פסקי דין על שגיא מלול | פסקי דין על אלי מלול | פסקי דין על מרדכי האן-מרקוביץ | פסקי דין על עו"ד בנימין דקל | פסקי דין על אלקנה כהן ואח' |

45099-12/13 בעק     24/03/2015




בעק 45099-12/13 שגיא מלול, אלי מלול נ' מרדכי האן-מרקוביץ, עו"ד בנימין דקל, אלקנה כהן ואח'








בית משפט השלום בבאר שבע



בע"ק 45099-12-13 מלול ואח'
נ' האן-מרקוביץ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
נעם חת מקוב


תובעים

1.שגיא מלול

2.אלי מלול
ע"י ב"כ עו"ד א. גלאם


נגד

נתבעים
1.מרדכי האן-מרקוביץ

2.עו"ד בנימין דקל

3.אלקנה כהן

4.אביגיל כהן

5.בנק לאומי לישראל בעמ

6.עמותת אהלי משה צלאת אלחורי

7.עמותת מעיין החינוך התורני

8.עמותת בד"ץ בית יוסף

9.אביבה חגבי

10.הראל חברה לביטוח בע"מ

11.איילון חברה לביטוח בע"מ




פסק דין
בעניין הנתבע 2

1.
תביעה לאישור עיקול זמני.
צו העיקול הזמני ניתן ביום 17.11.13 על כספים עד סכום של 412,000 ₪, של מר איתמר כהן המוחזקים אצל הנתבע 2, עו"ד בני דקל ואצל מחזיקים נוספים אשר

פסק דין
זה אינו עוסק בהם.

טענות הצדדים
2.
העיקול הוטל במסגרת תביעה כספית בת.א. 25721-11-13 שהגישו התובעים כאן, כנגד חמישה נתבעים, אשר הראשון בהם הוא מר איתמר כהן והשנייה אשתו, הגב' אודליה כהן אשר להלן ביחד יכונו: "החייבים".
בין החייבים לבין הנתבעים 3 ו – 4 בהליך שבפני
, נחתם הסכם למכירת דירה במסגרתו, לטענת התובעים, הועברו ע"י הנתבעים 3 ו - 4 כספים המיועדים לחייבים אשר מוחזקים בנאמנות אצל הנתבע 2.

3.
הנתבע 2 בכתב ההגנה שהגיש, טען כי איננו מחזיק כספים של החייבים.
לטענתו, עסקת המכר בוטלה בתחילת הדרך לאחר שהתברר כי קיימים עיקולים על הנכס והוא לא קיבל אף שכר טרחה בגינה.

4.
יתר על כן לטענת הנתבע 2 יש לדחות את התביעה על הסף, באשר העיקול שהוטל על ידי התובעים איננו בתוקף.
לטענתו, משהוא לא השיב לעיקול תוך 10 ימים בהתאם לצו שהוצא, לא הודה ואף לא התנגד, היה על התובעים להגיש בקשה לאישור העיקול תוך 15 יום מתום המועד בו היה עליו להשיב וזאת בהתאם לתקנה 378(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות").
לטענתו כתב התביעה הוגש ביום 23.12.13, בעוד המועד האחרון להגשתו היה 17.12.13 ועל כן ובהתאם לתקנה 380 לתקנות, העיקול בטל.


דיון והכרעה
5.
אתחיל בסוגיית בטלות העיקול עקב מועד הגשת הבקשה לאישורו.
טענה זו של הנתבע 2 נטענה על ידו זה מכבר במסגרת בקשה שהגיש לדחיית התביעה נגדו על הסף מן הטעמים שנטענו על ידו אף בכתב ההגנה.
בית המשפט (המותב הקודם שדן בהליך זה) בהחלטה מיום 1.4.14, דחה את הבקשה, בשל הצורך לברר סוגיות עובדתיות.
נוכח החלטה זו, נראה כי לא יהיה מקום לדחות את התביעה רק מן הטעם שהוגשה לאחר חלוף המועד, למרות שהחלטת בית המשפט מיום 1.4.14 לא התייחסה לסוגיית המועדים מפורשות ועולה ממנה כי התייחסה לטענות לגופו של עניין.
כך או כך משאני סבורה כי לגופו של עניין יש לדחות את התביעה, אינני נדרשת להכריע בסוגיה זו.

