פסקי דין על אילנה הרמולין | פסקי דין על זגזג יזמות בע"מ

40737-07/14 תק     28/04/2015




תק 40737-07/14 אילנה הרמולין נ' זגזג יזמות בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה



ת"ק 40737-07-14 הרמולין נ' זגזג יזמות בע"מ




בפני
כב' השופטת רחל חוזה
, סגנית נשיא (שופט עמית)


התובעת

אילנה הרמולין
- ת.ז.
000674341


נגד

הנתבעת
זגזג יזמות בע"מ
- ח.פ. 514974799



פסק דין



לטענת התובעת, כמפורט בכתב תביעתה, בתאריך 28.4.14 התקשרה לגב' ליגל, מי שסברה שהינה הבעלים של "וילה מון בלאן" שביישוב מעונה שבגליל העליון, המשמשת כ"צימר" למטרות נופש וביקשה לרכוש שם נופש למשך סוף השבוע שבין 13-14 לחודש יוני 2014, וזאת עבורה ועבור משפחתה המורחבת, קרי: בעלה, 3 בנותיה, חתניה ו-7 נכדיה.

לטענת התובעת, הסבירה לגב' ליגל כי הינה מבקשת לחגוג יום הולדת לה ולבעלה, תוך שהינה מדגישה בפני
נציגת הנתבעת כי מדובר באירוח משפחתי עם 7 ילדים, בטווח הגילאים שבין שנה אחת ל-13 שנים וכי הינם מבקשים לחגוג ולבלות את סוף השבוע בשקט ובפרטיות.

הגב' ליגל הסבירה לתובעת כי מדובר ב-2 וילות המיועדות לאירוח של משפחות וכי קיימת הפרדה מוחלטת בין 2 הוילות.
כן הבטיחה כי הוילה שתשכור הינה שקטה, מיועדת לאירוח משפחות בלבד ותתאים לצרכיה של התובעת – אירוח סולידי ושקט.

על בסיס דברים אלה, שכרה התובעת את הוילה לאותו סוף שבוע, שכלל לילה אחד בלבד, שילמה דמי קדימה בסך של 450 ₪ ומשהגיעו בני המשפחה למקום, ביום 13.6.14, בשעה 14:40 לערך, שילמה התובעת את יתרת המחיר המוסכם, בסך נוסף של 4,050 ₪.

ברם, מיד בהגיעם למקום, הסתבר כי לא מדובר כלל בוילה אלא במבנה מוארך, המורכב מ-2 יחידות דיור, שאחת מהן הוקצתה לתובעת ולבני משפחתה ואילו בשניה התקיימה כבר מסיבה רועשת.



כפי שפורט בכתב התביעה, התובעת ובני ביתה הודיעו מיידית לנציג של הנתבעת, אביאל, כי לא יוכלו להתארח במקום עקב הראש מחריש האוזניים שבקע מהיחידה הצמודה לזו שלהם.
אותו אביאל ביקש מהתובעת שלא לבטל את הזמנתה, תוך שהינו מתחייב להפסקת המוסיקה לאלתר.

מסתבר כי הדבר לא עלה בידו והתובעת מתארת בכתב תביעתה כיצד זה המוסיקה, שהושמעה בקולי קולות, לא איפשרה כלל לתובעת ולבני משפחתה לקיים את מסיבת יום ההולדת, עליה טרחה כה רבות.

נציג אחר של הנתבעת, שהגיע כעבור פרק זמן ארוך, אכן דאג להפסיק את המוסיקה הרועשת, אך בשעה 01:00 לאחר חצות, זו הופעלה שוב וכל בני משפחתה של התובעת, לרבות נכדיה הרכים, התעוררו בבהלה, כאשר הילדים פורצים בבכי.

ניסיונות התובעת להשיג מי מנציגי הנתבעת לא נשאו פרי והתובעת הזמינה את המשטרה, שהגיעה למקום בשעה 02:30 והפסיקה את הרעש.
אף נציג הנתבעת ענה בינתיים לטלפון של התובעת והודיע כי ישלח נציג מטעמו.

חרף זאת, בשעה 04:00 לפנות בוקר, שוב הופעלה המוסיקה מחרישת האוזניים, אך ניסיונות חוזרים של התובעת לשוחח עם נציג של הנתבעת נכשלו, כאשר זה סגר את מכשיר הטלפון שלו.

בנסיבות אלה, מצאו את עצמם בני המשפחה בבוקר יום המחרת כשהינם עייפים ותשושים לאור אותו ליל בלהות שבמסגרתו לא הצליחו לישון כלל ואף מסיבת יום ההולדת וכל החופשה המשפחתית – נהרסו כליל.

התובעת טענה עוד בכתב תביעתה כי לא קיבלה מהנתבעת חשבונית מס או קבלה על התשלום ששילמה ובמהלך שמיעת ההוכחות הגיש נציג הנתבעת לביהמ"ש עותק של חשבונית מס שהוגשה וסומנה נק/1.

