פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על על-ידי ב"כ עו"ד עפר בן צבי | פסקי דין על הכשרת הישוב חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

27317-08/12 עא     01/04/2015




עא 27317-08/12 המוסד לביטוח לאומי, על-ידי ב"כ עו"ד עפר בן צבי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



1.4.2015

ע"א 27317-08-12 המוסד לביטוח לאומי
ירושלים סניף ויצמן נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'


תיק חיצוני:


בפני
כב' השופט ישעיהו שנלר
, סגן נשיאה-
אב"ד, השופט ד"ר קובי ורדי
, השופט חגי ברנר


המערער:
המוסד לביטוח לאומי
על-ידי ב"כ עו"ד עפר בן צבי

נגד

המשיבות:
1. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד
לביטוח נפגעי רכב בע"מ
על-ידי ב"כ עו"ד ניסן גיצה




פסק דין


השופט ישעיהו שנלר
-אב"ד:

1.
ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בהרצליה (כב' השופטת סיגל רסלר-זכאי) מיום 16.7.12 (ת.א. 166327-09) אשר דחה תביעת שיבוב שהגיש המערער (להלן: המוסד לביטוח לאומי
או המל"ל), בהתאם להסכם השיבוב רב השנים שבין הצדדים (להלן: ההסכם) וזאת בהתייחס לקצבת שיקום ודמי קבורה ששולמו על-ידי המל"ל לשאריו של עדאל אבו רינה ז"ל (להלן: המנוח) אשר נפטר בעקבות תאונת דרכים קטלנית, עת שנהג ברכב שהיה מבוטח על-ידי המשיבות.

הרקע העובדתי, המחלוקות ופסק הדין:
רקע והמחלוקות:
2.
אלמנת המנוח (להלן: האלמנה) פנתה למל"ל בתביעה לקבלת גמלת שארים ודמי שיקום ותביעתה אושרה.
בהתאם להסכם שבין הצדדים, המשיבות התחייבו לשפות את המל"ל בסך השווה
ל-
55% מהגמלאות ששולמו וישולמו לשאריו של המנוח בעקבות התאונה.

3.
ביום 27.2.06 שלח המל"ל למשיבות באמצע המשיבה 2 מכתב דרישה בגין קצבת שארים וקצבת שארים מהוונת וזאת על-סך 293,924 ₪ (להלן: הדרישה המקורית) וכשביום 9.4.06 קיבל המל"ל המחאה על הסכום האמור מהמשיבות, ומבלי שנשלחו שטרי קבלה וסילוק.

4.
למרות האמור, ביום 17.8.06 נשלחה הודעה נוספת למשיבות (להלן: ההודעה הנוספת). בהודעה זו טען המל"ל כי מעיון חוזר עולה כי הדרישה המקורית הייתה חלקית בלבד וכי בגין התאונה שולמו לשארי המנוח דמי קבורה וכן שולמו לאלמנה גמלאות שיקום. כך צוין כי בהתאם תישלח דרישה מעודכנת.
בתשובה מיום 29.8.06 דחו המשיבות את הזכאות הנטענת, בהפנותן לדרישה המקורית שם לא צוין כי מדובר בדרישה חלקית וכי המשיבות תהיינה צפויות לדרישה נוספת. כך גם צוין "הרינו לציין כי תביעת התלויים אף סולקה על בסיס דרישתכם זו".
במענה של המל"ל מיום 4.9.06 צויין כי "כל עוד לא נשלח כתב פטור, דרישותינו לפיצוי ניתנות לשינוי מקום בו טרם מוצו ההליכים, מכוח קל וחומר מקום בו זכאותם של שארי המנוח לדמי קבורה, כמו גם זכאותה של אלמנת המנוח לגמלאות השיקום, בעטייה של התאונה שבנדון, קמה בטרם שולמה דרישתנו" (להלן: המענה מיום 4.9.06).
ואכן ביום 8.11.06 נשלחה הדרישה המעודכנת על-ידי המל"ל, וזאת על סך של כ- 50,000 ₪ קרן (להלן: הדרישה המעודכנת).
בהמשך חילופי המכתבים שבין הצדדים, טען המל"ל כי בדרישה המקורית נפלה טעות לרבות הואיל ודמי הקבורה וגמלאות השיקום, מושא הדרישה המעודכנת, שולמו בפועל טרם הדרישה המקורית.

5.
בהתאם להסכמת הצדדים, בפני
בית משפט קמא לא נשמעו ראיות והצדדים סיכמו טענותיהם על בסיס התצהירים והמוצגים שהוגשו.

6.
המל"ל טען כי דמי השיקום שולמו לאלמנה עבור הכשרה מקצועית וכי האלמנה קיבלה את התשלומים לאור היותה זכאית לגמלת שארים, דהיינו בעקבות פטירת המנוח בתאונה, וכי עילת תביעתה בהיותה תלויה במנוח וכעיזבון המנוח. כך נטען כי לא מדובר ב"גמלה בעין" אשר אינה ניתנת לשיבוב.
עוד טען המל"ל כי אין מקום לטענה אודות העדר קשר סיבתי בין הדרישה המעודכנת לבין התאונה, לאחר שטענה זו עלתה לראשונה רק בכתב ההגנה וכשטרם לכן המשיבות טענו אודות סופיות הדרישה המקורית וזאת בלבד.
לשיטת המל"ל, תנאי לסופיות, תשלום הדרישה במלואה ובמועדה וכי הדרישה אינה שגויה. במקרה דנן מעת שנשמטו בטעות הגמלאות האמורות, הרי הדרישה לא שולמה במלואה. יתר על כן, כי בהתאם למערכת ההסכמית שבין הצדדים, נדרש כתב קבלה ושחרור.
לבסוף, כי המשיבות לא הסתמכו על הדרישה המקורית בניכוי גמלאות המל"ל, במסגרת הסכם הפשרה שנחתם בתביעת העיזבון (להלן: הסכם הפשרה), הואיל והמשיבות ניכו סכום שהוא כמעט פי שניים מסכום הדרישה המקורית, ולכן לא נגרם להן נזק. כך גם הנטל להוכיח אלו גמלאות נוכו, מוטל על המשיבות אשר לא הביאו כל ראיות על כך.