6.
ביום 20.1.15 התקיים דיון בתביעה ובמסגרתו העלו התובעים באמצעות בא כוחם תהיות רבות לגבי עסקת המכר, אשר לטענתם נועדה אך ורק לסייע לחייבים להבריח נכסים.
להלן אתייחס לתהיות אלה, אשר אין להקל בהן ראש, אולם אני סבורה כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי כסף של החייבים מצוי בידיו של הנתבע 2 ולכן אני סבורה כי דין תביעה זו להידחות.
7.
הסכם המכר מיום 30.8.13, צורף לבקשת התובעים להטלת העיקולים במסגרת נספח טו לבקשה.
עיון בהסכם המכר מראה כי התשלומים על פיו, למעט סכום של 10,000 ₪ שלכאורה שולם לחייבים עוד ביום 27.8.13, היו אמורים להתחיל לאחר רישום הערת אזהרה לטובת הנתבעים 3 ו – 4.
התשלום הראשון היה אמור לעבור ישירות לבנק לכיסוי המשכנתא על הנכס ותשלום היתרה נקבע למועד מסירת החזקה המשפטית בנכס.
המקרה היחידי בו היו אמורים להיות מוחזקים כספים בנאמנות, הוא מקרה בו בעת מסירת החזקה המשפטית טרם הומצאו כל האישורים הדרושים ואז נקבע תשלום של 100,000 ₪ לחייבים והפקדה בנאמנות של סכום נוסף של 100,000 ₪ (במאמר מוסגר אציין כי על פני הדברים, סכומים אלה בצירוף פירעון המשכנתא לא מצטברים לסכום התמורה שנקבע בהסכם המכר).
הנאמן לסכום זה על פי הכתוב בהסכם, לא היה הנתבע 2, כי אם עורך דין אחר ולכך אתייחס בהמשך, אולם על פני הדברים, לא עולה מהסכם זה כי כספים של החייבים אמורים היו להיות מוחזקים אצל הנתבע 2.

8.
יתר על כן וכאמור לעיל, לטענת הנתבע 2, עסקת המכר לא יצאה אל הפועל, הערת אזהרה לא נרשמה בגינה ועל כן על פי ההסכם, הנתבעים 3 ו – 4 לא נדרשו כלל לשלם לחייבים.
התובעים לא המציאו נסח טאבו שיוכיח אחרת ועל כן יש לדחות טענתם כי הנתבע 2 מחזיק כספים של החייבים.
לכאורה די בכך כדי לדחות את תביעת התובעים, אולם אני מוצאת לנכון להתייחס לתהיות הרבות שעלו בדיון לגבי עסקת המכר.

9.
התובעים מפנים למכתב מיום 28.11.13 שצורף לכתב ההגנה של נתבעים 3 ו – 4 ואשר נכתב לכאורה על ידי הנתבע 2 ובו הודיע הנתבע 2 לנתבעים 3 ו – 4 על ביטול הסכם המכר על ידי המוכרים (הם החייבים) עקב הטלת עיקולים על נכסיהם.
במכתב זה מציין הנתבע 2, כי ביום 14.11.13 הוטלו עיקולים ועל כן ביום 15.11.13 ביטלו המוכרים (החייבים) את ההסכם.
התובעים מצביעים על כך כי על פני הדברים האמור במכתב לא ייתכן, משום שהעיקולים התבקשו במעמד צד אחד וניתנו רק ביום 17.11.13.
כיצד ייתכן אם כן כי המוכרים ביטלו בגללם את הסכם המכר, יומיים לפני שהוטלו.

