פסקי דין על אגם הוצאה לאור | פסקי דין על ליאור שרף שווק והפצה | פסקי דין על ישראל מזרחי | פסקי דין על 12 אינוביישנס | פסקי דין על ריטה מזרחי | פסקי דין על מזרחי מדיה ואח' |

42697-01/14 א     19/03/2015




א 42697-01/14 אגם הוצאה לאור בע"מ, ליאור שרף שווק והפצה בע"מ נ' ישראל מזרחי, 12 אינוביישנס בע"מ, ריטה מזרחי, מזרחי מדיה בע"מ ואח'








המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 42697-01-14 ליאור שרף שווק והפצה בע"מ ואח'
נ' מזרחי ואח'




תיק חיצוני:






בפני

כב' השופט
חאלד כבוב

בעניין
אגם הוצאה לאור בע"מ


המבקשת

ליאור שרף שווק והפצה בע"מ
באמצעות ב"כ עו"ד יואל פרייליך
ו/או צבי ולך

ממשרד גיסין ושות' עורכי דין
רח' הברזל 38
b
, תל אביב
טל': 03-7467777; פקס: 03-7467700



המבקשת בבקשה 13 והמשיבה בבקשה 18

נגד

המשיבים
1. ישראל מזרחי
2. 12 אינוביישנס בע"מ
באמצעות ב"כ אוה"ד זוהר לנדה
, ו/או נועה הבדלה

ממשרד ברנה ושות', עורכי דין
רח' החושלים 6, הרצליה פיתוח
טל': 09-9600700; פקס: 09-9516002

המשיבים בבקשה 13 והמבקשים בבקשה 18
3. ריטה מזרחי
4. מזרחי מדיה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אוהד אהרוני
אהרוני את אהרוני – משרד עורכי דין
רח' אחד העם 105, תל אביב
טל': 03-7525239; פקס: 09-5252393

המשיבים בבקשה 13

המחזיקים
1. לשכת רישום מקרקעין נתניה
2. מרכז הספריות והספר
3. קרן גרינספון ישראל בע"מ
4. מזרחי מדיה בע"מ

המחזיקים בבקשה 13



החלטה
פתח דבר
1.
בפני
י שתי בקשות אשר הוגשו לבית המשפט עת חלק מהצדדים להן הם צד להליך בוררות, אליו הופנו הם במסגרת ההליך המשפטי שבכותרת שעניינו סכסוך בין שני בעלי מניות בחברה העוסקת בתחום ההוצאה לאור.
האחת, בקשה למתן סעדים זמניים אשר הוגשה על ידי התובעת, ליאור שרף שיווק והפצה בע"מ ביום 23.12.2014 (להלן: "הבקשה למתן סעדים זמניים") והשנייה, בקשה למתן הוראות לבורר וליתן סעד הצהרתי אשר הוגשה על ידי הנתבעים ביום 14.1.2015 (להלן: "הבקשה למתן הוראות לבורר").
2.
הצדדים להליך הם בעלי מניותיה של חברת אגם הוצאה לאור בע"מ
(להלן: "החברה" או "אגם"). התובעת, ליאור שרף שיווק והפצה בע"מ (להלן: "התובעת"), היא חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בשיווק והפצה של ספרים ומרבית מניותיה מוחזקות על ידי מר ליאור שרף (להלן: "שרף"). הנתבע 1, מר ישראל מזרחי
(להלן: "הנתבע 1" או "מזרחי") שימש כמנכ"ל החברה וכדירקטור יחיד בה במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה והנתבעת 2, 12 אינוביישנס בע"מ
, היא חברה פרטית בבעלותו המלאה של מזרחי העוסקת, בין היתר, בשיווק והפצה של ספרים (להלן: "הנתבעת 2" ו/או "אינוביישנס"). הצדדים מחזיקים במניות החברה בחלקים שווים (שרף באמצעות התובעת ומזרחי באמצעות אינוביישנס).
המשיבה 3 בבקשה למתן סעדים זמניים היא ריטה מזרחי
, אשתו של מזרחי (להלן: "המשיבה 3" או "גב' מזרחי") והמשיבה 4 באותה בקשה, מזרחי מדיה בע"מ, היא חברה בבעלותה המלאה של גב' מזרחי (להלן: "המשיבה 4" או "מזרחי מדיה").
תמצית התביעה והשתלשלות העניינים בתיק
3.
ביום 21.1.2014 הוגש כתב התביעה על ידי התובעת. כפי שנטען בכתב התביעה, שרף ומזרחי הקימו במשותף את חברת אגם שתעסוק בהוצאה לאור, הפצה, שיווק ומכירה של ספרים. כנטען בכתב התביעה, עם תחילת פעילותה של החברה מונה מזרחי לתפקיד המנכ"ל.
טענות התובעת הן, בקליפת אגוז, כי הנתבעים אינם תומכים בחברה ואינם מוכנים להזרים לה כספים וכי הם חבים לחברה כספים בסך מאות אלפי שקלים, זאת בעוד התובעת הזרימה לחברה כספים רבים וממשיכה להזרים לה כספים. כן נטען כי במסגרת הסכם המייסדים שנחתם במסגרת הקמת החברה (להלן: "הסכם המייסדים") התחייב מזרחי שלא להתחרות בעסקי החברה, ועל אף זאת גזל הוא הזדמנויות עסקיות מהחברה, הזדמנויות המגלמות אובדן הכנסות ורווחים כספיים לחברה בגובה מאות אלפי שקלים, בכך שגרם לכך שספרים אשר היו אמורים לצאת לאור באמצעות החברה יצאו לאור באמצעות תאגידים הקשורים למזרחי או מי מטעמו. נטען כי מזרחי ביצע באופן פרטי ארבעה פרויקטים (ספרים) עבור "ספריית פיג'מות", שהינה לקוח של החברה.
במסגרת תביעתה ביקשה התובעת מבית המשפט, בין היתר, ליתן כל סעד בהתאם לסעיף 191 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 על מנת להסיר ולתקן את קיפוח זכויותיה בחברה תוך קביעת מנגנון להיפרדות בין בעלי המניות, וכן לחייב את הנתבעים להשיב לחברה את שוויין הכספי של ההזדמנויות העסקיות אשר נטלו מהחברה.
4.
ביום 29.1.2014 התקיים בפני
י דיון בסופו הסכימו הצדדים לפנות להליך בוררות וכי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בפני
הבורר והנתבעים יגישו כתבי טענותיהם כולל כתב תביעה שכנגד. כן הוסכם, להסמיך את הבורר להחליט על סעדים זמניים, ככל שהדבר ידרש וימצא כראוי, לפי שיקול דעתו של הבורר והכוונה לעניינים השוטפים של החברה וכן הבורר יהיה מוסמך לדון בניהול השוטף של החברה. כן הוסכם כי בית המשפט יגביל את הבורר באופן שיתן פסק בורר תוך שלושה חודשים מיום קבלת כתב הטענות האחרון וכי בית המשפט יקפיא את המשך הדיון בתיק עד לאחר קבלת פסק הבורר. הוסכם כי לבורר לא תהיה סמכות לכפות היפרדות על הצדדים וסמכות זו תיוותר בידי בית המשפט. בסוף הדיון אישרתי את הסכמת הצדדים ונתתי לה תוקף של החלטה משפטית

