פסקי דין על ילנה גולודיאץ | פסקי דין על נחום גולודיץ | פסקי דין על בנק לאומי לישראל בע''מ | פסקי דין על דורון | פסקי דין על טיקוצקי ואח' |

22632-12/11 א     22/04/2015




א 22632-12/11 ילנה גולודיאץ, נחום גולודיץ נ' בנק לאומי לישראל בע''מ, דורון, טיקוצקי ואח'








בית משפט השלום בטבריה



ת"א 22632-12-11 גולודיאץ ואח'
נ' לישראל בע''מ


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
אוסילה אבו-אסעד


תובעים

1.ילנה גולודיאץ
2.נחום גולודיץ
ע"י ב"כ עו"ד רחל רוה


נגד


נתבע

בנק לאומי לישראל בע''מ
ע"י ב"כ עו"ד שירן גולד

דורון
, טיקוצקי, צדרבוים, עמיר, מזרחי ואח'




פסק דין


זוהי תביעה כספית ע"ס 151,673 ש"ח שהתובעים הגישו כנגד הנתבע.

בעלי הדין וטיעוניהם:

1.
התובעים הם בני זוג שעל שמותיהם התנהל במשותף אצל הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ (יקרא להלן: "הבנק"), עד למועד סגירתו בסוף שנת 2012, חשבון שיקים פרטי שמספרו 4766/09 (יקרא להלן: "החשבון").

המדובר בחשבון ישן שנפתח ביום 17.2.97 על שם התובע מס' 1, נחום גולדיאץ (יקרא להלן: "נחום"), בלבד. בשלב מסויים, וליתר דיוק ביום 22.10.08, התובעת, ילנה גולדיאץ (להלן:
"ילנה"), צורפה לחשבון בתור שותפה ועם צירופה נחתמו על ידה ועל ידי נחום (השניים יקרא ביחד להלן: "התובעים"), הסכם הצטרפות לחשבון והסכם תנאים כלליים לניהול חשבון (מהדורה 10/2007). בנוסף, נחתם על ידי התובעים באותו מועד הסכם תנאי הצטרפות לכרטיס אשראי.

2.
במסגרת החשבון הקצה הבנק לתובעים מסגרת אשראי בסך 20,000 ₪. כמו כן, במסגרת החשבון, הונפק עבור נחום כרטיס אשראי מסוג ויזה (להלן: "כרטיס הויזה"), ולצורך השימוש בכרטיס הויזה
אושרה בזה מסגרת אשראי בסך של 50,000 ₪.

מלבד כרטיס הויזה האמור, כך נטען על ידי התובעים, נמסר לשימושם של השניים, ובמיוחד ילנה, כרטיס אשראי חוץ-בנקאי, מסוג אמריקן אקספרס (יקרא להלן: "כרטיס האמריקן"). בשונה מכרטיס הויזה, כרטיס האמריקן לא הונפק על ידי הבנק הגם שחיובים בגין שימוש שנעשו בו הוצגו מפעם לפעם בחשבון מכוח הוראת קבע.

3.
ביום 25.5.10 נתקבל בבנק צו מיום 24.5.10 לעיקול כספים ו/או נכסים ו/או זכויות של התובע בבנק עד לסך של 969.80 ש"ח (יקרא להלן: "צו העיקול"). מדובר בצו עיקול שהוצא במועד הנ"ל בתיק מס' 63234 לבקשת עיריית חיפה – מחלקת אכיפת גביה חניה, מכוח פקודת המיסים (גביה).

עיקול נוסף הוטל על כספיו, נכסיו וזכויותיו של נחום בחשבון ביום
16.6.11 (להלן: "העיקול הנוסף"). העיקול הנוסף שנתקבל בבנק במועד הטלתו, הוטל בתיק מס' 36636 על ידי מחלקת הגביה בעירית קריית שמונה ואף הוא הוטל מכוח פקודת המיסים (גביה).

4.
לטענת התובעים בעקבות הטלת צו העיקול והעיקול הנוסף הנ"ל נקט הבנק בשרשרת ארוכה של פעולות אסורות ומנוגדות לחובותיו כלפיהם בתור לקוחות הבנק. פעולות אלו, נטען על ידי התובעים, הסבו להם נזקים ופגעו בהם, בעסקם ובשמם הטוב. בגין הפגיעה והנזקים הנ"ל הגישו התובעים תביעתם זו.

5.
הבנק טען מנגד כי כל הפעולות שבוצעו על ידו במסגרת החשבון נעשו כדין, מכוח זכות קיימת של הבנק בין על פי הוראות הדין ובין על פי ההסכמים המחייבים ביחסים שבינו לבין התובעים. נטען עוד על ידי הבנק כי חלק ארי מן הפעולות שנעשו על ידו אינן קשורות לעצם הטלת צו העיקול והעיקול הנוסף וכי הן נעשו מתוך שיקולים בנקאיים לגיטימיים הקשורים בעיקר להיקף הפעילות בחשבון שפחת משמעותית בחודשים הסמוכים למועד הפחתת מסגרות האשראי בחשבון.

6.
הבנק הכחיש טענת התובעים לגרימת נזקים ועל ידו נטען כי בכל מקרה לא עלה בידי התובעים לבסס ולהוכיח כדבעי טענתם לגרימת נזק.

הגדרת השאלות השנויות במחלוקת:

7.
בין בעלי הדין לא נתגלעה מחלוקת לעניין שרשרת הפעולות שבוצעו על ידי הבנק בחשבון, עליה מעידים מסמכי הבנק אשר הוצגו על ידי בעלי הדין.

כמו כן, לא נתגלעה בין בעלי הדין מחלוקת סביב עצם הטלתם של צו העיקול והעיקול הנוסף, מהותם, סכומם, תפיסת הכספים מכוחם והעברתם לגורמים המעקלים.

מהות הפעילות בחשבון והיקפה אינה שנויה אף היא במחלוקת והיא משתקפת היטב בדפי החשבון.