10.
עוד מציינים התובעים, כי בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעים 3 ו – 4 ביום 19.2.14, הם טענו כי הסכם המכר בוטל בגלל העיקולים וציינו כי הם רכשו דירה אחרת.
לעומת זאת בתגובתם הראשונית לתביעה כאן, שהוגשה לבית המשפט ביום 30.12.13, הם טענו כי עסקת המכר בוטלה משום שבשל הקרבה המשפחתית בינם לבין החייבים, לא עלה בידם לקבל משכנתא.
בכתב ההגנה מסבירים הנתבעים 3 ו – 4, כי מבחינתם ההסכם בוטל בגלל שלא עלה בידם לקבל משכנתא, אולם ההסכם בוטל על ידי המוכרים.
התובעים מציינים כי מוזר הדבר כי בתגובה מיום 30.12.13, לא הזכירו הנתבעים 3 ו – 4 את מכתבו של הנתבע 2 אשר לכאורה הופנה אליהם כבר ביום 28.11.13.
אף הנתבע 2 עצמו, כשהגיש ביום 29.1.14 בקשה לסילוק התביעה נגדו על הסף וציין בה בסעיף 9 כי עסקת המכר בוטלה, לא צירף את המכתב שלכאורה הפנה לנתבעים 3 ו – 4 חודשיים קודם לכן.

11.
כשנשאל על כך הנתבע 2 בדיון, טען תחילה כי המכתב מיום 28.11.13 לא נחתם על ידו, אולם אחר כך חזר בו וטען כי איננו מתכחש למכתב זה (ע' 6 ש' 29; ע' 7 ש' 2).
לדבריו, ביטול ההסכם אירע לא בגלל העיקולים נושא הליך זה, אלא בגלל עיקול קודם שהיה לטובת חברה אחרת, אשר מיוצגת אף היא על ידי ב"כ התובעים כאן.
לגבי עיקול זה, שלטענתו היה על סכום לא גבוה הוא הציע לב"כ התובעים כי העיקול יוסר תמורת תשלום החוב וכי סכום בגובה החוב יופקד בידיו בנאמנות כדי להבטיח את תשלומו, אולם לדברי הנתבע 2, ב"כ התובעים לא הסכים להצעה ועל כן לא הופקד בידי הנתבע 2 כל סכום והעסקה בוטלה בשל אותו עיקול.
(ע' 6 ש' 1-19).
הנתבע 2 מפנה לכך שהמכתב שהפנה הנתבע 2 לב"כ התובעים בעניין זה, אשר צורף כנספח טו לבקשה להטלת עיקולים זמניים, הוא מיום 5.11.13, היינו לפני שהתבקשו העיקולים כאן.

12.
אינני מכריעה עובדתית בשאלה מדוע בוטל הסכם המכר, האם בשל אי יכולתם של הנתבעים 3 ו- 4 לקבל משכנתא או שמא בגלל העיקולים שהיו מוטלים על הנכס והאם בגלל העיקולים שהטילו התובעים כאן או בגלל עיקול קודם, או שמא מטעם אחר כלשהו.
אין ספק עם זאת, כי התנהלות הנתבעים 2-4, מעוררת סימני שאלה, כשספק אם המכתב של הנתבע 2 מיום 28.11.13, נכתב במועד הנקוב בו וספק אם משקף את מצב הדברים לאשורו.