7.
המשיבות טענו כי לאחר סילוק הדרישה המקורית במלואה ובמועדה, המל"ל לא היה רשאי לשלוח דרישה נוספת.
בנוסף, נטען כי במקרה דנן המשיבות אינן חבות באופן ישיר כלפי האלמנה שלא נפגעה בתאונה, ולכן לאור התנאי בהסכם כי זכות השיפוי מתייחסת רק לחבות המוטלת על המשיבות לשלם, הרי תשלום דמי השיקום, אינו בר שיבוב.
בכל מקרה, דמי שיקום נכללים בגדר "גמלאות בעין".
בהתייחס לטענת המל"ל אודות טעות שנפלה בדרישה המקורית, נטען על-ידי המשיבות כי לא מדובר בטעות חישובית, דהיינו בחישוב סכומי הרכיבים שפורטו בדרישה המקורית, אלא באי הכללת רכיבים נוספים אחרים שלא נכללו בדרישה המקורית.
המשיבות אף דוחות את הנטען אודות התנאי לסופיות, במשלוח שטר קבלה ופיטורין.
לחלופין, טענו המשיבות כי יש לדחות את התביעה על הסף, מחמת הסתמכותן על אשר פורט בדרישה המקורית, אשר בעקבותיה נחתם הסכם פשרה בתביעת העיזבון, כאשר בהסכם הפשרה צויין מפורשות כי הסכום ששולם, הינו מעבר לתשלומי המל"ל שארים ו/או תלויים.
לבסוף, נטען כי האלמנה לא נפגעה בתאונה וכי לא די בכך שהמל"ל שילם תגמולים לאלמנה בעקבות התאונה כדי להקים לו זכות שיפוי. מדובר בגמלאות ששולמו לא בגין הפסד הכנסת המנוח אלא לאור טענתה כי אינה יכולה לשוב לעבודה עקב המצב לו נקלעה עם פטירת המנוח.

פסק הדין:
8.
בית המשפט קבע שאכן אין בהסכם מגבלה על זכותו של המל"ל לשוב ולדרוש סכומים נוספים, אולם הצדדים הפנו לתצהירים שהוגשו מטעם כ"א מהם במסגרת הליך אחר.
בתצהירה של עו"ד טננהאוז, סגן היועמ"ש של המל"ל (להלן: עו"ד טננהאוז) צויין כי במסגרת ישיבה של נציגי הצדדים מ- 30.11.06 סוכם שאכן דרישה תיחשב כמסולקת "... אך ורק במקרה שהיא משולמת במלואה ובמועדה ואינה שגויה. אם מולאו תנאים אלה, תחשב הדרישה כמי שסולקה סופית אף אם לא נשלחו כתבי שחרור ופטור. ואולם מנגד, אם יצאה דרישה כשהיא שגויה, או דרישה אשר לא שולמה במלואה... לא תחשב הדרישה כמסולקת והתובע רשאי לשלוח מכתבי דרישה בגין גמלאות אשר טרם שולמו אף אם הללו נוצרו לאחר משלוח הדרישה הראשונה".
כך בתצהיריהן של עו"ד כץ ועו"ד עבדי מטעם המשיבות, צויין כי סוכם שדרישה שסולקה במלואה תחשב כסילוק סופי גם אם לא נשלח שטר קבלה.
משכך, קבע בית המשפט שלמעשה אין מחלוקת כי ככל שקיים שטר פיטורין, הרי גם אם שולמו תשלומים לאחר מכן על-ידי המל"ל, המשיבות-המבטחות תהיינה פטורות מתשלום נוסף, וכי הוסכם כי תביעות המל"ל יחשבו כמסולקות וכמונעות דרישות נוספות כאשר הדרישה סולקה במלואה.

9.
בית המשפט הפנה לפסיקה אשר מחד גיסא קבעה כי מעת ששולמה הדרישה המקורית שוב לא ניתן לדרוש דרישות נוספות, וכשמאידך גיסא, אם נותרה יתרה ואף אם מדובר על סכום קטן, נפתח הפתח לדרישות נוספות.
כך גם הפנה בית המשפט לפסיקה לפיה גמלאת הכשרה מקצועית ודמי מחייה אשר שולמו לאלמנה, אינן בגדר גמלאות בעין.
עם זאת בית המשפט דחה את טענת המל"ל כאילו מדובר בטעות חישובית, וקיבל את עמדת המשיבות כי מדובר ברכיבים חדשים, דהיינו בדרישה חדשה ונוספת וכי אין נפקות לכך שהתשלומים לאלמנה בוצעו לפני דרישת התשלום המקורית, לרבות מכוח קל וחומר, מעת שלא ניתן לדרוש החזר של תשלומים ששולמו לאחר משלוח הדרישה המקורית.
בנוסף, דחה בית המשפט את הנטען אודות העדר שטר קבלה ופיטורין, וזאת נוכח אשר הובא לעיל, מתצהירה של עו"ד טננהאוז.

10.
בהתייחס לשאלה אם מדובר בגמלה בעין, הפנה בית המשפט לפסיקה הדנה בשאלה זו, לרבות אשר נקבע כי יש להבחין מכוח איזה סעיף בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי) שולמו אותן גמלאות שיקום, וכי תקנות הביטוח הלאומי (הכשרה מקצועית ודמי מחייה) תשל"ט – 1979 (להלן: תקנות המל"ל) אינן נובעות מסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי שעניינו גמלאות בעין וכי על כן תשלום מכוחן אינו בגדר גמלה בעין.
אולם בית המשפט קמא סבר כי האלמנה לא נפגעה בתאונה וכי לא קיימת לה עילת תביעה כנגד המשיבות וכשמנגד "...זכאות התובע מותנית בכך שחברת הביטוח הנתבעת הינה אחראית על פי חוק הפלת"ד לפצות את הנפגע מכוח היותה המבטחת של כלי הרכב שהיה מעורב בתאונה.." (פיסקה 30).
במקרה דנן אכן המשיבות היו חייבות לפצות את נזקי התלויים והעיזבון וכך עשו. מאידך, דרישת השיבוב במקרה דנן הגם שהיא נובעת אמנם מתאונת הדרכים, אינה עולה בקנה אחד עם חובת המשיבות לפיצוי האלמנה.
יתר על כן, חיובן של המשיבות בגין גמלה זו "...יהווה בבחינת כפל פיצוי לאלמנה ולעיזבון המנוח..." (שם), הואיל ובמסגרת הפיצוי ששילמו לאלמנה התחשבו בעיסוקה והכנסתה.
משכך, כך ביהמ"ש, דין התביעה לשיבוב גמלה זו להידחות בכל מקרה.



