פסקי דין על אלון קמינקר | פסקי דין על יניב עבאדי

25715-04/13 סעש     29/04/2015




סעש 25715-04/13 אלון קמינקר נ' יניב עבאדי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה


סע"ש 25715-04-13


29 אפריל 2015

לפני
:

כב' השופטת
איריס רש
נציג
ציבור (עובדים)
מר משה קרבצקי
נציג ציבור (מעסיקים)
מר דוד ברקן

ה
תובע
אלון קמינקר

ת.ז. 22822118
ע"י ב"כ: עו"ד מיכאלוביץ
-

ה
נתבע
יניב עבאדי

ת.ז. 024341109
ע"י ב"כ: עו"ד נעאמנה




פסק דין


1.
לפנינו תביעה כספית לתשלום שכר מינימום, פיצויי הלנת שכר, פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי אי ביצוע הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, דמי נסיעות והוצאות שימוש ברכב.

ואלו העובדות הרלוונטיות לענייננו:

2.
התובע הינו גמלאי צה"ל. לאחר פרישתו מהצבא, התובע השתתף בקורס להכשרת שמאי רכב. במסגרת הכשרתו כשמאי רכב התובע נדרש לבצע התמחות במשך שנה.

3.
הנתבע הוא שמאי רכב שהינו הבעלים של משרד בשם "יניב שמאים" (להלן- המשרד).

4.
התובע ביצע את ההתמחות אצל הנתבע מיום 6.04.2011 ועד ליום 12.06.2012
(נספח ה' לכתב ההגנה)
.

5.
ביום 31.08.2012 התובע עבר את המבחן האחרון והוסמך כשמאי רכב.

6.
ביום 5.08.2012 הצדדים חתמו על הסכם שכותרתו: "הסכם: שירותי עבודה/קבלן" (להלן- הסכם ההתקשרות) לפיו החל ממועד ההסכם התובע ישמש כפרילנסר ויספק לנתבע שירותים
(נספח א' לכתב ההגנה)
.

7.
בחודש נובמבר 2011 הנתבע נעדר מהעבודה לאחר שנפצע בתאונת דרכים. לאחר חזרתו של הנתבע לעבודה, בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות הן בנוגע לאופן ביצוע העבודה והן בנוגע לגובה התמורה.

8.
ביום 20.12.2012 הנתבע הודיע לתובע על סיום ההתקשרות שתיכנס לתוקף ביום 20.01.2013 בהתאם לתקופת ההודעה המוקדמת הנקובה בהסכם בההתקשרות
(נספח י' לתצהיר התובע).

9.
התביעה שבפני
נו עוסקת בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבע במהלך תקופת ההתמחות ועד למועד חתימת הסכם ההתקשרות היינו מיום 6.04.2011 ועד ליום 5.08.2011.

במקביל להגשת התביעה דנן, התובע הגיש תביעה נפרדת לבית משפט השלום בסדר דין מהיר שעניינה תשלום התמורה המגיעה לתובע מכח הסכם ההתקשרות (ת"א 25610-04-13). למעלה מהדרוש יצוין כי התביעה הועברה לבית דין זה כאמור בהחלטתה של כב' השופטת ברסלב מיום 10.07.2014. לנוכח העובדה שהצדדים לא יידעו את בית הדין על החלטה זו ולא הגישו בקשה לאיחוד הדיון, ביום 15.07.2014 התקיים דיון הוכחות בתיק שבפני
נו, בעוד שהתביעה (ס"ע 25610-04-13) בגין הסכם ההתקשרות מתבררת בנפרד בפני
כב' הרשמת שי-גרינברג.

10.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו והנתבע הגיש תצהירי עדות
ראשית מטעמו ומטעמה של המנהלת האדמיניסטרטיבית במשרד, הגב'
ליהיא פרץ. כל המצהירים נחקרו בפני
נו בחקירה נגדית.
נציין כבר עתה, כי הגב' פרץ היא בת זוגו של הנתבע
(עמ' 4 ש' 9, עמ' 29 ש' 9-10 לפרוטוקול)
ועל כן לא מצאנו לייחס משקל רב לתצהירה.

דיון והכרעה

11.
בפתח הכרעתנו ובטרם נפנה לדון בסעדים הנתבעים נציין כי איננו מקבלים את טענת הנתבע לפיה התובע מנוע מלהעלות כל טענה או תביעה כנגד הנתבע בגין התקופה שקדמה להסכם ההתקשרות וזאת בהסתמך על סעיף 3 להסכם לפיו:



"כל הסכם עבודה קודם למול המשרד בטל ומבוטל, הצדדים מצהירים כי לאחר חתימת ההסכם לא תהיינה תביעות ו/או דרישות בגין התקופה טרם ההסכם" (ההדגשה שלי –א.ר.).

12.
בהתאם להלכה הפסוקה הדנה בתוקפו של כתב ויתור, המקרים בהם ינתן תוקף לכתב הויתור הם מצומצמים ולשם כך, על בית הדין לבחון האם העובד היה מודע לזכויותיו, האם נמסר לו פירוט חשבון ברור ומפורט המעמידו על הזכות, המחלוקת והויתור.
יתר על כן, עובד אינו יכול לוותר על זכויות המוקנות לו מכח חוקי המגן [ראו למשל: דב"ע (ארצי) נד/3-229 חמת ארמטורות ויציקות בע"מ נ' ישראל נעים, פד"ע לג 260; דב"ע (ארצי) 2-10-98 אלדד קנטי נ' דיגיטל אקויפמנט (זק) בע"מ (ניתן ביום 1.6.1999)].

13.
בענייננו, מרבית הסעדים המבוקשים נתבעים מכח חוקי המגן או צווי הרחבה כך שהתובע אינו יכול לוותר עליהם. מעבר לכך, הויתור שעליו חתום התובע במסגרת הסכם ההתקשרות הינו כללי ואינו מתייחס לזכויות מסוימות, כך שלא ניתן ללמוד ממנו האם התובע היה מודע לזכויותיו.


התובע העיד כי הסכם ההתקשרות נכפה עליו, טרם עבר את מבחני ההסמכה, ומבלי שהוא קיבל הסבר בדבר הזכויות הסוציאליות המגיעות לו (סעיף 20 לתצהיר, עמ' 17 ש' 15-24 לפרוטוקול).


מנגד, לא הוצג בפני
נו, מסמך המעיד על חשבון מפורט של הזכויות המגיעות לתובע בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע כשכיר, שהוצג לתובע טרם חתימתו על הסכם ההתקשרות.


בנסיבות אלו ואף מבלי להיכנס לשאלה האם התובע קיבל תמורה עבור הויתור, לא ניתן לתת תוקף משפטי מחייב לסעיף הויתור בהסכם ההתקשרות.


כפועל יוצא מקביעתנו זו – יש להמשיך ולדון בזכויות להן טוען התובע בגין תקופת עבודתו אצל הנתבע עד לחתימה על הסכם ההתקשרות.

