פסקי דין על א.א ארזים שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ | פסקי דין על דן יקוטי | פסקי דין על רוחמה יקוטי |

18700-01/13 א     19/04/2015




א 18700-01/13 א.א ארזים שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ נ' דן יקוטי, רוחמה יקוטי








st1\:*{behavior:(#ieooui) }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 18700-01-13 א.א ארזים שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ
נ' יקוטי ואח'



בפני

כב' השופטת
אספרנצה אלון


ה
תובעת

א.א ארזים שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד הדס שלח לוי ואח'



נגד

הנתבעים
1.דן יקוטי
ת.ז 022329460
2.רוחמה יקוטי
ת.ז 025575580

ע"י ב"כ עוה"ד ציון רווה ואח'



פסק דין


תביעה לפירוק שיתוף שהגישה תובעת, בעלים רשום של שני שליש מהזכויות כנגד נתבעים, בעלים לו שליש מהזכויות בשדרות קיי 12 בנהריה הידועה בגוש 18174 חלקה 76. בחלקה קיימים שלושה מבנים:- התובעת מחזיקה במגרש החזיתי (המזרחי) ועליו שני מבנים בני קומה אחת בעוד שהנתבעים מחזיקים במגרש העורפי (המערבי) עליו קוטג' בן שתי קומות, והם מתגוררים בו (להלן: "המקרקעין").
במסגרת פסק הדין נבחנו השאלות - היש תוקף להסכם שיתוף, שלא נרשם בפנקסי המקרקעין, כלפי צד ג', שידע על קיומו; האם הזכות לפירוק השיתוף גוברת על תנייה מגבילה בהסכם שיתוף וככל שיורה בית המשפט על פירוק השיתוף במקרקעין - מהו האופן בו יפורק השיתוף - על כל אלה נחלקו הצדדים.

1.
רקע:
אסקור את ההשתלשלות העובדתית כשציר הזמן 'יורד', היינו מהסוף להתחלה:-
-
התובעת הגישה בקשה להיתר בנייה הכוללת הריסת שני המבנים הקיימים והקמת בניין מגורים משותף בן 4 קומות המכיל 7 יחידות דיור. הנתבעים התנגדו לבקשה. התנגדותם נדחתה בוועדה המקומית. ערר שהגישו הנתבעים לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז צפון, נתקבל, באופן שהוועדה קבעה שאין לדון בבקשה לקבל היתר בניה, כל עוד לא הוסדר הנושא הקנייני והוכרע בבית המשפט:-
"אנו מקבלים את הערר במובן זה שאנו מורים על עיכוב ההליכים, עד אשר יובא צו של בית משפט, המבהיר כי למשיבה
(התובעת כאן- א.א.) יש זכות לבצע את הבניה, באופן שבה זו התבקשה." (סעיף 21 להחלטה מיום 14.8.12, ערר מס' 156/12).
-
התובעת, בשמה הקודם "דב נכסים ופיתוח בע"מ", רכשה ביום 30.3.11 מ-מ. ארזים יזמות בע"מ (שרכשה את זכויותיה מהבעלים ה'היסטוריים' ביום 12.10.2008) וחברת גילאור חברה לבנייה בע"מ (שרכשה את זכויותיה מהבעלים ה'היסטוריים' ביום 30.06.2008). בהסכם זה צוין במבוא כי נחתם הסכם שיתוף שלא נרשם בלשכת רישום מקרקעין והצדדים חתמו עליו כנספח להסכם
המכר.
-
ביום 18.10.2001 רכשו הנתבעים 1/3 מהזכויות במקרקעין מאת ה"ה וידן פלד יערי, הבעלים ה-'היסטורי' שהיה לו שליש במקרקעין. במבוא להסכם ביניהם צוין כי קיים הסכם שיתוף והצדדים להסכם הרכישה חתמו על הסכם השיתוף כנספח להסכם המכר.
-
ביום 17.10.2001, חתמו ה"ה וידן פלד דויד ווידן פלד יערי, הבעלים המשותפים ו'ההיסטוריים' של המקרקעין, על הסכם שיתוף. בהסכם השיתוף הגדירו הבעלים ה'היסטוריים' את חלוקת השימוש וחלקו של כל אחד במקרקעין, ייחדו חלוקת משנה לשימוש כל אחד מהם, בהתאם לתשריט שצורף להסכם השיתוף ובין היתר קבעו:- חלוקת המגרש וייחוד החלקות (ס' 2 להסכם), ניצול המגרש והחלקות (ס' 3 להסכם) , רישום (ס' 4 להסכם), החזר תשלומים (ס' 5 להסכם), העברת והמחאת זכויות ביניהם וחובות תחולה על חליפים (ס' 6 להסכם), פירוק שיתוף (ס' 7 להסכם). הסכם השיתוף לא נרשם מעולם בלשכת רישום המקרקעין.
-
בשל החשיבות אביא את הסעיפים הרלוונטיים מהסכם השיתוף, במלואם:-
"... והואיל: והצדדים מעוניינים להגדיר את חלוקת השימוש ואת חלקו של כל אחד מן הצדדים במגרש על פי התשריט המצ"ב להסכם זה כנספח א' ולהסדיר ביניהם את יחסיהם, בקשר למגרש וחלקות המשנה שבו, הכל לפי שיפורט להלן בהסכם זה. על כן, חותמים הצדדים על הסכם שיתוף זה, ומייחדים באופן בלעדי את חלקות המשנה שבמגרש לשימוש כל אחת ממשפחות הנ"ל....
לפיכך הוצהר, הותנה, והוסכם בין הצדדים כדלקמן:

1.
המבוא
המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד מהסכם זה.
2.
חלוקת המגרש ויחוד החלקות:
2.1.
הצדדים מאשרים כי המגרש יחולק ויוחד כדלקמן:
2.2.
כל צד יחשב כבעלים היחידי לכל צד ועניין של חלקתו, יהיה בעל הזכויות כאילו היה הבעלים הרשום של החלקה ויחויב בכל התחייבויות בגין חלקתו, כאילו היה בעליה הרשום לכל דבר וענין. צד כאמור, יהיה זכאי לשימוש ייחודי ובלעדי בחלקתו.
2.4.
כל צד יהיה רשאי וזכאי לעשות בחלקתו כל שימוש חוקי, בהתאם לתב"ע שתחול ולדין. כל צד מתחייב, לעשות בחלקתו, אך ורק שימוש כאמור.
2.5.
בכפוף לאמור בהסכם זה, יהיה כל צד רשאי לנהוג מנהג בעלים בחלקתו.
3.
ניצול המגרש והחלקות:
3.1.
זכויות הבניה בחלקה (לרבות זכויות בניה עתידיות והזכויות להקלות), יתחלקו באופן יחסי בין החלקות לפי היחסים בפרק המבוא. למען הסר ספק מוצהר בזאת כי אסור לכל אחד מן הצדדים לחרוג מזכויות הבנייה המגיעות לאותו הצד.
3.2.
כל צד רשאי לבנות בהיתר על חלקתו, תוספת לבית מגורים שניתן לקבל היתר לבנייתו, על פי דין. בכפוף למילוי הוראות הסכם זה ובהתאם לאמור בו, הצדדים נותנים את הסכמתם לכל בניה וניצול כאמור, של החלקות ולכל ענין בו נדרשת הסכמת צד, ניתנת ההסכמה האמורה, בהסכם זה.
בנוסף, מוסכם בין הצדדים, כי חתימתם על הסכם שיתוף זה מהווה הסכמה וייפוי כוח (כך שהצדדים יהיו רשאים להגיש בקשות למתן היתרי בניה בלא צורך בחתימת הצדדים האחרים) ובלבד שהבניה תעמוד בכל תנאי ההסכם ולא תחרוג מעבר לזכויות הבניה המוקצות לכל צד הבונה בהסכם זה.
למרות האמור לעיל, כ"א מהצדדים לא יהיה רשאי לבנות על חלקו בחלקה מבנה העולה על 2 קומות, אלא אם ניתן אישור מראש ובכתב של הצד האחר לכך.
למרות האמור לעיל כל צד לא יבצע בנייה כלשהי בין חלקות 2 ו -3 באופן שהבנייה תבוצע במרחק הפוחת מ – 3 מ' מהקו המפריד בין חלקות 2 ו -3.
3.3...
...
6.
העברת והמחאת זכויות וחובות ותחולה על כל חליפים:
6.1.
כל צד יהיה רשאי וזכאי להעביר, לתת במתנה, למכור, למשכן ולעשות כל עסקה ולהקנות כל זכות בחלקתו ללא צורך בהסכמה כלשהי מהצד האחר – כל זאת בתנאי שישמרו זכויות הצדדים כמפורט בהסכם זה.
למרות האמור לעיל תינתן לכל צד זכות ראשונית לרכוש מהצד האחר את זכויותיו. על אף האמור לעיל מוסכם כי הבעלים 2 רשאי למכור את זכויותיו בחלקה לה"ה יקוטי דן ורוחמה ללא פנייה מוקדמת לבעלים מס' 1.
6.2.
עסקה בחלקו של צד במגרש תהא בכפוף לזכויותיהם וחובותיהם של הצדדים האחרים על פי הסכם זה. כל העברת זכויות בקשר לחלקה במגרש , תהא כפופה להסכם זה. הצד הנעבר יחתום על ההסכם (וימציא העתק ייפוי כוח חתום כדין), כתנאי להעברה. מולאו תנאי סעיף זה, יופטר הצד המעביר מכל התחייבויותיו לפי ההסכם והרוכש יכנס בנעליו לכל דבר ועניין.
6.3.
התחייבויותיהם של הצדדים בהסכם זה תחייבנה גם את כל נעבריהם ונעברי נעבריהם והתחייבות הצדדים להסכם זה יחייבו אותם כלפי נעברים של צדדים אחרים לחוזה.
הצדדים מתחייבים לכלול בהסכמים שיערכו עמם, לרכישת זכויות כלשהן בקשר עם החלקות שבבעלותם, תניות מתאימות שיבטיחו זאת.
6.4.
הצדדים מתחייבים להודיע בכתב על כל העברה לצדדים האחרים. מיד עם ביצוע העברה.
7.
פירוק שיתוף:
7.1.
מובהר ומוסכם, כי הצדדים, לא יהיו רשאים לתבוע פירוקו של השיתוף על דרך מכירת המגרש כולו. מכל מקום, ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, לא יהיה זכאי צד לעתור לפרוק שיתוף כאמור, בטרם חלפו שלוש שנים מן המועד בו הודיע לכל הצדדים האחרים, על כוונתו לפרק את פרוק השיתוף.
7.2.
מבלי לגרוע מן האמור בסעיף 7.1 לעיל, מתחייבים הצדדים, כי גם אם יעתרו לפרוק השיתוף, יעשו כן, אך ורק על דרך בקשה לפרוק השיתוף בעין, על פי הגבולות שבתשריט נספח א'.
7.3.
האמור לעיל, יחשב כמשאלותיהם הבלתי חוזרות של השותפים (כפי שהובעו ותועדו במכתב, על מנת שיסתמכו עליהן) כמובנן בסעיף 43 לחוק המקרקעין תשכ"ט – 1969.
ולראייה באו הצדדים על החתום...

(להלן: "הסכם השיתוף")
2. טענות התובעת
פירוק השיתוף
- התובעת עותרת לפירוק השיתוף במקרקעין על דרך חלוקה בעין, בהתאם להוראות סעיף 37 לחוק המקרקעין התשכ"ט (1969) (להלן: "חוק המקרקעין"). הוראות החוק והפסיקה מעודדים פירוק שיתוף במקרקעין מאחר והשיתוף מכביד על פיתוח המקרקעין ומנציח מחלוקות וסכסוכים. התביעה דנן הינה מקרה "קלאסי" לפירוק שיתוף במקרקעין כדי להביא למיצוי מלוא הזכויות בהן. על פי סעיף 37א לחוק כל שותף למקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף.

