פסקי דין על אבראהים עגמי

40689-03/14 תוח     27/03/2015




תוח 40689-03/14 מדינת ישראל נ' אבראהים עגמי





בפני

כב' השופט ירון מינטקביץ
מאשימה

מדינת ישראל

ע"י עו"ד אדווה אלאב
נגד
נאשמים

אבראהים עגמי

ע"י עו"ד אלי אלקלעי
החלטה
לפני בקשה לביטול כתב אישום.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המיחס לו עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם משתמש מאז שנת 2007 במבנים שונים אשר הוקמו בישוב נווה שלום ללא היתר כדין. כן נטען בכתב האישום, כי ביום 17.2.2010 נמסר לנאשם "טופס התראה" בשל ביצוע העבירות.
כתב אישום כמעט זהה הוגש נגד הנאשם ביום 18.2.2007 לבית משפט זה (תיק עמ"ק בית שמש, 20031/07, להלן: ההליך הקודם). בישיבה מיום 2.7.2008 הודיעה ב"כ המאשימה על חזרה מאישום ובית המשפט ביטל את כתב האישום.
בפי הנאשם שתי טענות הגנה, שעל בסיסן הוא מבקש לבטל האישום: ראשית טען, כי הבניה כולה נמצאת בשטח המפורז, אשר אין בו תחולה לדין הישראלי, ועל כן אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון באישום נגדו. טענתו השניה היא, כי הגשת האישום החדש לאחר ביטולו של האישום הישן מקימה לנאשם הגנה מן הצדק, שכן הסתמך על ביטולו של האישום. כן טען, כי לא ניתן להגיש כתב האישום מחדש, לאור הוראת סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי.
לא מיותר לציין, כי כתב האישום בהליך הקודם הוגש על ידי הועדה המקומית מטה יהודה ונוהל על ידי עו"ד ורד כהן. כתב האישום בהליך הנוכחי הוגש על ידי המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה.
באת כוחה הנוכחית של המאשימה טענה, כי טעתה באת כוחה הקודמת של המאשימה, עו"ד ורד כהן, בעמדה אותה הציגה בבית המשפט, וכי העמדה אותה הציגה לא קיבלה אישורה של פרקליטות המדינה. לטענתה, העבירה בוצעה בשטח אשר נמצא בריבונותה של מדינת ישראל
, ולבית המשפט נתונה הסמכות העניינית לדון בו. כן טענה, כי אין כל מניעה להגיש את כתב האישום, שכן לנאשם מיוחס השימוש במקרקעין בתקופה מאוחרת לזו שיוחסה לו באישום הקודם, ועל כן מדובר בעבירות אחרות. כן טענה, כי האישום בוטל בהסכמה והנאשם לא זוכה ממנו ועל כן אין תחולה להוראת סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי.
לאור מסקנתי בדבר הפגם שבהגשת האישום, לא ראיתי להכריע בשאלת סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעבירה על חוק התכנון והבניה אשר בוצעה בשטח המפורז.
הגנה מן הצדק, בשל ביטולו של האישום הקודם:
כאמור, בשנת 2007 נוהל נגד הנאשם ההליך הקודם. ב"כ הנאשם העלה בפני
המאשימה את אותה הטענה, בדבר העדר סמכות ענינית וב"כ המאשימה קבלה הטענה. בישיבה מיום 2.7.2008 הודיעה עוה"ד ורד כהן, כי "טענות הנאשם באשר לבנייה בשטח שהינו "שטח מפורז" נבדקו ונמצאו נכונות. סוגיה זו מצויה בבדיקת משרדי הממשלה השונים. בשלב זה, מבקשים למחוק את כתב האישום.". וכאמור, כיום טוענת המאשימה כי מדובר בטעות וכי לשיטתה ניתן להעמיד הנאשם לדין בגין אותן עבירות.