המחלוקת בין בעלי הדין ניטשה סביב הקשר שבין צווי העיקול (צו העיקול והעיקול הנוסף הנ"ל), לבין אותן הפעולות הלא שנויות במחלוקת שבוצעו על ידי הבנק בחשבון, ושאלת חוקיותן וכשירותן של אלו. במחלוקת זו ובעוד שהתובעים ניסו לשכנע כי כל אחת מן הפעולות שבוצעו על ידי הבנק בשרשרת הפעולות הנ"ל, הינה פועל יוצא של הטלת שני עיקולים בסכומים קטנים ביותר על זכויותיו של נחום בחשבון, והן בחלקן הגדול בוצעו תוך רמיסה של זכויותיה של ילנה כשותפה בחשבון, ובכל מקרה בניגוד לחובת הנאמנות החלה על הבנק כלפי התובעים; נטען על ידי הבנק, ובצדקת טיעונו זה ניסה הבנק לשכנע, כי מלבד פעולה אחת של חסימה זמנית של כרטיס הויזה, ושתי פעולות נוספות של ייחוד כספים והעברתם לגורמים המעקלים, כל יתר הפעולות בוצעו על ידי הבנק ללא קשר עם העיקולים ועל פי זכות קיימת של הבנק מכוח ההסכמים המחייבים ביחסים שבינו לבין התובעים. כמו כן, נטען על ידי הבנק והתובעים חולקים על טיעון זה, כי הפעולות בחלקן הארי בוצעו בידיעת התובעים.

8.
על מנת לבחון את טענות הצדדים ולמען הסדר הטוב מובאות להלן הפעולות שבוצעו על ידי הבנק בחשבון התובעים אשר סביב חוקיותן וכשירותן ניטשת המחלוקת שבין בעלי הדין.


א.
חסימת השימוש בכרטיס הויזה
- פעולה שבוצעה ביום 27.5.10;

ב.
העברת סכום העיקול לפק"מ

מעוקל – פעולה שבוצעה ביום 11.7.10;

ג.
שחרור הפק"מ המעוקל ותשלום העיקול באמצעות המחאה בנקאית – פעולה שבוצעה ביום 9.8.10;

ד.
הקטנת מסגרת האשראי בחשבון מסכום של 20,000 ₪ לסכום של 9,000 ₪ - פעולה שבוצעה ביום 21.6.10;

ה.
הקטנת מסגרת האשראי בחשבון מסכום של 9,000 ₪ לסכום של 8,500 ₪ - פעולה שבוצעה ביום 19.8.10;

ו.
החזרת חיוב ע"ס 1,103 ₪ במסגרת הוראת הקבע של כרטיס האמריקן- פעולה שבוצעה ביום 20.8.10;

ז.
הקטנת מסגרת האשראי בחשבון
מסך 8,500 ₪
לסך 2,000 ₪, בתוקף עד ליום 20.10.10 - פעולה שבוצעה ביום 4.10.10;

ח.
הקטנת מסגרת האשראי בכרטיס הויזה מסך 50,000 ₪ לסך 35,000;

ט.
העברת סכום העיקול השני, בסך 703 ₪, לפק"מ מעוקל – פעולה מיום 17.6.11; ומשיכת הפיקדון, במסגרת מימוש צו העיקול ביום 22.7.11 לחשבון והעברתו לגורם המעקל באמצעות המחאה בנקאית.

העדויות בתיק:

9.
בגדרו של התיק התקיימה לפני ישיבת הוכחות אחת שבמהלכה נשמעו כל העדים.

כל העדים הקדימו והגישו את עדויותיהם הראשיות בכתב, בתצהירים עליהם חתמו.

מטעם התובעים הוגש תצהירו של נחום אליו צורף תמליל של 3 שיחות שערך נחום, האחת עם פקיד הבנק והעד מטעמו ישראל עמר, ושתיים נוספות עם מנהלת סניף הבנק (העדה אף היא מטעמו של הבנק), רינת מילס.

מטעמו של הבנק הוגשו תצהיריהם של ישראל עמר (יקרא להלן: "ישראל"), רינת מילס הנ"ל
(להלן: "רינת"), ובנוסף להם הוגש תצהיר מטעמו של יעקב עייני – מנהל מרכז העיקולים הארצי של הבנק (להלן: "יעקב") .

בתום שלב שמיעת העדים ניתן צו להגשת סיכומים. אחרון כתבי הסיכומים הוגש לפני זמן קצר ובעקבות הגשתו נדחה התיק למתן

פסק דין
זה.

דיון והכרעה:

פעולות הטלת העיקולים וצמצום מסגרות האשראי – האם קיים קשר בין השתיים?

10.
בשאלה הנ"ל השנויה בין בעלי הדין במחלוקת נשמעה לפני עדותו של פקיד הבנק ישראל, שהותירה עלי רושם אמין ומהימן. בעדותו שבכתב ציין ישראל את הדברים הבאים: "התובע מבקש בתצהירו לקשור בין פעולות הבנק בכל הקשר למסגרת האשראי בחשבון, ולבין פעולות מרכז העיקולים של הבנק בכל הקשור להתנהלות לאחר קבלת צו העיקול שיפורטו להלן בתצהירי. אבקש להעמיד את הדברים על דיוקם ולהצהיר כי אין קשר בין הדברים.
אומנם הפעולות אירעו בסמיכות זמנים אך שמדובר בצירוף מקרים בלבד. פעולות הבנק והודעותיו לתובע בדבר ניהול בלתי תקין של החשבון משך מספר חודשים עובר להחלטתו והודעתו לתובע על ביטול מסגרת האשראי, אינן קשורות לפעולות שבוצעו בחשבון לאחר קבלת צו העיקול ואשר כלל בוצעו על ידי מרכז העיקולים בבנק" (הדגשה במקור)(סעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית של העד עמר).

11.
רינת בעדותה בכתב (סעיף 8 לתצהירה), ציינה: "הנני להצהיר שהבהרתי לתובע שאין כל קשר בין חסימת כרטיס האשראי בעקבות קבלת צו העיקול ולבין הפחתת מסגרת האשראי, שהינה פועל יוצא של הפעילות המועטה בחשבון שאיננה מצדיקה קיום מסגרת אשראי".

12.
בעדותו הכתובה של יעקב עלו דברים דומים. שם (סעיף 26 לתצהיר יעקב), ציין יעקב כי: "הנני להצהיר כי למעט פעולת חסימת כרטיס האשראי הבנקאי בעקבות קבלת צו העיקול מיום 24/5/10 לא ביצע מרכז העיקולים פעולות יזומות נוספות בחשבון, לרבות החזר הרשאות או הפחתת שיעור מסגרת האשראי".

13.
בשיחה שנערכה בין רינת לבין נחום (תמליל שיחה 2 עמ' 3), בטרם הגשת התביעה, צויינו על ידי רינת דברים דומים שתמציתם היא שאין קשר בין העיקול לבין הקטנות מסגרות האשראי בחשבון. הקטנת מסגרות האשראי, ציינה רינת, הינה פועל יוצא של הקטנת הפעילות בחשבון (ראה גם בעמ' 4 לתמליל אותה שיחה). בשלב מאוחר יותר באותה שיחה (עמ' 5 לתמליל), הוסיפה רינת וציינה את הדברים החשובים הבאים: "אני רוצה להגיד לך משהוא היום, העיקולים היום, זה מחצי שנה האחרונה, בדרך כלל, עד לפני חצי שנה העיקולים היו בסניף. לפני חצי שנה הוציאו את העיקולים מהסניפים, לא בכל הסניפים, לא בכולם אבל ברוב הסניפים הוציאו את העיקולים מהסניפים, ומי שעושה את העיקולים היום בבנק לאומי, זה מרכז שאמון רק על העיקולים. שזה אומר, עובד לפי החוקים, לפי הכללים, מה שלא נעשה קודם...".

לחיזוק דבריה הנ"ל ולאור התעקשותו של נחום לקשור בין העיקולים שהוטלו על זכויותיו בחשבון לבין הקטנות מסגרות האשראי, פנתה רינת, ובצדק, לנחום ושאלה אותו: "אז המסגרת חזרה ברגע שבוטל העיקול" ונחום השיב בשלילה (עמ' 6 לתמליל שיחה 1).

14.
יצויין, עדויותיהם של כל שלושת עדיו של הבנק, ישראל, רינת ויעקב, הותירו עליו רושם אמין וחיובי ובנסיבות העניין אני מקבלת אותן כעדויות המשקפות את המציאות כהוויתה ובהתאם אני קובעת כי עלה בידי הבנק לשכנעני כי הפעולה היחידה שבוצעה בחשבון כתוצאה מהטלת העיקולים, הינה חסימתו של כרטיס האשראי הבנקאי בדרגת חסימה 2 (ראה עדותו של יעקב). מלבד פעולה זו ופעולות ייחוד כספים בפק"מ מעוקל והעברת כספי העיקול לגורמים המעקלים (פעולות שאעמוד בהמשך על מידת תקינותן וחוקיותן), לא בוצעו על ידי הבנק פעולות נוספות בעקבות הטלתם של צו העיקול והעיקול הנוסף. במילים אחרות, הקטנות מסגרת האשראי בחשבון, שאף עליהן אעמוד להלן, לא היו פועל יוצא של הטלת העיקולים על החשבון ובינן לבין שני העיקולים אין ולא כלום.

הסמיכות שבין זמני הטלתו של העיקול הראשון לבין ההקטנה הראשונה של מסגרת אשראי, כך שוכנעתי, הינה מקרית בלבד ואין ללמוד ממנה על קשר בין שתי הפעולות.

15.
הנה כי כן, אין בין עצם הטלתו של צו העיקול לבין הקטנות מסגרות האשראי בחשבון ובכרטיס הויזה כל קשר ולמעשה מדובר בפעולות שבוצעו על ידי גורמים שונים בבנק שכמעט ואין בינם חפיפה כלשהי.

פעולת חסימת כרטיס האשראי הבנקאי (כרטיס הויזה), העברת כספים מהחשבון לפק"מ מעוקל והעברת כספים מעוקלים לגורם המעקל – האם נעשו על ידי הבנק כדין?

16.
משנקבע כי אין בין הטלת העיקולים לבין הקטנות מסגרות האשראי, בחשבון ובכרטיס הוויזה, כל קשר וכי הפעולה היחידה שבאה בעקבות הטלת העיקול, ובוצעה על ידי מרכז העיקולים בבנק, הינה חסימתו לשימוש של כרטיס הויזה (שלא תוך ביטול חיובים קיימים), נדרש להכריע האם פעולה אחרונה זו ובנוסף לה פעולת ייחוד הכספים המעוקלים בפק"מ מעוקל והעברתם בשלב מאוחר יותר לגורמים המעקלים בוצעו כדין, שמא כטענת התובעים, מדובר בפעולות לא חוקיות הנוגדות אף את נוהליו הפנימיים של הבנק.

