פסקי דין על עזר מזעקי | פסקי דין על כרמיאל מזעקי | פסקי דין על בנימין יוסף פור ואח' | פסקי דין על עיריית תל אביב יפו

39359-11/14 א     27/03/2015




א 39359-11/14 עזר מזעקי, כרמיאל מזעקי, בנימין יוסף פור ואח' נ' עיריית תל אביב יפו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 39359-11-14 מזעקי ואח'
נ' עיריית תל אביב יפו

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשם הבכיר אבי כהן


התובעים

1
.
עזר מזעקי

2
.
כרמיאל מזעקי

3
.
בנימין יוסף פור

4
.
אברהם יוסף פור

5
.
עובדיה מועלם

6
.
יעקב יוסף פור


נגד


הנתבעת

עיריית תל אביב יפו

המשיבה הנוספת
מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה מטעם התובע 5 לפטור אותו מתשלום אגרה.
עובדות והליכים רלוונטיים

ביום 18.11.2014 הגישו ששת התובעים נגד הנתבעת תביעה כספית-נזיקית משותפת על סך 966,800 ש"ח. עילת התביעה היא נזקי רכוש שנגרמו למבני בתי התובעים ולתכולתם כתוצאה מהצפה עקב חדירת מי גשמים וביוב לבתים. יצוין כי סכום התביעה מורכב מסכומי משנה קטנים יותר ונפרדים, כאשר הסכום הרלוונטי לתובע 5 המבקש הינו סך של 255,000 ₪ בלבד, שהוא הסכום המפורט בסעיף 22 לכתב התביעה ובחוות דעת המומחה (הנפרדת והמוקדשת לתובע 5) שצורפה לכתב התביעה.
ביום
23.11.2014 הוגשה הבקשה שבנדון ע"י תובע מס' 5.

בתאריך 24.11.2014 ניתנה החלטה ע"י כבוד הרשם עמיעד רט (כתוארו אז) לפיה על המבקש לצרף מסמכים ואסמכתאות דרושים לצורך דיון בבקשה.
בתאריך 31.12.2014 הוגש ע"י תובע מס' 5, תצהיר בצירוף מסמכים, בהמשך להחלטת 24.11.14 הנ"ל.

בתאריך 5.1.15 הוחלט על העברת בקשת הפטור לתגובת הנתבעת והמדינה.

בתאריך 26.1.2015 הוגש כתב הגנה ע"י הנתבעת עיריית תל אביב.
ביום 16.2.2015 הוגשה בקשה מטעם ב"כ היועמ"ש למתן ארכה בת 30 יום להגשת תגובה כמשיב לענייני אגרות. ביום 15.3.2015 הוגשה התגובה מטעם היועמ"ש. עמדת המדינה היא כי דין הבקשה להידחות על הסף או להידחות לגופה. נימוקי המדינה כי כאשר מדובר במספר תובעים הם חבים יחד ולחוד בתשלום האגרה וכי על מנת ליתן פטור מאגרה על כל התובעים לעמוד בתנאי הפטור. נימוק נוסף הוא כי אם המבקש מחזיק בדירת מגורים והינה בבעלותו, ע"פ הפסיקה די בבעלות בדירה לצורך דחיית הבקשה. עוד נימקה המדינה כי הבקשה לפטור חסרה מסמכים.

בתאריך 16.3.2015 הוגשה תגובת הנתבעת לבקשה. עמדת הנתבעת מאמצת את טענות המדינה ללא פירוט נרחב לגופה של הבקשה לפטור מאגרה למעט טענת היעדר עילת תביעה, כפי שעולה מכתב ההגנה.
דיון ומסקנות
מן הראוי להציג תחילה את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 (להלן – "התקנות") מסדירה את נושא הפטור מתשלומה של אגרה שעל תובע לשלמה עם הגשת תביעתו ואת הדין החל על בקשה לפטור מאגרה.


המשיבים בבקשה
בהלכה הפסוקה נקבע, כי גם לנתבע בתביעה יש מעמד בבקשה וכי "יש אפוא מקום ככלל לקבלת תגובתו של הנתבע בבקשה לפטור מאגרה". באשר למדינה נקבע כי "אין בית המשפט חייב להזמין את המדינה להופיע לכל תיק בו מתבקש פטור מאגרה, ובידו לשקול את הנסיבות והיש צורך בכך" (רע"א 1550/05 בונה הצפון חברה קבלני בניין בעכו בע"מ נ' א.ב.ג.ל. בנייה ויזמות בע"מ (פורסם בנבו, 30.8.05).

