פסקי דין על עדנה קנטו | פסקי דין על עופר בן שימול |

1674/96 עפ     09/09/1996




עפ 1674/96 עדנה קנטו, עופר בן שימול נ' מדינת ישראל




(פד"י נ (3) 710)

(פד"י נ (3) 722)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

ערעור פלילי מס' 1674/96
ערעור פלילי מס' 2541/96

השופטים:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופט י' זמיר

המערערים:


1. עדנה קנטו


ע"פ 1674/96


ע"י ב"כ עו"ד ש' קליגר
בע"פ 1674/96
2. עופר בן שימול


ע"פ 2541/96
ע"י ב"כ עו"ד מ' רובינשטיין
– בשם המערער בע"פ 2541/96;

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד א' מור-אל
, עוזר לפרקליט המדינה

ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט ע' מודריק) מיום 18.2.96 בת"פ 472/95.
פסק-דין

השופט א' מצא
:
המערער בע"פ 2541/96 (עופר בן שימול
) והמערערת בע"פ 1674/96 (עדנה קנטו
) קיימו קשרי חברות. בני הזוג הובאו לדין יחדיו בשל עבירות של יבוא סם מסוכן, עשיית עיסקה בסם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. בן שימול הורשע על יסוד הודאתו בעובדות. נגזרו לו שש שנות מאסר בפועל ושנתיים וחצי מאסר-על-תנאי למשך שלוש שנים. קנטו הודתה בעובדות אך התגוננה בטענת "כורח". בית המשפט המחוזי קבע כי הגנה זו איננה עומדת לה, הרשיעה בדין (על יסוד עובדות האישום בהן הודתה) ודן אותה לחמישים חודשי מאסר, מהם שלושים חודשי מאסר בפועל ועשרים חודשי מאסר-על-תנאי. בן שימול מערער לפנינו על חומרת העונש שהושת עליו. ערעורה של קנטו הופנה מעיקרא גם כנגד ההרשעה בדין, אך במהלך טיעונו לפנינו חזר בו סניגורה מחלק זה של הערעור והגביל את ערעורו לעניין חומרת העונש בלבד.

2. מעשה שהיה כך היה, שבן שימול התחבר למספר עבריינים ופעל בשליחותם כבלדר ליבוא סמים מסוג אל.אס.די. ומסוג אקסטזי. פעם אחר פעם יצא לפריז, המשיך לאמסטרדם, קיבל שם כ-700 עד 1000 כדורים המהווים סם מסוכן, ובשובו ארצה מסר למפעיליו את הסמים. לאחר שביצע מספר שליחויות כאלה, תמורת שכר של כמה אלפי דולרים לכל שליחות, האשימו אותו מפעיליו כי לא מסר להם את מלוא כמות הכדורים שהופקדה בידו עבורם באמסטרדם. בכך הפך בן שימול ל"בעל חובם" של עבריינים אלה, והם אילצוהו, בהפעלת לחץ ובאיומים, לבצע עבורם שליחויות בלדריות נוספות כדי לפרוע להם בדרך זו את "חובו". בשלב מסוים נקלעה לתמונה גם המערערת קנטו, חברתו של בן שימול. בתקווה שבדרך זו יעלה בידה לרצות את "נושיו" של חברה, ועל-מנת שיחדלו לרדוף אותו ולאיים עליו, הסכימה קנטו לצאת בעצמה לאמסטרדם ולייבא משם כמות גדולה של סמים. בן שימול וקנטו יצאו הפעם לדרך יחדיו. הסם שנמסר להם באמסטרדם כלל 1000 כדורי אל.אס.די., 2,577 כדורי אקסטזי וכן אבקת קוקאין. קנטו הטמינה את הסמים בבגדיה. בן שימול חזר ארצה בגפו והיא שבה ימים אחדים אחריו. אך בהגיעה ארצה נעצרה על-ידי המשטרה, ובעקבותיה נעצר גם בן שימול. בחקירתם מסרו השניים את שמות המעורבים האחרים, ועל יסוד עדויותיהם עלתה המשטרה על עקבותיהם של עבריינים אחדים, ואלה נעצרו והובאו לדין. על רקע חלקו של בן שימול בהסגרת שותפיו הסכימה התביעה, בטיעונה לפני בית המשפט המחוזי, להגביל לשבע שנים את "תקרת" עונש המאסר בפועל שאותו ביקשה להטיל על בן שימול. יצוין כי גם משהסתיים משפטו עמד בן שימול בהבטחתו לחוקריו והעיד מטעם התביעה במשפטי שותפיו.