תמצית טענות הצדדים בערעור:
11.

המל"ל טוען כי מעת שנפלה טעות בדרישה המקורית, שוב התשלום אינו מהווה סילוק סופי של תביעת השיבוב.
כך הפנה המל"ל לאמור בתצהירה של עוה"ד טננהאוז כי הדרישה תחשב כמסולקת רק אם אינה שגויה, וכשבמקרה דנן הדרישה הייתה שגויה, הואיל והושמטו ממנה דמי הקבורה וגמלאות השיקום. יתר על כן, גישה זו התקבלה על-ידי הפסיקה, וכשמאידך הפסיקה אליה הפנה ביהמ"ש קמא, לא דנה בשאלה האמורה אלא בנסיבות בהן לא נפלה כל שגגה. יתר על כן, הפסיקה האמורה התייחסה לתשלומים ששולמו לאחר הדרישה ולא לפניה.
בנוסף, ניסיון המשיבות להימנע מהשבת גמלאות שנשמטו בטעות, עולה כדי קיום חוזה בחוסר תום לב.
לשיטת המל"ל, עקרונות השיבוב עולים מסעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי והוראות ההסכם, כאשר החיוב הינו ביחס לכל תשלום של המל"ל אשר משולם ע"פ החוק ומשכך, לא היה מקום לדחיית התביעה בנימוק כי לא מוטלת על המשיבות כל חובה לפצות את האלמנה בגין הכשרתה ושיקומה. האלמנה זכאית הייתה לגמלה האמורה מכוח היותה זכאית לגמלת שארים, דהיינו עקב פטירתו של המנוח בתאונה.
יתר על כן, זכאותה של האלמנה לדמי שיקום בגין הכשרה מקצועית, נובעת מסעיף 265 לחוק הביטוח הלאומי, אשר עניינו ביטוח שארים וכשהוא חלק מפרק יא' לחוק.
מכוח ההוראות האמורות גם הותקנו תקנות המל"ל.
בסוגיית "גמלה בעין" הפנה המל"ל לסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי, להבדיל מאשר פורט לעיל, ובהפנותו לפסיקה אודות הפירוש המצמצם להגדרת "גמלה בעין".
כך גם לא היה מקום לקביעה כאילו מדובר בפיצוי כפול. ראשית, לא הובאה כל ראיה האם התשלומים האמורים נוכו במסגרת הסכם הפשרה אם לאו. שנית, חובת המשיבות בשיבוב גמלת השיקום הינה חובה עצמאית וישירה לאור הוראות ההסכם והחוק.

12.
המשיבות מדגישות את פער הזמנים שבין הדרישה המקורית ותשלומה (22.3.06) עבור למועד הסכם הפשרה (1.5.06) וכלה במועד ההודעה הנוספת (17.8.06) והדרישה המעודכנת (8.11.06).
עוד הפנו המשיבות לכך כי התביעה המקורית הייתה על מלוא הסכומים, בטענה כי ביטול ההסכם חל רטרואקטיבי.
לגופן של טענות, חזרו המשיבות על אשר טענו בפני
ביהמ"ש קמא וכך גם תמכו בממצאי וקביעות ביהמ"ש קמא.
בנסיבות שהדרישה המקורית שולמה במלואה ובמועדה, ולאור הפסיקה וההסכמות שבין הצדדים, מנוע המל"ל מלהגיש דרישה נוספת.
בנוסף, טענו המשיבות כי המל"ל במסגרת סיכומים שהגיש בתיק אחר ואשר צורפו לתיק המוצגים אישר כי אכן אם הדרישה מסולקת סופית "...יש לראותה ככתב תביעה שבא על סיפוקו בדרך של סיום ההליך. במקרה שכזה לא יוכל התובע לשוב ולתבוע בשנית, העילה מוצתה" (סעיף 1 לעיקרי הטיעון). מכאן שיש לדחות את הטענה כי נפלה טעות, הואיל וכפי שקבע ביהמ"ש קמא, מדובר ברכיבים שלא נכללו בדרישה המקורית ולא מדובר בטעות שבחישוב ועל כן מדובר בדרישה חדשה.
עוד טוענות המשיבות כי מבלי לפגוע באמור, לאור הסתמכותן על הדרישה המקורית, בעת שכרתו את הסכם הפשרה, שוב לא ניתן "לפתוח" את נושא ניכוי הגמלאות. דהיינו, המניעות נובעת מכוח אינטרס ההסתמכות, עיקרון סופיות הדיון ומעשה בית דין. במיוחד יפים הדברים מעת שהדרישה המקורית סולקה 4 שנים לאחר התאונה וכי לא היה צפוי כי יתווספו סכומים נוספים.
בהתאם, מפנות המשיבות לאמור בסעיף 5 לתצהירה של עוה"ד טננהאוז לפיו במקרה ובו נשלחה דרישה שגויה והמבטחת ניכתה את הגמלאות מהנפגע על סמך אותה דרישה ושינתה מצבה לרעה "...תישקל ביטול הדרישה הנוספת...". מכאן שגם אם היה נקבע שמדובר בטעות, הרי לאור שינוי המצב לרעה, יש לבטל את הדרישה הנוספת, לרבות כי יש בה משום התנהגות הלוקה בחוסר תום לב קיצוני, כך המשיבות.
גם מדיניות ראויה מחייבת את המסקנה כי
אין לאפשר "פתיחת" דרישה מקורית הואיל והדבר עלול לעכב סיום תביעות של נפגעים, לאור החשש שמא נושא הניכויים יועלה מחדש.
לשיטת המשיבות, האלמנה אינה בבחינת "נפגע" בתאונה וכי בהתאם לפסיקה, מטרת ההסכם לא נועדה להפוך את המבטחות למעין "מוסד לביטוח לאומי". משכך, משאין חבות ישירה כלפי האלמנה אין גם זכות לשיבוב.
לבסוף, גמלאות השיקום הינן "גמלה בעין" ומעת שבסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי נכלל גם שיקום רפואי ומקצועי.

