פסקי דין על סאלם היב | פסקי דין על בילאל עומר | פסקי דין על חמידה הייב ואח' | פסקי דין על בנק מסד בע"מ

42259-02/14 תאק     22/03/2015




תאק 42259-02/14 סאלם היב, בילאל עומר, חמידה הייב ואח' נ' בנק מסד בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015

תא"ק 42259-02-14 בנק מסד בע"מ
נ' היב ואח'


בקשה מס'
3, 13

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשים

1. סאלם היב

2. בילאל עומר
3. חמידה הייב

3. עתמאן עוסמאאן בדראן עבדאללה

4. אבתיסאם בדראן עבדאללה
ע"י ב"כ עוה"ד
1,2,4,5: דוד אמסלם


נגד

משיב
בנק מסד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אופיר פדר

החלטה


לפניי שתי בקשות רשות להתגונן, המבקשת מס' 3 הגישה את הבקשה בעצמה, והמבקשים האחרים ביצוג עו"ד. הדיון התקיים בבקשת כל המבקשים, המבקשת סיכמה בעל פה וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

המבקש מס' 1 הינו בעל החשבון בבנק המשיב (להלן: "החייב"), המבקשים מס' 2 ו-3 נתבעו כערבים להלוואה בסך קרן 150,000 ₪, שנטל ביום 31/3/08 (יום פתיחת החשבון), והמבקשים מס' 4 ו-5 נתבעו כערבים להסדר, שנחתם עם החייב ביום 8/12/11. אין חולק כי החייב עמד בהסדר, ושילם ממשכורתו תשלומים בסך 2,100 ש"ח לחודש, אך בניגוד להתחייבותו בהסדר נטל המבקש את מענק השחרור שלו מצבא הקבע בחודש ינואר 2013, לא הפקיד אותו לסילוק יתרת החוב בהסדר, ולא סילק את יתרת החוב בדרך אחרת.

יתרת חוב המבקשים מס' 2 ו-3 להלוואה מיום 31/8/08 בלבד, הינה בסך 117,895 ₪. יתרת חוב הנתבעים מס' 1, 4 ו-5 הינה מלוא סכום התביעה בסך 132,334 ₪, הכולל, בנוסף להלוואה הנ"ל, יתרה בחשבון עו"ש בסך 1,506 ₪, יתרת חוב בהלוואה ע"ס קרן 30,000 ₪ מיום 4/3/09 בסך 9,782 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,150 ₪, הכל על פי ההסדר.

המבקשת מס' 3 הציגה את עצמה כגיסתו של החייב (אשתו של אחיו), לטענתה החייב והערבים האחרים הם החייבים האמיתיים לפי ההסדר, וכי המבקשים האחרים מנצלים את חולשתה מולם, ולא התגוננו בשמה. עוד טוענת המבקשת כי החייב חי ברמת חיים גבוהה בעוד היא חסרת אמצעים, ובמיוחד טוענת המבקשת כי ההסדר ביטל את ערבותה הקודמת, וכי המבקשים האחרים התחייבו לפרוע את כל חובות החייב. המבקשת מציינת כי ההסדר קבע כי כל החוב יפרע מכספי הפיצויים של החייב בעת שחרור מצבא הקבע, אך הוא נטל את הכספים, פתח עסק, וכאמור מפקיר אותה בעוד שהוא נוטל אחריות על הגנת הערבים האחרים.

החייב אישר את כל עובדות כתב התביעה, את כל החובות שיצר, את דרישת המשיב להעמדת שני ערבים בנוסף למבקשים מס' 2 ו-3 ובנוסף להתחייבותו להעביר את מענק השחרור שלו לסילוק יתרת החוב, וטען כי הוא עמד בהסכם ומשלם את התשלום החודשי בסך 2,100 ₪ לחודש מאז ההסכם ועד הגשת התצהיר ואף ימשיך לעשות כן מקיצבתו. המבקש טוען כי מאחר ולא הוחתם על מסמך המורה למשרד הבטחון להעביר את מענק השחרור לבנק, כפי שנעשה בעניין התשלומים החודשיים, ולא רשם עליו שיעבוד או עיקול, סבר כי הבנק ויתר על תנאי זה בהסכם. המבקש ציין כי מאחר והיו לו חובות רבים, נאלץ בלחץ גורמים ב"שוק האפור" לקחת הלוואה מבנק הפועלים ובתמורה רשם בנק הפועלים שיעבוד על כספי מענק השחרור שלו.

