פסקי דין על דוד קונין | פסקי דין על חיים גפני | פסקי דין על בנק מזרחי טפחות |

1237/13 עא     05/04/2015




עא 1237/13 דוד קונין נ' חיים גפני, בנק מזרחי טפחות בע"מ




פסק-דין בתיק ע"א 1237/13



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים


ע"א 1237/13



לפני:

כבוד השופט י' דנציגר


כבוד השופט י' עמית


כבוד השופט נ' סולברג


המערער:
דוד קונין



נ


ג


ד



המשיבים:

1. חיים גפני



2. בנק מזרחי טפחות בע"מ
(פורמלי)


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 6.1.2013 בה"פ 37568-11-10 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי


תאריך הישיבה:
י"ב בניסן התשע"ה

(1.4.2015)

בשם המערער:
עו"ד יצחק ברקוביץ

בשם המשיב 1:
עו"ד זיו אימברג


פסק-דין

השופט י' דנציגר

:

1.
בין המערער לבין חברת
bh
רומניה בע"מ (להלן:
החברה
), נחתמו, באמצעות המשיב בשנת 2007 מספר הסכמים לרכישת קרקעות ברומניה. בין היתר סוכם כי המערער ירכוש מהחברה, באמצעות המשיב, קרקעות בתמורה לסך של 95,000 דולר. סוכם כי המערער ימכור למשיב את זכויותיו בדירה מסוימת באשדוד (להלן:
הדירה
) תמורת 75,000 דולר, וכי סכום זה ישמש לרכישת הקרקעות ברומניה. בד בבד עם חתימת הסכם המכר בנוגע לדירה, אישר המערער בחתימתו כי קיבל מהמשיב תשלום מזומן בסך 25,000 דולר. לאחר שהמערער קיבל מסמך בשפה האנגלית הנחזה להיות אישור לבעלותו בקרקעות ברומניה (להלן:
מסמך האישור
), הוא חתם על מסמך נוסף שבו אישר שקיבל את מלוא התמורה עבור הדירה. כפועל יוצא נרשמה על הדירה הערת אזהרה לטובת המשיב על סך 225,750 ש"ח, כשמנגד קיבל המשיב הלוואה בסכום זהה מהמשיב הפורמאלי – בנק מזרחי טפחות בע"מ
(להלן:
הבנק
) – בשיק בנקאי לטובת המערער, שיק שאותו הפקיד המערער בחשבונו ולאחר מכן העביר בהעברה בנקאית את מלוא הסכום לחשבון "צ'יינג'" שמסר לו המשיב. אחר כל אלו, הועברו הזכויות בדירה על שם המשיב.

2.
בחלוף מספר חודשים החל המערער לחשוד כי המשיב הונה אותו והוציא ממנו כספים במרמה, וכי מסמך האישור חסר תוקף, וביקש לתבוע את המשיב בהליך בוררות לפני האדמו"ר מפיטסבורג, בתביעה לביטול ההסכם והשבת הכספים שאותם שילם למשיב. לאחר שהאדמו"ר מפיטסבורג הודיע כי אין הוא מסכים לנהל את הליך הבוררות, עברה ההתדיינות לבוררות בבית הדין הרבני האזורי באשדוד, אך גם הליך זה לא צלח נוכח חוסר נכונות מצד המשיב לשתף פעולה עם ההליך.

3.
בתביעה שאותה הגיש המערער כנגד המשיב בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, טען המערער כי הוא הוטעה על ידי המשיב וכי זה האחרון רימה אותו בכל הנוגע לרכישת הקרקעות ברומניה. עוד נטען כי מסמך האישור "אינו שווה את הנייר עליו נכתב" והוא חסר תוקף.


כמו כן טען המערער כי מאחר שהמשיב הציג עצמו כמנהל החברה, ומאחר שהסכם מכירת הדירה נעשה ישירות מולו, חב המשיב בחבות אישית כלפי המערער בגין כל מצגי השווא ומעשי המרמה שביצע. לפיכך, טען המערער, הוא זכאי לבטל את העסקאות ואת הסכם מכירת הדירה, וכפועל יוצא הוא זכאי להשבת כל כספיו.

