פסקי דין על יוחאי ברוך רבי | פסקי דין על המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)

18133-03/13 א     24/04/2015




א 18133-03/13 יוחאי ברוך רבי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 18133-03-13 רבי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול"




לפני



כב' השופטת
תמר בר-אשר צבן

התובע
יוחאי ברוך רבי


נגד

הנתבעת
המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול)


בא-כוח התובע: עו"ד אהרן שטכלברג
בא-כוח הנתבעת: עו"ד חיים מאיר (י' ראובינוף
, עו"ד)


פסק דין


עניינו של פסק-דין זה בקביעת סכום הפיצוי שהתובע זכאי לו, בשל פגיעתו בתאונת דרכים. בהיעדר מחלוקת כי האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים) ובהיעדר מחלוקת כי על הנתבעת חלה החובה לפצות את התובע, נותרה להכרעה רק שאלת היקף הנזק וסכום הפיצוי שייפסק לתובע.

א.
עיקרי העובדות הרלוונטיות

2.
התובע, יליד 26.10.1986, היום סטודנט להנדסת מים בטכניון, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.12.2011. התאונה אירעה במהלך נסיעת התובע באופנוע, בעודו הנהג. לאחר התאונה, פונה התובע אל בית החולים שערי צדק, שם טופל ושוחרר לביתו עם הנחיות להמשך טיפול.

המוסד לביטוח לאומי (להלן – המל"ל), הכיר בכך שתאונת הדרכים היא גם תאונת עבודה. בשל פגיעת התובע ברגלו, בברך השמאלית, קבעה וועדה רפואית של המל"ל לתובע נכות בשיעור של 5%. ערר שהגיש התובע על קביעה זו התקבל בהחלטת הועדה הרפואית לעררים של המל"ל מיום 20.1.2013, שקבעה כי נכותו בשיעור של 10% לפי סעיף 48(2)ז
i
בתוספת של תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – תקנות קביעת דרגת נכות).

3.
כתב התביעה הוגש ביום 10.3.2013 וכתב ההגנה הוגש ביום 20.8.2013.

ראיות התובע הוגשו ביום 22.5.2014 וכללו תצהיר של התובע ומסמכים שונים, שיפורטו ככל שנידרש אליהם. ביום 7.8.2014 הגיש התובע (ברשות בית המשפט) חוות-דעת מומחה של רו"ח נעם בכר, בעניין פוטנציאל השתכרותו של מהנדס, הכולל אומדן של השכר המשתנה לפי שנות הוותק של העיסוק במקצוע. הנתבעת ביקשה להגיש מסמכים מתיקי המל"ל בעניין התובע, אך אלו לא הוגשו. בדומה, ויתרה הנתבעת על הגשת חוות דעה של רואה חשבון מטעמה.

ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 1.3.2015 ובמהלכה נחקר התובע על תצהירו ורו"ח בכר נחקר על חוות-דעתו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב, כך שסיכום טענות התובע הוגש ביום 24.3.2015 וסיכום טענות הנתבעת הוגש ביום 26.3.2015. ביום 1.4.2015 הגיש התובע תשובה לטענות הנתבעת בסיכומיה, מבלי שקיבל את רשות בית המשפט לעשות כן, כמתחייב מהוראת תקנה 158(א)(6) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי).

ב.
עיקרי טענות הצדדים


עיקרי טענות התובע

4.
התובע טען כי נפגע כאמור, בעת נסיעתו באופנוע במהלך עבודתו וכתוצאה מכך נפגע ברגלו השמאלית ובשכמות. תחילה נעזר בקביים וטופל בפיזיותרפיה ובמשככי כאבים. בשל היות התאונה גם תאונת עבודה, קיבל מהמל"ל דמי פגיעה עבור 87 יום וכן מענק נכות.

בעניין הנכות הרפואית הפנה התובע לכך, שדרגת נכותו נקבעה בהתאם לסעיף 6ב בחוק הפיצויים על-פי קביעת וועדת המל"ל שקבעה שנכותו היא כאמור, בשיעור של 10%. לטענתו, אין לבסס דבר על המסמכים הרפואיים שהגישה הנתבעת במהלך חקירתו הנגדית בעניין מצבו הרפואי קודם לתאונה, שכן לטענתו, מדובר בעניין שבמומחיות רפואית. באשר לנכותו התפקודית טען, כי הוא מתקשה בפעילות גופנית המצריכה שימוש ברגל ובמיוחד בברך. לטענתו, דרגת נכותו התפקודית היא לפחות כמו דרגת נכותו הרפואית ואף בשיעור גבוה יותר. שכן הוא עתיד להיות מהנדס מים ומאחר שעבודה זו כוללת עבודת שטח רבה ומאומצת, יש בפגיעתו כדי להשליך על כך. בנוסף לכך, לתובע הכשרה של מורה דרך והגם שלא עסק בכך קודם לתאונה, התכוון לעסוק בכך בעתיד ופגיעתו תפגע גם באפשרות עיסוק זה.

5.
בעניין לימודי התובע, תעסוקתו ובאשר לבסיס שכרו לצורך חישוב הפיצויים, טען התובע, כי בעת התאונה היה סטודנט לתעשייה וניהול בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים (מכון לב). בתקופה שקדמה לתאונה עסק בעבודות לא מקצועיות, שבהן בדרך כלל עוסקים סטודנטים. בין השאר, עסק בעבודות ניקיון ובחלוקת עיתונים ושכרו הממוצע היה כ-4,170 ₪ (בסיכומיו, לא הפנה התובע לראיות כלשהן שעליהן הוא מבסס נתונים אלו, כנראה מתוך ציפייה שבית המשפט ינבור בניירות שצירף ויאתר בעצמו את הראיות, ככל שישנן). לאחר התאונה נעדר התובע מעבודתו במשך שלושה חודשים וכן נעדר באופן חלקי מלימודיו (גם בעניין זה אין בסיכומי התובע הפניה לראיות כלשהן). לאחר תקופת החלמה שב לעבודת הניקיון אך לא לחלוקת העיתונים בשל כך שלטענתו, בינתיים אחר הועסק בה במקומו. התובע הדגיש, כי למרות חזרתו לעבודה, לא נחקר בעניין חזרתו לעבודת הניקיון, חרף פגיעתו.

בעניין לימודיו טען, כי מטעמים שונים ובהם היעדרותו מהלימודים בעקבות פציעתו והקושי להשלים את הלימודים שמהם נעדר, לא המשיך בלימודיו במכון לב. בשנה שלאחר התאונה, החל לימודי תואר ראשון בהנדסה אזרחית, בתחום הנדסת משאבי מים וסביבה, בשלוחת הטכניון במכללה להנדסה בירושלים. התובע הדגיש כי מדובר בלימודים בטכניון לכל דבר, ובינתיים סיים חמישה מתוך שמונה סמסטרים. את לימודיו הוא צפוי לסיים באוגוסט 2016. בנוסף לכך, התובע בוגר קורס מורי דרך של משרד התיירות, הנמשך שנתיים, שאותו סיים בשנת 2010 והוא גם מדריך טיולים ומדריך של"ח מוסמך. עם זאת וכאמור, בתחום זה לא עבד התובע אך המשיך להתעדכן בתחומים אלו. עם זאת לטענתו, פגיעתו בתאונה תפגע ביכולתו לעסוק בהם.

