פסקי דין על ריאד סלימאן | פסקי דין על אחמד מחאג'נה

56204-03/15 רעצ     27/03/2015




רעצ 56204-03/15 ריאד סלימאן נ' אחמד מחאג'נה








בית משפט השלום בחיפה



רע"צ 56204-03-15 סלימאן נ' מחאג'נה


תיק חיצוני: 0221615070


בפני

כב' השופטת
מירב קלמפנר נבון


מבקש

ריאד סלימאן


נגד


משיב

אחמד מחאג'נה




פסק דין



לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת (הגב' ברלינר- לוי מיכל) מיום 2.2.15, בתיק הוצאה לפועל מס' 02-21615-07-0 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש – צד ג' בתיק ההוצאה לפועל לביטול העיקול שהוטל ונרשם על רכב מסוג מרצדס בנץ מ.ר 86-689-62 הרשום על שם החייב בתיק ההוצאה לפועל.

המבקש הגיש לתיק ההוצאה לפועל את בקשתו לביטול העיקול כאמור. בהחלטת הרשמת הנכבדה מיום 2.2.15, ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפני, קבעה הרשמת כי צד ג' מצרף

פסק דין
הצהרתי אשר ניתן כנגד מספר נתבעים (זוכים בתיקי הוצל"פ). הזוכה בתיק דנן לא נמנה עליהם. שעה שפסק הדין ניתן מבלי שהזוכה היה צד להליך, הרי שאין בו כדי לחייבו. מפסק הדין ההצהרתי עולה כי זה ניתן ללא דיון ענייני (הצדדים הותירו ההכרעה לשיקול דעת בימ"ש ומרבית הנתבעים אף לא התייצבו לדיון). לאור האמור דחתה הרשמת הנכבדה את הבקשה,
והורתה על עיכוב הליכי מימוש הרכב למשך 45 ימים ממועד מתן ההחלטה על מנת לאפשר למבקש לפנות בבקשה מתאימה לערכאה המוסכמת ולהמציא החלטה רלבנטית לתיק ההוצאה לפועל.

בבקשה שלפני טוען המבקש כי רישום הבעלות ע"ש החייב בתיק ההוצאה לפועל, במאגרי משרד הרישוי היה תולדה של טעות של פקידת משרד הרישוי, אשר במקום להעביר את הבעלות ברכב ע"ש המבקש, בטעות רשמה את הרכב ע"ש מיופה כוחו, החייב - מר אסעד אבו שמלה. כתוצאה מכך, נרשם הרכב במשרד הרישוי ע"ש החייב ונושיו של החייב רשמו צווי עיקול על הרכב. לאחר שכל פניותיו של המבקש למשרד הרישוי ולדואר לא הועילו והרישום נותר בעינו ע"ש החייב, הגיש המבקש לבית משפט השלום בעכו תביעה לסעד הצהרתי על הבעלות ברכב. התביעה הוגשה כנגד הבעלים של הרכב, מר סלים אבו שמלה, החייב מר אסעד אבו שמלה, בנק הדואר וכנגד 6 מנושיו של החייב אשר עד לערב הגשת התביעה רשמו צווי עיקול על הרכב. המשיב בבקשת רשות ערעור זו -
מר מחאג'נה אחמד לא צורף כנתבע בתביעה. כתב התביעה נמסר במסירה אישית כדין לידי בעלי הדין. פרקליטות המדינה , בנק הדואר ושירות השידור הגישו כתבי הגנה ונטלו חלק פעיל בדיון המשפטי שהתקיים בתובענה. בדיון שהתקיים ביום 7.5.14 בו נכחו ב"כ רשות השידור, המרכז לגביית קנסות ומשרד התחבורה, לאחר שמיעת הצדדים, ניתן

פסק דין
לפיו נעתר בית המשפט לבקשת המבקש ונתן

פסק דין
. בפסק הדין נקבע כי הבעלות ברכב החל מיום 8.9.14 תירשם ע"ש המבקש ותימחק כל אינדיקציה לרישומו של החייב כאן כבעלים על הרכב וכן יבוטלו כל העיקולים על הרכב שמקורם בחיוב הוצל"פ או חיובים אחרים הקשורים לחייב. לאחר מתן פסק הדין ובטרם בוטלו צווי העיקול שהיו רשומים על הרכב עובר למתן פסק הדין, נרשמו על הרכב 2 צווי עיקול נוספים בשני תיקי הוצאה לפועל. אחד מהם הוא תיק ההוצאה לפועל נשוא הבקשה שלפני. המבקש הגיש בקשות לביטול צווי העיקול. בתיק הוצאה לפועל מס' 08-05976-12-8 נעתרה הרשמת לבקשת החייב ואילו בתיק ההוצאה לפועל נשוא הבקשה שלפני הורתה הרשמת הנכבדה למבקש לצרף לבקשתו את כתב התביעה המקורי בטרם העברת הבקשה לתגובת המשיב. המבקש פעל בהתאם להנחיית הרשמת הנכבדה וחידש בקשתו בצירוף כתב התביעה למתן סעד הצהרתי. הרשמת הנכבדה הורתה על העברת הבקשה לתגובת המשיב. הבקשה וכתב התביעה נמסרו למשיב במסירה אישית ביום 11.1.15 ובחלוף 14 ימים מועד מסירת כתב התביעה לידי המשיב, בהעדר הגשת תגובה מטעם המשיב, עתר המבקש לפני הרשמת למתן החלטה בבקשה. כאמור לעיל בקשת המבקש נדחתה בהחלטת הרשמת נשוא בקשת הערעור שלפני.