חובת צירוף תצהיר ואסמכתות
עפ"י תקנה 14(א) לתקנות על מבקש הפטור לצרף לבקשתו "תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה".
בהלכה הפסוקה נקבע כי על מבקש הפטור "לפרוש בפני
בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי", ובכלל זה מסמכים לתמיכה בנטען בבקשה (רע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח (פורסם בנבו, 21.9.10);

תנאי הזכאות לפטור
עפ"י תקנה 14(ג) לתקנות על מבקש הפטור להוכיח שני אלה: כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה" וכן "שההליך מגלה עילה". בהמשך התקנה מודגש לגבי התנאי הראשון כי "בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".
בהלכה הפסוקה נקבע כי מדובר בשני תנאים מצטברים וכי הנטל להוכיח אותם מוטל על מבקש הפטור (רע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח (פורסם בנבו, 21.9.10); רע"א 9520/10 ממנה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 8.3.11)).
את שאלת יכולת תשלום האגרה על ביהמ"ש לבחון ביסודיות [רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (פורסם בנבו, 14.12.11)], וכאשר מדובר בתובע שהוא תאגיד, כי אז יש לבחון האם התאגיד עצמו מסוגל לגייס ממקורותיו העצמיים את סכום האגרה, ובהקשר זה יש לערוך בדיקה יסודית של יכולת התאגיד, בין היתר, בהתאם לסוגו, למאפייניו, למבנה התאגדותו, ויש גם לבחון את יכולותיהם של בעלי המניות והמנהלים של התאגיד [רע"א 6344/10 הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת השרון נ' בלורי בע"מ (פורסם בנבו, 14.12.11); ת"א (מחוזי מרכז) 41678-10-11 דטהסייףגרופ בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.12)].
באשר למבחן עילת התביעה נקבע, כי "מדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקש" וכן "יש לבחון רק את העילה לכאורה ולבחון שאין מדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה מדובר בעילה שסיכוייה טובים" (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט (4) 721 (2005)) וכי על ביהמ"ש לתת דעתו גם לסכום התביעה "כחלק ממכלול הערכת התביעה" וכן להתייחס לסיכויי התביעה להתקבל (רע"א 430/07 מרית נ' מדינת אוקראינה ואחרים (פורסם בנבו, 26.8.07).

הטעמים שבבסיס הבקשה
בבסיס בקשת הפטור מאגרה עומדים הטעמים העיקריים הבאים: מחד, הרצון שכל הצרכנים של מערכת המשפט ישתתפו בעלות של ההליך המשפטי אותו יזמו וכן הרצון להגשים את ייעודו המשני של תשלום האגרה "כמסננת להליכי סרק...ולהגשתן של תביעות בסכום מופרז מבלי שיש ביסוס לכך", ומאידך, הרצון לאפשר ולממש את "זכות הגישה לערכאות" (רע"א 4014/10 מונדז נ' שבתאי בירן, רו"ח (פורסם בנבו, 21.9.10)).

הדיון בבקשה
עפ"י תקנה 14(ו) לתקנות אין חובת קיום דיון פרונטאלי בבקשה, הגם שביהמ"ש רשאי לקיים דיון פרונטאלי ו"להזמין את בעלי הדין וכל אדם אחר שיראה לנכון להזמינו". בהמשך תקנה זו נאמר כי כאשר היועץ המשפטי לממשלה מוזמן לדיון פרונטאלי בבקשה, הוא רשאי שלא להתייצב לדיון, אם הוא מסכים לבקשה, ובמקום ההתייצבות הוא רשאי לתת הסכמתו בכתב לפטור מהאגרה, "בין לגבי בקשה פלונית ובין לגבי סוג של בקשות". מוסיפה התקנה וקובעת כי "אין בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה, כשלעצמה, כדי לחייב את בית המשפט".

אפשרויות ההכרעה בבקשה
עפ"י תקנה 14(ג) לתקנות, כאשר המבקש מוכיח התקיימותם של שני תנאי הזכאות לפטור המפורטים בתקנה זו, "רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".
ועפ"י תקנה 14(ז) לתקנות, "דחה בית משפט את הבקשה, או פטר מתשלום חלק מהאגרה בלבד, רשאי הוא להרשות למבקש לשלם את האגרה, שלגביה לא ניתן הפטור, לשיעורין, ובתוך זמן שיקבע".

