פסקי דין על דעי דניאל | פסקי דין על דעי מרים | פסקי דין על אל אסמר נעים | פסקי דין על אמסיס אסתר | פסקי דין על אל אסמר פאוזי | פסקי דין על אל אסמר לילה | פסקי דין על אל אסמר אמיל | פסקי דין על אל אסמר רמזי |

1692/01 ברע     26/08/2001




ברע 1692/01 דעי דניאל, דעי מרים נ' אל אסמר נעים, אמסיס אסתר, אל אסמר פאוזי, אל אסמר לילה, אל אסמר אמיל, אל אסמר רמזי




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
ברע 001692/01


בפני
:
כב' השופטת גרסטל הילה







בעניין:
דעי דניאל

דעי מרים

המבקשים





נ ג ד


אל אסמר נעים

אמסיס אסתר

אל אסמר פאוזי

אל אסמר לילה

אל אסמר אמיל

אל אסמר רמזי

המשיבים

החלטה

1. זוהי בקשת רשות לערער על החלטות בית משפט השלום ברמלה (כב' סגן הנשיא ברוך) מיום 3.4.01 ומיום 8.5.01.

2. הרקע לבקשה:

א. המשיבים הגישו נגד המבקשים תובענה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 3459/99), לפינוי דירה הנמצאת ברחוב טולדנו 2 בלוד (להלן – "הדירה" או "הנכס").

ב. ביום 4.1.01 היה אמור להערך דיון בפני
כבוד הרשמת גינדיק בבקשת הרשות להתגונן שהגישו המבקשים. הדיון נקבע לשעה 9.30. בשעה 9.40, משלא התייצבו המבקשים או בא כוחם, מחקה כב' הרשמת גינדיק את בקשת הרשות להתגונן בשל אי התייצבות המבקשים, ופסקה הוצאות לטובת המשיבים (להלן: - "החלטת הרשמת").
בקשה לביטול החלטה זו נדחתה ביום 23.5.00.
ג. המבקשים הגישו ערעור על החלטת הרשמת כאמור לעיל, וביום 6.3.01 התקיים דיון בערעור בפני
סגן נשיא בית משפט השלום ברמלה, כבוד השופט ברוך. הצדדים הגיעו, בעזרת השופט הנכבד, להסכמה לפיה יבוטל פסק דינה של הרשמת גינדיק שניתן נגד המבקשים ביום 5.1.00 והחלטת הרשמת גינדיק מיום 23.5.00, זאת בכפוף לתשלום הוצאות. משמעות החלטה זו, הינה ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשים בהעדר הגנה, בכפוף לתשלום הוצאות תוך מועד קצוב.

ד. ההוצאות שנקבעו בהחלטת השופט הנכבד מיום 6.3.01 לא שולמו במלואן ובמועדן, וביום 3.4.01 ניתנה החלטת סגן הנשיא השופט ברוך (להלן – "ההחלטה הראשונה"; אשר לטענת ב"כ המבקש הובאה לידיעתו רק ביום 6.5.01 וצורפה כנספח ד' לבר"ע), בבקשת המבקשים להארכת מועד לתשלום ההוצאות, לפיה:

”בין אם בוטלו החלטות הרשמת ובין אם לאו, הרי שב"כ המערערים מאשרים שלא שילמו את מלוא הסכום במועד. תשלום מלוא הסכום, במלואו ובמועדו היה תנאי לביטול פסק הדין, למערערים ניתנו הזדמנויות על גבי הזדמנויות והם לא ידעו לנצלן. פסק הדין ישאר על כנו".

לטענת ב"כ המבקשים, ניתנה החלטה נוספת ביום 8.5.01 על ידי סגן הנשיא ברוך (בבקשה להארכת מועד), לפיה נקבע כי הדיון בתיק הסתיים (ההחלטה לא צורפה לבר"ע עד למועד כתיבת ההחלטה; כל שצורף הוא הודעת פקסימיליה ממשרד ב"כ המשיבים לפי ניתנה החלטה טלפונית כי הדיון בתיק הסתיים – צורף כנספח ו' לבר"ע), (להלן – "ההחלטה השניה").