13.


במסגרת הדיון, הסביר ב"כ המל"ל כי אכן קיימת התנגשות בין עקרון מיצוי העילה וסופיות הדיון לבין העקרונות הבסיסיים בדיני חוזים וכשבהתאם לאמור בתצהיר ביחס להסכמות שבין הצדדים, ככל שישנה טעות, ניתן לתקנה, וכי הסכמה זו גוברת על עקרון הסופיות. יתר על כן, אם מבטחת הייתה משלמת מעבר לנדרש ומתוך טעות, חזקה שהייתה עותרת להשבת אשר שולם ביתר.
לעניין ההסתמכות, טען כי היה על המשיבות להוכיח טענה זו וכשמדובר בשאלה עובדתית ובמיוחד מעת שמדובר בהסכם פשרה. לשיטתו לא ניתן להסיק אודות הסתמכות אך ורק לאור לוח הזמנים.
עוד הפנה לאשר פורט לעיל, כי מעת שנטען לשינוי מצב לרעה, לא נקבע כי קיימת מניעות אלא כי הנושא יובא לשיקול דעת המל"ל. אם אכן הייתה נערכת פנייה שכזו, ניתן היה לבדוק במסגרתה את מלוא הנתונים הקשורים להסכם הפשרה והאם אכן ניתן לקבוע כי המשיבות הסתמכו על הדרישה המקורית.
ב"כ המשיבות ציין כי ביהמ"ש קמא לא דן בשאלה אם מדובר בגמלאות בעין אם לאו, ועל כן יש מקום לאפשר לביהמ"ש קמא להכריע בסוגייה זו.
בהתייחס לנטען אודות העדר הוכחה בכל הקשור להסכם הפשרה, ציין ב"כ המשיבות כי צוין מפורשות אודות ניכויי המל"ל לגבי שארים/תלויים. דהיינו, לא נוכו דמי שיקום או דמי קבורה, ובמיוחד שאף אחד לא ידע כי תוגש דרישה שכזו ואף לא ידעו על תשלומים אלו.
ב"כ המשיבות טען כי בניגוד לעמדת ב"כ המל"ל אשר ניסה להפוך את הטעות לשגיאת חישוב, הרי אין הדברים כן. לשיטתו, אף לא מדובר בשגיאה ברשלנות אלא שגיאה מתוך שיקול דעת, הואיל ועוה"ד טננהאוז עוברת על כל דרישה אחת לאחת והיא זו שהחליטה כי אין לדרוש גמלאות שיקום ודמי קבורה וזאת נוכח הפסיקה. לשאלת ביהמ"ש מדוע המשיבות וויתרו על עדויות על מנת שניתן היה לברר באמצעותן את אשר הוסכם, השיב כי מתצהירה של עוה"ד טננהאוז עולה כי שגיאה עניינה טעות בחישוב הסכומים כריביות או שאלה של מדדים שליליים וכדומה.
בהמשך דבריו ולשאלת ביהמ"ש "...האם אתם טוענים שמה שכתוב בתצהיר לגבי הסיכום על השגיאה זה לא נכון. אני משיב: לא טוענים זאת, זה היה הסיכום. חברי גם לא טוען אחרת" (עמ' 8). כך גם הסביר כי לשיטתו מדובר
בטעות אריתמתית או טעות סופר. מכל מקום, לדבריו, גם אם הפרשנות לדרישה שגויה אינה כעמדת המשיבות, עדיין חל עקרון הסופיות וכך גם עקרון ההסתמכות.
בהתייחס לאמור בתצהיר כי ככל שנפלה שגגה, ניתן להגיש דרישה נוספת וכי על כן לא חל עקרון הסופיות ולא ניתן היה להסתמך על הדרישה המקורית, השיב כי לא בכדי צוין כי ישקל ביטול הדרישה וכאן לא שקלו כלל.
לטענתו אם ייקבע כי על המשיבות לשפות את המל"ל, אזי יהיה מדובר על תשלום כפול ודרישה שבחוסר תום לב וזאת בהתייחס לטענה כי העדר שיפוי בשעה שבוצע תשלום על-ידי המל"ל, הינו לכאורה חוסר תום לב.
עם זאת, הסכים שאם הדרישה המעודכנת הייתה נשלחת טרם הסכם הפשרה, היה מנכה את הסכום מהסכם הפשרה, אך בפועל הרי לא היו הדברים כן.
יוער כי בהתייחס לשאלת ביהמ"ש לפיה יוחזר התיק לביהמ"ש קמא על מנת שיכריע בשאלות שערכאת הערעור תמצא לנכון, לרבות בשאלה אודות אשר סוכם בין הצדדים, כך גם כוונת הצדדים, וזאת לאחר חקירות ודרישות, עמדת המל"ל השאירה זאת לשיקול דעת ביהמ"ש ואילו המשיבות התנגדו לכך.




דיון והכרעה:
כללי:
14.
התביעה הוגשה על-ידי המל"ל בהתאם להסכם הרב שנתי הקובע בסעיף 3 כדלקמן: "שילם או משלם המוסד - על פי הוראות החוק - גימלאות לנפגע בתאונת דרכים (להלן-התביעה), והחברה אחראית - על פי הוראות הדין לרבות חוק הפיצויים ופקודת הביטוח – לפצות אותו נפגע מכח היותה המבטחת של השימוש בכלי רכב שהיה מעורב בתאונת הדרכים, בגינה משתלמות הגימלאות לנפגע, בפוליסה שהיתה בת תוקף בעת התאונה, תפצה החברה את המוסד כדלקמן..."
ובאופן שמדובר באחוזים מתוך התגמולים ששילם המל"ל ובהתאם לנסיבות של כל מקרה ומקרה, וכשבמקרה דנן מדובר על 55%.

