Google

טרזה זמיר - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ – בניהול מיוחד

פסקי דין על טרזה זמיר | פסקי דין על קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ – בניהול מיוחד

4298/03 עב     14/02/2005




עב 4298/03 טרזה זמיר נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ – בניהול מיוחד




1
בתי הדין לעבודה
עב 004298/03
בית דין אזורי לעבודה ת"א-יפו
14/02/2005

כב' השופטת אריאלה גילצר-כץ

בפני
:
טרזה זמיר

בעניין:
תובעת
בדנר אריה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ - בניהול מיוחד
נתבעת
חלד אשר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
תביעה להורות לנתבעת לשלם לתובעת את מלוא תשלום פנסיית אלמנה בגין פטירת המנוח זמיר אברהם (להלן: "המנוח").

ואלה העובדות כפי שעולות מהעדויות ומהתצהירים המצויים בתיק ביה"ד:

1. 1. המנוח עבד בחברת בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, ובוטח במסגרת עבודתו בפנסיה מקיפה בקרן מקפת.
2. 2. ביום 1.9.90 פרש המנוח לגמלאות והחל לקבל ממקפת פנסיית זקנה.
3. 3. התובעת והמנוח נישאו זל"ז ביום 18/1/95 ונותרו נשואים עד ליום פטירתו של המנוח, ה- 27/7/02.
4. 4. בבית משפט לענייני משפחה התנהלו הליכים ארוכים בין בני הזוג (צווי הגנה, מזונות, התרת נישואין).
5. 5. במסגרת הסכסוכים שבין בני הזוג ניתנו בזמנים שונים צווי הגנה.
6. 6. ביום 8/7/01 התקבל בנתבעת מכתבו של המנוח ובו ביקש שעם פטירתו, לא תשולם לתובעת פנסיית שארים (להלן:"קרן/1").

קרן/1:
"לכבוד
קרן מקפת
הלשכה המשפטית
הנדון: זמיר אברהם ת.ז. 00176244-2
הנני גמלאי של הקרן משנת 1990 מחברת "בזק". ברצוני לבקש
שהפנסיה שלי לא תועבר לאשה במקרה של מות, שם האשה
טרזה זמיר
ת.ז. 303340301 וזה מהסיבות המפורטות מטה...

החלטתי להתגרש מהאשה מאחר וגיליתי שהיא בוגדת ולא אמינה.
כמו כן היא מאיימת על חיי שתרצח אותי.
היו כמה נסיונות מצידה של תקיפה עם חבלות גופניות חמורות,
אשר נזקקתי לטיפול רפואי ועזרה בחדר מיון.
מאחר ומצב בריאותי עדיין קשה ביותר והאשה מסרבת
להתגרש ממני ורוצה למשוך זמן. היא חוזרת על המשפט שעוד
מעט ואני אמות. אבקש במקרה של מוות לא לתת לאישה
כיורשת חלק מהמשכורת שלי. ברשותי מסמכים המעידים על נכונות
דברי עקב מצבי הקשה וחוסר הזמן שנותר לי".

7. ביום 14/7/02 ביקש המנוח לעדכן את הקרן על שינוי כתובתו.

קרן/3:
הגמלאי מעדכן כתובת 4024/18 צופית 88000 אילת.

8. המנוח שהיה חולה סרטן, אושפז בבי"ח בלינסון בין 11/2001-01/2002, לאחר שחרורו בחר שלא לחזור לדירתו בר"ג אלא עבר לגור באילת.
9. ביום 27/7/02 נפטר המנוח באילת.
10. ביום 25/12/02 פנתה התובעת לנתבעת בבקשה לקבלת פנסיית אלמנת פנסיונר בגין המנוח.
11. ביום 1/6/03 החליטה הנתבעת שלא לשלם לתובעת פנסיית שאירים בגין המנוח כיוון שלא גרה עם המנוח שנתיים רצופות לפחות לפני פטירתו.

טענות התובעת
1. 1. מכתבו של המנוח (קרן/1), אשר בעקבותיו נדחתה תביעתה של התובעת לתשלום פנסיית אלמנה, נכתב תחת לחץ כבד מצד ילדיו של המנוח על אביהם, וזאת משום שחששו לירושתם ולמעמדם.
2. ב

פסק דין
אשר ניתן ביום 19/5/02 בבית המשפט לענייני משפחה נקבע כי בסכסוך מעורבים הילדים והם אלה שמתנגדים לקשר בין אביהם לתובעת.
3. כן נקבע בפסק הדין כי התובעת תמשיך לקבל מתוך הפנסיה של הנתבע את החלק אשר הועבר אליה עד לאותו היום ואשר על פי החוק והדין חלק זה מגיע לה.

