פסקי דין על גיל ששון נמיר | פסקי דין על ליברמן א דודי שמש וחשמל ע. | פסקי דין על נימרוד תעשיות | פסקי דין על רוני טרבולסקי |

18482-09/14 תק     05/04/2015




תק 18482-09/14 גיל ששון נמיר נ' ליברמן א דודי שמש וחשמל ע., נימרוד תעשיות בע"מ, רוני טרבולסקי








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 18482-09-14 נמיר נ' ליברמן א דודי שמש וחשמל ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אפרת בוסני


תובע

גיל ששון נמיר

ת.ז. 036134583


נגד


נתבעים
1.ליברמן א דודי שמש וחשמל ע.
מ. 024276735

2.נימרוד תעשיות בע"מ

ח.פ. 510924277

3.רוני טרבולסקי



פסק דין


לפני תביעה
לחיוב הנתבעים, יחד ולחוד, בתשלום סך של 13,200 ₪ שעניינה
דוד חשמל וקולט שמש שהתובע טוען כי רכש מהנתבעים, ואינם תקינים.

תמצית טענות הצדדים
לטענת התובע,

ביום 12.8.14 רכש מהנתבעים, יחד ו/או לחוד, דוד מתוצרת הנתבעת 2 וקולט שמש. התובע טוען כי ביום 11.8.14, התקשר עם הנתבע 1, שהציג עצמו כעובד הנתבעים 2 ו-3, לרכישה והתקנה של דוד שמש לביתו, תמורת סך של 1,600 ₪. התובע טוען כי אף שסוכם עם הנתבע 1 להתקין דוד שמש ותו לא, הנתבע 1 הגיע ביום 12.8.14 לביתו, ועל דעת עצמו וללא אישורו, ניסר את קולטי השמש הישנים שלו, בטענה שהם נוזלים. התובע טוען כי הקולטים הישנים היו במצב מצוין ולא היה צורך להחליפם. לאחר שהנתבע 1 הודיע לאשתו של התובע, שהבחינה בנתבע 1 מוריד את הקולטים מהגג ללא רשות, שלא ניתן להחזיר את הקולטים שנוסרו, נאלצו התובע ואשתו, על פי הנטען, בלית ברירה, להסכים להתקנת קולטים אחרים ע"י הנתבע, בעלות כוללת עם דוד השמש, בסך 2,200 ₪. התובע טוען כי ביום סיום התקנת הקולטים והדוד ביום 12.8.14, התברר כי אין מים חמים וכי מי הדוד עכורים ומעלים ריח לוואי. כך גם טוען התובע התברר למחרת, ביום 13.8.14, לאחר שהנתבע 1
הגיע לביתו של התובע והודיעו כי הקולט שאינו תקין והוחלף בקולט חלופי, וכי המים העכורים בדוד ייחלשו עם הזמן.

התובע מוסיף וטוען כי פנה לנתבעים בטרם הגשת התביעה. הנתבע 3 הכחיש את העסקתו של הנתבע 1 וטען להעדר קשר בין הנתבעות 2 ו-3 לבין הנתבע 1. הגם שההמחאה שמסר התובע לנתבע 1 בגין עבודות ההתקנה הייתה לפקודת הנתבעת 2. התובע ביטל את ההמחאה שמסר לנתבע 1, והוא תובע השבת התשלום בסך של 2,200 בגין הדוד, השבה והתקנה של קולטי השמש שנלקחו שלא כדין מגג ביתו בסך 3,500 ₪, תשלום פיצוי בגין אי קיום תנאי האחריות בתעודת האחריות בסך 3,000 ₪, פיצוי בגין אובדן 3 ימי עבודה בסך 500 ₪, בזבוז חשמל בהעדר קולטים בסך 600 ₪, עוגמת נפש ואובדן הנאה בסך כולל של 2,800 ₪ וכן בזבוז זמן בהגשת התביעה
והוצאות אגרה בסך 800 ₪.

