פסקי דין על ליאור ברטלר | פסקי דין על דינה ויעקב חנצ'ינסקי

48489-12/14 תאח     24/03/2015




תאח 48489-12/14 ליאור ברטלר נ' דינה ויעקב חנצ'ינסקי








בית משפט השלום בפתח תקווה



תא"ח 48489-12-14 חנצ'ינסקי נ' ברטלר




תיק חיצוני:




בפני

כב' השופטת
שלהבת קמיר-וייס


המבקש:

ליאור ברטלר



נגד


המשיבים:

דינה ויעקב חנצ'ינסקי




החלטה

בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה בתביעה לפינוי מושכר לפי פרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

התביעה הוגשה ביום 23.12.2014 בה נטען כי המבקש הפר את הסכם השכירות בכך שהשיקים שהעביר לתובעים כתשלום דמי השכירות חוללו וזאת תוך שהמבקש מציב לתובעים דרישות רבות ושונות ביחס למושכר כהצדקה להימנע מתשלום דמי השכירות, אך נמנע מהעברת התשלומים על דעת עצמו וללא כל הסכמה לכך מצד התובעים.

ביום 01.02.2015 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובה ציין כי קיבל את כתב התביעה ביום 04.01.15 (במקור נרשם 4/1/14 - בוודאי טעות קולמוס) וניתנה למבקש ארכה להגשת כתב ההגנה עד ליום 12.02.2015.

ביום 15.02.2015 הגיש המבקש בקשה נוספת להארכת מועד של 3 ימים להגשת כתב הגנה מטעמו, וניתנה לו ארכה להגשת כתב הגנה מטעמו עד ליום 18.02.2015.

ביום 17.02.2015 הגיש המבקש בקשה למתן צו לחברת חשמל להשיב על שאלה, הבקשה נדחתה בהחלטה מנומקת.

ביום 21.02.2015 הוגשה בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, הואיל והמבקש לא הגיש כתב הגנה למרות הארכות שניתנו לבקשתו.

ביום 22.02.2015 בהעדר כתב הגנה בתיק בית המשפט, ניתן

פסק דין
של פינוי כנגד המבקש.
ביום 22.02.2015 אחרי הצהריים התקבלה בקשתו של המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין ולביטולו, מבלי שצרף לבקשה כתב הגנה או שהביא בבקשתו טיעוני הגנה כלשהם, הבקשה הועברה לתגובת התובעים.

ביום 23.02.2015 הגיש המבקש כתב הגנה.

ביום 26.02.2015 הגיש המבקש בקשה מעודכנת לביטול פסק הדין, על אף שהמבקש לא נטל רשות מבית המשפט להגיש בקשה מתוקנת, הועברה בקשתו המעודכנת לתגובת התובעים, אשר בשלב זה כבר שלחו לבית המשפט את תגובתם לבקשתו הראשונה לביטול פסק הדין, והיא נתקבלה בבית המשפט ביום 28.02.2015.

כמו כן, נקבע כי ביצוע פסק הדין יעוכב בכפוף להפקדת 10,000 ₪ להבטחת הוצאות ונזקי התובעים מעיכוב ביצועו של פסק הדין.

ביום 08.03.2015 הגישו התובעים תגובתם לבקשתו המעודכנת של המבקש וביום 12.03.2015 הגיש המבקש תשובה לתגובתם של התובעים לבקשה.

אציין כי נכון למועד כתיבת החלטה זו לא הפקיד המבקש את הערובה שנקבעה כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין.
המסגרת הנורמטיבית
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל א לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."
בדיון בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן על פי צד אחד, יש להבחין בין

פסק דין
שניתן שלא כהלכה, שאז הביטול הוא מחובת הצדק, לבין

פסק דין
שניתן כהלכה וביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. קיים שוני בשיקולי בית המשפט לגבי שני סוגי החלטות אלה.
בביטול מחובת הצדק בית המשפט בוחן את תקינות ההליך שהביא למתן פסק הדין, וככול שיוכח לבית המשפט הפגם הפוגע בתקינות ההליך, ייעתר בית המשפט לבקשה ושיקול הדעת במקרים אלו הוא מצומצם.
כלל יסוד בהליך שיפוטי תקין קובע:

"

פסק דין
אשר ניתן שלא כהלכה – דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק – רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק
ex debito justitia
.