המבקש מס' 2, החתום יחד עם המבקשת מס' 3 על כתב ההתחייבות וערבות להלוואה משנת 2008 חזר על טענות החייב, וטען כי הוא במעמד "ערב יחיד", כי המשיב לא עמד בחובת הגילוי ולא גילה לו את מצבו המידרדר והולך של החייב, שנטל עוד ועוד הלוואות ולא עמד בהתחייבויותיו פעם אחר פעם. המבקש טוען כי המשיב לא שלח לו כל התראה בעניין שינוי מהותי בסיכון הרובץ על כפיו, כך שיכול היה להקטין את נזקו, וכעת הוא מופטר מערבותו. המבקש מכחיש ידיעתו על ההסדר משנת 2011, עד להודעה על הפרתו בשנת 2014.

המבקשים מס' 4 ו-5, בעל ואשה, חזרו על טענות החייב, טענו כי גם הם במעמד "ערב יחיד", וכי ההסדר אינו ממלא אחר הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן:"חוק הערבות"), באשר אינו מגלה להם את מלוא פרטי התחייבותם ובמיוחד הוחתמו על ויתור על הגנות, הקיימות להם בחוק. המבקשים מס' 4 ו-5 טוענים כי לא הוחתמו על טופס גילוי מידע לערב, דבר המאמת את טענתם להפרת חובת הגילוי.

כל הערבים טוענים כי המשיב גרם לפקיעת ערובה קיימת בהימנעו מלרשום שעבוד או עיקול על מענק השחרור, ובכך גרם להם נזק בסכום זה, שהיה בו כדי לסלק את מלוא חבותם, והערבים מופטרים. המבקשים טוענים כי הסתמכו על קיום הערובה בדמות מענק השחרור, אחרת לא היו חותמים על ההסדר.


הדיון
ב"כ המבקשים אישר את טענת המבקשת מס' 3 בעניין הסכסוך המשפחתי (פרוטוקול, עמ' 1, שורות 23-24).

המבקשת מס' 3 נחקרה ראשונה, והעידה כי חתמה על כתב הערבות כאשר עבדה במשרד החינוך, וכיום אינה עובדת וממתינה להחלטה בבקשתה לצאת לקיצבה. המבקשת אישרה כי קיבלה העתק מההסדר. המבקשת תיארה את מצבה האישי הקשה (בנה הבכור נהרג בתאונה, אחיו סובל מפיגור שכלי, בן נוסף צעיר ובעלה אלכוהוליסט). המבקשת מציינת כי היתה לקוחה של הבנק והיתה עימו בקשר קבוע, אף היתה מודעת לבעיות של החייב, ופנתה לחייב ולאמו של המבקש מס' 2, ולבסוף החייב הבטיח לה כי יסדיר את החוב, יביא ערבים חדשים (הם המבקשים מס' 4 ו-5) ואחרי שיצא לפנסיה יעביר את כספי מענק השחרור למשיב. המבקש השיבה בחקריה הנגדית כי לא נמסר לה מכתב מהמשיב על ביטול הערבות אך נאמר לה כי לאור חתימתם של ערבים חדשים וערבות של משרד האוצר (צ"ל כנראה משרד הבטחון, הערה שלי, ג.ס.ב.), היא נמצאת בשוליים של העניין. המבקש לא הצליחה לתת הסבר לשאלה כיצד ומתי נודע לה על ההסדר, אמרה שלא קראה אותו ולא הכחישה שקיבלה הודעה מהבנק לפיה ההסדר אינו מבטל את ערבותה, אך טענה כי לא קיבלה את ההסדר עד להגשת התביעה.

החייב חזר על טענותיו וטען כי הוא ממשיך ומשלם את הסכום, שתהחייב בו בהסדר עד ליום הדיון. המבקש טען כי עורכת הדין מטעם המשיב ערכה את ההסדר ואת כל המסמכים, ואישר כי סכום מענק השחרור בסך כ-260,000 ₪ או 280,000 ₪ (במכתב מופ"ת, נספח ו' לכתב התביעה, צויין כי הסכום שהועבר לחייב היה 271,157 ₪, הערה שלי, ג.ס.ב), הועבר לחשבונו בבנק הפועלים ולא לבנק מסד, המשיב, כפי שהוסכם בהסדר. ממנו כיסה חובות לבנק הפועלים וטען כי בנק הפועלים שיעבד את יתרת הסכום אצלו.

