פסקי דין על איל דביר | פסקי דין על שרון דביר | פסקי דין על רוני אהרון יצחק שוורץ ואח' | פסקי דין על קיבוץ תל קציר אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות | פסקי דין על מתיישבי תל קציר אגודה להתיישבות קהילתית |

1524-11/13 הפ     24/03/2015




הפ 1524-11/13 איל דביר, שרון דביר, רוני אהרון יצחק שוורץ ואח' נ' קיבוץ תל קציר אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ, מתיישבי תל קציר אגודה להתיישבות קהילתית בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה

ה"פ 1524-11-13 דביר ואח'
נ' קיבוץ תל קציר אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ
ואח'


בפני

כב' השופטת
תמר שרון נתנאל

המבקשים
1.איל דביר

ת.ז. 025633157

2.שרון דביר

ת.ז. 028679819

3.רוני אהרון יצחק שוורץ ת.ז. 023887755

4.אורית אוניקובסקי
ת.ז. 027883222

5.סטיב רינגלר
ת.ז. 012540654

6.מירב רינגלר
ת.ז. 029635331

7.דורון וכטל
ת.ז. 056738883

8.רחל הולצמן
ת.ז. 054759790

9.נדב ינאי
ת.ז. 023981772

10.גל ינאי
ת.ז. 033647868

11.איתן פלנטר
ת.ז. 10967743

12.קטר פלנטר
ת.ז. 79133351

13.גולן אהרוני
ת.ז. 025505785

14.שרון רושן
ת.ז 027713684

15.ינון אהרוני
ת.ז. 05740012

16.נורית אלוירו ת.ז. 028605137
ע"י ב"כ עו"ד אמיר רנן

"מגדלי ויטה" ת"ד 909 בני ברק


נגד

המשיבים
1.קיבוץ תל קציר אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ


מספר אגודה 570049031

2.מתיישבי תל קציר אגודה להתיישבות קהילתית בע"מ
ח.פ.

570049031
ע"י ב"כ עו"ד אביתר גושן ואח'
שד' פל-ים 2 (חלונות הסיטי, בנין אורן) חיפה





פסק דין




1.
לפניי תובענה, שהוגשה ביום 3.11.13, על דרך של המרצת פתיחה, בה מבקשים 16 מתיישבים (להלן: "המבקשים") בהרחבה (להלן: "ההרחבה") של היישוב, קיבוץ תל-קציר (להלן: "הקיבוץ"), היינו - על המשיבה 1 היא אגודה שיתופית: תל קציר אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ (להלן: "האגודה החקלאית"), ליתן סעדים הצהרתיים, כדלקמן;

א.
לקבוע, כי המבקשים אינם חייבים להצטרף למשיבה מס' 2, היא אגודה שיתופית-מתיישבי תל קציר אגודה להתיישבות קהילתית בע"מ
(להלן: "האגודה הקהילתית" או "האגודה") וככל שצורפו אליה, הם רשאים לחדול מחברותם בה.

ב.
לאסור על הקיבוץ להעניק סמכויות מוניציפאליות לאגודה הקהילתית ולקבוע, כי הסמכויות בעניינים מוניציפאליים בתחום הקיבוץ, מסורות אך ורק לוועד המקומי, כהגדרתו בחוק.

ג.
לקבוע כי אין לאגודה הקהילתית כל סמכות כלפי המבקשים או ביחס אליהם, בפרט בכל הנוגע להטלת חובות תשלום כלשהן או להקניית סמכות מוניציפאלית כלשהי, עליהם.

2.
הצדדים קיימו הליך גישור אשר, למרבה הצער ועל אף החשיבות של פתרון סכסוכים מסוג זה בהסכמה, לא צלח.

העובדות
:

3.
אציין, תחילה, כי בכתבי הטענות מטעם הצדדים פורטו פרטי פרטיהן של עובדות הנוגעות, בין היתר, לחיי הקיבוץ והקהילה, אולם אינני רואה מקום להאריך ולפרטן, מאחר שאין הן נדרשות להכרעה במחלוקת שבין הצדדים ואין בהן כדי לשנות ממסקנתי.

הקיבוץ הוקם בשנת 1949 והאגודה החקלאית מונה כיום כ- 91 חברים (להלן: "חברי הקיבוץ"). בקיבוץ קיים ומתפקד וועד מקומי, שנבחר ביום 4.12.12 (להלן: "הוועד המקומי").

