פסקי דין על שמעון מרציאנו | פסקי דין על ד"ר וליד מורה

45227-10/14 תאק     05/05/2015




תאק 45227-10/14 שמעון מרציאנו נ' ד"ר וליד מורה








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 45227-10-14 מורה נ' מרציאנו


תיק חיצוני:



מספר בקשה:4

בפני

כב' השופט
עמית יריב


מבקש

(הנתבע)

שמעון מרציאנו


נגד


משיב

(התובע)

ד"ר וליד מורה




פסק דין



1.
לפניי בקשה לדחייה על הסף של התביעה, מחמת הסכם פשרה שקיבל – כנטען – תוקף של

פסק דין
בהליך מקביל.
2.
המשיב (התובע בהליך העיקרי) הוא רופא שיניים, התובע לפניי את שכר טרחתו מאת המבקש (הנתבע בהליך העיקרי).
3.
המבקש הגיש, ביום 8.6.2016, תביעה נגד המשיב בטענה שהטיפול הרפואי שניתן לו היה רשלני, ולא זו בלבד שלא היטיב את מצבו, אלא אף גרם לו נזקי גוף. התביעה (ת"א 10424-06-14) הוגשה לבית משפט השלום בהרצליה, ונדונה לפני כב' סגן הנשיא השופט יחזקאל הראל (להלן: "ההליך המקביל"). כתב ההגנה בהליך המקביל הוגש ביום 7.9.2014.
ביום 28.10.2014, כמעט חמישה חודשים לאחר הגשת התביעה בהליך המקביל, וכמעט חודשיים לאחר הגשת כתב הגנתו של המשיב דכאן באותו הליך, הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר ביחס לשכרו. התביעה התבססה על שאלון רפואי ועל תיק רפואי, ולא על הסכם סדור, הכולל את פירוט חיוביו של המבקש.
ביום 19.11.2014 הגיש המבקש דכאן בקשה למחיקת כותרת ובקשה להארכת מועד להגיש בקשת רשות להתגונן, וביום 16.12.2014 הוגשה בקשת רשות להתגונן. במסגרת בקשת הרשות להתגונן העלה המבקש טענות ביחס לאיכות הטיפול שקיבל, וכן טענת קיזוז, הנסמכת על חוות דעת מומחה ביחס לנזקים שגרם לו, כך לשיטתו, הטיפול שקיבל מאת המשיב.
ביום 23.3.2014 הגישו הצדדים בהליך המקביל הודעה שנשאה את הכותרת "הודעה מטעם הצדדים על דחיית התביעה" (להלן: "הודעת הדחייה"), שבמסגרתה הודיעו לבית המשפט כי הגיעו להסכם פשרה מחוץ לכותלי בית המפשט, וביקשו כי התביעה בהליך המקביל תידחה ללא צו להוצאות. בית המשפט בהליך המקביל קבע בפסק דינו מאותו היום:
"
בהתאם למוסכם התביעה נדחית ללא צו להוצאות
".
4.
ביום 22.4.2015 הגיש המבקש בקשה לדחייה על הסף של התביעה. לשיטתו, פסק הדין שניתן בהליך המקביל נותן תוקף של