טענות הנתבעת
1. התקנון האחיד לקרנות הפנסיה (לרבות קרן מקפת) אינו חל שכן הארוע המזכה, קרי מות פנסיונר הקרן, אירע עוד בטרם נכנס תקנון האחיד לתוקפו.
2. הנתבעת החליטה ביום 1.6.03 שלא לשלם לתובעת פנסיית שארים בגין המנוח, לאחר שהתובעת לא העבירה, על פי בקשת הנתבעת, מסמכים שמעידים על כך שגרו התובעת והמנוח יחד שנתיים רצופות לפחות לפני פטירתו. אף מפסק הדין שצירפה התובעת עולה כי התובעת והמנוח לא התגוררו באופן רציף יחדיו וכי בשנת 2001 התגורר המנוח באילת.
3. הנתבעת טוענת כי התובעת אינה זכאית לקבל פנסיית אלמנת פנסיונר מן הנתבעת עפ"י פרק ד' לתקנות הקרן, תקנה 28.
4. על מנת לזכות בפנסיית שאירים עפ"י תקנה 28, על התובעת היה להיות נשואה לו לפחות שנתיים ולגור עימו שנתיים רצופות לפני פטירתו.
5. נספח קרן/3 מעיד על שינוי כתובת מגוריו ועל כן התובעת והמנוח לא גרו שנתיים רצופות לפני פטירתו של המנוח.

הזכאית התובעת לקבל מהנתבעת פנסיית שארים "כאלמנת פנסיונר"
1. בתקנון הנתבעת מוגדרת אלמנת פנסיונר:
"אלמנת פנסיונר: אישה או ידועה בציבור - על פי

פסק דין

של של רשות שיפוטית מוסמכת - של פנסיונר שנפטר,
שהייתה נשואה לו שנתיים לפחות וגרה עימו שנתיים
רצופות לפחות לפני פטירתו או שילדה לו ילד בתקופת
נישואיהם ו/או מגוריהם המשותפים".

2. התקנון מחייב כי יתמלאו שני תנאים. התנאי הראשון - נישואין, והתנאי השני - מגורים משותפים במשך שנתיים רצופות לפני פטירתו או שילדה לו ילד בתקופת נישואיהם.
החלק השני של התנאי השני איננו רלוונטי במקרה דנן, משלא נולד ילד לתובעת ולמנוח.
3. האם התובעת התגוררה עם המנוח במשך שנתיים רצופות לפני פטירתו?

א. א. על משמעות המונח "לגור עימו" עמד בית הדין הארצי בדב"ע מד/62-0 המוסד לביטוח לאומי נ' זהבה משעלי פד"ע טז 3:
"התיבה "לגור" במשמעות הרגילה באה לבטא קשר של אדם למקום מסויים, בין שאותו מקום הוא יישוב ובין שאותו מקום הוא מעין - דירה. הכל תלוי בהקשר הדברים. קשר אחר, שונה לחלוטין, באה לבטא התיבה "לגור", עת אומרים שאשה פלונית "גרה עם" גבר אלמוני. כאן אין מדובר עוד בקשר בין אדם לדומם אלא לקשר בין בני אדם חיים, על כל העולה מכך... את הדיבור היא "גרה עמו", בהקשר הדברים כאשר מדובר בהעמדת גבר ואשה למטרה מוגבלת בגדר "בני זוג" או "נשואים", יש לפרש בשים לב למטרת המחוקק כ- cohabitatio (בלטינית) או cohabit (באנגלית). למשמעות זאת,
ורק למשמעות זאת, יכול היה להתכוון המחוקק."
ב. ב. בית המשפט העליון, במקרה אחר בו דן בסוגיית הידועים בציבור, התייחס בפסק דינו ליסוד המגורים המשותפים :
"היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור עניני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים..." (ע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר פ"ד כד(1), 617).
ובעניין אחר אישר בית הדין הארצי את קביעת בית הדין האזורי אשר קבע "הביטוי "גרה עמו" עפ"י הגדרת אלמנה בתקנות, בא להצביע על ניהול אורח חיים משותף כבעל ואשה שאינם פרודים איש מרעהו ולאו דווקא חיים תחת קורת גג אחת בפועל, כעולה ממשמעות הביטוי התגוררה עמו." ובית הדין הארצי פסק באותו העניין:
"תנאי המגורים הכלול בהגדרת "אלמנה" הוא תנאי יסודי,
המצביע על קיום משק בית משותף עם המנוח ותלות כלכלית בו, כאשר מערכת הבטחון הסוציאלי באה לתת פתרון כלכלי במקרה של פטירת המבוטח." (דב"ע נד/6-4 אביבה ליאון נ' מבטחים פד"ע כז 334).
ג. ג. לאור הפסיקה ולאחר ששמעתי את המצהירים ועדויותיהם הגעתי למסקנה כי התובעת לא עמדה בתנאי זה.
ד. ד. המנוח גר טרם פטירתו באילת והתובעת בר"ג, כפי שעולה בסעיף 10-13 לתצהיר התובעת. התובעת המשיכה להתגורר בביתה ואילו התובע עבר להתגורר באילת. התובעת אף מודה בתצהירה בסעיף 14 שבפועל עבר התובע לאילת וילדי התובע ניתקו כל קשר בינה לבין המנוח. אמנם התובעת בסעיף 15 לתצהירה טוענת כי המנוח נהג להתקשר אליה בלילות בזמן שילדיו לא היו בבית, אך לא הביאה כל ראיה לכך.
ה. ה. לא רק שבני הזוג לא קיימו משק בית משותף, אלא שנתגלעו סכסוכים רבים בינהם ואף הוצא צו הגנה ע"י התובעת כנגד המנוח (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 30/5/04 שורות 15-16).
ו. ו. בנוסף על כך, מפרוטוקול הדיונים בבית משפט לענייני משפחה (נת/2 ו- נת/3) עולה כי השלום והשלווה לא שררו במעונם וודאי שלא ניתן להגדיר כי ניהלו משק בית משותף.
כך בפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה מיום 25/10/99 (נת/2) הצהיר המבקש:
"בתאריך 24/10/99 הניפה אשתי סכין לעברי וניסתה לדקור אותי.
היא חטפה לי את המשטח מפלסטיק שחותכים סלט, היא חתכה
לי אותו מהיד, והעיפה לי את הסלט לריצפה, היה לה סכין
ביד והיא ניסתה לדקור אותי ולא הצליחה."