בשנת 2006, במסגרת יוזמה של הקיבוץ, בתאום עם מינהל מקרקעי ישראל (כיום - רשות מקרקעי ישראל, להלן: המנהל) ועם הרשויות המתאימות, להרחיב את אזור המגורים של הקיבוץ ולהגדיל את מספר המשפחות שיתגוררו בתחומי המשבצת של הקיבוץ. לשם כך תוכננה הרחבה בת 115 יחידות - 25 מתוכן לשיווק על ידי הקיבוץ והשאר - לשיווק על ידי המנהל. בהתאם, נוּסח "הסכם להפניית משתכנים להקצאת מגרש במנהל מקרקעי ישראל" (להלן: "הסכם ההתקשרות" או "ההסכם"). המבקשים (וכן מתיישבים נוספים שלא הצטרפו לתובענה), חתמו על ההסכם (נספח מב/3 לתובענה וכן מוצג מ/1) וכן חתמו על "תקנון מתיישבי תל-קציר, אגודה קהילתית כפרית שיתופית בע"מ" (נספח א2 לכתב התשובה, להלן: "התקנון") (ההסכם והתקנון יחדיו ייקראו, להלן: "מסמכי ההתקשרות"). כל המתיישבים בהרחבה, בין אלה שהצטרפו לתובענה ובין אלה שלא הצטרפו אליה ומתיישבים נוספים המיועדים להתיישב בהרחבה ייקראו, להלן: "המשתכנים").

האגודה הקהילתית, הוקמה על פי פקודת האגודות השיתופיות ועל פי סעיף 2(8) לתקנות האגודות השיתופיות (סוגי אגודות), התשנ"ו-1995, המגדיר אגודה קהילתית כ: "אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית - אגודה שעיקר מטרותיה הן ארגון התיישבות חבריה בקהילה וניהול חיי הקהילה בישוב כמפורט בתקנון האגודה".

האגודה הקהילתית הייתה מיועדת לכלול את כל חברה האגודה החקלאית וכן את כל המשתכנים. היא נרשמה ביום 10.1.2007 והפעלתה התעכבה עד לאחרונה.

נכון למועד הגשת התובענה נמכרו 25 המגרשים אשר הקיבוץ היה רשאי למכור ועל 22 מהם נבנו בתים, בהם מתגוררים 38 תושבים בוגרים (וילדיהם). המבקשים 13-16 טרם בנו בתים על המגרשים שרכשו (כל הרוכשים ייקראו, להלן: "המתיישבים").

עיקר טיעוני המבקשים
:

4.
טיעונם העיקרי של המבקשים הוא, כי על פי מסמכי ההתקשרות, תוכננה הרחבה בת 115 יחידות דיור, כלומר - הכוונה הייתה שמספר המשתכנים יעלה על מספר חברי הקיבוץ ורק לאחר הקמת כל ההרחבה ולכל הפחות - לאחר שיוקם מספר יחידות אשר יביא לכך שמספר המשתכנים יעלה על מספר חברי הקיבוץ, כך שלמשתכנים יהיה, כלשונם: "כוח השפעה של ממש (ולמעשה, כוח הכרעה) באגודה המשותפת, שאמורה לספק את צרכיהם העודפים (שמעבר לצרכים המוניציפאליים)", רק אז תתחיל האגודה הקהילתית לתפקד ורק אז יהיו לה סמכויות לגבות כספים מהמשתכנים.

נטען, כי בשלב זה וכל עוד לא מתמלא התנאי הנ"ל, אין להקים אגודה קהילתית המוסמכת לגבות מהמשתכנים כספים עבור פעילותה.

נטען, כי עובר לחתימה על הסכם ההתקשרות, לא נשאלו המשתכנים אם הם יהיו מוכנים להיות מיעוט באגודה הקהילתית. כל שהוצג להם הוא, שהם מהווים "שלב א'" בהרחבה ושהם רוכשים את זכויותיהם מהקיבוץ, להבדיל מהמשתכנים שיבואו אחריהם, אשר ירכשו את זכויותיהם מהמנהל.

לפיכך, כך נטען, הם סמכו על "עיקרון הייצוגיות" (כלשונם), היינו - שהמשתכנים יהוו רוב באגודה הקהילתית, בטרם היא תהא מוסמכת לגבות מהם כספים.

נטען, כי רצונם של המשתכנים אינו מעניין את הקיבוץ וכי כל רצונו של הקיבוץ הוא לגבות מהם כספים.

