פסקי דין על לימור בייגל | פסקי דין על איתן בייגל | פסקי דין על בתיה לייבאוויץ | פסקי דין על ניסן לייבאוויץ |

10389-09/14 תק     26/03/2015




תק 10389-09/14 לימור בייגל, איתן בייגל נ' בתיה לייבאוויץ, ניסן לייבאוויץ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 10389-09-14 בייגל ואח' נ' לייבאוויץ ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
אפרים צ'יזיק


תובעים

1.לימור בייגל

2.איתן בייגל


נגד


נתבעים

1.בתיה לייבאוויץ

2.ניסן לייבאוויץ




פסק דין



1.
תובענה לפיצוי בגין טענת הטעייה (אשר מהותה אי התאמה נטענת) במכר מקרקעין.

2.
לפי המתואר בכתב התביעה, ביום 19.06.2014 התובעים התקשרו עם הנתבעים, באמצעות מתווך מקרקעין, בהסכם לרכישת דירת מגורים וקרקע הצמודה לה, קרקע בגודל רשום של 136.40 מ"ר, הדירה נמצאת בכתובת רחוב תל חי 18 בחיפה, הדירה ידועה גם כחלקה 156/5 בגוש שומה 10861. עוד צוין, כי בטרם נחתם ההסכם, ביקרה התובעת ביחד עם המתווך בדירה לצורך בדיקתה, במסגרת הביקור הוצג לתובעת גם שטח הקרקע הצמודה לדירה, ולהבנת התובעת, שטח הקרקע הצמוד לדירה שימש כגינת נוי.

3.
ביום 01.07.2014 נמסרה לתובעים החזקה בדירה.

4.
התובעים מציינים כי ביום 08.07.2014, הזמינו פועלים לצורך פינוי ריהוט וציוד שהושאר בקרקע הצמודה לדירה ולצורך גינון הקרקע, ועם התקדמות עבודת פינוי הריהוט והציוד , התגלתה מתחת לשטיחים פסולת בניין אשר הוטמנה בקרקע בשטח של 20 מ"ר בעומק שאינו ידוע, ובנוסף, לאחר גיזום השיחים נמצאו מעל הקרקע שקיות אשפה ופסולת בכמות ניכרת.

5.
לטענת התובעים, מצב הקרקע הוסתר מהם באופן מכוון ע"י הנתבעים או מי מטעמם באמצעות שטיחים וריהוט שהיו בקרקע הצמודה לדירה, על מנת למנוע חקירה אודות מצב ואופן המילוי או הטמנת האשפה בקרקע.

6.
הנתבעים טענו מנגד כי הדירה נמכרה באמצעות מתווך, המשא ומתן למכירת הדירה נוהל באמצעות המתווך ועורכי הדין של הצדדים, הפעם הראשונה שנפגשו עם התובעים הייתה במעמד חתימת ההסכם, ולא בוצעה על ידם כל פעולה שיש בה משום הטעייה, אלא הוצג בפני
התובעים המצב בנכס, כמות שהוא, ובנוסף פירטו הנתבעים, כי הם מתגוררים בירושלים וכי הדירה הייתה מושכרת משנת 2008, השטיחים והריהוט שייכים לשוכרי הדירה, ולא נעשה בדירה כל שינוי לצורך הצגתה במסגרת מכירתה, לא בנוגע לתובעים ולא בכלל.

7.
לטענת הנתבעים, שטח הקרקע הצמוד לדירה לא הוצג לתובעים כגינה (ולמעשה לא הוצג על ידם במישרין כלל), כמו גם אינו נחזה להיות גינה, כי אם פינת ישיבה, מעין מרפסת גדולה. לגישתם, ככל שהתובעים טוענים להסתרת מצב הקרקע על ידי השטיחים הרי שבנקל ניתן היה לראות מה יש מתחתם על ידי הרמת שוליהם.

8.
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי התובעים (או מי מהם) ביקרו בדירה מספר פעמים תוך ניהול משא ומתן ובדיקת הממכר, כאשר התובעת ציינה בפני
אבי הנתבעת (אשר אף הגיע לביהמ"ש אולם לא העיד) שקיבלה חוות דעת מפורטת לגבי מצב הדירה והקרקע הצמודה אליה וכי המצב הקיים מחייב השקעה, בעקבות כך הופחת המחיר המוסכם בסך של 5,000 ₪ מהמחיר שהיה מבוקש באותה העת.