אופן פירוק השיתוף
– לטענת התובעת, החלוקה בעין המתבקשת היא לפי החלוקה הנוכחית במקרקעין, כאשר כל צד אוחז במגרש שבחלקו. חלוקה זו מיושמת בשטח ונתמכת בחוות דעת אדריכלית הפרויקט אשר העידה על הצורך בפירוק השיתוף ועל העדר מניעה תכנונית כלשהי. הנתבעים לא הביאו כל חוות דעת או ראיה מקצועית אחרת, לפיה לא ניתן לבצע את פירוק השיתוף על דרך החלוקה בעין של המקרקעין; החלוקה בעין מהווה שיקוף המציאות הקיימת דהיום של החזקה ושימוש של כל אחד מהצדדים בחלקתו במקרקעין.
חקירת הנתבע וכן חקירת העדה האדריכלית מלמדת כי חלות הוראות סעיף 39(א) לחוק המקרקעין, כי המקרקעין ניתנים לחלוקה בדרך של חלוקה בעין. בהתאם לסעיפים 39-40 לחוק המקרקעין, כאשר מקרקעין ניתנים לחלוקה חייב בית המשפט להורות על פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין, וכן ראה הפסיקה ע"א 1017/97 רדילביץ' נ' מודעי.
בענייננו, אין ספק כי לא ייגרם הפסד ניכר לשותפים אלא אדרבא, פירוק השיתוף יאפשר לכל צד ליהנות הנאה מלאה מזכויותיו הקנייניות בחלקתו.

הסכם השיתוף
- לטענת התובעת, הסכם השיתוף שנחתם בין הבעלים "ההיסטוריים" ואשר לא נרשם מעולם בלשכת רישום המקרקעין, אינו מחייבה; בכל מקרה, הוראות חוק המקרקעין מאפשרות גם מאפשרות פירוק השיתוף במקרקעין; סעיף 29(א) לחוק המקרקעין קובע כי הסכם בין שותפים בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ניתן לרישום, ומשנרשם, כוחו יפה גם כלפי אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכן כלפי כל אדם אחר. בענייננו לא נרשם הסכם השיתוף ואין הוא מהווה "זכות קניינית". גם אם הייתה תחולה של ההסכם על התובעת, ולא היא, הרי שהגבלה לפירוק פקעה בחלוף 3 שנים מעריכתו (סעיף 34 לחוק המקרקעין).
מכל מקום, הוראות סעיף 37(ב) לחוק המקרקעין קובעות כי תניה השוללת או מגבילה את הזכות לדרוש את פירוק השיתוף, לתקופה העולה על שלוש שנים, רשאי בית המשפט, לצוות על פירוק השיתוף, על אף התניה, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין. בענייננו, בהעדר נפקות להסכם השיתוף, ממילא אין כל מניעה להורות על פירוק השיתוף, ובכל מקרה חלפו למעלה משלוש שנים מהמועד בו נחתם הסכם השיתוף ובנסיבות העניין, פירוק השיתוף הינו הדבר הצודק והנכון.
ראה; ע"א 1017/97 רדילביץ' נ' מודעי, ת"א 22436-07-11 דור – אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית פתח תקוה ואח'.

לטענת התובעת, בטרם רכשה את הזכויות במקרקעין בחנה את הסכם השיתוף והגיעה למסקנה המשפטית כי אין להסכם השיתוף תחולה כלפיה, כך העיד מנהל התובעת. על יסוד כך נמצאה הכדאיות הכלכלית של העסקה ובשקלול נתונים כלכליים ומסחריים רכשה התובעת את הזכויות במקרקעין.
לטענת התובעת, הצדדים לא חתמו מעולם כצד להסכם השיתוף או כמסכימים לתוכנו, חתימתם על גבי הסכם השיתוף היא כנספח להסכם הרכישה שכן בגוף ההסכם מצוין ומודגש ברחל בתך הקטנה, ב"הואיל" השני להסכם, כי הסכם השיתוף לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין, ומכאן שאין הוא מחייב מי מהצדדים. הנתבעים מנסים בדרך לא דרך לייחס להסכם השיתוף, שצורף כנספח בלבד להסכם הרכישה, משמעות כאילו מדובר בהסכם עצמו ואין כך. התובעת, רכשה את הנכס מחברה שלא הייתה צד להסכם השיתוף, כך גם הנתבעים עצמם אינם חתומים על הסכם השיתוף. הנתבעים מנסים להחיל "הסכם שיתוף שלא התובעת ולא הנתבעים היו צד לו", הסכם שיתוף, שעבר לפני שנים מן העולם ולא נחתם כל חוזה שיתוף עדכני או מאוחר יותר בין הצדדים.
לטענת התובעת, אין די בידיעה על קיום הסכם שיתוף בלתי רשום כדי שההסכם יהיה תקף כלפי מי שאינו צד לו. על פי הספרות והפסיקה, גם אם ידע הצד השלישי על קיומו של הסכם שיתוף, שלא נרשם, אין הוא כבול להוראותיו.
ראה; ע"א 193/75 (י-ם) אשורי נ' הלוי, פ"מ תשל"ח(1), מ' דויטש, קנין, א' (1997), 570, י' ויסמן, דיני קניין-בעלות ושיתוף, תשנ"ז 1977, עמ' 211-212, ת"א (חי') 05/774 ד.ר נופרים וא. חן בע"מ נ' רבקה בוטבול.

תום לב
– התובעת פועלת בתום לב למיצוי זכויותיה הקנייניות ומבקשת לממש את זכויות הבנייה.
לתובעת זכויות במקרקעין, שאינן מותנות ואינן מוגבלות, והנתבעים פועלים בחוסר תום לב מובהק עת מנסים הם לכפות על התובעת הסכם לא לה, ובכך גורמים לתובעת לנזק כלכלי כבד.
הנתבעים מנהלים הליכי סרק, ביקשו בעורמה לערוך הסכם שיתוף "עדכני" עם התובעת, ניהלו עם התובעת מו"מ למכירת חלקם, ובחקירתם הנגדית התחמקו פעם אחר פעם מתשובות לעניין זה – הם נפגשו עם אדריכלית הפרויקט ("רק פעם אחת"), נפגשו עם מהנדס מטעמם ("פגשתי במקרה בבית קפה") באותו עניין ממש, ועוד. כל זאת כדי "לשפר עמדות" במסגרת משא ומתן ממושך שמנהלים הנתבעים עם התובעת לרכישת זכויותיהם המצומצמות במקרקעין.
הנתבעים פועלים בחוסר תום לב, הם מחזיקים בשליש בלבד מהזכויות במקרקעין, ויחד עם זאת, כופים על התובעת, במעשיהם ובמחדליהם, שלא לממש את מלוא זכויותיה במקרקעין.