שכר מינימום

14.
לטענת התובע, במהלך תקופת עבודתו הוא לא קיבל שכר, אלא החזר חלקי עבור הוצאות הרכב שהוצאו על ידו בגין עבודתו אצל הנתבע. לפיכך, התובע עותר לתשלום שכר מינימום עבור היקף של משרה מלאה בגין כל התקופה ובסך כולל של 61,500 ₪.
הנתבע, מצידו, טוען כי שילם לתובע שכר מינימום בהתאם לשעות עבודתו כפועל וכאמור בתלושי השכר.

15.
אין מחלוקת בין הצדדים שבתחילה סוכם שהנתבע ישלם לתובע את החזר הוצאות הדלק בלבד. באופן דומה, אין מחלוקת כי בסמוך לאחר תחילת עבודתו של התובע, הנתבע הבין שהוא חייב לשלם לתובע שכר מינימום
(סעיפים 5 ו -7 לתצהיר התובע
וחקירתו הנגדית של הנתבע בעמ' 21 לפרוטוקול כפי שיפורט להלן).


מעיון בתלושי השכר עולה ששולם לתובע שכר מינימום לפי היקף משרה של 120 שעות חודשיות.

בהתאם להלכה הידועה, חזקה שתלושי השכר משקפים את המציאות, אלא אם הוכח מעדויות אמינות אחרת (
דב"ע מז/146-3
יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי

פד"ע כ' 19). בהתאם לכך, על התובע הטוען כי תלושי השכר אינם משקפים נאמנה את המציאות לשאת בנטל ההוכחה.


עוד נציין כי אין מחלוקת שהסכומים הנקובים בתלושי השכר שולמו לתובע
(עמ' 2 ש' 13-17
לפרוטוקול)
והמחלוקת מתמצית בשאלה האם הסכום הנקוב בתלושי השכר כשכר יסוד הינו תשלום עבור שכר מינימום או עבור החזר הוצאות דלק בהתאם להסכמת הצדדים.


16.
נקדים ונאמר כי מעדויות הצדדים התרשמנו שבניגוד למערכת היחסים הרווחת בין עובד למעביד במסגרתה קיים פער כוחות מובנה לטובת המעביד, במקרה דנן, התובע הוא זה שהכתיב את האופן שבו התנהלה מערכת היחסים בין הצדדים ואת תנאי ההסכם. זאת, בין היתר, לנוכח עברו הצבאי ואישיותו המקרינה בטחון רב ומנגד היותו של הנתבע מעסיק קטן, שלא העסיק בעבר עובדים למעט פקידה שהינה בת זוגו והתובע היה המתמחה הראשון שלו.
לא נעלמה מעינינו העובדה, שהתובע החל את עבודתו אצל הנתבע כמתמחה ואולם אין בידינו לקבל את טענות התובע לפיהן הוא הסכים בלית ברירה להתמחות אצל הנתבע עבור החזר הדלק בלבד. התובע העיד כי טרם תחילת ההתמחות אצל התובע הוא בדק מקומות רבים אחרים ואף ביצע שיחות טלפון וראיונות עבודה
(סעיף 5 לתצהיר התובע)
. מכאן, שלתובע הייתה ברירה שלא להתמחות אצל התובע ולחפש מקום התמחות אחר בתנאים מועדפים. זאת בפרט, לאור היותו של התובע פנסיונר של הצבא ובעל עסק של שמן זית, באופן שמאפשר לתובע אורך נשימה כלכלי עד למציאת מקום התמחות כלבבו.
יתר על כן, התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מכלתחילה סוכם עימו שהוא ימשיך לעבוד אצל הנתבע לאחר ההתמחות
(עמ' 7 ש' 25-28, עמ' 8 ש' 1-19 לפרוטוקול).
עדות התובע בדבר רצון הצדדים לייסד יחסי עבודה לטווח ארוך מעבר לתקופת ההתמחות נתמכה גם בעדות הנתבע
(עמ' 19 ש' 16-25 לפרוטוקול)
. לפיכך, איננו מקבלים את טענות התובע לפיהן הוא הסכים לקבל שכר מינימום, כפי שקיבל, בלית ברירה, מכיוון שידע שימיו אצל הנתבע ספורים
(סעיף 7 לתצהיר התובע).

נתנו אמון בעדות הנתבע
(בעמ' 21 ש' 8-32 לפרוטוקול)
לפיה הבקשה לתשלום השכר על דרך מימון הוצאות הדלק נעשתה ביוזמתו של התובע לנוכח שיעור המס הגבוה החל עליו, בשל העובדה שהוא מקבל פנסיה מהצבא. כך גם, אנו מקבלים את גרסת הנתבע כי לאחר שהתברר לנתבע כי לא ניתן להעסיק את התובע ללא תשלום של שכר מינימום הוא החל לשלם לתובע שכר מינימום בהתאם לשעות העבודה וכדלקמן:

"ש.
אמרת בחודש הראשון נסע רק איתך, רשמת 440 ₪ רשמת בניכויי רשות 1,045 ₪, רואים שהתוצאה של שכר העבודה היה אפס, האם שילמת שכר מעבר לרשום בתלוש ואם לא מדוע הורדת דלק בשעה שנסע איתך?
ת.
לא זוכר בדיוק מה היה, היתה בעיה אישית מאחר והוא יוצא לצבא (צ"ל יוצא צבא – א.ר.) וכל הזמן קיטר על כך שלא מרוויח כסף וכל שקל שהוא מקבל משלם חצי למדינה וביקש שאתן לו דלק כדי שלא יעבור דרך תלוש שכר כדי שלא יצטרך לשלם על זה מס, הרואה חשבון אמר לי בשום פנים ואופן לא לפעול כך ושאסור לו. ניכיתי לו דלק כי זה כסף שהוא קיבל את זה בדלק כי לא רצה לקבל בדרך אחרת, בגלל שהוא מקבל פנסייה צבאית לא נשאר לו כסף אז הוא רצה לקבל זאת בצורה אחרת לאכוף (צ"ל לעקוף –א.ר.) את המערכת, אני מודה שטעיתי ששיתפתי פעולה עם הדבר הלא נכון הזה אך זה שלא קיבל, הוא קיבל תמורה מלאה למה שעשה מהיום הראשון.
ש.
הוא קיבל כסף על דלק שלא צריך?
ת.
הוא תדלק בתלושים עם הכרטיס עסק וכך הוא קיבל את המשכורת באותו חודש.
ש.
נסיעות לעבודה כתבת 440 ₪ על 1,045 לא באמת נסע למקומות עבודה שלו?
ת.
הוא תדלק את האוטו.
ש.
האם תדלק האוטו לצרכי עבודה?
ת.
לא היה לו סיבה לקבל דלק בחודש הראשון, הדלק לא היה מרכיב בחישוב שכרו, הוא קיבל נסיעות על פי חוק וקיבל שכר, בחודש הראשון שהיה את הדלק, במקום לקבל בשכר הוא תדלק בתלושים עם הדלקן שלי.
ש.
יש עוד מקומות שלא קיבל שכר וקיבל שווי דלק, מתנות, על מה קיבל 400 ₪ מתנה?
ת.
היה חג. אני לא זוכר בדיוק מה היה אז.
ש.
בתלושים מאי ועד יולי יש הורדות של דלקים על סמך מה זה?
ת.
דלק שהורד זה דלק שתדלק, הוא תדלק
עם כרטיס של דלקן ומה שירד
זה מה שתדלק.
ש.
כשביצעתם את השינוי יש מסמך בכתב שמאשר שבעצם לא ישולם דלק אלא שכר מינימום?
ת.
לא, זו בקשה שלו שבאה בע"פ ואין כל מסמך."

