פסקי דין על המערערת (להלן: גם "פושקין") וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד של המשיבה (להלן: גם "פישמן"). העובדות | פסקי דין על המשיבה נכסי משפחת פישמן בע"מע"י ב"כ עו"ד גולדהר ועו"ד בורסי פסק – דין השופט ד"ר קובי ורדי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת דורית קוברסקי) מיום 13/2/14 בת.א 20730-03-10 שדחה את תביעת המערערת (להלן: גם "פושקין") וקיבל...

2/14     24/03/2015




פושקין ניהול מסעדות בע"מ נ' נכסי משפחת פישמן בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 24469-04-14 פושקין ניהול מסעדות בי"מ נ' נכסי משפחת פישמן בע"מ


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטים
ד"ר ק'

ורדי
, ס"נ-אב"ד,

ח' ברנר
, ש' יעקובוביץ


ה
מערער
ת

פושקין ניהול מסעדות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ברמי
ועו"ד דרעי


נגד


המשיב
ה

נכסי משפחת פישמן בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גולדהר
ועו"ד בורסי




פסק – דין


השופט ד"ר קובי ורדי

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת דורית קוברסקי) מיום 13/2/14 בת.א 20730-03-10 שדחה את תביעת המערערת (להלן: גם "פושקין") וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד של המשיבה (להלן: גם "פישמן").

העובדות, ההליכים והמחלוקות

1.
פושקין הגישה כנגד פישמן ביום 28/7/11 תביעה כספית בסך 917,204 ₪ בגין הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 7/12/08 (להלן: "הסכם השכירות") לגבי שטח במבנה בבניין ברחוב מונטיפיורי 27 ת"א הידוע כגוש 6937 חלקה 20 (להלן: "הבנין), בנין שבבעלות פישמן.

2.
על פי הסכם השכירות פושקין שכרה מפישמן את קומת קרקע של המבנה בשטח של כ-273 מ"ר ברוטו וכן חלק מקומת המרתף בבניין בשטח של כ-72 מ"ר כמתואר בתשריט המצורף לחוזה (להלן: "המושכר") וזאת לצרכי ניהול מסעדה במושכר.

3.
יש לציין שהסכם השכירות נעשה לאחר שקומת הקרקע של המבנה בשטח של
כ-273 מ"ר ברוטו הושכרה קודם לכן על-ידי פישמן בהתאם להסכם שכירות קודם מיום 3/12/07 ל-אר. די. בי שירותי מזון ויעוץ קולינרי בע"מ (להלן: "אר. די. בי"), לצורך ניהול מסעדה למשך 5 שנים החל מיום 1/12/07 ועד 30/11/12 ובסופו של דבר, לאחר שאר. די. בי לא עמדה בהתחייבויותיה על פי החוזה היא נאלצה לסגור את המסעדה ולפנות את המושכר לפני תום תקופת השכירות
ב-24/10/08.

4.
פושקין טענה בתביעתה שהסכם השכירות עמה נעשה בחטף ערב קריסת אר. די. בי ושפישמן ניצלה במודע את מצוקתה, פעלה בחוסר תום לב במו"מ עמה וכרתה עמה הסכם שכירות בחוסר תום לב, תוך אי גילוי פרטים מהותיים באשר למגבלות במושכר, הצגת מצגי שווא והסתרת כשלים תכנוניים שאיינו, בין היתר, את האפשרות להוציא רישיון עסק למושכר, ושאילו פושקין הייתה יודעת על אותם פרטים, לא הייתה שוכרת את המושכר מפישמן בכלל ובוודאי שלא באותם תנאים. כן נטען לעשיית עושר ולא במשפט ע"י פישמן ע"ח פושקין.

5.
פישמן טענה שהמושכר הושכר לפושקין לאחר מו"מ שהבשיל להסכם שכירות שנערך כדת וכדין המשקף את הסכמות הצדדים ושלא נפל כל פגם בהתנהגותה ובמצגיה. פישמן גם הגישה תביעה שכנגד בגין חובותיה של חברת אר. די. בי, בהתאם להתחייבויות פושקין על פי נספח א' להסכם השכירות, לשאת בחובות אלו.