המבקש מס' 2 טען כי נודע לו על ההסדר רק משהוגשה התביעה, בשנת 2014, וכי ידע שהחייב עומד בתשלומים, ולכן כל עוד לא קיבל מכתבים הסיק כי כך הוא הדבר.

המבקשת מס' 4 לא התייצבה עקב מחלה (אישור מחלה מוצג מב/1).

המבקש מס' 5 אישר כי הוא ורעייתו חתמו על ההסדר בפני
ב"כ המשיב בנתניה יחד עם החייב, והיה מודע לתנאי ההסדר. הוא השיב כי הבין מהחייב שהוא עומד בתשלומים החודשיים ומשלא קיבל הודעה אחרת מהמשיב הסיק כי כך הם פני הדברים. המבקש ידע שהחייב פרש מצבא הקבע ולא שאל אותו האם קיבל את מענק השחרור והעביר אותו למשיב, מאחר והיה לו ברור כי כך יהיה, ורק כאשר קיבל את מכתב המשיב מיום 5/1/14 (נספח ז' לכתב התביעה) נודע לו כי החייב לקח את הפיצויים ולא סילק את החוב למשיב, אז שאל את החייב שמסר לו כי המשיב ממשיך ומוריד משכרו את התשלום החודשי, המבקש סבר שזה הסכם חדש, ומכאן החל ההליך המשפטי.

דיון והכרעה
המבקשת מס' 3 סיכמה, כאמור, בעל פה וחזרה על טענותיה לפיהן לא מוצו ההליכים נגד החייב, פירטה את רכושו לרבות כלי רכב, וילה ועסק. המבקשת עמדה על טענתה לפיה ההסדר ביטל את ערבותה, והפנתה לראיות הברורות למטרת החייב להפקירה בעוד הוא שכר עו"ד להגן על הערבים האחרים.

המבקשים סיכמו בכתב, ותמכו גם בהגנת המבקשת מס' 3, לפיה המכתב, ששלח המשיב למבקשים מס' 2 ו-3 ביום 12/11/11 (נספח ה' לכתב התביעה) אודות ההסדר, נעשה באופן פיקטיבי ולא על מנת להביא לידיעת הערבים הקיימים את תוכן ההסדר, אלא על מנת להשתיק טענה שלהם בדיעבד.

עוד טענו המבקשים כי החייב עומד בהסדר, גם לאחר שהוגשה נגדו התביעה, וכי על ב"כ המשיב, שערך את ההסדר היה להחתים את כל המסמכים הנדרשים לביצועו, כפי שעשה בעניין התשלום החודשי, ואילו המשיב לא טרח לשעבד את הסכום, ואף כיום, כאשר חלק מסכום מענק השחרור נמצא בבנק הפועלים לא נקט המשיב כל צעד לעקלו. טענה זו מפי החייב ניתן לדחות כבר עתה, שכן היא עומדת בניגוד לטענת החייב בתצהירו לפיה נטל הלוואה מבנק הפועלים על מנת לשלם לנושים בשוק האפור, והכספים משועבדים ע"י בנק הפועלים (סעיף 13 לתצהיר). החייב טען כי הוא מוכן להגיע עם המשיב להסדר אחר, באשר הוא עדיין מקבל קיצבה ממשרד הבטחון, ממנה משולם כל חודש התשלום לפי ההסדר.

המבקש מס' 2 טען (לראשונה גם לטובת המבקשת מס' 3) כי לא קיבל כל מכתב מהמשיב מאז חתימתו על הערבות בשנת 2008 ועד שנת 2014 ולכן הניח כי החייב עומד בתשלומי ההלוואה. המבקש הכחיש קבלת ידיעה על ההסדר, והתרעם על הגדלת הסיכון שלו הערבים ע"י מתן הלוואות נוספות לחייב, ללא עמידה בחובת הגילוי כלפי הערב, של שינויים מהותיים בחיובו. המבקש מס' 2 הדגיש את רשלנות המשיב באובדן הבטוחה לרעת כל הערבים.

המבקשים מס' 4 ו-5 חזרו על טענותיהם בעניין אי עמידת ההסדר בכללי חוק הערבות, ללא גילוי פרטי ערבותם, וכי חתמו תוך הסתמכות על כך שהמשיב יעשה להבטחת העברת מענק השחרור לידיו במועד תשלומו, אך המשיב גרם ברשלנותו לאובדן הבטוחה, וגרם לערבים נזק במלוא סכום המענק, העולה על סכום התביעה.