יש לציין בהקשר זה כי רק לאחר שהתובעת השקיעה מאמצים רבים כדי למצוא את שם הבעלים של המותג "וילה מון בלאן", עלה בידה לאתר את הנתבעת, כבעלים של אותו צימר וזאת לצורך הגשת התביעה.

על כן, עתרה התובעת לפצותה בסך של 10,000 ₪, כאשר רכיבי הסך הנ"ל מפורטים בכתב התביעה.


בעדותה בביהמ"ש, חזרה התובעת על טענותיה שבכתב התביעה.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה ומר דוד זגזג, בעליה של הנתבעת, שהתייצב בביהמ"ש מטעמה, חזר על טענות הנתבעת כפי שפורטו בבקשתה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרה.

בבקשה זו, גרסה הנתבעת כי למרות טענות התובעת, החליטה התובעת בכל זאת להישאר במקום ולהשתמש במתקני הנתבעת עד תום תקופת הנופש, מבלי להעלות כל טענה בפני
הנהלת המקום ו/או צוות העובדים.
על כן, לא מתקיימת לתובעת כל עילת תביעה.

בנוסף, טענה עוד הנתבעת כי הסכום הנעתר על ידי התובעת בכתב תביעתה הינו גבוה ואינו מידתי ביחס לנזק לו טוענת התובעת.

אף בביהמ"ש העיד מר זגזג כי: "אני לא מסכים עם מה שהיא טענה. אם לא היה לה טוב, היתה צריכה לקום ולעזוב" (עמ' 4 ש' 11-12 לפרוט').

הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את כל דברי עדותה של התובעת, לרבות הנטען על ידה בכתב התביעה וקובעת כי אכן כך התרחשו הדברים.

הנני דוחה מכל וכל את טענת הנתבעת כאילו לא העלתה התובעת כל טענה בפני
"הנהלת המקום ו/או צוות העובדים".
הנתבעת לא זימנה מטעמה את הגב' ליגל ואת אותו אביאל, שקיבל את פני התובעת ובני משפחתה עם הגיעם למקום ואשר, לדברי התובעת, הבטיח ולאחר מכן אף פעל להשתקת הרעש מהיחידה הצמודה, אך הדבר לא עלה בידו.

הנני מקבלת את טענות התובעת כי אכן החוויות הקשות שעברו היא ובני משפחתה, עת נאלצו להפסיק את מסיבת יום ההולדת ועת לא הצליחו כלל לישון באותו לילה אחד שבו נועדו לשהות בוילה, וכל זאת כשהינם מטופלים בתינוקות ובילדים צעירים – היה בהן כדי להשמיט לחלוטין את הקרקע מכל אפשרות של הנאה באותו נופש.

הנני דוחה את טענות הנתבעת כאילו "עמדה בכל התחייבויותיה בפני
המשיבה" (סע' 6 לבקשה לביטול פסק הדין) וקובעת כי אלה הופרו על ידי הנתבעת ברגל גסה.



לקביעתי, היתה לנתבעת מחוייבות מובנית ומשתמעת לספק לתובעת ולבני משפחתה אפשרות של שהייה רגועה ושקטה באותה "וילה", שנועדה מלכתחילה לאירוח משפחות, מה עוד שהתובעת הדגישה את החשיבות שהינה מייחסת לכך שהמקום יהיה שקט ואת התחייבות הנתבעת כי אכן כך יהיה.

הנני דוחה את טענת הנתבעת כאילו היה על התובעת לעזוב את המקום מיד כשנוכחה לדעת כי אינו מתאים לצרכיה.
והרי התובעת ביקשה לעשות כן, אך עובד הנתבעת, אביאל, שיכנעה שלא לעזוב, תוך שהינו מודיע לה כי יעשה להפסקת הרעש והמוסיקה.
אף עזיבת המקום בשעות הלילה, לאחר שהסתבר לתובעת ולבני משפחתה כי הרעש ממשיך להתקיים וכאשר התובעת מתגוררת במבשרת ציון – הינה אפשרות בלתי מתקבלת על הדעת.
גם אם נשארו בני המשפחה במקום ביום השבת, עד אחר הצהריים, לא היה בכך כדי לרפא את עוגמת הנפש והאכזבה הקשה כל כך שחוו, עת נהרסה מסיבת יום ההולדת שתוכננה על ידי התובעת במשך זמן כה רב ואת הלילה חסר השינה, כפי שהדברים תוארו בכתב התביעה.

על בסיס כל האמור לעיל, התובעת אכן זכאית לפיצוי והנני קובעתו לסך של 6,000 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 750 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.
אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת

פסק דין
זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
ט' אייר תשע"ה, 28 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.







תק בית משפט לתביעות קטנות 40737-07/14 אילנה הרמולין נ' זגזג יזמות בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/04/2015)