17.
בעניינה של פעולה זה העיד לפני יעקב, בכתב, את הדברים הבאים: "... מאחר והחשבון עמד כאמור ביתרת חובה בלא נכסים שיבטיחו את ההתחייבויות הקיימות של התובעים בחשבון – יתרת חובה בעו"ש, התחייבויות בכרטיסי האשראי שבוצעו עד להטלת צו העיקול ויתרת הלוואה לסילוק, נחסם השימוש בכרטיס האשראי הבנקאי
של התובע, על מנת למנוע יצירת חובות חדשים
בחשבון שמועדם מאוחר למועד הטלת צו העיקול, ואשר יאבדו את עדיפותם כלפי המעקל ככל ותיווצר בחשבון יתרת זכות שתעוקל לטובתו" (סעיף 8 לתצהירו של יעקב). ובהמשך התצהיר (סעיף 9 שם), עמד יעקב על הרציונל שעמד מאחורי חסימת כרטיס הויזה, ואלו היו דבריו לעניין זה: "הרציונל העומד בבסיס התנהלות זו הינו שמשך יתרת תקופת העיקול עשויים להיות מופקדים בחשבון כספים, שהבנק מחוייב בעיקולם ככל והחשבון מצוי ביתרת זכות. בנסיבות אלו עלול להיווצר מצב בו, מחד, הופקדו כספים לחשבון שהבנק חייב בעיקולם לטובת המעקל (ככל ונוצרה יתרת זכות)" ומאידך נותר הבנק חשוף לחיובי כרטיס האשראי שיוצגו בחשבון לאחר הטלת העיקול ואשר לא ניתן לדעת מראש את שיעורם", ובסעיף 10 לתצהירו, ציין יעקב את הדברים הבאים: "לעניין זה אבהיר כי בשונה מחיובים אחרים המוצגים בחשבון, אין הבנק רשאי להחזיר חיובי כרטיס אשראי בנקאי, זאת בין אם קיימת יתרת זכות בחשבון, בין אם קיימת יתרת חובה בחשבון, ובין אם יתרת החובה חורגת ממסגרת האשראי המאושרת".

בהמשך דבריו הכתובים (סעיף 11 לתצהירו), ציין יעקב: "על כן, בהיעדר בטחונות בחשבון ועל מנת למנוע עדיפות נושה אחר על פני הבנק באשר לחיובים המוצגים בחשבון לאחר הטלת העיקול, קל וחומר באשר לחיובים שהלקוח יוסיף ליצור לאחר הטלת העיקול, ככל וכרטיס האשראי שברשותו לא ייחסם, חוסם הבנק את כרטיס האשראי עד לייחוד הכספים לטובת המעקל או עד לסיום תקופת העיקול, לפי המוקדם".

18.
יעקב נחקר על תצהירו בחקירה נגדית במהלך ישיבת ההוכחות מיום 18.9.14 ובחקירתו הוא לא נשאל דבר וחצי דבר לעניין עדותו הנ"ל.

למעשה, עולה מדבריו האמורים הנ"ל של יעקב כי מטרת חסימת הכרטיס הינה מניעת סיטואציה אפשרית שבה לקוח הבנק שהוטל על חשבונו עיקול לטובת גורם מעקל כלשהו, ימשיך לבצע עסקאות בכרטיס אשראי המצוי ברשותו ועל ידי כך יגדיל אל חיוביו, בשעה שעל חשבונו מוטל עיקול שכספיו אינם מצויים בחשבון. במקרה שכזה, ככל שנוצרת יתרת זכות בחשבון שהעיקול חל עליה, על הבנק לפעול לעיקול הכספים והעברתם לגורם המעקל, לאחר דרישתם על ידו, ובמקרה שכזה עלול הבנק להימצא במצב שבו כספים המופקדים לחשבון אינם יכולים לממן עסקאות שלקוח הבנק מבצע באמצעות כרטיס האשראי המצוי ברשותו.

הרציונל מאחורי חסימת כרטיס האשראי נראה אפוא ברור ומובן וכפי שיובהר להלן, הבנק, מכוח ההסכמים שבינו לבין התובעים, היה רשאי לבצע פעולה זו בנסיבותיו של המקרה דנן.

19.
יודגש, לו היה נחום פועל להפקדת סכום העיקול בחשבון וייחודו לצורך זה (ולמצער דואג בעצמו לתשלום החוב נשוא העיקול וביטול צו העיקול), חסימת הכרטיס היתה נמנעת ולמצער מופסקת.

יודגש עוד, ולעניין זה אתייחס גם בהמשך בבואי לדון בשאלת היקף הנזקים, כי חסימת הכרטיס כפי שניתן היה ללמוד מתצהירו של יעקב, בוצעה בדרגה 2 שמשמעויותיה הובהרו על ידי יעקב היטב בסעיפים 14-16 לתצהירו.

20.
בסיכומי טענותיהם בכתב נטען על ידי התובעים כי בהתאם לסעיף 6.15.2 לתנאי הצטרפות לכרטיס (נספח ד' לתצהיר ישראל), רשאי הבנק לחסום כרטיס ללא הודעה מוקדמת, בהתקיים אחד התנאים המפורטים שם. רלבנטי לעניינו, כך נטען, סעיף 6.15.2. המורה כי "אם יוטל עיקול או תינקט פעולת הוצאה לפועל אחרת" יוכל הבנק לחסום כרטיס "רק אם העיקול או הפעולה האמורים לא יבוטלו תוך 21 יום". נטען כי הכוונה בסעיף ברורה
והיא לצו עיקול בהוצאה לפועל או פעולה אחרת בהוצאה לפועל כמפורט בסעיף 14 לנוהל. נטען גם כי בכל מקרה הבנק היה חייב להמתין 21 יום מקבלת העיקול, קרי עד ליום 14.6.10 טרם קבלת ההחלטה על חסימת כרטיס האשראי.
בפועל הכרטיס נחסם יומיים בלבד לאחר הגעת העיקול, ביום 27.5.10.
כמו כן, נטען על ידי התובעים כי הבנק לא היה רשאי בנסיבות העניין לחסום את כרטיס הויזה מכוח סעיף 4(ג) לחוק כרטיסי חיוב לפיו 'היה למנפיק חשש סביר שהלקוח לא יוכל לשלם במועד את תמורת הנכסים שרכש הוא רשאי לחסום והוא חייב לתת הודעה על חסימה
בד בבד עם הטלתה'.

אלא שטענה זו אינה נכונה, שכן, בנסיבות המקרה דנן ובשים לב לפעילות הדלה בחשבון, והיעדרם של בטחונות כלשהם, התקיים להבנתי החשש שמא התובעים יבצעו משיכת סכומים גבוהים, לאחר קבלת צו העיקול הראשון, ובמקרה זה, ובשים לרציונל שעמד מאחורי חסימת הכרטיס ועליו עמד בהרחבה יעקב במסגרת תצהירו, החלטת הבנק לחסום את הכרטיס נראית סבירה ומובנת ובכל מקרה אין היא מנוגדת להוראת דין כלשהי, וגם לא להסכמים המחייבים ביחסית שבין הבנק לתובעים.