באשר לעתיד, התובע טען, שכאמור, הוא עתיד להשלים את לימודי ההנדסה האזרחית בהתמחות בתחום הנדסת מים וכי הוא צפוי להשתכר כפי שנקבע בחוות הדעה של רואה החשבון שהוגשה מטעמו, מעבר לשכר הממוצע במשק. באשר להתייחסות חוות-דעת רואה החשבון לתחום ההנדסה האזרחית טען, כי לימודי הנדסה אזרחית בטכניון כוללים חמישה תתי-תחומים, שאחד מהם הוא תחום מים וסביבה. התובע הדגיש, כי לבית המשפט אין ידיעה שיפוטית באשר לתחומי עבודת מהנדס ולהבדלים שבין מהנדס אזרחי למהנדס מים. לכן לטענתו, בכל הקשור בכך שלטענתו, מהנדס מים הוא מהנדס אזרחי, יש להסתמך על האמור בחוות הדעה מטעמו, אשר לא נסתרה ואף לא הוגשה חוות דעה נגדית. לפיכך טען, כי יש להסתמך על האמור בה, בהיותה מתונה ושקולה, הכוללת נתונים ממאגרי מידע שונים באשר לשכרו הצפוי של מהנדס אזרחי. כאמור בה, אין די נתונים בעניין שכר ממוצע של מהנדס אזרחי בתחום המים והסביבה, שזה תחום לימודי התובע, אך מאחר שהסמכת התובע תהיה של מהנדס אזרחי, שתת התמחותו היא הנדסת מים וסביבה, יש לקבל את נתוני חוות הדעה. על-פיה שכרו הממוצע של מהנדס אזרחי מתחיל בממוצע שכר בסך של כ-10,000 ₪ ומתקדם, כך שהחל מהשנה התשיעית לעבודה, ממוצע השכר הוא בסך של כ-20,000 ₪. טענת התובע היא אפוא, כי יש לחשב את הפסד שכרו העתידי באופן מדורג ומשתנה על-פי הוותק, בהתאם לנתוני הטבלה המופיעה בחוות הדעה, כך שבכל שנה בחיי עבודתו, החל מסוף שנת 2016 (תום לימודיו), יחושב בסיס שכר שונה.

עוד טען התובע, כי בשל הפגיעה בתפקוד רגלו השמאלית, ומאחר שעבודת מהנדס מים כרוכה בעבודת שטח ובהימצאות במקומות שהגישה אליהם אינה מוסדרת ואינה נוחה, יש לקבוע את הפסדי שכרו לפי נכות תפקודית בשיעור נכותו הרפואית (10%). דווקא בעניין תנאי העבודה של מהנדס מים וסביבה טען התובע, כי הדבר מצוי בתחום ידיעתו השיפוטית של בית המשפט. עוד טען, תוך הפניה לספרות ולפסיקה, כי אכן ההלכה היא שקביעת הפיצוי עבור הפסדי שכרו העתידי של צעיר שטרם החל את דרכו המקצועית, נעשית על בסיס השכר הממוצע במשק. אולם לטענתו], אם בשל נתוניו האישיים המיוחדים של הנפגע ניתן להעריך ששכרו יהיה גבוה יותר או נמוך יותר, תילקח עובדה זו בחשבון בעת חישוב הפיצוי. כך גם טען שנקבע, כי לגבי קטין, יש מעין-חזקה כי ישנה זהות בין נכותו הרפואית לבין נכותו התפקודית ולטענתו, לעניין זה מי שטרם נכנס למעגל העבודה, הוא כקטין. בדומה, אם משלח-ידו של הנפגע כרוך בעבודה פיזית, גריעת כושר השתכרותו יילמד מהנכות הרפואית. לטענת התובע, יש להחיל ככלים אלו עליו.

6.
לנוכח כל האמור, טען התובע בעניין סכום הפיצויים הנתבע, כלהלן.

נזק לא ממוני (כאב וסבל)
– לפי שיעור הנכות הרפואית (10%) בצירוף ריבית – 18,061 ₪.

אובדן השתכרות בעבר
– לטענת התובע, יש לחשב את הפסדי שכרו בעבר על בסיס שכרו קודם לתאונה (4,170 ₪) במשך שלושה חודשים, ובסך הכול, לאחר שיערוך, 13,500 ₪.

אובדן כושר השתכרות בעתיד
– התובע טען להפסדי שכר בשני תחומי הכשרתו, הנדסה והדרכת טיולים ולטענתו, בשניהם, יש לתת משקל לפגיעה בכושרו הפיזי.

באשר לתחום הנדסת המים, שאף לשיטת התובע זה תחום עיסוקו העתידי העיקרי, ראוי להקדים ולהעיר, שהתובע לא ערך חישוב שיפרט את סכום הפיצוי שלטענתו, הוא זכאי לו בראש נזק זה בהתאם לטענותיו. התובע טען שלל טענות שלפיהן יש לערוך חישוב מורכב, המשתנה משנה לשנה, אך כאמור, הוא עצמו לא טרח לערוך חישוב מוצע ואף לא ציין מה סכום הפיצוי שהוא זכאי לו על יסוד טענותיו. מכל מקום, בתחום הנדסת המים טען כאמור, כי יש לחשב את בסיס שכרו העתידי על סמך הנתונים בחוות-דעת רואה החשבון מטעמו, שלפיהם השכר הממוצע עולה בהדרגה בהתאם לשנות הוותק. בהתאם לכך, בשנתיים הראשונות לעבודה, השכר החודשי הממוצע הוא בסך של כ-10,000 ₪ ולכן הפיצוי עבור שנים אלו צריך להיות בסך של 1,000 ₪ לכל חודש ולאחר מכן יעלה בהדרגה, בהתאם לטבלה המופיעה בחוות הדעה, עד השנה התשיעית. החל משנה זו, כנטען, השכר החודשי הממוצע הוא בסך של כ-20,000 ₪, כך שעבור השנים החל משנה זו על הפיצוי להיות לפי סך של 2,000 ₪ לכל חודש. כן טען התובע, כי יש לפסוק לו פיצוי עבור השנים שעד הגיעו לגיל 70 (גיל הפרישה המקובל לעובדים עצמאיים), מאחר שלטענתו, מדובר במקצוע שאפשר לעבוד בו באופן עצמאי. התובע גם לא הציג את מקדם ההיוון שעל-פיו לטענתו, יש לערוך את החישוב, אך טען כי אין לחשב את ההיוון על בסיס ריבית של 3%, כמקובל, אלא על בסיס ריבית של לכל היותר 0.5%. מכל מקום, התובע לא ערך חישוב ולא הציע סכום פיצוי.

בעניין תחום הדרכת הטיולים טען התובע (בעדותו וללא ראיה נוספת בעניין זה), כי השכר המקובל הוא בסך של כ-250$ ליום. לטענתו, בשים לב לכך שביחס לתחום עיסוק זה הפגיעה הפיזית משמעותית יותר, יש להעניק לו פיצוי בסכום כולל על בסיס הערכה, בסך של 50,000 ₪.

עזרת הזולת בעבר
– התובע טען כי בתקופת החלמתו נזקק לקביים והתקשה בתפקודים שונים. בעניין זה הוסיף התובע, כי אביו במצב סיעודי ואמו מבוגרת ומתקשה לתפקד ומאחר שאחיו בעלי משפחות, הוא היה מי שסייע להם. בראש נזק זה תבע פיצוי כולל בסך של 5,000 ₪.

הפסד שנת לימודים
– התובע טען, כי הגם שפגיעתו כתוצאה מהתאונה לא הייתה הסיבה היחידה להפסקת לימודיו במכון לב באותה שנת לימודים, היה לכך משקל ממשי. לכן תבע פיצוי חלקי עבור אובדן שנת לימודים או אובדן תעסוקה במשך שנה, כך שיעמוד על סך של 25,000 ₪ (לא פורט כיצד חושב).

הפסדי פנסיה (בעתיד)
– 12% מסכום הפיצוי שייפסק בשל הפגיעה העתידית בכושר ההשתכרות (בהיעדר חישוב של הפגיעה העתידית בכושר ההשתכרות, גם בעניין זה לא ננקב סכום).