פסק דינו של בית משפט קמא
6.
בית המשפט קמא קבע כי על פי העדויות המשקיע הפיננסי ואחד מבעלי המניות באר. די. בי אלכסי זכרנקו (להלן: "זכרנקו") היה בזמנים הרלבנטיים גם בעל מניות בפושקין. בין בעלי המניות באר. די. בי דוברת וזכרנקו פרצה מחלוקת כספית שגרמה להתמוטטות אר. די. בי ועל רקע הנ"ל ומתוך רצון להציל את השקעת זכרנקו במסעדה הוקמה החברה החדשה – פושקין שניסים דלגדטי מנהל בפושקין (להלן: "דלגדטי") ניהל את המו"מ מטעמה, הוחלפו טיוטות להסכמים בין עוה"ד של הצדדים ונחתם הסכם השכירות.

7.
בית המשפט קבע כי נקודת המוצא היא הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם השכירות המסכם את כל הפרטים שהצדדים הסכימו עליו ובעניינו מדובר בחוזה שהוראותיו ברורות, בהירות וחד משמעיות אשר אינן מצריכות פרשנות כלשהי.

8.
בית המשפט קמא קבע כי פושקין לא הוכיחה שפישמן ניהלה עמה מו"מ שלא בתום לב, תוך הצגת מצגי שווא.

בית המשפט בחן אחת לאחת את טענותיה של פושקין.

טענת פושקין לגבי שטח קומת המרתף

9.
פושקין טענה שמהתשריט אשר צורף להסכם השכירות עולה ששטח המרתף הוא 59 מ"ר ולא 72 מ"ר כאמור בהסכם השכירות ושדלגדטי פנה למנהל הנכסים של פישמן מר כלסי בני (להלן: "כלסי") שהסכים לזכות את פושקין בדמי השכירות הנובעים מהפרש השטח ושזו הייתה הבטחת שווא.
בית המשפט קבע כי על פי הסכם השכירות, הצדדים הסכימו ששטח המרתף הוא 72 מ"ר, ההסכם היפנה לתשריט ושלא הוכח שפישמן הטעתה את פושקין בעניין זה וכן לא הוכח שפישמן הסכימה שמדובר בטעות והתחייבה לפצות את פושקין בהפרש.
כן קבע בית המשפט שהוא מאמץ את עדותו של כלסי שהעיד שנושא שטח המרתף ותשלום דמי השכירות עבורו עלו מפורשות במהלך המו"מ ושהסכמת הצדדים באשר לשטח המרתף התבססה על ספר הנכס ומדידות של מודד מקצועי, כשהתשריט בהסכם השכירות מתייחס לשטח נטו של 59.85 מ"ר בעוד שהשטח ברוטו של המרתף עומד על 72 מ"ר, כאשר עדותו של כלסי נסמכת על מדידות של מודד מקצועי ומתיישבת עם הרשום בספר הנכס.

טענת פושקין לקיומו של גז ראדון במרתף

10.
פושקין טענה שעם תחילת השיפוצים במסעדה הסתבר שישנה נביעה חזקה של גז ראדון במרתף ושעקב התנערות פישמן מהבטחותיה לטפל בכך, נאלצה פושקין לבצע התאמות במושכר שעלו לה כ-230,000 ₪.
בית המשפט קמא קבע כי פושקין לא הציגה בדל של ראיה המלמדת על קיומו של גז ראדון במרתף ושפושקין הצהירה בהסכם השכירות שבדקה את המושכר ואת אפשרות השימוש בו ושתהיה אחראית באופן בלעדי לקבלת רישיון לעסק, ושבמידה ותבצע התאמה, שינוי או השקעה במושכר, לא תוכל לגבות החזר מפישמן.
בית המשפט קבע כי לא הוכח שפישמן הטעתה את פושקין באשר לשימושים שניתן לעשות במרתף ולא הוכח גם שפישמן חזרה בה מהוראות החוזה בדבר כיסוי ההשקעה שחלה על פושקין, ואם פושקין לא בדקה את המידע שהיה נגיש לה לגבי אפשרות השימוש במרתף ולא טיפלה בהסדרת הרישיון, אין לה להלין אלא על עצמה והיא אינה זכאית להחזר ההשקעה.