4.
מנגד, טען המשיב כי הוא לא היה מעולם מנהל בחברה ולא הציג עצמו ככזה, וכי הוא פעל כמשווק מטעם החברה ותו לאו. כן טען המשיב כי הוא הציע למערער לפני שנחתמו ההסכמים לנסוע לרומניה ולבדוק את הדברים בטרם ישקיע מכספו, אך המערער לא ראה לנכון לקבל עצה זו ובחר להסתמך על אישורו של האדמו"ר מפיטסבורג לביצוע העסקה. עוד טען המשיב כי עסקת רכישת הקרקעות ברומניה ועסקת רכישת הדירה באשדוד לא היו עסקאות חליפין אלא עסקאות עצמאיות לחלוטין, וכי הוא שילם למערער תמורה מלאה עבור הדירה ונושא בתשלום החזר ההלוואה לבנק, וכי
סכום ההלוואה שהועבר מהבנק למערער ומהמערער ל"צ'יינג'" הועבר לחברה על חשבון רכישת המגרשים. המשיב טען כי שוק הקרקעות ברומניה קרס, וכתוצאה מכך רוכשים רבים, דוגמת המערער, הפסידו את השקעתם, אך אין בכך כדי להעיד על מרמה כלשהי.

5.
בית המשפט המחוזי (השופטת
ר' ברקאי
) דחה בפסק דינו את תביעת המערער, בקובעו כי זה לא הרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל עליו להוכחת טענות הטעיה ומרמה. נקבע שהמערער הודה בחקירתו הנגדית שלא בדק אישית את טיב העסקה, לא טרח לטוס לרומניה ולבדוק את הדברים מקרוב, ואף לא שכר את שירותיו של מומחה שיבדוק עבורו את העסקה, ובפרט אם החברה רכשה קרקעות ואם זכויותיו נרשמו בספרים, כפי שעלה ממסמך האישור. עוד נקבע שהמערער אישר כי הוא ראה לנכון להסתמך על האישור שקיבל לביצועה של העסקה מהאדמו"ר מפיטסבורג. בית המשפט קבע כי טענות המערער מתמצות בכך שהקרקע לא שווה כלום ואין מה לעשות איתה או ששילם על הקרקע סכום הגבוה משווייה האמיתי.


עוד קבע בית המשפט כי המערער לא נקט בהליכים נגד החברה שהיו מאפשרים לו לדרוש התייצבותה עם מסמכיה לפני בית המשפט. בית המשפט ציין כי התנהלותו של המערער היתה תמוהה, משבחר להשקיע סכום כסף ניכר מבלי לבדוק את הממכר. בית המשפט קבע כי המערער לא הוכיח ששילם עבור הקרקעות מחיר שהינו גבוה ממחיר השוק (באותה עת), אך אף אם אכן כך היה המצב, אין די בכך כדי לבסס טענת הטעיה או מרמה, זאת בהעדר נסיבות מיוחדות של עושק או כפייה. לכל היותר, כך נקבע, מדובר בטעות בכדאיות העסקה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המערער הינו אדם בגיר שעשה בעבר עסקאות והבין את משמעות מעשיו, ואין בכשלון השקעתו ובהפסד כספו משום מרמה מצד המשיב. לבסוף נפסק כי מאחר שלא עלה בידי המערער להניח תשתית ראייתית המעידה על הטעיה או מרמה, אין צורך לבחון את שאלת חבותו האישית של המשיב כמנהל החברה כביכול, ואף לא את הטענה כי מדובר היה בעסקאות חליפין.

6.
בערעורו טוען המערער כי הוא בחור ישיבה צעיר, חסר כל נסיון עסקי והדיוט בכל הנוגע לעסקי מקרקעין. נטען כי המשיב גזל את דירתו במרמה ובהטעיה מבלי לשלם לו דבר תמורתה, וכי שגה בית המשפט המחוזי כשנמנע מלהידרש לשאלת סיווגן של העסקאות כעסקאות חליפין (מֶכר הדירה למשיב בתמורה לקרקעות ברומניה). עוד נטען כי שגה בית המשפט בקובעו שהמשיב הוכיח ברמה נדרשת כי החברה רשמה את זכויותיו של המערער בספריה (זאת בהסתמך על טענות הנוגעות, בין היתר, לאי תקפות מסמך האישור בישראל בדרך בה הוצג, משלא אומת כנדרש על פי הדין הישראלי; לאי הצגת מסמך המקור; לכך שהמסמך אינו נושא את שמה של החברה כפי שצוין בהסכם ועוד).