הנתבעים

כופרים בטענות התובע. הנתבעים 2-3 טענו כי לא מכרו
לתובע את הדוד או הקולט נשוא התביעה ולא התקינו אותם, וכי התובע התקשר בעניין עם הנתבע 1 שהינו מתקין פרטי, שאינו מייצג את הנתבעים 2-3 ואינו קשור אליהם ואשר בגין העסקה הוא שנתן לתובע חשבונית ותעודת אחריות.

לגופו של עניין נטען כי הנתבע 1 הגיע לביתו של התובע להתקין דוד שמש חדש, במקום הדוד הקיים שנזל. התובע שהיה נוכח בזמן ההתקנה ועם הנתבע על הגג, ראה כי הקולטים הקיימים בגג ביתו אינם תקינים, נוזלים וצמחייה צומחת בתוכם, ואישר לנתבע 1 להתקין קולט חדש למחרת. בהתאם, על פי הנטען, ולאחר סיכום עם התובע על התקנת קולטים חדשים, ניסר הנתבע 1 את הקולטים הישנים שלא היו תקינים. אלא שלאחר ניסור הקולטים הישנים, אשתו של התובע לא הסכימה להתקנת קולט חדש, כפי שסוכם עם התובע. הנתבע 1 טוען כי התובע ואשתו החלו להתווכח לפניו, וכי התובע ביקש ממנו להצילו מאשתו. מאחר ולא ניתן היה להחזיר את הקולטים שנוסר, על פי המוסכם, למקומם, סוכם עם התובע להתקין קולט משומש שנמצא אצל הנתבע 1 במחסן. למחרת הנתבע 1 התקין את הקולט המשומש, אולם הוא לא היה תקין. הנתבע הציע לתובע ולאשתו להתקין קולט חדש או להמתין יום יומיים עד שיימצא קולט משומש תקין. אשתו של התובע הסכימה להמתין למציאת קולט משומש, ואילו התובע לא ולא היה מוכן לחכות.

הנתבע 1 תובע מהנתבע את התשלום המוסכם בסך של 2,000 ₪, בגינו ניתנה על ידי התובע המחאה שלא כובדה, כולל הוצאות נלוות בגין ההמחאה שחוללה.

הנתבע 3 טען כי ניסה לשכנע את התובע להמתין עד שיימצא קולט משומש תקין, ולהשתמש בחימום בחשמל שעלותו נמוכה ועומדת של 5 ₪ ליום, אך התובע סירב, איים בתביעה ושלח מכתב דרישה ביום 16.8.14 בו דרש ביטול העסקה ופיצוי של 5,150 ₪.

הצדדים העידו בפני
.

התובע חזר בעדותו על כך שסוכם על החלפת הדוד ללא הקולטים, טען שלא נתן לנתבע 1 אישור לנסר את הקולטים וכי היה למטה עם אשתו כשהנתבע 1 התקין על הגג. התובע אישר כי לא שילם על הדוד והקולט שהותקנו בביתו, וטען כי הדוד והקולטים לא היו תקינים ולפיכך נאלץ לרכוש דוד וקולטים חדשים, תמורתם שילם 3,600 ₪. החשבונית שהוצגה לא סומנה בשוגג בפרוטוקול הדיון והיא מסומנת ת/1.

תובע טוען עוד לאחריות הנתבעת 2 כיצרן הדוד, אף שתעודת האחריות היא של הנתבע 1 וכן טען בעדותו להטעיה מכוונת בתעודת האחריות שניתנה לו על ידי הנתבע 1, משנרשם בה שתחילת האחריות היא מיום 12.8.11, בעוד שההתקנה בוצעה ביום 12.8.14.

הנתבע 1 חזר על גרסתו כי התובע היה אתו על הגג, ראה שהקולט פגום ואישר את החלפתו וכי בהתאם לאישור התובע ניסר את צינורות הקולטים הישנים. הנתבע 1 חזר והבהיר כי לאחר הורדת הקולטים מהגג, סירבה אשת התובע להחלפת הקולטים, חזר על כך שהתובע ביקש שיציל אותו מאשתו, וכי סיכם עם התובע על התקנת קולט משומש. הנתבע חזר על כך שהתובע לא היה מוכן לחכות להחלפת הקולט המשומש, בעוד אשתו הסכימה ולדבריו התובע דיבר אליו לא יפה. הנתבע הבהיר עוד בעדותו כי הדוד שהתקין תקין, ואין למים ריח וכי ביום שהתקין ראה שיש מים חמים.