פסק דין
להסכם הפשרה שבין הצדדים, שבמסגרתו הוסדרו כל המחלוקות שבין הצדדים. המשיב טען לעומתו, כי פסק הדין בהליך המקביל התמקד בדחיית התביעה שם, ולא התפרש על פני הליכים אחרים.
5.
עוד הטעים המשיב, באמצעות בא כוחו, כי בהליך המקביל יוצג המשיב על ידי עורך דין שהועמד לו מטעם חברת הביטוח המבטחת אותו בביטוח אחריות מקצועית, והלה לא היה מודע לקיומו של ההליך שלפניי, וממילא – לא יכול היה להסכים לסילוקו. עוד טען ב"כ המשיב, כי המשיב לא נתן הסכמתו להסדר פשרה שיש בו משום מחילה על שכר טרחתו, וכי על פי הוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, חלה על המבטח בביטוח אחריות מקצועית חובה לקבל את אישורו של המשיב לפשרה – דבר שלא נעשה.
ב"כ המשיב הבהיר עוד, כי לשיטתו, מחייבת הטענה לסילוק על הסף בירור עובדתי של כוונת הצדדים ביחס להודעת הדחייה, ועל כן הסכים למתן רשות להתגונן מסויגת בגין טענה זו, ובגינה בלבד, שכן לשיטתו:
"
ביתר הנושאים אין מקום לתת רשות להתגונן, טענת הקיזוז שהגיש המבקש הייתה מבוססת על התביעה שהגיש בהרצליה, אבל ההליכים שם הסתיימו. כנ"ל לגבי כישלון תמורה
" (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 25 – 27)
6.
ב"כ המשיב העלה גם טענה שלפיה על פי סעיף 6 (ב) לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965, מקום שבו פעל שלוח בחריגה מהרשאה, תרופתו של הצד השלישי שמולו נעשתה הפעולה היא מול השלוח, ואין הפעולה מחייבת את השולח.
7.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לסילוק על הסף – להתקבל, ויש לדחות את התביעה.
8.
הטעם המרכזי להחלטתי זו נעוץ בפסקה קצרה המופיעה בהודעת הדחייה, וזה לשונה:
"
הסכם זה נעשה לסילוק כל התביעות בין הצדדים מבלי להודות בטענה כלשהי מהנטען בכתב התביעה ולפנים משורת הדין
."
כפי שצוין בפתח הדברים, התביעה שלפניי הוגשה כחמישה חודשים לאחר הגשת ההליך המקביל; כאשר הגיעו הצדדים להסכם הפשרה, ידעו היטב על קיומו של ההליך לפניי. על כן, אני מתקשה לקבל את עמדתו של ב"כ המשיב, שלפיה בתיבה "כל התביעות" התכוונו הצדדים אך ורק ל"כל התביעות" הנובעות מההליך המקביל.
כך על פי פשוטו של מקרא, וכך על אחת כמה וכמה, מקום שבו ב"כ המשיב עצמו הדגיש את הקשר בין שתי התביעות: טענות התביעה בהליך המקביל הן טענות ההגנה בהליך שלפניי. הדעת נותנת, כי המבקש לא היה מסכים להסדר פשרה אשר מזכה אותו בפיצוי מופחת בהליך המקביל, אילו סבר שתביעת שכר הטרחה של המשיב תעמוד על עומדה, ולא זו בלבד, אלא שאף מצבו יורע בעקבות הפשרה בהליך המקביל, שכן טענת ההגנה שלו תישלל. על כן הפירוש שלפיו הסדר הפשרה בהליך המקביל נועד לסיים גם את ההליך שלפניי – שיש לו קשר עניינו ומשפטי ברור ומובהק – מתקבל יותר על הדעת מאשר הפירוש שלפיו המבקש הסכים לוותר על תביעתו בהליך המקביל, ואגב כך על הגנתו בהליך שלפניי, וזאת כנגד פיצוי בפשרה.
9.
אשר לטענות בדבר אי-ידיעתו של המשיב על הסכם הפשרה בהליך המקביל – אין בידי לקבל טענות אלה, ואף אילו סברתי שיש בהן ממש, אני סבור כי ההליך שלפניי אינו הפורום המתאים לבירורן.
כאמור, הבקשה שלפניי הוגשה ביום 22.4.2015. התיק היה קבוע לדיון ליום 27.4.2015, אולם ב"כ המשיב טען שלא קיבל לידיו עותק מן הבקשה לסילוק על הסף, שעל כן נדחה הדיון למועד היום (5.5.2015), על מנת לאפשר לב"כ המשיב להיערך לטיעון. אף שלא הוריתי על הגשת תשובה בכתב, לא הייתה כל מניעה שהמשיב יגיש תצהיר מטעמו, בייחוד כאשר הטענה העיקרית – קרי, אי-ידיעה ואי-הסכמה של המשיב להסדר הפשרה בהליך המקביל – הועלתה כבר בדיון ב-27.4.2015.
אני סבור כי תצהיר כאמור לא הוגש – והגשתו אף לא התבקשה - לא בכדי.
10.
הטענה המועלית כלפי ב"כ של המשיב בהליך המקביל היא חמורה ביותר. הטענה כאילו עורך דין התפשר עם הצד שכנגד, ללא הסכמת לקוחו, ומאחר ששירותיו של עורך הדין נזכרו על ידי חברת הביטוח היא טענה שיש בה כדי להטיל דופי מקצועי ואתי חמור ביותר בעורך הדין. טענה כזו אינה יכולה להיטען בעלמא, והיא טעונה אימות בתצהיר, לכל הפחות. חזקה על עורך הדין שייצג את עניינו של מרשו – גם כאשר את שכרו משלמת חברת הביטוח.
על כן אין בידי לקבל את הטענה, שהמשיב לא נתן את הסכמתו להסדר הפשרה בהליך המקביל, ובוודאי שאין בידי לקבל את הטענה שהסדר הפשרה – שמכוחו נמנע המשיב מהליך משפטי ארוך, אשר המוניטין המקצועיים שלו עלולים היו להימצא בסיכון בגינו – לא אושר על ידו.
11.
התוצאה היא, שאני קובע כי המשיב (התובע בהליך העיקרי) מחויב בהסכם הפשרה, שבמסגרתו סולקו כל התביעות בין הצדדים. יודגש, כי אינני רואה צורך להידרש לשאלה האם מדובר במעשה בית-דין אם לאו, לנוכח ניסוחו של פסק הדין בהליך המקביל, וזאת משום שלטעמי, די בהתחייבות החוזית שבאה לידי ביטוי בהודעת הדחייה על מנת להקים חיוב חוזי בר-אכיפה, המקים חסם מפני המשך ניהולו של ההליך שלפניי.
12.
מן הטעמים האלה, התביעה נדחית. המשיב (התובע) יישא בשכ"ט ב"כ המבקש בסך 5,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ניתן היום,
ט"ז אייר תשע"ה, 05 מאי 2015, בהעדר הצדדים.








תאק בית משפט שלום 45227-10/14 שמעון מרציאנו נ' ד"ר וליד מורה (פורסם ב-ֽ 05/05/2015)