הטענות התכנוניות שמעלים הנתבעים
– לטענת התובעת, הנתבעים מנסים להסיט את הדיון מתביעה פשוטה לפירוק שיתוף
במקרקעין לעבר טענות מופרכות בעניין הקלות, חריגות, היתרי בנייה, טענות בדבר קיומו של "הסכם שיתוף עדכני" ו/או מאוחר יותר, כל אלה ועוד, אינן רלוונטיות לתביעה ואינן נדרשות להכרעה.

3. טענות הנתבעים
פירוק השיתוף
–על זכות בעלים במשותף לעתור לפירוק שיתוף, לפי הוראות סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, אין צורך להכביר מילים שכן, ככלל, פירוק השיתוף מעודד סחרות וניצול אופטימלי של המקרקעין. אלא שזכות זו כפופה לחובת תום הלב. יש לקרוא בצוותא חדא את סעיף 37 (ב) לחוק המקרקעין עם האמור בהסכם השיתוף.
התובעת מנסה להתנער מהאמור בהסכם השיתוף ובכלל זה מהגבלת הבנייה לשתי קומות בלבד וכן מההגבלה המצויה בהסכם השיתוף כי יש להודיע 3 שנים מראש על הרצון לעתור לפירוק השיתוף
(ס' 7.1 להסכם השיתוף). בענייננו המועד הראשון בו נודע לנתבעים על רצון התובעת לעתור לפירוק השיתוף הוא מועד קבלת התביעה.

אופן פירוק השיתוף
– בהתאם לסעיף 39(א) לחוק המקרקעין, במקרקעין הניתנים לחלוקה, יהיה פירוק השיתוף בדרך של חלוקה בעין. בבית הראוי לרישום כבית משותף, רשאי בית המשפט, לפי סעיף 42(א) לחוק המקרקעין, לאחר שקיבל חוות דעת המפקח, לצוות על פירוק השיתוף בדרך של רישום הבית במשותף והקצאת דירות בין השותפים. לטענת הנתבעים, רק כאשר יבשילו התנאים לעתור לפירוק שיתוף (3 שנים ממועד הגשת התביעה), החלוקה היחידה האפשרית בעין, שלא תפגע בזכויות הצדדים, הינה חלוקה על דרך של רישום בית משותף. במקרה דנן, קיימים שלושה בתי מגורים על המקרקעין ויש לבקש את חוות דעתה של המפקחת בדבר היתכנות רישומם כבית משותף, אגב הפרדת אגפים. החלוקה שמציעה התובעת, חלוקה לפי תשריט, אינה אפשרית בהתאם לתוכניות הקיימות (נוצר מגרש קטן יותר משטח מגרש מינימלי לפי התב"ע, קו בניין חדש "עולה" על בית המגורים של הנתבעים, פגיעה בתחשיב הזכויות). בקשות להקלה לא יוענקו על דרך השגרה (ראה סע' 23-24 להחלטת וועדת הערר). אימוץ החלוקה, לפי התשריט המוצע על ידי התובעת, ייתן פרס לתובעת כמי שהתנהגה בחוסר תום לב, הפרה רבתי את הסכם השיתוף תוך פגיעה ללא כל צדק בנתבעים, שהסתמכו על הסכם השיתוף ושינו מצבם לרעה. אין זה הגיוני, על דרך של פירוק שיתוף, לאפשר לתובעת בנייה של מגדל רב קומות במרחק כה קצר מבית הנתבעים ולפיכך הדרך היחידה לפירוק שיתוף, בבחינת משאלותיהם של השותפים, לשון סעיף 7.3 להסכם השיתוף,
הינה הדרך של חלוקה באמצעות רישום בית משותף. ראה: רע"א 3463/11- עזבון המנוח אהרוני ז"ל נ' עופר מרכזים בע"מ ואח'.

הסכם השיתוף
– התובעת חתמה על הסכם השיתוף, כחלק מהסכם הרכישה ולכן הוראותיו מחייבות אותה. גם הנתבעים חתמו על הסכם השיתוף, בצורה מפורשת, עת רכשו
את המקרקעין. לפי הפסיקה העדכנית, גם ידיעה על קיומו של הסכם שיתוף, טרם רכישת הזכויות (אף ללא חתימה עליו), מחייבת את הרוכש וכופפת אותו להסכם השיתוף מכוח "עיקרון העל" שבמשפט הישראלי – החובה לנהוג בתום לב. קל וחומר שעה שאותו צד חתם על הסכם השיתוף כחלק מהסכם הרכישה לפיו רכש זכויותיו במקרקעין.
כך נקבע ע"א 269/74, 283/74 בוקובזה נ' מדינת ישראל – הממונה על המרשם, פ"ד כ"ט(1) 243, ע"א (י-ם) 193/75 אשורי נ' לוי, פ"מ התשל"ח (1) 32, 35, ע"א (חי') 1020/03 בובליל ואח' נ' שטיינר; ת.א 774/05 ד.ר נופרים וא. חן נ' בוטבול, בר"ע 1999/07 סאמר נ' סאמר, ת.א[רשאל"צ] 7781/04 יעקב זילברשטיין נ' ק.ל.ר.נ יזום והשקעות בע"מ, פש"ר [ת"א] 2118/04 א.צ ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ נ' חברה לתעשיית בלוקים בע"מ, ת.א [ת"א] 53714/06 משה פאר נ' רפאל שרעבי וכן על פי המלומדים דויטש מיגל, קניין (כרך א), בהוצאת בורסי, י' ויסמן, דיני קניין-בעלות ושיתוף, תשנ"ז 1977, עמ' 211-212, מ' בניאן, דיני מקרקעין-עקרונות והלכות, מהדורה שניה, אוגוסט 2004, עמ' 632-633.