הנתבע 3, מנכ"ל הנתבעת 2,
הבהיר כי כמפעל לייצור דודים הם עומדים מאחורי המתקין שנותן את האחריות. לדבריו, לדודים מתוצרת הנתבעת יש תו תקן ואין סיבה שיהיה להם ריח. הנתבע 3 העיד כי הציע לתובע להחליף את הקולט, אך הוא סירב, ושלח מכתב דרישה.

דיון והכרעה
אף שעסקינן בתביעות קטנות בהן בית המשפט מגמיש את דרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין שומה על התובע להוכיח את תביעתו, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע בפסיקה כי :" ... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו". [רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"די נז (4) 981]. נטל ההוכחה - הוא נטל הבאת הראיות, נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות", לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפני
ו, את דיותן ואת משקלן. [ע"א 745/81 זיקרי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598].

בחנתי ושקלתי את עדויות הצדדים, את טענות הצדדים בכתבי הטענות על נספחיהם, ואת חשבונית הרכישה
מיום 15.12.14 ת/1. על יסוד כל אלה, ואל נוכח נטלי ההוכחה
מצאתי לקבוע כדלקמן:

1.
הנתבע 1, ולא מי מהנתבעים 2-3,הם מי שמכר לתובע את דוד השמש והקולטים והתקין אותם בביתו וכי התובע היה מודע לכך. אינני מקבלת את טענת התובע כי הנתבע הציג עצמו כעובד הנתבעים 2-3, או כי התובע רכש את הדוד והקולטים מהנתבע 1, בהסתמך על קשריו עם הנתבעים 2-3, כנטען בכתב התביעה.
טענה זו של התובע, אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי הופנה לנתבע 1 על ידי שכנו, וכן עם חשבונית העסקה ותעודת האחריות שנמסרו לתובע ביום 12.8.14 ע"י הנתבע 1 והיו של הנתבע 1 בלבד. (צורפו לכתב התביעה).

2.
העובדה כי התובע מסר לנתבע 1 המחאה לפקודת הנתבעת 2 בגין העסקה, אין בה לשנות ממסקנתי זו. מעדויות הנתבעים 1 ו-3, ממנה התרשמתי ואותה אני מקבלת, הנתבע 1 כמתקין פרטי, מנהל עסק עצמאי ורוכש דודים וקולטים מהנתבעת 2, הוא שביקש כי ההמחאה תהיה לפקודת הנתבעת 2, כדי שירכוש ממנה סחורה.

בהיות הנתבעת 2 יצרן דוד השמש שנרכש על ידי התובע מהנתבע 1, יש לנתבעת 2 אחריות למוצר, אילו היה נמצא כי קיים בו פגם. אלא שהתובע לא הניח תשתית ראייתית לפגם כזה.
בנוסף, בעדותו הבהיר הנתבע
1 כי הגם שתעודת האחריות היא שלו, הנתבעת 2, כיצרן, נותנת לו אחריות "גב לגב". בכך, היה להסיר כל חשש מהתובע. חשש שנראה, ממכתב התובע לנתבעים מיום 16.8.14, שעמד ביסוד החלטתו לביטול ההתקשרות.

3.
לא מצאתי ממש בטענת התובע להטעיה בתעודת האחריות בשל ציון תחילת האחריות יום 12.8.11,
במקום 12.8.14 וניכר כי מדובר בטעות קולמוס.

4.
באשר למהות העסקה, אינני מקבלת את טענת התובע כי העסקה הייתה לרכישה והתקנה של דוד שמש בלבד. על פי העדויות והמסמכים שלפניי, התובע רכש מהנתבע 1 דוד שמש
חדש, תמורת סך של 1,600 ₪ כולל מע"מ, וכן קולט משומש תמורת סך של 600 ₪ כולל מע"מ, והסכים לכך. בתעודת האחריות שהנתבע 1 נתן לתובע ביום 12.8.14, ואשר התובע דורש פיצוי על יסודה, צוין במפורש כי בנוסף לדוד שמש "קולט משומש" (סעיף 1.2). בחשבונית העסקה מיום 12.8.14 מצוין "דוד שמש" במחיר 1,355.93 ₪ לפני מע"מ, ו- "קולט יד שניה" במחיר של 508.47 ₪ לפני מע"מ. התובע הסכים לכך, ונתן לנתבע 1 בו ביום שיק ע"ס 2,000 ₪ (העתק ממנו צורף לתביעה). זאת, בנוסף לתשלום סך 200 במזומן לנתבע 1, כפי שהעיד הנתבע 1.

טענתו של התובע
בסעיף 9 לכתב התביעה לעסקה לרכישת הדוד ותו לא, אף נסתרת מטענת התובע בסעיף 12 לכתב התביעה, לפיו התובע ואשתו הסכימו גם להתקנת קולטים, אם כי בלית ברירה, בעלות כוללת של 2,200 ₪.

5.
אינני מקבלת את טענת התובע לכך שהנתבע 1 פעל על דעת עצמו וניסר ללא אישור את הקולטים הישנים. בהקשר זה התרשמתי מעדותו של הנתבע 1, אשר העיד לפני עדות סדורה ואחידה לפיה התובע עלה עמו לגג בטרם ניסור הקולטים, ראה במו עיניו את כי הקולטים הקיימים אינם תקינים, נוזלים ומשמשים מצע לצמחיה, ואישר לנתבע 1 להחליפם ולנסרם. אני מקבלת את עדות הנתבע 1 כי אשתו של התובע סירבה להחלפת הקולטים בחדשים, לאחר שנוסרו בהתאם למוסכם עם התובע, וכי על רקע זה, ולאחר ויכוח בין התובע ואשתו ובקשת התובע ממנו להצילו מאשתו, סוכם עם התובע ואשתו על רכישה והתקנה של קולט משומש.

6.
איני מוצאת לקבל את טענות התובע על יסוד עדותו כ"עדות יחידה". לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות במקרים בהם, כמו במקרה שבפני
י, כאשר בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות. במקרה זה כאמור מכריע נטל השכנוע כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל.

בהקשר זה ראוי גם לציין את הוראת
סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971,
לפיה, בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה אך ורק אם ינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. יש צורך בקיומו של טעם ממשי למתן הכרעת דין על פי עדות יחידה של בעל דין ומתן אמון מלא ומושלם בה. לאור העובדה שבעל דין הינו באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה, יש לנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת.

בנסיבות שלפניי, לא מצאתי במקרה זה להסתפק בעדותו של התובע, שלא עלתה בקנה אחד עם תעודת האחריות וחשבונית העסקה לעניין מהות הממכר והסכמת התובע לרכישת קולט משומש, עם מחדל התובע באי העדת אשתו וכן לאור ההפרזה היתרה שנמצאה ב"סעדים" המבוקשים בכתב התביעה, כפי שיפורט להלן.

7.
אף שבכתבי טענות הצדדים הוקדש כר נרחב לאשתו של התובע, למעורבותה
ולהשפעתה עם המוסכם עם הנתבע 1, אשתו של התובע לא העידה. אמנם התובע הודיע בעדותו כי אשתו תגיע, אך זו לא התייצבה לדיון עד לסיום הדיון, שלפי מקרא הפרוטוקול לא היה קצר. מחדל זה של התובע פועל לחובתו, ומתחייב את המסקנה, שאילו העידה אשת התובע, היה בכך כדי לתמוך בגרסת הנתבעים. ראה לעניין זה כב' השופט י. קדמי בספרו "על הראיות– הדין בראי הפסיקה" (דיונון, חלק ב') 917 וכן בית המשפט ובע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית בע"מ) נ' טלקר חברה בע"מ פ"ד מ"ד(4) 595 602:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר – ניתן להניח שאילו הובאה ראיה, היתה פועלת נגדו".

8.
יתרה מזו, ביסוד התביעה והסעדים להם טוען התובע בכתב התביעה, עומדת טענת התובע כי כבר ביום 13.8.14, יום לאחר התקנת הקולטים, הדוד והקולטים לא היו תקינים, המים לא התחממו והמים בדוד היו עכורים ומפיצים ריח רע. לבד מטענותיו הוא, התובע לא צרף לתביעתו בדל של ראיה לכך שהדוד החדש שהותקן בביתו לא היה תקין, ולא הציג חוות דעת של איש מקצוע בתחום. בכך יש
כשל מהותי בטענות התובע לאי תקינות הדוד שסופק על ידי הנתבע 1, באופן שאינו מצדיק ביטול ההתקשרות והשבת התמורה.
אף שמדובר בבית משפט לתביעות קטנות, לא יעלה על הדעת כי תובע יספק בהעלאת טענות בכתב התביעה ויבקש סעד מבלי להוכיח טענותיו.

9.
הנתבע 1 העיד כי הדוד, להבדיל מהקולט, תקין, וכי ביום שהתקין את דוד השמש, הוא והתובע ראו שיש מים חמים. גם לדבריו, התובע לא טעו שיש לדוד ריח.
היות הדוד תקין, גם עולה מכך שהתובע תובע פיצוי בגין הוצאות חשמל בהעדר קולטים. עצם היכולת להשתמש בדוד, באמצעות חשמל, יש בה ללמד שהדוד תקין.


ביחס לקולט המשומש שהותקן על ידי הנתבע 1, הנתבע 1 אישר כי אינו תקין, ומצאתי כי היה נכון להחליף בקולט משומש תקין, אולם הפעם, אף שאשתו של התובע הסכימה להמתין מס' ימים, התובע סירב.

10.
ממכתב התובע מיום 16.8.14 לנתבעים אף עולה כי התובע, ימים ספורים לאחר ההתקנה, דרש את ביטולה ואת החזרת הדוד והקולטים הישנים. התובע על פי המכתב לא הציע ולא מאפשר לנתבעים לבדוק את הדוד, ולהחליף הקולט ודורש מיד להשיב את הקולט והדוד הישנים "כהשבה לאחר ביטול".
בכך נהג התובע בחוסר תום לב ובניגוד להוראות חוק המכר, התשכ"ח -1986.

11.
המסגרת הנורמטיבית החלה על תובע הטוען לפגם או ליקוי בממכר מעוגנת בחוק המכר, התשכ"ח -1968. התובע לא הניח תשתית ראייתית להוכחת קיומו של פגם בדוד, והוא אינו יכול לטעון ל"אי התאמה" כמשמעות המונח בסעיף 11 לחוק המכר, ועל כן לביטול עסקת הרכישה. יתר על כן, בנוסף לחובה להודיע למוכר על "אי ההתאמה" בממכר, מיד לאחר בדיקתו או גילויו, לפי המוקדם (כאמור בסעיף 14 לחוק המכר)
על פי סעיף 17 לחוק המכר, חייב הקונה ליתן למוכר הזדמנות ניאותה לבדוק את הממכר. חובה זו היא נגזרת של החובה לנהוג בתום לב, ולאפשר למוכר להקטין את נזקיו. (ראה
ע"א 57/94
מתתיהו לישפיץ נ' דוד ורחל יצחק).

12.
התובע הציג חשבונית על רכישת דוד שמש וקולט ביום 15.12.14 בסכום של 3,600 ₪ וטען בעדותו כי אלמלא היה הדוד והקולט תקולים, לא היה נאלץ לרכוש מוצרים חדשים. אינני מוצאת כי יש בחשבונית זו, ככל שניתן לשייכה לתובע, כדי להוכיח קיומו של פגם בדוד שסופק ע"י הנתבע 1, ולרפא את הפגם באי המצאת התובע, בעניין של מומחיות זה, חוות דעת של איש מקצוע. בנוסף, עיון בחשבונית ת/1 מלמד כי זו מיועדת לכתובת אחרת מכתובת ביתו של התובע, ובעוד היא מיוחדת לרח' סוקולב 33 רמת גן, התובע מתגורר ברח' סוקולוב 37.

מכל מקום, משהתובע לא אפשר לנתבעים לבדוק את הדוד קודם לרכישת המוצר החלופי ומשלא אפשר את החלפת הקולט, אין לו אלא על עצמו להלין.

