פסקי דין על מורן רקח | פסקי דין על אברהם סבא

42984-06/14 תק     04/05/2015




תק 42984-06/14 מורן רקח נ' אברהם סבא








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 42984-06-14 רקח נ' סבא



בפני

כב' השופטת
רנה הירש


תובעת

מורן רקח


נגד


נתבע

אברהם סבא




פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים
1.
רכבי הצדדים היו מעורבים בתאונת דרכים בצומת מרומזר, וכל אחד מהנהגים טען כי הוא נכנס לצומת בהתאם למופע אור ירוק ברמזור בכיוון נסיעתו, והנהג האחר הוא שנסע בניגוד לאור אדום ברמזור.

2.
בנוגע לתאונה זו היתה חקירת משטרה, בה נגבו עדויות משני הנהגים ומהנוסע שישב ליד הנהג בכל אחת מהמכוניות המעורבות. נמסר כי בסיום החקירה, לא הוגש כתב אישום נגד מי מהנהגים, בשל חוסר ראיות.
3.
במהלך הדיון העידו הנהגים, וכן בן זוגה של התובעת, שישב לידה בעת שאירעה התאונה. הנוסעת ברכב הנתבע לא התייצבה למסור עדות בבית המשפט.
דיון והכרעה
4. מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת.
במקרה המונח בפני
י מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

5. יש קושי לקבל את גרסת התובעת במלואה, בשל אלה:
ראשית
, העד מטעמה, מר עופר פינס, מצא לנכון – מיוזמתו – לציין בעת עדותו במשטרה כי
"לאחר שנכנסתו לצומת אני חושב שהאור ברמזור התחיל להבהב בירוק לקראת הצהוב אבל אני לא בטוח בזה".
מדובר באמירה שלא נדרשה, כתשובה לשאלה שנשאל העד, לאחר שהתבקש עד לתאר אירועים שקרו, וניתן לשער כי היא ניתנה מאחר והעד ראה את הרמזור הירוק מהבהב, בלא שהוא יודע בדיוק מהו הרגע בו התחיל הבהוב זה של האור הירוק.

שנית, עולה תהייה מנוסח תשובתה של התובעת במענה לשאלה שנשאלה על ידי בית המשפט, אם ייתכן
שהרמזור התחיל להבהב או התחלף לצהוב לפני שנכנסה לצומת
, לכך השיבה:
"אני לא ראיתי את זה"
, ולא בשלילה מוחלטת.

שלישית, התובעת נכנסתה בנסיעה רצופה לצומת שהיא מכירה כצומת מסוכן (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 10) ללא שיש לה שדה ראיה לנעשה לפניה, בשל חומה בקרבת הצומת (כאמור בעדותה, עמ' 2
שורה 12). התובעת נסעה כך, בלא כל טענה שהאטה כדי לבדוק אם הצומת פנוי, חרף ידיעתה כי מדובר בצומת מסוכן ולמרות החומה המסתירה לה את הצומת עד לכניסתה ממש, וההתנגשות אירעה לאחר שחצתה את הנתיב הימני בכיוון נסיעת הנתבע, כאשר הנתבע נסע בנתיב השמאלי.
6.
מצאתי גם קושי לא מבוטל בקבלת דברי הנתבע וגרסתו בהליך זה:
ראשית
, מעדותו של הנתבע במשטרה (נכלל בת/1) עולה כי אמבולנס חלף בצומת בדיוק בעת האירוע, ו
"אם אני לא הייתי נכנס בה היא היתה נכנסת באמבולנס"
(עמ' 2 להודעת הנתבע, שורוות 8-9). חרף זאת, לא נעשה על ידי הנתבע ניסיון לאתר את נהג האמבולנס – שהגיש לו את הטיפול הראשוני – ולזמנו למתן עדות בבית המשפט.
שנית
, באותה הודעה שמסר הנתבע במשטרה, כשעומת עם העובדה שהתובעת טוענת שהיא נכנסה לצומת באור ירוק ואין אור ירוק בו זמנית לשני מופעי הרמזור, השיב הנתבע כך:
"היה לה כנראה כתום והיא נסתה להספיק להיכנס ולהספיק אותו".

מכאן עולה כי לגרסתו של הנתבע, כפי שמסר במשטרה, התובעת נכנסה לצומת בסמוך מאד לאחר שהרמזור בכיוון נסיעתה התחלף מירוק לאדום. משמע, שהנתבע נכנס לצומת באותה סמיכות זמנים לאחר שהרמזור שלו התחלף לירוק. טענה זו שונה מטענת הנתבע בבית המשפט:
"ראיתי את הירוק במשך 4-5 שניות לפני שנכנסתי לצומת. ברגע שמחברים את זה שראיתי ירוק מרחוק ועד שאני מגיע לצומת, הזמן הזה הוא 4-5 שניות."
7.
לא שוכנעתי שהנתבע היה בנסיעה בהילוך חמישי במועד התאונה, וייתכן שהיה בהילוך שלישי בלבד, אך אין ספק – וזו גם גרסתו – שהיה בנסיעה רצופה לקראת הצומת.
לא זקפתי לחובת הנתבע את אי זימון הנוסעת ברכבו, שכן על פי עדותה במשטרה כלל לא הסתכלה ולא ראתה את הרמזור בעת שהתקרבו לצומת, ומשכך לא יכלה למסור מידע רלבנטי במסגרת מתן עדות בבית המשפט.
8.
לאור הדברים האמורים, אני קובעת כי התובעת נכנסה לצומת לאחר שהאור הירוק בכיוון נסיעתה הבהב ובעת שהתחלף לצהוב.
עד שהגיעה התובעת לנתיב נסיעת הנתבע, הנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים בכיוון נסיעתו, היה כבר האור בכיוון נסיעת התובעת אדום.
הרמזור בכיוון נסיעת הנתבע התחלף לירוק, רק ברגע כניסתו לצומת, ולא מספר שניות קודם לכן. למרות זאת, הנתבע המשיך בנסיעה רצופה, לא במהירות איטית, מבלי לבדוק אם הצומת פנוי בטרם כניסתו אליו.
9.
לאור העובדות כפי שנקבעו, אני קובעת כי כל אחד מהנהגים נושא באחריות לתאונה בשיעור של 50%.
הנזקים
10.
התובעת הוכיחה נזקים ישירים בגין עלות התיקון, גרירת הרכב ושכר השמאי, בסך של 9,424 ₪.
הפיצוי הנדרש בגין אובדן 5 ימי עבודה מבוסס על חופשת המחלה שנקבעה לה בשים לב לפציעתה, ואינו רלבנטי לתביעה זו שהוגשה בשל נזקי הרכוש שנגרמו לרכב.
לא מצאתי כי יש מקום בהליך זה לפסוק לתובעת פיצוי בגין עוגמת נפש.
סוף דבר
10.
התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 4,712 ₪ (המהווה מחצית מסכום הנזק המוכח).
לאחר ששקלתי את הוצאות המשפט, את שערוך הנזק ליום מתן פסק הדין, את התייצבות העד מטעם התובעת למסור עדות, את חלוקת האחריות ואת כלל נסיבות המקרה, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סכום כולל של 5,000 ₪, בערכים להיום.
11.
הסכום

ישולם

תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבע, שאם לא כן, יישא סכום הפרשי

הצמדה

וריבית

כדין

מהיום

ועד

ליום

התשלום

המלא

בפועל
.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

ניתן היום,
ט"ו אייר תשע"ה, 04 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 42984-06/14 מורן רקח נ' אברהם סבא (פורסם ב-ֽ 04/05/2015)