פסקי דין על הזוכה: | פסקי דין על דליה שועה | פסקי דין על איילון חברה לביטוח בע"מ

29782-07/14 עשא     03/05/2015




עשא 29782-07/14 הזוכה:, דליה שועה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בעכו



עש"א 29782-07-14 שועה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ




בפני

כב' השופטת
אביגיל זכריה

המערערת/הזוכה:
דליה שועה
ע"י ב"כ עו"ד הוברמן



נגד


המשיבה/החייבת:

איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מוזס ואח'



פסק - דין

מבוא
בפני
י ערעור שהגישה המבקשת/הזוכה (להלן-
הזוכה
) בתיק ההוצאה לפועל על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל (מר אורי אוחיון, להלן -
כב' הרשם
) מיום 14.7.14 בבקשה בטענת "פרעתי" שהוגשה על ידי המשיבה/החייבת (להלן-
החייבת
).
בשים לב לכך שסכום הקרן שולם ימים ספורים לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל ובהתחשב ביתר הנסיבות שיפורטו להלן, העמיד כב' הרשם את יתרת החוב בתיק על סך של 4,500 ₪. בסכום זה נכללו הפרשי ריבית והצמדה, אגרת הוצל"פ ושכר טרחת עו"ד בהליכי הוצל"פ.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בהחלטת כב' הרשם ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים - שוכנעתי כי דין הערעור, כפי שהוגש ונוסח, להידחות ואפרט.

התשתית העובדתית הצריכה לעניין
תיאור טענות הצדדים וההחלטה נשואת הערעור מצריך פרישה קצרה של התשתית שקדמה לפתיחת תיק ההוצאה לפועל.
במאמר מוסגר יוער כי בכתבי הטענות של הצדדים, הן בפני
י והן בפני
כב' הרשם, נפלו מספר טעויות סופר ביחס למועדים הרלבנטיים להליך (חודש או שנה). מאחר ובפועל אין מחלוקת לגבי התאריכים עצמם (להבדיל מהפעולות שננקטו באותם תאריכים) ההחלטה תתייחס למועדים הנכונים.
בין הצדדים התנהלה תביעת נזיקין בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 14305-03-09 בפני
כב' השופטת חן - ברק ) אשר הגיעה לכדי סיום בהסכם פשרה שקיבל תוקף של

פסק דין
ביום 9.3.14. על פי פסק הדין חויבה החייבת (חברת הביטוח איילון) לשלם לזוכה סך של 350,000 ₪ בהתאם ללוח הזמנים ולמנגנון שנקבע בפסק הדין. המנגנון האמור כלל, בין היתר, המצאת מסמכים מהזוכה אל החייבת טרם השתכללות מועד ביצוע התשלום.

מאחר ולטענת הזוכה החייבת לא פרעה את חובה במועד הנקוב לכך בפסק הדין, פתחה היא כנגדה בחלוף 4 (ארבעה) ימים מהמועד האחרון לביצוע התשלום לשיטתה - שלה, ביום 13.4.14, את תיק ההוצאה לפועל דנן.
ביום 16.4.14 התקבלה ההמחאה על מלוא סכום התביעה כפי שנקבע בפסק הדין (350,000 ₪) והסכום הופחת מקרן החוב באופן שעיקר החוב שנותר בתיק ההוצאה לפועל הורכב מאגרה ושכ"ט עו"ד בהליכי הוצל"פ.

לאחר ביצוע התשלום הגישה החייבת בקשה בטענת "פרעתי" תוך שהיא מציינת כי במועד התשלום כלל לא הייתה מודעת לכך שנפתח כנגדה תיק הוצל"פ.
החייבת טענה כי לא היה מקום כלל להורות על פתיחת תיק ההוצאה לפועל במועד הנ"ל בשים לב לכך וזאת מאחר ולשיטתה טרם התגבש מועד התשלום הנקוב בהסכם. עוד נטען על ידה בבקשה בטענת "פרעתי" כי התשלום בוצע בפועל לפני המועד הנקוב בהסכם. משכך, עתרה החייבת להורות על סגירת התיק תוך חיוב הזוכה בהוצאות ובשכ"ט עו"ד.

הזוכה התנגדה לבקשה וביום 10.7.14 התקיים דיון בפני
כב' הרשם.
באותו דיון נשמעו עדים שונים לרבות ב"כ הצדדים בעצמם, מזכירות במשרד ב"כ החייבת והמוסר מטעם ב"כ הזוכה.
ביום 14.7.14 ניתנה החלטת כב' הרשם בבקשה בטענת "פרעתי", עליה הוגש הערעור שבפני
י.