ה. הבר"ע דנן הוגשה, כאמור, הן על ההחלטה הראשונה והן על ההחלטה השניה.

3. ב"כ המבקשים טוען בבקשת הרשות לערער כי שילם רק חלק מהסכום שהושת עליו עקב טעות אריתמטית, בתום לב, וכי מיד כאשר נתגלתה לו טעותו הסדיר את התשלום. כן טען ב"כ המבקשים בבקשה כי בית המשפט התעלם מנסיבותיהם האישיות הקשות של המבקשים ובפועל, המשמעות הינה פינוי משפחה מוכת גורל מדירה בדיירות מוגנת.

4. ב"כ המשיבים עומד על ריבוי ההליכים בתובענה ועל ריבוי המחדלים הדיוניים של המבקשים (אי הגשת כתב הגנה, אי התייצבות לדיון, הגשת כתב הגנה בניגוד להחלטות), העולים כדי זלזול בבית המשפט. כן מצביע ב"כ המשיבים על ריבוי ההזדמנויות שניתנו למבקשים לתיקון מחדליהם אלה, ובין היתר מציין הוא שהדיון בתיק אף הגיע לערעור בפני
בית המשפט המחוזי (ע.א. 2456/00), אשר נמחק.

ב"כ המשיבים טוען כי המבקשים לא מילאו אחר התנאי המהותי לתשלום הוצאות שנפסקו לחובתם ואשר היווה תנאי להארכת מועד. לפיכך, מתן רשות לערער, תהווה, לגישת ב"כ המשיבים, עשיית פלסתר של ההליכים בבית משפט קמא.

כן טוען ב"כ המשיבים שהמבקשים אינם תמי לב בשל מחדליהם הדיוניים ובשל כך שאינם משלמים שכר דירה משך שנים ואף בנו בנכס נשוא המחלוקת קומה נוספת, ללא רשות המשיבים, שהינם בעלי הנכס.

לגישת ב"כ המשיבים על הבקשה להדחות על הסף שכן המבקשים לא צרפו תצהיר לבקשתם, ואיחרו את המועד להגשת הבר"ע על ההחלטה הראשונה (לטענתו, ב"כ המשיבים קיבל את ההחלטה לידיו עוד באותו יום, ה- 3.4.01). כן טוען ב"כ המשיבים כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח כי אכן ההחלטה הראשונה נמסרה לידיהם רק ביום 6.5.01. לטענת ב"כ המשיבים לא הצביעו המבקשים גם על טעם מיוחד להארכת מועד.

5. בתגובה לתגובה מטעם המבקשים, שב ב"כ המבקשים בשנית על טענתו לפיה המשיבים "חטפו"

פסק דין
וטען שהמבקשים הם שזורים חול בעיני בית המשפט ונוהגים שלא בתום לב. כן מאזכר ב"כ המבקשים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו התומך באי פינוי מרשיו הנכס. ב"כ המבקשים טוען, בנוסף, לשוני בין פסקי הדין רע"א 83/01, טובה וייס נ' יוסף מרדכי (טרם פורסם), ורע"א 2839/98, חפזי עבוד ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, דינים עליון, כרך נד, 7, עליהם מסתמך ב"כ המשיבים, לבין המקרה דנן, ולדעתו, לאור שוני זה אין להלכה בעניינים אלה נפקות לעניין דנן.
ב"כ המבקשים שב וטוען לעניין האיחור בהגשת הערעור, כי אין למשיבים אישור מסירה וכי צרוף תדפיס מחשב מבית משפט השלום אינו מעיד על אישור מסירה. ב"כ המבקשים טוען בנוסף שלא הצליח לברר טלפונית האם נתקבלה ההחלטה הראשונה. לעניין נטל הראיה טוען ב"כ המשיבים כי נטל זה מוטל על המבקשים הטוענים כי ההחלטה נתקבלה עוד קודם ליום 6.5.01.

6. לאחר שעיינתי בהשתלשלות האירועים בתיק זה, בכתבי בי-דין הרבים שצורפו, וכן בטענות הצדדים, לא מצאתי מקום ליתן למבקשים רשות לערער.

