פסקי דין על ליאת קדוש | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1852/99 בל     13/02/2005




בל 1852/99 ליאת קדוש נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בית הדין לעבודה

ב"ל 1852/99
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
13/02/2005

השופט: חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר רפאל פרל
נציג ציבור (מעבידים): מר סאמי שאהין

בפני
ליאת קדוש

בענין:
התובעת
ע"י עו"ד אלי נחום
וע"י עו"ד חני חורש
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
ע"י עו"ד וירג'יניה מנסור-ג'בארין

פ ס ק ד י ן
1. התובעת הגישה לנתבע שלוש תביעות לקבלת גמלה לשמירת הריון. התביעות מתייחסות לתקופות שונות, שיש ביניהן רציפות, כך שבסך הכל מדובר על התקופה שמיום 19/5/99 ועד ליום 19/8/99.

התביעות נתמכו באישורים רפואיים שנחתמו על ידי רופאי נשים (ת/1, ת/2 ו-ת/3).
בכל אחד מהאישורים האמורים נרשם, בין השאר, כך:
"הריני מאשר בזאת כי בשל מצבה הרפואי של הנבדקת, הנובע מן ההריון והמסכן אותה / את עוברה עליה להפסיק את עבודתה ולהיות בשמירת הריון מ.... (כאן נרשמו התאריכים הרלוונטים).".

2. הנתבע, במכתביו לתובעת מהימים 29/6/99, 13/7/99 ו-5/8/99 - דחה את שלוש התביעות, בטענה שהתובעת לא הפסיקה לעבוד לצורך שמירת הריון.

3. כנגד כך הגישה התובעת את התובענה שבפני
נו.

4. ב"כ הצדדים הודיעו כי המחלוקת ביניהם היא רפואית בלבד, וזאת לאור טענת הנתבע שהעדרויותיה של התובעת מהעבודה בתקופות הרלוונטיות לא היו בשל "שמירת הריון" כמוגדר בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק"). לפיכך, הסכימו ב"כ הצדדים שימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, שיתבקש להשיב על השאלה אם העדרויותיה האמורות של התובעת היו "מתחייבות בשל מצב רפואי הנובע מהריון והמסכן את האשה או את עוברה".

5. בהתאם להסכמה, מינינו,בהחלטתנו מיום 18/9/00, את ד"ר ישראל גולדשטיין, כמומחה מטעם בית הדין (הוא ייקרא להלן: "המומחה"), הפנינו אליו את המסמכים הרפואיים (לרבות האישורים ת/1, ת/2 ו-ת/3) וכן שאלנו אותו אם אישורים אלה ניתנו לה בשל מצב רפואי הנובע מההריון ואשר סיכן את התובעת או את עוברה.

6. המומחה נתן את חוות דעתו. לאחר מכן, נתן המומחה גם השלמה לחוות הדעת, שניתנה ביוזמת המומחה, לאחר שהתייעץ עם רנטגנולוג. בהמשך, נשלחה למומחה שאלת הבהרה (ביוזמת בית הדין) שהיא למעשה חזרה על השאלה המקורית שהופנתה אליו, באשר המומחה לא השיב תחילה לשאלה כפי שנשאלה, אלא רק אישר שהיתה הצדקה להעדרותה של התובעת מהעבודה, בלא שקשר זאת להריון.

המומחה השיב על השאלה באופן שאישר כי על פי האישורים הרפואיים שניתנו לתובעת, היה עליה להיעדר מעבודתה והאישורים ניתנו לה בשל מצב רפואי הנובע מההריון ואשר סיכן את התובעת. המומחה ציין שהנימוק לתשובתו - נרשם בחוות דעתו הראשונה ובהשלמה לה.

7. לאחר מכן, ביקש הנתבע להפנות למומחה שאלות הבהרה, הבקשה התקבלה כאמור בהחלטה מיום 11/7/01. המומחה השיב אף על שאלות ההבהרה, ואזי ניתנה לצדדים ההזדמנות להשלים את טיעוניהם והם אכן עשו כך.