17.
גם התובע העיד בחקירתו הנגדית שההסכמה הראשונית בדבר תשלום הוצאות הדלק עמדה בעינה רק בחודש העבודה הראשון שלאחריו הוא החל לקבל שכר
(בעמ' 12 ש' 12-30 לפרוטוקול):

"ש.
אני מפנה לסעיף 5 לתצהירך לשורה 3 שם אתה מצהיר שבינך לבין הנתבעת סוכם ששכרך יהיה בגין החזרת דלק בלבד, אתה עדיין עומד על טענה זו?
ת.
זה מה שסוכם בתחילה שאקבל הוצאות דלק וזה יהיה שכרי, קיבלתי ואחרי חודש החזרתי.

ש.
קיבלת שכר עבור 4/11?
ת.
קיבלתי תלוש שכר ממנו קוזז הדלק שהשתמשתי בו במהלך חודש אפריל.

ש.
קיבלת שכר עבור 4/11?
ת.
תפתח את תלוש השכר וכתוב בו שקיבלתי שכר וממנו הורידו הרבה מאד כסף על דלק.
ש.
אני מציג לך תלוש שכר 4/11 תראה איפה הורידו הרבה כסף?
ת.
דלק בניכויי רשות 1,045 ₪.
ש.
למה לא ציינת בכתב התביעה שקיבלת שכר עבודה כפי שעולה מהתלושים?
ת.
אני חוזר, קיבלתי חליף דלק, כלומר כסף שלכאורה מופיע פה בתלוש שכר ולכאורה קיבלתי חליף דלק.
ש.
איך נעשתה ההתחשבנות עם הדלק למול הנתבע ואיך זה מתיישב עם זה שהשכר היה קבוע?
ת.
קיבלתי סכום קבוע וגלובלי על כל הנסיעות שזה מופיע בתלוש שכר, כשעברנו משלב של כרטיס דלק לתלוש שכר עשיתי חשבון שזה פחות או יותר מכסה הדקל (צ"ל דלק –א.ר.), בפועל זה היה סכום קבוע של הדלק שהוצאתי, הוצאתי הרבה יותר."

(ההדגשות אינן במקור).

18.
לאור כל האמור לעיל, שוכנענו שאמנם, בתחילה סוכם על ידי הצדדים שהתובע לא יקבל שכר אלא החזר הוצאות דלק בלבד ואולם לאחר שהנתבע הבין שהסכמת הצדדים אינה חוקית והוא אינו יכול להעסיק את התובע כמתמחה מבלי לשלם לו שכר ולכל הפחות בגובה שכר המינימום, הנתבע החל לשלם לתובע שכר מינימום לפי היקף של 120 שעות חודשיות המבוסס על 30 שעות שבועיות.

מכאן, שלצורך בחינת השאלה האם התובע קיבל את שכר המינימום המגיע לו, עלינו לבדוק את היקף שעות העבודה של התובע.

19.
לטענת התובע, הוסכם כי במהלך ההתמחות הוא יעבוד 4 ימים בשבוע 7.5 שעות ביום- 30 שעות בשבוע. עוד הוסכם כי בנוסף ישולם לו 80% משוויו של כרטיס חופשי חודשי מכרמיאל לחיפה. לטענתו, בפועל, הוא עבד 5-6 ימים בשבוע בין 40 ל-50 שעות שבועיות.

הנתבע מצידו טוען כי הסיכום הראשוני היה שהתובע יעבוד 42.5 שעות בשבוע, ואולם התובע ביקש לצמצם את היקף שעות העבודה ולהעמידן על 30 שעות שבועיות –ההיקף המינימלי הנדרש לצורך אישור ההתמחות
(עמ' 20 ש' 3-17 לפרוטוקול)
.

20.
הנתבע לא הציג בפני
נו רישום נוכחות של התובע. לטענת הנתבע, הוא לא ניהל רישום שעות ולא פיקח על עבודתו של התובע הן לנוכח העובדה שהמדובר בעובד ראשון שהועסק על ידו והן לנוכח העובדה שלא ניתן לפקח על שעות העבודה ולשיטתו מדובר במשרת אמון
(עמ' 20 ש' 18-24 לפרוטוקול).

אין בידינו לקבל את טענות הנתבע לפיה התובע היה במעמד של משרת אמון ו/או כי לא ניתן לפקח על שעות עבודתו. התובע היה במעמד של מתמחה במשך מרבית התקופה. מטיבה של ההתמחות וממאפייניה ברור כי בתקופה זו דרוש פיקוח וליווי צמוד של המאמן (
עמ' 22 ש' 6 לפרוטוקול)
, כך שלא ניתן לומר כי המדובר במשרת אמון ו/או במשרה שלא ניתן לפקח על שעות עבודתה, גם אם ניתנה לתובע גמישות מסויימת בשעות העבודה. התובע קיבל את המטלות והוראות העבודה לאותו היום מהנתבע
(עמ' 3 ש' 3 , עמ' 4 ש' 15-16 לפרוטוקול)
. כך גם, התובע קיבל שכר מינימום שאינו עולה בקנה אחד עם הגדרה של משרת אמון.
מכל מקום, חובת רישום השעות של העובד מכח סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958 (להלן-
חוק הגנת השכר) הינה חובה עצמאית ונפרדת משאלת תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה לפי סעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א – 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה).
בהעדר רישומים של שעות העבודה יש להעביר את נטל הראיה באשר לשעות העבודה השנויות במחלוקת אל המעסיק
לפי סעיף 26ב
ל
חוק הגנת שכר
.
נבחן, איפוא,
האם הנתבע הוכיח את שעות העבודה של התובע.