9.
הנתבעים ציינו כי כאשר רכשו את הדירה, ביצעו בה שיפוץ וכחלק מהשיפוץ בוצע יישור הקרקע באמצעות חומרים מתאימים וכן באמצעות חומרים שהיו במקום לאחר השיפוץ, כמו כן, פסולת הבניין פונתה על ידי קבלן השיפוץ. לדברי הנתבעים, אכן, חלק משביל הגישה הכיל מילוי חלקי של פסולת בניין.

10.
בעדותה חזר הנתבע וציין כי לא הכיר את התובעים, ההיכרות עימם הייתה במעמד חתימת החוזה בלבד (כדבריהם), והוסיף כי משיחה עם המתווך התברר לו שהתובעת הגיעה לדירה לצורך בדיקתה טרם החתימה על ההסכם, התובעת הגיעה עם אנשי מקצוע מטעמה,
כמו כן ציין כי הדירה שופצה על ידם בשנת 2008, השיפוץ כלל שבירת קיר אחד וברשותו מסמך המעיד כי פסולת הבניין פונתה על ידי הקבלן, לדבריו בוצע מילוי לצורך השוואת גבהים לשביל הגישה.

11.
התובעת ציינה בעדותה כי לשיטתה זה כלל לא משנה אם מדובר בקרקע או גינה, הקרקע מזוהמת בפסולת בניין, הציגה תמונות המציגות את הקרקע הצמודה לדירה, התמונות סומנו ת/1, ת/2, ת/3 וצורפו לתיק בית המשפט. כמו כן, התובעת ציינה כי הדירה מושכרת כיום, וכי החליטה שלא לבצע את עבודות פינוי הפסולת המפורטת בהצעת המחיר שצירפה לכתב התביעה מהטעם שלא רצתה להשקיע בנכס ממון נוסף על זה שהושקע (התובעת ציינה, לשאלת בית המשפט, כי שילמה סך של 5,000 ₪ עבור פינוי פסולת אולם לא הציגה חשבונית מס או קבלה המאשרת התשלום, ואף לא הבהירה האם אותו תשלום היה עבור השטיחים ופרטי הריהוט הישנים, או שמא מדובר היה בפינוי אשפה או פסולת בניין, והדברים נותרו כאמירה בעלמא).

12.
להשלמת התמונה העובדתית, יודגש כי התובעים צירפו לכתב התביעה הצעת מחיר לפינוי פסולת הבניין ומילוי באדמה בסכום של 33,000 ₪, סכום התובענה הינו הסכום המפורט בהצעת המחיר – זאת מבלי שנשאו בהוצאה זאת.

13.
לאחר בחינת טענות הצדדים, בחינת הסכם המכר ועיון בתמונות שצורפו לתיק בית המשפט, החלטתי לדחות את התביעה, ואפרט טעמי:

14.
התובעת לא הכחישה כי הקרקע הצמודה לדירה לא הוצגה כגינה, אלא כקרקע הצמודה לדירה, כל טענתה התמצתה בכך כי הקרקע, להבנתה, נחזית להיות גינת נוי; לדידה של התובעת, ההגדרה הפורמאלית (קרקע או גינה) אינה מעלה או מורידה בהקשר זה, ולא משנה את העובדה כי הקרקע מזוהמת והוטמנה בה פסולת, לרבות פסולת בנין – ועל כך סבורים התובעים כי על הנתבעים לפצותם.

15.
אין חולק כי בהסכם המכר שנחתם בין הצדדים לא נזכרת המילה "גינה"; סעיף 2 להסכם שבין הצדדים מסדיר ותוחם את ההגדרה לדירה באופן הקובע כי מדובר בדירה אליה צמודה קרקע בשטח רשום של 136.40 מ"ר, ואין כל אמירה באשר לטיב או מהות אותה הצמדה.

16.
מעיון בתמונות שצירפו התובעים לתיק בית המשפט בכלל ובתמונה אשר סומנה ת/1 בפרט, ניתן ללמוד כי שטח הקרקע הצמוד לדירה שימש כפינת ישיבה וכמעין מרפסת גדולה
ולא כגינת נוי, וודאי שלא באופן היכול ליצור מצג של גינת נוי, בהיעדר צמחי נוי או פריטי גינון.