המערער מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט עת קבע כי עליו מוטל היה הנטל לברר את אמיתות תוכנו של מסמך האישור, שעה שהנטל צריך היה להיות מוטל על המשיב (בין בהסתמך על טענת "פרעתי" שלכאורה נטענה על ידי האחרון, ובין בהסתמך על כך שהמשיב הציג עצמו כמנהל החברה או כמי שקרוב ומצוי בענייניה). עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט כשזקף לחובתו את העובדה שלא הגיש תביעה נגד החברה, שכן מדובר בחברה זרה שכלל לא הוכח שהיא קיימת. כן נטען כי שגה בית המשפט כשלא זקף לחובת המשיב את אי הבאתו לעדות של בעליה הנטען של החברה. המערער טוען כי שגה בית המשפט בקובעו כי לא עלה בידו להוכיח את טענת המרמה המיוחסת למשיב, שכן די היה ב"אותות המרמה" עליהם הצביע לצד הספקות והחשדות הרבים שמעוררת התנהלות המשיב, כדי להצדיק העברת הנטל למשיב להוכיח תקינות מעשיו. לנוכח כל האמור לעיל טוען המערער כי שגה בית המשפט כאשר נמנע מלהצהיר על בטלות הסכם המכר בשל הפרתו היסודית על ידי המשיב אשר לא שילם למערער את התמורה החוזית המוסכמת.

7.
המשיב טוען כי המערער שב ומעלה בערעורו טענות שנדחו על ידי בית המשפט המחוזי בהעדר תשתית ראייתית לביסוסן, וכי המערער מנסה בערעורו לערוך "משפט חוזר" או "שמיעה מחדש" של התיק. נטען כי המערער לא מתמודד בשום שלב עם קביעת בית המשפט המחוזי כי הוא לא בדק את העסקה ואת המסמכים בזמן אמת, ואף לא נענה להזמנת המשיב לטוס לרומניה ולבדוק בעצמו את הדברים. לפיכך טוען המשיב כי אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי, לפיה המערער לא הרים את נטל הראייה הנדרש ממנו, וכי אין כל מקום, בנסיבות העניין, להפוך את הנטל ולהעבירו לכתפי המשיב. כן נטען כי טענות המערער מופנות רובן ככולן כנגד הממצאים העובדתיים שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומשכך אין מקום לקבלן. המשיב מתייחס לכל טענות המערער שפורטו לעיל ודוחה אותן אחת לאחת, וטוען – בנוסף – כי הוא עשה מאמצים וצירף מסמכים המעידים כי החברה רשומה כדין ברומניה. לטענת המשיב שוק הנדל"ן ברומניה קרס לחלוטין והשקעות של גורמים ישראלים רבים (הן אנשים פרטיים והן חברות גדולות) ירדו כתוצאה מכך לטמיון. נטען כי ברי שאין בכך כדי להצדיק הטלת אחריות על המשיב, ובפרט שעה שטענותיו של המערער נטענו בעלמא וללא ביסוס ראייתי כלשהו.

8.
בדיון שהתקיים לפנינו ביום 9.4.2014, שמענו את טיעוני הצדדים על-פה, ובהמלצתנו הם הסכימו לנסות וליישב את חילוקי הדעות שביניהם בסיועו של מגשר. ביום 23.2.2015 הודיע בא כוח המערער כי הליך הגישור בין הצדדים לא צלח.

9.
בדיון שהתקיים לפנינו ביום 1.4.2015, הצענו לצדדים להסמיכנו להכריע במחלוקת על דרך הפשרה מכוח הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לאחר התייעצות הודיעונו באי כוח הצדדים כי לא הושגה הסכמה להכרעה בדרך זו.

10.
לאחר ששבנו ועיינו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ועמדנו על טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות, ואנו עושים לשם כך שימוש בסמכותנו בהתאם להוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. איננו רואים הצדקה כלשהי להתערב במקרה דנן בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי – ובפרט בקביעה כי לא עלה בידי המערער להרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל עליו להוכיח את טענותיו בדבר מרמה והטעיה מצידו של המשיב. במובנים רבים אל לו למערער לבוא בטענות אלא אל עצמו בנסיבות העניין, משבחר להימנע מבדיקה כלשהי של העסקה, בין באופן אישי ובין בסיועו של מומחה. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין תומכים לטעמנו במסקנה המשפטית שאליה הגיע בית המשפט המחוזי, ואף לא גילינו בפסק הדין טעות שבחוק.

11.
משכך, אנו מורים בזאת על דחיית הערעור. בנסיבות העניין לא ראינו לנכון לחייב בהוצאות.


ניתן היום, ט"ז בניסן התשע"ה (5.4.2015).


ש ו פ ט


ש ו פ ט
ש ו פ ט





_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


13012370_w22.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il







עא בית המשפט העליון 1237/13 דוד קונין נ' חיים גפני, בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/04/2015)