פסקי דין על משה דובר | פסקי דין על התאחדות הסטודנטים בישראל | פסקי דין על המועצה להשכלה גבוהה | פסקי דין על אוניברסיטת בר-אילן |

131/81 בג"צ     13/08/1981




בג"צ 131/81 משה דובר, התאחדות הסטודנטים בישראל נ' המועצה להשכלה גבוהה, אוניברסיטת בר-אילן




ערעור ברשות על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (הנשיא א' לנדא והשופטים י' וייס, ע' נתן) מיום 1

(פד"י לה (4) 263)


בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

בג"צ מס' 131/81

השופטים:
כבוד הנשיא מ' לנדוי
כבוד השופט י' שילה
כבוד השופט יהודה כהן

העותרים:

1. משה דובר
2. התאחדות הסטודנטים בישראל


ע"י ב"כ עו"ד ב' סלע

נ ג ד

המשיבים:
1. המועצה להשכלה גבוהה


ע"י ב"כ עו"ד ד' בייניש
, מנהלת מחלקת בג"צים בפרקליטות המדינה,
עו"ד ש' צור, סגן בכיר לפרקליט המדינה
2. אוניברסיטת בר-אילן


ע"י ב"כ עו"ד י' פריבס


התנגדות לצו-על-תנאי מיום 13.4.81.


פסק-דין

השופט י' שילה
:

העותר מר משה דובר
הוא בוגר ישיבה תיכונית ובעל תעודת בגרות ישראלית מלאה. עם גמר שירותו הצבאי המלא בינואר 1980 פנה לפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן
(משיבה 2) בבקשה לקבלו לשנת הלימודים 1980-1981. פנייתו נדחתה. הוא עתר אז לבית-משפט זה, וטענתו העיקרית הייתה, כי למעשה נתקבל כתלמיד, אלא לאחר מכן הועדף מועמד אחר על פניו, ואז חזרו והודיעו לו, כי לא נתקבל. לפי טענתו, לא תפסה ההודעה השנייה.

2. בית-משפט זה (בהרכב אחר בבג'צ 693/80) סבור היה, כי לא נתמצו ההליכים, שהיו פתוחים לפני העותר בבתי-משפט אחרים, והפנה אותו לבית המשפט המחוזי. ואמנם, העותר הגיש בקשה בהליך של המרצת-פתיחה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, ובה שטח את טענותיו כדלהלן: ביום 17.9.80 שוחח בטלפון עם מזכירת הפקולטה למשפטים, והבין מפיה, כי הוחלט בחיוב על בקשתו, וכי הוא נתקבל ללימודי משפטים. כשבא למחרת לפקולטה להסדיר את הרישום, שמע, כי לא נתקבל, והוא מייחס את דחייתו להעדפת מועמד אחר שלא כדין.

3. כבוד השופט מ' בן-דרור, שדן בעניין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לא קיבל טענה זו, והוא כותב בפסק-דינו המפורט, שאף מר דובר (העותר) הסכים, כי אין שיחה טלפונית עם מזכירה, שאינה מוסמכת לקבל החלטות, יכולה לבוא במקום תשובה רשמית מן הגוף המוסמך המתאים. התשובה הרשמית, שקיבל העותר בסופו של דבר, שבה נדחתה בקשתו, הייתה התשובה המוסמכת היחידה.

4. העותר לא אמר נואש ופנה מחדש לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
בבקשה, שיקבלוהו כתלמיד לשנת הלימודים הבאה 1981/1982. עד היום טרם נתקבלה החלטה בבקשתו, ובמרס שנה זו, דהיינו, עוד חודשים מספר לפני שניתן היה, מדרך הטבע, לצפות לאישור או לדחייה של בקשתו, הגיש עתירה חדשה לבית-משפט זה, אולי כדי להקדים רפואה למכה, ואולי מתוך נימוקים של אהבת צדק לשמה. מעניין שלבקשתו החדשה, המונחת עתה לפנינו, הצטרפה גם התאחדות הסטודנטים בישראל
כעותרת נוספת. שתי המשיבות הן המועצה להשכלה גבוהה
ואוניברסיטת בר-אילן
.

5. שתיים הן העתירות, המופנות כלפי האוניברסיטה, ואלה הן:

א.
העותר מבקש, שבית-משפט זה יורה לאוניברסיטה, כי תבטל מתן עדיפות בקבלת תלמידים לפקולטה למשפטים למועמדים במעמד של "בוגרי ישיבות גבוהות".