ובפרוטוקול הדיון בבית המשפט לענייני משפחה מיום 02/05/00 (נת/3) נכתב מפי התובעת:
"הוא והבן שלי זורקים לי את הדברים שלי על הרצפה, ואומרים
לי "זונה". הוא צועק עלי "זבל" ו"חולירה"...
...אני תמיד מתרחקת ממנו ואני מסתובבת בפחד בבית."
והמנוח באותו הדיון:
"היא מביאה אנשים זרים לבית...
כל השכנים מתלוננים שהיא עוסקת בזנות".

ובהמשך התובעת:
"אני משמיעה קלטת בו שומעים אותו צועק כל הזמן".

ומפי בית המשפט:
"בקלטת שומעים "אני יעשה מה שאני רוצה, הבית בית שלי". אני יהרוג אותך או שאת תהרגי אותי, זה בית שלי, כלבה".

גם כבוד השופט ח. פורת, סגן נשיא בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 13/12/98 (נת/1):
"המבקשת והמשיב נשואים זה לזה (נישואין שניים, אזרחיים) מאז 1995.
נישואין אלה כנראה לא עלו יפה, יש אלימות במשפחה משני הצדדים, וביהמ"ש קמא התרשם שזוג זה ראוי לו להפרד משום שהנישואין כשלו".

אין בציטוטים דלעיל כדי להכריע בסוגיה, אך יש בהם כדי להעיד על מערכת היחסים ששררה בין התובעת למנוח.

ז. ז. התובעת לא הביאה ולו ראיה לכך שהתגוררה עם המנוח בשנתיים האחרונות. אף מתצהירי עדיה של התובעת עולה כי התובעת המנוח לא התגוררו במשותף מהמועד בו אושפז.

4. האם המנוח והתובעת היו נשואים זה לזה?
הצדדים חלוקים בינהם האם התובעת והמנוח היו נשואים זה לזה. אינני נדרשת להכריע בסוגיה זו משלא הוכח התנאי בדבר מגורים בצוותא.
5. אשר על כן, אני קובעת כי המנוח והתובעת לא התגוררו יחדיו מיום שחרורו של המנוח מבית החולים ועד לפטירתו. התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את ההיפך ועל כן, החלטתי לדחות את התביעה.
6. במאמר מוסגר אציין, כי לענין טענות התובעת להתערבות ילדי המנוח, אין התערבות זו משנה לענין העובדתי לעצם המגורים המשותפים. כמו כן, אינני נדרשת לעדותה של עו"ד אופיר שהעידה מטעם הנתבעת, שכן קבעתי כי התובעת והמנוח לא התגוררו יחדיו במשך שנתיים רצופות לפני פטירתו.
7. התביעה נדחית. בהתחשב בנסיבות המקרה ומצבה של התובעת, התובעת תישא בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום ה' ב אדר א, תשס"ה (14 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

___________________
אריאלה גילצר-כץ
, שופטת
ק. גילה מ.








עב בית דין אזורי לעבודה 4298/03 טרזה זמיר נ' קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ – בניהול מיוחד (פורסם ב-ֽ 14/02/2005)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים