פסקי דין על עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ | פסקי דין על דיאב מוחמד דיאב

6020-08/11 א     20/04/2015




א 6020-08/11 עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ נ' דיאב מוחמד דיאב








בית משפט השלום בקריות



ת"א 6020-08-11 עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ
נ' דיאב




בפני

כב' סגן הנשיא, השופט נווה ערן

תובע
ת
עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ


נגד

נתבע
דיאב מוחמד דיאב
ת.ז. 21872233




פסק דין



בפני
תביעה כספית.

התביעה הוגשה על סך של 87,032 ₪ נכון ליום הגשתה 3.9.11.

לטענת התובעת שהינה חברה העוסקת בין השאר בשיווק תערובת מזון לעוף ובעלי חיים, היא סיפקה בשני מועדים שונים כמפורט בתעודות משלוח לנתבע על פי הזמנותיו תערובת והוא נותר לה חייב נכון ליום 15.10.09 סך של 72,006 ₪ עפ"י כרטסת הנהלת חשבונות. למרות שנשלח מכתב התראה המצורף כנספח ד' לא שילם הנתבע את חובו.

הנתבע מצידו מכחיש כל מעורבות עם התובעת , לטענתו הוא משמש כששכיר אצל אביו דיאב אחמד דיאב בגידול עופות וירקות, לטענתו אין לו כל קשר עסקי עם התובעת ומעולם לא הזמין מהתובעת תערובת.

לטענתו, אין במסמכים שצרפה התובעת ראיה כלשהי או ראשית ראיה המלמדים על התחייבות מפורשת או מכללא על אספקת סחורה עבורו. זאת ועוד, לטענתו אספקת התערובת נעשית בחוזה עם "מילובר – אגודה לשיווק תערובת ומכון תערובות כפר יהושוע".

בסעיף 7 לכתב הגנתו מסביר הנתבע, כי מעדניית בני זטמה קנתה מאביו עופות ונשארה חייבת לו סכומים גדולים בין היתר היו שיקים חוזרים. מנהל זטמה מר חאלד זטמה הציע לאביו אספקת תערובת כנגד החוב וכך נעשה, ואולם בפועל בינו לבין התובעת או בין אביו לבין התובעת לא נוצר כל קשר חוזי ו/או עסקי ו/או מנהלי לאספקת תערובת.

יודגש, התובעת בחרה לתבוע את מר דיאב מוחמד דיאב
בלבד ולא תבעה ולו מחמת הזהירות חרף טענותיו של הנתבע אף את אביו דיאב אחמד דיאב הגם שהנתבע ציין במפורש שהוא משמש כשכיר אצל אביו.

בישיבת בית המשפט ביום 20.4.15, שמעתי מספר עדויות בתיק, שמעתי את עדות מנהל התובעת ואת עדות המוביל שסיפק את הסחורה, שמעתי את עדות הנתבע ואביו, וכן שמעתי את עדות מר חאלד זטמה.

לאחר שמיעת עדויות אלה וסיכומי הצדדים שנעשו בעל פה, אני נותן בזאת את פסיקתי.

דין התביעה להידחות.

להלן נימוקי בהגעתי לתוצאה האמורה:

1.
התובעת בחרה לתבוע את בנו של מר דיאב אחמד דיאב שהינו למעשה בעל העסק של העופות. הסיבה לתביעה כנגדו מבוססת הייתה בין השאר על כך שהנ"ל משמש כעובד או כבעלים בעסק וכי הסחורה סופקה לו, לטענתה גם אם צוינו בחשבוניות שמות אחרים הרי הדבר נעשה לאור הקרבה בשם שבין דיאב מחמד דיאב ודיאב אחמד דיאב, ומכל מקום כך הדברים נמסרו בטלפון על פי גרסת מנהל התובעת מר זאב אלון, אשר לטענתו הסחורה סופקה בעקבות פנייה טלפונית זו.

אין ביכולתי לקבל טענות אלה.

ראשית – מר דיאב מוחמד דיאב
ומר דיאב אחמד דיאב הם אנשים שונים ולא יתכן על בסיס טעות כזו או אחרת שנעשתה בשם להכשיר תביעה כנגד אדם.

שנית – לא הוכח כי נעשתה הזמנה על ידי מר דיאב מוחמד דיאב
הוא הנתבע ולמען הסר ספק גם לא הוכח כי נעשתה הזמנה ע"י אביו מר דיאב אחמד דיאב שלא נתבע בתביעה זו. בעדותו ציין מנהל התובעת, כי פעל הגם שמדובר בחברה גדולה ומסודרת בצורה אנושית וכחקלאי וסיפק את התערובת על מנת למנוע מותם של אותן עופות הזקוקים למזון. הוא לא נתן הסבר עם זאת מדוע סופקה הסחורה בשני מועדים שונים דהיינו, ב-3.9 וב-6.9 ובמיוחד שהסחורה סופקה ללא הסכם מסודר כפי שקיים בדרך כלל אצל התובעת, תוך בדיקת זהותו של הגורם המזמין את הסחורה והחתמתו על כל הטפסים וההזמנות הרלוונטיים.

לא הוכח כל קשר או מעורבות שבין התובעת לבין הנתבע, קשר זה לא התבטא לא בהסכם חוזי כלשהו, לא בעצם אספקת הסחורה בפועל כאשר העד מטעם התובעת המוביל לא זיהה באולם את הנתבע כמי שקבל ממנו את הסחורה הספציפית, החשבוניות עצמן שהוצאו אינן כוללות את שמו של הנתבע ומכילות שם נוסף של אחד עאמר ולמעשה אין כל זיקה בין הנתבע ובין התובעת.

גם מכתב ההתראה שנשלח אליו מפנה התובעת בתביעתה אינו מופנה לנתבע.

2.
על פי גרסתו של הנתבע, הגם שניתן היה להסתפק בעמדת ההגנה אשר הוצגה כדלקמן לפיו לא נעשתה הזמנה על ידו ולא נתקבלה הסחורה על ידו כדי לדחות את התביעה, לא הייתה התקשרות גם בין אביו שהינו בעל העסק ובין התובעת כשלעצמה. בעניין זה ואני מציין זאת למעלה מן הצורך, שכן אביו של הנתבע שהינו בעל העסק כלל לא נתבע, ניתנו גרסאות שונות וסותרות על ידי מנהל התובעת ועל ידי אביו של הנתבע אשר שימש כעד.

לטענת מנהל התובעת פנה אביו של הנתבע אליו ובקש את הזמנתה של הסחורה אשר סופקה לו לאחר שהיה חשש שהעופות ימותו אם לא יקבלו תערובת.

ראשית אציין כי גם אם אקבל גרסה זו אין בכך להכשיר את התביעה כנגד הנתבע אשר לא הוא הזמין אותה וגם לא קבל אותה. מכל מקום על פי גרסת אביו של הנתבע אשר אינו מכחיש קבלת הסחורה, נעשתה קבלת הסחורה לא בהתקשרות ישירה שלו אל מול התובעת אלא דרך אותו זטמה חאלד אשר סיפק את התערובת כנגד או כקזוז בגין חובות על אספקת עופות.

מר חאלד זטמה העיד כעד במשפט והתובעת עשתה ככל שלאל ידה על מנת לקעקע את עדותו ולטעון שמדובר בעד שלמעשה לקח על עצמו את החובות של הנתבע או מי מטעמו שכן מדובר בפושט רגל שממילא לא יכול לשאת בחובות כאלה או אחרים. התובעת הפנתה בין השאר לסתירות שהתגלו לטענתה בעדותו שבפני
ובין עדות שניתנה על ידו בתיק אחר שהתנהל בבית משפט השלום בחיפה, שם התביעה הייתה על סכום גבוה הרבה יותר וגם שם ניסה לקחת על עצמו את האחריות במקום הלקוח שקבל את הסחורה.