8. עיון בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה מעלה כי לדעת המומחה היה קשר בין ההריון לבין הצורך של התובעת להעדר מעבודתה בתקופה שמיום 19/5/99 ועד ליום 19/8/99. התובעת סבלה באותה עת מ-trochanteric bursitis. מחלה זו, לדעת המומחה, יכולה להיות קשורה גם להריון. כאשר אשה לוקה במחלה בעת ההריון, הדבר יכול להעצים את הכאבים עקב המשא הנוסף שהיא נושאת ברחמה. עם זאת, המומחה אישר שהמחלה עצמה לא היוותה סיכון לתובעת או לעובר.

9. ב"כ התובעת ביקש - בהשלמת טיעוניו, לקבל את התביעה על סמך עמדתו של המומחה, ואילו ב"כ הנתבע ביקשה שהתביעה תידחה תוך אימוץ עמדת המומחה שלא היה במחלתה של התובעת כדי לסכן את התובעת או את עוברה.

10. בתקופה שלאחר הגשת הטיעונים המשלימים של הצדדים, ניתן בבית הדין הארצי לעבודה

פסק דין
בסוגיה דומה לזו שעמדה בפני
נו. כוונתנו לעב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי
- גבאי (

פסק דין
מיום 3/2/02).

בפסק הדין האמור (שייקרא להלן: "עניין גבאי") דחה בית הדין הארצי לעבודה את ערעורו של הנתבע על

פסק דין
שבו התקבלה תביעה לגמלה לשמירת הריון, בלא מינוי מומחה רפואי, וזאת - רק על סמך האישורים שהומצאו (אישורים דוגמת ת/3-1). במהלך הדיון בערעור, מינה בית הדין הארצי לעבודה מומחה רפואי מטעמו, שאישר כי מצבה של המשיבה אמנם לא תאם את ההגדרה הכוללנית של "שמירת הריון", אך כאביה היו יכולים להיות מוחמרים במהלך ההריון עקב העבודה, ולכן - ההמלצה להימנע מעבודה עד ללידה היתה סבירה.

מכאן, שכפי שהערנו לעיל, העובדות בעניין גבאי היו דומות לעובדות בעניינה של התובעת; בשני המקרים היה אישור רפואי ראשוני על כך שההעדרות מהעבודה היא בשל מצב העונה על הגדרת שמירת הריון בסעיף 58 לחוק, ובשני המקרים היה מומחה מטעם בית הדין שאישר כי אמנם ההגדרה שבחוק איננה מתקיימת (אין מדובר במצב של סיכון לאשה או לעובר), אך קיים קשר כלשהו בין ההריון לבין ההמלצה להימנע מעבודה, באשר אלמלא היתה המבוטחת נמנעת מעבודה, ייתכן שכאביה היו מחמירים.

11. ביום 21/5/02, משהסתמכנו על פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין גבאי, קיבלנו את התביעה וחייבנו את הנתבע לשלם לתובעת גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 19/5/99 ועד יום 19/8/99.

12. הנתבע הגיש ערעור על פסק דיננו האמור (עב"ל 1250/02). ביום 14/1/04, במהלך תקופת ההתדיינות בבית הדין הארצי לעבודה, ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה

פסק דין
נוסף, בתיק אחר - עב"ל 1158/01 המוסד לביטוח לאומי
- הק (לא פורסם), שם נקבע שעל מבוטחת התובעת גמלת שמירת הריון להיות מודעת לכך שייתכן שפקיד התביעות יבדוק את הצידוק הרפואי להיותה בשמירת הריון ושייתכן שתביעתה תידחה חרף הסתמכותה של האישור הרפואי שבידיה. כן נקבע שם כי בעת דיון בעניין דומה בבית דין אזורי לעבודה, על בית הדין האזורי לשקול מינוי מומחה רפואי.

13. בית הדין הארצי לעבודה נתן ביום 22/6/04 את פסק דינו בערעורו של הנתבע על פסק דיננו מיום 21/5/02. בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה נאמר, בין השאר, כך:
"...משסבורים אנו כי מתשובות ההבהרה של המומחה לשאלות המוסד לא ניתן להבין לאשורו של דבר מהו הקשר בין המחלה והכאבים מהם סבלה המשיבה לבין ההריון והאם המחלה והכאבים האמורים סיכנו את המשיבה או את עוברה, סבורים אנו כי אין מנוס אלא להשיב את עניינה לבית הדין קמא למינוי מומחה נוסף, על מנת שיחווה דעתו בשאלות האמורות.".

14. בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, הושב עניינה של התובעת לבית דין זה. בהחלטה מיום 12/7/04, מונה פרופסור זאב בלומנפלד לשמש מומחה-יועץ רפואי נוסף (הוא ייקרא להלן: "המומחה הנוסף"), והופנתה גם אליו השאלה אם בתקופה שמיום 19/5/99 ועד יום 19/8/99 היתה הצדקה לשמירת הריון כמוגדר בסעיף 58 לחוק.

המומחה הנוסף נתן גם הוא את חוות דעתו.

15. הנתבע ביקש להפנות למומחה שאלת הבהרה - גם זאת - בשל כך שבחוות דעתו של המומחה הנוסף לא נרשמה תשובה מדוייקת לשאלה שהופנתה אליו. בקשת הנתבע התקבלה בהחלטה מיום 24/10/04, ולאחר מכן הגיעה תשובת המומחה על שאלת ההבהרה.

16. מחוות דעתו של המומחה הנוסף ומתשובתו לשאלה ההבהרה עולה כי לדעתו היתה הצדקה רפואית לשמירת הריון באשר למרות שמצבה באותה עת (בלטים של מספר דיסקים בין-חולייתיים, שגרמו לכאבים שהוחמרו בהריון בשל שינוי מרכז העובד והעומס על עמוד השדרה), לא היה כזה שבו היה סיכון לעובר - הרי שהיה במצב כדי לסכן את מצב התובעת עצמה, על ידי החמרת כאביה וסבלה בשל החמרת כאבי הגב בעמידה לעומת שכיבה.

17. לאחר קבלת תשובת המומחה הנוסף לשאלת ההבהרה, ניתנה לצדדים ההזדמנות להשלים את טיעוניהם. הנתבע ביקש שהות לשקול את עמדתו, ובסופו של דבר הודיע כי הוא החליט "לאשר את התביעה בכפוף לקיום יתר תנאי הזכאות".
גורל התביעה

18. הן בשל תוכן חוות הדעת של המומחים (ובמיוחד תשובת ההבהרה של המומחה הנוסף) והן בשל השינוי בעמדת הנתבע, אנו שבים ומקבלים את התביעה.

אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת גמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 19/5/99 ועד יום 19/8/99.

19. הערת הנתבע בענין ההכפפה ליתר תנאי הזכאות, חורגת מהפלוגתאות שבתיק. כאמור לעיל, כבר בתחילת ההתדיינות, היתה הסכמה בין באי כחם של הצדדים על כך שהמחלוקת בתובענה היא רפואית בלבד.

על כן, אין אנו סבורים שיש לייחס משקל כלשהו להערת הנתבע על "יתר תנאי הזכאות" ונראה לנו שהיא נכללה בהודעתו מחמת טעות.
20. על הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/3/05, אם לא ישולמו קודם לכן.
ניתן היום, ד' באדר א' תשס"ה, 13 בפברואר 2005, בהעדר הצדדים.
_______________ ________________ _________________
חיים ארמון
- שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)

ענבל








בל בית דין אזורי לעבודה 1852/99 ליאת קדוש נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 13/02/2005)