ניכוי תקבולי המל"ל
– התובע טען שכאמור, קיבל מהמל"ל דמי פגיעה ומענק נכות, שיש לנכות מסכום הפיצויים שייפסק, אך לא טרח לציין מה הסכום שקיבל מהמל"ל ומתי קיבל (כך שגם בעניין זה, כך נראה, ציפה התובע שבית המשפט יתור בעצמו אחר הנתונים).


עיקרי טענות הנתבעת

7.
בסיכומיה טענה הנתבעת, כי המחלוקות העיקריות בתביעה הנדונה מתמקדות בשתי שאלות: האחת, שיעור הנכות התפקודית. השנייה, בסיס השכר העתידי של התובע.

8.
הנכות התפקודית – הנתבעת טענה, שככלל, נכות בשיעור של 10% משקפת פגיעה קלה. באשר לתובע, הנתבעת טענה, כי מהתנהלותו ומן הראיות שהובאו ניתן ללמוד כי הנכות כלל אינה מגבילה אותו. בעניין זה הצביעה על עובדות ועל ראיות ועל מסקנות שלטענתה עולות מהן, כלהלן: מהמסמכים הרפואיים שהגיש התובע עולה, כי מאז חודש מארס 2012, במשך שלוש השנים האחרונות, הוא לא נזקק לטיפול רפואי כלשהו. מכאן המסקנה שלא הוגבל או סבל בשל נכותו הנטענת, שכן יש להניח שאלמלא כן, והיה פונה לקבלת טיפול רפואי כלשהו; באשר לתכניותיו העתידיות טען התובע, כי הוא משמר את האופציה של הדרכת טיולים בכך שהוא מחדש את רישיונו ומשתתף בהשתלמויות. הסברו לכך היה, כי לא מן הנמנע שבעתיד יחליט לבחור בתחום עיסוק זה. מכאן טוענת הנתבעת, כי האפשרות לתכניות עתידיות אלו מלמדות שלנכות התובע אין כל השלכה תפקודית; תחום העיסוק שהתובע בחר לעסוק בו מלמד אף הוא על היעדרה של מגבלה פיזית. בעת התאונה למד הנדסת תעשייה וניהול במכון לב, שלטענתו, כרוכה בעבודה מול מחשב (עמ' 12 שורה 15), אך בחר לשנות את תחום לימודיו להנדסת מים וטען, שתחום זה כרוך בהליכה בשטח פתוח. מכאן טוענת הנתבעת, כי אילו אמנם היה התובע מוגבל מבחינה פיזית, הוא לא היה מסב את תחום לימודיו לתחום שיוגבל לעסוק בו. לטענתה, עצם הבחירתה בתחום הנדסת המים מלמדת אחד משניים, או כי נכותו לא תגביל אותו או שתחום זה מאפשר לעסוק בו גם ללא צורך בפעילות פיזית או בתנאי שטח; באשר לתחום הנדסת מים, תחום לימודיו של התובע עתה, חלקה הנתבעת על טענותיו, כי עבודת מהנדס מים כרוכה בפעילות. לטענתה, מהנדס מים הוא גורם מתכנן ולא גורם מבצע, כך שעיקר עבודתו משרדית ורק לעתים נדרש לצאת לשטח לשם פיקוח עליון. אף התובע עצמו אישר שרבים מהמהנדסים בתחום זה עובדים ברשויות מקומיות ובתאגידי מים, בעוד שלטענת הנתבעת, העבודה במקומות אלו היא משרדית מובהקת ולכן אין כל משמעות תפקודית לנכותו הקלה בברך; הנתבעת הפנתה לעובדה שעל-פי עדות התובע (עמ' 14), כיום הוא גר בקומה השלישית במעונות הסטודנטים, וכי אין מעלית בבניין. לשאלת בית המשפט השיב, שאף לא ביקש לקבל דירה בקומה נמוכה. כך שיש להניח שאין משמעות תפקודית לנכותו של התובע, שכן אילו אמנם סבל מנכותו, מצופה היה שינסה לברר אם ניתן להחליף את דירתו לדירה בקומה נמוכה; עוד טענה הנתבעת, כי תלונות התובע בקשר לפגיעתו בברך לאחר התאונה, דומות לתלונות שעליהן התלונן בשנים שקדמו לתאונה, כפי שעלה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו במהלך חקירתו (נ/1 – ביקור במרפאה מיום 5.12.2004, במהלכו התלונן התובע על "כאבים בברכיים מספר ימים לאחר מאמץ"; נ/2 – ביקור במרפאה מיום 4.7.2006, במהלכו התלונן בין השאר על "כאבים בברך שמאל בעיקר אחרי מאמץ ריצה"; נ/3 – ביקור במרפאה צבאית מיום 11.10.2006, בו נכתב באבחנה בין השאר, כי לתובע "כאבים בברך שמאל"). לטענת הנתבעת, המסקנה הברורה מכל האמור היא, שלתובע נכות מינימאלית שאינה מגבילה אותו ואת פעילותו ואינה מונעת ממנו כל תחום עיסוק וממילא שאינה מגבילה את כושר השתכרותו.

9.
בסיס השכר – הנתבעת טוענת כי את הפסדי השכר העתידיים של התובע יש לחשב על-פי השכר הממוצע במשק, כפי שנקבע לעניין כל אדם צעיר שטרם החל את דרכו המקצועית. לטענתה, הנטל להוכיח חריגה מן השכר הממוצע במשק מוטל על התובע, שלא הרים נטל זה.

בעניין חוות-דעתו של רו"ח בכר טענה הנתבעת, כי אינו מומחה בתחום השכר, כפי שאף עולה מנתוניו האישיים. אף לא ניתן להסתמך עליה לנוכח ליקויים רבים שנמצאו בה ובעיקר העובדה שהנתונים שעליה היא מבוססת מתייחסים לתחום מהנדסי הבניין, תחום שבו יש מחסור במהנדסים, וכי אינם מתייחסים אל מהנדסי מים. המומחה אף התעלם מהציונים הנמוכים של התובע, שהם ברף הנמוך, הגם שיש לכך רלוונטיות לעניין הפוטנציאל של רמת השתכרותו. עוד טענה הנתבעת, כי מדובר בחוות דעה חובבנית, כי עדות המומחה הייתה מוטית ולא הייתה אמינה ובכל מקרה, מסקנותיו הסתמכו על נתונים שאינם מבססים את מסקנותיו. ביתר פירוט, הצביעה הנתבעת על שורה של ליקויים בחוות-דעת המומחה, כלהלן:

המומחה אישר שהנתונים מתייחסים לשכר ברוטו (עמ' 1 שורות 13-12), כך שבכל מקרה יש לנכות מס הכנסה; המומחה אישר ששכר מהנדסי מים נמצא ברף הנמוך של שכר מהנדסים (שם, שורות 23-22; חוו"ד עמ' 7 פסקה שלישית מהסוף); המומחה אישר שבסיס השכר נגזר מממוצע הציונים במהלך הלימודים (עמ' 9, שורות 11-10). התובע העיד שממוצע הציונים שלו הוא 74 ומגיליון הציונים עולה ממוצע נמוך יותר, כך שצפי שכרו נמוך מהממוצע; המומחה אישר שהנתונים על מחסור במהנדסים מתייחסים למהנדסי קונסטרוקציה וכי אין נתונים סטטיסטיים על מחסור במהנדסי מים או מהנדסים בתחומים אחרים (מפנה לעמ' 2 שורה 25 עד עמ' 3 שורה 5); המומחה אישר שהסקר הראשון שעליו הסתמך, של חברת 'אתוסיה', נערך בקרב 3,500 עובדי הי-טק ומדעי החיים, ותחום זה אינו רלוונטי להנדסת מים (עמ' 3 שורה 10 ואלך, עמ' 4 שורות 15-10); למומחה לא היה מושג כמה מהנדסי מים יש בישראל (עמ' 4 שורות 2-1 לפרוטוקול). לטענת הנתבעת, היעדרו של נתון זה מעורר תמיהה ומלמד על כלל חוות הדעה; גם המומחה אישר שמהנדס בניין, הוא מהנדס קונסטרוקציה (עמ' 5 שורה 31 עד מע' 6 שורה 2), כך שהטבלה בעמ' 17 בחוות-דעתו אינה רלוונטית, בהיותה עוסקת בשכר מהנדסי בניין. הנתבעת הוסיפה, שדברי המומחה כי נתונים בעניין מהנדסי בניין יפים גם למהנדסי מים, "מעוררי גיחוך ומביישים את אומרם"; בדומה, נתוני חברת 'פורטל' המובאים בחוות הדעה בעמ' 19 (יוער, כי נראה שהכוונה לנתונים מהפורטל הישראלי להנדסה אזרחית, בעמ' 18), מתייחסים למהנדסי בניין ולמהנדסי סביבה, כך שאינם רלוונטיים; המומחה אף אישר כי אין לו נתונים לגבי מספר הנסקרים בסקרים שעל הנתונים העולים מהם הסתמך ושאינו יודע דבר על הכשרת עורכיהם (עמ' 8 שורות 16-13); המומחה אישר כי אינו יודע דבר על אתר 'לימודים' שעליו הסתמך, על היקף הנתונים שנאסף או כל דבר אחר הקשור בו (שם, שורות 20 ואילך). מכל מקום, הנתונים שהובאו מאתר זה עוסקים רק במהנדסי בניין, כך שאינם רלוונטיים; המומחה לא ידע להסביר את פערי השכר בין נתוני אתר 'לימודים', שם השכר הנמוך הוא 5,000 ₪, לעומת נתונים אחרים, שבהם השכר הנמוך ביותר גבוה בהרבה (שם, שורות 28-27).

לגבי הפסקת לימודי התובע במכון לב והמעבר ללימודים במכללה להנדסה, הנתבעת טענה כי לכך אין כל קשר לתאונה וכי התובע קשר זאת בתאונה מתוך ניסיון להאדיר את נזקיו. מחקירת התובע עלה שסיבת הפסקת לימודיו נבעה מהצורך לטפל באביו החולה ובשל חוסר העניין בלימודי תעשייה וניהול (עמ' 12 שורות 16-12). כך שיש לדחות את טענות התובע בעניין זה.

עוד טענה הנתבעת, כי אף טענות התובע בכל הקשור בעיסוק של הדרכת טיולים ובדבר אובדן שכר בתחום זה מופרכות ויש לדחותן. התובע העיד שבכוונתו לעסוק בהנדסת מים, תחום שהעיסוק בו הוא במשרה מלאה (עמ' 16, שורה 3). הוא לא טען על כוונה לעסוק במקביל גם בהדרכת טיולים, אלא אמר כי אולי בעתיד יחליט לעבור לעיסוק בתחום זה ולכן הוא שומר על אופציה זו. מכאן שמדובר בספקולציה, שאין לייחס לה משקל ואין לראות את התובע כמי שעובד בשני עיסוקים.

10.
על יסוד טענותיה האמורות לעיל, טענה הנתבעת כי סכום הפיצויים שהתובע זכאי לו הוא כמובא להלן.

נזק לא ממוני (כאב וסבל)
– סך של 17,835 ₪ (צורף דף חישוב).

אובדן השתכרות בעבר
– 2,000 ₪, על דרך האומדנה. הנתבעת טענה כי יש לשקול שיקולים אלו: על-פי עדות התובע, מעברו ללמוד בטכניון והיקף לימודיו שם לא מאפשר לו לשלב עבודה עם לימודיו (עמ' 12 שורות 27-22); בתקופה הרלוונטית, התובע היה עסוק בטיפול באביו החולה, דבר שהביא להפסקת לימודיו במכון לב (שם, שורות 13-12); בתקופה זו עבד התובע בעבודות האופייניות לעבודות של סטודנטים ששכרם מינימאלי, ואישר שהמשיך לעבוד בחלקן (בניקיון), אך הפסיק לעבוד בחלוקת עיתונים. תלושי השכר מלמדים על שכר בהיקף של 800 ₪ לחודש.

אובדן כושר השתכרות בעתיד
– 80,000 ₪. התובע עתיד לצאת לשוק העבודה בגיל 30 לאחר שיסיים את לימודיו. מהטעמים שעליהם עמדה הנתבעת, כמובא לעיל, טענה היא שאין הצדקה לסטות מהשכר הממוצע במשק, שלטענתה הוא בסך של 8,340 ₪, כדי לחשב את בסיס שכרו העתידי של התובע. מחצית חישוב כאמור, בהיוון כפול מתום הלימודים ועד גיל הפרישה (בהתאם לחישוב המובא בסיכומי הנתבעת), מוביל לסך של 107,300 ₪. עם זאת, מאחר שישנו ספק באשר לפגיעה בתפקוד התובע לנוכח פגיעתו, הציעה הנתבעת פיצוי כאמור.

עזרת הזולת בעבר
– 1,000 ₪. התובע לא הביא כל ראיה בעניין זה, אך מאחר שהיה מוגבל במשך תקופה מסוימת, הוצע הפיצוי כאמור.

הפסד שנת לימודים
– כנטען, הפסקת לימודי התובע במכון לב לא הייתה קשורה בתאונה, אלא נבעה מהטיפול באביו ומחוסר עניין בלימודים, ולכן אינו זכאי לפיצוי.

הפסדי פנסיה (בעתיד)
– 9,600 ₪. 12% מסכום הפיצוי שהוצע עבור הפסדי שכר בעתיד.

ניכוי תקבולי המל"ל
– מכל פיצוי שייפסק יש לנכות את תקבולי המל"ל ששולמו לתובע, שכללו דמי פגיעה בסך של 1,580 ₪ מיום 30.7.2012 וכן מענק נכות בסך של 23,908 ₪ מיום 31.1.2013, בעודם משוערכים.

סיכומי תשובה מטעם התובע

11.
תשובת התובע לסיכום טענות הנתבעת הוגשה, כאמור לעיל, מבלי שניתנה רשות בית המשפט להגשתה. אמנם בפתח הדברים ביקש התובע את רשות בית המשפט להגשתה, אך מלכתחילה לא התכוון לקבל את רשות בית המשפט, שכן באותו מסמך כלל את טענות תשובתו. זאת כאמור, בניגוד להוראות תקנה 158(א)(6) בתקנות סדר הדין האזרחי, שעל-פיה הגשת תשובה לסיכום טענות בעל הדין שכנגד טעונה רשות בית המשפט ונועדה "להבהרת טיעון" מסוים בלבד. בנסיבות אלו, ראוי היה להתעלם מהאמור בה.