ב.
שבית-משפט זה יורה לאוניברסיטה לא לקבל לפקולטה למשפטים תלמידים, שאינם מחזיקים ב"תעודת בגרות ישראלית מלאה"

העתירות נגד המועצה הן:

א.
שהמועצה תורה לאוניברסיטה לפעול כאמור בשתי העתירות הנ"ל.

ב.
ולחלופין: שתבטל הכרתה באוניברסיטה עקב אי-קיום הוראות חוק המועצה להשכלה גבוהה
, תשי"ח-1958, ועקב הפרת הכללים, שהותקנו על-פיו.

אלה הן הוראות החוק הצריכות לעניין כאן: ראשית, סעיף 15 לחוק המועצה להשכלה גבוהה
הקובע:

"מוסד מוכר הוא בן חורין לכלכל עניניו האקדמאיים והמינהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו.

בסעיף זה, ,ענינים אקדמאיים ומינהליים' – לרבות קביעת תכנית מחקר והוראה, מינוי רשויות המוסד. מינוי מורים והעלאתם בדרגה, קביעת שיטת הוראה ולימוד, וכל פעולה מדעית, חינוכית או משקית אחרת".

המועצה להשכלה גבוהה
קבעה בשנת תשכ"ד כללים להכרה במוסדות, ובאי-כוח בעלי הדין הפנו אותנו לכללים 6, 9 של כללי המועצה להשכלה גבוהה
[הכרה במוסדות], תשכ"ד-1964. כלל 6 קובע:

"מוסד להשכלה גבוהה לא יקבל תלמידים אלא על יסוד תעודות בגרות ישראליות או שוות-ערך…"

כלל 9 קובע:

"לעניין קבלת תלמידים ומינוי הסגל האקדמי לא יפלה המוסד להשכלה גבוהה בין מועמדים שונים אך בשל גזעם, מינם, דתם, לאומיותם או מעמדם החברתי".

6. אין חולקים על כך, כי בחוברת, שפרסמה אוניברסיטת בר-אילן
, הדנה בתנאי קבלה של תלמידים לפקולטה למשפטים, נאמר:

"תנאי מוקדם להרשמה כתלמיד הפקולטה הוא תעודת בגרות מושלמת מטעם משרד החנוך והתרבות או תעודה אחרת שקולה כנגדה שנתנה בארץ או בחוץ-לארץ ושאוניברסיטת בר-אילן
מכירה בה. ממוצע ציוני בחינות הבגרות (החיצוניות) הנדרש הוא 8.2 לפחות. ממוצע ציוני הבגרות (החיצוניות) הנדרש ממועמדים שסיימו בית ספר תיכון בתש"מ או תשמ"א הוא 8.8 ומעלה. תלמיד שבנוסף ללימודי בית הספר התיכון למד לימודים על תיכוניים יובאו בחשבון הישגיו בלימודים אלה, עדיפות בקבלה תנתן לבוגרי ישיבות גבוהות…".

7. השאלה הראשונה הנשאלת היא, אם אמנם צודק העותר בטיעונו, כי העדפת בוגרי ישיבה גבוהה מהווה הפרה של הוראות כלל 9 לכללי המועצה להשכלה גבוהה
(הכרה במוסדות], המובא לעיל. כל בחירה יש בה משום הפליה, כי הלוא כאשר אתה בוחר בפלוני, באופן אוטומאטי אתה דוחה את אלמוני. וזאת, כמובן, כאשר מתחרים על אותו מקום יותר מועמדים מהמספר שניתן לקבלו. כאשר בוחרת ועדת הקבלה של האוניברסיטה במספר של בערך 60 תלמידים מתוך יותר מ-1000 מועמדים, הרי, בהנחה שמדברים אנו על מועמדים בעלי כשירות להתקבל, יופלו לטובה 60 על-פני 940 מחבריהם. יש פגם בהפליה כזאת, כאשר הבחירה נעשית מטעמים פסולים; אין בה פגם, כאשר היא נעשית מתוך שיקולים חוקים וענייניים.

כלל 9 של הכללים של המועצה הגבוהה (הכרה במוסדות) מפרט מספר שיקולים, שהם פסולים, ביניהם שיקול מעמדו החברתי של מועמד כבסיס להפליה.