3. בערעור מטעמו של בן שימול טען סניגורו, כי בהתחשב בתרומתו הגדולה לחשיפת שותפיו, ואפיסת סיכוייו לשוב למחיצתם של עבריינים ולפעילות משותפת עמם, ראוי מערער זה להקלה בעונשו. דין הערעור להידחות. בן שימול (כבן 30) הינו עבריין מנוסה. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות מסוגים שונים, בכלל זה עבירות סמים. במספר הזדמנויות בעבר ריצה עונשי מאסר, אך המשיך בפעילות עבריינית. בפרשה נשוא הדיון ביצע, עד שנלכד, מספר הברחות של סמים מסוכנים מהולנד לישראל. בדרך זו ייבא לישראל כמויות ניכרות של סמים מן הסוגים שצוינו. ואין צריך לומר כי הסכנה הטמונה בסמים כאלה, לציבור בכללו ולבני נוער וצעירים בעיקר, היא קשה וחמורה. אילו עמד בית המשפט קמא להענישו על-פי חומרת מעשיו ועברו הפלילי בלבד, חזקה שהיה משית עליו מאסר לתקופה ארוכה בהרבה מזו שנגזרה לו. אלא שבית המשפט ייחס משקל רב לחלקו של המערער בחשיפת שותפיו, שהביאה גם לחסימת נתיב ההברחה הזה של סמים לישראל. מטעם זה סבר כי יש להקל עם המערער והסתפק בהטלת שש שנות מאסר בפועל ומאסר-על-תנאי. בנסיבות העניין רחוק עונש זה מלהיחשב כחמור, ואינני רואה שמץ טעם להתערב בו.

4. פרשתה של המערערת קנטו היא, בעליל, מורכבת יותר. לקנטו (כבת 25) אין כל הרשעות קודמות. מתסקירי שירות המבחן שהוגשו לגביה עולה, כי בתקופת ילדותה ונערותה הייתה נתונה במצוקה רגשית על רקע מערכות יחסים בעייתיות במשפחתה. במרוצת הזמן סיגלה לעצמה דפוסים של בריחה מן המציאות ופיתחה יחסי תלות באחרים. אף שהינה בעלת אינטליגנציה ממוצעת וכושר ביטוי טוב, התקשתה לתפקד ולנהל אורח חיים יציב. במהלך שנים אחדות, שבהן התגוררה בצרפת, התמכרה לצריכת הרואין. אך מששבה ארצה הצליחה להיגמל, בכוחות עצמה, מסם קשה זה. קשריה עם בן שימול נוצרו כשלושה חודשים לפני הסתבכותה במעשה שבעטיו הובאה לדין. בחקירת המשטרה ובמשפטה לפני בית המשפט קמא טענה כי הסכימה לבצע את השליחות העבריינית מאחר שראתה עצמה מחויבת להציל את אהוב נפשה מאיומי העבריינים שרדפו אותו. השופט המלומד היה נכון לקבל שאלמלא היכרותה עם בן שימול, מן הסתם לא הייתה קנטו מקבלת על עצמה לבצע עבירה חמורה כל כך. אך הוא נטה לפקפק באמיתות טענתה, כי נכונותה לבצע את המעשה נבעה רק מרצונה להציל את עורו של בן שימול. התרשמות השופט הייתה "כי הצטרפותה לעניין הייתה פרי רצון חופשי ולא תוצאה של לחץ שכוון דווקא כלפיה". בקביעת עונשה של קנטו הביא השופט בחשבון את הצעת שירות המבחן, להימנע מהטלת מאסר ממושך עליה, לבל תיחשף יתר על המידה לעולם העברייני ולהשפעותיו בתחומי הכלא.