ההחלטה נשואת הערעור וטענות הצדדים
עיקר המחלוקת העובדתית בפני
כב' הרשם נגעה למועד בו התגבש - לשיטת כל אחד מהצדדים - המועד האחרון לביצוע התשלום נשוא פסק הדין ובהקשר זה העידו העדים הרלבנטיים וב"כ הצדדים בעצמם.
לשיטת ב"כ הזוכה, המועד למניין 30 הימים שנקבעו בפסק הדין צריך להתחיל להימנות מיום 10.3.14- בו המציא המוסר מטעמו למשרד ב"כ החייבת את מלוא המסמכים הנדרשים - ולהסתיים ביום 9.4.14.
ב"כ החייבת טען כי המועד היה צריך להתחיל ולהימנות מיום 17.3.14 מועד בו לטענתו הומצאו למשרדו לראשונה כל המסמכים הנדרשים ונעשתה פנייה לחברת הביטוח. עוד נטען כי גם אם הייתה סבורה הזוכה אחרת - הרי שבנסיבות העניין היה מקום להקדים פנייה לב"כ החייבת טרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל ולייתר הליכים והוצאות מיותרות. זאת בעיקר בשים לב לזהות החייבת ולהיעדר חשש כלשהוא שתתנער מתשלום חובה.

בהחלטה נשואת הערעור נדרש כב' הרשם בהרחבה לסוגיית המצאת המסמכים וקבע כעניין
עובדתי
- לאחר שמיעת העדים והערכת מהימנותם - כי הוכח להנחת דעתו שביום 10.3.14 הומצאו כל המסמכים הנדרשים למשרד ב"כ החייבת באופן שמניין הימים לביצוע התשלום על פי פסק הדין צריך להימנות מאותו מועד. משכך, נקבע שמועד התשלום על פי פסק הדין היה צריך להיות עד ליום 9.4.14 ועל סוגיה זו אין עוד מחלוקת.

יחד עם זאת במישור המשפטי, ככל שהדבר נוגע לקביעת יתרת החוב בתיק, בחן כב' הרשם את התנהלות הזוכה ותום לבה של הזוכה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל לרבות סוגיות מועד הפתיחה ביחס למועד התשלום הנקוב ולזהות החייבת. כב' הרשם מצא כי פרק הזמן שחלף בין המועד הנקוב לביצוע התשלום לשיטת הזוכה בעצמה ובין מועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל (שעמד על ארבעה ימים), לא היה בו כדי להוות פרק זמן סביר בנסיבות העניין ככל שהדבר נוגע למישור תום הלב וכי היה מקום להקדים פנייה לב"כ החייבת או לחברת הביטוח טרם פתיחת התיק בלוח זמנים זה.

בנסיבות אלה, מצא כב' הרשם לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו על פי דין ולהתערב בגובה שכר טרחת הזוכה כפי שזה נפסק בהליכי ההוצאה לפועל. בשים לב להפרשי ריבית וההצמדה שנקבעו על ידו בסך של 920 ₪ ולאגרת ההוצאה לפועל ששולמה בפועל (3,541 ₪) הועמדה יתרת החוב בתיק על 4,500 ₪.

ההחלטה נשואת הערעור ניתנה ביום 14.7.14 ולמחרת, ביום 15.7.14, הוגשה הודעת הערעור שבפני
י.



תמצית טענות הזוכה בערעור -
לשיטתה כב' הרשם טעה במסקנה המשפטית אליה הגיע בסופו של יום הגם שאין היא חולקת על קביעותיו העובדתיות. הזוכה טוענת שנוכח ממצאיו העובדתיים היה על כב' הרשם להורות על דחיית הבקשה בטענת "פרעתי" תוך חיוב החייבת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד ותו לא. לטענתה פעם שנקבע כי מועד הפירעון חלף אין בידי כב' הרשם הסמכות לשעות לטענות החייבת ביחס למועד פתיחת ההליך לרבות בהיבט של תום לב ולהביא להפחתת החוב הפסוק על רקע זה;
עוד נטען כי החלטת כב' הרשם על היבטיה הכללים והעקרוניים מהווה התערבות חסרת סמכות
בפסק הדין
וקריאת תניות מכללא אל תוך פסק הדין שלא רק שהינה מחוסרת סמכות אלא אף מנוגדת להלכות מפורשות;
עוד נטען באופן כללי (מבלי להידרש להיבטים ספציפיים) כי קביעותיו של כב' הרשם מרוקנות מתוכן את המועדים הנקובים בפסק הדין וכי ממילא לכב' הרשם אין סמכות להאריך המועדים שנקבעו בפסק הדין או להתערב בהם וזאת כפי שנפסק בפסיקה ענפה;
לעניין הסכום שנקבע נטען רק כי הפחתת סכום החוב לסך של 4,500 ₪ יש בו כדי לקפח את הזוכה באופן בולט ומצדיקה כשלעצמה התערבות בהחלטה (סעיף 9 להודעת הערעור).

