פסקי דין על סמדר ברוקמן | פסקי דין על ליאת עמר | פסקי דין על הפניקס חברה לביטוח |

18913-07/14 תק     10/05/2015




תק 18913-07/14 סמדר ברוקמן נ' ליאת עמר, הפניקס חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחדרה



ת"ק 18913-07-14 ברוקמן נ' עמר


בפני

כב' הרשמת הבכירה קרן מרגולין - פלדמן


התובעת
סמדר ברוקמן
ת.ז.051122596


נגד

הנתבעות
1.
ליאת עמר
ת.ז.038241659
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

ח.פ.
520023185



פסק דין


1.
בתאונה שארעה ביום 21/11/14 התנגשו רכבי התובעת והנתבעת 1 (המבוטח אצל הנתבעת 2) בעיצומה של צומת מסוג
t
.

2.
לשיטת התובעת ארעה התאונה לאחר שהחלה בנסיעה עם הופעת מופע ירוק ברמזור המכווין את התנועה בכיוון נסיעתה. לדבריה ביקשה לפנות שמאלה בצומת ולפניה נסע רכב אחר, אלא שבסמוך לאחר כניסתה אל תוך הצומת ושעה שרכבה מצוי היה בין שני הנתיבים הנוסעים מכיוון דרום לכיוון צפון הגיח לפתע במהירות רכבה של הנתבעת מדרום ופגע ברכבה באזור הדלת השמאלית אחורית. לשיטתה, כתוצאה מהתאונה סב רכבה על צירו ובנוסף הועף למרחק כך שלבסוף נעצר כשפניו לכיוון מזרח (בניגוד לכיוון נסיעתה המקורי) והוא צמוד לקצה הצומת בחלקה המערבי של הצומת.

התובעת הבהירה כי לו אמנם היה המופע ברמזור של הנתבעת ירוק, הרי היה המופע ברמזור המיועד להסדרת התנועה מצפון, הפועל במקביל ובו זמנית עם מופע הרמזור לתנועה מדרום (ממנה באה הנתבעת) ירוק אף הוא, והיא היתה נחבלת אף מרכבים הנוסעים מכיוון צפון לדרום. משדבר זה לא קרה מבקשת התובעת להסיק כי ממילא לא היה המופע ברמזור הנתבעת ירוק, אלא - כפי שטענה היא עצמה – אדום.

3.
הנתבעת לעומתה טענה כי התקרבה אל הצומת שעה שהמופע ברמזור שמולה, המיועד לכוון את תנועת הרכבים בכיוון נסיעתה, קרי מדרום לצפון, אדום. במהלך נסיעתה ותוך שהיא מאטה את מהירות הנסיעה עד ל- 50 קמ"ש החל המופע ברמזור להתחלף עד אשר הגיע אל מופע ירוק סמוך לפני הגיעה אל הצומת. לטענת הנתבעת בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שבכיוון נסיעתה עמדה משאית שאך החלה בנסיעתה, לאחר שהמתינה לשינוי במופע הרמזור, והיא עצמה נסעה בנתיב השמאלי והתכוונה להיכנס אל הצומת בנסיעה רצופה, כאשר לפתע הבחינה ברכב התובעת הנכנס אל הצומת על אף השינוי במופעי הרמזור. לטענתה, במצב זה בלמה עוד והפנתה את רכבה לכיוון האמצע שבין שני הנתיבים. לדבריה, בעקבות הארוע סב אף רכבה על צירו ואף הוזז שמאלה, כך שלבסוף מצאה עצמה כשרכבה פונה לכיוון דרום (בניגוד לכיוון נסיעתה המקורי) וזה מצוי על גבי הנתיב המיועד לפניה שמאלה בצומת, לבאים מצפון.
הנתבעת ביקשה להבהיר כי רכב התובעת לא נפגע מרכבים הנוסעים מצפון לדרום משום שרכבה של התובעת לא נצמד לחלקו המערבי של הכביש אלא נותר במרכזו, ועל כן רכבים שהחלו בנסיעתם במקביל לנתבעת עברו מאחורי רכב התובעת מבלי לפגוע ברכבה, ומשהמופע הירוק רק החל, היו אלו בנסיעה איטית ולכן לא התקשו לעבור מאחורי רכב התובעת מבלי לפגוע בו.
אשר לטענתה כי רכבה נעמד על גבי המסלול המיועד לפניה שמאלה – לכיוון מזרח, בשעה שלכאורה היו רכבים בנתיבים המיועדים לבאים מצפון השיבה כי אלו כבר נסעו מהמקום בשעה שרכבה נעמד שם לאחר סחרורו, כיוון שהמופע ברמזור שלפניהם היה ירוק.
4.
יצויין כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שבמקום עמד שוטר, שנערכה חקירה על ידי משטרת ישראל שהביאה לסגירת התיק ללא העמדה לדין ושלמקום הגיע אמבולנס ופינה את הנהגות.