טענת פושקין לגבי איזור הישיבה החיצוני

11.
פושקין טענה כי פישמן גבתה דמי שכירות גם עבור אזור הישיבה החיצוני בשטח של כ-33 מ"ר שהוגדר וסומן בלורד שחור בתשריט, כשפושקין לקחה בחשבון שאזור זה, המהווה חלק אינטגראלי מהמסעדה יהווה אזור המתנה והסעדה והשקיעה באזור זה כ-173,000 ₪ בסגירת מרפסת החורף, עבודות שונות, התקנת דק וציוד גן, ולתדהמתה עיריית ת"א הורתה לה לפנות שטח זה שכן מדובר בשטח פינוי ליציאת חירום ומעבר לדיירי הבניין והוגש כנגדה כתב אישום והשקעתה ירדה לטימיון.
בית המשפט דחה טענה זו וקבע שמהתשריט שהינו חלק מהסכם השכירות עולה בבירור שהצדדים עשו אבחנה בין שטח המושכר אשר סומן בצהוב לשטח אזור הישיבה החיצוני אשר סומן באדום, ושבניגוד לטענות פושקין, שטח אזור הישיבה החיצוני לא היה חלק משטח המושכר, ולא שולם בגינו דמי שכירות.
כן עולה מהסכם השכירות שפושקין לא רשאית להציב או להוציא מטלטלין ו/או פרטי ריהוט מחוץ למושכר למעט בשטח האדום שהוסכם שהוא מחוץ למושכר, ברם ניתנה לפושקין ע"י פישמן האפשרות להשתמש בשטח זה בשימושים שננקבו, כפוף לתנאי הסכם השכירות והתחייבויותיה של פושקין לטפל בנושא הסדר הרישיון.
בית המשפט קבע כי חובתה של פושקין היה לערוך בירור בעירייה לוודא שניתן לקבל היתר ביחס לשטח זה, כשמדובר במידע זמין ונגיש ופושקין בחרה להסתמך על מראה עיניים שבמקום הייתה כבר פרגולה שנבנתה על ידי אר. די. בי.
כך גם הוראות הסכם השכירות מטילות על פושקין אחריות מוחלטת בכל הנוגע לקבלת רישיון מול הרשות המוסמכת ולא הוכח שפושקין פנתה לפישמן בעניין הרישיון המתייחס לאזור הישיבה החיצוני ופישמן הטעתה אותה באופן כלשהו, ומדובר בסיכון שלקחה על עצמה פושקין בלא שעברה בירור אלמנטרי בעניין זה.

טענת פושקין לגבי תשלומי הארנונה

12.
פושקין טענה שפישמן מסרה דיווח שגוי לעירייה ועל כן חוייבה תשלומי ארנונה שאינם תואמים את שטח המושכר באופן שחוייבה על פי שטח של 485 מ"ר בעוד שטח המושכר 332 מ"ר ושפניותיה בעניין זה לעירייה הושבו ריקם שכן החישוב מבוסס על נתונים שסיפקה פישמן והיות שפישמן מסרה דיווח שגוי לעירייה עליה לשאת בחיוב דמי הארנונה העודפים ומדובר בעשיית עושר ולא במשפט ע"י פישמן.
בית המשפט דחה את טענות פושקין וקבע שחובת תשלום הארנונה חלה על פי הסכם השכירות על פושקין שיכלה להגיש השגה על קביעת העירייה ושלא הוכח שפישמן מסרה דיווח כוזב לעירייה אלא הוכח שפישמן דיווחה לעירייה שפושקין נכנסה בנעליה של אר. די. בי.
אם מסיבה כלשהי מצאה העירייה לחייב את פושקין בארנונה בשטח גדול יותר (לפי עדות כלסי ייתכן והחיוב נבע מעבודות הבנייה שבוצעו ע"י פושקין מחוץ לשטח המושכר כמו סגירת מרפסת החורף), יכלה פושקין לברר מה מקור החיוב ולא הוכח שידה של פישמן הייתה בחיוב היתר של הארנונה.

13.
בית המשפט קיבל את תביעת פושקין לגבי נזקי חשמל במושכר (76,418 ₪), וכן נזקי ביוב (4,660 ₪) וחייב את פישמן לשלם לפושקין סכומים אלו.

