פסקי דין על רז חבושה | פסקי דין על גרר ברוך בע"מ

4274-05/13 סעש     24/03/2015




סעש 4274-05/13 רז חבושה נ' גרר ברוך בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו


סע"ש 4274-05-13


24 מרץ 2015

לפני
:

כב' השופטת
חופית גרשון-יזרעאלי

ה
תובע
רז חבושה
ע"י ב"כ: עו"ד שי שרון אידגה
-

הנתבעת
גרר ברוך בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ישראל רווח




פסק דין


התובע עבד אצל הנתבעת כנהג רכב "מובילית", משאית המובילה כלי רכב חדשים. התביעה שלפני עניינה נסיבות סיום עבודתו של התובע וזכויותיו בגין תקופת עבודתו.

רקע עובדתי
1.
הנתבעת הינה חברה המספקת שירותי הובלות של כלי רכב חדשים לחברות ליסינג וליבואנים.

2.
התובע הועסק מיום 16.5.12 ועד ליום 4.3.13 בנתבעת.

3.
על העסקת התובע חלות הוראות צו ההרחבה בענף ההובלה 2007 (להלן: "צו ההרחבה").

4.
במהלך תקופת העבודה לא הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה, ושכרו לא כלל רכיב של דמי נסיעות.

5.
התובע היה מעורב במספר תאונות דרכים ואף הגיעו לנתבעת תלונות ביחס לאופי נהיגתו (עמ' 6 שורות 17-18; 21- 24).

6.
ביום 4.3.13 זומן התובע למנהל הנתבעת, מר ברוך צרור, אשר העלה בפני
ו טענות ביחס לתאונת דרכים בה היה מעורב, לפי הטענה.

7.
בסיום השיחה הודיע מר צרור לתובע כי הוא מושעה מן העבודה. בפועל, אין חולק כי התובע לא שב לעבודה מאותו מועד.
טענות התובע
8.
ואלה הן טענותיו העיקריות של התובע:

א.
טוען התובע, כי פוטר מן העבודה. התובע זומן ביום 4.3.13 לשיחה עם מר צרור. תחילה, הודע לו כי הוא מפוטר. לאחר מכן הואשם התובע בגרימת נזקים בתאונת דרכים ובסופו של דבר הודע לו כי הוא מושעה לשבועיים ויחויב בסכום של 500 ₪ בגין נזקים למשאית. התובע ניסה ליצור קשר עם הנתבעת ממועד זה, אולם מר צרור התעלם ממנו ולמעשה פיטר אותו בפועל. גם שכר חודש פברואר 2013 שולם לתובע באיחור.
בשל פיטוריו התובע זכאי לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 3,040 ₪ וכן הוא זכאי לפיצוי בסך 11,400 ₪, השקול לשתי משכורות, בשל פיטוריו תוך שלילת זכות השימוע ובחוסר תום לב.

ב.
התובע הועסק בהיקף שעות שחרג ממסגרת שעות העבודה הרגילות, אולם לא שולמה לו תמורה מלאה בגין עבודה בשעות נוספות. יש לחשב את השעות הנוספות ברמה היומית וברמה השבועית. בהתאם לחישובי התובע, הוא זכאי להפרשי שכר בסך 8,916 ₪ בגין רכיב זה.

ג.
התובע זכאי לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך 4,368 ₪ שכן לא הופרשו עבורו הפרשות בתקופת עבודתו. בהתאם לצו ההרחבה בענף ההובלה, הבסיס לחישוב ההפרשות הוא 150% משכר התובע.

ד.
הנתבעת לא שילמה לתובע דמי נסיעות בכל תקופת עבודתו. התובע החזיק בתקופת העבודה במשאית שמשקלה מעל 15 טון ובאזור מגוריו בבת ים חל איסור על חניית רכבים מעל 12 טון. לפיכך, התובע החנה את המשאית בחניון בפאתי העיר בת ים ונדרש להוצאות כדי להגיע לביתו. התובע זכאי לדמי נסיעות בסך 2,350 ₪, לפי חישוב של 235 ₪ לחודש, עלות חופשי חודשי.
טענות הנתבעת
9.
הנתבעת מכחישה את זכאות התובע לכל הזכויות הנתבעות, מן הטענות העיקריות הבאות:

א.
התובע התפטר מעבודתו ולא פוטר. התובע היה נהג בעייתי, שגרם לתאונות ולנזקים ונהג ברשלנות. לתובע נערכו שלושה שימועים בתקופת העבודה. התובע הושעה מן העבודה עקב נהיגתו הבלתי אחראית והדבר הוברר לו. התובע בחר להפסיק את עבודתו בתקופת ההשעיה ואף החל לעבוד בחברה מתחרה מספר ימים לאחר שהושעה.