.
ביום 25.2.2014 נקבע כי כב' הנשיא (בדימוס) אורי גורן ימונה כבורר.
5.
כאמור, ביום 23.12.2014 הוגשה הבקשה למתן סעדים זמניים ולאחר שהוגשו תגובות המשיבים ותשובת המבקשת לתגובות התקיים בפני
י דיון בבקשה ביום 7.1.2015. במסגרת דיון זה קבעתי דיון נוסף בבקשה למתן סעדים זמניים ליום 19.1.2015, כאשר ימים ספורים לפני הדיון, ביום 14.1.2015 הוגשה על ידי הנתבעים 1 ו-2 הבקשה למתן הוראות לבורר וביום 19.1.2015, במועד הדיון, הוגשה תגובה לבקשה למתן הוראות. ביום 19.1.2015 התקיים דיון הוכחות ביחס לשתי הבקשות.
תמצית הליך הבוררות המתנהל בין הצדדים
להלן יפורטו בתמצית עיקרי הליך הבוררות, כפי שתוארו במסגרת הבקשה למתן סעדים זמניים:
6.
עם הגשת כתב התביעה לבורר הגישה התובעת גם בקשה לסעדים זמניים, שמטרתה היתה לתפוס סכומי כסף אשר היו אמורים להשתלם מאת מרכז הספר והספריות לידי חברה בשם אייריד מדיה בע"מ (להלן: "אייריד") (אשר היתה רשומה בזמנו על שם אחותו של מזרחי), זאת בגין הוצאתו לאור של הספר "בצד השני של העולם". הנתבעים הגיבו לבקשה וכן הגישו בקשה נגדית לסעדים זמניים.
יצוין כי במסגרת התגובה לבקשה למתן סעדים זמניים ציינו הנתבעים כי במקביל להגשת כתב הגנה מטעמם, הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד כנגד התובעת ושרף, בסכום של כ-11.2 מיליון ש"ח, במסגרתה נטען כי התובעת ושרף ביצעו בחברה מעשי מעילה וגזל.
7.
ביום 16.3.2014 התקיימה ישיבה בפני
הבורר, במסגרתה נעתר הבורר לבקשת התובעת לסעדים זמניים באופן חלקי וקבע

: (א) אין מקום לעיקולים זמניים שהרי סמכויות הבורר בסעדים זמניים אלה מוגבלות הן, שהרי צדדים שלישיים וראש ההוצאה לפועל אינם חייבים להתרשם יתר על המידה מצווי העיקול; (ב) הבורר נעתר לבקשה להפעלת סעד
mareva
(צו הגבלת שימוש בנכס), שהוא סעד אישי ולא חפצי ולכן אין מניעה כי בורר יפעילו, כמו שהוא מפעיל צווי מניעה. לפיכך, ציווה הבורר על הנתבעים שלא לגבות לחשבונם הפרטי סך של 350,000 ש"ח (אשר היו אמורים להשתלם על ידי מרכז הספר והספריות, ע"ר בגין גזילת הזדמנות עסקית של החברה) והם יהיו רשאים להשתמש ביתרה לתשלום חבויות ייצור הספרים של עסקה זו.
8.
תיקון כתב התביעה בפני
הבורר

: ביום 27.7.2014 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה במסגרת הליך הבוררות וזאת מכיוון שגילתה כי חברת מזרחי מדיה (אשר לטענתה הקים מזרחי באמצעות רעייתו), עומדת להוציא לאור שלושה ספרים עבור ספריית פיג'מות (זאת בנוסף על גזילת ארבעה ספרים כפי שתואר בכתב התביעה): "אבא עץ" מאת דבורה בושארי, "פעמון הזהב" מאת תמר זקס ו"החיבוק שחזר" מאת ניק בלנד (להלן: "הזדמנויות 5-7" או "ההזדמנויות הנוספות"), ספרים אשר לטענת התובעת טומנים בחובם פוטנציאל הכנסה של 1,650,000 ש"ח.
במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה ביקשה התובעת להוסיף לכתב התביעה סעד נוסף במסגרתו מבוקש לקבוע כי ספריית פיג'מות היא לקוח של החברה (מכוח מספר ספרים אשר הוצאו לאור עבור ספריית פיג'מות באמצעות הוצאת אגם) ולכן כל ספר שראה אור מאוחר יותר הוא בבחינת הזדמנות עסקית של החברה. כמו כן התבקש תשלום סך של 1,650,000 ש"ח ביחס לשלוש ההזדמנויות העסקיות הנוספות שעומדות להיגזל מן החברה. ביום 17.9.2014 הבורר נעתר לבקשה והורה על תיקון כתב התביעה כמבוקש.
הבקשה למתן סעדים זמניים
9.
במסגרת הבקשה מבקשת המבקשת (היא התובעת בתיק העיקרי) מבית המשפט להורות על מתן צווים זמניים באופן הבא:
א.
להורות על מתן צווי עיקול זמניים, במעמד צד אחד, עד לסכום של 3,700,000 ש"ח על כל הזכויות, הכספים, הזכויות לקבלת כספים, הנכסים, הזכויות בנכסים וכל יתר הזכויות מכל מין וסוג שהוא, השייכים למשיבים 1-2 ולמשיבים 3-4 או המצויים, או המגיעים, או שיגיעו, או הרשומים אצל מי מהמחזיקים, ביחד, או מכל אחד מהם, לטובת מי מהמשיבים או בבעלות מי מהם, וזאת לשם הבטחת ביצועו של

פסק דין
אשר יינתן כנגד מי מהמשיבים ככל שיינתן, בתובענה, כל זאת באופן הבא:
(1)
להורות למחזיקה 1 - לשכת רישום המקרקעין בנתניה על עיקול זכויותיו של מר מזרחי, על בית מגוריו הנמצא ברחוב הרותם 4 בכפר נטר, והידוע כגוש 9148 חלקה 86;
(2)
להורות על עיקול הכספים המוחזקים בידי המחזיקים 2-3 - מרכז הספר והספריות וקרן גרינספון ישראל בע"מ עבור מזרחי מדיה וכפועל יוצא מכך להורות להם לעכב בידיהם כספים עד לסך של 1,650,000 ש"ח אשר אמורים להיות משולמים על ידם למזרחי מדיה וזאת בגין הפקתם של הספרים הבאים: אבא עץ - מאת דבורה בושארי, פעמון הזהב - מאתר תמר זקס, החיבוק שחזר - מאת ניק בלנד;
(3)
ככל שהמחזיקים 2-3 כבר העבירו למזרחי מדיה כספים כלשהם (בגין הזדמנויות 5-7) להורות, למזרחי מדיה לעכב כספים אלה בידיה ולא להעביר אותם לידי המשיבים 1-2 ו/או הגב' ריטה מזרחי
ו/או כל צד שלישי אחר. זאת בשם צורה כאון: דמי ניהול, תשלום לספקים של המשיבים 1-2 (ו/או של חברה אחרת המוחזקת על ידם במישרין ו/או בעקיפין);
(4)
להורות לכל אחד מהמחזיקים, ליתן פירוט מדויק, בתוך 3 ימים ממועד המצאת הצו לידיו, בדבר הנכסים והכספים עליהם חלים הצווים דלעיל, לרבות מה שווים, מיקומם, היקפם וכיו"ב;
(5)
ליתן כל סעד אחר צודק וראוי, שבית המשפט הנכבד ימצא לנכון ולראוי.
ב.
לעשות שימוש בסמכותו בהתאם לתקנה 383 לתקנות ולהורות על מתן צו

mareva
האוסר על המשיבים 1-3 ו/או מי מטעמם מלבצע כל דיס-פוזיציה בכספים אשר הגיעו לרשותם ו/או למי לרשות מי מטעמם כתוצאה מניצולן של ההזדמנויות העסקיות 5-7 - שגזלו מהמבקשת, ובכלל זאת לאסור עליהם ו/או לשעבדם ו/או לשנות את זכויותיהם בהם