כן נטען, כי המטרות עבורן מיועדים הכספים, שישלמו החברים לאגודה הקהילתית, אינן בסמכות האגודה הקהילתית, שכן היא איננה מוסמכת לגבות כספים לצורך נושאים מוניציפאליים. נטען, כי הקיבוץ אינו יודע להבחין בין מטרות מוניציפאליות, שבסמכות הוועד המקומי ובין מטרות קהילתיות, שבסמכות האגודה הקהילתית (אם כי, לטענת המבקשים, סמכות זו טרם בשלה, בשל מספרם המועט של המבקשים).

טיעוני המשיבות
:

5.
המשיבות טוענות, כי מדובר בתובענה "מלאכותית" שכל מטרתה היא להתחמק מתשלום עבור שירותים קהילתיים הניתנים על ידי הקיבוץ לחברים וכן למשתכנים. כבר בכתב התשובה נטען, כי המשיבות אינן מתנגדות ומעולם לא התנגדו לשני הסעדים הראשונים האמורים בתובענה וכי סעדים אלה אינם אלא מסווה לסעד השלישי שהוא הסעד בו המשיבים מעוניינים באמת.

לענין הסעד הראשון נטען, כי המשיבות אינן מחייבות את המתיישבים (והמבקשים בכללם), להצטרף לאגודה הקהילתית ואיש אינו מונע ממי שהצטרף אליה, לצאת ממנה. כן נטען, כי דברים אלה הובהרו באסיפות שהתקיימו בקיבוץ בתאריכים 12.5.13
ו- 22.10.13, בישיבת הוועד המקומי מיום 1.10.13 וכן בשיחות אישיות עם תושבי ההרחבה.

לעניין הסעד השני נטען, כי בקיבוץ קיים וועד מקומי, אשר נבחר, בשנת 2012 והוא מתפקד ומקבל החלטות המצויות במסגרת סמכויותיו וכי המשיבות כלל אינן טוענות שיש להעניק לאגודה הקהילתית סמכויות מוניציפאליות, המסורות לוועד.

נטען, כי אין דין או הלכה הקובעים, כי אגודה קהילתית אינה יכולה לשמש וועד מקומי וכי קיימים בעניין זה חילוקי דעות בין משפטנים, אולם מאחר שבקיבוץ קיים וועד מקומי ומאחר שהמשיבות אינן עומדות על כך שהאגודה הקהילתית תתפקד כוועד מקומי, אלא כל מטרתן היא, שהאגודה הקהילתית תספק שירותים שהוועד המקומי אינו מסוגל ואינו חייב לספקם, אין צורך להכריע בשאלה עקרונית זו, במסגרת התובענה דנן.

אשר לסעד השלישי, נטען כי כתוצאה מחוסר יכולת לממן את כל השירותים המוניציפאליים והקהילתיים גם יחד מתקציב הוועד המקומי, הוחלט, בישיבת הוועד המקומי, שנערכה ביום 1.10.13, לזמן את כל חברי היישוב "לשיחת תושבים על הפעלת האגודה הקהילתית", שיועדה ליום 22.10.13. בעקבות כך ולאחר ההליכים המתחייבים, נבחר וועד לאגודה הקהילתית ונבחרה וועדת קלפי, לשם קיום בחירות לוועד האגודה. נטען, כי היקף סל השירותים ייקבע באופן דמוקרטי, באסיפה כללית בה ישתתפו כל חברי היישוב.

עוד נטען, כי הובהר למשתכנים וכי הם ידעו היטב, שהם מצטרפים לשכונה קהילתית, במסגרתה ישווק הקיבוץ 25 יחידות בלבד וכי את המגרשים מעבר לכך ישווק המנהל, כי האגודה הקהילתית תפעל כאשר יהיו בהרחבה 25 תושבים וכי גובה התשלום הצפוי לאגודה יהא 300-400 ₪.

נטען, כי הקיבוץ "יצא מגדרו" בניסיונותיו לשלב את המשתכנים בתהליך הפעלת האגודה הקהילתית, כי רובם נטלו חלק בכך וכי שלושה מהם אף מכהנים בוועד האגודה, כולל היו"ר שהוא משתכן בהרחבה וכי לא ייתכן שכל אחד מהמשתכנים ישלם רק עבור פעילות בה הוא מעוניין ליטול חלק.

דיון והכרעה
:

6.
דין התובענה דחייה.