זה המקום לציין כי עיון בהודעת הערעור מציף את הרושם כי עיקר טרוניית הזוכה נסבה על התייחסות כב' הרשם לפתיחת תיק הוצל"פ כנגד חברת ביטוח בטווח זמן של ארבעה ימים מהמועד האחרון לתשלום - כהתנהלות חסרת תום לב המצדיקה שלילת שכר טרחה ועיקר נימוקי הערעור נסבים על אותם ארבעה ימים והנפקויות הרוחביות השונות שהזוכה מצאה בקביעותיו בקשר לכך באופן כולל.

החייבת בתגובתה טוענת כי אופן ניסוח הודעת הערעור מטעה בשים לב לכך שכב' הרשם לא התערב בפרמטרים שנקבעו
בפסק הדין
לרבות לעניין הפרשי הצמדה וריבית וכי הזוכה קיבלה את מלוא התשלום שנקבע בפסק הדין.
עוד טענה החייבת כי השיקולים שפורטו בהחלטת כב' הרשם בהיבט תום הלב הינם שיקולים רלבנטיים הנבחנים בבקשות מסוג זה והיא ממילא תמכה בהם גם לגופם בנסיבות העניין.
לעמדת החייבת כב' הרשם התערב אך ורק בגובה שכר הטרחה כפי שפורט גם בהחלטתו, נתון שהינה בגדר סמכותו על פי הוראות סעיף 10 לחוק ההוצאה לפועל ואין לראות בכך חריגה מסמכות. עוד הצביעה החייבת על כך שבהודעת הערעור לא נכללה טענה מפורטת אודות הפחתת שכר הטרחה והטענה, ככל שהזוכה עומדת עליה, מהווה הרחבת חזית שדינה להידחות.
בדיון שהתקיים בפני
י לא עלה בידי להביא הצדדים להסכמה זאת הגם שסברתי שבשים לב"כ הספציפיים ולסוגיות המועלות היה רצוי וראוי, להגיע להסכמה שתייתר בהכרעה שיפוטית נוספת. ממילא נראה שאופן ניהול ההליך חרג מהגבולות המקובלים נוכח העובדה כי באי כוח נחקרו על נושאים הנוגעים להמצאת מסמכים והתכתבויות ואין לי אלא לשוב ולהצטער על כך.
עוד יצוין כי במעמד הדיון הועלו על ידי ב"כ הזוכה טענות חדשות שלא פורטו בהודעת הערעור שלהעלאתן התנגד ב"כ החייבת באותו שלב.

דיון
ככלל, והדברים ברורים וידועים, ערכאת ערעור תיטה שלא להתערב בקביעות הערכאה המבררת ובעיקר בכל הנוגע לממצאים עובדתיים בין היתר בשים לב ליתרון המובנה ממנו נהנית הערכאה הדיונית השומעת את העדים ומתרשמת מהם באופן אישי וכיו"ב.
זאת ועוד: כמקובל ביחס לכל הליך של ערעור הרי שערכאת הערעור אף תימנע בדרך כלל מלהתערב בהחלטה שעניינה הוצאות משפט. ערעורים על רשמי הוצאה לפועל אינם מוחרגים מכלל זה.
ערכאת ערעור עשויה לשקול התערבותה במקרים בהם חלה טעות משפטית לרבות באופן הסקת המסקנות המשפטיות מהעובדות שהונחו בפני
הערכאה הדיונית ובמקרים בהם קיים חשש לעיוות דין. ואולם, לא מצאתי כי איזה מבין התנאים הנ"ל או עילת התערבות אחרת מתעוררת במקרה זה.