מדובר בת.א. 1227-05-11 אשר התנהל בפני
כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון. לאחר שעיינתי בתמצית עדותו ותמצית עדותו בפני
אינני חושב שהסתירות בעדותו היו משמעותיות שכן בשני המקרים הוא טען בתוקף שההתקשרות הייתה שלו ושלו בלבד עם התובעת וכי את התערובת שקבל ממנה סיפק למקומות שונים כנגד חובות שנוצרו לו בגין אספקת עופות.

מכל מקום אין חולק כי המסמכים שניתן להציג ו/או הכרטסת מתייחסים לחובות של חאלד זטמה ואין ראיות מספיקות שיכולות לקשור את הנתבע או אף את אביו לעצם ביצוע העסקה הנוכחית, אין חולק כי אכן אביו של הנתבע קיבל אכן את הסחורה אך האם הייתה התקשרות ישירה עם אביו? הדבר לא הוכח במשפט.

אני תמה גם ובעניין זה נשמעה עדותו של הנתבע מספר פעמים מדוע ללא ערבויות מתאימות וללא חתימות סופקה הסחורה ב- 2 מקרים על ידי התובעת. גם אם נקבל את עמדת מנהל התובעת כי היה צורך דחוף באספקת הסחורה שכן העופות ימותו, מדוע סופקה הסחורה פעם שנייה ללא ערבויות מתאימות, וכאשר אפילו השם הנכון של הנתבע או של אביו לא מופיע על החשבוניות נשוא כתב התביעה. אין בכך מספיק כדי לחייב את הנתבע או מי מטעמו בקבלת התביעה.

3.
בחקירתו הנגדית של הנתבע ניסה ב"כ התובעת להעמיד את עדותו של הנתבע בסימן שאלה בקשר למעמדו באותו עסק של גידול בעלי חיים שבו הוא טוען שהוא שכיר בלבד. הוא הציג טיוטה של חוזה לא חתומה עם מעדניית בני זטמה בע"מ שבה מופיעה ת.ז. של הנתבע תוך ציון שהוא המגדל, היה לכך לטענת התובעת עדות לכך שהנתבע מנסה להרחיק את עצמו מן המקרה, הגם שהוא בפועל משמש כבעל העסק בדיוק כמו אביו. לא מצאתי בטיעון זה ממש. ראשית מדובר בטיוטה בלבד על נייר פירמה של מעדניית בני זטמה בע"מ בלבד, לא מדובר בחוזה חתום, שמו של הנתבע כלל אינו מופיע עליו ולא ניתן לקשור בין הנתבע ובין אותה טיוטת חוזה, הגם שתעודת הזהות שלו מופיעה עליו ואין לדעת מדוע היא מופיעה עליו ולאיזה צורך.

4.
אין ספק שישנו קושי ממשי של התובעת אשר סיפקה את הסחורה לגבות את חובה לאור מצבו של זטמה חאלד אשר נמצא בפשיטת רגל ואשר חובו מגיע לכדי500,000 ₪ אצל התובעת ואולם כאשר נתבע אדם בתביעה יש להוכיח את התביעה נגדו, ותביעה זו מכל המקובץ דלעיל לא הוכחה.

אשר על כן ולאור העובדה שהנתבע נתבע שלא בצדק, מן הדין לפסוק לחובת התובעת הוצאות, הגם שכאמור אני מבין את מצבה כמי שסיפקה סחורה ולא זכתה לקבל תמורה בגינה, ולכן אתחשב בכך בפסיקת ההוצאות לחובתה.

5.
אני פוסק בשים לב להערתי דלעיל הוצאות לחובת התובעת בסך של 6,000 ₪ + מע"מ בלבד כאשר סכום זה ישולם ע"י התובעת לנתבע תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.


המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
א' אייר תשע"ה, 20 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 6020-08/11 עמיר דגן חברה לשיווק (1996) בע"מ נ' דיאב מוחמד דיאב (פורסם ב-ֽ 20/04/2015)