15.
כפי שפירטנו בע"א (ת"א) 1033/08 המוסד לביטוח לאומי
נ' אישי ישיר – חברה לביטוח בע"מ (7.4.11), בדנ"א 10114/03 המוסד לביטוח לאומי
נ' "אררט" – חברה לביטוח בע"מ פ"ד ס (4) 132;146 עמד כב' השופט ריבלין (כתוארו אז) על תכלית ההסכם וכדלקמן:
"ההסכם... משקף בחירה מוסכמת של הצדדים להסדיר בדרך של "קח ותן" את מערך החובות והזכויות ביניהם... אכן, ההסדר החוזי בא להסדיר מראש, ובמבט כולל, את שאחרת היה צריך לברר, בהליך משפטי פרטני, בכל מקרה ומקרה שבו קמה למל"ל זכות שיפוי מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי
... המכניזם שנקבע משקף רצון משותף של הצדדים לוותר על בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה, והוויתור הזה כורך עמו, מניה וביה, הבנה שייתכנו מקרים שבהם ההסדר הכללי שנקבע מראש לא יתאם באופן מלא את הנסיבות הפרטניות. לעתים, כך יש להניח, יוצא המל"ל נשכר מן ההסדר המוסכם, ולעתים יהיו אלה חברות הביטוח שההסדר החוזי ייטיב עמן... עובדת היותו של ההסדר החוזי הסדר כולל וקבוע מראש, העומד על רגליו שלו ואיננו תלוי בצלע האחרת במשולש- זו הנמתחת בין הניזוק למזיק – היא העומדת בבסיס יעילותו והיא המגשימה את תכליתו".

והוסיף כב' השופט א' רובינשטיין (כתוארו אז) נימוק נוסף (שם 159):
"ואכן, טעם זה לדידי אין שיעורו יעילות כלכלית בלבד וודאות חוזית, אלא גם יעילות שיפוטית, הימנעות מהצפה של בתי המשפט לדרגותיהם – הכורעים תחת נטל התיקים – בתביעות נוספות, כך שבעלי דין ימתינו לתורם עוד ועוד, עד כי מתקשים אנו לשאת פנינו".

עם זאת, אין להתעלם מאזהרתו של כב' המשנה לנשיאה א' ריבלין (ברע"א 3953/01 עמר נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ פ"ד נז(4) 350):
"ההסכמים בין חברות הביטוח לבין המל"ל באו להסדיר בדרך יעילה ועקבית את מערכת היחסים ביניהם... אך הם לא נועדו להפוך את חברות הביטוח – למעין 'מוסד לביטוח לאומי', קרי לחייבן לשלם למל"ל עבור גמלאות ששולמו על-ידו בגין רכיבי נכות שאינם קשורים לתאונת הדרכים (למשל, נכות קודמת מלידה או מחמת מחלה)".

16.
עוד יש לזכור את מערכת היחסים המשולשת, דהיינו, המזיק, הנפגע והמל"ל בכל הקשור לשאלת הניכוי מול השיפוי, ובאופן שמחד גיסא המזיק לא ישלם מעבר לנזק ומאידך גיסא הנפגע לא יקבל מעבר לנזקו.
בנושא זה יש להעיר כי חרף האמור בהסכם אודות "ההנחה" למבטחות, אין בכך להשפיע על הניכוי המלא מהפיצוי לנפגע, ולא בקורלציה לאשר המבטחות תשלמנה בפועל למל"ל לאור ההסכם.

17.
הנה כי כן יש מקום בעת שבאים אנו לדון במחלוקות שבין הצדדים, להתחשב באמור הן ביחס לפרשנות הראויה, הן ביחס לאומד דעתם של הצדדים והן בחינת יישום תכלית ההסכם, אשר בסופו של יום, נועד למנוע הליכים ולסיים את הקשור לשיפוי בצורה מהירה, יעילה וסופית.

מהות השגיאה:
18.
אין מחלוקת בין הצדדים כי מעבר לאמור בהסכם, הושגו הסכמות נוספות בין הצדדים באמצעות הנציגות, וכמפורט בתצהירים השונים.
התצהיר המרכזי אכן הינו תצהירה של עוה"ד טננהאוז, אשר חלק מהאמור בו הובא לעיל.
כבר עתה יש לציין כי בניגוד לאשר טען ב"כ המשיבות, בסעיף 3 לתצהיר צוין מפורשות כי דרישה תחשב כמסולקת לאחר ששולמה במלואה ובמועדה, אולם תוך הוספה "...ואינה שגויה".
כך גם בפיסקה השלישית לסעיף האמור, צוין מפורשות כעין "תנאי כפול", כי אם יצאה דרישה שגויה או לא בוצע תשלום מלא או לא שולם הנדרש במועדו, אזי לא תחשב הדרישה כמסולקת "...והתובע רשאי לשלוח מכתבי דרישה בגין גמלאות אשר טרם שולמו אף אם הללו נוצרו לאחר משלוח הדרישה הראשונה".
ודוק, האמור מתייחס לתשלומים אשר נוצרו לאחר משלוח הדרישה הראשונה, או בלשוננו הדרישה המקורית (להלן: תשלומים עתידיים), וכשאין התייחסות לתשלומי העבר שכבר שולמו טרם משלוח הדרישה המקורית (להלן: תשלומי עבר).
מכאן שלכאורה שגיאה שנפלה תזכה באפשרות למשלוח דרישה נוספת אך בהתייחס לתשלומים עתידיים ולא ביחס לתשלומי עבר.
מנגד יש להפנות גם לאמור בסעיף 5 לתצהיר בו צויין כי: "...בתיקים בהם נשלחה דרישה שגויה וחב' הביטוח ניכתה הגימלאות מהנפגע על סמך אותה דרישה שגויה ושינתה מצבה לרעה, עפ"י מצג השווא לכאורה שבמשלוח הדרישה השגויה, תישקל ביטול הדרישה הנוספת וכל תיק כזה ייבדק לגופו" דהיינו, לכאורה התייחסות גם לתיקון בגין תשלומי
העבר.