.
10.
בתחילה הוגשה הבקשה כבקשה למתן צווים זמניים במעמד צד אחד, ברם בהחלטתי מיום 23.12.2014 קבעתי כי אינני רואה לנכון להורות על מתן הסעדים המבוקשים במעמד צד אחד והוריתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשה.
11.
עניינה של הבקשה הוא מספר אירועים אשר לטענת המבקשת אירעו טרם הגשתה ומהם עולים אותות הכבדה משמעותיים המחייבים מתן סעדים זמניים נוספים, והם:
(א)
מזרחי ניכס לעצמו שלושה פרויקטים נוספים שהיוו הזדמנויות עסקיות של החברה (הזדמנויות 5-7) בשווי הכנסה מצרפית של 1,650,000 ש"ח (בנוסף לארבעת הפרויקטים שניכס לעצמו כפי שצוין במסגרת כתב התביעה). נטען כי בעוד במקרים הקודמים ניכס מזרחי את הפרויקטים באמצעות אינוביישנס וחברת אייריד, הרי שהפעם עשה זאת באמצעות חברה חדשה, מזרחי מדיה, אשר נרשמה על שם אשתו.
לטענת המבקשת מזרחי מדיה הינה חברת קש שמטרתה להבריח פעילות ונכסים.
(ב)

מאז פתיחת ההליך חל שינוי לרעה במצבו הכלכלי של מזרחי: סכום החוב המיוחס לו ולאינוביישנס בגין גזילת הזדמנויות עסקיות מהחברה גדל מ-2,050,000 ש"ח ל-3,700,000 ש"ח; נרשמה הערת אזהרה על חלקו של מזרחי בבית מגוריו לטובת נושה חוץ בנקאי; בוצע עדכון ברישום המשכנתא הרשומה על בית המגורים של הזוג מזרחי; על פי אתר אינטרנט עולה כי הזוג מזרחי העמיד את בית מגוריהם למכירה.
המבקשת טוענת כי במצב דברים זה קיים חשש כבד כי הזוג מזרחי יספיק ליטול לידיו את הכספים העתידים להתקבל בגין הזדמנויות 5-7 שגזלו מהחברה וכן את כספי התמורה ממכירת בית מגוריהם ולהותיר את המבקשת מול שוקת שבורה.
12.
לפיכך טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצווים הזמניים, הואיל ולאור מצבו הכלכלי של מזרחי אם הם לא יינתנו, ומזרחי ו/או רעייתו או כל גורם מטעמו ייטול לידיו את כספי הפרויקטים ואת כספי תמורת הדירה ולא ייוודע היכן כספים אלה, תעמוד המבקשת מול שוקת שבורה ללא יכולת ממשית לגבות את שמגיע לחברה, גם ככל שפסק הבורר יינתן לטובתה. לעומת זאת, למשיבים לא יגרם כל נזק הואיל ומדובר בסעד זמני ואם יוכחו טענותיהם לא תהיה בעיה לשחרר לנתבעים בחזרה את הכספים המעוקלים.
13.
כן נטען כי מצבור נסיבות מעיד על חשש כבד להכבדה על ביצוע פסק הבוררות (וביניהן: מזרחי פעל להסתיר את הפרויקטים החדשים שהתגלו באמצעות חברה חדשה על שם אשתו; מזרחי לקח הלוואה חוץ בנקאית על בית מגוריו וכעת פועל למוכרו; מזרחי הכריז כי מצבו הכלכלי רע; אין זו הפעם הראשונה בה עושה מזרחי שימוש פסול במסך ההתאגדות של החברה). המבקשת מוסיפה כי הבורר כבר מצא את בקשתה הקודמת למתן סעד זמניים כמתאימה למתן סעד.
14.
במסגרת סיכומיה הוסיפה המבקשת כי בישיבה שנערכה במסגרת הליך הבוררות, לאחר שהתקיים הדיון בבקשה דנן, הוחלט כי הצדדים מקציבים לניהול הבוררות שלושה חודשים עד לגמר הבאת הטענות, כך שמתן סעד זמני אשר ירתק את הנכסים הנדרשים עד מתן פסק הבוררות בקרוב, הנו סביר ומתבקש.
15.
המבקשת טוענת כי בית המשפט הוא פורום ראוי להענקת הסעדים הזמניים וכי סמכותו אינה שנויה במחלוקת, זאת לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות"), וכי גם כאשר מוקנית לבורר סמכות ליתן סעדים זמניים הרי שאין בסמכות זו כדי לשלול את סמכות בית המשפט. המבקשת מוסיפה כי ספק אם לבורר ישנה סמכות ליתן צווים כמבוקש, ממספר סיבות: ראשית, ספק אם הבורר מוסמך ליתן צווים זמניים מסוג של עיקול בעוד בענייננו לא ניתן להסתפק בצו מרווה אישי נגד מזרחי ואינוביישנס.
תגובת המשיבים לבקשה למתן סעדים זמניים

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי דינה סילוק על הסף או דחיה. להלן עיקרי טיעוניהם:
16.
לטענת מזרחי ואינוביישנס, מטרת הבקשה היא הפעלת לחץ פסול על מזרחי ובני משפחתו ולהלך עליהם אימים ומיטוטם כלכלית. כמו כן, התביעה שהוגשה היא תביעה כוזבת שכל מטרתה הסטת אור הזרקורים מבדיקת מעשיהם של התובעת ושרף, לאור חשדות שהתעוררו אצל הנתבעים בדבר אי סדרים בהתנהלות הכספית של התובעת ושרף בחברה. לטענתם, המבקשת השתמשה בתקבולים שהתקבלו ממכירות ספריה של החברה כשבלה, תוך הזרמה חלקית ולקויה של כספי התקבולים. באמצע שנת 2013 החליטה התובעת, באופן חד צדדי, על הקפאת פעילותה של החברה, ובכך דרדרה את מצבה של החברה.
17.
עוד נטען כי מטרת התביעה המקורית היא לנשל שלא כדין את הנתבעים ממניותיהם בחברה, בנזיד עדשים. המשיבים טוענים כי המבקשת ושרף גוזלים משך שנים מהחברה את הכנסותיה, מונעים מהנתבעים את קבלת מלוא דמי הניהול להם הם זכאים מהחברה ואשר מהווים את מקור הכנסתו של מזרחי.
18.
המשיבים טוענים כי התביעה אשר הוגשה לבורר היא מופרכת, חסרת יסוד וחסרת תום לב. לטענתם, המבקשת ידעה היטב כי הנתבעים (בעצמם או באמצעות חברות קשורות) עוסקים בהוצאה לאור של ספרים והצדדים הסכימו כי הנתבעים ימשיכו בעיסוקיהם ויוכלו להוציא לאור שלא במסגרת החברה בלבד. הנתבעים לא התחרו בחברה שכן לא מדובר בהזדמנויות עסקיות השייכות לחברה. כן מוסיפים הנתבעים כי מספר הספרים הבודדים הנזכרים בתביעה הם ספרי ילדים אשר הוצאו לאור בתקופה בה, בהתאם להוראות המבקשת עצמה, הוחלט כי החברה לא תוציא לאור ספרי ילדים.
19.
לגופה של הבקשה למתן סעדים זמניים, טוענים המשיבים כדלהלן:
(א)
היעדר יריבות והיעדר עילה