12.
מכל מקום, עיקרי טענות התובע בתשובתו הן אלו: הפניות הנתבעת אל הנאמר בפרוטוקול, אינן מדויקות; אין ללמוד משאיפת התובע לעסוק בעתיד בהדרכת טיולים על רמת תיפקודו, שכן כפי שהסביר בעדותו, לא כל הדרכת טיולים מחייבת מאמץ פיזי (עמ' 16 שורות 29-27); הנתבעת לא הביאה כל ראיה בעניין אופי העבודה של מהנדס מים והתובע אף לא נחקר לגבי זה, ולכן יש לקבל את עדותו בעניין זה. נעיר כבר עתה, כי התובע דווקא כן נחקר בעניין והשיב, שמדובר בעבודה מגוונת וכי יש מהנדסי מים שעיקר עבודתם בחוץ וישנם שעיקר עבודתם משרדית (עמ' 15 שורה 18 ואילך). כך גם טען בסיכומיו, כי לבית המשפט עשויה להיות ידיעה שיפוטית בעניין זה, שלפיה, כך לטענתו, עבודת מהנדס מים כרוכה בעבודה רבה בשטח הפתוח המצריכה כושר גופני; השכר הממוצע במשק אינו כנטען בסיכומי הנתבעת, אלא, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן – הלמ"ס), הוא כיום בסך של 9,769 ₪ (צורפו הנתונים מאתר הלמ"ס). מכל מקום, לעניין אופן קביעת השכר הממוצע במשך, נידרש בהמשך הדברים; אשר לדברי המומחה, כי שכר מהנדס מים מצוי ברף הנמוך של שכר מהנדסים בכלל, טען התובע, כי המומחה הבהיר שהדבר נכון רק ביחס למהנדס מים בראשית דרכו המקצועית; המומחה אמנם אישר כי לרמת הציונים יש השפעה על השכר, אך לא הוכח שרמת הציונים של התובע נמוכה, ממוצעת או גבוהה ביחס לתלמידי הנדסה אזרחית בכלל, והנדסת מים בפרט; בניגוד לטענת הנתבעת, המומחה העיד שיש מחסור במהנדסים בכל תחומי ההנדסה האזרחית, לרבות תחום הנדסת מים; מסקנות הנתבעת מסקר 'אתוסיה' שעליו הסתמך המומחה שגויים, שכן הוא הסביר מדוע נתוני הסקר רלוונטיים גם למהנדסי מים; אין מקום לתמיהת הנתבעת על כך שהמומחה לא ידע כמה מהנדסי מים יש בישראל, מהטעם שנתון זה אינו קיים; הטבלה בעמ' 18 בחוות-דעת המומחה לקוחה מאתר האינטרנט, 'הפורטל הישראלי להנדסה אזרחית', ואינו של חברה פרטית מסוימת; אם ביקשה הנתבעת לבסס עובדות אחרות בעניין שכר מהנדס, היה עליה להגיש ראיות בעניין.

ג.
דיון והכרעה

13.
לאחר בחינת טענות הצדדים, להלן יובא דיון בראשי הנזק שבעניינם נתבע הפיצוי.

(1)
נזק לא ממוני (כאב וסבל)

14.
שיעור נכותו הרפואית של התובע נקבע כאמור, בהתאם להוראת סעיף 6ב בחוק הפיצויים, על-פי קביעת ועדה רפואית לעררים של המל"ל מיום 20.1.2013. על-פי קביעתה, נכותו הצמיתה של היא בשיעור של 10% לפי סעיף 48(2)ז
i
בתקנות קביעת דרגת נכות, המתייחסת לפגיעה בברך שמאל ולנזק קל במניסקוס. לתובע לא נקבעה נכות זמנית, אך כאמור, שולמו לו דמי פגיעה עבור 86 יום (ולא 87, כנטען).

אף אם הדבר בבחינת למעלה מן הצורך, נבקש להעיר כי לנוכח המסמכים הרפואיים שהגישה הנתבעת, כמפורט לעיל (נ/1-נ/3), שמהם עולה כי עוד בשנים 2006-2004 סבל התובע מבעיות בברך שמאל, אכן יש בקביעות הוועדה הרפואית של המל"ל כדי לעורר תמיהה מסוימת. עם זאת, מעיון בפרוטוקול דיוני וועדת הערר עלה שתיקו של התובע בקופת חולים היה מונח לפניה, התובע הזכיר שבעבר סבל מבעיות בברך שמאל והדבר אף נזכר בחלק הסיכום והמסקנות. מכל מקום, משלא ביקשה הנתבעת להביא ראיות לסתירת קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל (בהתאם לסעיף 6ב בחוק הפיצויים), ממילא שקביעתה לא נסתרה ולכן היא מחייבת.

לפיכך, בהתאם לשיעור הנכות שנקבעה (10%) ולגילו של התובע, סכום הפיצוי בראש נזק זה יהיה בסך של 17,900 ₪ (17,904 ₪ מעוגל).

(2)
אובדן השתכרות בעבר

15.
הראיות שהגיש התובע בעניין שכרו בעבר הן: תלושי שכר מ"ראשית ירושלים" לחודשים ספטמבר עד דצמבר 2011, שלפיהם ממוצע שכרו החודשי היה 800 ₪; אישור תשלום דמי פגיעה ע"ס 1,580 ₪ (מיום 30.7.2012), שחושב על בסיס שכר של 2,177 ₪ עבור תקופת זכאות מיום 21.12.2011 עד יום 15.3.2012 (כחודשיים ושלושה שבועות); אישור תשלום גמלת נכות מהמל"ל (מיום 31.1.2013), בסך 21,371 ₪ (הסכום לתשלום (ברוטו) 23,908 ₪), שחושב לפי שכר רבע שנתי (בסיס); טענת התובע (שלא נתמכה במסמכים או בראיות), כי שכרו החודשי הממוצע בתקופה שקדמה לתאונה היה בסך של 4,170 ₪.

לצורך חישוב הפסדי השכר של התובע בעבר, חושב הפיצוי על בסיס השכר שעל-פיו חושבו דמי הפגיעה ששילם המל"ל לתובע (2,177 ₪). מאחר שלתובע אושרו כאמור, חודשיים ושלושה שבועות שעבורם קיבל את תקבולי המל"ל, הפיצוי עבור הפסד שכרו בעבר יהיה בסך של 6,220 ₪ (5,986.75 ₪ = 2,177 ₪
x
2.75 (חודשים), משוערך מיום קביעת בסיס השכר עד היום).

(3)
אובדן כושר השתכרות בעתיד

16.
הפיצוי עבור אובדן כושר ההשתכרות נועד להעמיד את הניזוק, ככל שהדבר ניתן, במצב שבו היה אלמלא האירוע שבו נפגע. אם נפגע בגופו עקב מעשה נזיקין באופן המונע ממנו להמשיך לעבוד ולהשתכר כפי שעבד בטרם ניזוק, כי אז משולם לו פיצוי שנועד למלא את החלק שנגרע משכרו בשל אותה פגיעה. פיצוי זה הוא אפוא, בסכום השווי המהוון של הפער שבין כושר השתכרותו הפוטנציאלי של הניזוק קודם לאירוע לבין כושר השתכרותו במצב פגיעתו לאחר מכן. העובדה שלשם קביעת סכום הפיצוי בראש נזק זה יש צורך לקבוע עתה את השכר בעתיד, יוצרת אפוא, מצב שבו שומת הפיצוי עבור ראש הנזק של אבדן כושר השתכרות היא לעתים ספקולטיבית (ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005), כבוד השופט א' ריבלין, פסקה 7 (להלן – עניין אבו חנא).

לשם חישוב הפיצוי שישולם לתובע בשל אובדן כושר השתכרותו, יש להכריע במחלוקות הצדדים בשאלות אלו: אופן קביעת בסיס השכר; אם בסיס השכר יחושב לפי השכר הממוצע במשק, נידרש לשאלת אופן קביעת נתון זה (לנוכח המחלוקת לכאורה, בין הצדדים); שיעור הנכות התפקודית של התובע; טענות התובע בעניין שיעור הריבית שעל בסיסו מחושב היוון סכום הפיצוי; גיל הפרישה הצפוי של התובע (67 – לשכיר, או 70 – לעצמאי) ומקדם ההיוון הנגזר ממנו.