21.
ההפנייה שנעשה על ידי התובעים לנוהלי הפנימיים של הבנק
אינה יכולה בנסיבות הענין להצמיח לתובעים עילת תביעה יש מאין. נפסק כבר לא פעם כי הפרת נוהל פנימי עשוייה לעיתים להצביע על סטייה מרמת הזהירות הסבירה הבאה לביטוי בתוכן הנוהל, אולם כדי שתקום חבות יש קודם כל להצביע על עילה: הפרת חוזה (שלא ניתן לטעון במקרה דנן לאור הוראות תנאי ההצטרפות לכרטיס), או הפרת חובת זהירות, מושגית וקונקרטית. במילים אחרות, בהתאם להלכה הפסוקה, הנוהל אינו יוצר חובת זהירות שאינה קיימת בלעדיה ולכל היותר הוא עשוי לקבוע הרף של חובת הזהירות.

22.
בין כך ובין כך, סעיף 5.13.4 לנוהל הבנק משנת 2009, עליו משליכים התובעים את יהבם, קובע כי אם יש חשש שהלקוח יבצע משיכת סכומים גבוהים לאחר קבלת העיקול באמצעות הסניף או אז יש לדרוש מהלקוח החזרת הכרטיס ואם הלקוח לא מחזיר את הכרטיס בתוך פרק הזמן שנקבע לו אז אפשר לבצע חסימה של הכרטיס בדרגה 2.
נטען על ידי התובעים כי את הדרישה מהלקוח להחזיר את הכרטיס
ואת החזרתו בפועל יש לתעד במערכת פניות, תזכורות בנושא עיקולים. נטען עוד כי אם סכום העיקול נמוך וללקוח מספיק נכסים לכיסוי
צו העיקול ולהמשך פעילות בחשבון, לקוח ותיק, מהימן והניסיון עמו חיוב, בשיקול דעת הבנק שלא לחסום. במקרה דנן, כפי שעולה ממסמכי הבנק המשקפים את מצב החשבון וכפי שנחום אישר בעדותו לפני, בחשבון לא היו נכסים ולא בטחונות והפעילות בחשבון הועתקה כמעט באופן מלא לחשבון אחר המתנהל בבנק אחר. נסיבות אלו מעלות חשש שמא יבוצעו באמצעות כרטיס הוויזה משיכות של סכומים גבוהים לאחר קבלת צו העיקול, במטרה שלא להביא למצב שבו תהיה בחשבון יתרה מספקת, כדי סכום העיקול, ובמקרה האחר, תותיר את הבנק בפני
החשש שמא לא יהיה כיסוי לכל המשיכות המבוצעות באמצעות כרטיס החיוב.

23.
זכות זו של הבנק לחסימת כרטיס החיוב, מגולמת היטב בהוראת סעיף 6.15 להסכם כרטיס האשראי הקובע כי במידה ומוטל עיקול על הכספים בבנק, רשאי הבנק לבטל ו/או לחסום לאלתר את הכרטיס ו/או להגביל את אפשרות השימוש בו, וכן לחייב את החשבון באופן
מיידי בכל הסכומים המגיעים ושיגיעו מהתובעים לבנק בגין פעולות שבוצעו בכרטיס. רלבנטית גם לעניינו הוראת סעיף 3(ד) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, אליה הפנה הבנק בכתב טענותיו ובסיכומיו.

24.
במקרה דנן, מוטלת אומנם על הבנק החובה ליידע את התובעים
על עצם החסימה וזאת בד בבד עם הטלתה, אלא שבמקרה דנן, עלה בידי הבנק לשכנעני כי הוא מילא אחר חובתו הנ"ל.

מחומר הראיות שהונח לפני ניתן להיווכח בכך שכרטיס הויזה נחסם ביום 27.5.10 בעוד שההודעה על החסימה נושאת תאריך 28.5.10. בנוסף,
עלה מחומר הראיות בין נחום לבין ישראל התנהלה ביום 31.5.10 שיחה טלפונית שמהלכה הובא לידיעת נחום דבר הטלתו של צו העיקול. תרשומת השיחה שצורפה לתצהירו של ישראל תומכת בעניין זה וכך אף דבריו של נחום עצמו בעמ' 8 לפרוטוקול שורות 9-12 ו- 18-19,
דברי ישראל עצמו בעמ' 21 שורה 1).

בעניין תרשומת השיחה הנ"ל סוכם בין התובעים לבין הבנק, בסעיף 27.1 להוראות הסכם התנאים (נספח ג' לכתב ההגנה), וסעיף 12.2 להסכם כרטיס האשראי (נספח ו' לכתב ההגנה), כי רישומי הבנק בדבר תוכנה של השיחה הטלפונית משמשים הוכחה לפנייתו הטלפונית של הבנק, לתוכן השיחה ולדברים שסוכמו בה.

25.
הנה כי כן, בנסיבות המקרה דנן ובשים לב לעובדה כי בחשבון התובעים כמעט ולא התנהלה כל פעילות עובר למועד הטלתו של צו העיקול, ובשים לב לעובדה כי בחשבון לא היו נכסים ובטחונות כלשהם, רשאי היה הבנק לנוכח הטלתו של צו העיקול, לחסום את השימוש בכרטיס האשראי, בדרגה 2 כפי שנעשה, ודין טענותיהם של התובעים כנגד פעולה זו להידחות.

26.
בנסיבות העניין, כדין גם פעל הבנק בעת שסגר בפק"מ מעוקל את סכומי צו העיקול והעיקול הנוסף, מיד לאחר הצטברותה של יתרת זכות בחשבון המאפשרת את ייחוד הכספים המעוקלים. טרונייתו של נחום, בשיחותיו עם רינת, אודות מחדלו של הבנק מחיוב החשבון בסכום העיקול, כשהחשבון מצוי ביתרת חובה, בכדי להימנע מחסימת הכרטיס, אינה במקומה. בנסיבות העניין, כל אימת שלא היתה בחשבון יתרה המאפשרת ייחוד כספי העיקולים, מנוע היה הבנק להחליט
במקום התובעים על ייחוד הכספים תוך יצירת יתרת חובה בחשבון.