- בקשה למתן צו זמני אינה יכולה לעמוד בפני
עצמה והיא תקפה ובעלת זכות קיום רק בהיותה נסמכת על התביעה העיקרית, אין מקום ליתן סעד זמני נגד מי שלא הוגשה נגדו תביעה בהליך העיקרי. בענייננו נטען כי בין התובעים לבין הנתבעים אין כל יריבות ואין כל עילה, שכן אף אם מדובר בתניית אי תחרות הרי שעילת תביעה זו קמה לחברה (ולא לתובעת) ובכל מקרה כנגד מזרחי ואינוביישנס בלבד, ולא כנגד המשיבות 3ו-4. כמו כן, המשיבות 3ו-4 אינן חלק מהליך הבוררות או ההליך שבכותרת ולכן אין אפשרות ליתן נגדן סעד זמני.
(ב)
הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט

- המשיבים טוענים כי הבקשה דנן מהווה ניסיון פסול וחסר תום לב להטיל אימה ולחץ כלכלי על מר מזרחי ובני משפחתו ולמנוע מהמשיבים 1 ו-2 את היכולת הכלכלית להמשיך את ניהול הליך הבוררות נגד התובעת ולפגוע גם בעסקיהם של המשיבות 3 ו-4. מדובר בשימוש בבקשה לסעדים זמניים במטרה להמיט כליה כלכלית על המשיבים בדרך פסולה. בנוסף, מטרת הבקשה היא להפעיל מכבש לחצים על הנתבעים בכוונה להובילם להליך התמחרות בסופו יימכר לתובעת חלקם בחברה בנזיד עדשים.
כמו כן, המבקשת הסתירה מבית המשפט מידע מהותי, בין היתר כי הוגשה נגדה תובענה במסגרת הליך הבוררות, כי אינה מפקידה את התקבולים המתקבלים אצלה, כי היא ממשיכה למנוע מאינוביישנס את דמי הניהול המגיעים לה מהחברה ועוד.
(ג)
שיהוי

- הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. הטענות בנוגע לגזילת סודות מסחריים כביכול היו ידועות למבקשת כבר ביולי 2014 (כפי שעולה מהבקשה לתיקון), גם הערת האזהרה עניינה הלוואה על סך 100,000 ש"ח בלבד אשר נלקחה עוד בחודש יוני 2014. מדובר בשיהוי של כחצי שנה, והלכה היא כי בקשה למתן סעדים זמניים צריכה להיות מוגשת מיד עם היוודע העובדות העומדות בבסיסה.
(ד)
התובענה שהוגשה היא תובענה לסעד הצהרתי

(ששוויו אינו ניתן לשומה בכסף) ולא תובענה לסעד כספי, לכן לא מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 374(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין").
(ה)
מתן צו מרווה (

mareva
)
אינו מתאים לענייננו שכן הוא ניתן במקרים בהם לנתבע אין נכסים בישראל והתובע מבקש להניח ידו על נכסים הנמצאים בחו"ל.
(ו)
היעדר תשתית עובדתית

- תנאי מרכזי למתן הסעדים המבוקשים הינו הנחת תשתית עובדתית לקיומה של עילת תביעה תוך הצגת בסיס ראייתי לכך. בענייננו טוענים המשיבים כי המבקשת לא הראתה בסיס ראייתי לתביעתה וכי סיכויי התביעה אינם טובים.
(ז)
אין חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין

- מטרת העיקול הזמני וצו הגבלת שימוש בנכס אינו לייחד נכסים לצורך גביית פסק הדין, אלא למנוע סיכול של פסק הדין אשר עלול להיגרם במקרה בו קיים חשש כי הנתבע יבריח את נכסיו כך שיותיר את התובע בפני
שוקת שבורה ככל שיינתן

פסק דין
לטובתו. נטען כי בענייננו לא קיים חשש סביר לקיומה של הכבדה והמבקשת לא הביאה כל ראיה לכאורה לקיומה של הכבדה שכזו. המבקשת לא הראתה שהמשיבים נתונים במצב כלכלי קשה, שאין להם כספים נזילים או שקיימת אינדיקציה לכך שהם עלולים לסכל את ביצוע פסק הדין.
כמו כן, בניגוד לנטען בבקשה, מעולם לא היה עדכון במשכנתא. לעניין הטענה בדבר הערת האזהרה, מדובר בהלוואה שלקח מר מזרחי עוד ביוני 2014 אשר נדרשה מאחר והתובעת ממאנת להעביר לידי הנתבעים את דמי הניהול המגיעים להם מהחברה. אין גם ממש בטענת התובעת לעניין פרסום בית המגורים של הזוג מזרחי למכירה, בני הזוג פנו למתווך כבר לפני יותר משנה לבדיקת אפשרות מכירת הבית ולאחר כחודש חזרו בהם וביקשו להסיר את הפרסום. כמו כן, למזרחי טענות נגד התובעת הטומנות בחובן, לטענתו, סעדים כספיים בסך 11.2 מיליון ש"ח וכמו כן אינוביישנס היא בעלת 50% ממניות החברה אשר לה נכסים מוחשיים ולא מוחשיים.
(ח)
מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים

- המשיבים טוענים כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח טענותיה לעניין מאזן הנוחות. עיקול זכויותיהם של המשיבים משמעו "גזר דין מוות" בעבורם. עיקול זכויות המשיבים 1 ו-2 יוביל לניתוק צינור החמצן החיוני להם עבור המשך מהלך עסקיהם הרגילים וניהול חייהם באופן שעשוי להוביל להתמוטטות כלכלית שלהם. הדברים נכונים אף כשמדובר על עיקול זכויות המשיבות 3 ו-4 אשר אינן חלק מההליך ולא נתבע מהן כל סעד שהוא. מנגד, אם לא יינתן הצו לא ייגרם למבקשת כל נזק שכן אם היא תזכה בתביעתה ניתן יהיה להעניק לה את הסעד העיקרי המבוקש על ידה (התמחרות) ללא כל קושי. גם בקשר לסעדים הכספיים אין מניעה שהמשיבים יישאו בתשלומים אלו ככל שיידרשו.
הבקשה למתן הוראות לבורר ליתן סעד הצהרתי
20.
חריגת הבורר מתחום העניינים שהוסמך לפסוק ביחס אליהם

- כמפורט בהרחבה לעיל, ביום 27.7.2014, כחצי שנה לאחר תחילת הליך הבוררות, הגישה התובעת (המשיבה בבקשה זו) בקשה לתיקון כתב התביעה (להלן: "בקשת התיקון"), כאשר ביום 17.9.2014 ניתנה החלטת הבורר כי הבקשה לתיקון תתקבל ותהווה חלק מכתב התביעה המקורי, וזאת לטענת המבקשים ללא הנמקה ראויה כנדרש.
המבקשים טוענים כי במסגרת בקשת התיקון המשיבה הרחיבה חזית והעלתה טענות חדשות בעניינים אשר לא נמסרו מלכתחילה להכרעת הבורר, בדבר "גזל הזדמנויות עסקיות", ביחס לספרים אחרים שלא הוזכרו בכתב התביעה המקורי, אשר בוצע כביכול על ידי מזרחי מדיה, אשר כלל אינה צד בבוררות. כן טוענים המבקשים כי הסעד המבוקש במסגרת בקשת התיקון חורג מגדר סמכויות הבורר, שהרי גדר המחלוקת עליו הוסכם במסגרת הסכם הבוררות והחלטת בית המשפט מיום 29.1.2014 נגזר מתוך המחלוקת שתוארה בכתב התביעה המקורי. כמו כן, קבלת התיקון משמעה הרחבה שלא כדין של חזית ועילות התביעה שהועברו להכרעת הבורר. כן הוסיפו המבקשים כי הבקשה לתיקון מופנית כלפי צדדים אשר אינם צד להליך הבוררות וגם במתן סעד כנגדם יש משום חריגה מסמכותו של הבורר.
21.
חריגת הבורר ממסגרת הזמן התחום לניהול הבוררות בשל הבקשה לתיקון