העותר טוען, כי בוגרי ישיבות גבוהות מהווים מעמד חברתי מיוחד, ועל-כן העדפת מועמד ללימודים, המשתייך לאותו מעמד, נוגדת את כלל 9 האמור לעיל. אין אנו יכולים להסכים בשום פנים ואופן עם הנחה כזאת. מבינים אנו, כי "ישיבה גבוהה" היא מוסד חינוכי מסוג ישיבה, דהיינו, מוסד, הערוך להקנות ידע בהלכה ובלימודי קודש, שרמת הלימודים בו גבוהה מזו של ישיבות אחרות. אם כך הדבר, הרי אין בכלל להעלות על הדעת, שבוגרי ישיבות גבוהות מהווים מעמד חברתי מיוחד, בדיוק כמו שאין אנו יכולים לראות בבוגרי מוסד חינוכי חילוני מעמד חברתי מיוחד. לא להפליה מסוג זה נתכוון הכלל 9 האמור לעיל.

8. נכון הדבר, כי המונח "מעמד חברתי" בכלל 9 הנ"ל ניתן לפירושים שונים יותר מאשר יתר היסודות, המנויים בהדבק הדברים כגורמים אפשריים להפליה. קשה להניח שמבחינה עובדתית עלולים להיות ספקות חמורים, כאשר מדובר בהפליה מטעמי גזע, מין, דת, לאומיות. אבל "מעמד חברתי" – שאני. אולי נלקח המונח הזה מהוראות, החלות על מוסדות חינוך בארצות שבהן הפערים החברתיים יותר חדים ובולטים מאשר אצלנו, כגון בתי-ספר מיוחדים באנגליה, שבהם קיימת העדפה בולטת לבני האצולה. ייתכן שגם אצלנו ניתן יהא למצוא דוגמאות של מעמד חברתי, שלגביו יפות הוראות הכלל 9, כגון 'עולים חדשים', "ותיקי היישוב" וכדומה. אין אנו רוצים להפליג לתוך אפשרויות אלה, כי הלוא ברור לנו, כי כאן המונח "בוגר ישיבה גבוהה" מתאר אך ורק אדם, שרכש ידיעות נוספות על אלה שממילא צריך הוא להביא באמתחתו בפנותו בבקשה להתקבל לפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
. אין, למעשה, שוני בין העדפה, שמוכנה הפקולטה למשפטים להעניק לבוגר ישיבה גבוהה, לבין העדפה, שמוכנה היא להעניק לבעל תעודת בגרות מושלמת, שהגיע להישג ציונים מעל למינימום הנדרש, כאמור לעיל. העותר ודאי לא יבוא בטענות אל הפקולטה למשפטים, אם בבחירה בין שני מועמדים, האחד, שציונו הממוצע בבחינות הבגרות הוא 8.8, והשני, שציונו הממוצע הוא 9, תעדיף הפקולטה את בעל הציון הגבוה יותר, כאשר שווים יתר הנתונים של שני המועמדים. מדוע ייגרע חלקו של מועמד, אשר טרח וקנה תורה ודעת מעבר לציון הממוצע בבחינת הבגרות, על-ידי כך שהקדיש פרק זמן מחייו ללימוד בישיבה גבוהה, ממועמד, אשר לא עשה כן? ההפליה – וישנה כאן הפליה – היא העדפה מבחינה אקדמית טהורה. היא עניינית ואף רצויה, מתוך כך שהיא משרתת את המטרה הכללית המוצהרת של הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר-אילן
, שהיא:

"החיאת המשפט העברי על-ידי הכנת משפטנים בקיאים בהלכה ובמשפט הכללי ועריכת מחקרים בשני התחומים. תכנית הלימודים בפקולטה תתרכז בעיון ובמחקר במשפט העברי הלכה למעשה".

רואים אנו, כי משימתה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן
היא הטלת הדגש על המשפט העברי, ועל-כן מובנת מגמתה למשוך אליה כתלמידים אנשים, שכבר הגיעו לידי הישגים בשטח זה.