19.
הנה כי כן עלינו להידרש לשתי שאלות.
ראשית, מה הייתה כוונת הצדדים למקרה ובו נפלה שגיאה, האם אכן הכוונה של הצדדים לכך, שמעת שנפלה שגיאה, שוב רשאי המל"ל לשלוח דרישה נוספת, ובייחס לתשלומים שעילתם לאחר משלוח הדרישה המקורית, דהיינו תשלומים עתידיים,
ובדומה לנסיבות של אי תשלום מלוא הדרישה המקורית או תשלום שלא במועדו, או שמא מדובר על דרישה של תיקון שגיאת העבר וביחס לתשלומי עבר, או כאפשרות שלישית, כי הכוונה "טוב אשר תאחז בזה וגם מזה
אל תנח את ידיך" (קהלת ז' יח').
שנית, מהי אותה שגיאה מושא המחלוקת שבין הצדדים. דהיינו, האם מדובר בטעויות בחישוב וכעין "טעות סופר" או שמדובר גם על טעות בהשמטת רכיב זה או אחר.

20.
דומה כי יש מקום להידרש לבחינת השאלה השנייה תחילה, ובאופן שיהיה בו להשפיע על התשובה לשאלה הראשונה.
כפי שפורט לעיל, התכלית של ההסכם, יעילות וסופיות הקשור לשאלת השיפוי של המבטחות כלפי המל"ל וגם אם יכול ובמקרה זה או אחר "ירוויח" המל"ל או שבמקרה אחר האמור יהיה לטובת המבטחות.
לדעתי, אם תתקבל הפרשנות לפיה כל שגיאה תכלל במסגרת אותה שגיאה מושא הסעיפים האמורים בתצהיר, המשמעות כי עיקרון הסופיות והיעילות, ייסוג מחמת עיקרון של תשלום ראוי ונכון. בלשון אחרת, בניגוד לטענות המל"ל, כל דרישה תהא כפופה לשאלת סופיותה, לבחינה ובדיקה שלא נפלה שגיאה בדרישה המקורית. ודוק, כפיפות שכזו תאפשר "פתיחת" האמור בדרישה המקורית לכאורה בכל מקרה, אשר מסתבר כי נפלה טעות ביד המל"ל בתוכנה של הדרישה המקורית.
בלשון אחרת, פרשנות שכזו מנוגדת לתכלית של יסודות ההסכם.
מנגד, נראה שאכן ככל שמדובר ב"טעות סופר" יש הצדקה לתיקונה ובדומה לתיקון "טעות סופר" שנפלה במסגרת

פסק דין
או החלטה שיפוטית, אף אם היא חלוטה.
די בכך על מנת לדחות את הערעור, הואיל ובמקרה דנן מדובר ברכיבים חדשים אשר לא בא זכרם במסגרת הדרישה המקורית, וזאת חרף תשלומם עוד לפני מועד הדרישה.
עם זאת, ולמעלה מהנצרך, אתייחס גם לשאלה שהוצבה לעיל כשאלה הראשונה.
דומה כי אין מקום לפרשנות לפיה אם נפלה שגיאה בידי המל"ל בייחס לתשלומי עבר, דהיינו תשלומים ששולמו לפני מועד הדרישה או שהיה ברור שישולמו, יאפשר הדבר דווקא למל"ל לפתוח את כל נושא שיפוי הגמלאות מחדש.
לא דומה מקרה ובו המבטחות אינן משלמות את מלוא הדרישה או שלא במועד הנדרש, דהיינו מחדל של המבטחות, אשר על כן מאפשר הוא למל"ל להמשיך בדרישות מעודכנות, לבין מצב בו אין כל מחדל של המבטחות, אלא הפוך מכך.
על אחת כמה וכמה יפים הדברים האמורים נוכח התשובה לשאלה אודות מהות השגיאה.
דהיינו, כי אם אכן נפלה אותה "טעות סופר" ניתן אכן לתקנה, ובמובן זה, אכן הדרישה המקורית לא תהא סופית, אך במובן זה בלבד ולא בייחס לעילות תשלום שנולדו לאחר מועד הדרישה, דהיינו תשלומים עתידיים. אכן, בסעיף 3 לתצהיר צויינה האפשרות של דרישות מעודכנות בד בבד למקרה של שגיאה ולמקרה של מחדל מטעם המבטחות, אולם דומה כי הפרשנות הראויה לאור העקרונות דלעיל, כי כוונת הצדדים לאפשר תיקון אותה שגיאה.
ודוק, אין כל תכלית בסברה כי אם נפלה שגיאה בייחס לתשלומי עבר, יאפשר הדבר למל"ל לדרוש תשלומי עתיד.
פרשנות זו גם מתיישבת עם האמור בסעיף 5 לתצהיר, דהיינו, שאם אכן תיקון טעות הסופר בוצעה לאחר שהמבטחות שינו מצבן לרעה, וזאת בשאלת הניכוי מול הנפגע, אזי,
תישקל ביטול הדרישה הנוספת.

21.
אכן, אם היינו קובעים כי השמטת רכיבים מהדרישה המקורית, כמוה כשגיאה, אזי יכול והיינו נדרשים לשאלה – האם לא היה מקום שהמשיבות יביאו טיעוניהן בפני
המל"ל על מנת שיפעיל שיקול דעתו לאחר שבוצעו ניכויים, כטענת המשיבות, בהסתמך על הדרישה המקורית וכהוראת סעיף 5 לתצהיר, כפי שהובאה לעיל.
אולם, נוכח הפרשנות אודות מהות אותה שגיאה מושא הסכסוך, שוב השמטת רכיבים אינה בגדר שגיאה ועל כן, הדרישה המקורית הינה דרישה סופית, כאשר כיום אין חולק, כי לא נצרכים שטרי קבלה ופיטורין.

