פסקי דין על מרדכי יצחק קורלנדסקי | פסקי דין על הגיחון תאגיד הביוב והמים של ירושלים | פסקי דין על צחי (שראבי) נחום | פסקי דין על שמעון אטיאס ואח' |

14343-01/14 תק     27/03/2015




תק 14343-01/14 מרדכי יצחק קורלנדסקי נ' הגיחון בע"מ תאגיד הביוב והמים של ירושלים, צחי (שראבי) נחום, שמעון אטיאס ואח'








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 14343-01-14 קורלנדסקי נ' הגיחון בע"מ תאגיד הביוב והמים של ירושלים
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשמת בכירה
יהלום בלהה


תובעים

מרדכי יצחק קורלנדסקי


נגד


נתבעים

1.הגיחון בע"מ תאגיד הביוב והמים של ירושלים

2.צחי (שראבי) נחום

3.שמעון אטיאס

4.קרן אטיאס




פסק דין

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1.
ביום 12.2.07 רכש התובע דירה ברח' בר יוחאי בירושלים מאת הנתבעים 3 ו – 4. דירה זו הושכרה לנתבע 2 (להלן: הנתבע) אשר שכר אותה עבור אמו. הנתבע הינו קרוב משפחה של נתבעים 3 ו – 4, והוא החזיק בדירה החל מיום 21.5.06. אין מחלוקת כי הנתבע 2 החזיק בדירה ברציפות עד לסוף חודש מרץ 2009.

2.
ביום 13.2.13, גילה התובע, להפתעתו כי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) הטילה עיקול על כל חשבונות הבנק שברשותו. בירור שערך העלה כי מדובר בחוב בגין צריכת מים בתקופה שבין 3.4.08 ועד 25.3.09 (להלן: התקופה) בסך 1,589.29 ₪.
התובע טוען כי מעולם לא קיבל הודעה על קיומו של חוב ולא התראה לפני נקיטת הליכים באשר אלו נשלחו לכתובת הנכס בירושלים בעוד הוא מתגורר בחיפה. משלוח המכתבים לכתובת הנכס בירושלים נעשתה, לטענתו, ברשלנות ותוך עצימת עיניים.
עיקולים אלו, כך טוען הוא, הסבו לו נזקים עצומים תוך פגיעה בשמו הטוב ובאופן המהווה לשון הרע.
הנתבעת טוענת כי אין מדובר בפגיעה בשמו הטוב או לשון הרע, וככל שכן, הרי שדרישות התשלום וההתראות נשלחו כדין לכתובת ברח' בר יוחאי בירושלים, זאת לפי הודעתו של התובע שזו כתובתו בטופס הצהרה שהגיש עוד בשנת 2007.

התובע טוען כי טופס ההצהרה שבידי הנתבעת 1 אינו נושא את חתימתו. מדובר בחתימה מזויפת הדומה להפליא לחתימתו של הדייר הנכנס. התובע טוען כי הנתבע 2, שהיה רשום כצרכן אצל הנתבעת 1 הוא מי שחתם על הטופס במקום המיועד בחתימתו של התובע ובכל זאת ללא ידיעתו וללא הסכמתו. התובע הודיע כי פנה למשטרה בעניין זה, שם הוחלט שלא להוסיף לחקור בשל התיישנות העבירה.
עוד טוען התובע כי תשלום החוב לנתבעת לא נעשה מרצונו אך לשם הטלת העיקולים ובשל כך נדרש לפנות בתובענה לסעד הצהרתי ה"פ (חיפה) 11847-03-13 אשר בה ביקש את בית המשפט להצהיר שהוא אינו חב בחוב המים לדירה. בהחלטה שניתנה ביום 17.4.13 הותר לתובע לשלם את החוב השנוי במחלוקת ולהגיש תביעה כספית להשבתו.

יצויין כי בדיון ביום 3.7.14, נמחקה התביעה נגד נתבעים 3 ו – 4 בהסכמת התובע.
לדיון זה לא התייצב הנתבע ומשכך חוייב בהוצאות הנתבעים 3 ו-4.

דיון והכרעה
החיוב בגין צריכת המים לתקופה

3.
אין בפי הנתבע טענה עניינית באשר לחוב העיקרי. הנתבע מודה כי אמו התגוררה בנכס במועדים הרלבנטיים ומכאן כי החוב באחריותו. טענותיו כי בוצעו חיבורים פיראטיים לשעון המים, נטענה בעלמא ובשפה רפה, ללא פירוט מינימלי על ידי מי, באילו מועדים וללא תעוד כלשהו. חרף מספר הזדמנויות שניתנו לנתבע להמציא אסמכתאות להוכחת תשלום המים לתקופה האמורה לא עלה בידו לעשות כן. מכאן אני קובעת כי עלייו לפצות את התובע בסכום החוב כפי ששולם על ידי התובע בסך 1,224 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום ביצוע התשלום על ידי התובע ועד היום.