ב.
לתובע שולמה תמורה מלאה בגין עבודה בשעות נוספות. חישוביו של התובע שגויים שכן הוא לוקח בחשבון במסגרת שעות העבודה גם את זמן הנסיעות לעבודה וממנה, ברכב המובילית. בהתאם לפסיקה, אין לכלול את זמן הנסיעה לעבודה כשעות עבודה המזכות בשכר. בהעדר הסכם קיבוצי, צו הרחבה או הסכם בין הצדדים לפיו זמן הנסיעה יחשב כזמן עבודה, התובע אינו זכאי לשכר בגין זמן זה.

ג.
התובע לא טרח לדרוש תשלום בגין שעות נוספות בתקופת עבודתו, שכן השעות הנוספות שולמו לו במלואן.

ד.
התובע לא היה זכאי להפרשות לפנסיה בשל תקופת הזמן הקצרה במהלכה הועסק אצל הנתבעת. ככל שהתובע יהיה זכאי להפרשות, יש לפסוק כי יופרשו לקרן פנסיה.

ה.
לתובע היה רכב צמוד, שחנה סמוך לביתו, ולכן אינו זכאי לדמי נסיעות.

10.
במסגרת כתב התביעה נכללה גם תביעה לתשלום הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 735 ₪. בדיון שנערך ביום 15.1.15 ובמסגרת הסיכומים (סעיף 24) הסכימה הנתבעת לשלם רכיב זה, בהתאם לכתב התביעה. לפיכך, מתייתר הדיון בעניין.

11.
במהלך ישיבת ההוכחות בתיק נשמעה עדותו של התובע, לביסוס תביעתו. מטעם הנתבעת העידו מר ברוך צרור, מנהל הנתבעת ומר אמנון עודי, המועסק כמנהל טכני בנתבעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר נוסף, של מר רן צוקרמן. העד לא התייצב לחקירה ותצהירו נמשך מן התיק.
דיון והכרעה
נסיבות סיום עבודתו של התובע-
12.
המחלוקת העיקרית שהתגלעה בין הצדדים נוגעת לנסיבות סיום עבודתו של התובע, האם פוטר או התפטר. לעמדת התובע, הודע לו על השעייתו מן העבודה אולם בפועל לא הצליח ליצור קשר עם מנהל הנתבעת לאחר מכן ולמעשה פוטר מן העבודה. לעמדת הנתבעת, התובע הושעה מן העבודה, לא פוטר, ובחר ביוזמתו לעבור למקום עבודה אחר.

13.
במסגרת חקירתו הנגדית של התובע, הוא העיד בהקשר זה כדלהלן:
"ש.


בסעיף 9 לתצהירך אתה טוען שפוטרת בפתאומיות, נכון
?
ת.


כן. הוא אמר לי לך הביתה. הוא אמר לי לשים את המשאית ואת המפתחות בעסק. ואמר לי ללכת הביתה והוא אמר לי שנמאס לו ממני. זה היה ציטוט
.
ש.


הוא אמר לך שאתה מושעה נכון
?
ת.
לאחר שהגעתי, החנתי את המשאית, הבאתי לו את המפתחות, ובאתי ללכת והוא אמר לי שהוא לא מפטר אותי, אלא משעה אותי".
(עמ' 7 שורות 24 – 29).

וכן העיד התובע:

"ש.
הנתבעת לא הודיעה לך שאתה מפוטר, ואתה הסקת את זה, כמו שאמרת בעדותך, אז זה אומר שהפסקת לעבוד שם על דעת עצמך מבלי לתת הודעה מוקדמת?
ת.
שבועיים אני מנסה ליצור איתם קשר ולא מצליח".
(עמ' 7 שורה 32 – עמ' 8 שורה 1).