- המבקשים מציינים כי במסגרת החלטת בית המשפט מיום 29.1.2014 נקבע כי

פסק דין
סופי בבוררות יינתן בתוך שלושה חודשים ממועד קבלת כתב הטענות האחרון בבוררות. לטענתם, כתב הטענות האחרון במסגרת הליך הבוררות הוגש ביום 13.5.2014 ואולם פסק בוררות טרם ניתן. נטען כי בקשת התיקון והחלטת הבורר לקבלה למעשה פתחו מחדש את תהליכי הגשת כתבי הטענות והביאו להתארכות בלתי סבירה ולא לצורך של הליך הבוררות.
22.
לפיכך, בית המשפט מתבקש להורות כי החלטת הבורר מיום 17.9.2014 בבקשת התיקון חורגת מסמכותו של הבורר; להורות לבורר להמשיך את ניהול הליך הבוררות ולדון במסגרתו אך ורק בעילות ובסעד אשר ביחס אליהם הוקנתה לו סמכות; ולהורות לבורר לנהל את הליך הבוררות כך שפסק בורר יינתן בתוך שלושה חודשים מיום הגשת הבקשה.
תגובת המשיבה לבקשה למתן הוראות לבורר

23.
המשיבה (התובעת) טוענת כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, ההחלטה על תיקון כתב התביעה ניתנה על ידי הבורר כבר ביום 17.9.2014, כארבעה חודשים לפני שהוגשה בקשה זו.
24.
עוד נטען כי המבקשים מיצו קודם את מלוא זכויותיהם הדיוניות ורק אז הגישו הבקשה - במהלך ארבעת החודשים שחלפו מאז ההחלטה בבקשה לתיקון המשיכו הליכי ההוכחות, ורק לאחר שסיימו את חקירותיהם הם "נזכרו" להגיש בקשה זו.
25.
בנוסף טוענת המשיבה כי גם לגופו של עניין מדובר בבקשה מופרכת. כתב התביעה המקורי הוגש כנגד המבקשים בעיקר בטענה לגזל שיטתי של הזדמנויות עסקיות מהחברה, כאשר בעת הכנת כתב התביעה לא ניתן היה לדעת מה מלוא ההפרות של המשיבים וכן כי אלו עשויים להמשיך במעשי ההפרה. סעיף 103 לכתב התביעה המקורי ציין:
"התובעת שומרת על זכותה להוסיף ולתבוע את הנתבעת בגין כל נזק שיגרם ו/או יוסיף וייגרם לו כתוצאה ממעשיה ו/או ממחדליה של הנתבעת ו/או מי מטעמה ואשר טרם נתגבש ו/או טרם נודע לתובעת במועד הגשת תביעה זו".
הואיל והסכסוך הועבר לבורר, בין היתר על בסיס הטענות שבכתב התביעה, הרי שגדרי הסמכות של הבורר כוללים כל גזל הזדמנות עסקית נוספת, ככל שיתגלה.
26.
גם הטענות בדבר עיכוב בסד הזמנים שנקבע לבוררות הינו היתממות שכן המבקשים הם בעלי האינטרס לעכב את ההליך, ואכן הרוב המכריע של בקשות הדחיה הוגשו ביוזמת המבקשים. הבקשה והעיתוי בו היא מוגשת לוקים בחוסר תום לב קיצוני, שכן הליך הבוררות מתארך בעקבות התנהלות המבקשים.
דיון והכרעה
27.
בפתח הדברים אציין כי מצאתי לנכון לדחות הן את הבקשה למתן צווים זמניים מטעם התובעת והן את בקשת הנתבעים למתן הוראות לבורר, הכל מהטעמים המפורטים להלן.
הבקשה למתן סעדים זמניים
28.
הבקשה הראשונה למתן סעדים זמניים, בצירוף התביעה המקורית, הוגשו בינואר 2014 ונידונו בפני
י. כאשר עמדו בפני
י כתבי הטענות שהוגשו אותה עת המלצתי לצדדים להפנות את הסכסוך להליך בוררות, בהתאם למתווה שהוסכם ביניהם, וכך אכן נעשה. בפני
הבורר שמונה (כב' הנשיא (בדימוס) א' גורן) התקיימו מספר ישיבות הוכחות ואף נשמעו עדויות, כאשר על פי החלטתי מיום 29.1.2014, אשר נסמכה על הסכמת הצדדים, הוסמך הבורר לפסוק בכול נושא במחלוקת בין הצדדים, למעט נושא ההיפרדות ביניהם.
עם הגשת כתב התביעה לבורר הגישה התובעת גם בקשה לסעדים זמניים, כאשר בחודש מרץ 2014 הבורר נעתר לבקשה באופן שניתן על ידו צו מרווה כמבוקש, אולם בכל הנוגע לצווי עיקול זמניים ציין הוא כי סמכותו ליתן צווים כאמור הינה מוגבלת ואינה מובנת מאליה וכי ראוי על כן, לפנות לבית המשפט לצורך מתן צווים כאמור.
לאחר החלטה זו, בחודש יולי 2014, ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה בפני
הבורר, והבורר נעתר לבקשה, זאת נוכח טענות שהועלו כי הנתבעים פעלו בתקופת הביניים דרך חברה חדשה שהקימו (מזרחי מדיה) כדי להמשיך בפעילות העוקפת את התובעים תוך שהם ממשיכים להוציא לאור ספרים בניגוד להסכם המייסדים בין הצדדים ותוך גריפת הרווחים לכיסם, כספים שהיו צריכים להתקבל אצל החברה, אגם.
29.
את הבקשה לסעדים זמניים דנן הגישה התובעת לבית המשפט. זימנתי את הצדדים לדיון במסגרתו נחקרו המצהירים ומצאתי כאמור לדחות את הבקשה, שכן אין מתקיימים בה התנאים הנדרשים למתן סעד זמני.
סעדים זמניים - המסגרת הנורמטיבית
30.
מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת הבקשה, העלול להשתנות ככל ולא יינתן הסעד הזמני המבוקש, באופן שיאפשר מימוש

פסק דין
לטובת הזוכה הפוטנציאלי (ראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'

icc industries lnc
(28.11.2007)) (להלן: "עניין בנק דיסקונט").
31.
תקנה 362 לתקנות סדר הדין, שכותרתה "בקשה לסעד זמני", קובעת כדלקמן:
"362.
(א)
הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.
(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;
(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש

".
מכאן, כי בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעדים זמניים עליו לשקול שלושה שיקולים עיקריים:
ראשית
, בית המשפט בוחן את סיכויי ההליך ואת השאלה האם הונחו בפני
ו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה, אין צורך לפסוק בשלב זה באורח סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין (ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 912 (מהדורה 11, 2013) (להלן: "גורן"); שנית, בוחן בית המשפט את "מאזן הנוחות" בין הצדדים, היינו את הנזק שעשוי להיגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני וכן נזק שעלול להיגרם לצד שלישי.
שני שיקולים אלו משפיעים הדדית זה על זה, באופן של "מקבילית כוחות", כך שככל שיגבר משקלו אחד מהשיקולים יפחת משקלו של האחר (ראו רע"א 972/15 סלמאן אבו סמרה נ' עו"ד אלכס סקלר (17.2.2015); רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי פסקה 24 (20.9.2011); רע"א 8734/13 עבדאללה נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל פסקה 16 (12.1.2014)). עם זאת, הן הזכות לכאורה והן מאזן הנוחות נדרשים לעמוד ברף מינימאלי על מנת שבית המשפט ייעתר לבקשה לסעד זמני (ראו רע"א 2826/06 שלמה אליהו אחזקות בע"מ נ' ישעיהו לנדאו אחזקות 1993 בע"מ (6.6.2006)).
לבסוף
, לצד שיקולים אלו על בית המשפט לבחון שיקולים שבצדק וביושר, וכלשון התקנה: "האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (ראו גורן, 914; עניין אקסלרוד, פסקה 24; רע"א 3285/13 ד.ב חנויות להשכרה בהרצליה הצעירה בע"מ נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ, פסקה 15 (3.7.2013)).
כן נקבע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין כי
על המבקש סעד זמני להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".
32.
בענייננו מבקשים המבקשים הטלת צו עיקול זמני, צו המוסדר במסגרת תקנה 374 לתקנות סדר הדין, הקובעת כדלהלן [ההדגשה שלי, ח.כ.]:
"374.

(א)
לא יינתן צו עיקול זמני אלא בתובענה לסכום כסף; ואולם בתובענה לדבר שבעין רשאי בית המשפט או הרשם לצוות על עיקול הנכס הנתבע.
(ב)
בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
(ג)
אין לעקל נכס הפטור מעיקול אותה שעה.
(ד)
הומר נכס שעוקל בערובה של המשיב, יחולו על הערובה הוראות סימן זה

".
עיקרה של תקנה זו הוא הדרישה להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, בהתחשב, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש מהברחת נכסים מצידו (ראו גורן, 971-972; עניין בנק דיסקונט, פסקה 6) ונפסק כי הכבדה איננה אך הוכחת כוונה להברחת נכסים, ולעיתים אף גובה סכום התביעה עשוי להיות אות לקיומה (רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (29.1.2007)).
עוד יציין, כי המגמה החוקתית הנוהגת בפסיקה היא כי אין ליתן צו עיקול זמני "על דרך השגרה" וזאת נוכח הפגיעה בזכות הקניין של הנתבע (ראו רע"א 6614/96 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ'
icc industries inc
(4.1.2007); גורן, 973).
33.
עוד מבקשים המבקשים מבית המשפט להורות על מתן צו

mareva
, הגבלת שימוש בנכס, האוסר על המשיבים ו/או מי מטעמם מלבצע כל דיס-פוזיציה בכספים אשר הגיעו לרשותם מניצול ההזדמנויות העסקיות 5-7. התנאים למתן צו הגבלת שימוש בנכס מוסדרים במסגרת תקנה 383 לתקנות סדר הדין, הקובעת [ההדגשות שלי, ח.כ.]:

"383.
(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', להורות למשיב להימנע, בעצמו או באמצעות אדם מטעמו, מלהוציא נכסים מרשותו או מרשות מחזיק, למכרם, לשעבדם או לשנות את מצבם או את זכויותיו בהם, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין.
(ב)
בתקנה זו, "נכסים" - לרבות נכסים המצויים מחוץ לתחום המדינה

".
צו זה, המכונה "צו מרווה" הוא צו פרסונלי, היינו הוא איננו מכוון לנכס אלא כלפי בעל הדין, הוא אוסר על בעל הדין להעביר את הנכס המדובר. הצו, אשר מקורו בדין האנגלי, נועד להקפיא, באופן זמני, נכסים הדרושים כדי להבטיח קיומו של

פסק דין
שניתן או שיינתן, באופן שימנע את הוצאתם מתחום הסמכות של בית המשפט או העברתם לידי אחרים (ראו רע"א 2556/03 בנק סטנדרט צ'רטר נ' קטב, פ"ד נז(6) 1 (2003); רע"א 8831/05 אברהם הרר נ' דיאליט בע"מ (29.8.2006)). ייחודו של צו זה, בהיותו צו פרסונלי, הוא כי הנמען הוא אדם הכפוף לסמכות השיפוט ולא הנכס מושא הצו, , כך שניתן לתיתו גם ביחס לנכס הנמצאים מחוץ לתחום השיפוט.
גם הענקת צו מרווה נדרשת לעמוד בתנאים הנדרשים לקבלת כל סעד זמני, המנויים בתקנה 362 בתקנות סדר הדין, וכן בתנאים המנויים בתקנה 383 לתקנות אלו.
מן הכלל אל הפרט