21.
לטענת הנתבע, בתחילת תקופת ההתמחות סוכם בין הצדדים שהתובע יעבוד 42.5 שעות שבועיות ואולם בסמוך לאחר הסכמה זו, התובע טען שעקב עיסוקים נוספים הוא אינו יכול לעבוד בהיקף משרה של 42.5 שעות שבועיות וביקש לעבור להיקף של 30 שעות שבועיות. לאורך כל תקופת ההתמחות והחל מחודש ההתמחות הראשון, התובע עבד 30 שעות שבועיות
(סעיף 15 לתצהירו וחקירתו הנגדית בעמ' 20 ש' 7-17 לפרוטוקול)
. לתמיכה בטענתו הנתבע צרף לתצהירו (נספח ג' לתצהיר) את הבקשה למשרד התחבורה לאישור הנחיית מתמחה מיום 6.4.2011 החתומה על ידי הצדדים ולפיה תוכנית ההתמחות עומדת על 42.5 שעות שבועיות במהלך 5 ימים בשבוע (ימים א' – ה'). עוד צורפו אישורי התמחות רבעוניים החתומים על ידי הצדדים, לאחר תום תקופת ההתמחות ביום 12.06.2012, במסגרתם מופיע מפורשות שהתובע מתמחה במסגרת חלקית בת 30 שעות שבועיות. נוסיף כי ההתייחסות למשרתו החלקית של התובע מופיעה כבר באישור ההתמחות של הרבעון הראשון. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי מסמכי ההתמחות הוכנו על ידו
(בעמ' 16 ש'
14-28 לפרוטוקול)
וכדלקמן:

"ש.
את ההתנהלות שלך מול משרד התחבורה בכל הקשור להתמחות מי עשה?
ת.
ברוב הפעמים אני למיטב זכרוני.
ש.
אני מפנה אותך לנספח ג' לתצהיר הנתבע, מי מילא את הטופס הזה?
ת.
אני.
ש.
את הכול כולל השעות?
ת.
חוץ מהחתימה של יניב אני מילאתי הכל.
ש.
זה היה ביום 6.4?
ת.
ביום שהתחלתי לעבוד. זה מסמך מקביל לא רטרואקטיבי ומדווח על מה היה אלא על מה אנו חושבים שיהיה, אם רואים 6/4 תאריך התחלה, זה לא רטרואקטיבית על מה דווח, בפועל התכוונו שנעבוד 4 שעות אך בפועל עבדתי 10 שעות. זה מדווח מראש.
ש.
אני מפנה אותך לנספח ג' לתצהיר הנתבע מיום 12/6/12, לכל האישורים שמתייחסים להתמחות רבעונית, מי מילא את האישורים האלה?
ת.
את התאריכים לא אני מילאתי, חוץ מהתאריכים הכל מילאתי.
ש.
אתה חתמת כשראית את התאריכים?
ת.
אני לא זוכר. ייתכן שכן."
(ההדגשות שלי – א.ר.).

זאת ועוד, התובע העיד כי מסמכי ההתמחות מולאו על ידו ללא לחץ ומרצונו החופשי ולאחר שההתמחות הסתיימה
(עמ' 17 ש' 8-14 לפרוטוקול).

22.
התקשנו לקבל את ההסבר של התובע לפיו השעות שנרשמו בדיווח למשרד התחבורה הינו צופות פני עתיד ולא כפי שבוצעו בפועל וזאת לנוכח העובדה שהיקף שעות העבודה שדווחו על ידי התובע למשרד התחבורה לא השתנו במהלך כל ארבעת הרבעונים.
באופן דומה, הסברי התובע לפער בין גרסתו לפיה הוא עבד 40-50 שעות שבועיות לבין הדיווח הרבעוני על שעות ההתמחות ההתמחות אינו מתיישב
עם המסמכים. כך, למשל, בתחילה, העיד התובע שבטופס כתוב שעבד לפחות 30 שעות שבועיות. לאחר הועמד על כך שהמילה לפחות לא מופיעה בטופס הוא העיד שאישור ההתמחות הוא טופס סטנדרטי שאינו מאפשר את רישום השעות כפי שבוצעו בפועל
(בעמ' 16 ש' 29-30, עמ' 17 ש' 1-7 לפרוטוקול)
וכלשונו:

"ש.
איך זה שבאישורים אלו שהפניתי אליהם מופיע שעבדת 30 שעות בשבוע, 120 בחודש, איך זה מסתדר עם הטענה שלך שעבדת 60 שעות בשבוע?
ת.
זה כתוב בטופס סטנדרטי של משרד התחבורה שקובע מה המינימום להתמחות, לא כתוב בו מעבר לזה אלא 30 שעות שזה המינימום שהם דורשים, אני חתום שעשיתי 30 שעות לפחות.
ש.
איפה כתוב לפחות?
ת.
בטופס לא כתוב לפחות, כתוב שעות עבודה, 20 שעות עבודה ו-10 שעות אחה"צ.
ש.
כאשר ראית שבטופס כתוב 30 שעות שבועיות מדוע לא רשמת הערה כלשהי?
ת.
זה טופס סטנדרטי אין מקום להערות."

מעיון באישורי ההתמחות עולה כי באישורי ההתמחות הרבעוניים קיימות
שתי חלופות האחת - היקף של משרה מלאה, והשנייה- במתכונת של משרה חלקית (מינימום 30 שעות). לפיכך, ככל שהתובע ביצע למעלה מ-30 שעות ובפרט לנוכח טענתו לפיה עבד בהיקף העולה על משרה מלאה, לא הייתה מניעה לציין בטפסים שהתובע מבצע התמחות במשרה מלאה.
אנו סבורים שיש לייחס משקל רב לאופן שבו התובע הציג את היקף ההתמחות כלפי משרד התחבורה שהינו הגורם המאשר את ההתמחות. זאת, לאור נקודת המוצא שהתובע לא יסתכן במצג שווא שעלול לסכן את ההתמחות ואת הסמכתו כשמאי רכב.

23.
זאת ועוד. גרסת התובע לפיה הוא עבד בימים א' –ה' (ולעיתים אף ביום ו'), בד"כ משעה 8:30 ועד השעה 17:00 ברציפות
(סעיף 10 לתצהירו וחקירתו הנגדית בעמ'
11 ש' 30-32; עמ' 12 ש' 1-6 לפרוטוקול)
אינה מתיישבת עם האקספרטיזות והרישומים שבוצעו על ידי התובע.
כך למשל, מעיון ברישום הנוכחות שערך התובע (נספח ב' לתצהירו), שם צויינו על גבי לוח השנה הקלאנדרי הימים שבהם עבד התובע, עולה כי למעט בחודשים מרץ 2012, מאי 2012 ויולי 2012 בהם קיימים רישומים עבור חודש עבודה מלא בן 5 ימים, ביתר החודשים התובע עבד בהיקף חלקי. כך בחודש מאי 2011 התובע עבד 17 ימים (כולל יום העצמאות), בחודש אוגוסט 2011 הוא עבד 17 ימים, בחודש נובמבר 2011 הוא עבד 18 ימים, בחודש דצמבר 2011 הוא עבד 17 ימים, בחודש ינואר 2012 הוא עבד 17 ימים, בחודש פברואר 2012, הוא עבד 16 ימים, בחודש אפריל 2012 הוא עבד 17 ימים (כולל יום העצמאות) ובחודש יוני 2012 הוא עבד 17 ימים.
כך גם, מהאקספרטיזות (אומדן הנזק שנערכו על ידו) שצורפו לתצהיר התובע (נספח ג' לתצהירו), עולה כי התובע ביצע אומדני נזק בחלק קטן מחודש העבודה כגון: 11 ימים בחודש יולי 2011, 3 ימים בחודש אוגוסט 2011, 5 ימים בחודש נובמבר 2011 וכדומה.
איננו קובעים שהתובע עבד אך ורק בימים שבגינם הוצגו בפני
נו האקספרטיזות החתומות על ידו, שכן ערים אנו לכך, שעבודתו של התובע כללה מטלות נוספות מעבר לאומדן הנזקים כגון: פריקת תמונות, הכנת דוחות וכיוצא בזה
(עמ' 10 ש' 25-32, עמ' 11 ש' 1-2 לפרוטוקול)
ואולם אין באקספרטיזות שצורפו על ידי התובע כדי לתמוך בגרסתו לגבי היקף עבודה במשרה מלאה במשך 5-6 ימים בשבוע. בפרט, לאור עדות התובע לפיה העבודה המשרדית על תיק נעה בין 10 דקות ל –שעתיים
(עמ' 11 ש' 3-7 לפרוטוקול).
גם התובע היה מודע לכך שהמסמכים שצורפו על ידו אינם מדוייקים ואין בהם כדי להעיד על היקף עבודתו:

"למען הסר ספק, הריני להצהיר כי היעדרו של תאריך מסוים ממחברת רישום פריקת תמונות שניהלתי, אין הדבר אומר שלא הייתי במשרד באותו היום, אלא משמעות הדבר היא שלא הורדתי תמונות באותו יום בלבד אלא עסקתי במטלות אחרות" (סעיף 13 לתצהיר התובע)
.

לפיכך, רישומי התובע והמסמכים שצורפו על ידו (נספחים א' –ד') אינם מלמדים על היקף המשרה של התובע ומקל וחומר שאין בהם כדי להעיד על כך שהתובע עבד בהיקף של משרה מלאה.

24.
לנוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת הנתבע לפיה התובע עבד במתכונת של 30 שעות שבועיות בהתאם לדיווח הרבעוני שהועבר למשרד התחבורה בתקופת ההתמחות. אנו מקבלים את גרסת הנתבע כי מתכונת העסקה זו נמשכה גם לאחר שהתובע סיים את ההתמחות ועד לחתימה על ההסכם ההתקשרות
(עמ' 28 ש' 15-18 לפרוטוקול),
בין היתר, לנוכח העובדה שבתקופה זו התובע למד למבחני ההסמכה
(ס' 42 לתצהיר התובע).
עם זאת, בהתחשב במספר השבועות הממוצע בחודש עבודה 52/12=4.333), יש להעמיד את שעות העבודה החודשיות של התובע על היקף של 130 שעות במקום 120 שעות, כפי ששולם על ידי הנתבע.
כפועל יוצא, התובע זכאי לשכר נוסף עבור 10 שעות נוספות לחודש ובסך הכל עבור 160 שעות.
שכר המינימום השעתי בחודשים 4/2011-6/2011 עמד על 20.92 ₪ ומחודש 7/2011 ואילך עמד על 22.04 ₪.
אשר על כן, התובע זכאי להשלמת שכר מינימום בסך 3,493 ₪ לפי התחשיב הבא:
עבור החודשים 4/2011-6/2011 סך של 628 ₪ =20.92
x
30
עבור החודשים 7/2011 -7/2012 (כולל) סך של 2865 ₪=22.04
x
130

25.
זאת ועוד, בהתאם לסעיף 3 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז -1987, אין לכלול בשכר המינימום החזרי הוצאות למינהן. מכאן, שהנתבע לא היה רשאי לנכות משכר התובע את החזר הוצאות הדלק כפי שנעשה בחודשים אפריל – יולי 2011.

לפיכך, התובע זכאי להחזר השכר שנוכה ממנו עבור הוצאות הדלק ובסך כולל של 2,363 ₪.


אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע השלמת שכר מינימום בסך של 5,856 ₪.

26.
איננו מוצאים לנכון לחייב את הנתבע בפיצויי הלנה בגין השלמת שכר המינימום וזאת לנוכח העובדה שהנתבע שילם לתובע שכר מינימום החל מחודש העבודה הראשון. שוכנענו שהנתבע לא היה מודע לאופן שבו הוא נדרש לחשב את היקף המשרה החודשי ולכך שהוא אינו רשאי לנכות את החזר הוצאות הדלק משכר המינימום, בין היתר, לנוכח ההסכם הראשוני והחזרה ממנו כמו גם העובדה שהתובע הינו העובד הראשון המועסק אצלו למעט בת זוגו.

אשר על כן, אנו דוחים את התביעה לפיצויי הלנת שכר ומחייבים את הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית שישולמו מאמצע התקופה (מיום 1.11.2011).

דמי הבראה

27.
לטענת התובע, בתקופת עבודתו לא שולמו לו דמי הבראה ועל כן הוא זכאי לתשלום בסך של 2,190 ₪.

הנתבע מודה שהתובע לא קיבל דמי הבראה ואולם לטענתו לאור חתימתו של התובע על סעיף הויתור בהסכם ההתקשרות, התובע אינו זכאי לתשלום דמי הבראה ודין תביעתו להידחות.

28.
כפי שקבענו לעיל, אין תוקף משפטי לכתב הויתור ולפיכך, משעה שלא שולמו לתובע דמי הבראה, הוא זכאי לתשלום דמי הבראה עבור כל תקופת העבודה ובהתאם לחלקיות המשרה.
התובע עבד אצל הנתבע במשך שנה ו-4 חודשים ועל כן הוא זכאי ל -7 ימי הבראה.
התובע עבד 30 שעות שבועיות, היינו 130 שעות חודשיות, כך שחלקיות משרתו עמדה על היקף של 70% משרה.
לפיכך, התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בסך של
1789 ₪ לפי התחשיב הבא:
7 ימים
x
365 ₪ ליום
x

70% חלקיות משרה=1789 ₪.

פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה

29.
לטענת התובע, הנתבע לא ביצע עבורו הפרשות לפנסיה בגין תקופת עבודתו כשכיר וזאת בניגוד לצו ההרחבה בדבר פנסיית חובה.

לטענתו, מכח היותו גמלאי של צה"ל היה לו ביטוח פנסיוני טרם תחילת עבודתו אצל הנתבע ומשכך היה על הנתבע לבצע הפרשות פנסיוניות החל מהחודש הראשון לעבודתו.

הנתבע מודה בזכאות התובע לפיצוי בגין חלק המעסיק בהפרשות לפנסיה ואולם לטענתו, התובע לא הביא כל ראיה לכך שהוא היה מבוטח בביטוח פנסיוני עובר לתחילת עבודתו אצל הנתבע ולפיכך, היה על הנתבע להתחיל להפריש לפנסיה רק בתום ששה חודשי עבודה
(סעיף 23 לסיכומי הנתבע).

30.
בסעיף 6(ה) לצו ההרחבה בדבר פנסיה חובה נקבע כי העובד יהיה זכאי לביטוח
פנסיוני ולהפרשות על פי הצו בתום 6 חודשים מתחילת העבודה ואולם עובד שהתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מיום העבודה הראשון לעבודתו, כאשר ההפרשות יבוצעו רטרואקטיבית לאחר שלושה חודשי עבודה או בתום שנת המס, לפי המוקדם מבינהם.

