פסקי דין על הלאל אבו אחמד | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

25160-01/15 בל     05/04/2015




בל 25160-01/15 הלאל אבו אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 25160-01-15




לפני:

כב' הנשיאה
ורד שפר


המערער

הלאל אבו אחמד
, ת.ז. 037325693
ע"י ב"כ: עו"ד ופא חדאד - מוקלשי


נגד

המשיב


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם



פסק דין


1.
ביום 10.02.11 נפגע המערער בתאונה ונגרמו לו פגיעות, בגדרן שבר בעצם הבריח הדיסטלי משמאל ושברים בחוליות, ואלה הוכרו על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").
ועדה רפואית מדרג ראשון בדקה את המערער וקבעה לו נכות בשיעור של 0% נכות.
על החלטת הדרג הראשון הוגש ערר מטעם המערער, וועדה רפואית לעררים מיום 24.02.14 דחתה את הערר, תוך שקבעה את נכותו של המערער בשיעור של 0%
לפי פריט ליקוי 41(4)א' לרשימת הליקויים שבתוספת ל
תקנות הביטוח הלאומי
(קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.
בגין החלטת הוועדה לעררים הנ"ל הוגש ע"י המערער ערעור לבית דין זה אשר נדון במסגרת תיק בל 52462-03-14, וביום 17.09.14 ניתן

פסק דין
אשר
הורה להחזיר את עניינו של המערער לוועדה.
הוועדה התכנסה בשנית ביום 14.12.14 ושבה על קביעותיה.
מכאן הערעור שלפני.

2.
להלן תמצית טענות ב"כ המערער –
א.
החלטת הוועדה אינה מנומקת, והוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין.
ב.
נימוק הוועדה לאי קבלת חוות דעתו של פרופ' צינמן, וזאת תוך הסתמכות על בדיקת הרנטגן מיום 14.05.12, אינו מהווה קיום חובתה לפי פסק הדין.
ג.
הוועדה הייתה מחויבת לנמק מדוע מצבו של המערער אינו תואם הפעלת סעיף הליקוי באופן מותאם.
ד.
הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין בכל הנוגע לתחום האף אוזן גרון.
ה.
הוועדה לא התייחסה באופן מניח את הדעת לחוות דעתו של דר' בן דוד, ולפרק שבחוות הדעת המפנה למחקרים בעניין הטינטון.
ו.
לאור טעויותיה של הוועדה יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר.

3.
ב"כ המשיב, מצדו, טען כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. לטענתו, מדובר בקביעות רפואיות של הוועדה הנמצאות בתחום סמכותה המקצועית.

4.
ביום 16.11.14 נבדק המערער על ידי פרופ' אבי שצופק, מומחה לאף אוזן גרון. בחוות דעתו של פרופ' שצופק, נרשמו מפי המערער התלונות הבאות –

"
ירידה בשמיעה וטינטון כל הזמן, מפעיל טלוויזיה בחדר שינה, לא יכול לישון בלי זה
".

פרופ' שצופק רשם את ממצאיו וסיכם את דעתו כהאי לישנא -
"
להלן התייחסות היועץ לחו"ד של דר' בן דוד 28/6/13. דר' בן דוד מעריך נכותו של הנפגע בשיעור 10% בגין טינטון ו – 5% בגין שמיעה. היועץ אינו מסכים עם קביעות אלה, מכיוון שלפניי בדיקות עדכניות הסותרות קיומו של טינטון קבוע וליקוי שמיעה המזכה בנכות.
לפני היועץ עמדו בדיקות שמיעה סותרות מ – 25/1/12 שלא הצביעו על נכות שמיעה ונתמכה בבדיקות פלט קוכלרים ובדיקה מ – 13/9/12 שתיארה ליקוי שמיעה בתדר הדיבור.
עקב הסתירה בין 2 בדיקות, בוצעה בדיקת
bera
מ 26/12/13 התומכת בממצאי הבדיקה מ – 25/1/12, ולפיכך קבע היועץ שאין נכות שמיעה. היועץ מציין שוב שבדיקת השמיעה 25/1/12 וה
bera
לא היו לפני דר' בן דוד בחוות דעתו. באשר לטענת הטינטון, הרי הנפגע מתאר טינטון המעירו משינתו 5-6 פעמים בלילה וזאת טענה שלא מתיישבת עם טינטון באבחון מ – 25/1/12, מצוין שהנבדק לא שמע טינטון בבדיקה. בבדיקה 13/9/12 מסר על טינטון אולם זאת מאוחרת ורחוקה מהתאונה. הדינמיקה של טינטון לאחר חבלת ראש...שלא היה קיים כשנה לאחר התאונה לא סביר שיתעורר שנה ו – 9 חודשים לאחריה. מסיבה זו קבע היועץ שלא נמצאה נכות בשל טינטון בגין התאונה, ולא קיבל חו"ד בן דוד בתחום זה
".

