פסקי דין על איתן יפת | פסקי דין על לירן קצב

52787-06/13 תאמ     28/04/2015




תאמ 52787-06/13 איתן יפת נ' לירן קצב








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 52787-06-13 יפת נ' קצב


תיק חיצוני:


בפני

כב' השופטת
ד"ר פנינה נויבירט


תובעים

איתן יפת


נגד


נתבעים

לירן קצב




פסק דין


בפני
בקשה לפיה אין לראות בקביעות הפוזיטיביות שב

פסק דין
שניתן על ידי בית משפט לתביעות קטנות בת"ק 336-04-10 משום השתק פלוגתא, וכן בקשה לשינוי נתבע ותיקון כתב התביעה.

רקע כללי וטענות הצדדים

התביעה בתיק זה הוגשה לפיצוי בגין נזקי התובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 4.2.10 (להלן: "התאונה"). מדובר בתאונת שרשרת, בה היו מעורבים כלי הרכב נושא מספר רישוי 21-615-02 (להלן: "רכב התובע") וכלי רכב נושא מספר רישוי 83-875-58 (להלן: "רכב הנתבע"). כלי רכב נוסף (להלן: "הרכב השלישי") היה מעורב בתאונה, ברם נהגיו ובעליו אינם צד להליך דנן.

בעל הרכב השלישי, מר ויקטור אגסי והנהגת הגב' נעה אגסי, הגישו תביעה בבית משפט לתביעות קטנות (ת"ק 336-04-10), בין היתר כנגד התובע בהליך דנן, וכן הוגשה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע בהליך דנן. בתאריך 9.8.10 ניתן

פסק דין
על ידי כב' השופטת בן שמן בהליך בתביעות קטנות בו נקבע כי התובע בהליך דנן הוא האחראי הבלעדי לתאונה. ההודעה לצד שלישי אשר הוא הנתבע בהליך דנן - נדחתה (להלן: "פסק הדין").

בתאריך 23.1.13 הורשע הנתבע באחריות לתאונה בבית משפט השלום לתעבורה בהיעדר התייצבות. הנתבע לא ערער על הרשעתו.

בתאריך 25.6.13 הגיש התובע כתב תביעה כנגד הנתבע, המייחס לנתבע אחריות מלאה לתאונה.

בכתב ההגנה מטעמו טען הנתבע, כי נוכח פסק הדין דין תביעה זו להידחות, שכן קביעותיו הפוזיטיביות של פסק הדין מהוות השתק פלוגתא.

התובע הגיש כתב תשובה בתאריך 9.12.13 במסגרתו טען לראשונה, כי בהליך שהתנהל בתביעות קטנות לא עמדו בפני
בית המשפט מכלול הראיות והתיעוד הדרושים למתן

פסק דין
, כי הנתבע אינו הנהג אשר נהג ברכב הנתבע, וכי לפיכך אין הקביעות הפוזיטיביות שבפסק הדין מהוות השתק פלוגתא.

בעקבות דיון שהתקיים ביום 23.11.14, ולהשלמת הטיעונים בסוגיית השתק הפלוגתא, הגיש המבקש את בקשתו המנומקת, מדוע אין לראות בקביעות הפוזיטיביות שבפסק הדין משום השתק פלוגתא כאמור. כמו כן הגיש המבקש בקשה לשינוי נתבע ולתיקון כתב התביעה.

טענות הצדדים

תמצית טענות המבקש

לטענת המבקש, הנתבע אינו הנהג אשר נהג ברכב הנתבע בעת התאונה. טענה זו התבררה למבקש אגב הדיון בתביעות קטנות, וכן התבררו ממצאים נוספים התומכים בטענה זו לאחר מתן פסק הדין בתביעות קטנות. המבקש הפנה לפרוטוקול הדיון בתביעות קטנות מיום 9.8.10, לחקירת המשטרה בסוגיית זהות הנהג ברכב הנתבע עקב תלונתו מיון 15.9.10, וכן לשני מסמכים שנעלמו מתיק המשטרה, כממצאים התומכים בטענתו.