אמנם, התובענה נשוא הבר"ע הינה תביעה לפינוי המבקשים מנכס, וככזו, ראוי במיוחד כי המבקשים יזכו ליומם בבית המשפט, והגשמת תכלית זו, ראוי כי "תרפא" מחדלים דיוניים וטעויות דיוניות, עליהם ניתן "לפצות" את המשיבים באמצעות פסיקת הוצאות.
אלא שבמקרה שלפני, שורת המחדלים הדיוניים כה ארוכה, עד שדומה שניסיון לפצות עליה באמצעות הוצאות אינו יעיל, ולפיכך אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.

ראש וראשית, ההחלטה השניה, עליה נתבקשה הרשות לערער לא צורפה לבר"ע, או לתגובה לתגובה מטעם המבקשים – ולפיכך, כביכול, לא היה צריך שתתקבל הבקשה לרישום. ראה לעניין זה תקנות 419 ו- 421 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 לעניין ערעור, ותקנה 404 לאותן התקנות המאמצת הוראת תקנה 419 לעניין בקשת רשות ערעור.

כעניין נוסף, אין דעתי נוחה מטענת ב"כ המבקשים לפיה ההחלטה הראשונה נמסרה לידיו רק ב- 6.5.01 שכן משהגיש ב"כ המבקשים עצמו את הבקשה, כיצד "ישן על זכויותיו" ולא טרח לברר את גורל בקשתו, עד ליום 6.5.01.
לפיכך, סביר כי המבקשים איחרו את המועד להגשת הבר"ע, ולא הוגשה כל בקשה להארכת המועד כפי שגם לא צויין כל טעם לאיחור, אלא שמוכנה אני להניח בעניין זה הנחה לטובת המבקשים כי לא אחרו את המועד שכן בטעם זה, כלשעצמו, אין כדי לשנות את מסקנתי הסופית.

בכך לא תמו שגיאותיהם של המבקשים שכן הבר"ע דנן הוגשה, רק בשמו של מר דעי דניאל
, ולא בשמם של שני הנתבעים בבית משפט קמא (ורק בתגובה לתגובה מטעם המבקשים, טרח ב"כ המבקשים לשנות מציאות זו).

לגופו של עניין אציין כי בערכאה דלמטא ניתנו למבקשים הזדמנויות הוגנות לתיקון מחדליהם ואיחוריהם, בדרך של תשלום הוצאות שיהוו תנאי לביטול פסק הדין שניתן נגדם.
אלא שבמקום לפעול על פי האמור בהחלטה השניה, כלשונה, אשר לטעמי, עשתה צדק עם המבקשים ואיפשרה להם לשלם באיחור הוצאות כנגד ביטול פסק הדין, בחרו המבקשים שוב לאחר את המועד ולסטות מהחלטת בית משפט קמא.

מהלך דברים זה מוביל למסקנה שהמבקשים בחרו לנהל את ענייניהם, כשיטה, בדרך שגויה שסוטה מהתקנות ומהוראות בית המשפט.
דרך זו מתעלמת הן מאינטרס המשיבים לסופיות הדיון, והן מאינטרס יתר בעלי הדין בתובענות אחרות כי משפטים יתקיימו ביעילות (וראה לעניין זה דבריו של המשנה לנשיא השופט ש.לוין בעניין רע"א 83/01 טובה וייס נגד יוסף מרדכי, טרם פורסם).

יוצא אפוא כי אין מנוס אלא לדחות את הבקשה.
חסד עושה אני עם המבקשים ואיני פוסקת נגדם הוצאות.

המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים בדואר רשום.


ניתנה היום ז' באלול, תשס"א (26 באוגוסט 2001) בהעדר הצדדים.


גרסטל הילה
, שופטת












ברע בית משפט מחוזי 1692/01 דעי דניאל, דעי מרים נ' אל אסמר נעים, אמסיס אסתר, אל אסמר פאוזי, אל אסמר לילה, אל אסמר אמיל, אל אסמר רמזי (פורסם ב-ֽ 26/08/2001)