פסקי דין על קיבוץ נחשון | פסקי דין על חוה שפיר | פסקי דין על יעקב לזר | פסקי דין על אור גבאי

49326-09/14 רעא     23/03/2015




רעא 49326-09/14 קיבוץ נחשון, חוה שפיר, יעקב לזר נ' אור גבאי








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 49326-09-14 קיבוץ נחשון
ואח' נ' גבאי


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
שירלי רנר


מבקשים

1.קיבוץ נחשון

2.חוה שפיר

3.יעקב לזר
באמצעות ב"כ עו"ד חגי שבתאי ואח'


נגד


משיב

אור גבאי
באמצעות ב"כ עו"ד אסף הורניק ואח'




פסק דין


בקשת רשות ערעור על החלטתה של כב' השופטת שניידר מיום 7.7.14 בה חייבה את המבקשים למסור את שמה של חברת קיבוץ שמסרה דברים למבקשת 2 אודות המשיב, ובמידת האפשר תצהיר מטעמה לגבי תוכן הדברים.

רקע

1. המשיב, חבר קיבוץ נחשון
בעברו, הגיש תביעה כנגד המבקשים בה טען בין היתר כי המבקשים פגעו בשמו הטוב כאשר סירבו להשכיר לו דירה בקיבוץ בשל "שמועות" שהופצו עליו על ידי אנשים בקיבוץ, ואף החלו מספרים לצדדים שלישיים כי קיימות "שמועות" לגביו אשר בגינן לא הושכרה לו דירה בקיבוץ. המבקשת 2 שנפטרה בינתיים שימשה במועדים הרלוונטיים כמנהלת ענף השכרת הדירות בקיבוץ ואילו המבקש 3 שימש במועדים הרלוונטיים כחבר הקיבוץ.

בכתב התביעה עתר המשיב לפיצויים בגין נזקים שונים שנגרמו לו עקב ההתנהלות האמורה כמו גם למתן צו עשה שיחייב את המבקשים למסור למשיב את פרטיהם של אותם צדדים שלישיים שלטענת המבקשים מסרו להם את "דברי השמועה" אודות המשיב.

2. ביום 19.6.13 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת שניידר בבקשה שהגיש המשיב למחיקת כתב ההגנה מחמת אי קיום החלטת בית המשפט המורה על מתן תשובות לשאלות. ההחלטה חייבה את המבקשים להשיב לכל השאלות שנשלחו על ידי המשיב לרבות זהות חברת הקיבוץ אשר מסרה את המידע אודות המשיב למבקשת 2 וכן תוכן המידע שנמסר על ידה שאם לא כן יימחק כתב ההגנה.

על ההחלטה הוגשה רשות ערעור אשר נדונה בפני
כב' השופטת כנפי-שטייניץ. בהחלטתה מיום 17.11.13 החליטה כב' השופטת כנפי-שטייניץ לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור, ולקבל את הערעור במובן זה שהדיון יוחזר לבית משפט השלום על מנת שידון בטענת החיסיון שהועלתה על ידי המבקשים בנוגע לחשיפת שמה של חברת הקיבוץ אשר מסרה את המידע למבקשת 2.
על פי ההחלטה עיון בהחלטת בית משפט השלום מעלה כי לא דן בטענת החיסיון שהעלו המבקשים לעניין חשיפת שמה של חברת הקיבוץ מאחר וסבר, בטעות, כי באי חשיפת השם הפרו המבקשים החלטות בית המשפט שניתנו קודם לכן לעניין השאלון.

3. בעקבות ההחלטה האמורה, הגישו הצדדים סיכומיהם בשאלת החיסיון וביום 24.4.14 ניתנה החלטתה של כב' השופטת שניידר לפיה בקשת המשיב לחשיפת שמה של חברת הקיבוץ נדחית ובקשתו לגילוי תוכן האמירה של חברת הקיבוץ מתקבלת.