בסיס השכר לחישוב השתכרותו העתידית של התובע

17.
בימים אלו לומד התובע בטכניון בחיפה לימודי הנדסת משאבי מים וסביבה (כאמור באישור הלימודים וגיליון הציונים שהגיש). לביסוס טענותיו באשר לבסיס שכרו הפוטנציאלי העתידי, הגיש התובע כאמור, את חוות-דעתו של רו"ח נעם בכר, העוסקת, כאמור בכותרתה, בשכר ממוצע של מהנדס אזרחי. בכל הקשור בהסתמכות על האמור בחוות דעה זו ובעניין בסיס השכר לחישוב שכרו העתידי של התובע, יש לקבל את טענות הנתבעת שעיקריהן פורטו לעיל.

אין כל אפשרות לקבוע את שכרו של מהנדס מים וסביבה, שזה תחום לימודיו של התובע, על סמך חוות הדעה שהגיש התובע, אשר ככל שנתוניה נכונים, היא עוסקת רובה ככולה במהנדסים בתחום הבניה ואין בה נתונים בעניין מהנדסי מים. התובע ניסה להיחלץ מכשל מהותי זה בחוות-דעת המומחה שהלכה למעשה, אינה רלוונטית, בכך שטען באריכות יתרה כי ההבחנה בין תחומים שונים של הנדסה אזרחית אינם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, אך בה בעת ולצורך טענה אחרת, טען כי אופי עבודתו של מהנדס מים כן מצוי בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. עם כל הכבוד לניסיונות ההתפלפלות של התובע בכל הקשור לתחומים המצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט או שאינם באים בכלל זה, דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שידוע לכל שישנם הבדלים מהותיים בין תחומי הנדסה אזרחית שונים. כך גם ידוע לכל, כי
מהנדס קונסטרוקציה (המתכנן בניית רבי קומות וגשרים), אינו מהנדס מים (המתכנן מערכות מים ומפעלים להשבחת מים), בדיוק כשם שידוע לכל, שרופא המתמחה בניתוחי עיניים אינו רופא המתמחה במחלות לב. בית המשפט אמנם אינו יכול לדעת מה שכרו הממוצע של כל אחד מבעלי ההתמחות הנזכרים, אך הוא יודע שמדובר בתחומים שונים. לכן, כשם שלא ניתן לבסס ממצאים לעניין שכר ממוצע של רופא המנתח עיניים על נתונים בעניין שכרו הממוצע של מנתח לב, כך גם לא ניתן לקבוע את שכרו הממוצע של מהנדס מים על סמך חוות דעה שבעיקרה עוסקת בשכרו של "מהנדס אזרחי", שרובה ככולה, עוסקת בשכרם של מהנדסי בניין ולא בשכרם של מהנדסי מים.

לכל האמור ניתן להוסיף, כי מעיון בחוות-דעתו של רו"ח בכר וכך גם מעדותו, עלה כי אין לו מומחיות או ניסיון בעיסוק בתחום השכר, אין מידע באשר להיקף הנסקרים בסקרים שעל הנתונים שלהם הסתמך וכי כאמור, בכל מקרה, הנתונים אינם מתייחסים בהכרח, או בכלל, לתחום לימודיו של התובע – הנדסת מים – אלא על תחומי הנדסה אחרים. המומחה אף אישר כי אין בידיו נתונים בעניין שכרם של מהנדסי מים וכי נעשה שימוש במדדים (שאינם מדעיים ואמפיריים), אלא נתונים שנשאבו מאתרי אינטרנט ומסקרי שכר שהיקפם ועורכיהם אינם ברורים. בכל מקרה, נחזור ונדגיש, שכל אלו התייחסו אל נתוני שכרם של מהנדסים בתחומים שונים, ללא נתונים המתייחסים במפורש למהנדסי מים. בעדותו טען רו"ח בכר, כי הוא סבור שיש בלבול בהגדרת תחומי ההנדסה, כי המינוח המקובל שגוי וכי ההנחה שמהנדס אזרחי הוא בהכרח מהנדס בניין, שגויה. שכן טען, כי באקדמיה אין מקצוע הנקרא "מהנדס בנין", אלא "מהנדס קונסטרוקציה" וכי זו תת התמחות בלימודי "הנדסה אזרחית" וכך גם הנדסת מים וסביבה היא תת התמחות בלימודי הנדסה אזרחית. בעניין זה נעיר (כפי שאף הערתי במהלך הדיון, גם אם הדברים לא נרשמו בפרוטוקול), כי מבדיקה באתר האינטרנט של הטכניון עולה כי על מסלולי הלימודים בפקולטה להנדסה אזרחית נמנים בין השאר, הנדסת מבנים, ניהול ובניה, הנדסת תחבורה, הנדסת מים, הנדסת הסביבה, הנדסת מיפוי וגיאו-אינפורמציה. אכן לא מן הנמנע שהדיוטות טועים בהגדרת תחומי ההנדסה האזרחית, הכוללת מספר תחומים ולא רק את תחום הבניה. דווקא בשל כך, לא ניתן להסתמך על הנתונים שהביא המומחה, שעוסקים בשכר של מהנדס אזרחי באופן כללי, ובמיוחד מהטעם שבמקומות שבהם יש פירוט, מתייחסים הנתונים
למהנדסי בניין. כך או אחרת, בכל מקרה, אין בחוות דעת המומחה מטעם התובע נתונים בעניין שכרו של מהנדס מים ובוודאי שאין נתונים אמינים, הנסמכים על מחקר המקיף מהנדסי מים רבים במקומות עבודה מגוונים.

18.
המסקנה היא אפוא, כאמור, כי לא ניתן להסתמך על ממצאי חוות הדעה שהגיש התובע, וכי בנסיבות העניין יש לחשב את הפיצויים שישולמו לתובע עבור הפגיעה בכושר השתכרותו העתידי על בסיס השכר הממוצע במשק. מסקנה זו אף מתיישבת עם ההלכות המשפטיות והספרות שאליה הפנה התובע, כי בנסיבות שבהן מדובר בצעיר שטרם החל את סיפור חייו המקצועי, ניתן לחרוג מהסתמכות על השכר הממוצע במשק, רק אם הוצגו ראיות ברורות וחד משמעיות בעניין נתוניו האישיים של הנפגע ובאשר לפוטנציאל שכרו, המצדיקות חריגה זו. בענייננו כאמור, התובע רחוק היה מהצגת ראיות ברורות וחד-משמעיות בעניינים אלו.

בעניין אבו חנא (פסקאות 50-46), נדרש בית המשפט לשאלת חישוב ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות במקום שמדובר בקטין או בצעיר בתחילת דרכו המקצועית (שם נטען כי יש לחשב את הפיצוי לפי בסיס שכר נמוך מהשכר הממוצע במשק, בשל הרקע הסוציואקונומי, החברתי והמגזרי של הקטינה שנפגעה). כפי שנקבע שם (פסקה 50),

"בהיעדר נתונים ספציפיים המאפשרים חישוב אקטוארי-אינדיבידואלי, נעזר בית המשפט תכופות בנתון של השכר הממוצע במשק. נתון זה מקפל בתוכו את ממוצע דפוסי ההשתכרות של בני אדם בישראל. מתוך שמדובר בפיצוי אחיד על-פי נתון המשקף את הממוצע, בוודאי הוא מיטיב עם חלק ומרע עם אחרים".

