








בית משפט השלום בקריות



תא"מ 28141-02-14 חן נ' בגדדי ואח'


תיק חיצוני: 10-05018-13-5


בפני

כב' הרשם בכיר
נדים מורני

תובעים
1.

אירית חן
ת.ז. 022198
345
2. משה דיין
ת.ז. 022317713
ע"י ב"כ עו"ד שחברי עבד אלגני

ת.ד. 359 דבוריה 16910


נגד

נתבעים
1.שחר בגדדי

ת.ז. 305064149

2.שי אלון

ת.ז. 62840194

3.יוסי שואעי

ת.ז. 60753381
ע"י ב"כ עו"ד ליאור לוי

רח' בילינסון 15 קרית חיים




פסק דין



1.
התובעים הינם בני זוג אשר ניהלו בית קפה בשם "קורטוש" הנמצא בדרך הים 6 חיפה (להלן: "בית הקפה").

בית הקפה התנהל במבנה שכור שהיה בבעלות מר מתי שנורמן (להלן: "מר שנירמן").

2.
ביום 4/6/12 נחתם זכרון דברים למכירת בית הקפה
(להלן "זכרון הדברים") בין התובעים לבין הנתבעים ואדם נוסף בשם שי בגדדי, אשר לפיו:

א.
המוכרים (התובעים) מוכרים בזאת את הזכות ואת הציוד של בית הקפה
ולא את בעלות המבנה השייך למר שנורמן.

ב.
הקונים (הנתבעיםׂ) ראו ובדקו את העסק והינו לשביעות רצונם המלאה.

ג.
הקונים והמוכרים יחתמו גם על הסכם שכירות עם בעלי המבנה – מתי וקובי שנירמן.

ד.
המוכרים יעבירו את העסק לקונים בתאריך 5/17/12 (להלן: "יום המסירה").

ה.
התמורה למכירת העסק הינה בסך 280,000 ₪, לא כולל מע"מ שתשולם
בשיק ע"ס 10,000 ₪ במועד החתימה על זכרון הדברים והיתרה בסך 275,000 ₪ (צריך להיות 270,000 ₪) ביום המסירה (15/7/12).

ו.
ידוע לקונים כי מעט הציוד השייך לחברות מסוימות יילקח על ידם וכל היתר יישאר לרשות הקונים.

ז.
הסכם זה נעשה בשלמות לב ובתום לב.

ח.
כל צד שיחזור בו מהסכם זה ישפה את הצד השני בסכום פיצוי קבוע ע"ס 50,000 ₪.

ט.
כל צד יעשה ויחתום על כל מסמך שנדרש בכדי להעביר את החזקה בית הקפה
כנדרש לפי ההסכם שיחתם.

י.
"סוכם כי תוך יומיים מהיום אם יחזרו בהם הקונים לא ישלמו את קנס הפיצוי שנרשם לעיל" (ההדגשה אינה במקור – נ. מוראני).

3.
התובעים הגישו לביצוע כנגד הנתבעים תובענה על סכום קצוב של 50,000 ₪ וטענו בתביעתם שהנתבעים לא חתמו על הסכם סופי וכתוצאה מכך נגרמו לתובעים הפסד שהסתכם בהפרש בין המחיר הסופי בו נמכר בית הקפה לצד ג', לבין המחיר שסוכם עם הנתבעים שעולה בהרבה על הסכום המוסכם, ולכן התובעים תבעו את הסכום המוסכם בלבד (בסך 50,000 ₪) בהתאם להוראות זכרון הדברים.

4.
יש להבהיר שהתביעה הוגשה כנגד 3 הנתבעים ומשום מה מר שי בגדדי לא נתבע עפ"י כתב התביעה, למרות שהוא חתום על זכרון הדברים !

5.
הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע התביעה כנגדם וטענו, בין היתר, כדלקמן:

א.
הנתבעים ביקשו להתקשר בהסכם על מנת להקים עסק המורכב מבפני
ם הנכס וממרפסת בנויה ("דק").

ב.
התובע מס' 2 (להלן: "התובע") הבטיח לנתבעים כי קיים היתר לבניית מרפסת בגודל 100 מ"ר וציין כי אין בידיו מסמכים כאמור.

ג.
זכרון הדברים נכתב ע"י התובע, נוסח ונרשם בכתב ידו.

ד.
זכרון הדברים נחתם ביום 4/6/12 ולא התגבש לכדי הסכם, בין היתר, מכיוון שהנתבעים הודיעו על ביטולו בהתאם לתנאיו.

ה.
בזכרון הדברים הוסיפו הנתבעים סעיף המאפשר להם לחזור בהם בתוך שני ימי עסקים אפשרות שנוצלה.

ו.
מבדיקות שביצעו הנתבעים בעיריית חיפה, התגלה להם שאין היתר לבנות תוספת לבית הקפה וזאת בניגוד להצהרת התובע.

ז.
הנתבעים הודיעו מיד לתובעים על ביטול זכרון הדברים.