17.
אוסיף כי לא ראיתי כל פגם בדבריו או גרסתו של הנתבע אשר הבהיר באופן הברור ביותר כי מדובר בקרקע ולא בגינה, ובהתאם לא ראיתי בדברי התובעת בדבר התקיימות אותו מום נסתר או אי התאמה כנשענת על נתון עובדתי כלשהו, מלבד רצונה הברור להימנע מהוצאות או השקעות נוספות בדירה.

18.
התובענה מבוססת על טענה מרכזית של אי התאמה במכר מקרקעין בכך שהנתבעים, באופן מכוון, הסתירו מהתובעים את מצב הקרקע הצמוד לדירה והנחזית לשיטתם לגינת נוי; לא ראיתי בהסכם כמכיל כל הסתרה או הטעייה, ולא ראיתי במצב הדברים כפי שהוא עולה, כפגם מהותי בממכר או אי התאמה מהותית שלא ניתן היה להבחין בה.

19.
מקום שלא ראיתי בהתנהגות הנתבעים פגומה, הרי שאין מקום לקבוע כי נגרמה הטעיה כאמור. היעדר המפגש בין הצדדים שולל הטעיה, בהיעדר מצג אקטיבי מטעם התובעים; בכל הנוגע לפו הפאסיבי של ההטעיה, קרי, הפרת חובת הגילוי, לא מצאתי כי הוכח שבמקרקעין מתקיים פגם נסתר שיש חובת גילוי לצידו.

20.
הלכה פסוקה היא כי על המוכר חובת גילוי מוגברת במקרה של אי התאמה כפי שנפסק בע"א 8068/11 עיני ואח' נ' שיפריס ואח' (ניתן ביום 11.2.2014) המתייחס לאי
התאמה מכוח סעיף 16 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 במקרה שלפני לא מצאתי כי נפלה אי התאמה בתיאור המקרקעין או הפרת של חובת הגילוי לגבי מום או פגם נסתר.

21.
לא עולה מהתמונות והראיות שהוצגו בפני
, כי אכן מדובר ב"קרקע מזוהמת" כדברי התובעים, ולא ראיתי כי מתקיים פגם נסתר כלשהוא; קיומו של בקבוק או דבר פסולת אחד נוסף, בכמות מינורית בנכס שהיה מושכר משך שנים, מהווה דבר של מה בכך, ואין מכר המקרקעין מושפע או אמור להיות משופע, על אחת כמה וכמה כאשר המקרקעין נרכשו "כמות שהם", לאחר מספר ביקורים בנכס.

22.
לא רק זאת. לא ניתן להתעלם, בהקשר זה, כי התרופה המבוקשת היא פיצוי כספי הנסמך על הצעת מחיר בלבד, אשר לא בוצעה ולא נפרעה, אלא בוצע תשלום מוקטן, מופחת ומינורי, שהיקפו שווה להפחתה אשר בוצעה בהסכמה בתמורת הכר (ההפחתה מהמחיר המבוקש); התובעת הציגה הצעת מחיר לביצוע חפירה בעומק של 40 ס"מ בשטח קרקע של 90 מ"ר להוצאת פסולת בניין ומילוי שטח זה באדמה, כל זאת בעוד בכתב התביעה מפרטת כי פסולת הבניין נטמנה בשטח שגודלו הוא 20 מ"ר בעומק שאינו ידוע, מעיון בתמונות שצורפו לתיק בית המשפט ואשר סומנו ת/1 ו-ת/3 קשה לומר שמדובר בקרקע מזוהמת בהיקף ובאופן שהתובעים מבקשים להציג בתביעתם.

23.
לאור כל האמור, איני סבור כי התובעים הרימו את הנטל המוטל עליהם, ואני מורה על דחיית התובענה.

24.
יחד עם זאת, לאור כך כי אני סבור שהתובעים הגישו תביעתם בתום לב (התובענה נדחית בשל אי הרמת הנטל ולא יותר מכך), איני עושה צו להוצאות.


25.
ניתן לערער על פסק הדין, תוך 15 ימים מקבלתו, בקשות בית המשפט המחוזי בחיפה.


ניתן היום,
ו' ניסן תשע"ה, 26 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 10389-09/14 לימור בייגל, איתן בייגל נ' בתיה לייבאוויץ, ניסן לייבאוויץ (פורסם ב-ֽ 26/03/2015)