עיקרון ההסתמכות:
22.
נוכח המסקנה דלעיל, נתייחס קצרות לטענת המשיבות אודות הסתמכותן על סכומי הדרישה המקורית, וזאת במסגרת הסדר הפשרה בתביעת העזבון והתלויים.
לא בכדי הבאנו בפתיחת פרק זה את אותו עיקרון שבא לאזן את התשלומים השונים לרבות השיפוי, במסגרת שלושת הצדדים המעורבים.
בסופו של יום יש לבחון, בכל מקרה, שאכן המזיק לא ישלם מעבר לנזק וזאת בהתחשב הן בתשלומיו לנפגע או לשאריו, והן בתשלומיו למל"ל. נוכח האמור, נקבע גם העיקרון של ניכוי התשלומים למל"ל מהתשלומים לנפגע.
משכך, מעת שבוצע ניכוי בגין תשלומי המל"ל לנפגע, במסגרת ההליך בין המזיק לנפגע, אזי דרישה נוספת של המל"ל מהמזיק וחיוב המזיק בתשלומה, תגרום לכך כי המזיק ישלם מעבר לנזק, אם הדרישה הנוספת נערכה לאחר שהסתיים ההליך שבין המזיק לנפגע.
ודוק, דומה כי לא יהיה חולק שמעת שניתן

פסק דין
בין בפשרה ובין בהכרעה שיפוטית בין המזיק לבין הנפגע, שוב לא ניתן יהיה לשנותו, אם לאחר מכן יסתבר כי המזיק טעה בשאלת הניכוי ובלשון אחרת, בשאלת סכום השיפוי שיאלץ לשלם למל"ל. מכאן, כי בכל מקרה לא תהיה אפשרות למזיק לפנות ולחזור על הנפגע וכשבחלק גדול מהמקרים, מי יתקע לידינו שניתן להיפרע ממנו.

23.
דברים אחרונים אלו יפים למקרה ובו טרם באה דרישה מהמל"ל בעת סיום ההליך שבין המזיק לנפגע, אך יפים הם בגדר קל וחומר, מעת שיצאה דרישה מטעם המל"ל.
אם בחלופה הראשונה היה על המזיק לכלכל צעדיו בהתחשב בחוות דעת אקטוארית זו או אחרת, כך גם בהתחשב בנתונים אחרים, ואין לו להלין אלא על עצמו, אם טעה בכך, לא כן בחלופה השנייה, דהיינו, סיום ההליך לאחר שהתקבלה דרישת המל"ל.
בהתאם למוסכם בין הצדדים, הרי המבטחות אמורות להיות סמוכות ובטוחות, כי אם ישלמו את מלוא הדרישה ובמועד, לא תהיינה צפויות לדרישות נוספות, גם אם הנסיבות ישתנו.
בלשון אחרת, ניכוי שיבוצע מול הנפגע בהסתמך על אותה דרישה, יביא לסופיות מערכת היחסים שבין שלושת הגורמים, תוך יישום העקרונות הקשורים בכך.
יתר על כן, עצם האפשרות לראות בדרישה כדרישה סופית, כפוף לתשלומה במלואה ובמועד, יש בה משום תמריץ למבטחות לפרוע את הדרישה במלואה ובמועדה.
במיוחד יפים הדברים נוכח אשר נקבע בפסיקה כי גם יתרה של סכומים נמוכים ביותר, תאיין את הסופיות [ראו
ע"א (י-ם) 55562-09-11 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי
(26.3.12) (להלן: הפניקס)].


24.
בנושא זה, יש לדחות שתי טענות שטען המל"ל.
ראשית, כפי שצויין לעיל העובדה שבהתאם להסכם, המבטחות משלמות רק 55% מתשלומי הגמלאות ששילם או ישלם המל"ל לנפגע או לשאריו, אין בה להעלות או להוריד מבחינת ניכוי הסכומים במלואם ובהתעלם מההסדר הספציפי, כפי שהוסכם בין הצדדים. האיזון אשר צויין לעיל אמור להתייחס כאילו שילמו המבטחות את מלוא התשלום למל"ל, בבואנו לבחון את אשר פורט לעיל, דהיינו אשר שילם או ישלם המל"ל לנפגע ולא את אשר בפועל ישופה המל"ל.
שנית,
לשיטתי מהמפורסמות שאינן צריכות ראיה, שהמבטחות יביאו בחשבון את אשר יידרשו לשלם למל"ל בחישוב הניכויים שיש לנכות מהסכומים שישולמו במסגרת התביעה העיקרית. לכאורה, על פני הדברים, ועל אחת כמה וכמה, נוכח אשר צויין בהסכם הפשרה, אם היה ידוע למשיבות כי יידרשו לשלם סכום נוסף של
כ-50,000 ₪, ולמעשה, מדובר אלמלא "ההנחה" שבהסכם בסכום של מעל 100,000 ₪, הוא הסכום ששילם המל"ל, היו מכלכלות צעדיהן באופן שונה.
מכאן, שדי בכך להצביע על שינוי מצב לרעה ובנסיבות שכאלו, היה על המל"ל לסתור זאת אם אכן כך הדברים.

25.
לבסוף, דומה כי גם המל"ל כמפורט בסעיף 4 לתצהירה של עו"ד טננהאוז היה ער לנושא שאלת הניכויים והנזק שעלול להגרם מדרישה נוספת, ומכאן, שבמקרה דנן, אכן יש ממש בטענת המשיבות אודות שאלת סופיות הדיון, ועיקרון ההסתמכות ושינוי המצב לרעה.

גימלה בעין:
26.
השאלה אודות מה נכלל בגדר גימלה בעין, זכתה לדיון מקיף בע"א 3013/01 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' המוסד לביטוח לאומי
, פ"ד נז(1) 135, מפי כב' השופט אנגלרד (להלן: פס"ד קרנית).
הדיון שם נסב אודות גמלת סיעוד, ובהקשר לגימלה דנן, קיימת מחלוקת בפסיקה בבתי המשפט המחוזיים.
מחד גיסא נפסק בפס"ד הפניקס בבית המשפט המחוזי בירושלים, פה אחד, כי נוכח העובדה כי תקנות המל"ל הוסדרו במסגרת סימן ח' לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי, ולאחר שנקבע כי מקור זה אינו מקור לתשלום גימלאות בעין, אזי, חלה חובת השיפוי גם ביחס לגימלאות אלו.
מאידך גיסא, בע"א (ת"א) 35894-11-13 המוסד לביטוח לאומי
נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (9.2.15) (להלן: פס"ד המוסד לביטוח לאומי
) נקבע ברוב דעות כי מדובר בגימלה בעין.
השופט ענבר סג"נ, בדעת המיעוט, סבר כפי שנפסק גם בפסה"ד הפניקס בבית משפט המחוזי בירושלים, כי לא מדובר בגימלה בעין, בהפנותו לאשר נפסק בפס"ד קרנית. דהיינו, כי גימלה בעין תחשב רק גימלה המנויה בסעיף 86 שבפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי לגבי נפגעי עבודה ובמבחן טכני טהור. מנגד, התשלומים ששולמו לאלמנה שם לא שולמו מכוחו של אותו סעיף. מנגד, דעת הרוב (כב' השופטים שבח ושוחט) קבעה כי מדובר בגימלה בעין תוך הפנייה לנושא שנדון בפס"ד קרנית, דהיינו, גימלת סיעוד ותוך בחינת מהותו של ההסכם ופרשנותו הראויה. כך גם הודגש כי הצדדים להסכם התכוונו "...שגמלה שאינה בת ניכוי מהפיצוי המשתלם לניזוק, אינה בכלל אותה גמלה בת שיבוב" (פיסקה 7 לחוות דעתה של כב' השופטת שבח).