5.

עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מראה כי הוועדה סיכמה את קביעותיה באופן הבא –
"
הוועדה עיינה בפסק הדין מיום 17.9.14. הוועדה מתייחסת שוב לקביעתו של פרופ' צינמן. בחוות דעתו לגבי השבר בעצם הבריח משמאל, ולקביעתו של דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף 39(2), המתאר אי התאחות של שבר בחלק האמצעי או הפנימי של עצם הבריח. לפי צילום הרנטגן שתיאר מתאריך 14.5.12 נראה מצב לאחר שבר בשליש האמצע של עצם הבריח משמאל אשר מחובר באיפוזיצה עם קיצור קל אך בציר טוב. לא מדובר בחוסר חיבור ולכן לא מוצדקת קביעת דרגת נכות בשל חוסר חיבור.
כמו כן, הוועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' שצופק מיום 16/11/14 ומקבלת את מסקנתו שאין נכות מבחינת א.א.ג.
הוועד לא רואה מקום לשנות את קביעתה הקודמת
".


דיון והכרעה -
6.
בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק
הדין, הרי שהשאלה היחידה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם
מילאה הוועדה אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין, זאת ותו לא.

הלכה פסוקה היא כי:
"משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו,
דב"ע נא/01-29
מנחם פרנקל
- המוסד לביטוח לאומי

, פד"ע כד 160).

7.
עיון בפסק הדין מיום 17.09.14 (
בל
52462-03-14

) מכוחו הושב עניינו של המערער לדיון בפני
הוועדה מעלה כי ההוראות שניתנו לה היו לפעול באופן הבא:
"
ב"כ המשיב
: בהמלצת בית הדין, מסכים להחזיר את עניינו של המערער לדיון בפני
הוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, תתייעץ עם המומחה היועץ הרפואי בתחום א.א.ג מטעמה, אשר יתייחס במנומק לחוות דעת של ד"ר בן דוד, אשר עמדה בפני
ו בבדיקה הראשונה שהוא ביצע, ביום 18/11/13.
לעניין התחום האורטופדי, ובהתאם להמלצת בית הדין, מסכים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס לחוות דעתו של פרופ' צינמן, אשר קבע למערער 10% נכות לפי סעיף 39 (2) מותאם, ותבחן, אם מצבו של המערער מתאים להפעלת אותו סעיף ליקוי מותאם
".

8.
עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מושא הערעור מראה שהוועדה, שכללה בין היתר רופאים מומחים בתחום הנוירוכירורגיה והאורטופדיה, והייתה, כמובן, באותו הרכב כפי שהייתה עובר למתן פסק הדין,
ציינה כי עיינה בפסק הדין האמור.

אשר לליקוי השמיעה והטינטון,
הוועדה התבקשה כאמור להתייעץ עם מומחה מטעמה אשר יתייחס לחוות דעתו של דר' בן דוד.
כפי שעולה מחוות דעת היועץ הרפואי, פרופ' שצופק, נמצאה התייחסה מנומקת לחוות דעתו של דר' בן דוד. פרופ' שצופק הבהיר היטב את השקפתו הרפואית ונימק את הסטייה ממסקנותיו של דר' בן דוד בשוני בין הממצאים שעמדו לפניו. בהקשר זה הפנה פרופ' שצופק לכך שעיקר השוני בין הממצאים נובע מבדיקות שמיעה (בדיקת שמיעה מיום 25.01.12 ובדיקת
bera
) עליהם התבססה קביעתו ואשר כלל לא עמדו בפני
דר' בן דוד. פרופ' שצופק הסביר מדוע העדיף לצורך קביעתו את בדיקת השמיעה מיום 25.01.12 על פני בדיקת השמיעה מיום 13.09.12, והסבריו מניחים את הדעת ותואמים את מסקנותיו הרפואיות.
הוא הדין גם באשר לעניין הטינטון. המומחה הסביר מדוע לדעתו לא ניתן לקשור את בעיית הטינטון עליה דיווח המערער במסגרת בדיקת השמיעה מיום 13.09.12 לתאונת העבודה, ובתוך כך הבהיר מדוע מסקנותיו שונות ממסקנותיו של דר' בן דוד: "
באשר לטענת הטינטון, הרי הנפגע מתאר טינטון המעירו משינתו 5-6 פעמים בלילה וזאת טענה שלא מתיישבת עם טינטון באבחון מ – 25/1/12, מצוין שהנבדק לא שמע טינטון בבדיקה. בבדיקה 13/9/12 מסר על טינטון אולם זאת מאוחרת ורחוקה מהתאונה. הדינמיקה של טינטון לאחר חבלת ראש...שלא היה קיים כשנה לאחר התאונה לא סביר שיתעורר שנה ו – 9 חודשים לאחריה. מסיבה זו קבע היועץ שלא נמצאה נכות בשל טינטון בגין התאונה, ולא קיבל חו"ד בן דוד בתחום זה
".
פעולות הוועדה בעניין זה, אפוא, תואמות את הוראות פסק הדין, ולא נמצאו טעויות משפטיות בהחלטתה שאימצה את קביעותיו של היועץ מטעמה.