התקשיתי לקבל התנהלותה של המאשימה, המעלה טענות משפטיות הפוכות בענין אחד. בשנת 2007 הודיעה המאשימה כי לא ניתן להעמיד הנאשם לדין בשל שימוש בבניה מושא כתב האישום. בשנת 2014 הגישה נגד הנאשם כתב אישום, בגין אותן עבירות בדיוק. המאשימה לא הסבירה מה נשתנה מאז ועד היום, אשר הביאה לשנות עמדתה מקצה לקצה. מיותר לומר, כי אין המדינה כבולה בטעויותיה. ניתן, ואף צריך, לתקן טעות, ככל שהיתה. ניתן גם לשנות מדיניות אכיפה, ולהתאימה לצרכי הזמן. עם זאת, אין הרשות יכולה להתנער כלאחר יד מעמדה משפטית מחייבת עליה הצהירה ועליה להסביר הדבר. במקרה שלפני, הנסיבות קשות עוד יותר, שכן אין מדובר רק במדיניות אכיפה כללית, אלא בהחלטה פרטנית כלפי אותו נאשם.
ר' בהקשר זה הוראת סעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, המחייב קבלת אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום שבוטל לאחר תשובה לאישום. הדבר מלמד על כך שגם המחוקק ראה שאין הגשת כתב אישום שבוטל דבר של מה בכך, אלא יש לשקול הדבר על ידי הגורם הבכיר ביותר במערכת אכיפת החוק.
גם אם אצא מהנחה שאין המקרה שלפני נכנס לגדר הוראת סעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי, משום שלא נשמעה תשובה מסודרת לאישום, עדיין היה על המאשימה להראות טעמים כבדי משקל מדוע הוגש כתב האישום מחדש בחלוף שבע שנים מביטולו. לא הוצג לפני כל טעם, לא כבד משקל ולא אחר, מלבד טענה בעלמא, כי ביטול האישום היה בשל טעות.
ואומר עוד בהקשר זה, כי בישיבת יום 19.3.2008 בהליך הקודם, הופיעה עו"ד ורד כהן והודיעה לבית המשפט, כי לב"כ הנאשם "טענות כי מדובר בשטח מפורז או בשטח הפקר" אותן היא מבקשת לבדוק– ואינני משוכנע כי לא ניתן לראות בכך תשובה לאישום, לצורך הוראת סעיף 94(ג) לחסד"פ.
יתרה מכך, בתיק בית המשפט בהליך הקודם נמצא מכתב ששלחה ביום 4.2.2010, עו"ד ורד כהן ביטולו של כתב האישום בהליך הקודם היה בהנחיתה של המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה – וזאת בניגוד לטענת באת כוחה הנוכחית של המאשימה, בסעיף 10 לסיכומיה, כאילו ב"כ המאשימה פעלה על דעת עצמה ולא על דעת פרקליטות המדינה.
נתתי דעתי לכך שבהליך הקודם הודיעה עו"ד ורד כהן, כי "בשלב זה, מבקשים למחוק את כתב האישום" – לא ראיתי להכנס לניתוח הטקסטואלי של משמעות המלים "בשלב זה" המוצע על ידי באת כוחה הנוכחית של המאשימה. די לי בכך כתב האישום בוטל ושבע שנים לא נעשה בענין דבר. לא ניתן להאחז באופן התנסחותה של ב"כ המאשימה באותו דיון על מנת לשוות משקל פחות לחזרתה מן האישום, ולשוב ולהגישו בחלוף שבע שנים.
לאור זאת, יש בסיס מוצק לטענת ב"כ הנאשם, כי הנאשם הסתמך על הצהרתה של ב"כ המאשימה דאז כי לא יועמד לדין על מעשיו. גם אם אקבל הטענה, שבשנת 2010 נמסרה לנאשם התראה על ביצוע עבירה, אין בכך כדי להוות משקל נגד לביטול כתב האישום הקודם – במיוחד כאשר באותה שנה חזרה ב"כ המאשימה על עמדתה כי כי כתב האישום נגד הנאשם נמחק בדין, על פי הנחיית פרקליטות המדינה.
לפיכך, גם אם אקבל הטענה כי לא היה מקום לבטל האישום בהליך הקודם, עדיין אין בכך להכשיר הגשתו מחדש, משהסתמך הנאשם על ביטולו והמשיך לעשות שימוש בבניה מושא כתב האישום.
לאחר ששקלתי נסיבות הענין וטענות הצדדים מסקנתי היא, כי הגשת האישום וניהול ההליך בנסיבות אלו "עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" ועל כן מורה על ביטול האישום.
להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ה, 27 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.


בית משפט השלום בבית שמש
תו"ח 40689-03-14 מדינת ישראל
נ' עגמי
תיק חיצוני: .
1 מתוך 4








תוח בית משפט שלום 40689-03/14 מדינת ישראל נ' אבראהים עגמי (פורסם ב-ֽ 27/03/2015)