13.
אם לא די בכך, התובע אישר בעדותו כי לא שילם לנתבע 1. בכך נהג התובע ונוהג בחוסר תום לב. התובע מחזיק בדוד שמש ובקולט שרכש מהנתבע 1, אינו משלם תמורתם (למעט סך של 200 ₪) ועוד מהין לתבוע פיצוי בגובה העולה על סכום העסקה. אבהיר, אף שהתובע מאשר כי סוכם על תשלום סך כולל של 2,200 בגין הדוד והקולט שרכש מהנתבע 1, כאשר סך של 1,600 ₪ הוא עבור הדוד וסך של 600 ₪ עבור הקולט, והגם שלמעט סך של 200 התובע לא שילם לנתבע 1, בסעיפים 2 ו-3 לפרק "הסעדים" בכתב התביעה, תובע התובע "השבת תשלום על סך 2,200 ₪ בגין התקנת דוד וכן "השבת שני קולטי שמש" בסך 3,500 ₪. היינו השבת סך של 5,700 בגין דוד וקולט שלא החזיר ולא שילם עבורם. על מה ולמה?

הפרזה יתרה זו, עומדת בעוכריו של התובע, מלמדת על חוסר תום לבו ומטילה צל כבד על כנות דבריו ועל אמינותו.

14.
אינני מקבלת, את תביעת התובע בגין בזבוז 3 ימי עבודה ובזבוז חשמל שלא הוכחו, וגם לא את תביעתו המופרזת והמנופחת של התובע לפיצוי בגין הפרת תנאי האחריות בתעודת אחריות בסך של 3,000 ₪,
שעה שהתובע לא אפשר לנתבע 1 לפעול על פי תעודת האחריות. הוא הדין לגבי תביעת התובע פיצוי בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה, שלא מצאתי כי בנסיבות העניין יש לחייב בו את מי מהנתבעים, מה גם שרכיבים אלה לא הוכחו, הנם מופרזים ומהווים כפל פיצוי.

15.
הפסיקה קובעת כי הגשת תביעות סרק או תביעות מנופחות הן תופעה פסולה, שעל ביהמ"ש להילחם בה ולהתריע בגינה, בהיותן עולים כדי ניצול לרעה של הליך התביעה הקטנה. לפיכך ולו מטעם זה, יש לדחות תביעות מנופחות, מוגזמות ומופרכות, המעידות על ניסיון לנצל את ההליך לקבלת כספים שאין בסיס ממשי בתביעתם. ראה לעניין זה
ע"א 559/87
מנחם חשאי ו- 18 אח' נגד יצחק ארוין רונן ובטי
רונן, וערעור שכנגד, פד"י מו (1) עמ' 229.

סוף דבר
15.
אשר על כן ולאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה.

16.
התובע ישלם לנתבע
1 סך של 1,600 ₪, יתרת חובו בגין דוד השמש על פי חשבונית העסקה נספח 1 לכתב התביעה, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.8.14 ועד התשלום המלא בפועל. סכום זה ישולם על ידי התובע לנתבע 1 בתוך 30 יום קבלת פסק הדין.
כפוף לתשלום סכום זה ע"י התובע, במלואו ובמועדו, ישיב התובע לנתבע 1 את הקולטים שרכש ממנו, וכנגדם ולאחר תשלום מלוא הסכומים שעל התובע לשלם לנתבע 1 כאמור לעיל, ישיב הנתבע 1 לתובע סך של 200 ₪ וכן את השיק שהתובע מסר לנתבע 1 ולא כובד.

17.
בנסיבות העניין, משדחיתי את תביעת התובע, ולאור ההפרזה בתביעתו, התובע ישלם לנתבע 1 ולנתבע 3, לכל אחד בנפרד, הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.


ניתן היום,
ט"ז ניסן תשע"ה, 05 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 18482-09/14 גיל ששון נמיר נ' ליברמן א דודי שמש וחשמל ע., נימרוד תעשיות בע"מ, רוני טרבולסקי (פורסם ב-ֽ 05/04/2015)