9. העותר טען (ולו גם בשפה רפה, מאחר שלא כלל טענה זו בעתירותיו), כי קיימת כאן גם הפליה בשל מין ואולי גם דת, כי הלוא מדרך הטבע אין נשים ואין לא-יהודים נמנים עם תלמידי הישיבות הגבוהות. טענה זו אין בה ממש. חפצים אנו לציין, כי יש לדייק בלשונו של כלל 9 הנ"ל. קובע הוא במפורש, כי לא תהא הפליה "אך בשל מינם, גזעם… וכו'" (הדגשה שלנו). לא הייתה כוונת המחוקק למנוע הפליה עקיפה, דהיינו, הפליה, שבאה כתוצאה מעובדות, נסיבות או דרישות, אשר כשלעצמן אין בהן שמץ של הפליה בלתי חוקית.

10. העתירה השנייה מתייחסת לתלמיד חיים שיר, אשר נתקבל כתלמיד שלא מן המניין, והמשך לימודיו הותנה בהשלמת בחינות הבגרות שלו תוך פרק זמן שנקבע. לטענתו של העותר, עומדת קבלת תלמיד כזה בניגוד לכלל 6 מכללי המועצה להשכלה גבוהה
(הכרה במוסדות), כפי שהובא לעיל. הבנו, כי התלמיד חיים שיר, אשר אמנם התקבל על תנאי כאמור, לא התקבל על חשבון מכסת התלמידים, שקבעה לעצמה הפקולטה. המכסה – במקרה זה כשישים תלמידים – היא גמישה. הניסיון מראה, כי רבים מאלה המעוניינים ללמוד משפטים נרשמים בעת ובעונה אחת ביותר מאשר באוניברסיטה אחת, מתוך תקווה שיתקבלו לפחות באחת מהן, ואם זוכים הם בתשובה חיובית מיותר מאשר פקולטה אחת, הרי הם מבטלים את בקשותיהם באותה פקולטה או פקולטאות, אשר אליהן נתקבלו, ואין בדעתם ללמוד בהן. מכאן שסביר להניח, כפי שמניחה הפקולטה של אוניברסיטת בר-אילן
, שעצם מתן תשובה חיובית למועמד לא תמיד מבטיחה את כניסתו לפקולטה, ועליה לקחת בחשבון ביטולים מספר מצד מועמדים שנתקבלו ולהשאיר את הדלת פתוחה לתלמידים אחרים במקומם.

לימודי משפטים; להבחין מלימודים בפקולטאות מסוימות למדעים מדויקים, הם כאלה, שמספר קטן נוסף על המכסה שנקבעה אינו מקלקל את השורה, כי בעוד אשר – נאמר – בלימודי כימיה יש להבטיח לכל תלמיד מקום במעבדה ובלימודי רפואה מקום בבית-חולים, הרי תוספת כיסא או שנים באולם ההרצאות או אפילו בקבוצה סמינריונית אינה מעלה ואינה מורידה.

11. בעוד אשר קבלת תלמיד, שאינו עונה על כל הדרישות ובהן הדרישה לתעודת בגרות מלאה, תהא נוגדת את החוק ופסולה, הרי קבלת מועמד, שלא השלים את כל בחינות הבגרות, כתלמיד, על-תנאי שישלים תוך זמן קצוב את החסר לו לבחינת בגרות מושלמת, אינה נראית לנו כפסולה, ומוכנים אנו להניח, שצודק בא-כוח האוניברסיטה באומרו, כי לעתים נתוניו האחרים של מועמד הם כה מרשימים, שנראה כי יהיה זה לטובת העניין, שירשו לו להתחיל לימודיו, מתוך תקווה שישלים את החסר בתוך תקופה קצרה.

כאשר לא מצאנו פגם בהתנהגות האוניברסיטה, הרי ממילא שאין מקום להורות למועצה להשכלה גבוהה להעביר את התנהגות האוניברסיטה תחת שבט ביקורתה ולתת לה הוראות לנהוג אחרת מאשר נהגה.

הנשיא מ' לנדוי

: אני מסכים.

השופט יהודה כהן

: אני מסכים.

הוחלט לבטל את הצו-על-תנאי ולדחות את העתירה.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג באב תשמ"א (13.8.81).








בג"צ בית המשפט העליון 131/81 משה דובר, התאחדות הסטודנטים בישראל נ' המועצה להשכלה גבוהה, אוניברסיטת בר-אילן, [ פ"ד: לה 4 263 ] (פורסם ב-ֽ 13/08/1981)