פסקי דין על אולג חנוכייב | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

11131-01/15 בל     02/04/2015




בל 11131-01/15 אולג חנוכייב נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


ב"ל 11131-01-15


02 אפריל 2015

לפני
:

כב' הסגנית נשיא
איטה
קציר

ה
מערער
אולג חנוכייב

ת.ז. 310522321
ע"י ב"כ: עו"ד כמיל מוויס
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם



פסק דין


1.
זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 18/9/14 ("הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 ("התקנות"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 5% מיום 1/9/11, בגין שבר בחוליה 1
l
לפי פריט ליקוי 37(8)(א) לתוספת לתקנות ("ההחלטה").

להלן עובדות המקרה:

2.
המערער, נהג משאית, נפגע בגבו ביום 20/1/11, ופגימה הוכרה כתאונה בעבודה.

3.
הוועדה התכנסה ביום 23/2/12 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחית בנוירולוגיה ומומחה בהרדמה. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, לפיהם אינו יכול לשבת או לעמוד זמן רב; סובל מכאבי גב חזקים; קושי בכיפוף; לא יכול לישון על הצד; הגבלה בתנועות.

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה בסעיף 21 לפרוטוקול. הוועדה ציינה שיתוף פעולה חלקי מצד המערער "בטענה לכאבים, מתפשט לאט כולל את חולצתו, בעמידה זקופה אין ספזם שרירים פרה ורטבראלי... לביצוע כיפוף נמנע מלהתכופף, אך תוך כדי שכנוע למרות שמגביל את עצמו מגיע לטווח 4 ס"מ על פי מבחן שאובר. כוח גס בגפיים תחתונות – תקין. אין דלדול שרירים. אין הגבלה בתנועות סיבוביות של עמוד שדרה או בהטיה לטראלית. החזרים, פטלריס ואכילס ערים, שווים ללא הפרעות בתחושה". הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"מצב לאחר חבלת גב עם שבר ב-1
l
".

לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לקבל לעיונה צילומי רנטגן שבוצעו ביום התאונה בבית החולים רמב"ם, וכן צילומי רנטגן שבוצעו סמוך למועד הדיון בוועדה.

4.
הוועדה שבה והתכנסה ביום 9/1/14, ולאחר שעיינה בבדיקת
ct
מיום 20/1/11, ביקשה לקבל לעיונה צילומים חדשים של עמוד שדרה מותני, וכן פענוח בדיקת
ct
עמוד שדרה מותני מבית חולים רמב"ם.

5.
הוועדה התכנסה לדיון שלישי ביום 3/7/14, עיינה בצילום רנטגן עמוד שדרה מותני מיום 20/1/11 ובצילום רנטגן מיום 4/10/11, ולשם סיכום הדיון ביקשה לקבל לעיונה צילום עדכני של עמוד שדרה מותני לאזור חוליה 1
l
.

6.
הוועדה סיכמה את הדיון בעניינו של המערער ביום 18/9/14. לאחר שעיינה בצילום רנטגן מיום 13/4/14, סקרה הוועדה את ממצאיו: לורדוזיס מותני שמורה. הממצא ב-1
l

הוא מינימאלי, ואין החמרה לעומת צילומים קודמים. לסיכום קבעה הוועדה, כי לאור ממצאי הבדיקה הקלינית והתמונה הרנטגנית, לא חלה החמרה במצבו של המערער. לפיכך, נדחה הערר ונכותו של המערער נותרה בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 37(8)(א) מיום 1/9/11.

טענות הצדדים

7.
לטענת המערער, הוועדה התעלמה מתיעוד רפואי חשוב והתעלמה מתלונותיו על כאבים בלתי פוסקים. נטען עוד שהוועדה לא ערכה למערער את הבדיקות הדרושות לצורך קביעת מצבו בעמוד שדרה מותני.

8.
המשיב העלה טענה מקדמית לפיה יש לסלק את הערעור על הסף מחמת התיישנות. נטען שהערעור הוגש בחלוף שלושה חודשים ממועד החלטת הוועדה. לגופו של ערעור נטען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

9.
אדון תחילה בטענת הסף שהעלה המשיב ואבחן האם הערעור הוגש באיחור.

בהתאם לתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977, יש להגיש ערעור בתוך 60 ימים מעת שהומצאה למבוטח החלטת הוועדה הרפואית לעררים.

כלל ידוע הוא שאין לבית הדין סמכות להאריך מועדים להגשת ערעור שנקבעו בחוק או בתקנות, אלא אם נבצר מהמבוטח להגיש את ערעורו במועד.

10.

החלטת הוועדה ניתנה, כאמור, ביום 18/9/14. ההודעה על החלטת הוועדה נשלחה למערער ולבא כוחו ביום 2/10/14. הערעור הוגש לבית הדין האזורי רק ביום 6/1/15, היינו בחלוף שלושה חודשים ממועד המצאת החלטת הוועדה.

המערער לא הצביע על כל נימוק מוצדק להארכת המועד, ולא נטען שנבצר ממנו להגיש את הערעור במועד. אי קבלת פרוטוקול הוועדה הרפואית אינו טעם מוצדק להגשת הערעור באיחור. בדין טען המשיב כי תקופת ההתיישנות לערעור על החלטת ועדה רפואית תחל מיום מסירת החלטת הוועדה, אף אם אינה כוללת את פרוטוקול הדיונים (עב"ל 196/09 מוחמד סולימאני – המוסד לביטוח לאומי
, מיום 12/7/12). העובדה שב"כ המערער פנה למשיב בדרישה להמצאת פרוטוקול הוועדה אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות.