לטענת הנתבעים, התובעת ידעה על הסכם השיתוף, לא התנגדה לו וחתמה
על הסכם השיתוף כחלק מהסכם הרכישה לפיו רכשה את זכויותיה במקרקעין. טענתה כי היא ראתה את עצמה כלא מחויבת להסכם השיתוף, בהעדר רישום, הינה טענת סרק חסרת תום לב באופן מהותי. הצדדים ראו עצמם כבולים להסכם השיתוף שכן חילקו את המגרשים בהתאם להסכם השיתוף; התובעת ראתה את עצמה מחויבת להסכם השיתוף וצירפה את תשריט החלוקה כחלק מבקשתה להיתר, ואף העבירה לבנק המממן, בנק הפועלים, את תשריט החלוקה. התובעת, שראתה את עצמה מחויבת להסכם השיתוף, ביקשה מהנתבעים לשנות מעט את הסכם השיתוף המקורי ושיגרה לנתבעים הסכם שיתוף עדכני. לטענת הנתבעים, חרף אי הרישום של הסכם השיתוף בלשכת רישום המקרקעין, הצדדים להסכם וחליפיהם, כולל הצדדים לתביעה זו, התנהגו לפי הסכם השיתוף וראו בו כמחייב לכל דבר ועניין. בהתאם נהג כל צד במגרשו, מנהג בעלים בכל מהלך השנים.
ראה: ע"א (מחוזי-תל-אביב-יפו 1499/02 עצמון אורדית קוטלר ואח' נ' זלבסקי שמואל ואח', תק-מח (2003) (2) 1510, ת"א 25189-06 אנושי ואח' נ' שועה לידיה, ע"א (חיפה) 1020/03 בובליל ואח' נ' שטיינר, ע"א 759/83 חצרוני נ' זוהר, פ"ד(1)85, 92-93 (1986).
תום לב
– לטענת הנתבעים, התביעה לפירוק שיתוף מוגשת בחוסר תום לב ודי בכך כדי להביא לדחיית התביעה. התובעת הסתירה, הן מוועדת הערר והן מבית משפט נכבד זה, את העובדה שהסכם השיתוף צורף להסכם הרכישה לפיו רכשה את זכויותיה בחלקה והיא בפועל חתמה עליו כחלק בלתי נפרד מהסכם הרכישה. התובעת הציגה מצגי שווא בפני
וועדת הערר תוך כדי ניסיון להטעות את הוועדה.
לא זו אף זו, התובעת לא צירפה לכתב טענותיה ו/או לתצהיריה את הסכם הרכישה, שאין חולק כי הינו מסמך מהותי בנסיבות העניין וזאת כדי להסתירו מעיני בית המשפט. ראה חקירת מנהל התובעת, מר שטרית, (עמ' 8 לפרו' שו' 15-28 ועמ' 11 לפרו' שורות 1-7), כך גם חקירת מר עקריש אשר בתחילה הכחיש את צירופו של הסכם השיתוף להסכם הרכישה וחתימה עליו (עמ' 15 לפרו' שורות 8-17 ושורות 21-22). התנערות התובעת מהסכם השיתוף מהווה הפרה של ההסכם והתנהלות בחוסר תום לב קיצוני. טענות התובעת על הסכמות במו"מ חורגות מכתבי טענות והנתבעים מתנגדים להרחבת חזית. מכל מקום, התובעת אינה יכולה לאכוף על הנתבעים תנאים הנוחים לה, על מנת למקסם את רווחיה מהפרויקט.

טענות תכנוניות-
לטענת הנתבעים, התשריט שצורף להסכם השיתוף היווה בסיס למפה המצבית, שצורפה לבקשה להיתר שהגישה התובעת ועליה סומנו המבנים הקיימים בחלקה, מבנים מוצעים, מבנים להריסה וקו הגבול בין מגרש הנתבעים לבין מגרש התובעת. הבקשה להיתר, שהוגשה על ידי התובעת הוגשה תוך הפרה של הסכם השיתוף, שכן בגדרה התבקשה בניית מבנה בן 4 קומות במקום מבנה בן 2 קומות, כמוסכם בהסכם השיתוף וכן הבקשה כרוכה בהקלות רבות, לרבות במרווחים צדיים במרחק בין מבנים, במספר הקומות ובגובה בניין.

4. דיון
לאחר שבחנתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ויש להורות על פירוק השיתוף בעין, בהתאם לתשריט ובכפוף לאישור המפקחת על רישום המקרקעין, כי החלוקה בתשריט תואמת את חוק התכנון והבניה וכל חיקוק אחר שבנדון.
ולהלן נימוקי:-
4.1.
עקרון העל הוא שכל שותף במקרקעין משותפים יכול ורשאי להביא, לרצונו, לפירוק השיתוף. סעיף 37(א) לחוק המקרקעין - "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק שיתוף" - קובע את העיקרון המנחה בדיני השיתוף במקרקעין שלפיו שותף אינו יכול לכפות על שותף אחר את המשך יחסי השיתוף עמו בניגוד לרצונו, וכל שותף זכאי בכל עת לדרוש את פירוק השיתוף במקרקעין המשותפים.
עמדת המוצא כי יש להתייחס אל השיתוף כאל תופעה זמנית ובלתי רצויה (ראו יהושע ויסמן דיני קניין- בעלות ושיתוף 278 (1997); מיגל דויטש קניין 75, 595 (1997) (להלן: "דויטש"); אליהו כהן דיני מקרקעין- החזקה ובעלות 143 (1986); אריה אייזנשטיין יסודות ההלכות בדיני מקרקעין- המרשם ופעולות במקרקעין 183 (1995); השוו: חנוך דגן "שיתוף במקרקעין- מוסד חברתי רצוי?" משפטים כז 493 (1997).

אני מפנה לדברים שכתב כבוד השופט ד"ר א' סטולר בפסק הדין ת"א (מרכז) 22436-07-11 דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (09/5/13):-