ח.
עפ"י הוראות זכרון הדברים, היה אמור לעבור תשלום ראשון בסך 10,000 ₪ לתובעים, סכום שלא שולם.

ט.
התובעים לא פנו לנתבעים בעניין זכרון הדברים משך שנה ולא תבעו את אכיפתו.

י.
התובע הטעה את הנתבעים, עת טען שניתן לבנות מרפסת מעץ בהיתר ולהרחיב את בית הקפה.

5.
ההתנגדות נידונה והוכרעה ע"י כב' הרשם מר קבאני, אשר החליט ביום 27/3/14 בעיקר:

א.
המבקשים (הנתבעים) טוענים בהבל פיהם שהם הודיעו תוך יומיים על הביטול בעל פה, ולא בכתב.

ב.
אף אם אקבל את טענתם בדבר הודעה בעל פה, אין הדבר מספק בנסיבות מקרה זה, והיתה חובה להודיע בכתב, מה גם שסיבת הביטול כנטען על ידי המבקשים הינה אי קיומו של היתר בניה למרפסת חיצונית דק, דבר שלא היה לו כל זכר בז.ד. שחזקה שכלל שתנאי זה או התנייה זו היתה מהותית מבחינת המבקשים להעלותה בכתב במסגרת ז.ד.

ג.
לפיכך ולאור כלליות וסתמיות הנטען, דין הבקשה למתן רשות להתגונן בפני
התובענה להידחות, אולם ומאחר ובסמכות בית המשפט ומתוקף שיקול דעתו, ביהמ"ש רשאי וזכאי להפחית את סכום הפיצויים אף מוסכמים, ראוי לתת למבקשים רשות להתגונן בפני
התובענה, בתנאי שיפקידו תוך 30 יום מהיום סך של 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודה ובלתי מותנית.

6.
יש לציין שהנתבעים הפקידו את הסך 20,000 ₪ בקופת ביהמ"ש בהתאם להחלטת כב' הרשם קבאני.

דיון והכרעה:

החלטת כב' הרשם קבאני מיום 27/3/14:

7.
חשוב לציין שבמהלך הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן נשמעו עדויות ונחקרו עדים והתנהל דיון לא קצר לגופן של טענות.

8.
כב' הרשם קבאני קבע בהחלטתו שלאור כלליות וסתמיות הנטען, דין הבקשה למתן רשות להתגונן בפני
התביעה להידחות.

9.
עפ"י קביעה זו, היה מקום לדחות את ההתנגדות.

10.
על אף זאת, כב' הרשם קבאני היה ער לכך שקיימת סמכות לביהמ"ש (להבדיל מסמכותו הוא כרשם בית משפט) להתערב בגובה סכום הפיצויים המוסכמים ולהפחיתם, בהתחשב בנסיבות המקרה, דבר שגרם לכך שהוא ייעתר לבקשה ולתת לנתבעים רשות להתגונן בפני
התובענה.

11.
אמנם כב' הרשם קבאני לא קבע בהחלטתו בצורה ברורה שהרשות הניתנת היא לצורך בדיקת אפשרות להפחתת סכום הפיצוי המסוכם ורק למטרה זו, אולם, ניתן להבין את החלטתו כך.

12.
בהתאם להוראת תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, ביהמ"ש הדן בבקשה למתן רשות להתגונן מוסמך להתנות את מתן הרשות בתנאים שניתן לחלקם לשתי קבוצות: תנאים בדבר דרך ניהול המשפט ותנאים בדבר תשלום כספים.

(ראה סוגיות בסדר דין אזרחי, אורי גורן, מהדורה עשירית, עמ' 412).

במקרה שבפני
נו, אין מחלוקת שמתן הרשות הותנה בהפקדת סך 20,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, אולם לא צוין במפורש שהרשות ניתנת אך ורק בשאלת גובה הפיצוי המוסכם בלבד, על אף שזו הייתה כוונתו של כב' הרשם קבאני, אחרת לא הייתה כל משמעות לקביעותיו האחרות כגון "שהייתה חובה להודיע בכתב, מה גם שסיבת הביטול כנטען על ידי המבקשים הינה אי קיומו של היתר בניה למרפסת חיצונית דק, דבר שלא היה לו כל זכר בז.ד. שחזקה שכלל שתנאי זה אי התניה זו הייתה מהותית..."

13.
לאור הקביעה שהרשות שניתנה לנתבעים הייתה מוגבלת אך ורק לשאלת גובה הפיצוי המוסכם, ביהמ"ש מוצא את עצמו פטור מלדון בכל המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים והוא יבחן אך ורק את גובה סכום הפיצוי המוסכם ואם יש להפחיתו.

14.
על אף האמור לעיל ומאחר וביהמ"ש שמע את העדויות בתיק בצורה מורחבת מאד, ביהמ"ש קובע כדלקמן:

א.
הנתבעים הציגו בפני
ביהמ"ש את חשיבות היתר הבניה של הדק ואת האפשרות להקמת דק ומוזר עד מאד שנושא זה לא זכה לכל התייחסות בזכרון הדברים.