14.
בית המשפט קיבל גם חלק מהתביעה שכנגד שהגישה פישמן כנגד פושקין וחייב את פושקין לשלם לפישמן סך של 77,546 ₪ וזאת בגין חובות אר. די. בי שפושקין לקחה על עצמה לשלמם לפי נספח א' להסכם השכירות וקבע שחוב זה הוכח מתצהירו של מר כלסי כיצד חושב החוב, עדות שלא נסתרה והיא מתיישבת עם האמור בכרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהירו.

טענות פושקין בערעור

15.
למעשה פושקין חוזרת על כל טענותיה הן לגבי החיוב בארנונה ועשיית העושר ולא במשפט ע"י פישמן, הן לגבי שטח המושכר, הן לגבי השימוש בשטח החיצוני, הן לגבי גז הראדון והן לגבי התביעה שכנגד שלטענתה לא הוכחה.

16.
מנגד פישמן מאמצת את קביעותיו של בית משפט קמא שהינן קביעות עובדתיות שאין מקום לערכאת הערעור להתערב בהן והן מבוססות ומעוגנות בחומר הראיות ובעדויות ובהסכם השכירות.

דיון

לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון, אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור.

17.
מדובר ב

פסק דין
שרובו ככולו עובדתי שבו נקבעו קביעות עובדתיות וממצאים עובדתיים רבים, תוך אימוץ למעשה של טענות פישמן והאמור בעדותו ובתצהירו של מר כלסי והעדפת עדותו על פני עדויות פושקין ועדות דלגדטי שלא התקבלה, קביעות שכידוע ערכאת הערעור לא תתערב בהן בנקל ולא מתקיימות במקרה דנן נסיבות חריגות המצדיקות סטיה מכלל זה.

18.
במקרה דנן ניתן לעשות שימוש בתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדחות את הערעור בהתבסס על הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית התומכים במסקנות המשפטיות ולא מצאנו שנפלה בהם טעות שבדין (ראו ע.א 9065/12 חברת ז.כ למדידות והנדסה בע"מ נ' עיריית אשקלון (7/4/14)).

19.
מעבר לצורך וכחיזוק לנ"ל אציין כי ממצאיו של בית המשפט מעוגנים בהסכם שכירות מפורט מפורש וברור התומך בגירסת פישמן, כאשר טענות פושקין הינן ברובן טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב.

20.
לא ניתן להתעלם גם מכך שנציגו של מר זכרנקו, מר דלגדטי שהינו בעל מניות בפושקין הוא זה שניהל את המו"מ להסכם השכירות וכניסת פושקין למושכר במקום אר. די. בי, כאשר מדובר באיש עסקים מנוסה, שלמד כלכלה ומינהל עסקים, היה מיוצג על ידי עורכי דין שיעצו לו ושהייתה לו נגישות הן לעירייה והן למידע שהיה יכול לקבל לגבי המושכר, לפחות מזכרנקו, הקשור הן לחברה השוכרת הקודמת אר. די. בי והן לחברת פושקין.
זאת, כאשר פושקין היא זו שיזמה את השכרת המושכר על ידה במקום אר. די. בי, כשהמושכר היה מוכר היטב לפושקין.
לכן בדין נדחה טענתו של דלגדטי שחתם על הסכם השכירות תחת מחאה ונאלץ בעל כורחו לחתום עליו (עמוד 27 לפרוטוקול מיום 24/12/12).

21.
כך העידו גם מר כלסי ועוה"ד של פישמן עו"ד אמיר דנאי שהסכם השכירות נחתם ע"י דלגדטי שהציג עצמו כנציגו של זכרנקו שניהל את המו"מ הן לסיום השכירות של חברת אר. די. בי והן את המו"מ להשכרת הנכס לפושקין במקום אר. די. בי, תוך רצון להצלת השקעת זכרנקו באר. די. בי על מנת שימשיך להפעיל את המסעדה ושפושקין ודלגדטי הכירו היטב את המושכר ואת אפשרות השימוש בו.