כוונת הקיבוץ להפעיל את האגודה הקהילתית, היא שהביאה להגשתה של תובענה זו. התברר, כי למבקשים אין התנגדות להפעלת האגודה הקהילתית ובלבד שהיא לא תגבה מהם כספים. עוד התברר, כי נכונה טענת המשיבים לפיה הסעד האמיתי, היחיד, לו עותרים המבקשים (לאחר שהמשיבות הצהירו כי האגודה הקהילתית לא תגבה מיסים מוניציפאליים) הוא פְטוֹר מתשלומים עבור השירותים הקהילתיים הניתנים בקיבוץ.

7.
לגבי הסעד הראשון שהתבקש, נטען כבר בכתב התשובה, כי איש אינו כופה על מי מהמשתכנים חברוּת באגודה הקהילתית. עובדה זו באה לידי ביטוי בתצהירו של מר צבי אוטנברג (להלן: "אוטנברג"), חבר הקיבוץ משנת 1957, אשר ציין כי אמנם הכוונה הייתה שכל חברי היישוב (החברים והמשתכנים) יהיו חברי האגודה הקהילתית, כדי לשמור על מעורבות גבוהה של הפרט בחיי הקהילה, אולם המשיבות מכבדות את הפסיקה הרלבנטית ואינן מנסות לכפות על המתיישבים חברוּת באגודה. עדותו נתמכת באמור במכתבים שצורפו לתצהירו, אשר נשלחו לחלק מהמשתכנים, בתשובה לשאלותיהם ובהם הובהר, במפורש, שהמשתכנים אינם חייבים להיות חברי האגודה.

לא הובאה כל ראייה סותרת ולמעשה, המשיב 5, מר סטיב רינגלר (להלן: "רינגלר"), אישר שהוא מעולם לא פנה וביקש לא להצטרף לאגודה והוא אף אינו מכיר מי שביקש זאת, או מי שביקש לצאת מהאגודה וסורב.

בנסיבות אלה לא היה כל מקום לבקש סעד זה בתובענה ואין פלא שהוא נזנח בסיכומי המבקשים.

8.
לגבי הסעד השני שהתבקש, אין חולק (על אף שעובדה זו לא צוינה בכתב התובענה) כי
בקיבוץ קיים וועד מקומי מתפקד, מאז 4.12.12.

כאמור - בכתב התשובה הובהר, כי אין כל כוונה שהאגודה תשמש כוועד מקומי וכי האגודה אמורה לספק שירותים קהילתיים בלבד. המשיבות הבהירו, כי הפירוט המדויק של השירותים הקהילתיים ועלותם תוגדר בהצעה שיכין ועד האגודה הקהילתית, הנבחר בהליך דמוקרטי בו ייטלו חלק כל תושבי הקיבוץ והמשתכנים והעלות תחולק בין כל החברים (חברי הקיבוץ והמשתכנים). נטען, כי הכוונה לשירותים כגון תרבות, ספורט, נוי וגינון ציבורי, ספריה, דואר, בריכת שחיה ועוד.

למעשה, הסעד שהתבקש בתובענה, הוא סעד עקרוני, הנוגע לסמכותה העקרונית של האגודה הקהילתית, לגבות, בשלב זה, כספים מהמשתכנים. לכן, אין צורך שאדון, במסגרת תובענה זו, בשאלה אילו שירותים הם "מוניציפאליים" ואילו שירותים הם "קהילתיים". כך, גם הדיון בשאלה האם האגודה הקהילתית יכולה לתפקד גם כוועד מקומי, הוא דיון תיאורטי שאינו דורש הכרעה במסגרת תובענה זו.

השאלה אם חבר קיבוץ כזה או אחר יודע להבחין, באופן נכון, בין שירותים מוניציפאליים ובין שירותים קהילתיים, איננה רלבנטית לענייננו והמבקשים אף לא הביאו ראיות בשאלה אילו שירותים הם מוניציפאליים, שלטענתם רק הוועד המקומי רשאי לגבות תשלום בגינם ואילו שירותים הם קהילתיים, המצויים בסמכות הפעולה והגבייה של האגודה הקהילתית.

פירוט השירותים הקהילתיים שיסופקו על ידי האגודה הקהילתית והיקפם, יוכרעו באסיפה הכללית, אליה יוזמנו כל החברים והמשתכנים ואין מקום לדון היום "בביצה שטרם נולדה".