מנגד, רשאים היו התובעים לבצע משיכה מהחשבון, על חשבון מסגרת האשראי, לצורך תשלום החוב שבגינו הוטל
צו העיקול דבר שלא נעשה על ידם.

27.
היענות לבקשתו של נחום מן הבנק כי יתן בידו אורכה להסדרת צווי העיקול, לא היתה אפשרית בנסיבות העניין ומכל מקום אין הדבר מצוי בשיקול דעתו של הבנק, שהינו למעשה בגדר מחזיק. בקשה מעין זו היה על התובעים להפנות לגורמים המעקלים ובנסיבות המקרה דנן, וחרף הזמן שחלף מאז הטלת צו העיקול ועד להפקדת כספים בחשבון, והבאת החשבון ליתרת זכות ולאחר מכן עיקול הכספים והעברתם לגורם המעקל, לא נעשה על ידי התובעים דבר לצורך ביטול העיקולים והדבר מעלה תמיהה.

תמוהה אף העובדה כי נחום בפני
ותיו לבנק המתועדות בהקלטות ותמלילים כמעט ולא הלין על עצם חסימת כרטיס הויזה והוא מיקד את טענותיו ותלונותיו על הקטנות מסגרת האשראי בחשבון.

28.
עצם העובדה כי החשבון התנהל לא רק על שמו של נחום אלא גם על שמה של ילנה רעייתו, לא היתה אמורה למנוע רישום העיקולים והעברת סכומיהם לגורמים המעקלים. בעניין זה די להפנות לדבריו של יעקב בסעיפים 19 ו- 25 לתצהירו המדברים בעד עצמם ומקובלים בהחלט עליי.

29.
אסכם את הדברים עד כה ואציין כי בהתנהלות הבנק לאחר הטלתו של צו העיקול והעיקול הנוסף, ובעקבותיהם, לא דבק פגם כלשהם ובנסיבות העניין אינני מקבלת את טיעוניהם של התובעים לעניין זה.

חוקיותן של יתר הפעולות שבוצעו בחשבון ובעיקר הקטנת מסגרות האשראי – האם בוצעו כדין מכוח זכויות קיימות של הבנק?

30.
ישראל בעדותו לפני (תצהיר עדותו הראשית, סעיפים 13-14),

ציין כי "למן חודש ינואר 2010 פחתה באופן משמעותי
הפעילות בחשבון ולא הופקדו בו כספים כלל, כך שבמשך חודשים ארוכים הזיכוי היחידי בחשבון היה קצבת ילדים של המוסד לביטוח לאומי (סך של 330 ₪"). ישראל הוסיף וציין: "מצב זה לא השתנה משך חמשת החודשים העוקבים... בנסיבות אלו.. הבהרתי
כי... הבנק לא יוכל לאפשר המשך קיומה של מסגרת אשראי".

נחום נשאל בחקירתו הנגדית האם פעל להגדלת הפעילות בחשבון לאחר שיחותיו עם ישראל ורינת והוא השיב כי הגדיל את הפעילות על ידי הגדלת השימוש בכרטיס האשראי, קרי יצירת חיובים נוספים ולא העברת הכספים והכנסות לחשבון. בדבריו של נחום, הן בבית המשפט והן בשיחותיו שם ישראל ורינת, אישר נחום כי העתיק את הפעילות הבנקאית שלו למוסד בנקאי אחר.

31.
על השיקולים שהנחו את הבנק בעת קבלת ההחלטה להקטין את מסגרת האשראי בחשבון עמדה רינת בעדותה לפני (עמ' 15-16 לפרוטוקול שורות 6-31), שם צויינו על ידה הדברים הבאים: "ישראל דיבר איתי כשהנושא של העיקול עלה, נבחנה פעילות
בחשבון וישראל דיבר איתי לאחר שהוטל עיקול ונמצאו שהמסגרות לא מתאימות לחשבון. התנהלות של חשבונות בבנק ויחסי בנק לקוח, כשקובעים מסגרות לחשבון כשזה לפני פעילות לקוח, ועושר פיננסי, ומול צרכי הלקוח ... כשאחד הצדדים מפר את ההסכם, ובמקרה זה נחום הפר מאחר והייתה פעילות שהופסקה והועברה לבנק אחר, .. כשהחשבון הוצף במסגרת העיקול, נבדקו המסגרות בחשבון והתקבלו החלטות שגם נאמר מראש ללקוח שהמסגרות יוקטנו עד כדי ביטול".

32.
שיקולים אלו הם שיקולים לגיטימיים ובנסיבות העניין לא עלה בידי התובעים לשכנעני כי מאחורי קבלת החלטתו של הבנק להקטין את מסגרת האשראי בחשבון, באופן הדרגתי כפי שנעשה, עמד שיקול זר ורצון הבנק להתנכל לתובעים ולגרום להם נזקים.


נחום עצמו, במהלך שיחתו עם רינת, אישר כי זכות הבנק לעשות זאת (הכוונה היא להקטנת מסגרות האשראי), כשהם שזכותו הוא, בתור לקוח הבנק, להפסיק את הקשר בינו לבין הבנק (ראה בעמ' 9 לתמליל השיחה הראשונה עם רינת). נחום אף מסכים שם כי אין הצדקה לקיומה של מסגרת אשראי בסך 60,000-70,000 ₪ בחשבון אין בו בטוחות ולא מתנהלת בו פעילות.