המבקש טוען כי הרשמת הנכבדה שגתה כאשר לא הפעילה סמכותה לביטול צו העיקול על סמך הראיות שהיו לפניה. לטענתו, הבקשה נתמכה ב

פסק דין
חלוט שניתן על יד ערכאה שיפוטית ולא היה מקום להתעלם מהוראות פסק הדין הקובעות כי המבקש הוא בעליו של הרכב. לטענת המבקש אין משמעות לשאלה האם המשיב היה צד להליך המשפטי ואם לאו. לטענת המבקש בכוחו של

פסק דין
לבטל עיקול שנרשם לאחר מתן פסק הדין. עוד טוען המבקש כי
הרשמת שגתה כאשר קבעה בהחלטתה כי פסק הדין ניתן ללא דיון ענייני. לטענתו מעיון בפסק הדין ההצהרתי וההליכים שקדמו לו עולה כי חלק מהנתבעים שם הגישו כתבי הגנה, הופיעו לדיון והעלו טענותיהם. לטענתו, החלטת הצדדים להותיר את ההחלטה בכתב התביעה למתן סעד הצהרתי לשיקול דעת בית המשפט נעשה משיקולים מקצועיים גרידא. לטענת המבקש שגתה הרשמת כאשר קבעה כי על המבקש לפנות לערכאה שנתנה את פסק הדין שכן זו סיימה את מלאכתה.


דיון:

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, אני דוחה אותה אף בלא צורך בתשובת המשיב.

בפסק הדין מיום 7.5.14 אשר ניתן בתביעה לסעד הצהרתי שהגיש המבקש (ת.א. 49716-12-13
סלימאן נ' אבו שמלה ואח'), נפסק ביו היתר כלהלן: "..אני נעתרת לבקשת ב"כ התובע (המבקש בבקשה שלפני- מ.ק.נ) ונותנת

פסק דין
הצהרתי לפיו הבעלות ברכב, החל מיום 8.9.13 תהיה על שמו של התובע ותימחק כל אינדיקציה לרישומו של הנתבעת 1 כבעלים של הרכב. כמו כן יבוטלו כל העיקולים שהוטלו על הרכב שמקורם בחיובי הוצל"פ ו/או חיובים אחרים הקשורים בנתבע 1 החל מאותו מועד ועד היום." (עמ' 2 שורות 28-32 לפרוטוקול).

כפי שמציין המבקש בבקשה שלפני (ס' 13 לבקשה) העיקול אותו עותר המבקש לבטל, שהוטל במסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא הבקשה שלפני,
נרשם על הרכב לאחר מתן פסק הדין.
קביעתו הברורה של בית המשפט היא כי ביטול העיקולים על הרכב מתייחס רק לעיקולים שנרשמו עד למועד מתן פסק הדין. לפיכך, לא ניתן להסתמך על קביעה שיפוטית זו לצורך ביטול עיקול אשר הוטל לאחר מתן פסק הדין.
יתרה מזו, המשיב במסגרת הבקשה שלפני כלל לא צורף כצד לתביעה למתן

פסק דין
הצהרתי, משכך בוודאי שאין הוא מחייבו שכן לא ניתנה למשיב האפשרות להביע עמדתו לעניין הבעלות ברכב נשוא התובענה למתן

פסק דין
הצהרתי. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 7.5.14 בת.א.49716-12-13, במסגרתו ניתן פסק הדין ההצהרתי, מעלה כי לדיון התייצבו אך באי כוח הנתבעות 9-10 (מרכז לגביית קנסות, ומשרד התחבורה) בלבד, כאשר הנתבעים – נושי החייב הנטען, לא טענו כלל במסגרת הדיון. כל שנרשם במסגרת הפרוטוקול הוא כי ב"כ הנתבעות 9-10 מותירים את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט. משכך, אכן נכונה קביעת הרשמת הנכבדה לפיה לא התקיים דיון ענייני בתביעה שכן הפסיקה כבר קבעה כי הרישום במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד ועל כן יקבע למי זכויות הבעלות ברכב בהתאם להוכחות פוזיטיביות אשר יובאו לפני בית המשפט המוסמך. רשמת ההוצאה לפועל אינה ערכאה מבררת כי אם ערכאה מבצעת בלבד וכל טרוניותיו של המבקש כי היה על רשמת ההוצאה לפועל לקבוע למי הבעלות ברכב המעוקל, אין להן מקום בהתאם להוראותיו של ס. 28 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז 1967.

בס. 28(ג) לחוק נקבע כי

"הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של רשם ההוצאה לפועל על פי סעיף זה רשאי לבקש ממנו לעכב את ביצוע החלטתו כדי לאפשר למבקש לפנות לבית המשפט לעניין הבעלות על המיטלטלין המעוקלים; רשם ההוצאה לפועל רשאי להתנות את העיכוב במתן ערובה להנחת דעתו."

במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור שלפני ניתנה למבקש האפשרות לפנות בתוך 45 ימים ממועד ההחלטה
לבית המשפט המוסמך ובטעם רב עשתה כן הרשמת הנכבדה. היה על המבקש לפנות בהליך המתאים לפני הערכאה המוסמכת המתאימה, תחת הגשת בקשת רשות ערעור זו.

לאור האמור לעיל, איני מוצאת כי נפלה שגיאה משפטית כנטען בידי המבקש, בהחלטת הרשמת הנכבדה ולפיכך אין כל מקום להתערב
בה.

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיב ולפנים משורת הדין, איני עושה צו להוצאות.


ניתן היום,
ז' ניסן תשע"ה, 27 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.










רעצ בית משפט שלום 56204-03/15 ריאד סלימאן נ' אחמד מחאג'נה (פורסם ב-ֽ 27/03/2015)