פסקי דין על יוסף אלעד | פסקי דין על שמעון פדידה | פסקי דין על ארז יגור | פסקי דין על יוסף לוזון ואח' |

2665-01/15 ער     12/04/2015




ער 2665-01/15 יוסף אלעד נ' שמעון פדידה, ארז יגור, יוסף לוזון ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ע"ר 2665-01-15 אלעד נ' פדידה ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופט
משה סובל
-שלום ת"א


המערער

יוסף אלעד
ע"י ב"כ עו"ד אמנון יצחקניא


נגד


המשיבים

1.שמעון פדידה

2.ארז יגור

3.יוסף לוזון

4.מירב יהושוע

ע"י ב"כ עו"ד עמנואל מגלד




פסק דין



1.
ערעורו של המערער על החלטתה מיום 14.12.14 של כב' הרשמת קרן כץ בתיק ת.א.
37809-07-14 לפיה נדחתה בקשתו של המערער להורות על ביטול העיקול שהוטל ביום 21.7.14, במעמד צד אחד, אצל מחזיקים שונים.

2.
לאחר שבהחלטה נשוא הערעור בוטלו מספר עיקולים נותרו למעשה שני עיקולים:
עיקול כספים בבנק הפועלים בסך של 119,400 ₪ ועיקול על בית וקרקע בהרצליה הידוע כגוש 6519 חלקה 53.
בתום הדיון ביום 22.3.15 בוטל, בהסכמת, ב"כ המשיבים, העיקול הזמני שהוטל על חשבונו של המערער בבנק הפועלים בע"מ סניף בבלי ת"א.

3.
ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון, בצירוף נספחים ולבקשת ב"כ המערער אף נערך דיון בערעור במסגרתו הבהירו ב"כ הצדדים את עמדותיהם.
יצויין כי טרם הדיון הפורמלי – ניסיתי להביא את הצדדים להסדר דיוני שיאפשר הסרת העיקול מנכס המקרקעין, תוך ניסיון לאזן בין האינטרסים של המשיבים והמערער.
למרות הזמן הרב שהוקדש למציאת הסדר, בסופו של דבר לא עלה בידי הצדדים להגיע להסדר.
בתום הדיון ביקשו ב"כ הצדדים לבקשתו של ב"כ המשיבים לעכב מתן פסק הדין למשך 7 ימים כדי לאפשר להם לנסות, פעם נוספת, לגבש הסדר ולהודיע על כך לבית המשפט.

משנתקבלה הודעה כי לא הושג הסדר, ניתן בזאת פסק הדין


יצויין, ככל שיש צורך לציין, כי אין במו"מ למציאת הסדר, שלא הושג, כדי להשפיע על פסק הדין הניתן על בסיס הטיעונים הפורמליים, בהתאם לתקנות ולהלכה הפסוקה.

4.
בענייננו עוסקות שתי תקנות של תקנות סדר הדין האזרחי.
תקנה 362 קובעת בסעיף קטן (א) כי הסעד הזמני ינתן אם שוכנע בית המשפט, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיומם של תנאים נוספים המפורטים בתקנות.
סעיף קטן (ב) קובע כי על בית המשפט ליתן דעתו, בין השאר, לנזק שיגרם למבקש העיקול, אם לא ינתן הצו הזמני לעומת הנזק שיגרם למשיב אם ינתן הצו הזמני. כמו כן ישקול בית המשפט אם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד הזמני צודק וראוי בנסיבות העניין ואם אינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

5.
כאשר הסעד הזמני המבוקש הינו עיקול מוסיפה תקנה 374 (ב) כי על בית המשפט להשתכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.
יודגש כי הנטל להוכיח את כל התנאים המצטברים מוטל על כתפי מבקש העיקול ויחד עם זאת מידת הראייה הנדרשת הן לעילת התביעה והן ליסוד ההכבדה הינה ברמה לכאורית בלבד.
כאשר הדיון הינו במעמד שני הצדדים, בעקבות בקשה לביטול העיקול שניתן במעמד צד אחד אזי בפני
בית המשפט התצהירים וכתבי הטענות של שני הצדדים ועדיין נטל הראייה על מבקש העיקול.
ככל שעולה בידי מבקש העיקול להציג ראיות לכאוריות לעילת התובענה, יכול וראיות אלו לא יוכלו עוד לעמוד מול הראיות הלכאוריות של המשיב וחומר הראיות הנחשף בדיון.

