פסקי דין על יוסף דוד | פסקי דין על סיגלית נוגה דוד | פסקי דין על אליצור אהרון | פסקי דין על טובה אהרון |

5797/14 רעא     14/05/2015




רעא 5797/14 יוסף דוד, סיגלית נוגה דוד נ' אליצור אהרון, טובה אהרון




פסק-דין בתיק רע"א 5797/14
בבית המשפט העליון


רע"א 5797/14



לפני:

כבוד הנשיאה מ' נאור


כבוד השופט ס' ג'ובראן


כבוד השופט צ' זילברטל


המבקשים:

1. יוסף דוד



2. סיגלית נוגה דוד



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אליצור אהרון



2. טובה אהרון


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בתיק רע"א 51766-11-13 שניתן ביום 3.7.2014 על ידי כב' השופטת ורדה פלאוט


בשם המבקשים:
עו"ד אליהו בר-עוז


בשם המשיבים:

עו"ד איתן בן דוד


פסק-דין

השופט צ' זילברטל
:

1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ברע"א 51766-11-13, שניתן ביום 3.7.2014 על-ידי כב' השופטת
ו' פלאוט
.


פסק דין
זה יתמקד בטענה אחת מבין הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור, טענה שעניינה ההרכב שאמור לדון בבית המשפט המחוזי בערעור על

פסק דין
שניתן בבית משפט השלום בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (לאחר שבבית המשפט המחוזי ניתנה רשות ערעור) – האם דן יחיד או מותב תלתא.

רקע והליכים קודמים

2.
בשנת 2009 נחתם בין הצדדים חוזה מכר בגדרו מכרו המשיבים למבקשים בית תמורת סכום של 800,000 ש"ח. המבקשים שילמו למשיבים מחציתו של הסכום (סך של 400,000 ש"ח), וסמוך לאחר חתימת חוזה המכר נמסרה להם החזקה בנכס. הוסכם כי את יתרת התשלום ישלמו המבקשים במועד מאוחר יותר. משחלף המועד, והמבקשים לא השלימו את תשלום התמורה החוזית, הגישו המשיבים תובענה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו חוזה המכר הופר. ביני לביני הגיעו הצדדים בחודש מרץ 2011 להסכם פשרה לפיו המבקשים יעבירו למשיבים את יתרת התשלום והחוזה יעמוד בתוקפו. בתמצית ייאמר, כי לאחר שהמבקשים לא עמדו גם במועד שנקבע לתשלום יתרת התמורה בהסכם הפשרה, הודיעו המשיבים למבקשים כי חוזה המכר והסכם הפשרה בטלים. עקב כך, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי תובענה בבקשה למתן סעד הצהרתי לפיו הסכם הפשרה תקף. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה, נתן צו פינוי נגד המבקשים וקבע כי הצו ייכנס לתוקף עם השבת הסכום של 400,000 ש"ח על-ידי המשיבים למבקשים (ה"מ 45121-06-11, מיום 9.10.2011 כב' הנשיאה
ה' גרסטל
) (להלן:
פסק דין
הפינוי
). ערעור שהוגש לבית משפט זה נדחה (ע"א 8315/11
דוד נ' אהרון
(27.1.2013)).

3.
המשיבים פתחו תיק הוצאה לפועל לביצוע

פסק דין
הפינוי, ובו ביקשו לממש את חלק פסק הדין המחייב את המבקשים בפינוי. לצד זאת, טענו המשיבים כי המבקשים מסרבים לקבל מהם את הסכום בסך 400,000 ש"ח. לפיכך ניתנה ביום 11.4.2013 החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל
מ' שכנר
לפיה:

"לאחר שקראתי את בקשת החייבים תגובת הזוכה ופסה"ד מכוחו נפתח תיק זה, אני סבורה כי הדין עם הזוכה. פסה"ד מכוחו נפתח תיק זה קבע כי צו הפינוי יכנס לתוקפו לאחר שיושב לחייבים הסכום אותו שילמו בגין תמורת המכר [ ... ] אין חולק כי בגין המכר שולמו 400,000 ש"ח בלבד. סירוב החייבים לקבל הסך של 400,000 ש"ח אינו יכול להוות עילה למניעת ביצוע צו הפינוי. משכך ב"כ הזוכים יפקיד לתיק ההוצאה לפועל הסך של 400,000 ש"ח
בתוספת ריבית והצמדה כדין
. לאחר הפקדת התשלום יכול ב"כ הזוכה לעתור להוצאות צו הפינוי" [ההדגשה הוספה – צ.ז].