המשיב הסתמך על האמור בהסדר לפיו ההסדר עם החייב והמבקשים מס' 4 ו-5 מיום 8/12/11 (נספח ד' לכתב התביעה) לפיו "אין בחתימת הסדר זה כדי לפגוע בערבותם של עומר, חמידה ומונדר..." (סעיף 7 להסדר), אך לא נתן מענה לעובדה שהמבקשים מס' 2 ו-3 ובודאי הערב להלוואה מיום 4/3/09, מר מונדר הייב, לא חתמו על ההסדר והוא אף לא נשלח למבקשים מס' 2 ו-3 יחד עם המכתב מיום 12/11/11 (נספח ה' לכתב התביעה). זה גם המקום לתמוה כיצד הודיע ב"כ המשיב למבקשים מס 2 ו-3 על ההסדר מיום 8/12/11 ביום 12/11/11.

המשיב טוען, ועל כך אין מחלוקת, כי החייב לא עמד בהתחייבותו ולא העביר את סכום מענק השחרור למשיב לסילוק מלוא יתרת חובו, וטוען כי אין לחייב על מה להלין, כאשר הוא שנטל את הכספים. אני מקבלת את טענת המשיב, לפיה לחייב אין כל הגנה בפני
התביעה, לאחר שהודה בחוב, בהתחייבותו בהסדר ובהפרתה.

בקשת הרשות להתגונן מטעם המבקש מס' 1 נדחית, באשר אינה מגלה הגנה.

טענות החייב להתרשלות המשיב בהבטחת העברת סכום מענק השחרור לכיסוי חובו, מזכות את הערבים, אך לא אותו. המבקש בעצמו מכיר בכך שהמשך התשלומים החודשיים אינו מהווה עמידה בהסכם, ובסיכומיו לא חזר על טענתו לפיה הסיק כי המשיב ויתר על הבטוחה ומסתפק בעמידה בתשלומים (סעיף 5 בעמ' 2 לתצהיר המבקש, מספור הסעיפים אינו סדיר, ג.ס.ב.). גם לא היה לו כל יסוד לכך באשר כבר ביום 5/1/14, לאחר שהמענק לא זוכה בחשבון המשיב במועד הצפוי, דצמבר 2013, שלח לו המשיב את המכתב, לאחריו הוגשה התביעה. המשיב לא היה אמור לדעת כי החייב יקדים את שחרורו בשנה, יקח את הכספים לבנק אחר וישלם בהם חובות לאחרים.

המשיב הפנה למכתבים, שנשלחו אל המבקשים מס' 2 ו-3, ביקש לתקן את התאריך המופיע בהם, תוך הפניה לאישור המשלוח בדואר רשום רק ביום 13/12/11, אך לא אוכל לקבל זאת כעובדה מוכחת, בהתחשב בכך שתאריך הוצאת מכתב מופיע כברירת מחדל בתאריך עריכת המסמך, ועוד על המכתבים עצמם מופיע בכתב יד על גבי חותמת הכיתוב "נשלח בפקס/דואר ביום 12.11.11". המדובר בעובדות, שיש לבדוק, ובשלב זה לא נסתרה טענת המבקשים כי מדובר במכתבים פיקטיביים וממילא איש אינו טוען כי ההסדר צורף למכתבים. המבקש מס' 3 אישרה קבלת המכתב אך פירטה גירסה איתנה, שלא נסתרה לפיה קיבלה הסבר בעל פה מהבנק כי כעת ערבותה הינה שולית. לא נסתרה טענת המבקש מס' 2 לפיה כלל לא קיבל את המכתב. ממילא נוסח ההודעה לערב על אי קיום (סעיף 26 לחוק הערבות) מפורט בחוק, ואין המכתבים הנ"ל עונים על הדרישה המפורטת. יש לקבל את טענת המבקשים מס' 2 ו-3 בדבר הסתמכותם על שתיקת הבנק במשך שנים משנת 2008 ועד שנת 2014, גם אם נשלח המכתב בשנת 2011. כפי שעלה מראיות עד כה ההלוואה נשוא ערבות המבקשים מס' 1 ו-2 ניתנה ביום פתיחת החשבון, 31/8/08. מאז ניתנו לחייב לפחות שתי הלוואות, אחת ביום 4/3/09 בסך 30,000 ₪ בחתימת ערב מוגן, מר מונדר הייב, ועוד אחת ביום 4/8/10 בסך 7,000 ₪. דווקא ההלוואה האחרונה, לה לא היו ערבים, סולקה בהסדר מיום 8/12/11. עולה בבירור כי המשיב לא הודיע למבקשים בזמן אמת על שינויים בחיוב הנערב ועל אי עמידת החייב בהתחייבויותיו.