בית המשפט מציין כי זהותה של חברת הקיבוץ להבדיל מתוכן המידע אינו רלוונטי לתביעה מה גם שכעולה מהתשובות שכן ניתנו, חברת הקיבוץ עצמה אינה יודעת את הדברים באופן אישי אלא שמעה אותם בעצמה מגורם אחר. זאת ועוד. גלוי שמם של מוסרי המידע נדרש על פי התביעה כאחד הסעדים הסופיים וגם מטעם זה אין להורות בשלב ההליכים המקדמיים על גלוי השם.

בהחלטת בית המשפט נאמר כי "הנתבעים יפרטו את תוכן האמירה, באופן מלא ככל שניתן, לא יאוחר מיום 15.5.14".

4. לאחר מתן ההחלטה הודיעו המבקשים ביום 13.5.14 על פטירתה של המבקשת 2.

במקביל צירפו המבקשים בעקבות החלטת בית המשפט מיום 24.4.14 תצהיר מאת המבקש 3 אשר בו נאמר כי פנה לחברת הקיבוץ אשר שמה נותר חסוי על מנת לברר את תוכן המידע אותו מסרה למבקשת 2.

בסעיף 4 לתצהיר נאמר כי "בשתי שיחות שניהלתי עם אותה חברת קיבוץ ותיקה, בתאריכים 1.5.14 ו-4.5.14, ולאחר שביקשתי שתתאר בדיוק מה נאמר באותה שיחה, מסרה לי אותה חברה, כי כל שהיא אמרה לחווה שפיר היה, שלא כדאי לנו להשכיר דירה לאור גבאי
, כי היא שמעה עליו דברים לא טובים. לדבריה, היא לא התבקשה על ידי חוה שפיר
ז"ל לפרט מעבר לכך".

5. בעקבות אותו תצהיר הוגשה על ידי
המשיב בקשה למחיקת כתב ההגנה באשר לטענתו אין בסעיף 4 האמור כדי לקיים את החלטת בית המשפט בדבר מסירת תוכן המידע. לחילופין התבקש בית המשפט לעיין בשנית בהחלטתו מיום 24.4.14 בה החליט שלא לחייב למסור את שמה של חברת הקיבוץ מאחר ולטענת המשיב האמור בתצהירו של המבקש 3 אינו עולה בקנה אחד עם תשובות קודמות שניתנו על ידי המבקשת 2, ובהיעדר אפשרות לחקור את המבקשת 2 בעניין זה, הרי שללא גלוי שמה של חברת הקיבוץ ומתן אפשרות לחקור אותה יעמוד למעשה המשיב בפני
שוקת שבורה.

ביום 7.7.14 ניתנה החלטת כב' השופטת שניידר ולפיה "לאחר עיון בכל טענות הצדדים, ולאור שינוי הנסיבות – פטירתה של הנתבעת 2, העדה המרכזית שהיה בידה להעיד על תוכן הדברים שנמסרו לה על ידי חברת הקיבוץ (להלן – המנוחה), אני קובעת כדלקמן:
1. על אף האמור בהחלטה מיום 24.4.14, ימסרו הנתבעים לתובע, לא יאוחר מיום 1.9.14, את שמה של חברת הקיבוץ, וכן, במידת האפשר, תצהיר מטעמה לגבי תוכן הדברים שנאמרו על ידה למנוחה, וזאת לצורך הוצאת האמת לאור לאחר פטירת המנוחה.
2. אם לא יפעלו הנתבעים כפי שנקבע – יימחק כתב ההגנה
.
.
".
החלטה זו היא מושא רשות הערעור.