מן הכלל אל הפרט

לאחר שעיינתי בכל המסמכים וטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

בראשית הדברים יצוין כי איש מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטלי (לשם חקירת המבקש למשל), אם כי מצא ב"כ התובעים להגיש (ללא נטילת רשות ולאחר שהנתבעת והמדינה כבר מסרו תגובותיהן) את תמונתם של התובע 5 ואישתו, אך לא די בתמונה כדי להכריע בעניין, הגם שהתרשמתי מן הראה בתמונה
לכן וגם נוכח הדין החל הנ"ל וכמקובל, מצאתי להכריע בבקשה ללא דיון פרונטלי.

מצאתי לקבל את עמדת המדינה אליה הצטרפה גם הנתבעת לפיה דין הבקשה להידחות על הסף, כבר מהטעם שלפיו לא כל התובעים הגישו בקשות לפטור מאגרה. התביעה הוגשה על ידי שישה תובעים אך הבקשה לפטור מאגרה הוגשה רק על ידי המבקש (תובע מס' 5).

טענה זו נסמכת על ההלכה הפסוקה שהובאה בעמדת היועמ"ש. בהתאם להלכה הפסוקה בנידון, המבקשים חבים בתשלום האגרה ביחד ולחוד ודי בכך שהבקשה לפטור מאגרה לא הוגשה על ידי חלק מהתובעים כדי לדחותה .
כפי שהובא בהחלטת ביהמ"ש העליון (בש"א 875/06)
... "לטענת המבקשים, מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשלם אגרה. כמו כן, לטענתם, סיכויי ההליך טובים. לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחים לה ובהודעת הערעור, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. מהודעת הערעור עולה, כי הערעור הוגש על ידי תשעה מערערים, אולם הבקשה לפטור מאגרה הוגשה על ידי חלקם בלבד. חובת תשלום האגרה מוטל על יוזמי ההליך יחדיו (ראו לעניין זה: בש"א 102/88 ליאת לב נ' יהונתן לב, תק-על 88(2), 449; בש"א 104/89 יפת לוי נ' מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 89(1), 151; ע"א 4665/03 הרצל רבניאן נ' בנק ישראל, תק-על 2003(2), 2671). לפיכך, די בכך שהבקשה לא הוגשה על ידי חלק מהמערערים, ולא הונחה תשתית לגבי מצבם הכלכלי, כדי לדחות את הבקשה...".
לא מצאתי בתשובת התובע מענה לטענה זו.
מאחר שמדובר בתביעה אחת (ולא בתביעות נפרדות) ואף הסעד שנתבקש נוסח כסעד אחד בתביעה אחת, די בכך על מנת לדחות את התביעה על הסף, כאשר מצאתי שדין הבקשה להידחות גם לגופה.

על פניו קיימת עילת תביעה אפשרית- לכאורית. לתביעה צורפה חוות דעת מומחה שמלמדת על כך שהתרחש נזק ולכאורה מפנה אצבע מאשימה כלפיה הנתבעת. טענות הנתבעת לא רלוונטיות לשלב זה שבו הדיון הוא לא בבחינת ראיות וקביעת ממצאים. כמובן שטענות ההגנה של הנתבעת בכתב הגנתה שמורות לה, לרבות טענות הסף בדבר היעדר עילת תביעה בשל בניית/אכלוס הבית בו נגרם הנזק הנטען בניגוד לדין.
באשר למישור היכולת הכלכלית לתשלום האגרה,
הבקשה לפטור מאגרה נעדרת פירוט מספיק על אודות התובע המבקש את הפטור: לא צוין בבקשה מה גילו, האם הינו הורה לילדים בכלל, ובפרט האם הינו הורה לילדים קטינים או שמא לילדים שעשויים לתמוך בו כלכלית (המבקש מזכיר את אשתו בלבד בבקשה, כאשר בבית מגוריו 4 חדרים).
נתתי דעתי למצבם הכללי והרפואי של המבקש ושל אשתו (שניהם נכים מוכרים ונתמכים ע"י המוסד לביטוח לאומי) שעולה ממסמכי הבקשה. אך בנסיבות לא ניתן לראות בכך חזות הכל.
המבקש מציין כי בבעלותו חלק 1/10 בדירה בת 4 חדרים ברח' הבושם 9-א בתל אביב ואף מציין "שבה אני מתגורר" ובהמשך לכך "נכון להיום הנני מתגורר עם בת זוגתי בדירתי הנ"ל". הדבר אינו מתיישב עם המסמכים שצורפו לתצהיר בהם מצוינת כתובת אחרת ברחוב אבוחצירא 8 ברמלה (למשל במסמכים מאת המוסד לביטוח לאומי). המבקש לא התייחס לכך ולא הבהיר זאת. המבקש גם לא הבהיר את טיב זיקתו לבית שבו הוא מתגורר לפי המפורט בבקשה ובכתב התביעה (הבית בת"א). מצופה מהמבקש לעשות זאת, בשים לב לכך שזיקה של בעלות בנכס הנחשב ברגיל לבעל ערך כלכלי רב לא מתיישב עם דלות כלכלית נטענת.
לא צורפה לבקשה תעודת זהותו של המבקש ולא הנספח לתעודת הזהות וכן גם לא שאילתא ממרשם האוכלוסין לאשר את כתובת מגוריו של המבקש, יש לציין כי צורפה תעודת זהותה של אישתו ללא הנספח.
לעניין הבעלות בדירה, מציין התובע כי 1/10 מהדירה בבעלות, בתגובתה של המדינה ציינה המדינה כי כאשר ישנה בעלות בדירה, אין זכאות לפטור מאגרה, בתשובתו של המבקש לתגובתה של המדינה לא הייתה כל התייחסות לעניין הבעלות בדירה.