תכליתו של סעיף זה הינה למנוע מצב שבו כתוצאה ממעבר העובד ממקום עבודה אחד למשנהו תיפסק עבורו רציפות ההפרשות לפנסיה, באופן שעשוי לפגוע בזכויותיו הפנסיוניות. שונים הם פני הדברים בענייננו, משעה שהתובע הינו גמלאי צה"ל המקבל פנסיה מהצבא ועל כן הוא אינו בגדר מבוטח בביטוח פנסיוני במועד תחילת עבודתו אצל הנתבע, שכן במועד פרישתו לגמלאות הוא עבר ממעמד של מבוטח למעמד של גמלאי.

מכל מקום, גם אם היינו מקבלים את טענת התובע לפיה במועד פרישתו מהצבא הוא נחשב כמבוטח בביטוח פנסיוני כאמור בסעיף 6(ה) לצו ההרחבה, התובע לא הוכיח כי במועד תחילת עבודתו אצל הנתבע הוא עדיין היה בגדר מבוטח בביטוח פנסיוני. נציין כי לא הובאו בפני
נו נתונים בדבר פרק הזמן שחלף ממועד פרישתו של התובע מהצבא לבין מועד תחילת עבודתו אצל הנתבע, למעט העובדה שלאחר פרישתו מהצבא, התובע למד שמאות רכב ולאחר שהשלים את הקורס החל לחפש מקום התמחות עד לקליטתו כמתמחה אצל הנתבע.

לפיכך, התובע זכאי לפיצוי בגין חלק המעביד לפנסיה החל מהחודש השביעי לעבודתו בחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש אוגוסט 2012.

31.
עבור החודשים אוקטובר 2011 – דצמבר 2011, היה על הנתבע להפריש 3.33% משכרו של התובע ובסך כולל של 286 ₪.

עבור החודשים ינואר 2012
-יולי 2012, היה על הנתבע להפריש 4.16% משכרו של התובע ובסך כולל של 834 ₪.
מכאן, שעבור כל תקופת עבודתו של התובע היה על הנתבע להפריש עבור התובע סך של 1,120 ₪.

פדיון חופשה

32.
לטענת התובע, הוא זכאי לפדיון חופשה בגין 12 ימים ובסך של 2,268 ₪.
מנגד, לטענת הנתבע, התובע ניצל ימי חופשה ביתר.

33.
בהתאם לחוק חופשה שנתית, התשי"א -1951 ולשבוע העבודה של התובע שעמד על 4 ימי עבודה, התובע זכאי ל – 8 ימי חופשה עבור שנת העבודה הראשונה ו -3 ימי חופשה עבור החלק היחסי משנת העבודה השניה ובסך הכל ל – 11 ימי חופשה בגין כל תקופת העבודה.

34.

הלכה פסוקה היא שהמעביד הוא אשר חייב לתת את החופשה, ומכוח חובתו לפי
סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951
(להלן – חוק חופשה שנתית) לנהל פנקס חופשה, הוא אשר חייב לדעת ולהוכיח אם וכמה ימי חופשה קיבל העובד בפועל. כאשר מוכיח העובד את תקופת עבודתו, עובר נטל ההוכחה על המעביד להראות שאמנם נתן לעובד את ימי החופשה המגיעים לו לפי הדין [ראו למשל:
דב"ע לד/3-17
רפאל אברג'יל נ' קורט אנסבך,
[פורסם בנבו]
פד"ע ה', עמ' 253 והאסמכתאות שם;
ע"ע 52949-05-10
ליליה וולצ'ק נ' ש. אלברט עבודות ציבוריות ואח'


[פורסם בנבו]
(ניתן ביום 28.3.2012)].

35.
עם זאת,
ניתן לנהל את פנקס החופשה גם באמצעות תלושי השכר,
כאשר בהעדר ראיה לסתור ניתן לקבל את רישום הצבירה והניצול של החופשה בתלושי השכר. כך למשל,
נפסק על ידי בית הדין הארצי בעד"מ 19/07 עמוס 3 בע"מ נ' סלוצקי שי (ניתן ביום 25.11.2008) וכדלקמן:



"על פי פסיקת בית דין זה, נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה של העובד חל אמנם על המעביד. עם זאת, הצגת תלוש השכר מהווה
"ראשית ראיה בכתב" למאזן ימי חופשה המגיע לעובד, בהיעדר ראיה לסתור זאת [

דב"ע נה/193-3

חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ
([פורסם בנבו], 1.5.96); להלן: פס"ד זומרפלד]. במקרה הנדון, לא עולה מכלל החומר שבתיק בית הדין האזורי כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו לסתור את האמור בתלושי השכר...".


וראו גם לאחרונה בע"פ 14802-03-14 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.04.2015).

36.
מעיון בתלושי השכר עולה כי נוהל "מאזן חופשות" במסגרת התלושים לפיו בחודש ספטמבר 2011 התובע ניצל 5 ימי חופשה; בחודש אוקטובר 2011 התובע ניצל יומיים; בחודש נובמבר 2011 התובע ניצל 4 ימים; בחודש דצמבר 2011 ניצל יומיים; בחודש פברואר 2011 התובע ניצל יומיים נוספים; בחודש אפריל 2012 התובע ניצל יום חופשה ובחודש יוני 2012 התובע ניצל חצי יום.

37.
בענייננו, התובע לא עמד בנטל לסתור את האמור בתלושי השכר.
בחקירתו הנגדית הודה התובע כי יצא לחופשה באילת בת שבוע ימים
(עמ' 9 ש' 28-31, עמ' 10 ש' 1-7 לפרוטוקול)
. כך גם, מעיון ברישום ימי העבודה שנערך על ידי התובע
(נספח ב' לתצהירו)
עולה כי בחודש
ספטמבר 2011 הוא עבד במשך 11 ימים בלבד, בחודש אוקטובר 2011 הוא עבד במשך 17 ימים, בחודש דצמבר 2011 17 ימים, בחודש פברואר 2011 16 ימים, בחודש אפריל 2012 - 16 ימים ובחודש יוני 2012 -17 ימים, בעוד שעבור כל אותם חודשים הוא קיבל תשלום עבור 18 ימי עבודה ועבור 120 שעות עבודה חודשיות.
לכך נוסיף כי בתצהירו התובע אינו מתייחס כלל לתביעתו לפדיון חופשה. יתר על כן, לצרכי הבהרת תביעתו לעניין החזר הוצאות נסיעה התובע העיד כי נסיעותיו לחופשות במהלך תקופת העבודה לא בוצעו על ידי הרכב ששמש לעבודתו
(סעיף 34 לתצהיר)
וכלשונו:

"הריני להצהיר כי נסיעות לחופשות ביצעתי ברכב המשפחתי החדיש שלי מודל 2008 ולא ברכב העבודה שהינו מיושן מודל 2000" (ההדגשות אינן במקור).

38.