עיקר טענות הצדדים

6. לטענת המבקשים עצם פטירתה של המבקשת 2 אין בה כדי לשנות את החלטת בית המשפט מיום 24.4.14 וטעה בית המשפט עת לא הבהיר מדוע יש בעצם הפטירה כדי לבטל את קביעותיו כאמור בהחלטתו מיום 24.4.14.לטענת המבקשים הדברים שנאמרו על ידי חברת הקיבוץ אינם רלוונטיים כלל לעילת התביעה וכל שרלוונטי הוא מה המנוחה עצמה אמרה לועדת ההשכרות, ועדויות על כך קיימות לרב, לרבות זו של המבקש 3 עצמו אשר נכח בישיבת ועדת ההשכרות, ואשר ניתן לחקרו נגדית בעניין זה. בנסיבות אלו זכות הפרטיות והאנונימיות של חברת הקיבוץ כחלק מזכותה היסודית לחופש הבטוי גוברת על רצונו של המשיב לחשוף את שמה של חברת הקיבוץ ובכך ליצור נתבע נוסף "יש מאין". מדובר לטענת המבקשים ב"מסע דיג" שתכליתו להשיג פרטים כנגד צד ג' שיאפשרו הגשת תביעה אחרת. מוסיפים וטוענים המבקשים כי בקשת המשיב המבוססת על כך שלכאורה המבקשים חזרו בהם מגירסתם לגבי תוכן האמירה אין בה ממש, ומכל מקום אין הדבר צריך להשליך על החלטת בית המשפט מיום 24.4.14. עוד טוענים המבקשים כי לא זו בלבד שזהותה של אותה חברת קיבוץ אינה נדרשת לצורך הוכחת טענות התביעה של המשיב אלא שאף אינה נדרשת לצורך הוכחת טענות ההגנה של המבקשים, שכן המבקשים הכחישו כל פרסום של לשון הרע מצידם ולא העלו טענה של "אמת דיברתי". לפיכך לא נדרשת עדותה של אותה חברת קיבוץ אף לא להגנת המבקשים. לטענת המבקשים החלטת בית המשפט אינה עולה בקנה אחד עם הלכת בית המשפט העליון בענין זה. עוד טוענים המבקשים כי יש בהחלטת בית המשפט כדי להעניק למשיב את אחד הסעדים הסופיים שנתבקשו בתביעה, כפי שגם עולה מהחלטתו הקודמת של בית המשפט ולא ברור מדוע כך בחר בית המשפט לשנות בעניין זה מהחלטתו הקודמת על אף שפטירתה של המבקשת 2 אינה משנה לעניין זה דבר.

7. בתגובת המשיב נטען כי המבקשים העלו 5 גירסאות שונות ככל הנוגע לתוכן המידע שמסרה אותה חברת קיבוץ עלומה למבקשת 2, כי כעולה מתמליל שיחה אותה הקליט עם המבקשת 2, הם שיקרו בעניינים מהותיים נוספים ועל כן אין לאפשר להם כעת לחמוק מגלוי תוכן אותה אמירה מטרידה שנאמרה על ידי חברת הקיבוץ למבקשת 2 ולשם כך אין מנוס מגלוי שמה. עוד טוען המשיב כי לתוכן האמירה חשיבות רבה על ההכרעה בתיק שכן הגנת המבקשים מבוססת בין היתר על טענת תום הלב ועל מנת שתעמוד לזכותו של המשיב החזקה החלוטה שבפסקאות 16(1)-(3) לחוק עליו להוכיח שהדברים לא היו אמת, אך אין הוא יכול להוכיח זאת כאשר המבקשים מסרבים למסור את תוכן הדברים ושעה שלא מתאפשר לו לחקור את אותו אדם שאמר אותם, ולאחר פטירתה של המבקשת 2 גם לא את מקבל הדברים.

לטענת המשיב בסירובם של המבקשים למסור את שמה של חברת הקיבוץ הם מנסים לייצר חיסיון שאינו מעוגן בחוק והפסיקה אליה היפנו הדנה באי חשיפת שמם של גולשים אנונימיים באתרי אינטרנט אינה רלוונטית לענייננו שבו אין כל חשיבות להגנה על השיח, שאין המדובר באדם ששמר על אנונימיות, וכשמטרת חשיפת השם היא לצורך מתן אפשרות לנהל את ההליך הנוכחי.