בסוגיית השתק הפלוגתא טען המבקש, כי בפני
בית המשפט לתביעות קטנות לא עמדו מכלול הראיות והתיעוד הדרושים לקבלת

פסק דין
סופי וממצה. לטענתו הקביעות בפסק הדין אינן מהוות השתק פלוגתא, שכן אינן מהוות ממצא פוזיטיבי, אלא, לכל היותר, עובדות שהושארו ב"צריך עיון" ללא הכרעה לגופה. עוד טען המבקש, כי אין הלימה בין הצדדים בהליך בתביעות קטנות לבין הצדדים בהליך דנן, שכן התברר למבקש לאחר הגשת התביעה, כי הנתבע אינו הנהג ברכב. אף מטעם זה גרס, כי לא חל השתק פלוגתא בענייננו. המבקש טען, כי אין להשתיק בעל דין מפאת מעשה בית דין מקום שהדבר אינו מתיישב עם דרישת הצדק, כפי המקרה דנן. עוד טען המבקש, כי חתימת הנתבע בתצהיר שצורף לכתב ההגנה לא אומתה בפני
עו"ד.

בבקשתו לשינוי הנתבע ולתיקון כתב התביעה טען המבקש, כי לאור הממצאים שהוזכרו לעיל, ניכר כי מי שהתייצב לדיון בתביעות קטנות לא היה הנתבע הנכון, וכי מן הראוי כי הנהג האמיתי ברכב הנתבע, הוא אחיו של הנתבע, מר אייל קצב, יצורף כנתבע לתביעה במקום הנתבע המקורי.



תמצית טענות המשיב

לטענת המשיב, יש לדחות התביעה על הסף בגין השתק פלוגתא. לדבריו, פסק הדין דן בתאונה נשוא התביעה, וקביעותיו מהוות השתק פלוגתא וקובעות קביעות פוזיטיביות בדבר העדר אחריות של הנתבע לתאונה. עוד טען המשיב, כי כל ארבעת התנאים העיקריים לקיום השתק פלוגתא מתקיימים במקרה דנן. המשיב הטעים, כי גם קביעות בפסקי דין שניתנים על ידי בית משפט לתביעות קטנות מהוות השתק פלוגתא. המשיב טען, כי הנתבע הורשע על ידי בית המשפט לתעבורה מחמת אי התייצבות, מבלי שבית המשפט לתעבורה היה מודע לקביעות בית המשפט לתביעות קטנות, אשר קבע, כי הנתבע נעדר אחריות. לדבריו בחר שלא לערער על פסק הדין בבית המשפט לתעבורה, מחמת העלות הגבוהה של הערעור. לטענתו ההרשעה מהווה חזקה לכאורה הניתנת להפרכה, ובוודאי שאינה גוברת על פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות, אשר דן בתיק במלואו.

בנוסף, ובמענה לבקשה לשינוי נתבע ולתיקון כתב תביעה, טען המשיב, כי לא פורטו הנימוקים לבקשה, וכן לא פורטה עילת תביעה כנגד אחיו של המשיב, מר אייל קצב. המשיב טען, כי אם המבקש מעוניין במחיקת המשיב מכתב התביעה, מן הראוי כי יבקש לדחות התביעה נגדו, וכי ככל שהמבקש מעוניין בפרטי אחיו של המשיב, עליו לבקש זאת באמצעות צו עשה או כל בקשה אחרת.

דיון והכרעה

השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית שכבר נדונה והוכרעה בין אותם צדדים.
בהתאם לפסיקה, השתק פלוגתא מתקיים כאשר פסק הדין בהליך הראשון ניתן על ידי בית משפט מוסמך, ובהתקיים ארבעה תנאים מצטברים, והם: קיימת זהות בפלוגתא המתעוררת בשני ההליכים; אותה פלוגתא נדונה במסגרת ההליך הראשון, והוכרעה בו במפורש או מכללא; ההכרעה בה היתה חיונית לצורך פסק הדין; הצדדים לשני ההליכים בהם מתעוררת הפלוגתא הם אותם צדדים או חליפיהם (ר'
ע"א 246/66
קלוז'נר נ' שמעוני,
פ"ד כ"ב(2) 561;

ע"א 1041/97
סררו נ' נעלי תומרס בע"מ,
פ"ד נד(1) 642;
ע"א 735/07
צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי–טפחות
, (פורסם במאגרים) (2011) ועוד).