9
.
השאלה היחידה הדורשת, אפוא, הכרעה היא הסעד השלישי שהתבקש בתובענה, היינו - האם ניתן להפעיל את האגודה, כבר כעת, בטרם נמכרו כל 115 המגרשים שתוכננו בהרחבה והאם ניתן לחייב את המשתכנים בתשלומים לאגודה הקהילתית, עבור צרכים קהילתיים (להבדיל מצרכים מוניציפאליים) כבר כעת, או שמא רק לאחר שיימכרו כל 115 המגרשים.

10.
לצורך הכרעה בשאלה זו יש לבחון את ההסכמות שבין הקיבוץ ובין המשתכנים ובמסגרת זו יש לפנות, ראשית כל, אל הכתוב במסמכי ההתקשרות, הם הסכם ההתקשרות והתקנון.

סעיף 18 להסכם ההתקשרות קובע, כי זכותם של המשתכנים לבנות בית בהרחבה מותנית בקבלתם כחברים בתאגיד המוניציפאלי, בחתימתם על תקנון התאגיד וקבלת כל ההתחייבויות החלות על חברי התאגיד.

בכלל זה נכללים, כמובן, גם כל התשלומים החלים על חברי התאגיד.

בנוסף, סעיף 50 לתקנון קובע, לגבי האגודה הקהילתית: "ועד ההנהלה יבחר על ידי האסיפה הכללית מבין חברי האגודה... עד לקיום אסיפה כללית ראשונה - ישמש ועד האגודה החקלאית כוועד ההנהלה של האגודה. אסיפה כללית ראשונה תתכנס כאשר באגודה יהיו 25 תושבים שאינם חברי האגודה החקלאית". (ההדגשות כאן ובהמשך, אינן במקור).

דומה שהדברים מפורשים ואינם משתמעים לשתי פנים; כאשר יהיו בהרחבה 25 משתכנים, תופעל האגודה הקהילתית.

הפעלת
האגודה הקהילתית
איננה יכולה להתפרש אחרת מאשר (לאחר מילוי הפרוצדורות הנדרשות, כגון בחירת וועד וכדו') קביעת השירותים הקהילתיים שיסופקו ועלותם וכן גביית עלות זו מכל תושבי הקיבוץ, היינו - מחברי הקיבוץ ומהמשתכנים יחדיו. אין כל בסיס, לא בלשון הסעיף ולא במהות ההתקשרות, ל"פרשנות המפוצלת", הנטענת על ידי המבקשים, היינו – שהאגודה תופעל, אך תוכל לגבות כספים רק מחברי הקיבוץ ולא מהמשתכנים.

11.
על אף המשמעות הברורה והחד משמעית של האמור במסמכי ההתקשרות, לא אפטור עצמי מבחינת טענות המבקשים באשר להבנתם הם את המוסכם ובאשר לנסיבות החיצוניות למסמכי ההתקשרות, לרבות התנהלות הצדדים בשלב שלפני החתימה על המסמכים.

בהקשר לכך, אעיר, תחילה, כי היחיד מבין המבקשים, שהגיש תצהיר הוא רינגלר, בעוד שאם רצו המבקשים לטעון לגבי האופן בו הם הבינו את המוסכם, היה על כל אחד מהם להגיש תצהיר. מכל מקום - גם מרינגלר לא שמעתי הסבר מניח את הדעת לשאלה, על מה נסמכת טענת המבקשים, לפיה אין הם חייבים בתשלום לאגודה הקהילתית, כל עוד לא נמכרו כל 115 היחידות (או כל עוד אין המשתכנים מהווים רוב).

נהפוך הוא
;

רינגלר עצמו אישר שמר חיים אופיר (להלן: "אופיר"), שהיה חבר בוועדת הקבלה של הקיבוץ את המשתכנים, הסביר להם, עוד טרם חתמו על מסמכים ההתקשרות, שהם יידרשו לשלם תשלומים לאגודה, בנוסף לארנונה. רינגלר טען, אמנם, שלא היה מדובר על 300 - 400 ₪ בחודש, אלא שלמיטב זכרונו דובר על 200 ₪, אולם אין בכך ולא כלום, שהרי לא הסכום הוא שבמחלוקת, אלא העיקרון ובעניין זה לא שמעתי מרינגלר, כי נאמר על ידי מאן דהו, שחובת התשלום תחל רק לאחר מכירת כל 115 היחידות. הניסיון לטעון כי יש להסיק זאת מכך ש"לא אמרו" להם, שחובת התשלום תחל לפני כן, נדון לכישלון לאור הלשון המפורשת של מסמכי ההתקשרות, כפי שהובאו לעיל ולאור כך שגם הסכום הובהר למשתכנים בפגישות עמם.