4.
כלפי החלטת רשמת ההוצאה לפועל הגישו המשיבים ערעור לבית משפט השלום, ובו טענו כי לא היה מקום לחייבם
בתוספת של ריבית והצמדה
, שכן חיוב זה לא נזכר ב

פסק דין
הפינוי או בערעור שהוגש עליו, ולכן לרשמת ההוצאה לפועל לא הייתה סמכות להורות על תוספת זו. כן נטען, כי משהעברת הכספים נמנעה בשל סירוב המבקשים, ממילא אין לחייב את המשיבים בריבית והצמדה. בית משפט השלום דחה את הערעור, תוך שקבע כי קיים מקור סמכות לחיוב המשיבים בתוספת ריבית והצמדה
גם כאשר פסק הדין אינו מורה כך במפורש, וזאת לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (עש"א 40967-04-13, מיום 12.11.13 כב' השופט
נ' שטרנליכט
).

5.
המשיבים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור (להלן:
פסק הדין המחוזי
). לגופו של עניין נקבע, כי יש לקבל את הערעור מאחר שלא היה מקום לפסוק לחובת המשיבים תוספת בגין הפרשי ריבית והצמדה, מקום שתוספת זו לא צוינה ב

פסק דין
הפינוי. עוד נקבע, כי אף אם המבקשים סברו אחרת, היה עליהם לפנות לבית המשפט שנתן את

פסק דין
הפינוי, ולא להידרש לנושא במסגרת תיק ההוצאה לפועל עצמו. על כן הוחלט כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל, וכי המשיבים יעבירו למבקשים סכום של 400,000 ש"ח
ללא
תוספת ריבית והצמדה.

טענות הצדדים

6.
כלפי פסק הדין המחוזי הוגשה הבקשה דנא. לטענת המבקשים יש לבטל את פסק הדין ממספר טעמים. בין היתר נטען, כי בית המשפט המחוזי פעל בניגוד לתקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כאשר לא הביע את עמדתו שבכוונתו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. לחלופין נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי להעביר את הדיון בערעור עצמו למותב של שלושה שופטים. לצד זאת נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה גם לגוף העניין, ובהקשר זה סומכים המבקשים את ידיהם על נימוקי בית משפט השלום, וגורסים כי יש לדחות את פרשנות בית משפט קמא.

7.
בתשובת המשיבים לבקשה נטען, כי בניגוד לנאמר בבקשה, הביע בית משפט קמא בצורה מפורשת את עמדתו כי בכוונתו לדון בבקשת הערעור כבערעור. לעניין המותב המוסמך לדון בערעור (משנתנה רשות ערעור) נטען,
כי מאחר וערעור על

פסק דין
של בית משפט שלום הפועל
כערכאת ערעור על החלטות רשם הוצאה לפועל
לא מנוי בסעיפים 37(א) או 37(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן:
חוק בתי המשפט
), ידון בו בית המשפט המחוזי בדן יחיד, מכוח ההוראה השיורית שבסעיף 37(ג) לחוק בתי המשפט. לחלופין טוענים המשיבים,
כי
כיוון שסכום הריבית וההצמדה שהוסף לחיוב על-ידי רשמת ההוצאה לפועל אינו עולה על סך של 300,000 ש"ח, יש לדון בערעור בדן יחיד, וזאת בהתאם
לסעיף 37(א)(9) לחוק בתי המשפט.

לגופם של הדברים, סומכים המשיבים את ידיהם על נימוקי בית המשפט המחוזי.

8.
כאמור לעיל, מצאתי לנכון להתייחס לטענה הנוגעת להרכב שהיה אמור לדון בערעור בבית המשפט המחוזי, שכן לטעמי יש לקבל את עמדת המבקשים בסוגיה זו, וכתוצאה מכך דין פסק דינו של בית משפט קמא להתבטל. יוטעם, כי לא היתה לצדדים הזדמנות לטעון בעניין זה בבית משפט קמא, שפסק דינו ניתן לאחר הגשת התשובה לבקשת רשות הערעור וללא שהתקיים בערעור דיון בעל-פה.

דיון והכרעה

9.
לאחר העיון בנימוקי הבקשה, ובתשובת המשיבים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור. אין חולק, כי כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי" - "צריכות לשרור נסיבות נדירות שבנדירות, קיצוניות ממש, כדי שערכאה שיפוטית
רביעית
תידרש לאותה מחלוקת" (רע"א 9885/06

שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ
,

פס' ד(3) (
18.3.2007
); רע"א 8084/13
בי. אן. איי ישראל בע"מ נ' א.ש. מועדון הזהב בע"מ
, פס' 6 (21.1.2014)). ואולם, מעיון בבקשה עולה כי במקרה דנא מתקיימת עילה למתן רשות ערעור. בעיקרו של דבר הטעם לכך הוא שיש צדק בטענת המבקשים כי היה על בית משפט קמא לקיים את הדיון בערעור (לאחר שניתנה רשות ערעור)
במותב תלתא
, ולא בדן יחיד. מדובר, אפוא, בשאלה של סמכות, סוגיה שבית משפט מעלה אף מיוזמתו, ופשיטא שכאשר המסקנה היא שבית משפט קמא פעל ללא סמכות, אין מנוס מביטול החלטתו והשבת העניין לדיון מחודש בפני
הרכב מוסמך. זאת ועוד, נראה כי המצב המשפטי בנוגע לסוגיה קונקרטית זו אינו בהיר דיו, כאשר מתקבל הרושם שאין מדובר אך בטעות שנפלה במסגרת ההליך דנן בלבד, ועל כן נדרשת הבהרת מצדו של בית משפט זה.

10.
תחילה יוצג הרקע הנורמטיבי הנדרש לעניין.


אין חולק שבענייננו, הואיל והחלטת רשמת הוצאה לפועל ניתנה בגדר דיון בטענת "פרעתי", הערעור שהוגש עליה לבית משפט השלום הוא "ערעור בזכות" (סעיף 80(ב) בצירוף סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967 (להלן:
חוק ההוצאה לפועל
); חמי בן-נון וטל חבקין
הערעור

האזרחי
531 (מהדורה ג, 2012) (להלן:
הערעור האזרחי
)). אין חולק גם, כי בנסיבות אלה בדין פסק בית משפט השלום בערעור
בדן יחיד
, זאת לפי הוראת סעיף 47 לחוק בתי המשפט.


כידוע,
על פסק דינו של בית משפט השלום בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, לפי סעיף 80(ב2) לחוק ההוצאה לפועל:


"

פסק דין
של בית משפט שלום או של בית המשפט לענייני משפחה בערעור שהוגש לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1), לפי העניין, ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי".



ברי, מלשון הסעיף, כי בבקשת רשות הערעור מוסמך לדון שופט אחד. השאלה היא, האם, ככל שניתנה הרשות, ידון
הערעור עצמו
בפני

דן יחיד
או בפני

מותב תלתא
. שאלה זו חורגת מגדר הוראותיו של חוק ההוצאה לפועל ועליה להתברר על יסוד כללי ההרכב המצויים בחוק בתי המשפט.

11.
העקרון הבסיסי הוא, שערעורים על "פסקי דין" של
בית משפט השלום ידונו בבית המשפט המחוזי על-ידי מותב תלתא,
כאמור בסעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט:

"בעניינים אלה ידון בית משפט מחוזי בשלושה:
(1)
[ ... ]
(2)
ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום;

(3)
[ ... ]".


נוכח הוראה זו, הנכון הוא שבית המשפט המחוזי יידון בערעור על

פסק דין
של בית המשפט השלום במותב תלתא, גם כאשר עניינו של פסק הדין שניתן בבית משפט השלום הוא ערעור על החלטת רשם. הדברים אמורים לגבי דיון בערעור על

פסק דין
שעניינו ערעור על החלטת
רשם ההוצאה לפועל
(ראו: דוד בר-אופיר
הוצאה לפועל – הליכים והלכות
118 (מהדורה שביעית, 2014): "אם תינתן רשות ערעור על ידי שופט בית המשפט המחוזי, הערעור יידון בפני
הרכב של שלושה כאמור בסעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט"), כמו גם לגבי דיון בערעור על

פסק דין
שניתן בבית משפט שלום בערעור על החלטת
רשם בית המשפט השלום
לפי סעיף 96(ג) לחוק בתי המשפט, וזאת כפי שנקבע בעבר בבית משפט זה (ה"מ 797/71
קלעי נ' סורוג'ון
, כו (1) 570 (1972)). על פני הדברים, אין כל סיבה שלא להתייחס לפסק דינו של בית משפט השלום בענייננו כאל "

פסק דין
של בית משפט שלום" לצורך הוראת סעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט. ניתן אף לומר, כי, אם בערעור על

פסק דין
של בית משפט השלום שניתן בתובענה שהוגשה אליו דן בית המשפט המחוזי בשלושה, ראוי שכך יהיה,
אף מקל וחומר
, כשמדובר ב

פסק דין
שניתן על-ידי בית משפט השלום בשבתו כערכאת ערעור. זאת, כיוון שככל שמדובר בערכאת ערעור גבוהה יותר, נכון כעקרון שהרכב רחב יותר יבחן את הסוגיה (בהעדר הוראת חוק הקובעת במפורש אחרת). משבית המשפט המחוזי לא נקט בדרך זו אלא פסק בערעור לגופו בדן יחיד, החלטתו ניתנה
בחוסר סמכות
, ואין היא יכולה לעמוד על כנה.