22.
הוראות הסכם השכירות הינן ברורות וחד משמעיות ועולות בקנה אחד עם העדויות והראיות שבית משפט קמא קיבל.
הסכם השכירות קבע מפורשות ששטח המרתף הינו כ-72 מ"ר ברוטו כמתואר בתשריט שצורף להסכם השכירות ובתשריט מופיע השטח של 59 מ"ר נטו וכתוב במפורש שמדובר בשטח נטו וניתן להיווכח שמדובר באותו מרתף וההבדל הינו בין שטח ברוטו לנטו, כשהתשריט לקוח מספר הנכס בעירייה שצורף לתצהירו של מר כלסי שעדותו התקבלה על ידי בית המשפט.

בהסכם השכירות נאמר גם שהשוכר בדק את המושכר, המבנה והשימושים המותרים בו על פי כל דין ומצא אותו מתאימים לצרכיו ולמטרת השכירות מכל בחינה (המבוא להסכם השכירות).
כן נאמר בהסכם השכירות שהשוכר לא יהיה רשאי להוציא ולהציב מחוץ לשטח המושכר גופו, למעט בשטח האדום המסומן בתשריט, מטלטלין או פרטי ריהוט מכל סוג שהוא ולא לעשות כל שימוש בשטחים שמחוץ למושכר לאחסנה ו/או ישיבה ו/או כל שימוש אחר למעט מעבר (סעיף 6.2 להסכם השכירות).

כך גם נאמר בהסכם השכירות (בסעיף 9), כי השוכר מצהיר במפורש כי הוא מוותר מראש על כל זכות, אם יש לו כזו בכלל, לתבוע מהמשכיר תשלום כלשהו עבור כל שינוי או התאמה שיעשו על ידו במושכר, או תשלום עבור השקעות במושכר.

כן נאמר כי המשכיר ראה את המושכר במצב בו הוא נמצא בעת חתימת הסכם השכירות ומסכים לקבלו במצב זה ומוותר על כל טענה מחמת אי התאמה או מסיבה אחרת (סעיף 10 להסכם השכירות).
כן נאמר בהסכם השכירות כי השוכר אחראי בלעדית לקבלת רישיון עסק וכל הנדרש על פי הרשויות המוסמכות ועליו לשאת בתשלום הכרוך בכך (סעיף 11 להסכם השכירות), ושהשוכר מתחייב לא לעשות שינויים ו/או תוספות במושכר בלא קבלת הסכמת המשכיר לכך מראש ובכתב (סעיף 12 להסכם השכירות).

23.
מהוראות הסכם השכירות והעדות של מר כלסי שהתקבלה על-ידי בית משפט קמא עולה אכן ששטח המרתף היה 72 מ"ר ברוטו (59 מ"ר נטו) כשיש לציין גם שבכל מקרה פושקין ידעה היטב מה היא שוכרת, שכרה את השטח כפי שהוא (

as is
) וראתה במו עיניה את המושכר כך שקשה להבין את טענותיה לגבי גודל המושכר.

24.
כך גם, יש לדחות את טענות פושקין, המיתממות במקצת, לכך שפישמן היא זו שהורשעה כבעלים בעניין הפרגולה (טענה שלא נטענה בתביעה) ולא פושקין. זאת משבית משפט קמא קבע עובדתית כי הפרגולה הוקמה על ידי אר. די. בי, וכן שהוכח בראיות שפושקין ביצעה עבודות בניה ללא היתר (ראו עדות מר דגלדטי בעמודים 28 – 29 לפרוטוקול מיום 22/12/12), ללא אישור לכך מפישמן וללא רשות לכך בהסכם השכירות של סגירת שטח פתוח והפיכתו לשטח ישיבה במסעדה וגם אם לא הורשעה פושקין בכך אין זה גורע מהקביעות העובדתיות של בית משפט קמא ובכל מקרה הפרגולה לא מכשירה את העבודות האחרות שנעשו ע"י פושקין.

25.
מהראיות ומהסכם השכירות הוכח שהשטח החיצוני לא היה חלק מהמושכר, לא שולמו בגינו דמי שכירות, כשפושקין סגרה את השטח ומר דגלדטי אף הודה בעשיית קיר זכוכית וחלונות ללא היתר בניה, ובניגוד להוראות ההסכם.