עוד טוען המשיב כי הסעד שבכתב התביעה לגלוי שמות מפיצי לשון הרע לא התבקש כסעד עיקרי אלא כסעד משני כדי להבין את הסיבה האמיתית לסירוב המבקשים להשכיר למשיב דירה בקיבוץ.

מוסיף וטוען המשיב כי עמדת המבקשים נגועה בחוסר תום לב, וכי מכל מקום מן הדין להורות על סילוק הבקשה על הסף מהטעם שבהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה המחייבת צד להשיב על שאלון, וכאן זו בדיוק ההחלטה.

דיון והכרעה

8. בעקבות החלטה שניתנה, הודיעו המבקשים כי הם מסכימים כי בית המשפט יפעל בהתאם לסמכותו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. דהיינו, כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. ב"כ המשיב התנגד לכך וביקש כי ככל שתינתן רשות לערער, ידון הערעור בפני
הרכב של שלושה שופטים (סעיף 45 לתגובת המשיב).

תקנה 410 קובעת כי "הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט שלערעור, רשאי בית המשפט לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, אם הסכימו לכך בעלי הדין לערעור, ואף ללא הסכמת בעל דין לאחר שניתנה לו ההזדמנות להביע התנגדותו ונראה לבית המשפט שלא תיפגע זכותו כבעל דין; ....".

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור ובתשובת המשיב ולאחר ששקלתי את התנגדות של המשיב, החלטתי לדון בבקשה כבערעור. מהטעמים שיפורטו להלן אין בהחלטה זו כדי לפגוע בזכותו של המשיב כבעל דין. איני רואה גם מקום להיעתר לבקשה להעברת הערעור להרכב של שלושה שופטים.
דין הערעור להתקבל. להלן אבאר עמדתי.

9. תחילה לטענת הסף שהעלה המשיב ולפיה ההחלטה נשוא רשות הערעור אינה מסוג ההחלטות שניתן להשיג עליהן בהתאם לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור), התשס"ט-2009.

כפי שכבר נאמר בהחלטת כב' השופטת כנפי- שטייניץ ברשות הערעור הקודמת שהוגשה בתיק זה ואשר אף במסגרתה הועלתה הטענה, הצו מחריג החלטה "בעניין טענת חיסיון" (סעיף 1(10) לצו). בהחלטתה של כב' השופטת שניידר מיום 24.4.14 לאחר שהצדדים סיכמו בעניין טענת החיסיון, קבעה כב' השופטת שניידר כי אין מקום להורות על חשיפת שמה של אותה חברת קיבוץ. בהחלטה נשוא הערעור הנוכחי שינתה כב' השופטת שניידר החלטה זו לאחר פטירתה של המבקשת 2 ובשל כך. המבקשים טוענים כי לא היה מקום כך להורות בין היתר בשל טענת החיסיון אותה הם מעלים. על כן, בקשת המבקשים מוחרגת מגדר הצו בהתאם לסעיף 1(10) לצו.

10. לגופם של דברים. כב' השופטת שניידר בהחלטתה מיום 24.4.14, קבעה כי זהותה של חברת הקיבוץ להבדיל מתוכן המידע שמסרה אינה רלוונטית לתביעה ועל כן נדחתה הבקשה לגילוי השם. בהחלטה מושא הבקשה הנוכחית קבעה כי לאור פטירת המבקשת, האפשרות להשיג את תוכן המידע הצטמטצמה ובשל כך מוצדק לגלות את השם.