12.
בתגובתם טוענים המשיבים, כי

פסק דין
של בית משפט שלום בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל למעשה אינו "

פסק דין
של בית משפט שלום" כמשמעות ביטוי זה בסעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט, אלא עניין אחר שאינו מוזכר בסעיפים 37(א) או 37(ב) לחוק בתי המשפט. על כן, ככל שתתקבל על-ידי בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור בנסיבות הדומות למקרה דנא, ניתן יהיה לדון בערעור בדן יחיד מכוח ההוראה השיורית שבסעיף 37(ג) לחוק בתי המשפט. דעה דומה לזו הובעה גם בספרות המקצועית (ראו:
הערעור האזרחי
535). בתמצית נאמר, כי הסדר זה יהיה דומה בעיקרו להסדר הקבוע בסעיף 26(4) לחוק בתי המשפט, לפיו בערעור לבית המשפט
העליון
על

פסק דין
שניתן על-ידי דן יחיד בבית משפט מחוזי, שדן בערעור על

פסק דין
או על החלטה של בית משפט שלום, מוסמך לדון שופט יחיד (בסייגים מסוימים המנויים בסעיף). זאת ועוד, אכן ניתן לאתר מקרים דומים לענייננו אשר גם בהם נקטו בתי המשפט המחוזיים דרך פעולה דומה, של דיון בערעור בדן יחיד (ראו, למשל, רע"א 930-01-10
משה נ' עיריית ירושלים
(24.7.2014)). יחד עם זאת, סבורני כי קיים פער שקשה ליישבו בין פרשנות "יצירתית" זו לבין הוראות חוק בתי המשפט. בניגוד לסעיף 26(4) לחוק בתי המשפט, המהווה הסדר חריג וקונקרטי, הרי שבמצב הדברים בענייננו המחוקק לא הביע רצון מפורש להחרגה דומה. בנסיבות אלה, נראה כי יש לקרוא את הדברים במשמעותם הרגילה, דהיינו – לראות בפסקי דין של בית משפט השלום בערעורים על החלטת רשם ההוצאה לפועל כ"פסקי דין" כמשמעותם בסעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט. על כן, בעוד שבקשת רשות הערעור יכול שתדון בפני
י דן יחיד, המותב המוסמך לדון בערעור לגופו - לאחר שתינתן רשות ערעור - הוא הרכב שלושה, כפי שמורה אותנו סעיף 37(א)(2) לחוק בתי המשפט.


לא למותר להוסיף, כפי שגם הוזכר לעיל בהקשר קרוב, כי תוצאה זו אינה רק מתחייבת מלשון החוק, היא גם עולה בקנה אחד עם ההיגיון והתכלית שביסוד הדברים. ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום שניתן, מצדו, על החלטת רשם ההוצאה לפועל, הוא בגדר "גלגול שלישי" של ההליך. כידוע, על פי הלכת בית משפט זה בר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו(3) 123 (1982), רשות ערעור כשמדובר ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שמדובר בסוגיה שיש לה היבטים כלליים מעבר לעניינם של בעלי הדין עצמם. אם כך הוא, קיים היגיון רב שעניין שיש לו היבטים עקרוניים או כלליים יתברר בפני
הרכב שלושה ולא בפני
דן יחיד, על מנת שהרכב רחב יותר ייתן עליו את דעתו (הכל בהעדר הוראה מפורשת אחרת בחוק עצמו).

13.
לחלופין טוענים המשיבים בתגובתם, כי מתקיים בענייננו החריג המצוי בסעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט, אותו אביא כלשונו:

"(ב)
על אף האמור בסעיף קטן (א), בענינים הבאים ידון בית משפט מחוזי בשופט אחד...:
(1) [...]
(9) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום בדן יחיד בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים".