"30. הזכות לפירוק שיתוף נובעת מן ההנחה כי יחסי השיתוף טומנים בחובם "זרעים של ריב ומדון" שקיים ספק בדבר יכולתו של בית המשפט ליישבם, ומן הפוטנציאל השלילי הטמון בשיתוף כמעכב את פיתוח הנכסים המשותפים, מכביד על יכולתם של השותפים לעשות בהם שימוש, מונע את נזילותם של נכסים ואת התנועה המתמדת בשוק הנדל"ן ומסרבל את ביצוען של עסקאות בהם (ראו ע"א 1849/91 פרידמן נ' חברת האחים פנחס, פ"ד מז(5) 588 (1993); רע"א 1017/97 רידלביץ נ' מודעי, פ"ד נב(4) 625 (1998); אוריאל רייכמן "בעל מקרקעין ההופך לדייר מוגן-הצורך בשינוי הדין" עיוני משפט ט(1) 121, 123-124 (1983)."
4.2.
סעיף 37(ב) בחוק המקרקעין קובע כי גם אם כלל הסכם השיתוף תניה ששוללת או מגבילה את הזכות לדרוש פירוק לתקופה של יותר משלוש שנים, רשאי בית המשפט להורות על פירוק כאמור, אם נראה לו הדבר צודק בנסיבות העניין.
בהיעדר הסכם מראש על שותפות לתקופה קצובה (בהוראת סעיף 37(ב) לחוק), שותפות במקרקעין כמהו כשותפות מיום ליום, ולפירוק שותפות כל הנדרש משותף הוא כי יודיע על רצונו בהתרת החבילה. המשפט אין בכוחו להשכין שלום בין שותפים צהובים זה לזה – או אף בין שותפים המתקשים להגיע להבנה זה-עם-זה – ובהיעדר כלים בידו להשכין שלום ביניהם, מקנה הוא זכות-יכולת לכל אחד מן השותפים לבקש פירוק השותפות. (ראו: ע"א 319/74 רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' פיין, פ"ד ל(1) 457 (1975); רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ (מיום 10/10/10); רע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' שאול ויסמן 25/7/2010, תא (מרכז) 22436-07-11 דור-אל ש. הנדסה בניה והשקעות בע"מ נ' עיריית פתח תקווה (09/5/2013).

4.3.
האם מנועה התובעת לעתור לפירוק השיתוף, בשל הסכם שיתוף שהיא ידעה עליו ולא נרשם בפנקסי המקרקעין? בשאלה זו נחלקו הצדדים. שני הצדדים להליך אינם צד להסכם השיתוף, אלא הבעלים ההיסטוריים, אך אין חולק כי התובעת והנתבעים, שניהם היו מודעים להסכם השיתוף בטרם רכשו את זכויותיהם; הסכם השיתוף צורף להסכם הרכישה של כל אחד מהם ונחתם על ידם כנספח להסכם הרכישה ממנו רכש כל צד את זכויותיו.

התובעת טוענת כי אין הסכם השיתוף מחייבה כלל, בהיותו נעדר תוקף קנייני, ואילו הנתבעים טוענים כי התובעת מחויבת להסכם השיתוף וכפופה לו. כל אחד מהפרקליטים הפנה לפסיקה התומכת בטענתו.
אכן, קיימת מחלוקת בפסיקה לגבי מעמדו של הסכם שיתוף שלא נרשם.
ב

פסק דין
ע"א 1076-10-08 זילברשטיין ואח' נ' ק.ל.ר.ג. יזום והשקעות בע"מ ואח' (27/12/2009) נסקרה סוגיה זו ולא נותר לי אלא להביאה כלשונה:-
"הוראת סעיף 29(א) בחוק המקרקעין, קובעת:

"הסכם בין השותפים בדבר ניהול המקרקעין המשותפים והשימוש בהם ובדבר זכויותיהם וחובותיהם בכל הנוגע למקרקעין (להלן – הסכם שיתוף) ניתן לרישום, ומשנרשם, כוחו יפה גם כלפי אדם שנעשה שותף לאחר מכן וכל אדם אחר"

הדעות חלוקות באשר לכוחו של הסכם שיתוף שלא נרשם: בע"א (מחוזי י-ם) 193/85 אשורי נ' הלוי, פ"מ תשל"ח(1) 32) (להלן: "אשורי") דובר בבעלות משותפת בבית שהיה תפוס ע"י ארבעה דיירים מוגנים. השותפים ייחדו דירה לכל אחד מן השותפים. המשיבה רכשה את חלקה של אחת השותפות, והודיעה לשותפיה שאין לעשות כל פעולה בדירות ללא הסכמתה. לאחר הדברים האלה הושכר אחד החדרים לדייר מוגן, הוא המערער. נקבע כי הסכם שיתוף שלא נרשם אינו מחייב צד שלישי, גם אם הצד השלישי ידע על תוכנו:

"סעיף 29 איננו קובע שאם הסכם השיתוף לא נרשם, עדיין יכבול ההסכם את הצד השלישי שידע על ההסכם. הרישום בסעיף 29 הוא האמצעי האחד והיחידי להשגת התוצאה של כבילת צד שלישי להסכם ואין להחליף או להשלים את אי הרישום בידיעה. הידיעה אינה מעלה ואינה מורידה לעניין סעיף 29"
(שם בעמ' 35).
ניסיון לתקוף הלכה זו ברע"א 8267/07 סאמר נ' סאמר (לא פורסם, 14.10.2007) נדחה, שכן שם לא נדרשה הכרעת בית המשפט בפרשנות סעיף 29 בחוק המקרקעין.

לעומת זאת, בע"א (מחוזי חי') 1862/05 עזבון המנוח אברהים אסעד אברהים בליק נ' עזבון המנוח פריד חביב מח'ול (לא פורסם, 5.12.2006) נקבע כי מרכיבים שונים, ולאו דווקא גודל השטח, הם שמכריעים את אופן הפירוק. באותו ענין הסכימו בעלים משותפים לחלוקה בלתי שוויונית של השטח, משום שאוזנה בטיב החלקה בחלקיה השונים. הוחלט שלא לאפשר למערערים לחזור בהם מהסכמתם רק משום "שגילו" לפתע כי גודלה של החלקה שבבעלותם קטן משטח החלקה שנותר בידי המשיבים.
גם בע"א (מחוזי - חי') 1020/03 בובליל נ' שטיינר (לא פורסם, 25.2.2004) חויב צד ג' שידע דבר קיומו של הסכם שיתוף שלא נרשם וראה את תוצאותיו בשטח.
וגם בת"א (מחוזי - חי') 774/05 ד.ר נופרים וא. חן בע"מ נ' בוטבול (טרם פורסם, 20.4.2009) סבור היה בית המשפט כי למרות הסיפא בסעיף 29 בחוק המקרקעין, צד ג' שידע אודות הסכם השיתוף כפוף לתנאיו, בשל ה"עיקרון המלכותי של תום הלב".

פרופ' ויסמן סבור כי ניתן לטעון נגד

פסק דין
אשורי, שגם אם הסכם השיתוף איננו רשום, הוא יכול להיות תקף כלפי צד שלישי מכוח דוקטרינות כגון מניעות, תום לב ושימוש לרעה בזכות (יהושע ויסמן דיני קניין – בעלות ושיתוף 211-213 (1997)).
פרופ' דויטש סבור כי הסכם שיתוף שלא נרשם אינו משתכלל אמנם כדי קניין, אולם "מעמדו כלפי צדדים שלישיים הוא כמעמדו של כל הסכם אשר טרם עלה למעמד קנייני", ויש לבחון אותו לאור סעיף 9 בחוק המקרקעין (ראה: מיגל דויטש קניין כרך א' 570 (1997))..."