26.
כך גם ברי כי פושקין יכלה לברר את כל הפרטים והמידע (שלכאורה הייתה אמורה לדעת אותו מאר. די. בי) בעירייה והיא גם ויתרה בהסכם השכירות על כל זכות או טענה לגבי שינוי או התאמות שעשתה במושכר.

27.
כך גם לגבי תשלומי הארנונה, הדיווח של פישמן נעשה, כפי שקבע בית משפט קמא, לגבי כניסת פושקין לנעליה של אר. די. בי, תוך הצגת החשבונות ששולמו על ידי אר. די. בי, בלא ציון גודל של שטחים. גם אם סברה פושקין שהשטחים שהיא מחוייבת בהם לא תואמים למציאות הייתה צריכה לפעול בעניין זה בעיריה ולא לבוא בטרוניה כלפי פישמן ובכל מקרה פושקין לא הוכיחה שפישמן נהנתה מתשלומיה לעיריה ועשתה עושר ולא במשפט.

28.
לגבי התביעה שכנגד, בית המשפט קיבל את עדותו של מר כלסי שאכן היה קיים חוב של אר. די. בי.
אין מחלוקת שפושקין לקחה על עצמה בנספח א' להסכם השכירות לשאת בכל ההתחייבויות שהתחייבה בהם אר. די. בי ובית המשפט קיבל את גירסתו של מר כלסי לגבי החוב שנותר לאר. די. בי (שמר דגלדטי העיד בתצהירו בסעיף 14 שאולץ לחתום על ההתחייבות לתשלום החוב הנותר של אר. די. בי) וקבע שבסופו של דבר לא נסתרה ולא הופרכה עדות כלסי המתיישבת עם כרטסת הנהלת חשבונות שצורפה לתצהירו, כשסכום החוב הינו מעבר לסכום שנגבה ממימוש הערבות הבנקאית של אר. די. בי, ואין מקום להתערב בקביעות עובדתיות אלו.
יש לציין גם שהסכום שהופקד בנאמנות בהסכם הפשרה בפני
כבוד השופטת אברהמי (227,000 ₪) נועד גם לכיסוי הנטען של חובות העבר של חברת אר. די. בי.
29.
בסופו של יום, מדובר כאמור בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא המעוגנות בחומר הראיות ובעדויות של עדי פישמן שבית המשפט קיבלן, המשתלבות עם הסכם השכירות, תוך דחיית טענות פושקין לגבי מצגי שווא, הסתרת מידע, חוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט מצד פישמן, ולכאורה ניתן להיווכח שמדובר בהתחמקות שיטתית של פושקין מתשלום החוב לפישמן שנאלצה להגיש תביעות ולנהל הליכי משפטיים כדי לקבל את המגיע לה מהסכם השכירות עם פושקין.

התוצאה

30.
התוצאה הינה שאמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור ולחייב את המערערת – פושקין לשלם למשיבה – פישמן שכ"ט עו"ד בסך של 35,400 ₪.
לגבי בקשתה של פישמן ליתן הוראות לגבי הכספים המופקדים בנאמנות, לא מדובר בחלק מהערעור ואין אנו נדרשים לפרש פסקי דין שנטען שניתנו בהסכמת הצדדים ואת הדברים העולים מאותם פסקי דין, ופישמן רשאית כמובן לפעול כראות עיניה לצורך קבלת הכספים שהופקדו בנאמנות.
הערבון שהפקידה המערערת - פושקין יועבר למשיבה – פישמן, באמצעות באי כוחה, על חשבון הנפסק לעיל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ד"ר קובי ורדי
, שופט,
ס"נ-אב"ד

השופט ח' ברנר
:

אני מסכים.

חגי ברנר, שופט

השופט ש' יעקובוביץ
:

אני מסכימה.

שלומית יעקובוביץ, שופטת


הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי
, ס"נ.

ניתן היום,
ד' ניסן תשע"ה, 24 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.


ד"ר קובי ורדי
, סג"נ, שופט- אב"ד


חגי ברנר, שופט

שלומית יעקובוביץ', שופטת








בית משפט מחוזי / פושקין ניהול מסעדות בע"מ נ' נכסי משפחת פישמן בע"מ (פורסם ב-ֽ 24/03/2015)