34.
אחד התנאים למתן סעד זמני הוא כי

בית המשפט שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התביעה

, כאשר בית המשפט איננו נדרש בשלב זה להכריע בתובענה ודי בכך שישתכנע כי התביעה אינה תביעת סרק ומעוררת שאלה רצינית שיש לדון בה. בענייננו, לאור הראיות אשר הוצגו על ידי התובעת, ומבלי לטעת מסמרות בדבר, מצאתי כי סיכויי התביעה אינם חד משמעיים ואף נוטים לטובת הנתבעים.
35.
כאמור, במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה בפני
הבורר ביקשה התובעת להוסיף סעד נוסף במסגרתו מבוקש לקבוע כי ספריית פיג'מות היא לקוח של החברה ולכן כל ספר שראה אור מאוחר יותר בעבור ספריית פיג'מות הוא בבחינת הזדמנות עסקית של החברה.
המבקשת טענה כי במסגרת הסכם המייסדים התחייב מזרחי שלא להתחרות בעסקי החברה. סעיף 12.1 להסכם המייסדים [ראו נספח 4 לבקשה למתן סעדים זמניים] אכן תומך בטענה זו, בקובעו כי "הצדדים לרבות גופים אחרים הקשורים אליהם ו/או בשליטתם ו/או בניהולם - לא יתחרו בחברה. מצ"ב כחלק בלתי נפרד מהסכם זה הצרות והתחייבויות של חברות קשורות ו/או חברות בניהול הצדדים לא להתחרות בחברה".
ואולם, סעיף 12.3 להסכם המייסדים מוסיף וקובע כדלקמן [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
"12.3 ידוע לשרף ויהא ידוע אף לחברה לאחר היווסדה כי מזרחי ו/או חברות הקשורות במזרחי המנוהלות ע"י מזרחי, עוסקות בהוצאה לאור של ספרים ולפיכך הן תמשכנה בעיסוקיהן; אך תחדלנה מכל תחרות בחברה בכל הקשור בספרים שיוצאו לאור ע"י החברה בלבד, בתקופת הסכם זה".
מכאן, כי הצדדים הסכימו במפורש כי מזרחי ו/או חברות הקשורות אליו ימשיכו לעסוק בהוצאה לאור (כך גם הוסכם לגבי התובעת בסעיף 12.2 להסכם המייסדים), והוסכם כי לא יתחרו הם בחברה בכל הקשור בספרים שיוצאו לאור על ידי החברה בלבד. כך עולה גם מההצרה בדבר אי תחרות אשר נחתמה על ידי המבקשת והזוג מזרחי [ראו נספח 5 לבקשה].
36.
המבקשת לא הוכיחה בפני
י כי הספרים אשר יצאו לאור באמצעות מזרחי מדיה הם ספרים אשר הוסכם "שיוצאו לאור ע"י החברה בלבד", היא לא הצליחה להוכיח כי ספריית פיג'מות היא לקוח בלעדי של החברה וכי הספרים המכונים "הזדמנויות 5-7" אמורים היו לצאת לאור על ידי אגם. נהפוך הוא, ספריית פיג'מות אינה לקוח בלעדי של אגם ואין לה כל הסכם מחייב עימה, כך ציין אף מר שרף בחקירתו הנגדית [פ/ 19.1.2015, עמ 8, שורה 5]:
"ש: ... תאשר לי שאין הסכם בלעדיות לספריית פיג'מות עם חברת אגם?
ת: אני מאשר שאין לפיג'מות הסכם בלעדיות אתנו אבל פיג'מות זה לקוח של אגם, וישראל בתור מנכ"ל ודירקטור לא יכול לעשות זאת לבד...
".
מכיוון שספריית פיג'מות, בעבורה מוציאה לאור מזרחי מדיה את שלושת הספרים נשוא הבקשה דנן, איננה לקוח בלעדי של החברה - ספק אם ניתן לראות בהזדמנויות 5-7 כהזדמנות עסקית השייכת לחברה. ככל שלא מדובר בהזדמנויות עסקיות של החברה הרי שאין מקום לטענה כי הוצאה לאור של ספרים אלו משמעה "גזל" של הזדמנות עסקית, מהאמור לעיל עולה שסיכויי התביעה אינם חד משמעיים כלל וכלל, ואף נוטים הם לדעתי לטובת הנתבעים.
37.
בנוגע לחברת מזרחי מדיה, המבקשת טוענת כי מזרחי מדיה היא חברה שלמעשה הקים מזרחי עם אישתו וכי מדובר בחברת קש שמטרתה להבריח פעילות ונכסים, לפיכך מבוקש שהסעדים הזמניים יינתנו גם כנגדה, ואולם המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה גם בעניין זה. לא הוכח בפני
י כי הגב' מזרחי היא "אשת קש" אשר מר מזרחי ניסה להסתיר את פעילותו באמצעותה ולא הופרכה הטענה כי מזרחי מדיה היא אכן חברה של גב' מזרחי. הגב' מזרחי העידה בפני
י והתרשמתי כי מדובר במי שמצויה ברזי מקצוע ההוצאה לאור, היא עסקה לצד בעלה ובני משפחתו בתחום זה במשך 20 שנים (מעולם לא עבדה בחנות נעליים כטענת המבקשת) והוציאה לאור ספרים רב עוד משנת 1992, כפי שציינה היא בחקירתה הנגדית [פ/19.1.2015, עמ' 12, שורה 12]:
"ש: לפני מאי 2014 איזה ספרים הוצאת לאור?
ת: תואר לומדים 4-5 בישראל. אני למדתי את התואר שלי 20 שנה. אני התחתנתי עם משפחה של מו"לים. הכרתי את חמי, את ישראל מגיל 19 ואת משפחתו ונשאבים לתחום הזה מהחודשים הראשונים של ההכרות שלנו. אני עוסקת בתחום הזה מזה 20 שנה. הוצאתי המון ספרים לאור, ביניהם: בשנת 92' הוצאתי "ארתור", "איך הצליחו לחנך את ארתור
".
כמו כן, לא נסתרה על ידי המבקשת הטענה שהקמת מזרחי מדיה לצורך עיסוק בהוצאה לאור נעשתה על ידי הגב' מזרחי בתום לב ומבלי כל רצון לגזול מזכויות המבקשת. הגב' מזרחי הוסיפה כי הקימה את החברה לאחר שאזלו ויבשו מקורות ההכנסה של המשפחה, מכיוון שנמנע מבעלה לקבל כספים מהחברה:
"ש: העדת שהתחתנת שיש לה מסורת גדולה בהוצאה לאור ובעלך מומחה בהוצאה לאור. התייעצת איתו בנוגע להקמת חברת מזרחי מדיה?
ת: אני אמרתי לו שזה רצוני להקים חברה כי מחודש נובמבר הוא לא מקבל דמי ניהול מהמחברה המשותפת שלו עם שרף, הוא לא מאפשר משיכת תגבולים ולא מאפשר משיכת דמי ניהול. הוא מרוקן את חשבון החברה. כאשר לבעלי לא התאפשר לעבוד בהוצאה לאור אמרתי לו שאני רוצה להקים עסק אישי שלי שלא יהיה תלוי בסכסוך שלו ויש לי גם מספיק ידע בתחום שעוזר לי להקים עסק לא מאפס
".
לאור האמור, מצאתי כי אין מקום ליתן צווים זמניים כנגד גב' מזרחי וחברת מזרחי מדיה. לפיכך, אינני נדרש לדון בטענתן של אלה כי אין אפשרות ליתן נגדן סעד זמני נוכח העובדה כי הן אינן צד לתובענה וכן אינן צד להליך הבוררות.
38.
שיקול נוסף ששוקל בית המשפט בבקשה לסעדים זמניים הינו מאזן הנוחות בין הצדדים.
המבקשת טוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן הצווים, זאת עקב מצבו הכלכלי של מזרחי, וכי ככל שאלו לא יינתנו ייטלו לידם הזוג מזרחי את כספי הפרויקטים וכספי תמורת ביתם המועמד למכירה, בעוד המבקשת תעמוד מול שוקת שבורה ללא יכולת ממשית לגבות את שמגיע לחברה. מנגד, טוענים המשיבים כי עיקול זכויותיהם משמעו "גזר דין מוות בעבורם" אשר עשוי להוביל להתמוטטותם הכלכלית וכי מנגד אם לא יינתן הצו לא ייגרם למבקשת נזק שכן אם היא תזכה בתביעתה ניתן יהיה להעניק לה את הסעד העיקרי המבוקש.
הגעתי למסקנה כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים. הצווים הזמניים המבוקשים, הן צווי העיקול והן צו המרווה, מופנים בין היתר גם כלפי גב' מזרחי. לאור ממצאיי לעיל בכל הנוגע לגב' מזרחי ולמזרחי מדיה ולכך שלא הוכח כי מזרחי מדיה הוקמה כחברת קש, אין ספק שמתן הצווים הזמניים המבוקשים כנגד גב' מזרחי ייגרמו לזו נזק משמעותי, ולא הוכח בפני
י כי יש הצדקה לגרימת נזק שכזה, בעוד שהמבקשת לא הציגה בפני
י נזק משמעותי אשר יטה את מאזן הנוחות לטובתה, ככל שלא יינתנו הצווים הזמניים המבוקשים.
39.
המבקשת טענה כי מצבם הכלכלי של הזוג מזרחי הינו בכי רע, ותמכה טענתה בין היתר בכך שהזוג פרסם את ביתו למכירה - אציין כי אף לו הבית היה מוצע למכירה הרי שממילא מוטלת עליו משכנתא ואולם, הזוג מזרחי הצהיר בתצהיר כי ביתם אינו עומד למכירה. כך או כך, המבקשת לא הציגה ראיות מספקות ולא הוכיחה בפני
י כי מצבם הכלכלי של המשיבים יביא לכך שהיא תעמוד בפני
שוקת שבורה ככל שלא יינתנו הצווים הזמניים המבוקשים.
40.
אף אם הייתי סבור כי התביעה איננה תביעת סרק וכי מעוררת היא שאלה שיש מקום לדון בה, מכיוון שמצאתי כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבים, גובר משקלו של שיקול מאזן הנוחות ופוחת משקלו של שיקול קיומה של עילת תביעה לכאורה, נוכח השפעתם ההדדית של שני שיקולים אלו זה על זה.
41.
מכיוון שמצאתי כי לא מתקיימים התנאים הנדרשים למתן סעדים זמניים הקבועים בתקנה 362 לתקנות סדר הדין, אינני נדרש לבחון את התנאים הספציפיים לעניין מתן צו עיקול זמני (הקבועים בתקנה 374 לתקנות סדר הדין) ואת התנאים הספציפיים לעניין מתן צו מרווה (הקבועים בתקנה 383 לתקנות סדר הדין).