עיון קפדני בהודעת הערעור אל מול החלטת כב' הרשם מעלה כי הגם שהזוכה ניסתה לשוות לערעורה אצטלא עקרונית ומהותית בדמות התערבות כב' הרשם בקביעות

פסק דין
, במנגנונים שנקבעו בו, ובמועדים שנקבעו במסגרתו - הרי שבפועל אין זכר לכך בהחלטת כב' הרשם ובהודעת הערעור כפי שנוסחה.
כב' הרשם נצמד ללשון פסק הדין ויישם את הוראותיו באופן מדויק במישורים הרלבנטיים לסוגיות שעמדו בפני
ו ובעיקר לסוגיית מועד ביצוע התשלום. למותר להזכיר כי בעניין זה קיבל כב' הרשם את טענותיה של הזוכה בכל הנוגע למועד הקבוע למניין ימי התשלום
ודחה
את טענת הפירעון במישור המשפטי - עובדתי.

ביחס לנושאים הנגזרים מעצם נקיטת הליכי הוצאה לפועל וביחס לשכר הטרחה לב"כ הזוכה
באותם הליכים -
לא יכולה להיות מחלוקת כי נושא הפחתת רכיב שכר הטרחה (שנמדד באחוזים מסכום תיק ההוצאה לפועל) מצוי בגדר שיקול דעתו של כב' הרשם כעולה מהוראות החוק המפורשות. ברכיב זה, ובו בלבד, מצא כב' הרשם להתערב בנסיבות התיק דנן כפי שפורטו בהחלטתו.

החלטתו בעניין זה ברורה ומפורשת
הן בלשונה והן ברוחה.

כב' הרשם מצא טעם לפגם בכך שתיק הוצל"פ שנפתח כנגד חברת ביטוח כארבעה ימים לאחר המועד הנטען האחרון לתשלום שנקבע בהסכם פשרה וזאת ללא כל התראה קודמת וכאשר סכום החוב שולם במלואו מיד לאחר פתיחת התיק (וייתכן שאף ללא קשר לפתיחתו) בנסיבות שתוארו בהחלטתו - יזכה את הזוכה בשכר טרחת עורך דין בסך של כ - 25,000 ₪.
בהתאם לכך קבע את שקבע לעניין העמדת יתרת החוב בתיק על סך של 4,500 ₪ כשהוא מעניק לזוכה את מלוא הפרשי ההצמדה והריבית כפי שחושבו על ידו ואת מלוא אגרת ההוצאה לפועל ששלומה על ידו. רכיב השכ"ט, והוא בלבד, הופחת במידה משמעותית והדברים מתיישבים עם רוח ההחלטה בכללותה.

משאישר ב"כ הזוכה במעמד הדיון בערעור כי הערעור אינו נסב כלל על נושא
ההוצאות
(עמ' 1 שורה 26 לפרוט') הרי שנימוקי הזוכה להגשת הערעור ותקיפת החלטת כב' הרשם - לא הובררו.

זאת ועוד: הזוכה לא הציגה כל אסמכתא משפטית לתמיכת טענתה לפיה כב' הרשם היה מוגבל אך ורק לשתי תוצאות: קבלת טענת "פרעתי" במלואה או דחייתה כליל. הטענה שהועלתה בהודעת הערעור בהקשר זה נטענה באופן כללי וסתמי.
לא עלה בידי הזוכה ליצוק תוכן לתוך טענה גורפת זו שברי כי הינה מרחיקת לכת ומצמצמת את שיקול הדעת כב' הרשם בהיבט זה של מלאכתו המגלם סמכות מעין שיפוטית באופן שאין בידי לקבלו. לטעמי, ברי כי בכל הליך שיפוטי או מעין שיפוטי ניתן לייצר קשת של החלטות שאינן בהכרח קבלה מלאה או דחייה מלאה של עמדת מי מהצדדים והדברים נבחנים בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו.

