פסקי דין על רונאל פישר | פסקי דין על רינת מילוא-תמיר | פסקי דין על תמיר זיו |

1962-07/14 עא     21/04/2015




עא 1962-07/14 רונאל פישר נ' רינת מילוא-תמיר, תמיר זיו








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 1962-07-14 פישר נ' מילוא-תמיר ואח'

ע"א 40413-09-14 מילוא-תמיר ואח' נ' פישר




בפני
כב' השופטת רות לבהר שרון

20.4.15





מערער

רונאל פישר

, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד שלומי הדר


נגד


משיבים

1
.
רינת מילוא-תמיר
2
.
תמיר זיו
ע"י ב"כ עו"ד צבי ריש


החלטה

(בבקשה לדחיית ע"א 40413-09-14 על הסף)

1.
בפני
י שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של כבוד השופט מרדכי בן חיים בת.א. 32728-08 שניתן ביום 30.4.14.
הערעור האחד מספרו 1962-07-14 אשר הוגש על ידי עו"ד רונאל פישר
(להלן: "הנתבע", או "עו"ד פישר") הוא הנתבע בתובענה שבפני
בימ"ש קמא, ואילו הערעור השני שמספרו ע.א. 40413-09-14 הוגש על ידי ה"ה רינת מילוא תמיר וזיו תמיר (להלן: "התובעים").

2.
מהותה של התובענה בתביעה כספית שהגישו התובעים על סך 245,164 ₪ להשבת שכ"ט ששולם על ידם לטענתם לנתבע כשכ"ט עו"ד, כאשר לטענתם עו"ד פישר לא נתן להם כל שירות משפטי, ובשל כך לטענתם, מעשיו עלו כדי עושק, תרמית ועשיית עושר, והם זכאים להשבת הסכומים ששילמו.

בפסק דינו התייחס בית המשפט להיקפו והגדרתו של הטיפול המשפטי אשר נמסר לידי הנתבע; האירועים שהביאו להפסקת הטיפול המשפטי; תוצרי העבודה שהתחייב הנתבע לספק; האם זכאים התובעים להשבת השכר ששילמו לנתבע – ואם כן, באיזה שיעור.

3.
בסופו של יום, לאחר שבית המשפט ניתח את כל טענות הצדדים והראיות שהובאו בפני
ו, קיבל חלקית את התביעה, וחייב את הנתבע להשיב לתובעים את הסך של 40,123 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה.

על פסק דינו של בית משפט קמא הוגשו, כאמור, שני ערעורים נפרדים, הראשון על ידי הנתבע עו"ד רונאל פישר
, בטענה כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע את אשר קבע, וכאשר חייב אותו להשיב לתובעים סכום כלשהו; מנגד, הגישו התובעים ערעור נפרד מטעמם, בטענה כי שגה בית משפט קמא כאשר לא חייב את עו"ד פישר להשיב להם את מלוא הסכומים ששולמו לו על ידם.

4.
עו"ד פישר העלה טענות מקדמיות וטען שדין הערעור שהגישו התובעים להידחות על הסף, שכן הוגש באיחור, מה גם שעיקרי הטיעון לא הוגשו כנדרש. התובעים התנגדו לבקשה, ולחלופין ביקשו הארכת מועד להגשת הערעור, או למצער לראות בערעור שהוגש על ידם באיחור, כערעור שכנגד שהוגש במועד.


דיון והכרעה

המועד להגשת ערעור התובעים חלף

5.
פסק דינו של בימ"ש קמא ניתן ביום 30.4.2014, והערעור דנן הוגש על ידי התובעים ביום 16.9.2014 – בחלוף כמעט חמישה חודשים, מבלי שהוגשה אפילו בקשה להארכת מועד, וזאת, כאשר אין חולק, כי המועד להגשת ערעור הוא בתוך 30 יום.

בהודעת הערעור מטעמם מציינים התובעים, כי פסק הדין הומצא להם רק ביום 2.7.2014. אף אם נכונה טענת התובעים כי פסק הדין הומצא להם כדין רק ביום 2.7.2014, הרי שאין חולק, כי הם ידעו על פסק הדין עוד הרבה קודם לכן.
בתגובתם לבקשה לסילוק הערעור על הסף, הודו התובעים, כי נודע להם דבר מתן פסק הדין עוד במאי 2014 ממאגרי האינטרנט, דהיינ בתוך המועד להגשת הערעור, אולם "לא היו בטוחים כי מדובר בפסק הדין הרשמי" – מדובר בטענה מיתממת שאין לקבלה. אם בכך לא די, עוד ביום 27.5.2014 (גם זאת בתוך המועד להגשת הערעור) שילם עו"ד פישר לתובעים את הסכום שנפסק בפסק הדין.


6.
תקנה 402 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984
(להלן: "התקנות") קובעת כי "מנין הימים שנקבעו בסימן זה יתחיל בין אם ניתנה ההחלטה בפני
המערער או המבקש ובין אם ניתנה שלא בפני
ו, ובלבד שהוזמן כדין לשמוע את ההחלטה; ניתנה ההחלטה שלא בפני
המערער או המבקש בלי שהוזמן כאמור, יראו כיום מתן ההחלטה את היום שבו הומצא לו העתק ממנה".