מכאן אני מגיעה למסקנה כי משידעה התובעת על הסכם השיתוף, עוד בטרם רכשה את זכויותיה יש לראותה כצד להסכם, בשל חובת תום הלב (ראה ת"א (ראשל"צ) 7781/04 יעקב זילברשטיין נ' ק.ל.ר.ג. יזום והשקעות בע"מ (מיום 24/8/2008). ערכאת הערעור על

פסק דין
זה התערבה רק באשר לאופן פירוק השיתוף, ראה ע"א 1076-10-08 זילברשטיין ואח' נ' ק.ל.ר.ג. יזום והשקעות בע"מ ואח' (27/12/2009) (לעיל).

4.4.
האם מנועה התובעת לעתור לפירוק השיתוף בשל דוקטרינת תום הלב ועקרון איסור השימוש לרעה בזכות?
גם כאשר קיים הסכם שיתוף, שנרשם כדין וכוחו יפה כלפי כולי עלמא, רשאי שותף לבקש את פירוק השיתוף במקרקעין (ראה גם ויסמן, שם, בעמ' 281). על אחת כמה וכמה מקום שההסכם לא נרשם, כפי שבענייננו. הסכם השיתוף נחתם בין בעלים היסטוריים, לפני 14 שנה. גם לו היה מדובר בצדדים המקוריים להסכם השיתוף, גם אז יכול היה מי מהם להביא את הסכם השיתוף לידי סיומו, כפוף למגבלות תום הלב ושימוש בתום לב בזכות.
נדגיש כי חובת תום הלב חלה על שני הצדדים, גם על תביעה לפירוק שיתוף חל עקרון תום הלב. בע"א 1915/91 יעקובי נ' יעקובי, פ"ד מט(3)529, 574-576 (1995), החיל הנשיא שמגר את עקרון תום הלב על תביעה לפירוק שיתוף בין בני זוג (ראה גם: ויסמן, שם, בעמ' 280-281).
בענייננו חלפו 14 שנה מאז נחתם הסכם השיתוף והנתבעים ידעו על כוונתה של התובעת לפעול לפירוק השיתוף ולמיצוי זכויותיה הקנייניות עת הגישה התובעת בקשה להיתר בניה, בקשה לה התנגדו הנתבעים.
הסכם השיתוף מתנה את פירוק השיתוף בסד זמנים:-
"... לא יהיה זכאי צד לעתור לפרוק שיתוף כאמור, בטרם חלפו שלוש שנים מן המועד בו והודיע לכל הצדדים האחרים, על כוונתו לפרק את פרוק השיתוף."
(סעיף 7.1. להסכם)
אני דוחה את טענת הנתבעים כי ה'מרוץ' לפירוק השיתוף, בהתאם לסעיף 7.2. מתחיל רק ממועד הגשת התביעה. לטענתם, זהו המועד הראשון שנודע להם על כוונת התובעת לפרק את השיתוף. אני בדעה כי את מניין השנים יש להתחיל מהמועד בו ידעו הנתבעים על הבקשה להיתר בניה שהגישה התובעת והם התנגדו לה (הבקשה הוגשה ביום 22/2/12 והנתבעים התנגדו לה סמוך לאותו מועד ובהתאם לדין. ביום 1/5/12 התקיימה ועדת משנה בה שבו הנתבעים והביעו את התנגדותם- ראה עמ' 3 לפרוטוקול הועדה). אך הגיוני הוא כי בקשה להיתר בניה מגלמת בתוכה גם את הבקשה לפירוק השיתוף.
נזכיר כי על פי ההלכה המשפטית אין זהות בין הסכם פירוק ל"הסכם שיתוף" כמשמעו בסעיף 29 לחוק. בע"א 269/74 בוקובזה נ' הממונה על המרשם, פ"ד כט (1)243, 245 (1974) נפסק כי הסכם שיתוף אינו יכול להתייחס לדרך פירוק שיתוף, שכן הסדרים שמטרתם להביא את השיתוף לקיצו נדונים בחוק בנפרד ולא בהקשר של סיכום שיתוף. ראה גם ויסמן, שם, בעמ' 286-287, 208; לדעת פרופ' ויסמן, התוצאה מן האמור הינה שבעוד ש"הסכם שיתוף" עשוי לכבול גם את חליפי הבעלים המקוריים שערכו את ההסכם, הרי ש"הסכם פירוק שיתוף", לא יכבול את חליפי הבעלים המקוריים. לגישתו, "נדרש הסכם חדש, בין הבעלים המשותפים שבהווה" על מנת שהללו יחויבו בו (שם, בעמ' 287). ראה גם ע"א 1076-10-08 זילברשטיין ואח' נ' ק.ל.ר.ג. יזום והשקעות בע"מ ואח' (27/12/2009), סעיף 9 לפסק הדין.
לאחר שבחנתי טענות הצדדים, העובדה כי הסכם השיתוף נחתם לפני 14 שנה, התובעת, מחזיקה ב 2/3 מהזכויות במקרקעין וזאת כבר 4 שנים (30/3/11), הגישה בקשה להיתר בניה לפני כ- 3 שנים והגישה את תביעתה לפירוק שיתוף לפני למעלה משנתיים (ינואר 2013). בנסיבות אלו, ועל פי הרציונל הקנייני והכלכלי, יהיה זה נכון וצודק להורות על פירוק השיתוף.