יתרה מכך: מפסיקת בתי המשפט עולה בבירור כי בעת בחינת טענת "פרעתי" (שמערבת לעיתים תכופות את השאלה בדבר עצם פתיחת תיק ההוצאה לפועל במועד בו נפתח) רשאי כב' הרשם לבחון היבטים הנוגעים לתום ליבו של הזוכה בעת נקיטת הליכי הוצאה לפועל ובמקרה הצורך להביא הדברים לכדי ביטוי בהפחתת שכר טרחה פסוק ו/או אגרה וזאת בניגוד לנטען על ידי הזוכה.
הדברים עולים בשורה ארוכה של פסקי דין ובעניין זה אפנה לדוגמא לרע"א 9375-11
עדן חשמל בע"מ נ' א.א. מרכזי שליטה בע"מ
(פורסם בנבו, החלטה מיום 25.6.12) שם נקבע מפי כב' השופט ג'ובראן:

במקרה הנוכחי, חרף ניסיונם של המבקשים לעטות את המחלוקת במעטה של סוגיה בעלת משמעות כללית, הרי שמדובר במחלוקת פרטנית, המבוססת על נסיבותיו הייחודיות של ההליך, ושאינה מעוררת כל שאלה כללית. אף שבשונה מהליך משפטי רגיל, במסגרת הליכי הוצאה לפועל נקבע סכום ההוצאות ושכר הטרחה הראשוני באופן אוטומטי, הרי שאין בכך כדי להעיד על אי הפעלת שיקול דעת על ידי רשמי ההוצאה לפועל. ברי, כי בסמכות הרשם להתערב בסכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסק על פי שיקול דעתה, ובהתאם לפסיקה המנחה בנושא פסיקת הוצאות ושכר טרחה (כפי שנעשה במקרה זה). בהמשך לכך, אין מקום להבחין בין אופן בחינת פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה על ידי ערכאת ערעור על הליך אזרחי רגיל, ובין אופן בחינת פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה על ידי ערכאת הערעור במסגרת של ערעור על החלטה של רשם ההוצאה לפועל. בשני המקרים יחד בוחנת ערכאת הערעור האם נפל פגם בשיקול דעת הערכאה הדיונית, המצדיק את התערבותה".

וכן לע"א (תל אביב) 3018/07
מסאלחה מחמוד חסן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ
(פורסם בנבו, 9.7.08) שם נפסק כי:

"ככלל, על המבקש לקבל סעד מבית המשפט, לנהל את ענייניו בתום לב. הליכי הוצאה לפועל, ובכללם פתיחת התיק וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לעיקרון תום הלב. כבר נפסק כי כפועל יוצא מעיקרון זה, על הזוכה ליתן לחייב פרק זמן סביר לפרוע את חובו, ולא להזדרז ולפתוח בהליכי הוצאה לפועל, בטרם מתן אפשרות לחייב לשלם את החוב הפסוק. פרק הזמן הסביר יקבע בהתאם לנסיבות המקרה, כך תבחן נכונות החייב לפרוע את החוב, חוסנו הכלכלי של החייב ועוד (ראה: ע"א (ת"א) 2998/07, 2939/07 ארביב נ' תחנת מעבר השרון בע"מ (3.7.08, לא פורסם))".



לעניין הפחתת שכר הטרחה -
כאמור, עיון בהחלטת כב' הרשם מעלה כי פרט לרכיב זה לא מצא הוא להתערב ברכיב כלשהוא על בסיס מסד הנתונים שהונח בפני
ו במועד מתן החלטתו. עיון בהודעת הערעור כפי שנוסחה מעלה כי אינה מגלה טענה ספציפית לעניין רכיב זה או סמכות הרשם בהקשר זה והדברים אושרו על ידי ב"כ הזוכה במעמד הדיון הגם שהועלו על ידו טיעונים הכרוכים בכך.
כפי שכבר צוין, ב"כ החייבת התנגד להרחבת חזית זו של הערעור.

לעניין הטענה שהועלתה ביחס למרוץ הפרשי הריבית וההצמדה -
כעולה מההחלטה נשואת הערעור בראי כתבי הטענות שהוגשו עובר לה ולדיון שהתקיים בפני
כב' הרשם הרי שכב' הרשם
קיבל את טענות הזוכה
בכל הנוגע למועד ממנו מתחיל מרוץ הימים לביצוע

פסק דין
וקבע על בסיס הראיות שהונחו בפני
ו כי המועד לביצוע התשלום החל להימנות מיום 10.3.14 ולא מיום 17.3.14 כטענת החייבת. על קביעה עובדתית זו לא הוגש ערעור.