השאלה האם יש להורות במסגרת הליכים מקדמיים על חשיפת זהותו של צד ג' שאינו צד להליך תוך פגיעה בפרטיותו, מחייבת בחינה כפולה. ראשית, יש לבחון את מידת הרלוונטיות של חשיפת השם להליך המתנהל, ויצויין בהקשר זה כי להבדיל מפרשת רמי מור (רע"א 4447/07) אליה היפנו המבקשים בענייננו קיימת המסגרת המשפטית, הליכי הגלוי, המאפשרת ברמה העקרונית את חשיפת השם. שנית, רק לאחר שמוכרע כי חשיפת השם רלוונטית, יש צורך לערוך איזון בין החשיבות של חשיפת השם להליך המתנהל לבין מידת הפגיעה בפרטיותו או בזכות יסוד אחרת של צד ג' כתוצאה מכך.

11. בענייננו, ההכרעה בדבר חשיפת השם התייחסה בעיקרה למידת הרלוונטיות שלו להליך המתנהל לאור הרלוונטיות, כך על פי ההחלטה, של תוכן המידע והקשר בין השניים. ואולם, בלא לקבוע מסמרות בעניין זה, שאלת מידת הרלוונטיות של תוכן המידע שנמסר על ידי חברת הקיבוץ
מוטלת בספק.

ראשית
, במרכז תביעתו של המשיב (להוציא הסעד שעניינו חשיפת שמות מוסרי המידע), עומדות התבטאויותיהם של המבקשים 3-2


לועדת ההשכרות או לצדדי ג' אחרים ולא דברים שנמסרו להם על ידי צדדי ג'. ככל הנוגע להתבטאותיהם של המבקשים 3-2 לועדת ההשכרות, אין בעובדת פטירתה של של אותה חברת קבוץ כדי להעלות או להוריד. בעניין זה ניתן לחקור את המבקש 3 ואת מי שנכח בישיבות הרלוונטיות והיה הנמען של אותן התבטאויות.

שנית
, כנטען בהודעת הערעור המבקשים הכחישו בכתב הגנתם כל טענה בדבר פרסום ו/או הפצת לשון הרע ולא טענו להגנת תום הלב או להגנה אחרת (ר' סעיף 60 להודעת הערעור).
לנוכח האמור מוטלת בספק שאלת מידת הרלוונטיות של תוכן
המידע שנמסר להם, להבדיל מזה שנמסר על ידם.

שלישית
, הדברים שנמסרו למבקשת 2
על ידי חברת הקבוץ היו אף הם "מפי השמועה", דברים ששמעה אותה חברת קיבוץ. ממילא הרלוונטיות של תוכן האמירה אינה לאמיתות התוכן אלא לעצם האמירה. משנמנעים המבקשים עצמם מלחשוף את זהות מוסר האימרה באופן שיאפשר חקירתו על עצם האמירה, עלולים דוקא הם ולא המשיב לשאת התוצאות הראייתיות הנובעות מכך, הן לעצם אמירת הדברים והן לגבי תוכנם.

רביעית
, כפי שנאמר בהחלטתה של כב' השופטת שניידר מיום 24.4.14, חשיפת שמותיהם של צדדי ג', מוסרי המידע, היא בגדר סעד עיקרי שנתבע בכתב התביעה ואין מקום במסגרת ההליכים המקדמיים ליתן למשיב את אחד הסעדים העיקריים שהתבקשו על ידו. גם לעניין זה אין בפטירתה של המבקשת 2 כדי להעלות או להוריד.

התוצאה היא שהערעור מתקבל וההחלטה מיום 7.7.14 המורה על חשיפתה שמה של חברת הקיבוץ מבוטלת.

בנסיבות לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות.

הערבון שהופקד, ככל שהופקד, יוחזר למערערים.

ניתן היום,
ג' ניסן תשע"ה, 23 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
















רעא בית משפט מחוזי 49326-09/14 קיבוץ נחשון, חוה שפיר, יעקב לזר נ' אור גבאי (פורסם ב-ֽ 23/03/2015)