4.
באשר לבקשתו לביטול ההוצאות שהוטלו עליו בדיון ביולי 2014 לטובת נתבעים 3 ו-4, אני מוצאת כי יש להותירן. בבקשתו לביטול ההחלטה הודה הנתבע כי שכח את מועד הדיון, וטען כי מייד כשיצר עימו התובע קשר טלפוני שם פעמיו מחופשתו בים המלח לבית משפט אולם בשל תקלה מכאנית ברכבו לא עלה בידו להגיע לבית המשפט גם בהתארך הדיון.

אינני מקבלת טענות אלו. הנתבע הציג לבית המשפט אישור גרירה המתוארך 12 יום לאחר מועד הדיון הנ"ל ולא אף אסמכתא אחרת.


פגיעה בשם טוב
5.
באשר לטענות הנזיקין ולשון הרע שטען התובע נגד הנתבעת אני מוצאת כי התובע הוכיח את תביעתו במאזן הנדרש במשפט האזרחי.

אפרט. טענות ההגנה של הנתבעת נסמכות בעיקר על הטענה כי בסמוך לאחר רכישת הנכס, ביום 14.5.07, חתם התובע על חוזה לאספקת מים, הטופס מסומן בחתימתו האישית של התובע כדייר נכנס, ורק לאחר הטלת העיקול פנה לראשונה לנתבעת 1 ושטח טענותיו. הנתבעת מכחישה את טענותיו לעניין זיוף טופס שינוי מחזיקים. לטענתה, הטלת העיקולים נעשתה בהתאם להוראת כל דין ולאחר שהתעלם ממכתבי האכיפה שנשלחו אליו אולם אין בטענה זו כדי ליתן מענה לטענות התובע.
מנגד, התובע הוכיח כי היה על הנתבעת לדעת כי כתובת מגוריו אינה בנכס בירושלים אלא בחיפה, והדין עם התובע.

ראשית יאמר כי אף אם הייתי מוצאת לקבל את טענת הנתבעת כי המועד הרלבנטי מבחינתה הוא 17.5.07 הרי שבמועד זה נמסרו לתובעת שלושה מסמכים, טופס ההצהרה על שינוי מחזיקים, העמוד הראשון לחוזה מכירת הנכס וצילום תעודת הזהות של התובע (כולל ספח). בעמוד הראשון להסכם המכר נרשם בצורה ברורה וחד משמעית כי כתובתו של התובע היא ברח' ברל בחיפה. כך גם בתעודת הזהות של התובע. למתבונן מהצד ברור כי המסקנה המתבקשת היא שהתובע מתגורר בחיפה. הנתבעת צריכה היתה לכתחילה לרשום כי כתובת בעל הנכס הינה ברח' ברל בחיפה, שהרי זו כתובתו הרשמית על פי תעודת הזהות, לא ברור ולא ניתן הסבר מדוע בחרה לרשום את כתובתו דווקא בכתובת הנכס.

6.
רשלנותה של הנתבעת אינה נעצרת במחדל זה. מטפסי שינוי חזקה בנכס שהוגשו בשנים שלאחר מכן ושצורפו לכתב התביעה, עולה כי בשנת 2011 כבר שונתה כתובתו של התובע אצל הנתבעת, אולם היות שהאזהרות יצאו זה מכבר, לא שלחה הנתבעת התראות נוספות אלא הטילה את העיקולים שנתיים לאחר מכן וללא התראה נוספת. אני מוצאת כי עיכוב של ארבע שנים בין משלוח מכתבי ההתראה לבין הטלת העיקולים בפועל אינו סביר, אינו ראוי ואינו מאפשר לבעל נכס לבצע מעקב עדכני בדבר חובותיו. לו היתה הנתבעת שולחת מכתב התראה בסמוך למועד הטלת העיקול, בתחילת 2013 ולמצער סוף 2012, הן היו נשלחות לכתובת התובע בחיפה מקום שבשנת 2011 היה בידיעת הנתבעת כי הנכס נשוא החיובים בבעלות התובע המתגורר בחיפה. אספקט נוסף של התרשלות הינו בעת תשלום חוב מים זניח בסכום של 30 ₪ ששילם התובע טלפונית בחודש יוני 2011 תוך אמונה כי זהו החוב היחידי שקיים ומבלי שעודכן באותה שיחה כי ישנו חוב גדול שבגינו ננקטים הליכים. דהיינו, לא די שלכתחילה לא נרשמה כתובתו הנכונה של התובע, אלא שגם לאחר שעודכנה כתובתו, ולאחר שיצר התובע קשר עם הנתבעת בנוגע לחוב מתקופה אחרת, לא עודכן התובע על קיומו של חוב גדול על סף הטלת עיקולים ולא הובא בפי הסבר מדוע לא עודכן אז התובע בדבר החוב. נציגת הנתבעת הודיעה בדיון שנהליה השתנו והיא אינה פועלת עוד במתווה זה, ויש בהודאה זו כדי להראות שגם לשיטתה נהלים אלו אינם ראויים עוד.