33.
חשוב לשוב ולהדגיש כי החלטת הבנק להקטין את מסגרות האשראי בחשבון הובאה לידיעת נחום במהלך שיחותיו עם ישראל,
וכי חרף אותן השיחות התובעים לא עשו מאומה כדי להגדיל את היקף הפעילות בחשבון. מעיון בדף החשבון הרלבנטי עולה כי העברת הסך של 34,807.32 ₪ לחשבון
בימים 8-9/7/10 היתה בגדר זיכוי זמני בלבד בשים לב לעובדה כי מספר ימים לאחר אותו מועד, וליתר דיוק ביום 29.7.10, התובעים
משכו מן החשבון סך של 20,000 ₪.כתוצאה ממשיכה אחרונה זו אליה התווסף חיוב החשבון ביום 10.8.10 בהוראת הקבע החודשית של כרטיס הויזה, בסך 9,414 ₪, החשבון הגיע ליתרת חובה בסך 8,240 ₪ נכון ליום 19.8.10. אז הוקטנה המסגרת פעם נוספת ל- 8,500 ₪ כגובה יתרת החובה בחשבון.

ההקטנות ההדרגתיות הנ"ל של מסגרות האשראי בחשבון, באופן המותאם ליתרות החובה בחשבון מחזקות אותי בדעתי כי הבנק לא פעל מתוך נקמנות ורצון ולפגוע בתובעים ולהזיק להם חלילה, אלא מתוך מטרה לשמור על האינטרסים הלגיטימיים שלו ולצמצם עד כמה שניתן את הסיכון
המובן בהעמדתם אשראים בסכומים גבוהים בחשבון שלא מתנהלת בו פעילות כלשהי ושאין בו בטחונות העשויים להבטיח את ניצול המסגרת.

עלה בידי הבנק לשכנעני כי לעובדיו לא היתה כל יכולת לדעת גובה חיובים ועסקאות המבוצעות בכרטיס החוץ בנקאי, אמריקן אקספרס (בעניין זה ראה דברי רינת בעמ' 7 לתמליל השיחה הראשונה עמה), ובנסיבות העניין, שוכנעתי כי הקטנת מסגרת האשראי מסך 9,000 ₪
ל- 8,500 ₪ היתה חלק מתהליך יישום החלטת הבנק להקטין את המסגרת בחשבון, עד כדי ביטולה כליל ומאחוריה לא עמדה כל כוונה מצד הבנק לגרום להחזרת חיוב של כרטיס האמריקן אקספרס ביום 20.8.10.

בעניינו של חיוב זה, עולה מדפי החשבון כי החיוב הוצג בשנית על ידי חברת האשראי, 4 ימים לאחר מועד הצגתו והחזרתו, וכי הוא כובד ונפרע נוכח קיומה של יתרה מספקת בחשבון.

34.
בנסיבות אלו ומקום בו החיוב היחיד שהוחזר בחשבון הינו החיוב הנ"ל שכובד עם הצגתו בשנית, מספר בודד של ימים לאחר מכן, ומקום בו התובעים כמעט ולא ניהלו כל פעילות בחשבון והובאה לידיעתם בשיחות שניהלו עם ישראל החלטת הבנק להקטין את מסגרת האשראי בחשבון עד כדי ביטולה, לא ברור בגין מה מלינים התובעים.

הבנק, כך עלה מחומר הראיות שהובא לפני, מילא אחר חובתו על פי ההסכמים שבינו לבין התובעים ושלח לתובעים הודעות על הקטנות המסגרות. ההודעות נשלחו לכתובת שהתובעים ביקשו למען אליה את דברי הדואר המיועדים להם. עצם צירופה של ילנה לחשבון וחתימתה ביום 22.10.08 על ההסכמים הנדרשים לצרוף, ועצם צילומן של תעודות הזהות של שני התובעים על ידי הבנק באותו מעמד, כשבספחי תעודות הזהות מופיעה כתובתם העדכנית של התובעים (ברחוב עולי הגרדום 502, קרית שמונה), לא היה בה כדי להצדיק שינוי הכתובת למשלוח דברי דואר שלא על פני בקשת התובעים.

בסעיף 29 להסכם התנאים (נספח ג' לכתב ההגנה) וסעיף 29 להסכם כרטיס האשראי (נספח ו' לכתב ההגנה), התחייבו התובעים כי מסמכי ותכתובות הבנק הנשלחים בדואר רגיל או באופן אחר לפי בחירת הבנק, למען שצויין על ידי התובעים בהסכם התנאים ובקשה להנפקת כרטיס האשראי, ייחשב כאילו נתקבל על ידם תולך 72 שעות ממועד המשלוח. על כן מנועים התובעים להעלות טענות אלו בדבר מועד קבלת תכתובות הבנק.
התובעים לא טענו כי עדכנו את הבנק בכתובתם החדשה (פרוטוקול שורות 14-15), וממילא לא ביקשו כי כתובת העדכנית תשמש כתובת למשלוח דברי דואר תחת הכתובת הישנה.

35.
בשולי פרק זה אציין כי ניסיון התובעים לשכנע כי מאחורי קבלת החלטת הבנק עמדו שיקולים זרים הקשורים לאחי התובע, חיים גולדיאץ, דינו דחייה אף הוא. כזכור, נטען לעניין זה על ידי התובעים כי שרשרת הפעולות בה נקט הבנק, באה על רקע תסכול הבנק מן העובדה שלא עלה בידו לגבות חוב גדול שהגיע לו מאחי התובע והועבר לטיפול משפטי. בעניין טענה זו נכונה אני להסכים עם התובעים כי
מדובר ב'האשמות חמורות שכאלו, על גבול חשד פלילי בבני זוג, חייב היה הבנק לחקור אותן כראוי , ולבססן בהוכחות, ואין ולא היה רשאי להפריח שמועות והשערות באוויר", דא עקא, מחומר הראיות שהובא לפני שוכנעתי כי לא זו הסיבה שבגללה נקט הבנק בשרשרת ההקטנות של מסגרת האשראי. ככל שעלו מדבריה של רינת במהלך שיחתה השניה עם נחום רמזים בנושא זה, ניתן אכן להניח כי לנחום נגרמה אי נעימות
מסויימת למשמע הדברים עם זאת, ועל כך אין חולק, האשמות אלו לא פרסמו ברבים והם נאמרו לתובעים במעמדו של נחום בלבד.