בתמצית אציין כי עיקרן של שתי תקנות אלו הוא הדרישה להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין (ובענייננו פסק הבוררות) אשר תיגרם למבקשת ככל שלא יינתנו הצווים המבוקשים על ידה, אשר נבחנת כאמור בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מעבר לנדרש אציין כי גם את רכיב זה לא עלה בידה של המבקש להוכיח בפני
י: המבקשת לא הוכיחה כי יש חשש להברחת נכסים מצד המשיבים, לא הוכיחה כי מר מזרחי הסתיר פעילותו באמצעות חברה שנרשמה על שם אשתו, ונסתרה טענתה כי בית הזוג מזרחי עומד למכירה וכי חל שינוי בתנאי המשכנתא.
42.
באגב אורחא אבקש להעיר כי במסגרת בקשה זו המבקשת מבקשת מבית המשפט ליתן צו זמני בנוגע לכתב תביעה מתוקן אשר הוגש בפני
הבורר, זאת בעת שבפני
בית המשפט קיימים כתבי הטענות המקוריים אשר הוגשו לו (הלא מתוקנים), כאשר אין בין כתבי הטענות המקוריים אשר הוגשו לבית המשפט לבין הצווים המבוקשים עתה ולא כלום - הצווים הזמניים המבוקשים מתבקשים ביחס להזדמנויות 5-7, הזדמנויות (ספרים) אשר לא הוזכרו כלל במסגרת כתב התביעה המקורי אשר הוגש לבית המשפט. נוכח לשונה של תקנה 362 לתקנות סדר הדין, לפיה על בית המשפט להשתכנע ב"קיומה של עילת התובענה", ספק רב בעיני אם ראוי כי בית המשפט יעניק צווים זמניים בנסיבות אלה, שעה שהצווים המבוקשים אינם נסמכים על כתבי טענות שבפני
בית המשפט ועל התובענה אשר הוגשה לו.
ואולם, מכיוון שאף לגופו של עניין מצאתי לדחות את הבקשה לסעדים זמניים אינני נדרש לדון ולהכריע בסוגיה זו.
הבקשה למתן הוראות לבורר
43.
בהחלטתי מיום 29.1.2014, אשר ניתנה בסופו של דיון במעמד הצדדים, אישרתי את הסכמת הצדדים ונתתי לה תוקף של החלטה משפטית, כאשר בהתאם לפרוטוקול הדיון לשון ההסכמה היתה כדלקמן [פ/29.1.2014, עמ' 4, החל משורה 9] [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
"ב"כ הצדדים: ... מבקשים מבית המשפט לאשר את ההסכמה בין הצדדים בדבר הסמכת הבורר להחליט על סעדים זמניים, ככל שהדבר ידרש וימצא כראוי, לפי שיקול דעתו של הבורר והכוונה לעניינים השוטפים של החברה. כמו כן הבורר יהיה מוסמך לדון בניהול השוטף של החברה... מוסכם בינינו שלבורר לא תהיה סמכות לכפות היפרדות על הצדדים, וסמכות זו תיוותר בידי בית המשפט".
44.
הסכמת הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה משפטית, הינה ברורה ואינה משתמעת לשני פנים, ולפיה לבורר הסמכות לדון ולפסוק בכול נושא במחלוקת בין הצדדים, למעט נושא ההיפרדות ביניהם. הסמכות אשר ניתנה לבורר היא סמכות רחבה אשר לא ניתן לראותה כמוגבלת לנושאים אשר הועלו בכתב התביעה המקורי בלבד.
45.
לפיכך אין בידי לקבל את טענת המבקשים (הם הנתבעים בתביעה המקורית) כי הבורר חרג מסמכותו שעה שאישר את בקשת התיקון של התובעת. הבורר הוסמך לדון בעניינים השוטפים של החברה, כאשר גם הטענה בדבר גזל הזדמנויות 5-7 הינה בגדר ניהול שוטף של החברה, ולמעשה הוסמך לדון בכל מחלוקת בין הצדדים, מלבד להיפרדות הצדדים, כאשר זו נותרה בסמכותו של בית המשפט אשר יידון בה לאחר מתן פסק הבורר, ככל שהצדדים יחפצו בכך.
46.
בנוגע לבקשה כי פסק הבורר יינתן בתוך שלושה חודשים מיום הגשת הבקשה, הרי שבמסגרת סיכומי התובעת ציינה היא כי בישיבה שנערכה במסגרת הליך הבוררות (שהתקיימה לאחר שהוגשה הבקשה דנן ולאחר הדיון שהתקיים בפני
י), הוחלט כי הצדדים מקציבים לניהול הבוררות שלושה חודשים עד לגמר הבאת הטענות. לאור הסכמה זו הרי שהדיון בחלק זה של הבקשה מתייתר.
47.
עוד אציין כי מצאתי ממש בטענת המשיבה (התובעת) כי הבקשה למתן הוראות לבורר הוגשה בשיהוי לא מבוטל. החלטת הבורר בבקשת התיקון ניתנה ביום 17.9.2014 בעוד הבקשה דנן הוגשה כארבעה חודשים לאחר מכן וזאת לאחר שהליכי ההוכחות בפני
הבורר נמשכו אותה עת. המבקשים אף מציינים בעצמם במסגרת סיכומיהם כי "הבקשה למתן הוראות הוגשה בלית ברירה לאור הגשת בקשת העיקול על ידי ליאור הפצה, אשר כאמור נסמכת על עילות התביעה נשוא תיקון כתב הבוררות..." ומסבירה כי לכן הוגשה הבקשה בשלב זה ולא במסגרת ערעור על פסק הבוררות בסופו של הליך הבוררות.
התנהלות זו של המבקשת, אשר מחד ממשיכה בקיום דיוני ההוכחות מול הבורר ומאידך בחלוף ארבעה חודשים, ורק עקב הגשת הבקשה לסעדים זמניים, מגישה לבית המשפט בקשה זו, איננה ראויה.

סוף דבר
48.
הן הבקשה למתן סעדים זמניים והן הבקשה למתן הוראות לבורר - נדחות.
49.
נוכח העובדה כי דחיתי את שתי הבקשות, הן זו מטעם התובעת והן זו מטעם הנתבעים, אינני קובע צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.













א בית משפט מחוזי 42697-01/14 אגם הוצאה לאור בע"מ, ליאור שרף שווק והפצה בע"מ נ' ישראל מזרחי, 12 אינוביישנס בע"מ, ריטה מזרחי, מזרחי מדיה בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 19/03/2015)