4.5.
אופן פירוק השיתוף - סעיף 38(א) לחוק המקרקעין קובע כי פירוק השיתוף יהיה על פי הסכם בין השותפים.
במידה שההסכם קובע חלוקה בעין, יש לקבל אישור המפקח על רישום המקרקעין שהחלוקה תואמת את חוק התכנון והבניה וכל חיקוק אחר בנדון. באין הסכמה בין הבעלים המשותפים בדבר אופן פירוק השיתוף, רשאי כל אחד לפנות לבית המשפט על מנת שיורה על פירוק השיתוף (סעיף 38(ב) בחוק המקרקעין).
באין הסכם כאמור, פירוק השיתוף במקרקעין יהיה על פי צו של בית המשפט כאמור בסעיפים 39-43 לחוק המקרקעין.
בענייננו, סעיף 2 ו- 3 להסכם השיתוף מגדירים את חלוקת המגרש וניצול המגרש:-
2.
חלוקת המגרש ויחוד החלקות:
2.1.
הצדדים מאשרים כי המגרש יחולק ויוחד כדלקמן:
2.2.
כל צד יחשב כבעלים היחידי לכל צד ועניין של חלקתו, יהיה בעל הזכויות כאילו היה הבעלים הרשום של החלקה ויחויב בכל התחייבויות בגין חלקתו, כאילו היה בעליה הרשום לכל דבר וענין. צד כאמור, יהיה זכאי לשימוש ייחודי ובלעדי בחלקתו.
2.4.
כל צד יהיה רשאי וזכאי לעשות בחלקתו כל שימוש חוקי, בהתאם לתב"ע שתחול ולדין. כל צד מתחייב, לעשות בחלקתו, אך ורק שימוש כאמור.
2.5.
בכפוף לאמור בהסכם זה, יהיה כל צד רשאי לנהוג מנהג בעלים בחלקתו.
3.
ניצול המגרש והחלקות:
3.1.
זכויות הבניה בחלקה (לרבות זכויות בניה עתידיות והזכויות להקלות), יתחלקו באופן יחסי בין החלקות לפי היחסים בפרק המבוא. למען הסר ספק מוצהר בזאת כי אסור לכל אחד מן הצדדים לחרוג מזכויות הבנייה המגיעות לאותו הצד.
3.2.
כל צד רשאי לבנות בהיתר על חלקתו, תוספת לבית מגורים שניתן לקבל היתר לבנייתו, על פי דין. בכפוף למילוי הוראות הסכם זה ובהתאם לאמור בו, הצדדים נותנים את הסכמתם לכל בניה וניצול כאמור, של החלקות ולכל ענין בו נדרשת הסכמת צד, ניתנת ההסכמה האמורה, בהסכם זה.
בנוסף, מוסכם בין הצדדים, כי חתימתם על הסכם שיתוף זה מהווה הסכמה וייפוי כוח (כך שהצדדים יהיו רשאים להגיש בקשות למתן היתרי בניה בלא צורך בחתימת הצדדים האחרים) ובלבד שהבניה תעמוד בכל תנאי ההסכם ולא תחרוג מעבר לזכויות הבניה המוקצות לכל צד הבונה בהסכם זה.
למרות האמור לעיל, כ"א מהצדדים לא יהיה רשאי לבנות על חלקו בחלקה מבנה העולה על 2 קומות, אלא אם ניתן אישור מראש ובכתב של הצד האחר לכך.
למרות האמור לעיל כל צד לא יבצע בנייה כלשהי בין חלקות 2 ו -3 באופן שהבנייה תבוצע במרחק הפוחת מ – 3 מ' מהקו המפריד בין חלקות 2 ו -3.
3.3...

רוצה לומר, משאלת השותפים (סעיף 43 לחוק המקרקעין) היא לשמור על חלוקת המגרש וייחוד החלקות, כאשר כל צד נוהג מנהג בעלים יחיד על החלק שבשימושו. החלוקה ה"פנימית" שהייתה קיימת במשך שנים תהפוך לחלוקה "חיצונית", על דרך של פירוק השיתוף בעין בהתאם לתשריט ולסעיפים 2 ו- 3 להסכם השיתוף.


על פי סעיף 39(א) לחוק המקרקעין, בעת פירוק השיתוף על ידי חלוקה בעין יש לוודא כי עסקינן ב"מקרקעין הניתנים לחלוקה"; צא ולמד, יש לוודא שתשריט החלוקה שצורף לתביעה והוגש לוועדות לתכנון ובניה אושר על ידי הרשויות הפועלות על פי חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1995 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"). כל עוד לא אושר תשריט שכזה נחשבים המקרקעין ככאלו שאינם ניתנים לחלוקה (ויסמן, שם, בעמ' 301, 310).
בענייננו, הנתבעים לא הגישו חוות דעת מטעמם, אלא טענו שיש להורות על פירוק השיתוף בדרך של רישום בית משותף. אין אני מקבלת טענה זו. רישום בית משותף ימשיך ויכביד על השותפים דהיום, ולא היה בבחינת משאלת השותפים- לא המקוריים ובוודאי לא התובעת, הבעלים הנוכחי.
החלוקה האופטימלית היא חלוקה בעין, ואשר הוסכמה בתשריט ובהסכם שיתוף (סעיף 2 ו- 3 להסכם השיתוף). אדגיש, חלוקה זו מותנית בקבלת חוות דעת המפקחת על המקרקעין (סעיף 42 בחוק). כפוף לקבלת אישור שכזה לתשריט החלוקה שהוגש לבקשה לקבלת היתרי בניה וצורף כחלק בלתי נפרד לתביעה, אני מורה על פירוק השיתוף במקרקעין, בעין ובהתאם לתשריט.

4.6.
טענות נוספות
–
הצדדים הרחיבו בסיכומיהם לעניין תום הלב וטענות תכנוניות. כל אחד מהם טען כי הצד האחר פעל שלא בתום לב.
כל הטענות נבדקו בקפדנות אך לא היה מקום ולא היה ראוי להתעכב על כל אחת מהן למעט האמור בפסק הדין.

אין בפסק דיני זה כדי למנוע או להתיר למי מהצדדים טענה במישור החוזי ו/או התכנוני (הגבלת גובה בניה – שתי קומות בלבד, רווח בניין, הקלות ועוד).

5. סוף דבר
5.1.
אני מורה על פירוק השיתוף בעין בהתאם לתשריט החלוקה ובכפוף לאישור המפקחת על רישום המקרקעין, שהחלוקה בתשריט תואמת את חוק התכנון והבניה וכל חיקוק אחר שבנדון.
5.2.
אני מחייבת את הנתבעים להשיב לתובעת את מלוא אגרת בית המשפט וכן מחייבת אותם לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום,
ל' ניסן תשע"ה, 19 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 18700-01/13 א.א ארזים שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ נ' דן יקוטי, רוחמה יקוטי (פורסם ב-ֽ 19/04/2015)