שאלת הנזק:

36.
בשים לב למסקנות אליהן הגעתי לעיל, שתמציתן היא כי בפעולות שננקטו על ידי הבנק בעקבות הקטנת הפעילות בחשבון, מחד, והטלתו של צו העיקול, מאידך, לא דבק פגם כלשהו, נראה כי מתייתר הצורך בבחינת שאלת הנזק.


עם זאת ובבחינת למעלה מן המותר אציין בפרק זה כי בידי התובעים לא עלה בלאו הכי לבסס טענותיהם לנזקים. בנסיבות העניין ולא בכדי עתרו התובעים בתביעתם לפסיקת פיצויים לא ממוניים, מכוח הוראות הדין הכלליות ובפרט חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (יקרא להלן: "חוק איסור לשון הרע"), אלא שבענייננו נראה כי התובעים, גם אם היו מבססים ומוכיחים טענותיהם להתנהלות פגומה ובלתי תקינה
מצד הבנק, לא היו זכאים גם לפסיקת פיצויים בלא הוכחות נזק, מכוח הוראות חוק איסור לשון הרע.

37.
להלן אפרט.


בחשבונם של התובעים, כפי שהתובעים עצמם אישרו, כמעט ולא התנהלה פעילות.

בנסיבות אלו, ולמעט החזרת חיוב אחד של כרטיס האמריקן אקספרט לאחר הקטנת מסגרת האשראי בחשבון מסך 9,000 לסך 8,500, לא נגרם לתובעים כל נזק כתוצאה מהקטנת מסגרות האשראי בחשבון.

החיוב היחידי שהוחזר (של כרטיס האמריקן אקספרס), כובד כ-4 ימים לאחר מועד הצגתו הראשונה והחזרתו.

בכרטיס הויזה, שנחסם לשימוש במשך תקופה של כשניים שלושה חודשים – לא בוטלו חיובים ישנים וממילא לא הביא הדבר להפרת התחייבויותיהם של התובעים כלפי צדדים שלישיים.

טענת התובעים לקיומו של קשר סיבתי כי בין החזרת החיוב בכרטיס האמריקן אקספרס
או חסימת כרטיס הויזה לסירוב ליתן לתובע הלוואה
(סעיף
מב לסיכומי התובעים), לא הוכחה כלל על ידי התובעים. המכתב עליו השליכו התובעים את יהבם של מדור התפעול וההלוואות בחברת האשראי ישראכארט, מיום 15.11.11, המציין דחיית בקשתו של נחום לקבלת הלוואה, אינו מפרט את הסיבות לדחיית את הבקשה ואין בכוחו ללמד על קשר בין האופן שבו התנהל הבנק לבין דחיית הבקשה להעמדת ההלוואה הנ"ל.

38.
בכל מקרה ואף בהנחה שנגרמו לתובעים נזקים כתוצאה מאופן התנהלות הבנק, חלה על התובעים בנסיבות העניין חובת הקטנת הנזק. רוצה לומר, לו היו התובעים דואגים להסדרת נושא
העיקול מול הגורמים המעקלים ולא מתמהמהים בהפקדת כספי העיקול או דואגים בעצמם לביטול העיקול, כל ההשלכות שהיו להטלת העיקולים על החשבון היו נחסכות ובתוכן חסימתו של כרטיס הויזה לשימוש.

התובעים וסיבותיהם עימם ישבו בחיבוק ידיים משך חודשים ולא עשו מאומה לביטול צו העיקול.
ציין לעניין זה נחום,
בעדותו, את הדברים הבאים: "תסכים איתי שיכולת לאחר שידעת על העיקול, ועדין לא הוחזרה לך שום הרשאה בחשבון יכולת ללכת לעירית חיפה ולשלם או לבקש מהבנק שיעבירו 1,000 ₪ לעירית חיפה לפתור את הבעיה? זה לא פותר את הבעיה, ולא באתי בבקשה כזו, להיפך התנגדתי לזה שיעבירו את הכסף .... הבאת ביטול של צו העיקול לבנק לאומי? לא" (עמ' 8 שורת 30 ואילך).

עצם העובדה כי לתובעים לקח
זמן להגיע לסניף הבנק (כשבועיים לפחות) בשל מגוריהם בקרית שמונה לטעת התובע (עמ' 7 שורה 27), היא הנותנת כי חסימת הכרטיס והטלת צו העיקול לא הפריעה לתובעים ולא גרמה להם
נזק. לעומת זאת כאשר
חזרה ההרשאה בגין חיוב התשלום בכרטיס האמריקן אקספרס דאג התובע כבר למחרת היום לבצע תשלום על מנת שההוראה לחברת האמריקן תכובד.

39.
ניסיונם של התובעים להיתלות בהוראות חוק איסור לשון הרע, דינו אף הוא דחייה משהוכח לפני כי הודעה על חסימת כרטיס הויזה לשימוש בוצעה בדרגה 2 (פרטים אודותיה הובאו בעדותו שבכתב של ישראל), ולא נשלחה לגורמים נוספים כלשהם מלבד חברת כרטיס האשראי. דו"ח האשראי הצרכני אשר הוזמן מחברת
bdi
(נספח י"ד לתצהירו של ישראל), מאשש
טענת הבנק לפיה לא בוצע דיווח כלשהו על ידי גורם כלשהו, לרבות לעניין כרטיסי חיוב, כלפי נחום.

לסיכום:

40.
אשר על כן ועל יסוד כל המקובץ שוכנעתי כי אין ממש בתביעתם של התובעים ואני מורה בזאת על דחייתה.

התובעים ישלמו ביחד ולחוד לנתבע את הסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כחלק בגין שכ"ט עו"ד. התשלום יבוצע תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, אחרת – ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.


ניתן היום,
ג' אייר תשע"ה, 22 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 22632-12/11 ילנה גולודיאץ, נחום גולודיץ נ' בנק לאומי לישראל בע''מ, דורון, טיקוצקי ואח' (פורסם ב-ֽ 22/04/2015)