מצאתי לקבל גם את טענת המדינה לפיה התובע לא חשף פרטים ונתונים מלאים ומספיקים.
בתצהיר נאמר כי ברשותו של המבקש שני כרטיסי אשראי, ע"פ אחד מנספחי התצהיר, מסגרת האשראי של המבקש הינה 7,500 ש"ח בחודש. לא צורפו כל תדפיסי החיוב של שני כרטיסי האשראי אותם מחזיק המבקש. צורף תדפיס חשבון בנק בסניף שכונת התקווה של בנק הפועלים המפרט 4 חודשים אחרונים לבקשה, על אף כי נדרש להמציא תדפיס של 6 חודשים.
לא צורף אישור מהבנק על אודות קיום/ היעדר תכניות חסכון וקופות גמל וכדומה.
התובע גם אינו מבהיר מדוע נחוצים לו שני כרטיסי אשראי (ולא רק אחד) אם מצבו הכלכלי כה גרוע, כאשר ידוע שכל כרטיס כרוך בתשלום עמלות וריביות.
בנספח ה' צוין כי ברשות המבקש פיקדון (חסכון) על סך 19,228.19. הלוואה על סך 4,506.48 ויתרת עו"ש נכון לדצמבר 2014 על סך 1051.45. מתדפיסי העו"ש של חשבון הבנק של המבקש נראה כי מידי חודש מושך מבנקט סכום של 2,000 שקלים במזומן. המבקש לא ציין עבור מה משמש הכסף המזומן. מעבר לכך, עצם קיום הפיקדון מלמד על יכולת תשלום האגרה, שהינה בסכום נמוך בהרבה מסכום הפיקדון. המבקש גם מחזיר הלוואה בסכום של כ-500 ₪ לחודש, ואם נטל הלוואה ועומד בהחזרה, מדוע שלא ייטול הלוואה נוספת לשם תשלום האגרה? יוזכר כי עפ"י הדין ראוי שהציבור כולו יממן הליך פרטי של תובע, רק אם התובע מיצה כל אפשרות למימון עצמי, והתובע לא מראה כי מיצה זאת.
התובע המבקש שהציבור כולו יממן הליך משפטי פרטי שלו ועליו לעשות כל מאמץ גם אם אינו נעים ונוח כדי למצות את האפשרות לתשלום אגרה בכוחות עצמו, כאשר הפנייה למימון הציבורי חייבת להיעשות כמוצא אחרון בלבד. בעניינו נראה כי התובע מעוניין להותיר בידיו זכות למימוש יתרת הפיקדון, ללא כל הצדה בשים לב לחובה הנ"ל המוטלת עליו. בהתייחס לכך המבקש לא פירט אילו מאמצים עשה על מנת לגייס את כספי האגרה, אילו ניסיונות עשה על מנת לגייס את הכספים ומה עלה בתוצאות הניסיונות.
התובע ציין באופן כללי בלבד כי ניסה לגבות ללא הצלחה. לא די בכך, במיוחד משהתובע לא פירט על אודות ילדים, כאמור לעיל.


לסיכום
הבקשה נדחית.
תובע מס' 5 ישלם האגרה הדרושה בתוך 30 יום מהיום, שאחרת תימחק תביעתו מהתביעה הכוללת ועל התובעים יהיה להגיש כתב תביעה מתוקן מתאים.
המזכירות תקבע את התיק לתזכורת פנימית ותעביר אותו לעיוני בתאריך 10.5.2015.

המזכירות תשלח החלטתי זו,
בפקס + בדואר רשום, לכל הצדדים + לפרקליטות.
5129371
54678313







ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ה, 27 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 39359-11/14 עזר מזעקי, כרמיאל מזעקי, בנימין יוסף פור ואח' נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם ב-ֽ 27/03/2015)