בענייננו, אמנם ניתן לומר כי העובדה שהתובע לומד לימודי הנדסת מים מלמדת לכאורה, על כך שהוא בעל פוטנציאל השתכרות גבוה מהממוצע במשק. למסקנה זו אף ניתן לכאורה, להגיע ללא חוות-דעת המומחה מטעמו, שכן הדבר מצביע על כך שלתובע כישורים, השכלה ומאוויים המלמדים לכאורה, על סיכוייו להשתכר מעבר לשכר הממוצע במשק. עם זאת, בהיעדר נתונים בדבר רמת ההשתכרות של מהנדסי מים, אין בנמצא בסיס שכר שעליו ניתן לבסס את חישוב שכרו של התובע. עם זאת, ניתן לומר לכאורה, כי בעצם לימודיו, הצביע התובע לכאורה על כישורים ויכולת השתכרות העולה על הממוצע, ובמקרה זה נקבע כי ניתן לקבוע, בדרך של אומדן, כי בסיס השכר לצורך חישוב הפגיעה העתידית בכושר השתכרותו של התובע יהיה גבוה מהשכר הממוצע במשק (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ פ"ד נד(4) 450 (2000), כבוד השופט ת' אור, פסקה 11).

כאמור שם, גם בקביעה בדרך זו יש לנקוט זהירות רבה ובוודאי שכך הם הדברים באשר לבקשת התובע לקבוע שינויים בבסיס שכרו במשך השנים הראשונות להעסקתו. "הערכה הצופה פני עתיד, כולל זו הצופה את כושר ההשתכרות של מי שטרם נכנס לשוק העבודה – קשה היא. בית-המשפט נאלץ לעסוק בעניין זה בהערכות ובניחושים אשר הוודאות היא מהם והלאה" (אקסלרד, שם). בענייננו אין די נתונים לצורך הערכת כושר השתכרותו של התובע ולהערכת בסיס שכרו בעתיד. לתובע גם עומדת לרועץ העובדה שגיליון הציונים שלו מצביע על ציונים בינוניים יחסית (כאמור, ממוצע 73.9).

לפיכך, בהיעדר נתונים אחרים, הפיצוי בראש הנזק של אובדן כושר השתכרות בעתיד יחושב על בסיס השכר הממוצע במשק.


השכר הממוצע במשק

19.
התובע צודק בטענתו, כי השכר החודשי הממוצע במשק אינו בסך של 8,340 ₪, כפי שטענה הנתבעת. על-פי נתוני הלמ"ס המרכזית לסטטיסטיקה, השכר החודשי הממוצע במשק לישראלים אמנם עומד על סך של 9,769 ₪ ברוטו (כפי שטען התובע בסיכומי התשובה). אלא שבהתאם לפסיקה, פיצוי עבור אובדן כושר ההשתכרות המחושב לפי השכר הממוצע במשק (בהתאם לסעיף 4(א)(1) בחוק הפיצויים), נקבע על-פי השכר הממוצע במשק של כלל העובדים במשק, כולל עובדים זרים ועל-פי נתוני הלמ"ס ולא על-פי נתוני המל"ל (ע"א 267/12 דוידנקו נ' הפול, המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ (2.7.2012), כבוד השופט י' עמית, פסקאות 8-7). ממוצע שכר זה, על-פי נתוני הלמ"ס, עומד על סך של 9,165 ₪ ברוטו.

מאחר שהפיצוי הנפסק הוא על-פי חוק הפיצויים, מסכום זה מנוכה מס הכנסה (סעיף 4(א)(2) בחוק הפיצויים), כך שהשכר החודשי הממוצע במשק, לאחר הפחתת מס הכנסה הוא בסך של 8,733 ₪ (לפי 2.25 נקודות זיכוי במס הכנסה, סכום המחושב להפחתת מס הכנסה הוא 432 ₪ (לפי מחשבון 'נבו')).


שיעור הריבית בחישוב ההיוון

20.
התובע טען כי יש להפחית את הריבית בחישוב היוון הפיצוי בראש הנזק של אובדן כושר ההשתכרות של התובע בעתיד, כך שיחושב על בסיס ריבית שתהיה לכל היותר, בשיעור של 0.5 ולא 3% כנהוג. לטענתו, הריבית הניתנת היום בבנקים עומדת על שיעור של 0.1% ולכן אין הצדקה להמשיך ולחשב על בסיס ריבית בשיעור של 3%.

טענה זו אין לקבל, שכן כבר נקבע וזו ההלכה הנוהגת, כי שיעור הריבית לצרכי היוון יהיה בשיעור של 3%. "זה הכלל לגבי היוון פיצויי נזיקין בישראל ... עם זאת, אין לשלול לחלוטין את האפשרות ששיעור ההיוון המתאים יישקל מחדש עם שינוי העתים והנתונים הכלכליים הרלוואנטיים, ובלבד שהשינוי הנטען מבוסס על תשתית ראייתית מתאימה" (ע"א 702/87 מדינת ישראל נ' כהן, פ"ד מח(2) 705 (1994)

(כבוד השופט ש' לוין, פסקה 21). עוד הוסיף בית המשפט (שם), כי "כל עוד לא הובאו ראיות של ממש לסתור" זאת, שיעור הריבית לגבי היוון הפיצויים יהיה כאמור.

התובע לא הביא ראיות להוכחת טענתו בדבר הצדקה לסטיה משיעור הריבית הנהוגה ולכן אין מקום לסטות משיעור ריבית של 3% לצרכי היוון הפיצוי.



גיל הפרישה לצורך חישוב הפיצוי ומקדם ההיוון הנגזר ממנו

21.
התובע טען עוד כאמור, כי יש לחשב את הפיצוי בשל אובדן השתכרותו בעתיד עד הגיעו לגיל 70, שזה גיל הפרישה המקובל של עובדים עצמאיים, ולא עד הגיעו לגיל 67, שזה גיל הפרישה המקובל לעובדים שכירים. זאת לטענתו, מהטעם שהמקצוע שבחר ללמוד מאפשר לעסוק בו גם באופן עצמאי. גם נתון זה התובע לא הוכיח ובעדותו דווקא התייחס בעיקר, לעבודה של מהנדסי מים במסגרת גורמים כמו רשויות מקומיות ותאגידי מים. עם זאת, לנוכח העובדה שגם נתון זה הוא בבחינת נעלם ומאחר שהנתבעת לא סתרה את הטענה האמורה של התובע, ייעשה החישוב על בסיס ההנחה שהתובע יעבוד עד גיל 70.

לפיכך, מקדם ההיוון לצורך החישוב יהיה – 286.540923 (אילו חושב עד הגיע התובע לגיל 67, כי אז הפיצוי היה מחושב לפי מקדם היוון – 275.517648).


שיעור הנכות התפקודית של התובע

22.
מעדות התובע ומהראיות שהוגשו מטעמו עולה באופן ברור, כי אין לנכות בברך רגלו השמאלית (שכאמור, הועמדה על שיעור של 10%), השפעה של ממש על תפקודו וכי לכל היותר, השפעתה שולית וקלה. כך עולה משורה של עובדות ובהן אלו שהנתבעת עמדה עליהן בסיכום טענותיה, שאלו עיקריהן: סמוך לאחר התאונה ולאחר החלמת התובע מהפגיעה, הוא חזר לעבוד בעבודת ניקיון, שזו ללא ספק עבודה פיזית הכרוכה בעמידה על הרגליים ובפעולות המצריכות מאמץ גם של הרגל שבה נפגע; בשלוש השנים האחרונות לא נזקק התובע לטיפול רפואי כלשהו בקשר לפגיעתו ברגלו; התובע כאמור, גר בקומה השלישית במעונות והוא אף לא ביקש ולא ניסה לבקש, כי בשל נכותו הנטענת, יתאפשר לו לגור בקומה נמוכה יותר; התובע מקפיד לשמר את רישיון מדריך הטיולים שלו ואף להשתתף בהשתלמויות מתאימות. גם אם כטענתו, לא כל הדרכת טיולים כרוכה בטיולים בתנאי דרך קשים, אין ספק שהדרכת טיולים, גם פשוטה וממוקדת, כרוכה בהליכה ובעמידה ממושכת על הרגליים. חזקה על התובע שהוא משמר אפשרות תעסוקה זו, ביודעו כי אפשרות זו מעשית, מכיוון שאינו סובל ממגבלה פיזית המונעת פעילות זו.