אני דוחה את טענת המשיב לפיה מאחר וההסדר אינו משנה את ערבות המבקשים מס' 2 ו-3, אלא דווקא משפר את מצבם, כמאיין את הגנת הערבים. ראשית, מסירת ההודעה על ההסדר מעידה כי הבנק סבר כי עליו ליידע את המבקשים מס' 2 ו-3 על קיום ההסדר. שנית, ההסדר מבוסס על קיומו של מענק שחרור, שלכאורה העברתו לסילוק החוב מובטחת, משלא כך היה נפגעו המבקשים בכך שלא נודע להם על אי עמידת החייב בהסדרים, שנערכו עימו לפני חתימת ההסדר.

אני דוחה את טענת המבקשים מס' 2 ו-3 לפיה הסדר החוב מבטל את ערבותם. הדבר לא נאמר, המבקשת הודתה כי מעולם לא נאמר לה דבר כזה, אלא רק נאמר לה כי לאור הבטוחות הטובותבהסדר ובמיוחד מענק השחרור, ערבותה הופכת לשולית. המבקש מס' 2 כלל לא הודה בקבלת ידיעה על ההסדר, מכאן שאין בסיס לטענתו לביטול ערבותו בהסדר, הקובע ההיפך.

אני דוחה את טענת המבקשים מס' 4 ו-5 לאי גילוי פרטים לערבים בהחתמתם על ההסדר. עיון בהסדר מגלה כי מופיעים בו כל הפרטים, המפורטים בסעיף 22 לחוק הערבות. ממילא לא טענו הערבים כי לא ידעו איזה מהפרטים או מה היה אומד דעתם בעת החתימה על כתב הערבות (סעיף 23 לחוק הערבות).

אני מקבלת כהגנה ראויה לבירור ואיתנה את טענת כל הערבים, לפיהן הימנעות המשיב מלהבטיח את תשלום סכום מענק השחרור כעבור שנתיים וחצי מחתימת ההסדר או במועד מוקדם יותר, כפי שקרה, גרמה להם נזק בלתי הפיך של אובדן בטוחה, שהסתמכו עליה. הוכח כי ההסכם נערך ע"י ב"כ המשיב, כי החייב הוחתם על הוראה לחיוב משכורתו בתשלום החודשי, וכי התחייב לחתום על כל מסמך שידרש על מנת להעביר את המענק לחשבון המשיב (סעיף 4(ג) להסדר והנספח לו). המבקשת מס' 3 ציינה כי המשיב אמר לה כי בהינתן הבטוחה ממשרד הבטחון, ערבותה הופכת שולית, ויש לקבל את הטענה מפי כל הערבים. כולם אישרו כי ידעו כי החייב בצבא הקבע וצפוי להשתחרר בגיל צעיר יחסית. סכום המענק היה כפליים מסכום החוב, ועל כן אינטרס הציפיה של הערבים כי לא יידרשו לפרוע את חיובי החייב מקובל וסביר.

הסיכום הינו כי אני דוחה את בקשת החייב מס' 1, מקבלת את בקשת המבקשים מס' 2 ו-3 למעט בטענה לפיה ההסדר מבטל את ערבותם, ומקבלת את בקשת המבקשים מס' 4 ו-5 למעט בטענת אי גילוי מידע לערב ואי תקינות ההסדר כמקים את חובתם כערבים. לערבים יעמדו כל זכויותיהם החוקיות הקוגנטיות, ואין בסעיף 3 להסדר כדי לפגוע בהן.

המבקש מס' 1 ישלם למשיב, בנוסף לסכום התביעה, אגרה ושכ"ט עו"ד לפי התעריף המומלץ, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,770 ₪.

המשיב ישלם למבקשים 2, 4 ו-5 יחד הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,540 ₪, ו למבקשת מס' 3 הוצאות משפט בסך 826 ₪, ללא תלות בתוצאות פסק הדין נגדם.

המשיב יגיש נוסח

פסק דין
פורמלי לחתימתי בעניין הנתבע מס' 1.

התיק, בעניין הנתבעים מס' 2 עד 5, מועבר לסדר דין רגיל.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ה, 22 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.










תאק בית משפט שלום 42259-02/14 סאלם היב, בילאל עומר, חמידה הייב ואח' נ' בנק מסד בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/03/2015)