על-פי המשיבים,
כיוון
שסכום הריבית וההצמדה
שהוסף לחיוב על-ידי רשמת ההוצאה לפועל אינו עולה על סך של 300,000 ש"ח, מוסמך בית המשפט המחוזי לדון בערעור לגופו בדן יחיד בהתאם לאמור בסעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט. אין בידי לקבל גם טענה זו של המשיבים. על פי הסעיף, בית משפט מחוזי ידון בדן יחיד ב-"
תביעות
שסכומן או שווי נושאן ... אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים". מהשימוש במונח
תביעות
יש להסיק, כי הסמכות לדון בערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בדן יחיד לפי סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט נתונה רק לגבי ערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום ביושבו לדין
כערכאה דיונית
, ולא לגבי ערעורים על פסקי דין של בית משפט השלום
כערכאת ערעור
. מנוסחו של הסעיף עולה, כי כוונת המחוקק הייתה להעניק לבית המשפט המחוזי סמכות לדון בדן יחיד בערעור על

פסק דין
של בית משפט שלום כאשר ההליך בין הצדדים החל
בתביעה
שהוגשה לבית המשפט שלום. החלת סעיף 37(ב)(9) לחוק בתי המשפט גם על

פסק דין
של בית משפט השלום בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף. מסקנה זו מתחזקת נוכח נוסחו של סעיף 26(4) לחוק בתי המשפט, שהוזכר לעיל:

"בית המשפט העליון ידון בשלושה, אולם –
(1) [...]
(4)
בערעור על החלטת ביניים של בית משפט מחוזי, או על

פסק דין
של דן יחיד בבית משפט מחוזי שדן בערעור, על

פסק דין
או על החלטה של בית משפט שלום,
למעט בערעור כאמור בסעיף 37(ב)(9) ו-(10),
מוסמך לדון שופט אחד" [ההדגשה הוספה – צ.ז].


עינינו הרואות, כי בערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי,
ביושבו כערכאת ערעור בדן יחיד בתביעה שסכומה אינו עולה על 300,000 ש"ח, יידון בית המשפט
העליון
במותב תלתא. באופן דומה יש לפרש את סעיף 37(ב)(9) כך שגם בערעור ב"גלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט
השלום,
ביושבו כערכאת ערעור בדן יחיד בהליך ששוויו אינו עולה על 300,000 ש"ח, יידון בית המשפט
המחוזי
במותב תלתא.

14.
העולה מכל האמור לעיל הוא, שכשניתנת על-ידי בית המשפט המחוזי רשות ערעור על

פסק דין
שניתן בבית משפט השלום בערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל, הסמכות לדון בערעור נתונה למותב תלתא ולא לדן יחיד. על-כן דין פסק דינו של בית משפט קמא להתבטל.

15.
אם תשמע דעתי, יתקבל הערעור, במובן זה שיבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי
ובקשת רשות הערעור
שהגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי תקבע לדיון בבית משפט קמא בפני
מותב תלתא.


אכן, לכאורה ניתן היה להותיר בעינה את ההחלטה ליתן למשיבים רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, החלטה שמוסמך לקבל דן יחיד, ולהורות על קיום הדיון בערעור עצמו בפני
הרכב שלושה. ואולם, מקובל במצבים אלה, כאשר דן יחיד סבור שיש לשקול מתן רשות ערעור, להותיר גם את ההחלטה בבקשת רשות הערעור לכלל חברי ההרכב. בענייננו ניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי רשות ערעור כאשר הוא הניח שדן יחיד מוסמך לדון גם בערעור עצמו. משיקבע על ידינו, כמוצע על-ידי, שאין אלה פני הדברים, ראוי שהדיון בבקשת רשות הערעור יתקיים מחדש מתחילתו.


עוד אציע שלא נעשה צו להוצאות, בהתחשב, בין היתר, בכך שאין ב

פסק דין
זה התייחסות לגופה של המחלוקת ובהיות הסוגיה הנדונה בעלת היבטים מערכתיים שבכל מקרה הצריכו הבהרה.




ש ו פ ט


הנשיאה מ' נאור

:


אני מסכימה.




ה נ ש י א ה



השופט ס' ג'ובראן

:


אני מסכים.






ש ו פ ט




לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט
צ' זילברטל

.


ניתן היום, כ"ה באייר התשע"ה (14.5.2015).




ה נ ש י א ה
ש ו פ ט
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.


14057970_l06.doc

סח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il






רעא בית המשפט העליון 5797/14 יוסף דוד, סיגלית נוגה דוד נ' אליצור אהרון, טובה אהרון (פורסם ב-ֽ 14/05/2015)