עם הגשת ערעורה ביקשה קנטו לעכב את המשך מאסרה. השופט בך, שלפניו באה הבקשה, נעתר לבקשתה והורה לשחררה בערובה עד להכרעה בערעור. עם שחרורה (לאחר קצת יותר מארבעה חודשי כליאה) חידשה קנטו מיוזמתה את קשריה עם שירות המבחן. נראה שהפעם הייתה מוכנה לחשיפה קצת יותר מעמיקה. כעולה מתסקיר שירות המבחן שהוגש לנו (לרבות חלק ממנו שנותר חסוי מפני הצדדים), נתגלו עובדות העשויות להסביר כמה מן המאפיינים באישיותה ובאורח חייה. ונכונותה להיחשף איפשרה את פתיחתו של תהליך טיפולי. בתסקיר המשלים שהוגש לנו צוין כי שירות המבחן רואה חשיבות רבה בהמשכתו הרצופה של התהליך הטיפולי שבו שרויה המערערת. הטיפול כבר החל ליתן אותות חיוביים, ואם ייקטע התהליך, עקב החזרתה של קנטו להמשך המאסר, ייפגעו סיכוייה להמשיך בתהליך המועיל ומצבה אף עלול להחמיר. בנסיבות אלו המליץ שירות המבחן להקל בעונש המאסר של קנטו, במידה שתאפשר לה לרצות את המשך מאסרה בעבודת שירות. כן הומלץ לפנינו כי נורה על העמדתה במבחן.

5. המלצה זו, כמות שהיא, אין בידי לקבל. בעברה הנקי של המערערת, בדחף שהניעה לקבל על עצמה את השליחות העבריינית, ואף במצוקת ילדותה ונערותה ובקשייה האישיים, אין כדי להצדיק חריגה כה מרחיקת לכת ממדיניות הענישה המקובלת עלינו בסוג זה של עבירות. כבר היו דברים מעולם שנשים צעירות שפותו או התפתו לבצע עבירות של יבוא סמים מסוכנים, על רקע מצוקה קשה או קיום קשרים אישיים עם עבריינים, נתנו את הדין על מעשיהן בחומרה רבה (ראה: ע"פ 46/85 לא פורסם; ע"פ 228/87, 287 כרמי ואח' נ' מדינת ישראל
, פ"ד מב (1) 332; ע"פ 26/88 לא פורסם; ע"פ 117/95 דלל נ' מדינת ישראל
, תקדין 95 (2) 988). לא פעם הטעמנו, כי בענישת עבירות חמורות הקשורות בהפצת סמים מסוכנים, יש ליתן משקל בכורה לשיקולים הציבוריים ומשקל יחסית קטן לנסיבותיו האישיות של העבריין (ראה לדוגמא ע"פ 10/86, ב"ש 352/86 זגל נ' מדינת ישראל
, פ"ד מ (2) 769), וכי בסוג זה של עבירות יש להעניש בחומרה ראויה גם שליחים ובלדרים, שכן מערכת הפצת הסמים נסמכת ונשענת, במידה רבה, על שירותיהם של בעלי תפקידים (כביכול "משניים") כאלה (השווה: ע"פ 5735/92 לא פורסם). גם המקרה של המערערת קנטו, חרף נסיבותיו המיוחדות, אינו מצדיק חריגה מן הכלל הזה; ואף עליה, עם כל הצער הכרוך בכך, ליתן את הדין על מעשיה בריצוי מאסר ממשי. עם זאת, לנוכח ההסבר שנכלל בחלקו החסוי של התסקיר שנמסר לעיוננו וכדי להקל על המערערת להמשיך ולהיעזר בטיפול השיקומי הניתן לה כיום, הייתי תומך בהקלה מסוימת בתקופת מאסרה הממשי.

6. אשר-על-כן יש לדחות את הערעור בע"פ 2541/96 ולקבל את הערעור בע"פ 1674/96. עונש המאסר הממשי שנגזר על המערערת עדנה קנטו
בבית המשפט המחוזי יועמד על שמונה-עשר חודשים, בהפחתת תקופת מעצרה ותקופת המאסר שהספיקה לרצות עד למועד שחרורה לפי ההחלטה לעיכוב ביצוע גזר הדין. ניתן להניח, ועל כך הננו ממליצים, שבהתחשב בתקופת המאסר שהמערערת כבר ריצתה, יאפשר לה שירות בתי הסוהר לרצות את יתרת מאסרה בתנאים שיקלו עליה להתמיד בקבלת הטיפול השיקומי בעודנה אסירה. להעמדת המסגרת הראויה הננו נותנים צו מבחן לתקופה של שנתיים. בהסכמת המערערת ושירות המבחן נהיה נכונים להורות, באורח חריג לכלל הרגיל, שתקופת המבחן תימנה מיום מתן פסק-דיננו.

השופט מ' חשין
:
אני מסכים.

השופט י' זמיר

: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מצא.

ניתנה היום, כ"ה באלול תשנ"ו (9.9.96).






עפ בית המשפט העליון 1674/96 עדנה קנטו, עופר בן שימול נ' מדינת ישראל, [ פ"ד: נ 3 722 ] (פורסם ב-ֽ 09/09/1996)