בכל הנוגע לתחום האורטופדי
, עינינו הרואות שפעולות הוועדה בעניין זה אינן תואמות את פסק הדין. הוועדה התבקשה במסגרת פסק הדין להתייחס "
לחוות דעתו של פרופ' צינמן, אשר קבע למערער 10% נכות לפי סעיף 39(2) מותאם, ותבחן, אם מצבו של המערער מתאים להפעלת אותו סעיף ליקוי מותאם
".
הפניית הוועדה לשוני בין ממצאיה לבין ממצאיו של פרופ' צינמן, הנובע מההגדרה שבפריט ליקוי 39(2), המתאר לדעתה "
אי התאחות של שבר בחלק האמצעי או הפנימי של עצם הבריח
", לאו נימוק הוא.
הוועדה לא הסבירה מדוע, חרף הממצאים הרפואיים כפי שתוארו בבדיקת המערער, ואשר הובאו במסגרת חוות דעתו של דר' צינמן, לא היה מקום לקבוע למערער שיעור נכות "
מותאם
" "
בגין השבר בעצם הבריח שהתחבר עם קיצור ועיוות
" (ההדגשה לא במקור, ו.ש) בהתאם לפריט ליקוי 39(2).
במסגרת פריט ליקוי 39 לרשימת הליקויים, שעניינו "
עצם הבריח ועצם השכם
", מתוארים ארבעה מבחנים לצורך קביעת גובה שיעורי הנכות, וזאת במתחם בין 0% לבין 20%. סעיף קטן 1 לאותו פריט ליקוי מקנה 0% נכות מקום וקיים "
חיבור גרוע בלי התקצרות לאחר שבר של עצם הבריח או עצם השכם
(ההדגשה לא במקור, ו.ש)". סעיף קטן 2 לאותו פריט ליקוי מקנה 10% נכות מקום וקיימת "
אי-התאחות (
non union
) בחלק האמצעי או הפנימי של עצם הבריח
".
אם כן, בהתאם למבחנים האמורים שבפריט לקוי 39, לא מובנת קביעת הוועדה שלא מצאה לקבוע למערער נכות מותאמת, ולפחות לא הסבירה מדוע לא היה מקום לעשות כן, וזאת בהינתן הממצא שבצילום רנטגן מיום 14.05.12, ולפיו "
נראה מצב לאחר שבר בשליש האמצע של עצם הבריח משמאל אשר מחובר באיפוזיצה עם קיצור קל אך בציר טוב"
(ההדגשה איננה במקור, ו.ש).

באמור לעיל מוצאת אני שנפלה טעות משפטית בפעולת הוועדה.

בנסיבות בהן עסקינן, ובמיוחד לנוכח אופי הטעות, ובשים לב לכך שעניינו של המערער היה בפני
אותה וועדה יותר מפעם אחת ומתוך חשש כי וועדה זו תהיה נעולה על עמדתה, יש להעמיד את עניינו של המערער בפני
וועדה בהרכב חדש.

9.
אשר על כן, הנני מורה על העמדת עניינו של המערער בפני
וועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, בפני
ה לא יהיו פרוטוקולי הוועדה ו

פסק דין
זה למעט סעיף 9 לו.

10.

בנסיבות העניין יש לחייב את המשיב
לשלם למערער סך של 2000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

11.

במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על

פסק דין
זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ה, (05 אפריל 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 25160-01/15 הלאל אבו אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 05/04/2015)