יתרה מכך: כב' הרשם בשולי החלטתו אף נדרש לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית הנובעים מהמועד הנטען בשים לב לכך שהתשלום בוצע במועד שבוצע. רכיב זה
שחושב והועמד על סך 920 ₪ נכלל במסגרת הסכום שנפסק על ידו בסופו של יום.
לעמדת החייבת גם על קביעה עובדתית זו לא השיגה הזוכה במסגרת הודעת הערעור כפי שהוגשה באופן שניתן היה לעמוד על טענותיה לעניין זה כפי שפורטו לראשונה במעמד הדיון ועל כן טען ב"כ החייבת להרחבת חזית גם ביחס לפן זה.

כאמור, במעמד הדיון התייחס ב"כ הזוכה בעיקר לסוגיית תחילת מועד מרוץ הפרשי הריבית וההצמדה לרבות הפרשנות שיש לשיטתו לייחס למילים "ממועד זה" בסעיף 4 לפסק הדין. לעמדת הזוכה הפרשנות המוצעת עשויה להצביע על טעות בכל הנוגע להעמדת רכיב הריבית וההצמדה על סך של 920 ₪ בלבד. לטענת הזוכה הפרשנות שלכאורה ניתנה על ידי כב' הרשם לפיה הפרשי ההצמדה והריבית מתחילים להימנות רק מהמועד האחרון הקבוע לתשלום ולא ממועד אישור פסק הדין - שגויה או לחלופין מהווה התערבות גסה בהוראות פסק הדין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו בערעור ובהליך קמא ובהחלטת כב' הרשם מצאתי להעדיף את עמדת החייבת על פני עמדת הזוכה לפיה שני הנושאים כרוכים בהרחבת חזית הערעור ודינם להידחות ואנמק.
עיון בהחלטת כב' הרשם מעלה כי הטיעונים בעניין הפרשנות שיש לייחס לתיבה "ממועד זה" בפרט ובכל הנוגע להפרשי הריבית וההצמדה בכלל- לא הובאו לפתחו על ידי מי מהצדדים ולא הוכרעו לגופם בהחלטה. משכך, לא ירדתי לסוף דעתה של הזוכה באשר לנפקות המיוחסת לקביעת כב' הרשם בהיבט זה במישור הכללי והפרטני כאחד.

טיעוני הזוכה ביחס לאופן בו יש לפרש את הוראת מרוץ הפרשי ההצמדה והריבית ותחילת מניינם לא הועלתה בפני
כב' הרשם בשלב בו נדונה טענת "פרעתי" ולא הונחה בפני
ו כל תשתית לעניין זה שלכאורה כלל לא היה במחלוקת. משכך, לא ברור כיצד מצופה ערכאת הערעור לבחון נושא זה שלא נדון לגופו בהחלטת כב' הרשם, לא הוצגו כל נתונים בעניינו ואשר מערב בתוכו מחלוקת פרשנית ביחס ל

פסק דין
כפי שניתן.
לכך מצטרף הנתון כי הסוגיה הפרשנית והעובדתית לא פורטה גם
במסגרת הודעת הערעור
ולא ברור כיצד החייבת אמורה הייתה לשער כי לכך מכוונת הזוכה בערעורה.
ממילא ברי כי אין בידי ערכאת הערעור את הכלים הדיוניים או הסמכות שבדין להידרש להיבטים אלה - המגלמים פרשנות של

פסק דין
שניתן על ידי מותב אחר - וזאת מבלי לפגוע בקביעה הכללית כי נימוקי הערעור כפי שנוסחו אינם מציפים סוגיה זו באופן ברור ומלא והדברים הועלו לראשונה באופן מפורט בדיון שהתקיים.
בהעדר תשתית מתאימה לבחינת סוגיה זו בהחלטה נשואת הערעור ומשאין זה תפקידה של ערכאת הערעור לפרש או להבהיר פסק דינו של מותב אחר - אין בידי לקבל הערעור בהיבט זה.

זאת ועוד: לאחר שעיינתי בכלל הנספחים שצורפו לכתבי הטענות ספק רב בעיניי אם טענתה החדשה של הזוכה באשר לאופן בו יש לפרש את המונח שצוין לעיל נתמכת באופן בו ניסחה היא את תגובתה לבקשה בטענת "פרעתי" וליתר הטענות שהועלו על ידה אגב ההליך דלמטה.
משכך, נחה דעתי כי לא נגרם לזוכה גם בהיבט זה עיוות דין כלשהוא המצדיק התערבות בהחלטת כב' הרשם לעניין רכיב הפרשי הריבית וההצמדה.