כן אישר רינגלר, שכאשר הוא הצטרף להרחבה הוא ידע שהקיבוץ ישווק 25 מגרשים בלבד, ולא מעבר לכך ואף ידע, שיתר המגרשים ישווקו על ידי המינהל ולא היה לוח זמנים לשיווקם.

אם כך - לא ברור על סמך מה נטענת הטענה בדבר "עיקרון הייצוגיות" (היינו - שיימכרו כל היחידות או, למצער, שהמשתכנים יהוו רוב באגודה הקהילתית), העומדת בסתירה לא רק למסמכי ההתקשרות, אלא גם לעובדות אותן אישר רינגלר.

12.
גם בחינת כלל הנסיבות מעלה, שלטענת המבקשים לפיה הם סמכו על "עיקרון הייצוגיות", אין על מה לסמוך ושטענה זו מנוגדת לאופי ההתקשרות ולתנאיה.

כאמור לעיל, לו רצו המבקשים לטעון להבנה אחרת, מצידם, את הכתוב במסמכי ההתקשרות ואת הנאמר להם על ידי נציגי הקיבוץ בעין התשלום הנוסף לארנונה, לא היה די בהגשת תצהיר מצד רינגלר בלבד, שכן רינגלר אינו יכול להעיד מה האחרים הבינו ומה הייתה כוונתם.

אולם, גם אם ניתן היה לראות בתצהירו של רינגלר ובעדותו, ככאלה המשקפים את הבנתם של כל המבקשים (ולא היא), אין בדבריו כדי לשכנע, ולוּ במקצת, שזו הייתה אמנם הבנתו הוא, או הבנת מי מהמבקשים האחרים, את המוסכם ובוודאי שאין בכך כדי להצביע על הבנת הקיבוץ או הסכמתו. רוצה לומר - המבקשים גם לא הוכיחו שזו הייתה הסכמת שני הצדדים, היינו - ש"עיקרון הייצוגיות", הנטען על ידם, משקף "מפגש רצונות" בין הצדדים.

בהקשר לכך יש לציין את תצהירו ואת עדותו של מר גיל רן (להלן: "רן"), אחד המשתכנים, אשר העיד מטעם המשיבות והצהיר שהוא ורעייתו אינם מתנגדים לפעולתה של האגודה הקהילתית או לסמכותה לחייבם בתשלום עבור פעילותה. כן העיד רן, שהם סבורים שהקיבוץ פועל ביחסיו עם ההרחבה באופן הגון ועושה מאמצים רבים וכנים לשילוב תושבי ההרחבה בניהול היישוב באמצעות האגודה הקהילתית ולפתח חיי קהילה משותפים לקיבוץ ולמשתכנים. כן הצהיר, שהוא ואשתו לוקחים חלק באירועי התרבות, כמו חברי הקיבוץ ומרגישים כתושבי הקיבוץ לכל דבר ועניין.

13.
רינגלר טען, שחלק מהמשתכנים משתתף בכל הפעילויות וחלקם אינו משתתף. לטענתו, הדרך הנכונה היא, שעד לאכלוס משתכנים במספר העולה על מספר חברי הקיבוץ, כל משתכן, הגר בהרחבה, יממן ספציפית ובנפרד, כל פעילות בה ישתתף. רינגלר ציין שהוא אינו נותן "הסכמה מראש שהאגודה הקהילתית תיכנס לכיס שלי ותחליט בשבילי מה כן יהיה ומה לא יהיה" ותגבה ממנו כספים ללא קשר לשאלה אם הוא משתתף בפעילות, אם לאו.

כאשר התבקש להצביע על מסמך כלשהו בו כתוב מתווה זה השיב: "אין לי כאן את כל מערכת החוזים, אך אני כמעט בטוח שאין מקום שכתוב כך".

נכון. אין כל הוראה כזו במסמכי ההתקשרות ולא רק זאת, אלא שהמתווה הנ"ל מנוגד למסמכי ההתקשרות, למרקם החיים בקיבוץ ולאופן בו נקבע שההרחבה תשולב בקיבוץ, כפי שעולה מהמסמכים.