נראה אפוא, כי אמנם יש לקבל את טענת הנתבעת כי ממכלול הדברים עולה כי לנכות הרפואית של התובע, אין השלכה תפקודית ממשית או שהשלכתה היא לכל היותר קלה וזניחה וכי אינה מגבילה את התובע בפעילותו היומיומית. מכל מקום, התובע לא סתר זאת. כך גם נראה כי הנתבעת צודקת בטענתה, שככל שישנה משמעות תפקודית כלשהי לנכותו הרפואית של התובע, הרי שאינה בעלת משמעות ממשית וכי לא יהיה בה כדי להשליך על תכניותיו לעסוק בהנדסת מים. אפילו יידרש התובע להיות בשטח הפתוח במסגרת עבודה זו, לא הובאה כל ראיה לכך שמדובר בעבודה פיזית, הכרוכה בהליכות מאומצות או כל כיוצא באלו. כך שלא נראה כי לנכות הרפואית של התובע יש השלכה תפקודית ממשית, אם בכלל, על תכניותיו. מכל מקום וכאמור, התובע לא הוכיח אחרת.

23.
אשר להכשרת התובע לשמש מורה דרך, הרי שלכאורה לפגיעה ברגלו עשויה הייתה להיות משמעות רבה יותר על תחום עיסוק זה, בשונה מהשפעתה האפשרית על תחום הנדסת מים. עם זאת, התובע טען שאף כיום הוא מסוגל לטייל הגם שלטענתו, אין זה כמו בעבר. לפיכך לעניין השתכרותו האפשרית בעתיד מהדרכת טיולים, תילקח בחשבון נכותו הקלה, אשר מצד אחד אינה שוללת ממנו את האפשרות לעסוק בכך, אך עם זאת, תישקל גם העובדה שהתובע לא עסק בכך בפועל. אמנם כאמור, התובע טען שהוא מקפיד לחדש את רישיונו לעסוק בהדרכת טיולים, אך אף לדבריו, רק אולי יבחר לעסוק בכך רק בעתיד הרחוק.

24.
לנוכח כל השיקולים האמורים, נכותו התפקודית של התובע לצורך חישוב הפיצוי תהיה בשיעור של מחצית נכותו הרפואית – 5%.

פיצוי עבור אובדן כושר השתכרות בעתיד - סיכום

25.
על יסוד כל האמור, חישוב הפיצוי שישולם לתובע בשל אובדן כושר השתכרות בעתיד, יהיה על בסיס הנתונים הבאים: בסיס השכר שעל-פיו יחושב הפיצוי יהיה השכר הממוצע במשק, לאחר הפחתת מס הכנסה – בסך של 8,733 ₪; הנכות התפקודית תחושב לפי שיעור של 5%; הפיצוי יחושב למשך השנים עד הגיע התובע לגיל 70, לפי מקדם היוון של 286.540923.

סך הכול: 125,118 ₪ (= 8,733 ₪ (שכר)
x
5% (נכות)
x
286.540923 (היוון עד גיל 70)).

(4)
אובדן זכויות פנסיה

26.
בהתאם להוראות צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה, 2011, זכאי התובע לפיצוי עבור אובדן זכויות פנסיה בסכום השווה לשיעור של 12% מסכום הפסדי השתכרותו בעתיד, ובסך הכול 15,014 ₪ (= 12%
x
125,118 ₪).

(5)
עזרת הזולת בעבר

27.
הגם שמדובר בנזק ממוני הטעון הוכחה, התובע לא הוכיח כי נזקק לעזרה בכלל ובשכר בפרט. עם זאת, לנוכח העובדה שהתובע היה מוגבל באופן מסוים, גם אם תקופה קצרה, ובשים לב לנכונות הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בראש נזק זה, יועמד הפיצוי על סך של 1,000 ₪.

(6)
אובדן שנת לימודים

28.
התובע לא הוכיח קשר בין הפסקת לימודיו במכון לב לבין התאונה. הרושם הברור שעלה מעדות התובע היה, שהפסקת לימודיו במכון לב נבעה מאי שביעות רצונו מהלימודים שבחר ללמוד שם ומרצונו לשנות את מסלול לימודיו ולעבור ללמוד הנדסת מים בטכניון. לצד זה התובע גם סייע באותה תקופה לאביו החולה. אולם לא נמצא קשר בין פציעתו הקלה של התובע בתאונה לבין הפסקת הלימודים. גם השכל הישר מוביל למסקנה כי לא היה קשר בין השנים. התובע כלל לא אושפז וממילא שלא לתקופה ממושכת שגרמה להיעדרות מלימודים, לא נזקק לטיפולים שמנעו ממנו להמשיך ללמוד, ואף לא הוגבל באופן שמנע ממנו להמשיך ללכת, ברגליו, ללימודיו.

אפילו היה נמצא קשר כלשהו בין הפגיעה הקלה בתאונה לבין הפסקת לימודי התובע במכון לב – ולא נמצא קשר כזה – הרי שבכל מקרה, התובע כלל לא הוכיח את נזקו. הרושם הבלתי נמנע הוא שהתובע נקב באופן סתמי בסכום של 25,000 ₪ (כשם שבתחשיב הנזק שהגיש, נקב בסכום של 80,000 ₪ עבור ראש נזק זה). המסקנה היא אם כן, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בראש נזק זה.

(7)
ניכוי תקבולי מל"ל

29.
מסכום הפיצוי שייפסק יש לנכות את תקבולי המל"ל, כלהלן: דמי פגיעה בסך של 1,580 ₪ מיום 30.7.2012, ובעודו משוערך להיום – סך של 1,640 ₪; מענק נכות בסך של 23,908 ₪ מיום 31.1.2013, ובעודו משוערך להיום – סך של 25,220 ₪. סך הכול: 26,880 ₪.

ד.
סיכום ותוצאה

30.
על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 138,372 ₪, שנקבע כמפורט לעיל, לפי הפירוט הבא:

(1)
נזק לא ממוני (כאב וסבל)
17,900 ₪
(2)
אובדן השתכרות בעבר

6,220 ₪
(3)
אובדן כושר השתכרות בעתיד
125,118 ₪
(4)
אובדן זכויות פנסיה

15,014 ₪
(5)
עזרת הזולת בעבר

1,000 ₪
(6)
אובדן שנת לימודים

0


סך הכול (לפני ניכוי תקבולי המל"ל):
165,252 ₪

(7)
ניכוי תקבולי מל"ל

26,880 ₪


סך הכול (לאחר ניכוי תקבולי המל"ל):
138,372 ₪

31.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע עבור שכר-טרחת עורך-דין סך של 21,226 ₪ (חושב בשיעור של 15.34% (13% בתוספת מע"מ) לפי כלל 2 בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימאלי לשכר טרחה בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), התשל"ז-1977 ותקנה 512(ג) בתקנות סדר הדין האזרחי).

כן תשלם הנתבעת לתובע את אגרת פתיחת המשפט בסך של 710 ₪ והוצאות נוספות, בכפוף לאישור בית המשפט, אם התובע יגיש הודעה מפורטת בצירוף אסמכתאות עד יום 12.5.2015.

סכומים אלו ישולמו לתובע באמצעות בא-כוחו, תוך שלושים יום מיום המצאת פסק הדין.



ניתן היום,
ה' אייר תשע"ה, 24 אפריל 2015, בהיעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 18133-03/13 יוחאי ברוך רבי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) (פורסם ב-ֽ 24/04/2015)