בנסיבות אלו, אנו קובעים כי יש ליתן תוקף לרישום פנקס החופשה בתלושי השכר וכי הנתבעת עמדה בנטל המוטל על מעביד על פי דין, להוכיח כי בתקופת עבודתו התובע מיצה את זכותו לחופשה שנתית או פדיונה.

אשר על כן, התביעה לפדיון חופשה – נדחית.

דמי חגים

39.
לטענת התובע, הוא זכאי לקבל תשלום עבור 9 ימי חג שלא שולמו לו בתקופת עבודתו ובסך של 1,701 ₪.

הנתבע טוען כי התובע קיבל את מלוא השכר מידי חודש בחודשו, גם אם נפלו ימי חג במהלך תקופת העבודה, כך שהתובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין החגים.


40.
בהתאם לצו ההרחבה - הסכם מסגרת 2000 עובד יומי או שעתי, לאחר 3 חודשי עבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג או לאחריו, אלא בהסכמת המעביד, יהיה זכאי לתשלום מלא עבור 9 ימי חג, למעט עבור ימי החג שחלו בשבת.

התובע התחיל את עבודתו אצל הנתבע בחודש אפריל 2011. לפיכך, התובע זכאי לתשלום דמי חג לאחר 3 חודשים ובסך הכל עבור
7 ימי חג (שלא חלו בשבת).


41.
תכלית תשלומם של דמי החגים הינה להביא לכך ששכרו של עובד יומי או עובד לפי שעות לא יפגע בשל החגים, כך שהעובד יהיה זכאי לתשלום שכרו גם אם לא עבד בחג.
מעיון בתלושי השכר עולה כי התובע קיבל את שכרו הרגיל
גם בחודשים שבהם חל חג. אין חולק כי התובע לא עבד בחגי ישראל ומכאן, שהתובע קיבל שכר עבור ימי החג, למרות שלא עבד בחג.
לפיכך, אנו דוחים את התביעה לתשלום דמי חגים.

דמי נסיעות והוצאות שימוש ברכב

42.
לטענת התובע, הוא סיכם עם הנתבע שיעשה שימוש ברכבו הפרטי לצורכי העבודה ויקבל את ההחזר ההוצאות שהוציא בגין הנסיעות. עוד נטען כי תלושי השכר נערכו על בסיס הסכמה זו. לטענתו, במהלך תקופת העבודה הוא נדרש לבצע נסיעות בהיקף של 3,200 ק"מ ולפי תעריף חשב בסך של 3.43 ₪ לק"מ, הוא זכאי להחזר הוצאות רכב בסך של 9,604 ₪ לחודש ול -104,370 ₪ בגין כל התקופה.
הנתבע, לעומת זאת, טוען כי שילם לתובע דמי הנסיעות מעבר לסכום הנדרש על פי הדין.

43.
כאמור לעיל, בהסכם הראשוני בין הצדדים סוכם כי התובע יקבל החזר הוצאות דלק בלבד וזאת במקום תשלום שכר.
עם זאת, כפי שקבענו לעיל, הסכם זה שונה באופן מיידי לאחר שהנתבע הבין שהסכם כאמור מנוגד לדין ועליו לשלם לתובע שכר מינימום. כך נהגו הצדדים בפועל במהלך כל תקופת העבודה.

מכאן, שלא הייתה הסכמה בין הצדדים בדבר תשלום החזר הוצאות בגין נסיעות שבוצעו במהלך העבודה ולצרכי העבודה. לא הוצגה בפני
נו כל ראיה שהיא כגון: הוראת חוק, הסכם קיבוצי או הוראות הסכם אישי אחר, המחייב את הנתבע לשלם לתובע החזר הוצאות בגין נסיעות שבוצעו לצרכי העבודה. מעבר לדרוש, יצויין כי התובע מבסס את תחשיביו על תעריף חשב המגלם בתוכו גם את העלויות הקבועות של אחזקת רכב, בעוד שגם לשיטת התובע, ההסכמה הראשונית בינו לבין הנתבע התייחסה להחזר הדלק בלבד.
זאת ועוד, מעיון בנספח ג' לתצהיר התובע המרכז את הבדיקות שנערכו על ידי התובע עולה כי מרביתן בוצעו במוסכים הסמוכים למשרד הנתבע (צ'ק פוסט, חיפה, קריות, חוצות המפרץ) וקיימות נסיעות בודדות למקומות מרוחקים כגון: עפולה, קרית שמונה וכדומה. התובע העיד בחקירתו הנגדית כי למוסכים הסמוכים באזור הצ'ק פוסט הסמוכים למשרד היה מגיע ברגל
(עמ' 11 ש' 26-29 לפרוטוקול)
.
כך או כך , אין בפני
נו מקור משפטי לתביעה להחזרים בגין נסיעות לצרכי עבודה ודי בכך כדי לדחות את תביעתו של התובע בגין החזר הוצאות נסיעה שבוצעו לצרכי עבודה.

44.
לגבי החזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה -צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה קובע את חובתו של המעביד לשלם לעובדו את הוצאות הנסיעה מביתו למקום עבודתו, וממקום עבודתו לביתו, לפי תעריף נסיעה בתחבורה ציבורית או כרטיס חופשי-חודשי או כרטיסיה מוזלת ועד לגובה התקרה בהתאם לעדכונה מעת לעת.
מעיון בתלושי השכר עולה שהתובע קיבל דמי נסיעות בסך של 440 ₪ לחודש. סכום זה עולה על גובה התשלום עבור כרטיס חופשי-חודשי מכרמיאל לחיפה ועל כן, התובע אינו זכאי לתשלום דמי נסיעות.

45.
אשר על כן, התביעה לתשלום דמי נסיעות והחזר הוצאות בגין שימוש ברכב – נדחית.



נסיבות שינוי מעמדו של התובע

46.
אין מחלוקת שביום 5.08.2012 נחתם בין הצדדים הסכם התקשרות לפיו החל מאותו מועד ואילך ישונה מעמדו של התובע משכיר לפרילנסר.

לטענת התובע הוא חתם על הסכם ההתקשרות מתוך לחץ וכפייה ועל כן יש לראות בשינוי מעמדו כפיטורים המזכים אותו בפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצוי בגין העדר שימוע.

47.
בחקירתו הנגדית, כשהתובע התבקש להסביר את טענתו לפיה הוא חתם על הסכם ההתקשרות מתוך כפייה ולחץ הוא העיד שכוונתו לכך שבמועד החתימה על הסכם ההתקשרות הוא היה בעמדת נחיתות כלפי הנתבע לנוכח העובדה שטרם סיים את תקופת ההתמחות ומבחני ההסמכה וכדלקמן:

"ש.
אני מפנה אותך להסכם מיום 5/8/12. טענת שעל ההסכם הזה חתמת תחת כפייה ולחץ תסביר למה אתה מתכוון?
ת.
כשאתה חותם חוזה כשאתה בעמדה שווה עם מישהו אתה חותם כראות עיניך יש לך מקום למו"מ, אתה במצב שקול עם הצד השני, בעמדה הזו אני הייתי החלש, לא רציתי לחתום עליו באותו יום למרות שנכפה עליי, חתמתי עליו ביום 5/8, זה היה אולי שבוע שבועיים לאחר שקיבלתי את ההסכם, לא רציתי לחתום עליו, הייתי בהתמחות, לא סיימתי את המבחנים, הייתי צריך להיבחן ואתה לא יודע אם תעבור את המבחנים, אתה נמצא במצב חלש ולא שקול, רציתי לחשוב על זה לא במצב שאני בלי תעודה עדיין אלא רק אחריו, ברגע שיניב רצה שאהפוך לפרילנסר, רציתי לחתום במצב שאהיה שקול, הייתי במצב רעוע, כשסיימנו את ההתקשרות תוך 5 דקות הייתי מחוץ למשרד" (עמ' 17 ש' 15-24 לפרוטוקול).