6.
לצורך מתן פסק הדין, עיינתי בכתבי הטענות הארוכים והמפורטים שהגישו ב"כ הצדדים, בהחלטת הרשמת ובכל הנספחים שצורפו לכתבי הטענות וכן שקלתי את הטיעונים שנטענו בע"פ בדיון מיום 22.3.15.
בהחלטתה מפרטת הרשמת את העובדות ואת טענותיהם של ב"כ הצדדים שהובאו בפני
ה בכתבי טענות שבכתב ובדיון ארוך שהתקיים. השאלה הראשונה לה יש להידרש הינה האם הוכיחו המשיבים (מבקשי העיקול) בראיות מהימנות לכאורה, את קיומה של עילת התובענה ורק כאשר התשובה חיובית יש להידרש לתנאים הנוספים שקיומם נדרש לצורך הטלת העיקול הזמני.
לצורך הכרעה בשאלה האמורה עומד בפני
בית המשפט לא רק הבקשה המקורית להטלת עיקול אלא גם התגובה, התצהירים שהוגשו, חקירות העדים וטיעוני הצדדים ועל בסיס כל האמור יש לקבוע האם עמדו המשיבים בחובת השכנוע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיימת להם עילת תובענה לכאורית.

7.
הכרעה בשאלה האמורה מחייבת בחינה קפדנית ומחמירה של מכלול הראיות שכן הטלת עיקול זמני עלולה לפגוע פגיעה קשה בזכויות הקנייניות של מי שהעיקול מוטל על נכסיו, וזאת עוד טרם נידון התיק העיקרי . יש ליתן הדעת האם אין בטענות המערער כדי לרוקן את עילת התובענה הלכאורית ולקבוע שהמשיבים לא עמדו בנטל ובכך יביא לביטול העיקול.

לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחרותו קבעה הפסיקה, בשורה של פסקי דין, כי אין ליתן עיקול על דרך השגרה וכי חוק היסוד קבע את זכות הקניין כזכות חוקתית ויש להידרש, יותר מבעבר, לאיכותן של הראיות, גם אם מדובר בראיות לכאורה.

ראה למשל: רע"א 842/96 פדי נ"א (3) 789, רע"א 5242/95 דינים עליון מ"ג 456.

8.
בהחלטתה נימקה הרשמת את דחיית הבקשה לביטול העיקול והשארתו על כנו, בהתייחס לעילת התובענה לכאורית כדלקמן:

הודאת המערער כי קיבל את הכספים מהמשיב. המערער לא צירף ראייה חיצונית לפיה העביר את כל הסכומים לסלומון. המסמכים שהוצגו לצורך העסקאות היו מזויפים, הגם שלא ידוע מי ביצע את הזיופים. המערער טען שהיה בלדר להעברת הכספים והיה אמור לקבל עמלות. אחריותו של המערער ושיעור האחריות תיבחן ע"י בית המשפט בשלב ההוכחות כמו גם משמעותו של כתב הוויתור.

9.
אין ספק כי גם לאחר עיון בכל המסמכים וכתבי הטענות וגם לאחר הטיעונים ששמעתי בע"פ מפי הצדדים ובאי כוחם לא נפרסה התמונה המלאה והשלמה של ההתנהלות, מה שאמור להעשות בשלב ההוכחות.
התברר כי הייתה הכרות מוקדמת בין הצדדים שנמשכה בעסקאות נשוא התובענה, ומה בדיוק ידע כל אחד מהם, לא ניתן לקבוע בשלב זה ולכן השאלה הינה האם הצליחו המשיבים לשכנע באחריותו הלכאורית של המערער ובטענה כי הוא בעל דברם ולא שימש כמתווך ובלדר להעברת הכספים לאליעזר סלומון, כפי שטוען.
גרסתו של המערער ולפיה היה בלדר וכי המשיבים ידעו על קיומו של אותו סלומון, הוכחה לכאורה הן בכך שהמערער מיוזמתו הציע להחזיר את חלקו שקיבל בתור עמלה והן משום הקשרים שהיו למשיבים עם סלומון. בנוסף, יש לציין כי לכאורה לא הוכיחו משיבים 2-4 כי קיימת להם עילת תביעה ישירה כנגד המערער שכן את כספם, כטענתם, העבירו למשיב 1 שהיה בקשר עם המערער.

10.
בנוסף ומעבר לכל דבר עומד, בשלב זה, לחובתם של המשיבים המסמך מיום 27.3.14 לפיו מצהירים המערער ומשיב 1 כדלקמן:
"כי שיתפו פעולה בניסיון לרכוש נכסים ממינהל מקרקעי ישראל. כי לסיום ההתחשבנות הכספית ביניהם המערער ישלם למשיב סך של 160,000 ₪ בדרך של "החזר הלוואה".
והעיקר מצהירים הצדדים כי מלבד תשלום הסכום הנ"ל "אין ולא יהיו בעתיד לצדדים כל טענה או תביעה זה כנגד זה".
דומני כי המסמך מדבר בעד עצמו ובוודאי שהפרשנות הלכאורית שלו נוטה לכיוונו של המערער. ככל שיש למשיבים טענות או הסברים אחרים לתוכנו של המסמך, יוכלו להביאם במשפט העיקרי.
עוד יצויין כי המסמך נחתם לאחר שאין מחלוקת כי המערער החזיר למשיב מתוך הכספים שקיבל ממנו כ-73,000 יורו. עוד חשוב לציין כי המסמך נחתם לאחר שהמשיב כבר היה מודע לעסקאות המרמה ובעדותו בפני
הרשמת אישר את תוכן המסמך וכי המסמך מהווה כתב וויתור.