11.
לאור האמור, ומשעה שלבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בתקנות, הרי שאין מנוס מהקביעה שהערעור בהליך שלפני הוגש באיחור, ועל כן היה מקום להורות על סילוק הערעור על הסף.

12.
אלא שגם לגופו של ערעור, לאחר עיון בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

13.
המערער טען כי שגתה הוועדה כשלא ערכה לו בדיקת יציבות ומבחן
slr
. דין הטענה להידחות. בידוע,
אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו. בעניינו של המערער, למקרא פרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה הסבירה באופן מפורט וברור,
שלא נמצאה הגבלה בתנועות סיבוביות של עמוד השדרה או בהטיה לצדדים.
גם מבחינה נוירולוגית ציינה הוועדה שנמצא
כוח גס תקין בגפיים תחתונות, ללא דלדול שרירים, החזרים ערים, שווים ללא הפרעות בתחושה.
מכאן שהוועדה נימקה עמדתה ועל פני הדברים לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

14.
המערער הוסיף וטען כי שגתה הוועדה כשלא ציינה טווחי תנועות.
טענת המערער בעניין זה מכוונת אף היא כנגד קביעות רפואיות, המצויות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה. טענת המערער מבקשת לחתור תחת סמכויות שהוקנו לוועדה בחוק, ומשכך דינה להידחות. אוסיף ואדגיש, כי אין כל הוראה שבדין המחייבת את הוועדה לערוך את הבדיקה בדרך לה טען המערער. פריטי הליקוי הרלוונטיים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 אינם מפרטים טווחי תנועה, ולכן, אין לומר כי הוועדה מחויבת לבדוק קיומה או העדרה של הגבלה בתנועה על דרך של ציון טווחי התנועה במעלות או ס"מ דווקא.

15.
באשר למסמכים הרפואיים שעמדו בפני
הוועדה:
לטענת המערער הוועדה לא התייחסה לממצאים באישור ההחמרה מאת ד"ר דורית וינברג מיום 2/12/13. כבר נפסק כי "תכליתו של האישור הניתן על ידי רופא שאושר על ידי שירות רפואי, על פי תקנה 36(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, 'הוא לשמש כאשרת כניסה לנכה, למען יועמד בפני
הוועדה הרפואית, אך אין האישור קובע ולא כלום לעניין פעולתה של הוועדה. לוועדה הרפואית הסמכות הבלעדית לקבוע, על פי ממצאיה היא, אם אמנם הוחמרה פגימתו של הנכה לעומת המצב כעולה מממצאי הוועדה הקודמת'" (ראו: דב"ע לג0-130/ גבריאל וינר - המוסד לביטוח לאומי
, פדע ה 73, 77; עב"ל 167/99 אורי רשתי - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 8.3.2000 בפסקה 7; ע"ע 563/06 יורי גוסב - קופת חולים מאוחדת, מיום 24.9.2007 בפסקה 11). משכך, אין הוועדה צריכה להתבסס בהחלטתה על הממצאים באישור, ועליה לקבוע על פי הממצאים שמצאה האם חלה החמרה במצבו של המבוטח לעומת ממצאי הוועדה הקודמת שהתכנסה בעניינו.

משדנה הוועדה במצבו של המערער במסגרת ארבעה דיונים, תוך שעיינה בבדיקות הדמיה שונות, וביססה את מסקנותיה על ממצאי בדיקות ההדמיה והממצאים הרנטגניים שעמדו בפני
ה כמו גם ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערער, הרי שאין בסיס לטענה שהתעלמה ממסמכים רפואיים מהותיים, והטענה נדחית.

16.
מקובלת עלי טענת המשיב לפיה
לא מוטלת על הוועדה חובה להתייחס לכל המסמכים הרפואיים הקיימים בתיק. המערער ממילא לא הצביע על ממצא מהותי ממנו התעלמה הוועדה. בנוגע לאישור רפואי של האורטופד ד"ר בקאל מיום 14/11/13, בו צוין "רגישות במימוש אזור 1
l
והגבלה ניכרת בהנעת הגו. ללא קיפוח נוירולוגי" – לטענת המערער, מדובר בממצא המחייב התייחסות הוועדה. אין בידי לקבל טענה זו. לא זו בלבד שמדובר באישור רפואי שניתן במהלך הטיפול השגרתי, וככזה אינו מחייב התייחסות מפורשת של הוועדה, אלא שמדובר באבחנה כללית ללא פירוט ממצאי בדיקה גופנית. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ולא נמצאה בבדיקתה "הגבלה ניכרת" כאמור באישור הרפואי, ולכן הוועדה רשאית להסתמך על ממצי הבדיקה שלה.

17.
נדחית טענת הערעור גם בנוגע לקביעות הוועדה באשר לשיתוף הפעולה של המערער. בדין טען המשיב שהוועדה ציינה את דברי המערער אשר לפי טענתו איננו מסוגל לבצע כיפוף בשל הכאבים. אין בפרוטוקול הוועדה כל קביעה שהיא בדבר העדר שיתוף פעולה מצד המערער, ולכן לא מצאתי ממש בטענה, והיא נדחית.

סוף דבר:

18.
לאור כל האמור, הערעור נדחה ב זאת.

19.
אין צו להוצאות.

20.
הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם

פסק דין
זה.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ה, (02 אפריל 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.









בל בית דין אזורי לעבודה 11131-01/15 אולג חנוכייב נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/04/2015)