14.
משמע, אין חולק כי הנתבעת לא הודיעה לתובע על פיטוריו. עם זאת, מן הראיות בתיק עולה ספק, האם לתובע הובררה משמעות השעייתו ומשך ההשעיה. לתובע לא ניתנה כל הודעה בכתב, המפרטת את מעמדו ואת תקופת ההשעיה

הנטענת. במסגרת העדויות מטעם עדי הנתבעת התגלו סתירות ביחס לתקופת ההשעיה שתוכננה לתובע. כך, בכתב ההגנה נטען, כי התובע הושעה לשבועיים, במהלכם תתקבל החלטה אודות עתידו (סע' 20). בסעיף 12 לתצהירו של מנהל הנתבעת, מר צרור, לא ננקבה תקופת זמן מסוימת ונטען בזו הלשון:

"לתובע הובהר בצורה ברורה וחד משמעית כי הינו מושהה עד אשר תתקבל החלטה על המשך עתידו אצל הנתבעת, הנתבעת ו/או מי מטעמה לא טענו בפני
התובע כי אינם מעוניינים בשירותיו וככל שהיו מעוניינים לעשות כן היו עושים זאת על פי כל דין ו/או הסכם מקובלים".

15.
בחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, הוא טען, לראשונה, כי התובע נדרש להגיע לשימוע למחרת היום (עמ' 11 שורה 13). גרסה זו לא נטענה בכתב ההגנה או בתצהירי הנתבעת, אינה נתמכת בזימון בכתב ואינני מוצאת אותה כמהימנה.

16.
עד הנתבעת, מר עודי, העיד בחקירתו הנגדית כי לא שמע את השיחה בין התובע למנהל הנתבעת, אולם הוסיף כי:
"אני אחראי גם על המשאיות ובעל הבית דיבר איתי ואמר שהוא מושעה עד למחרת והוא צריך להגיע למחרת לעבודה".
(עמ' 10 שורות 16 – 17).

17.
מן הגרסאות השונות והסותרות עולה, כי מעמדו של התובע בעבודתו, לאחר השיחה עם מנהל הנתבעת ביום 4.3.13 לא היה ברור ולא הודע לו. כמו כן, לא נטען כי הנתבעת יצרה קשר עם התובע לאחר מועד זה, לתיאום המשך עבודתו בתום תקופת ההשעיה או לכל עניין אחר.

18.
טענת התובע, לפיה ניסה ללא הצלחה ליצור קשר טלפוני מספר פעמים עם מנהל הנתבעת לא הוכחשה ולא נסתרה.

19.
בנסיבות אלה, גם אם לא התגבשה ההחלטה לפטר את התובע, הרי שלמעשה הוא נותר ללא מקור פרנסה ולא ניתן היה לצפות ממנו להמתין פרק זמן נוסף להחלטה מצד הנתבעת. לפיכך, יש לראותו כמי שפוטר, והוא זכאי לפיצוי חלף הודעה מוקדמת, בסך 3,040 ₪, כנתבע על ידו.

20.
על אף האמור, לא מצאתי כי קיים מקום לפסוק תובע פיצוי בגין נסיבות סיום עבודתו. על פי ההלכה הפסוקה, לא בכל מקרה בו הופרה זכות השימוע ייפסק פיצוי כספי לעובד, ואף גובה הפיצוי יקבע על פי חומרת ההפרה ונסיבות העניין
.
ראו: ע"ע (ארצי) 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - שמיר, (13.1.11); ע"ע (ארצי) 701/07 חברת החשמל - תורג'מן, (3.3.09).

21.
התובע עבד בנתבעת תקופה קצרה, בת כתשעה וחצי חודשים, ואין חולק כי היה מעורב בתקופה זו במספר תאונות דרכים, והתקבלו מספר תלונות אודותיו. לכתב ההגנה צירפה הנתבעת שלוש הודעות של התובע אודות תאונות דרכים בהן היה מעורב. אף התובע עצמו אישר בחקירתו כי:
"ש.


במהלך התקופה שעבדת בחברה היו תלונות שהגיעו בקשר לצורת הנהיגה שלך, נכון
?
ת.


כן
.
ש.


איזה סוג של נהג אתה, מהממהרים ומהלחוצים או שאתה נהג זהיר
?
ת.


בעבודה מלחיצים
.
ש.


בכמה תאונות היית מעורב בתקופה שעבדת אצל הנתבעת
?
ת.


לזיכרוני שניים
.
ש.


יכול להיות שהיית מעורב ב-4 תאונות
?
ת.
אני לא זוכר כי זה היה ממש מזמן"
(עמ' 6 שורות 21 – 24).