11.
טענותיו כיום של המשיב כנגד המסמך, ככל שיש בהם ממש, יתבררו בשלב ההוכחות ויש בגירסתו המאוחרת כדי לכרסם בעילת התביעה הלכאורית ובפרט כאשר המסמך גולה רק בשלב מאוחר של הדיון.

בנוסף, המשיב לא הודיע על ביטול ההסכם, כפי שניתן היה לצפות שינהג, לאור טענותיו.
המשיב אף העיד מפורשות כי לא פרע את השיק ע"ס 160,000 ₪ שנשלח עבורו, בהתאם להסכם והחזירו לשולח ללא מכתב לוואי שיבהיר מדוע איננו מוכן לקבל את השיק.
בדיון הובהר כי המשיב חשש שקבלת השיק ופרעונו תחשב כאישור להסכם, ממנו הוא מבקש עתה להתנער.
גם ככל שהיו למשיב טענות לכאוריות כנגד המערער שדי היה בהן לצורך הטלת העיקול הזמני, הרי שטענות אלו נסתרו בשל מסמך הוויתור. ועוד אוסיף כי המשיב בהיותו מודע למשמעותו של המסמך לא מצא לנכון לגלותו עת הגיש בקשתו להטלת העיקול, במעמד צד אחד ובכך אף פגע בחובת הגילוי ובתום הלב הנדרש מתובע המבקש הטלת עיקול זמני במעמד צד אחד.
ההסכם נערך בסמוך לאחר השיחה הטלפונית שתומללה, בה ערכו הצדדים חשבון מפורט לגבי חלקו של המערער בכספים והסכימו לערוך מסמך לסיום ההתחשבנות ובלשון התמלול בעמ' 6 "יוסף:..... את השאר אני מביא לך וגמרנו את העניין בסדר?, שמעון: בסדר".
ב"כ המשיבים בסיכומיו בע"פ אישר כי השיחה התקיימה יום אחד לפני מועד חתימת המסמך.
ב"כ המשיבים טוען כי מהתמלול עולה שמדובר על החזרת הלוואה וכביכול לא בקשר למגרשים הנדונים ואולם המשיב לא הבהיר על איזו הלוואה מדובר ולכאורה, ואף יותר מלכאורה, מדובר על העסקאות הנדונות.
יש לזכור כי באותו שלב כבר התקיימו שיחות עם סלומון כך שניתן היה לדעת מהו סכום הכסף שנותר בידיו של המערער.

12.
אינני מקבל את הטיעון לפיו ידע המערער כי העסקאות שהציע למשיב היו בלתי חוקיות ובשלב זה לא ניתן לשלול את גרסתו של המערער כי גם הוא נעקץ ע"י סולומון, כמו גם המשיב וכי פעל כבלדר ולא ניתן לקבוע בשלב זה מה ידע כל אחד מהצדדים בקשר לעסקאות.
הכל, כמובן, נאמר בהסתייגות לכאורית ודי בכך שמהמכלול לא ניתן לקבוע כי עמדו המשיבים בנטל הלכאורי לצורך הטלת העיקול הזמני.
משלא הוכיחו המשיבים, לכאורה, את עילת התובענה אין מקום לבחון את יסוד ההכבדה והתנאים הנוספים הנדרשים לצורך הטלת העיקול.
התוצאה מכל האמור לעיל כי דינו של העיקול להתבטל ואולם זאת רק לאחר שיפקיד המערער בקופת בית המשפט את הסך של 160,000 ₪, בהסתמך על ההסכם מיום 27.3.14 והמשיבים יהיו רשאים לקבל את הפקדון.

13.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערעור ומורה על ביטול מותנה של העיקול שהוטל בתיק הדיוני על זכויותיו של המערער במקרקעין הידועים בתיק חלקה 53 בגוש 6519 וכן על ביטול החיוב בהוצאות שנפסקו עפ"י ההחלטה נשוא הערעור.
ביטול העיקול וביטול החיוב בהוצאות יכנסו לתוקפם 7 ימים לאחר מועד מתן פסק הדין ובכפוף לכך שתוך מועד זה יפקיד המערער בתיק 37809-07-14 סך של 160,000 ₪.
הוצאות הערעור, לרבות הוצאות הדיון בפני
הרשמת, בסכום כולל של 15,000 ₪ יהיו לפי התוצאה בתיק העיקרי.


המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום,
כ"ג ניסן תשע"ה, 12 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.
















ער בית משפט שלום 2665-01/15 יוסף אלעד נ' שמעון פדידה, ארז יגור, יוסף לוזון ואח' (פורסם ב-ֽ 12/04/2015)