פסק דין
כזה פגום הינהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו

פסק דין
ואפילו

פסק דין
נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה."
ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398.
בביטול

פסק דין
שניתן כהלכה, נתונה ההחלטה בבקשת הביטול לשיקול דעת רחב של בית המשפט. השיקולים שעל בית המשפט לשקול במקרה זה נקבעו בהלכה שהשתרשה במשך שנים רבות.

"ניתן פסק-דין כהלכה, יציג לעצמו בית-המשפט, אשר עליו פנה הנתבע בבקשת ביטול שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או שלא הגיש את הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית – ושאלה זו חשובה לאין ערוך מהראשונה – מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע-המבקש, אם יבוטל פסק-הדין והנתבע יורשה להתגונן במשפט."
ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397-398 (ראו גם ע"א 5000/02 בן-ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח(1) 830, 835.)
בהתאם להלכה הפסוקה, נקבע שיש לברר במסגרת בקשה לביטול פס"ד בהיעדר הגנה את שתי השאלות הנ"ל, בבחינת תנאים מצטברים, אולם די בקביעה שלא מתקיים אחד משני התנאים כדי לדחות את הבקשה ובמקרה כזה אין צורך בבחינת התקיימות התנאי השני (ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ (2.2.09); רע"א 6379/09 פלוני נ' פלונית (19.8.09); רע"א 4861/09 שחיבר נ' לוי, (4.10.09).)
באותן הלכות קובע בית המשפט העליון כי כאשר בחינת הדברים מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים, די בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסק הדין ואין צורך לבחון כלל את השאלה העוסקת בסיכויי ההצלחה
של הגנתו.
יחד עם זאת נקבע כי, לשאלה השנייה חשיבות רבה בפני
עצמה, שכן בהיעדר סיכוי להצליח במשפט לא תצמח כל תועלת מביטול פסק הדין. לכן ייעתר בית המשפט לנתבע, רק אם יצא ידי חובתו והצביע על נימוקים העלולים להכשיל את תביעת התובע לגופו של עניין, ראו לעניין זה ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד-אל חי, פ"ד יח(1) 67, 71-72.
יישום ההלכה במקרה שבפני
י
המבקש לא טען כי נפל פגם בהליך, אלא ביקש לבטל "מחובת הצדק" מתוך שביקש כי בית המשפט יתחשב בו ויראה במועד בו הוגש כתב ההגנה, כאילו הוגש במועד הואיל והמבקש צרף אישור מחלה בו נרשם כי המבקש אינו מסוגל לעבוד מיום 18.02.2015.

המבקש למעשה לא הצביע על פגם בהליך ואין כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

המבקש עתר אף לביטול פסק הדין מכוח סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין לפי שיקול הדעת המסור לבית המשפט לעשות כן, תוך שהמבקש הסביר את אי הגשתו של כתב הגנה במועד בקשיים טכניים באיסוף המידע לו היה זקוק עקב תקלה במחשבו וכן עקב מחלתו.

איני מוצאת כי יש בטענותיו של המבקש סיבה של ממש לאי הגשת כתב הגנה במועד, לאחר שניתנו לו לבקשתו שתי הארכות של המועד לצורך הגשת כתב ההגנה, ויש מידה מסוימת של זלזול בהחלטות בית המשפט שעה שהמבקש עשה דין לעצמו והחליט על דעת עצמו שלא להגיש את כתב ההגנה במועד הגם שביום 17.02.2015 עוד הגיש לבית המשפט בקשה, כך גם ביום 22.02.2015 החליט להגיש בקשה לעיכוב ביצוע וביטול

פסק דין
, תוך שעות ספורות לאחר שניתנה ההחלטה לאישור הבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, וביום 23.02.2015 הגיש את כתב ההגנה מטעמו – כל אלו במהלך הימים שהוא מצהיר כי היה חולה באופן שמנע ממנו להגיש את כתב ההגנה במועד.

יחד עם זאת, אני מוצאת לבחון אף את שאלת סיכויי הגנתו של המבקש.
כאמור, בבקשתו הראשונה לא פורטו כל טיעוני הגנה ואלה הועלו בכתב ההגנה ולא במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין.

עיון בכתב הגנתו של המבקש מלמד כי טיעוניו מתרכזים בכך שהתובעים הפרו את הסכם השכירות עמו והוא מעלה טענות אשר מכנה משותף אחד בבסיסן – העדר יכולת מינימאלית לשיתוף פעולה בין המבקש לתובעים, תוך שמכתב ההגנה עולה תמונה של חוסר יכולת מוחלטת לתקשורת בין הצדדים, כאשר המבקש מעלה טענות בדבר אלימות מצד התובעת (קשישה בת כ- 80 שנה) ואיומים.
אציין בהקשר זה, כי גם מכתב התביעה ניכר העדר היכולת לנהל קשר תקין בין הצדדים, כאשר התובעים ציינו את הצורך שלהם להגיש תלונה במשטרה כנגד המבקש בגין איומים.

גם בחינת טענות נוספות של המבקש בכתב הגנתו מלמדות, כי למבקש טענות רבות כנגד התובעים אשר כולן ככל וימצאו נכונות יכולות לשמש עילה לתביעה כספית של המבקש כנגד התובעים.

יש לתת את הדעת להליך המיוחד בו ניתן פסק הדין – פינוי מושכר לפי פרק טז' 4 לתקנות - ולא מצאתי בבקשתו או בהגנתו של המבקש את ההתייחסות המתאימה לכך שההליך בו ניתן פסק הדין הוא תובענה לפינוי מושכר בהליך זה, בו בהתאם לתקנה 215ז' (ב) מנוע התובע מלעתור לסעדים אחרים למעט פינוי המושכר, ולפיכך סעדים נוספים בשל אותה עילה ניתן לתבוע בתביעה נפרדת.

כשם שהתובע מנוע מלתבוע סעדים כספיים במסגרת ההליך, כך גם
יבחן בית המשפט את טענות המועלות על ידי הנתבע האם אלו הן טענות שיש בהן כדי להתגונן בפני
תביעת הפינוי או שמא הטענות המועלות אינן אלא טענות הנובעות מאותה עילה, אך מכוונות למעשה למישור הכספי אשר אין מקומן להידון במסגרת תובענה לפינוי מושכר.

לאור האמור לעיל, בחנתי את כתב ההגנה של המבקש ומצאתי כי אף לו קיבלתי את האמור בו, הייתי מוצאת, בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, להורות על פינוי המושכר וזאת אף על סמך האמור בכתב ההגנה, המתאר מצב דברים בו לא ניתן להמשיך ולקיים את הסכם השכירות ולא ניתן לכפות על הצדדים קיום קשר של משכיר ושוכר שעה שאינם מסוגלים לקיים כל תקשורת ביניהם.

טענותיו של המבקש, מבלי שאחווה לגביהן דעה,
ראוי, ככל הנראה, להעלותם במסגרת תביעה נפרדת, אשר תעסוק בטענות הכספיות של הצדדים מתוך יחסי השכירות.

משכך בהצטברות שני הגורמים גם יחד, הזלזול שהפגין המבקש בהחלטות בית המשפט שעה שעשה דין לעצמו ולא הגיש כתב הגנה במועד, והעדר סיכויי ההגנה בכך שאין בטענות שהעלה כדי להוות הגנה בפני
התוצאה של הליך הפינוי, אין מקום לביטול פסק הדין.

לפיכך אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ופסק הדין יוותר על כנו.

המבקש יישא בהוצאות התובעים בסך 1,800 ₪ שישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.


ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.













תאח בית משפט שלום 48489-12/14 ליאור ברטלר נ' דינה ויעקב חנצ'ינסקי (פורסם ב-ֽ 24/03/2015)