14.
משנתבקש מר רינגלר להסביר, הכיצד הוא טוען שלא הגיע הזמן להפעיל את האגודה הקהילתית השיב, שהוא אינו מתנגד לסמכותה העקרונית של האגודה לגבות כספים, אלא הוא מתנגד לסמכותה "לגבות כספים מעבר למה שהיא כבר גובה, במסגרת הועד המקומי" ולסמכותה לגבות כספים במצב הקיים כיום, שכן התנאים הנדרשים לגיבוש סמכותה עדיין לא התקיימו.

כשהתבקש להבהיר תשובתו, הסביר, שסמכות האגודה להחליט בדבר פעילויות וגביית כספים טרם קמה, מאחר שהמשתכנים הצטרפו לפעילות שקיימת בקיבוץ "כבר עשרות שנים ולא השתנתה" "והעובדה שנוספו עוד 38 תושבי הרחבה לא משנה את הפעילות שכבר הייתה". רינגלר אישר שחברי הקיבוץ הם שמשלמים עבור הפעילות והוסיף וטען שאיש לא התייעץ עימו באשר לפעילויות שייעשו במסגרת הקהילתית.

מדובר בטיעונים שאין להם כל בסיס במסמכי ההתקשרות שבין הצדדים, לא במפורש ולא במשתמע והם אף נסתרים בעדויותיהם של רן ושל אוטנברג ולמעשה (כפי שכבר נאמר לעיל) ובמציאות בשטח, שכן הובהר, כאמור, כי שלושה מהמשתכנים מכהנים בוועד האגודה הקהילתית, המונה 7 אנשים וכי יו"ר הוועד היא תושבת ההרחבה.

זאת ועוד - בעובדה שחלק מהשירותים הקהילתיים ניתנו בקיבוץ, בטרם התיישבו בו המשתכנים, אין כדי לפתור אותם מהשתתפות במימונם, לא רק משום שעל פי חוזה ההתקשרות התחייבו המשתכנים לקבל על עצמם את כל ההתחייבויות החלות על חברי התאגיד, אלא שדרך זו, אשר הומצאה על ידי המבקשים, ללא כל בסיס בהסכמי ההתקשרות, איננה נכונה ואיננה מעשית, גם בצד הפרקטי והיא מנוגדת לאורח החיים המקובל בקהילה קיבוצית. בנוסף, אין כל בסיס ואין כל מקום לכבול ידיה של האגודה הקהילתית בקביעת השירותים הקהילתיים שיסופקו לתושבים מכאן ואילך, רק לשירותים קהילתיים שניתנו בעבר, לפני שהמשתכנים התיישבו בהרחבה של הקיבוץ.

זאת ועוד - אופיר הצהיר בתצהירו, שהוא הסביר למשתכנים את נושא הקהילתיות ואת ההשתתפות בעלות הפעילויות והשירותים הקהילתיים וכאמור - אף ציין בפני
הם את העלות המשוערת של שירותים אלו, תוך פירוט סוגי השירותים בהם מדובר. כן הצהיר, שהמשתכנים קיבלו על עצמם את העובדה שיהא עליהם לשלם עבור השירותים הקהילתיים, בנוסף לתשלום "הארנונה" (היינו - התשלום לוועד המקומי).


אופיר לא נחקר על דברים אלה בחקירתו הנגדית והם לא נסתרו.

15.
אמנם, כוונת הקיבוץ הייתה להרחיב את בתיו ולהגדיל את מספר חבריו ב- 115 יחידות, אולם אין לגזור מתוך כוונה זו, כוונה או הסכמה לכך, שכל עוד לא מתממש חלום זה, המשתכנים שרכשו מגרשים, בנו עליהם בתים, בהם הם מתגוררים, לא ישתתפו במימון הפעילויות הקהילתיות שבקיבוץ, כפי שאר חברי הקיבוץ. כך גם אין להסיק זאת מכך שהאגודה לא פעלה מלכתחילה, שכן בתקנון נקבע, שהיא תתחיל לפעול רק לאחר אכלוס 25 מגרשים. דווקא קביעה זו היא השוללת את טענת המבקשים לפיה הכוונה הייתה לקיים אגודה משותפת בה לתושבי השכונה כוח הכרעה.

מעבר לצריך אומר, כי לא הובאה כל ראייה לכך שהקיבוץ הוא שמכשיל את הקצאת המגרשים על ידי המנהל, כפי שטענו המבקשים, בחצי פה, בסיכומיהם.