על פי הפסיקה, גם קביעות פוזיטביות של בית משפט לתביעות קטנות עשויות להקים השתק פלוגתא, למעט במקרים של סטיה ניכרת וחריגה מדיני הפרוצדורה או מהדין המהותי, ובכפוף לקיום שאר התנאים להחלת הכלל בדבר השתק פלוגתא כאמור (ר', בין היתר, תא (ת"א) 50723/03 הכשרת הישוב בע"מ נ' קיבוץ מירב ואח', (פורסם במאגרים) (2005), וכן בש"א (י-ם) 5151/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' חסון, פ"מ תש"ס(3) 490, 520, ולהבחנת כב' השופט מלינוב בין כלל השתק העילה אשר לא יחול, לדידו, על

פסק דין
בתביעות קטנות, לבין השתק פלוגתא, אשר יחול על

פסק דין
בתביעות קטנות).

אמנם, גם כאשר מתקיימים כל התנאים הדרושים לקיומו של השתק פלוגתא, עדיין נתון לבית משפט שיקול דעת להחליט אם להפעילו במקרה המסויים שבפני
ו, או שקיימים אינטרסים אחרים המצדיקים סטייה מכלל ההשתק, כל אימת שהצדק מצדיק הדבר (ר'
ע"א 5610/93
זלסקי ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ראשון לציון
, פ"ד נ"א(1) 68,

ע"א 718/75
עמרם נ' סקורניק
, פ"ד ל"א(1) 29).

בענייננו, פסק הדין בתביעות קטנות קבע, כי התובע בהליך דנן נושא באחריות לתאונה, ודחה ההודעה כנגד הצד השלישי הוא הנתבע בהליך דנן. גרסת התובע בהליך דנן, כי נפגע מאחור על ידי רכב הנתבע ונהדף אל עבר הרכב השלישי, נדחתה, כדלקמן: "לא שוכנעתי כי הנתבע 1 עצר וכי הפגיעה ברכב התובעת 2 (הרכב השלישי – פ.נ.) ארעה רק לאחר שרכב אחר פגע בו והדף אותו מרחק של כ- 1.5 מ' לעבר רכב התובעת 2". עוד נקבע: "לא נגרמו כל נזקים לרכב הטויוטה (רכב הנתבע – פ.נ.), אשר היה מעורב בתאונה ולגביו אין מחלוקת באשר לזיהויו ... לו היה רכב זה פוגע ברכב הנתבע 1 (רכב התובע – פ.נ.) בעוצמה הרבה המתוארת על ידי הנתבע 1, הרי הגיון הדברים מחייב כי היה נגרם נזק ניכר לחלק הקדמי של רכב שמספרו 8387558 (רכב הנתבע – פ.נ.)". באשר לפגיעות בחלקו האחורי של רכב התובע, קבעה כב' השופטת בן שמן, כי לא השתכנעה כי נגרמו כתוצאה מהתאונה, ובלשונה: "לא שוכנעתי כי הפגיעות מאחור ברכב הנתבע 1 (רכב התובע – פ.נ.), המתוארות בחוות דעת שמאי אשר הציג נתבע 1 נובעות מפגיעת הרכב שמספרו 8387558 (רכב הנתבע – פ.נ.) במועד האירוע".

מעיון בפסק הדין בתביעות קטנות עולה, כי מתקיימים כל ארבעת התנאים המצטברים. פסק הדין הכריע במפורש באחריות התובע בהליך דנן לתאונה, וכן קבע, באופן פוזיטיבי, כי לא השתכנע מגרסת התובע בהליך דנן, וכי גרסת הנתבע בהליך דנן לא נסתרה. ההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין, והצדדים בהליך דנן היו גם צדדים בהליך בתביעות קטנות.

פסק הדין חד משמעי, ותוצאותיו ברורות מאוד.
לא ניתן להתרשם, כי פסק הדין ניתן תוך סטיה מדיני הפרוצדורה או מהדין המהותי, ואף המבקש לא טען לסטיה כאמור.

עם זאת, טוען המבקש, כי בפני
בית המשפט לא עמדו מכלול הראיות והתיעוד הדרושים לקבלת

פסק דין
סופי וממצה. זאת מאחר שבית המשפט לא היה ער לכך שמי שהתייצב לדיון בתיק בתביעות קטנות לא היה הנהג האמיתי ברכב הנתבע, כי אם אחיו, ולפיכך יצאה שגגה תחת ידו של בית המשפט בתיק בתביעות קטנות.