מעדות התובע לא שוכנענו כי היה בעמדת נחיתות כאשר חתם על הסכם ההתקשרות. כאמור, התובע סיים את ההתמחות כבר בחודש יוני 2012 וביום 12.06.2012 מולאו ונחתמו כל הטפסים הנדרשים לצורך אישור ההתמחות

(עמ' 17 ש' 12-14 לפרוטוקול)
, כך שבמועד החתימה על ההסכם ההתקשרות, לא היה חשש כי העדר הסכמה של התובע תפגע בהתמחות ו/או בהעברת האישורים הנדרשים מהנתבע. לא מצאנו בעובדה שהתובע טרם עבר את מבחן ההסמכה כדי להציבו בעמדת נחיתות כלפי הנתבע, שכן נקודת המוצא של הסכם ההתקשרות היא שהתובע עבר את הבחינות והוסמך כשמאי רכב.
מכל מקום, החתימה על ההסכם עובר לסיום הבחינות הבטיחה לתובע פרנסה מיידית כשמאי רכב לאחר ההסמכה.
בנוסף, מעדות התובע עולה כי לא הופעל עליו לחץ לחתום מיידית על ההסכם, אלא שחלף זמן של כשבוע-שבועיים מהמועד שבו הועבר לו ההסכם ועד לחתימתו, כך שלתובע היה זמן לבדוק את ההסכם ולשקול את עמדתו ביחס להצעת הנתבע.
יתר על כן, כפי שצוין לעיל, ההכנסה ממקצוע השמאות לא הייתה הכנסתו היחידה של התובע. התובע הינו גמלאי צה"ל ובנוסף, הוא בעליו של עסק לגידול עצי זית וברשותו יותר מ-2 מטעים המשתרעים על כ-20 דונם
(עמ' 14 ש' 29-32; עמ' 15 ש' 1-2 לפרוטוקול)
. אין המדובר, אפוא, בתובע המצוי בעמדת נחיתות למול הנתבע, שמצבו הכלכלי מחייב אותו לקבל כל הצעה המאפשרת לו להתפרנס ולכלכל את עצמו ומשפחתו. התובע הוא אדם מבוסס, בעל ידע בניהול עסק, ששקל את שיקוליו טרם החתימה על הסכם ההתקשרות. לשם ההשוואה, נציין כי זמן קצר לאחר חתימת הסכם ההתקשרות, כאשר הנתבע ביקש לשנות את חלוקת שכר הטרחה בינו לבין התובע, התובע סירב לקבל את השינוי
(סעיפים 48-49 לתצהיר התובע).

48.
מנגד, נתנו אמון בגרסת הנתבע לפיה מבחינת הצדדים הסכם ההתקשרות היה הסכם מיטיב שהעניק לתובע 50% משכר הטרחה של כל תיק שיטופל על ידו, מבלי שהתובע נדרש לשאת בהוצאות המשרד וכלשונו:

"ש.
לקראת אוגוסט פנית אליו כדי לערוך איתו הסכם פרילנסר, היה לו אפשרות לא לחתום על ההסכם?
ת.
הייתה לו אפשרות לא לחתום על ההסכם ואפילו הייתי נהנה מזה, ההסכם הזה בא לשפר עם התנאים של אלון לאחר סיום התמחות שלו כמתמחה, להבנתי ההסכם הזה מבחינת התגמול של אלון נדיב מאוד מאוד, הוא קיבל 50% כשותף ללא הוצאות משרד, ארנונה, פקידה וכלום למעט הוצאת רכב בלבד שלו, הדפי לוגו הדפסות, הכול שלנו, אני לא חושב שימצא דבר כזה, הסיבה שקיבל את זה שהכוונה הייתה באמת לייצר מערכת כנה ואמיתית לאורך זמן ולא למשהו שמישהו אחר יקרוץ לו בחוץ, כי השקעתי בו בהתמחות.
ש.
הוא יכל להמשיך לעבוד כשכיר?
ת.
כן, לא דיברנו על זה כי אלון הביע רצון והתלהבות רבה בהסכם זה ונתן הערות להסכם, הוא ישב חשב על ההסכם. בסעיף 5 בעמוד השני, הוא ביקש להוסיף ויכול להיות שהיו עוד דברים, היה בינינו דו-שיח.".(עמ' 27 ש' 27-32; עמ' 28 ש' 1-7 לפרוטוקול).


לאור האמור לעיל, שוכנענו ששינוי מעמדו של התובע נעשה בהסכמה ועל כן טענות התובע לפיהן יש לראות בשינוי מעמדו משכיר לפרילנסר כמעשה פיטורים – נדחות. כפועל יוצא מקביעה זו לפיה התובע לא פוטר, נדחות גם התביעות לפיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותמורת הודעה מוקדמת.

49.
איננו נכנסים לשאלה האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים בגין סיום הסכם ההתקשרות וזאת לנוכח העובדה שמהות הסכם ההתקשרות וזכאות התובע לזכויות מכח הסכם ההתקשרות ו/או סיומו נידונה בהליך האחר המתנהל בפני
כב' הרשמת שי-גרינברג (ס"ע 25610-04-13).

סוף דבר

50.
תביעת התובע מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובע בתוך 30 ימים את
הסכומים הבאים:


א.
הפרשי שכר מינימום בסך-



5,856 ₪.


ג.
דמי הבראה בסך-




1,789 ₪.
ב.
פיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה בסך-

1,120 ₪.

הסכום הנקוב בסעיף א לעיל בגין הפרשי שכר מינימום יישא הפרשי הצמדה ריבית מאמצע התקופה (1.11.2011) ועד למועד התשלום המלא בפועל.
יתר הסכומים הנקובים בסעיפים ב ו –ג לעיל בגין דמי הבראה ופיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.08.2012 ועד למועד התשלום בפועל.

51.
לנוכח התוצאה, כל צד ישא בהוצאותיו.

52.
ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק
הדין.

ניתן היום, י' אייר תשע"ה, (29 אפריל 2015
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

















מר דוד ברקן
נציג מעסיקים

איריס רש
, שופטת

מר משה קרבצקי
נציג עובדים














סעש בית דין אזורי לעבודה 25715-04/13 אלון קמינקר נ' יניב עבאדי (פורסם ב-ֽ 29/04/2015)