13.
התובעים מציינים עוד כי בהסכם המכר המקורי נרשם כי הכסף שנקבע כי יוחזק בנאמנות, לא יוחזק אצל הנתבע 2 שערך את ההסכם, אלא אצל עו"ד בלנגה.
הנתבע 2 לא זכר במדויק את הפרטים, אולם סבר כי הוא התבקש לרשום את שמו של עו"ד בלנגה כנאמן על ידי אחד מן הצדדים. עוד ציין כי ייתכן וטעה כשלא התקשר לעו"ד בלנגה לבקש רשותו לרשום אותו כנאמן, אולם זה לא היה רעיון שלו לרשום שם את שמו (ע' 7 ש' 3-5, 26-31).
14.
אציין כי שני הצדדים באו בדברים עם עו"ד בלנגה לאחר הדיון ואף רצו לזמנו לעדות כדי לשמוע גרסתו.
לא מצאתי לנכון להתיר זאת, משום שבין שעו"ד בלנגה ידע כי נבחר לשמש נאמן בהסכם זה ובין אם לאו, כספים שהועברו אליו ממילא אינם בידי הנתבע 2 ועל כן אינם רלוונטיים לבקשה לאישור עיקול על כספים המוחזקים אצל הנתבע 2 וכאמור לעיל, התובעים לא הראו כי נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 3ו – 4 על הנכס ועל כן לא הוכיחו כי על פי הסכם המכר הועברו כספים כלל.
עם זאת, העובדה כי נרשם בהסכם המכר נאמן שאיננו הנתבע 2, כשהנתבע 2 אינו מכיר אותו כלל ולא בדק איתו אם הוא מסכים לשמש כנאמן, מעלה סימני שאלה לגבי כוונת הצדדים בעת שנחתם הסכם המכר.

15.
התובעים ציינו כי ככל שבוטלה העסקה, היו אמורים להיות מסמכי ביטול לרשויות המס.
הנתבע 2 טען כי כלל לא נחתם מש"ח עם חתימת ההסכם ועל כן לא נחתמו אף מסמכי ביטול.
לטענתו, מאחר שהצדדים ידעו שעל הנכס רשום עיקול וכן כי מונה לו כונס נכסים, היה בכוונתם להתגבר על הבעיות תחילה ורק אחר כך לחתום על מש"ח.
משהבעיות לא נפתרו ההסכם בוטל וממילא לא נדרש מסמך ביטול לרשויות המס.
אציין, כי בעוד שהסכם המכר ציין במפורש קיומה של משכנתא על הנכס, הוא לא ציין כל עיקול שהוא שמוטל עליו ועל כן הטענה כי כבר כשנחתם ההסכם ידעו הצדדים כי רשומים עיקולים והמתינו להסרתם, תמוהה.
עוד יש לתמוה על כך שבעת חתימת הסכם המכר לא נחתמו מסמכי הדיווח לרשויות המס והוחזקו אצל הנתבע 2 לצורך הגשתם במועדים הקבועים בדין.
16.
אציין, כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות הדברים כפי שעלתה מטענות התובעים ומבלי לקבוע מסמרות, עולה החשש שמא המטרה המקורית של הסכם המכר הייתה לסייע לחייבים להבריח נכסים.
עם זאת, וכאמור לעיל, התובעים לא הוכיחו כי הזכויות בנכס הועברו לנתבעים 3 ו – 4 או כי כספים של החייבים שהתקבלו מהנתבעים 3 ו – 4 מוחזקים על ידי הנתבע 2 ועל כן גם אם לתובעים טענות הנוגעות להתנהלות הנתבע 2
ואף להתנהלות הנתבעים 3 ו – 4, לא עלה בידם להוכיח כי הנתבע 2 מחזיק כספים של החייבים ועל כן דין התביעה כנגד נתבע 2 להידחות.


סוף דבר
17.
התביעה לאישור עיקול אצל המחזיק, הנתבע 2, נדחית.
נוכח התנהלות הנתבע 2 לאורך הליך זה, כשמלכתחילה לא הגיב לעיקול שהוטל ואחר כך הערים קשיים בנוגע לגילוי מסמכים ולאור כל האמור לעיל, אינני מוצאת לנכון לעשות צו להוצאות.

18.
המזכירות תעביר פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
















בעק בית משפט שלום 45099-12/13 שגיא מלול, אלי מלול נ' מרדכי האן-מרקוביץ, עו"ד בנימין דקל, אלקנה כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 24/03/2015)