7.
הטלת עיקולים וכלשון סטטוס הצו כפי שנרשם בהודעות שקיבל התובע מהמחזיקים השונים: "רישום עיקול על כלל נכסי החייב", אינה עניין של מה בכך, אלא פגיעה בשמו הטוב של מי שכלל נכסיו מעוקלים מבלי שקיבל על כך התראה מראש. עצם הצגתו של התובע כמי שמתחמק, לכאורה, מתשלום חובותיו יש בה כדי להשפילו ולפגוע בשמו הטוב בעיניו של בנקאי סביר, ללא קשר לגובה העיקול (ר' פס"ד גסלר, להלן).
נכונים הדברים שבעתים מקום שהעיקולים הוטלו על ששה חשבונות בנק שונים:

"בעוד שלגובה העיקול ולעובדה שצוינה סיבת העיקול, אולי נודעת חשיבות לשאלת גובה הנזק שנגרם למערער, הרי שאין בהם כדי להשפיע על עצם הכתמתו של המערער כמי שמתחמק ואינו עומד בתשלום חובותיו, יהיו אשא יהיו, עד כדי שלא היה מנוס אלא להטיל עיקול על רכושו. מכאן שהטלת עיקול על חשבונות הבנק של המערער מהווה לשון הרע" (ס' 7 לע"א (י-ם) 45661-12-10 עו"ד גסלר נ' עיריית ירושלים (פס"ד מיום 24.3.11, להלן: פס"ד גסלר, ההדגשות שלי).

אוסיף כי משמצאתי שהנתבעת התרשלה בהטלת העיקול מקום שלא שלחה התראות לכתובת התובע על אף שכתובת זו היתה בידה לפחות שנתיים בטרם הטלת העיקולים הרי שלא קמה לנתבעת ההגנה הקבועה בסעיף13(9) לחוק לשון הרע.

8.
באשר לנזק, אינני מקבלת את טענת התובע כי רק בעקבות הטלת העיקול מהנתבעת נחסמו 2 כרטיסי אשראי של חברת לאומי כארד מחשבונו בבנק לאומי וכי לא עלה בידו לקבל, בשנה שלאחר מכן, כרטיס אשראי חדש. האסמכתאות שצרף התובע לא מפרטות הנמקה לסירוב, וקשה להלום כי בגלל חוב בסכום האמור, שאינו על הצד הגבוה, נשללה מניה וביה כל אפשרות להנפקת כרטיס אשראי על ידי התובע. בהתאם אני דוחה גם את הטענות לגבי אובדן החברות ברשת המזון "יש".

אני כן מוצאת לקבל את טענת התובע כי נאלץ לשלם עמלה בסך 65 ₪ עקב חילול השיק בסך 150 ₪ וכן מקבלת את טענתו להשבת סכום האגרה ששילם בהליך המרצת הפתיחה שנקט בסכום של 645 ₪.
באשר לטענה לאובדן הקרדיט בגמ"חים בשכונה, אלו לא נתמכו בראיות ממשיות ואינני מקבלת אותן.

באשר לפגיעה בשמו הטוב של התובע, כאמור לעיל, אני מקבלת את תביעתו, ופוסקת פצוי כולל בגין הפגיעה בשמו הטוב של התובע בסך כולל של 6,000 ₪.

9.
סוף הדבר, הנתבעת 1 תפצה את התובע בסכום של 6,000 ₪ בתוספת 645 ₪ בגין האגרה בהליך המרצת הפתיחה שנקט בתוספת ריבית והצמדה מיום 6.3.13 ובתוספת 65 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 12.3.13.
הנתבעת תישא בהוצאות התובע בגין הליך זה (לרבות אגרה) בסכום כולל של 600 ₪.

10.
הנתבע 2 יפצה את התובע בסכום של 1,224 ₪ ובתוספת ריבית והצמדה מיום תשלומם בתוספת הוצאות התובע בגין הליך זה בסכום כולל של 300 ₪.

כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתך 30 יום מהיום שאחרת יישאו ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

על

פסק דין
זה אין ערעור בזכות.
בקשת רשות ערעור יש להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.


ניתן היום,
ז' ניסן תשע"ה, 27 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 14343-01/14 מרדכי יצחק קורלנדסקי נ' הגיחון בע"מ תאגיד הביוב והמים של ירושלים, צחי (שראבי) נחום, שמעון אטיאס ואח' (פורסם ב-ֽ 27/03/2015)