להשלמת פרק זה יצוין כי כל מחדל בניסוח הודעת הערעור ובפירוט נימוקיה רובץ לפתחה של הזוכה - המערערת. כידוע, פרישת נימוקי הערעור נועדה להעמיד את המשיב על הסוגיות שידונו במסגרת הערעור ולאפשר לו להיערך לקראתן באופן ראוי שאחרת עלולה להיפגע זכותו של המשיב להישמע באופן הוגן במסגרת הערעור. ניסוח תקין והולם של כתב הערעור מקבל חשיבות יתרה בשים לב לכך שעל פי הוראות סדר הדין, בית המשפט לא יידרש לנימוק שלא הועלה בכתב הערעור אלא אם הוצג צידוק מתאים לכך. הרציונל העומד בבסיס הוראה זו נובע מכך שנימוקי הערעור הם שמכתיבים את גדר המחלוקת ומתווים את מהלך הדיון בערעור ואין לאפשר לצד להפתיע את משנהו ולהשיג יתרון דיוני ומהותי לא הוגן (ר' לעניין זה בן - נון וחבקין,
הערעור האזרחי
(מהדורה שלישית 2012) 290-292 והאסמכתאות שם).
הזוכה לא ביקשה בשלב כלשהו של ההליך לתקן את הודעת הערעור.

בנסיבות אלה, משלא תוקנה הודעת הערעור, ומשלא הצביע ב"כ הזוכה על צידוק מספק לכך שהנימוקים האמורים לא הועלו בשלב מוקדם יותר באופן שיאפשר לב"כ החייבת להיערך בהתאם - הרי שאין מנוס מקבלת טענות החייבת בעניין זה ודין הערעור כפי שנוסח, להידחות.

למעלה מן הנדרש
בזהירות המתבקשת אציין כי מצאתי טעם מסוים בטרוניית הזוכה באשר לאופן הנחרץ בו נוסחו הדברים הנוגעים להתנהלותן הכללית של חברות ביטוח וכיו"ב בכל הנוגע לפתיחת תיק הוצל"פ, תשלום סכומים במועדם וכיו"ב בהחלטת נשואת הערעור. ברי כי לא בכל מקרה בו חל איחור בתשלום על פי

פסק דין
מצופה הזוכה להמתין עד אין קץ שמא יתרצה החייב וישלם המגיע ממנו, וזאת גם כאשר מדובר בחברת ביטוח.
ואולם, נסיבותיו של תיק זה אינן נסיבות רגילות ועל כך מצביע, בין היתר, מועד ביצוע התשלום בפועל אל מול מועד פתיחת התיק באופן שמציף את האפשרות שהחייבת כלל לא הייתה מודעת לכך שנפתח כנגדה תיק הוצל"פ. אפשר ואכן ניתן היה לייתר ההליכים שלאחר פסק הדין בכללותם אם הייתה ננקטת שיטת פעולה אחרת וזאת לטובת כל הגורמים המעורבים.

אין בכך כדי לגרוע מההשקפה לפיה רצוי לנקוט איפוק ומתינות בכל הנוגע להתווית קביעות כלליות ורוחביות אשר אין להן תימוכין של ממש בחומר המונח בפני
הערכאה המבררת או שאינן עולות בגדר ידיעה שיפוטית (וברי כי נושאים אלה אינם בגדר ידיעה שיפוטית).
ואולם, משלא מצאתי להתערב בהחלטה לגופה הרי שהדברים נאמרים בבחינת למעלה מן הנדרש.
טרם חתימה אציין שוב כי אין לי אלא לשוב ולהצר על האופן בו בחרו ב"כ הצדדים או מי מהם לנהל את ההליך בפני
כב' הרשם ובמידה מסוימת גם את ההליך שבפני
י ואני תקווה כי בכך בא סכסוך זה לכדי סיום.
מפאת כבודם של עו"ד הוברמן
ועו"ד מוזס אסתפק בכך.

סוף דבר
הערעור לגופו - נדחה.
בהתחשב בכל האמור עד כה לרבות ביחס לסוגיית שכר הטרחה בהליכי ההוצאה לפועל, על אף האופן בו נוהל ההליך על ידי הזוכה וחרף התוצאה - לא יהיה צו להוצאות בערכאה זו.

הפיקדון יוחזר למערערת באמצעות ב"כ.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ולעיון כב' הרשם אוחיון.

ניתן היום,
י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.














עשא בית משפט שלום 29782-07/14 הזוכה:, דליה שועה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/05/2015)