22.
מעדות מנהל הנתבעת, אשר לא נסתרה, עולה כי בתקופת העבודה הקצרה נערכו עם התובע מספר שיחות שימוע, בעקבות נהיגתו הפזיזה והתובע קיבל אזהרות קודמות:
"ת.
ערכתי איתו במשך כמה חודשים וכמה שיחות על זה שהוא נהג ללא רישיון, על זה שהוא מרבה בתאונות דרכים, על זה שאני מקבל עליו טלפונים בכוכבית, שהוא
משתולל בכבישים. הייתי מודיע לו את זה גם במקום, בטלפון מתקשר אליו באופן אישי ואמרתי לו שאנחנו מקבלים את הכוכביות האלה. וכמות התאונות שהוא עשה בתקופה זו, היו רבות"
(עמ' 11
שורות 1 – 4).

23.
זו אף זו, מחקירתו הנגדית של התובע עלה הרושם, כי סיום העבודה בנתבעת עלה בקנה אחד עם רצונו של התובע. התובע עצמו, בחקירתו הנגדית, מסר מספר גרסאות ביחס לפרק הזמן בו המתין לנתבעת, בטרם החל לעבוד במקום חלופי. תחילה טען כי ניסה ליצור קשר טלפוני עם הנתבעת משך שבוע (עמ' 7 שורה 5), לאחר מכן טען כי ניסה ליצור קשר משך שבועיים (עמ' 8 שורה 1). בד בבד, העיד כי החל לעבוד בחברה חדשה, באותו ענף, לאחר שבוע וחצי (עמ' 7 שורה 7).

24.
לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופגמים בשימוע.
תמורה בגין עבודה בשעות נוספות
25.
אין חולק, כי מתכונת עבודתו של התובע הייתה של שישה ימים בשבוע וכללה עבודה בשעות נוספות כעולה מדוחות הנוכחות של התובע (ת/2). לתובע שולמה תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בשכרו. לטענת התובע, התמורה ששולמה לו חלקית בלבד, והוא זכאי להפרשים בגין רכיב זה, בסך 8,916 ₪.

26.
הנתבעת מכחישה את הטענה, ולעמדתה חישוביו של התובע לוקחים בחשבון את זמן ההגעה לעבודה וממנה, ויש להפחית 30 דקות בתחילת כל יום עבודה ובסופו. מקובלת עלי טענת הנתבעת, כי התובע לא עמד לרשות העבודה בזמני הנסיעה מביתו לעבודה וממקום העבודה לביתו. עם זאת, הנתבעת לא הציגה חישוב חלופי לזה שהציג התובע, המפחית את זמני הנסיעות. חישוב כזה לא נכלל אף במסגרת סיכומי הנתבעת. כמו כן, הנתבעת לא הציגה ראיות ביחס להיקף זמן הנסיעה מהבית לעבודה והזמן שעבר מעת שהתובע החל בנסיעה במשאית, ועד ההגעה ללקוח הראשון בבוקר. יצוין, כי נתונים אלה אמורים להיות בחזקתה של הנתבעת, ולהכלל במכשיר הטכוגרף המותקן במשאית (ראו: עדות מנהל הנתבעת, עמ' 14 שורות 9 – 12).

27.
בהתאם להוראות חוק הגנת השכר (תיקון מס' 24), התשס"ח-2008, אשר נכנס לתוקפו בחודש פברואר 2009, נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת.

28.
מן הראיות שהוצגו עולה בבירור, כי שולמה לתובע תמורה בחסר בגין עבודה בשעות נוספות. בהקשר זה העיד מנהל הנתבעת כי:
" ש.
האם שולמו לתובע שעות נוספות בגין עבודתו ביום שישי?
ת.
לא. כי סוכם על משכורת עבודה גלובלית. משרה גלובלית.
ש.
אם העובד עבד מעבר ל-43 שעות בשבוע, למה לא שילמת לו שעות נוספות?
ת.
הוא צריך לעבוד 48 שעות או 46 שעות".
(עמ' 12 שורות 21 – 24).

29.
אך ברור, כי סברתו של מנהל הנתבעת ביחס לשעות העבודה הרגילות בשבוע שגויה ואינה תואמת את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א – 1951 (להלן: "החוק"). החישובים שהציג התובע (ת/3), המתבססים על דוחות הנוכחות, תואמים את הוראות החוק ומחשיבים כשעות נוספות את השעות העולות על המכסה היומית, כמו גם המכסה השבועית, בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה.
ראו: דב"ע (ארצי) נד/242-3 אוריינט קולור בע"מ- ממן, פד"ע כה 541 (1993).

30.
בנסיבות אלה, וכאשר ברי כי לא שולמה לתובע תמורה מלאה בגין עבודתו בשעות נוספות, לא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה, ואף לא סתרה את טענות התובע ביחס לשיעור התמורה לה הוא זכאי.