לא ברור מדוע הנתבעים לא עמדו על כך שעניין זה ייכלל בזכרון הדברים.

ב.
הסבר הנתבעים שהם חתמו על זכרון הדברים בלחץ אינו מקובל על ביהמ"ש, הרי מדובר ב-4 קונים שנפגשו עם התובע ולומר שכולם היו בלחץ, הדבר אינו מתקבל על הדעת.

ג.
לא נמסר כל הסבר ע"י הנתבעים מדוע הם היו חייבים
לחתום על זכרון הדברים באותו יום ובאותה שעה ומדוע לא ניהלו את המשא ומתן עם התובע בניחותא.

ד.
הוסבר ע"י הנתבעים שהם מכירים את בית הקפה ואף התקיימו יחסי ידידות בין התובע לבין אחד מהם, דבר שמרחיק את האפשרות של החתמה בתנאי לחץ.

ה.
הוכח שהנתבעים הינם אנשי עסקים ממולחים ואין כל ספק שהבינו על מה הם חותמים.

עובדה היא שהנתבעים עמדו על כך שתירשם תוספת לזכרון הדברים לפיה תינתן להם זכות של יומיים לחזור בהם מהעסקה.

ו.
אין מחלוקת שהנתבעים לא מסרו הודעה בכתב לתובע תוך יומיים מיום החתימה על זכרון הדברים, שהם חוזרים בהם מהעסקה.


בנוסף, ביהמ"ש לא השתכנע שהם מסרו לתובע הודעת ביטול בעל פה תוך היומיים הנ"ל וכנראה שהיה להם נוח למשוך את העניינים לעוד ועוד
עד שהתובעים הבינו שהנתבעים אינם מעוניינים בקיום זכרון הדברים.

15.
לאור האמור לעיל, ביהמ"ש קובע שהנתבעים הפרו את הוראות זכרון הדברים.

האם זכרון הדברים מחייב בהעדר חתימת הסכם סופי לאחר מכן:

16.
ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו שזכרון הדברים אינו מחייב, מאחר ולא נחתם הסכם סופי בין הצדדים ומאחר והוא אינו כולל את כל התנאים הדרושים לקיום התחייבות חוזית.

17.
טענה זו דינה להידחות. זכרון הדברים הנחתם בין הצדדים ומקדים את ההסכם הסופי יש לו חיים וקיום משלו, שאם לא תומר כך, לא יהא לו כל משמעות וכל נפקות.

18.
ההפרה מטעם הנתבעים הינה הפרה להוראות זכרון הדברים המזכים את הצד המקיים בקבלת פיצויים.

גובה הפיצוי המוסכם:

19.
אמנם הצדדים קבעו בעצמם את גובה סכום הפיצוי המוסכם וההנחה היא שהם ראו בסכום הנ"ל כסכום סביר והוגן למקרה של הפרה.

20.
על אף זאת, ביהמ"ש מוסמך לבחון את סבירות סכום הפיצוי המוסכם לאור נסיבות כל מקרה ומקרה.

התנהגות התובעים:

21.
בעת בחינת סבירות סכום הפיצוי המוסכם ביהמ"ש לוקח בחשבון את העובדות הבאות:

א.
התובע הוא זה שניסח את זכרון הדברים וכתב אותו בכתב ידו.

ב.
התובע לא עמד על קיום הוראות זכרון הדברים במלואן, כגון שהוא לא עמד על זכותו לקבלת סך 10,000 ₪ במעמד החתימה עליו .

ג.
התובע לא פנה לנתבעים בכתב בסמוך לאחר הפרת זכרון הדברים על ידם והוא עשה זאת לאחר כשנה ולאחר שמכר את בית הקפה למישהו אחר.

ד.
התובע אף לא ביקש לאכוף את זכרון הדברים על הנתבעים.

22.
בהתחשב בהתנהגות התובעים הנ"ל, ביהמ"ש סבור שיש מקום להפחתת סכום הפיצוי המוסכם בצורה משמעותית ואני מורה על הפחתתו לסך 15,000 ₪ בלבד נכון להיום.

23.
לפיכך, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א.
סך של 15,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם (נכון להיום).

ב.
סך של 1,354 ₪ בגין האגרות ששולמו ע"י התובעים בתיק זה ובתיק הוצל"פ

10-05018-13-5.

ג.
סך של 3,646 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.


סה"כ 20,000 ₪.

24.
סכום הפקדון שבתיק בסך 20,000 ₪ ישוחרר ויועבר לתובעים באמצעותך בא כחם וזאת לכיסוי הסכום שנפסק לעיל.

25.
תיק ההוצל"פ 10-05018-13-5 שנפתח כנגד הנתבעים ייסגר.

המזכירות תמציא העתק מ

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום,
ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 28141-02/14 אירית חן, משה דיין נ' שחר בגדדי, שי אלון, יוסי שואעי (פורסם ב-ֽ 22/03/2015)