ככלל, מנין הימים מתחיל עם ביצוע מסירה כדין (
ע"א 127/60 "שרונה" מושב עובדים להתיישבות נ' שינברג
, פ"ד יד
2187 (1960)). אולם, במשך השנים, כעולה ממספר לא מבוטל של פסקי דין והחלטות, קיימת נטיה בעת הזו להכיר בידיעת בעל דין אודות

פסק דין
שניתן בעניינו כמתחילה את מרוץ הימים. בהקשר זה קבע הנשיא א' ברק כי "הדין הוא שיש להעדיף את מועד ה"ידיעה" על פני מועד ה"המצאה" (
רע"א 1113/97
אסמעיל נ' סלימאן
(לא פורסם, 6.4.97), והשופטת ד' ביניש (כתוארה אז) ציינה כי "כשלעצמי נוטה אני לכך, שכאשר הוכח כי בעל דין ידע על החלטה של בית משפט לא יוכל להסתתר מאחורי טענה של היעדר המצאה" (

בר"ם1299/02
תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית
(לא פורסם, 27.5.02)).

7.
במקרה דנן
התובעים מודים כי היו מודעים לפסק הדין עוד בחודש מאי 2014, בתוך המועד להגשת ערעור. משכך,
אין הם יכולים לטעון, כי לא היו מודעים לתוכנו של פסק הדין עד לחודש יולי 2014. לכן אין ספק כי המועד להגשת ערעור על ידי התובעים חלף. מדובר באיחור של חודשים רבים, ולא של ימים ספורים. בנסיבות אלה אין מקום להאריך את המועד להגשת הערעור.

האם ניתן לראות בערעור התובעים ערעור שכנגד

8.
לחלופין טענו התובעים
כי יש לראות בערעור שהגישו ערעור שכנגד, אשר הוגש במועד להגשת ערעור שכנגד, שכן ערעורו של עו"ד פישר הוגש ביום 1.7.2014, וערעור התובעים הוגש ביום 16.9.2014.
הואיל ופגרת הקיץ של בתי המשפט בשנת 2014, שאינה באה במנין הימים,
חלה בין המועדים 16.7.2014 ועד 31.8.2014, הרי שערעור התובעים הוגש בחלוף 30 יום בדיוק ממועד הגשת ערעורו של עו"ד פישר.
9.
השאלה האם במקרה זה, ניתן לראות בהודעת הערעור, כעונה על הוראות ערעור שכנגד, על אף שהוכתר בכותרת "הודעת ערעור".
הגדרות
ערעור שכנגד
מצויות בסימן ה' לפרק ל' של התקנות, התקנה הפותחת סימן זה, היא תקנה 434 לתקנות, שזו לשונה:
"היה בדעת המשיב לטעון בשעת הדיון בערעור שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, יגיש על כך הודעה לבית המשפט בפירוט נימוקים, תוך שלושים יום מהיום שבו הומצא לו כתב הערעור..."




ההבדל היחיד בין הודעת ערעור עיקרי לבין ערעור שכנגד הוא בכך ש
ערעור שכנגד
, להבדיל מהערעור העיקרי, יכול להיות מופנה רק לעילות ולראשי הנזק אליהן התייחס המערער בערעור העיקרי, ויש לו קשר לאותו עניין (בש"א 3868/90 יעד אלקטריק שירות וביצוע עבודות חשמל בע"מ נ' לה טלמכניק אלקטריק ס.א, פ"ד מה (1) 256).

10.
במקרה דנן, עיון בהודעת הערעור של עו"ד פישר מעלה, כי לטענתו, לא היה מקום לחייבו להחזיר לתובעים כל סכום, ושגה בימ"ש קמא כאשר פסק שעליו להשיב חלק משכר הטרחה ששילמו לו התובעים, ואילו התובעים טוענים בהודעת הערעור מטעמם, כי היה על בימ"ש קמא להורות על השבת מלוא הסכום ששולם לעו"ד פישר. מכאן שמדובר למעשה בהשגות על אותם ראשי נזק, שיכולות להידון בערעור שכנגד, ולו היו מוגשות כ"ערעור שכנגד", לא היה בכך כל פגם. על כן, לאור הפרשנות הרחבה שניתנה בפסיקת בתי המשפט לבחינת הקשר שבין הודעת הערעור והערעור שכנגד, יש מקום לראות, בערעור שהוגש על ידי התובעים כערעור שכנגד.
בנסיבות אלה אני סבורה שהעובדה שהתובעים לא הכתירו את הערעור מטעמם כערעור שכנגד, לא צריכה לשנות במקרה זה, שכן זו סמנטיקה בלבד, ואינה טענה מהותית (השוו: ע"א 134/13 מזאוי נ' מזאוי (פורסם בנבו); בש"פ 3196/14 דוד נ' מדינת ישראל - פרקליטות המדינה (פורסם בנבו); ע"א 36405-04-10 חברת הזריחה עבודות אינסטלציה בע"מ (בפירוק) נ' א.דורי חברה לעבודות (פורסם בנבו)).


סוף דבר

לאור כל האמור, על אף שהערעור הוגש באיחור, ועל אף שהוכתר כ"ערעור", ולא כ"ערעור שכנגד", החלטתי לפנים משורת הדין, שלא לקבל את הבקשה לדחיית ערעור התובעים על הסף, ולראות בערעור כערעור שכנגד.
יחד עם זאת, בנסיבות הענין כאשר אפילו עיקרי הטיעון לא הוגשו כנדרש אלא רק על ידי הגשת הודעה המפנה להודעת הערעור שכוללת עמודים רבים שבכל מקרה חורגים מהנדרש
בעיקרי טיעון - הנני מחייבת את המשיבים לשלם למערער הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ.


בנסיבות אלה נקבע לדיון בערעור ליום 10.9.2015 בשעה 09:30.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.



ניתנה היום, ב' אייר תשע"ה, 21 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.













עא בית משפט מחוזי 1962-07/14 רונאל פישר נ' רינת מילוא-תמיר, תמיר זיו (פורסם ב-ֽ 21/04/2015)