31.
התביעה לתשלום תמורה בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 8,916 ₪, מתקבלת.

פיצוי חלף הפרשות לפנסיה
32.
אין חולק, כי לא הופרשו עבור התובע הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו. בכתב ההגנה (סעיף 29), הכחישה הנתבעת באופן כללי את חישובי התובע, אולם לא הציגה חישוב חלופי מטעמה. אף בתצהירים מטעם הנתבעת לא הוצג כל חישוב חלופי לחישוב מטעם התובע.

33.
בהתאם לסעיף 5א לצו ההרחבה בענף ההובלה 2007, קיימת זכאות לביטוח פנסיוני מיום תחילת עבודתו של התובע. השכר הקובע לעניין ההפרשות, הינו בשיעור 150% מהשכר המשולב של העובד, בהתאם לסעיף 9 לצו ההרחבה.

34.
כאמור, הנתבעת לא הפרישה עבור התובע הפרשות בפועל ולא הובאה כל ראיה לפיה לתובע קרן פנסיה פעילה וניתן להפריש את ההפרשות בפועל לקרן. בנסיבות אלה, זכאי התובע לפיצוי חלף הפרשות לפנסיה. משלא הוצג כל חישוב חלופי לזה שהציג התובע, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך
4,368 ₪.
דמי נסיעות
35.
בהתאם לתלושי השכר של התובע, לא שולם לתובע רכיב של דמי נסיעות. לטענת הנתבעת, מאחר שהתובע נהג ברכב שהיה צמוד אליו, לא היה זכאי לתשלום בגין נסיעות.

36.
התובע טען בתצהירו (סעיף 24), כי מאחר שלא ניתן היה להחנות את המשאית סמוך לביתו, נאלץ לחנות בחניון מרוחק, בפאתי העיר בת ים. בחקירתו הנגדית העיד התובע בהקשר זה כי:
"
ש.
איפה היית חונה את המשאית בסוף יום העבודה?
ת.
בבת ים יש שלושה מחלפים. דוב הוז, יוספטל, וקוממיות. אני הייתי גר במחלף דב הוז, יש את רחוב קרן קיימת לישראל, אני הייתי גר ברחוב הזה. והחנתי את המשאית בקוממיות. צמוד למחלף הקוממיות. גרתי כל הזמן ברחוב הזה.
ש.
אבל אמרת שעברת דירה?
ת.
הייתי גר בהתחלה בחולון, ברחוב שאני לא זוכר את שמו כרגע. סמוך לדוב הוז.
ש.
אתה יידעת מישהו שיש לך נסיעה מהמקום בו אתה גר למקום שהחנת את המשאית?
ת.
דווחתי על זה לרן וגם אמנון. אמנון אפילו בא עד אלי למשאית וראה שאני מגיע עם רכב פרטי שלי.
ש.
אתה לא היית מחנה את המשאית קרוב לבית שלך, במרחק הליכה?
ת.
לא. הוא מתבלבל ביני לבין נהג אחר שגר בשכונת ג'סי כהן".
(עמוד 8 שורה 31 – עמ' 9 שורה 10).

37.
עדותו של התובע, לפיה המשאית לא חנתה סמוך לביתו, והוא השתמש ברכבו הפרטי על מנת להגיע לחניון וממנו, לא נסתרה. הנתבעת לא הביאה כל נתון סותר ביחס למקום מגוריו של התובע או לאפשרות להחנות את המשאית בתוך שכונת המגורים. הנתבעת אף לא הציגה כל תחשיב סותר לתחשיב שהציג התובע.

38.
לפיכך, זכאי התובע לתשלום דמי נסיעות בסכום הנתבע על ידו, בסך 2,350 ₪.


סיכום
39.
לאור כל האמור,

תשלם הנתבעת לתובע את התשלומים הבאים:

א.
פדיון חופשה שנתית בסך 735 ₪.

ב.
פיצוי חלף הודעה מוקדמת בסך 3,040 ₪.

ג.
תמורה בגין עבודה בשעות נוספות בסך 8,916 ₪.

ד.
פיצוי חלף הפרשות לפנסיה בסך
4,368 ₪.

ה.
דמי נסיעות בסך 2,350 ₪.

40.
כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 2.5.13, ועד למועד התשלום בפועל.

41.
בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובע בסך 4,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ד' ניסן תשע"ה, (24 מרץ 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














סעש בית דין אזורי לעבודה 4274-05/13 רז חבושה נ' גרר ברוך בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/03/2015)