27.
במקרה דנן נוכח המסקנות דלעיל, אין צורך להכריע בשאלה השנויה במחלוקת.
עם זאת, ומעת שהנושא הועלה, אציין כי לדעתי, אין להסיק מפס"ד קרנית, כאילו רק תשלומים שמקורם בסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי נכללים בגדר גימלאות בעין.
כפי שציין כב' השופט אנגלרד בפיסקה 19 לחוות דעתו: "...לטעמי, כאמור, יש לפרש את המושג על-פי משמעותו המצומצמת בהוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. הכוונה היא אפוא לגימלאות המנויות בסעיף 86 שבפרק ה' בחוק הביטוח הלאומי... לגבי נפגעי עבודה והמוגדרות במפורש כגימלאות בעין, דהיינו גימלה לשם ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי. נמצא כי גימלה סיעודית מלכתחילה אינה כלולה במושג גימלה בעין כמשמעותו בהוראת סעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין".
כאמור השאלה שבמחלוקת אשר נדונה בפס"ד קרנית עניינה גימלת סיעוד, ובהקשר לכך, נקבע כי אינה מופיעה בסעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי, ועל כן, אינה כלולה במושג של גימלה בעין.
אולם, לדעתי, מעת ששיקום מקצועי נכלל בגדר גימלה בעין בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי, די בכך לקביעה כי כל תשלום בגין שיקום מקצועי, ייחשב כגימלה בעין.
אכן, המקור הראשוני הינו בהתייחס לנפגעי עבודה אולם, מעת שנקבע כי מבחינה מהותית מדובר בגימלה בעין, אין כל סיבה שלא לכלול גימלאות שכאלו כגמלאות בעין, גם אם מקורן בתקנות מכוח סימן אחר, ובהתייחס להוראת פקודת הנזיקין.

28.
כאמור לא מצאתי להרחיב מעבר לאשר פרטתי, אולם, נוכח מסקנתי גם בשאלה זו, די היה בכך לדחות את הערעור.

סיכומם של דברים:
29.
הסוגייה אשר הוצבה לפתחנו עניינה הן בפרשנות הראויה של ההסכם כך גם ההסכמות בעקבותיו.

30.
המסקנה העולה כי מעת שהומצאה דרישה על-ידי המל"ל ושולמה במלואה ובמועדה, חל עקרון הסופיות וכעין מיצוי העילה, כפי שפורט על-ידי המל"ל בסיכומיו שאומנם הוגשו בתיק אחר אך צורפו להליך דנן, ובהתאם לתכלית ההסכם שבין הצדדים.

31.
עם זאת קיים חריג במצב בו נפלה שגיאה בדרישה המקורית, שגיאה שענינה כעין טעות
סופר לרבות בחישובי הסכומים השונים, אך לא בהתייחס לרכיבים שלא נכללו. גם אם נפלה שגיאה שכזאת על-ידי המל"ל,
כל שניתן לתקן את הדרישה המקורית, אך אין בכך לאפשר למל"ל, להגיש דרישה מעודכנת, ביחס לתשלומים עתידיים שעילתם
לאחר מועד הדרישה המקורית.

32.
כך מצאנו, כי דין הערעור להידחות גם לאור עקרון ההסתמכות, שחל במקרה דנן, וכך כי מדובר בגימלה בעין, על כל המשתמע מכך.

33.
נוכח האמור, לא נדרשנו לבחינת הנמקת בית משפט קמא, לפיה לא מדובר בתשלום לנפגע אלא בתשלום לאלמנה, אשר אינו מוטל על המשיבות. עם זאת נציין כי אין בהעדר התייחסות לקביעה זאת, כהסכמה לה, ובמיוחד שאין הכרח לראות את
האמור באספקלריה של בית משפט קמא.

34.
לאור האמור, הייתי מציע לחברי להורות על דחיית הערעור ולחייב את המערער לשלם למשיבות שכ"ט עו"ד בסך 23,600 ₪.
המזכירות תעביר את הפקדון
שהפקיד המערער למשיבות באמצעות בא כוחן, על חשבון האמור.


­­­­­­_______________________
ישעיהו שנלר
שופט, ס"נ–אב"ד

השופט ד"ר קובי ורדי
-ס"נ:
אני מסכים לפסק הדין, אולם בכל הנוגע לנושא הגימלה בעין איני מחווה דעה, ומשאיר שאלה זו בצריך עיון.

___________________
ד"ר קובי ורדי
-ס"נ, שופט

השופט חגי ברנר
:
אני מסכים אך בכפוף להערתו של כב' השופט ד"ר ורדי בכל הקשור לגימלה בעין.
_____________
חגי ברנר
, שופט


הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שנלר.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.





ניתן היום,
י"ב ניסן תשע"ה, 01 אפריל 2015.




ישעיהו שנלר
, סג"נ
אב"ד

ד"ר קובי ורדי
, סג"נ

חגי ברנר
, שופט












עא בית משפט מחוזי 27317-08/12 המוסד לביטוח לאומי, על-ידי ב"כ עו"ד עפר בן צבי נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 01/04/2015)