לא התרשמתי, כי המבקש הוכיח טענתו זו. טענותיה של נהגת הרכב השלישי, בדיון בבית משפט לתביעות קטנות מיום 9.8.10, כי במקום התאונה נכחו אביו של הנתבע וכן נער בן כ- 17-18 שנים, כמו גם טענת התובע בהליך דנן, כי הנתבע בהליך דנן הוא לא מי שפגע בו – כל אלה היו בפני
כב' השופטת בן שמן בעת שנדרשה להכרעתה בפסק הדין. כב' השופטת בן שמן אף קבעה פוזיטיבית, על סמך הממצאים והראיות שעמדו לפניה, כי עדות הנתבע בהליך דנן, כי הוא שנהג ברכב הנתבע, לא נסתרה, ובלשונה:
"לא נסתרה עדות צד ג' כי אומנם הוא נהג ברכב, אך לא פגע ברכבו של הנתבע 1 במועד התאונה".

אין די ממצאים שנאספו לאחר הדיון כדי להפריך את תוקפם של קביעותיה הפוזיטיביות של כב' השופטת בן שמן. אמנם המבקש טען, כי בעקבות תלונתו במשטרה מיום 15.9.10 התקיימה חקירה "רבת מעורבים", כלשונו. עם זאת, המבקש נמנע מלציין מה היו ממצאי החקירה. עצם דבר קיום החקירה אינו מספק, והעובדה כי המבקש לא פירט ממצאיה מעמידה באור בעייתי את טענותיו.

אף אין בידי לקבל את טענת המבקש, לפיה היעלמות שני מסמכים מתיק המשטרה מצביעה על כך שהנתבע לא נהג ברכב הנתבע בעת התאונה. המבקש לא הבהיר מה הקשר בין שני המסמכים החסרים לבין קביעת זהות הנהג ברכב הנתבע, לא הוכיח כי היעלמות המסמכים קשורה בנתבע או באחיו, וממילא אף לא הסביר כיצד היה דבר היעלמם עשוי להשפיע על קביעותיה של כב' השופטת בן שמן בפסק דינה. למעלה מן הצורך, המסמך נ/2, המתייחס לנזקי רכב הנתבע, היה בפני
בית המשפט לתביעות קטנות (והסימון נ/2 אף ניתן על ידי בית המשפט, ר' עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 14-15).

ראוי להדגיש, מירב הממצאים אליהם מפנה המבקש בבקשותיו, כאינדיקציה לכך שאייל קצב, ולא הנתבע, הוא שנהג ברכב הנתבע בעת התאונה, עמדו לרשות המבקש במועד הגשת כתב התביעה ביום 25.6.13. בכלל זה פרוטוקול הדיון ופסק הדין בתביעות קטנות, והתלונה במשטרה (שהוגשה בתאריך 15.9.10). אליבא דשיטת המבקש, המידע היחיד שהובא לידיעתו לאחר מועד הגשת כתב התביעה עניינו שני המסמכים החסרים מתיק המשטרה, אשר דבר היעדרם התברר במועד צילום תיק המשטרה ה- 9.12.13, הוא המועד בו הוגש כתב התשובה מטעם המבקש. עם זאת, גרסת המבקש בכתב התביעה אינה מזכירה ולו ברמז את דבר זהותו הלא נכונה של נהג רכב הנתבע. ההיפך הוא הנכון. כתב התביעה קושר את הנתבע למעשה, ואף מפנה להרשעתו של הנתבע באחריות למעשה. הטענה על כך שהנתבע אינו הנהג הועלתה רק כתשובה לכתב ההגנה מיום 9.12.13, כחודשיים וחצי לאחר הגשת כתב התביעה, במועד צילום תיק המשטרה. התנהלות המבקש עצמו, איפה, מובילה למסקנה, כי אף הוא אינו משוכנע מערך הממצאים שהציג, לביסוס טענותיו.

המבקש בחר שלא להתייחס כלל בבקשותיו לעניין קיום השתק פלוגתא ולשינוי הנתבע ותיקון כתב התביעה - להרשעת הנתבע בבית המשפט לתעבורה מיום 23.1.13 באחריות לתאונה. תמצית טענות המבקש בשתי בקשותיו אלה סותרת את הרשעת הנתבע על ידי בית המשפט לתעבורה, שכן אליבא דשיטת המבקש - הנתבע כלל לא נכח בזירת התאונה. לפיכך הנני מסיקה, כי המבקש אינו חולק על טענות הנתבע לעניין מעמדו של פסק הדין בבית המשפט לתעבורה. בנסיבות העניין, ובפרט נוכח טיעוני המבקש, איני סבורה כי יש בהרשעת הנתבע על ידי בית המשפט לתעבורה בהיעדר התייצבות כדי לגבור על פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות, אשר ניתן לאחר בירור לגופו של עניין, בחינת ראיות ושמיעת עדויות.