16.
זאת ועוד - מתן הדעת לטיב ההתקשרות שבין הצדדים נוגד, גם הוא, את טענות המבקשים. המבקשים הצטרפו לקיבוץ ואף חתמו על מסמכי ההתקשרות, הנותנים ביטוי לדרך בה מנוהלת קהילה מסוג זה - דרך של שיתוף קהילתי, על כל המשתמע מכך מבחינה מהותית וערכית ומבחינת הפעילויות המקובלות בדרך חיים זו ומימונן ואילו כעת, מבקשים הם לקבוע סדרים משלהם, המנוגדים לדרך זו ולמסמכים עליהם חתמו.

אמנע מלהעלות על הכתב, במסגרת פסק הדין, את הטענות הפוגעות, שהועלו כלפי חברי הקיבוץ בחקירתו הנגדית של אוטנברג (וכן בסעיף 25 לסיכומי המבקשים). אסתפק בכך שאומר, כי יש להצטער שהועלו טענות מסוג זה וכי הדרך אותה מציעים המשיבים - מימון ספציפי לכל פעילות בה יבחרו להשתתף והטיעונים שהועלו על ידם, בניסיון לתמוך בדרך זו, לא רק שהם נוגדים את רוח הקהילה, אלא שהדרך המוצעת על ידם כלל וכלל אינה מעשית (לפחות לגבי חלק בלתי מבוטל של השירותים הקהילתיים). גם אם ניתן לגבות תשלום ספציפי עבור השתתפות בחוגים, למשל, לא ניתן "לפקח", על השתתפות המשתכנים בחלק גדול מהפעילויות הקהילתיות, כגון חגיגות יום העצמאות, תהלוכת שבועות, תהלוכת פורים ופעילויות קהילתיות שונות, נוספות ולגבות כסף רק מכל משתכן המשתתף בהן בפועל. ראו, בעניין זה דברי כבוד השופטת למלשטרייך-לטר בה"פ (חי') מיכל ולנסי נ' "הררית" אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בהר נטופה בע"מ (מיום 28.8.13), בסעיפים 9.2 ו- 10.3 לפסה"ד.

17.
בסופו של דבר, גם רינגלר הסכים, בחקירתו הנגדית, כי הדרך לנהל פעילות ביישוב קהילתי היא באמצעות ועד שנבחר בבחירות דמוקרטיות, הבאת הצעת תקציב לאסיפה הכללית והצבעה על התקציב לאחר דיון בו. עם זאת טען, כי בכל פעם בה הם הגיעו לנקודת החלטה, קולם של המשתכנים לא נשמע וכאשר הם בוחנים את ההוצאות, הם מגיעים להוצאות נמוכות בהרבה. זו טענה מסוג אחר - טענה של ביקורת על אופן פעולתם של הקיבוץ ושל האגודות ולא על עצם סמכותה של האגודה הקהילתית להחליט על פעילויות קהילתיות ועל מימונן, או על עצם חובתם של המשתכנים להשתתף במימון הפעילויות.

טענות מסוג זה אינן רלבנטיות לסעד המתבקש ואינן צריכות להידון בהליך זה ולא בכדי המבקשים טענו טענות אלה בעלמא, ללא שהובא ולו שמץ של ראייה לתמיכה בהן.

18.
כאמור, גם שאלת הסיווג של פעילות ספציפית, כזו או אחרת, כפעילות "מוניציפאלית" או כפעילות "קהילתית", איננה עניין שדורש הכרעה בתובענה זו, שעניינה עצם הסמכת האגודה הקהילתית לפעול כעת.

משדחיתי טענתם של המבקשים וקבעתי, כי האגודה הקהילתית החלה פעילותה בשלב בו הוסכם שהיא תתחיל בפעילותה ומשדחיתי את טענתם לגבי חובתם להשתתף במימון פעילויות האגודה הקהילתית, אין מקום ליתן סעד הצהרתי כמבוקש על ידם.

19.
סופו של דבר - התובענה נדחית, על כל סעדיה.

המבקשים ישלמו למשיבות, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד, בגין הליך זה, בסך 37,440 ₪.


ניתן היום,
ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.








הערה
: בגרסה זו תוקנו טעויות סופר, על פי בקשה שהוגשה ביום 24.3.15.







הפ בית משפט מחוזי 1524-11/13 איל דביר, שרון דביר, רוני אהרון יצחק שוורץ ואח' נ' קיבוץ תל קציר אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות בע"מ, מתיישבי תל קציר אגודה להתיישבות קהילתית בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/03/2015)