לאור האמור הגעתי לכלל מסקנה, כי קביעותיו הפוזיטיבות של פסק הדין בתביעות קטנות מקימות השתק פלוגתא, ולפיכך דין התביעה כלפי הנתבע להידחות על הסף.

באשר לבקשה לשינוי הנתבע למר אייל קצב, עסקינן בבקשה לצירוף נתבע לאחר הגשת התובענה בהתאם להוראות תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מעיון בלשון תקנה 24 ניתן להתרשם משני מבחנים לצירוף בעל דין, האחד, "שהיה צריך לצרפו כתובע או כנתבע", ואילו השני, "שנוכחותו בבית המשפט דרושה כדי לאפשר לבית המשפט לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה"
.
על פי הפסיקה, המבחן העיקרי לצירופו של בעל דין נוסף על פי תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי הינו האם צירופו של בעל הדין הנוסף דרוש כדי שבית המשפט יוכל לפסוק בשלמות וביעילות בפלוגתאות שקמו עקב הגשת התביעה העומדת לבירור כאמור (רע"א 9572/06 שירותי בריאות כללית נ' קורלנד, (פורסם במאגרים) (2007).

נוכח מסקנתי דלעיל, לפיה קיים השתק פלוגתא במקרה דנן, לרבות בסוגיית זהות הנהג ברכב הנתבע, הרי שלצורך הכרעה בשאלת אחריותו של הנתבע לתאונה, ביעילות ובשלמות, אין צורך בצירופו של אחיו כנתבע (ור' ע"א 203/77, חברת זמיר, קבלנות כללית בע"מ נ' החברה לבנין, פ"ד ל"ב (1) 59, 61).

אף איני סבורה, כי מכלול הממצאים שהציג המבקש מקימים עילת תביעה לכאורה כלפי מר אייל קצב. כאמור, בטענות הצדדים בפרוטוקול הדיון בתביעות קטנות מיום 9.8.10 בדבר זהות נהג רכב הנתבע – הכריע פסק הדין בתביעות קטנות. במאמר מוסגר, לא השתכנעתי, כי די בעדותה הכללית מאוד של נהגת הרכב השלישי, לפיה היו בזירה גבר מבוגר (אותו זיהתה כאבי הנתבע) וכן נער בן 17-18, כדי להקים עילת תביעה כלפי מר אייל קצב, בהיעדר כל סממנים מזהים אחרים. זאת בפרט מאחר שהודתה, כי לא ראתה מי היה מאחוריה ומי היה מעורב בתאונה, ובשים לב לגילו של הצעיר של הנתבע עצמו בעת התאונה

(21). יתר על כן, איני מתרשמת, כי די ביתר הממצאים שהציג המבקש, קרי ניהול החקירה המשטרתית בתלונתו מיום 15.9.10, והיעלמותם של שני המסמכים מתיק המשטרה, כדי להקים עילת תביעה כלפי אחיו של הנתבע. כאמור, המבקש נמנע מלפרט את ממצאי החקירה המשטרתית האמורה, ולא סיפק הסבר הקושר בין שני המסמכים החסרים לבין סוגיית זהות הנהג ברכב הנתבע. בוודאי שלא הוצג כל קשר בין המסמכים החסרים לבין אחיו של הנתבע, מר אייל קצב.

האמור נכון בפרט נוכח העובדה, כי בכתב התביעה אין זכר לטענה כי הנתבע לא נהג ברכב הנתבע בעת התאונה, אף כי מירב הממצאים אליהם מפנה המבקש בבקשותיו, והקושרים את אייל קצב לתאונה, לטענתו, היו ברשותו בשלב זה. במעשיו העיד המבקש, כי אף לדידו, אין צורך בצירופו של אייל קצב לשם בירור התביעה, וכי אינו סבור כי הממצאים שברשותו מקימים עילת תביעה כלפי אייל קצב.

סוף דבר

דין התביעה להידחות על הסף. הבקשה לשינוי נתבע ולתיקון כתב התביעה נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של
2,500 ₪.



ניתן היום,
ט' אייר תשע"ה, 28 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 52787-06/13 איתן יפת נ' לירן קצב (פורסם ב-ֽ 28/04/2015)