5.
שתי בעלות הדין הבהירו כי לא צילמו בעצמן בזמן אמת את הרכבים, ואולם במהלך הדיון התברר כי בעלה של הנתבעת דווקא צילם את הרכבים כאשר הגיע אל המקום לפנות את רכבה של הנתבעת. עיון בתמונות שצילם זה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד מלמד כי רכב התובעת אמנם פונה מזרחה לאחר התאונה ומיקומו מקביל פחות או יותר לאמצע שבין שני הנתיבים הנוסעים צפונה, ואילו רכב הנתבעת פונה דווקא צפונה, וממוקם בתוך הנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים הנוסעים דרומה.

6.
ראוי לציין כי שרטוט שערך בוחן התנועה מטעם משטרת ישראל, אשר בחן את מיקום הרכבים לאחר התאונה וטרם הזזתם תומך בממצאי תמונות אלו, כפי המתואר כאן, ומבהיר ביתר שאת כי רכב התובעת מצוי במיקום המרוחק כ- 1.6 מ' בלבד מהקצה המערבי של הצומת (עם חלקו השמאלי-אחורי) ופניו נוטות מעט צפונה, כך שחלקו הימני אחורי מצוי במרחק של כ- 2.2 מ' מן הקצה, ואילו רכב הנתבעת מצוי הרחק בתוך הנתיב הנוסע דרומה ומיועד לפונים שמאלה - מזרחה, כשפניו צפונה (כמעט מקביל לרכב התובעת מבחינת כיוון עצירתו), במרחק של למעלה מ- 10 מ', כך ניכר מהשרטוט (כתב היד אינו קריא בנקודה זו), צפונה ממרכז הצומת.
7.
לאחר שעיינתי בתמונות אלו, בתמונות הרכבים הניזוקים, בדו"ח השמאי מטעם התובעת (דו"ח שמאי של הנתבעת לא הוצג), בדו"ח חוקר התנועה מטעם הנתבעות ובתיק המשטרה שהעתקו הונח לפניי על ידי הנתבעת, נחה דעתי כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת ואבהיר –
א.
ראשית, אבהיר כי הסבריה של הנתבעת בנוגע לכך שרכבה לא פגע ברכב המצוי על גבי נתיב הנסיעה מצפון לדרום, על אף שהיו רכבים שנסעו לשיטתה מכיוון זה, בשל העובדה שאלו עברו זה מכבר את הצומת עומדת בסתירה לטענתה כי רכבים שנסעו בכיוון זה נסעו לאיטם וכך מנעו את הפגיעה ברכב התובעת, ועם העובדה שאף לשיטתה המופע ברמזור שלפני אלו רק סיים אז להחליף צבעו לירוק.
למעשה, גם גרסתה שלפיה נסעה באיטיות, לאחר שהאטה מהירות נסיעתה לקראת הצומת ועוד יותר לקראת המפגש, אינה מתיישבת עם מיקומי הרכבים לאחר הפגיעה ועם השכל הישר, שהרי רכבה המשיך למרחק רב לכיוון צפון (בנתיב הנגדי לאור הטיית הרכב לשמאל קודם לפגיעה) וסיבוב רכב התובעת מלמד גם הוא על מהירות נסיעת הנתבעת. לא למותר לציין כי מתיק המשטרה עולה כי לא נמצאו סימני בלימה בכביש, עובדה המעוררת סימני שאלה בנוגע לגרסת הנתבעת לפיה האטה עוד את נסיעתה כדי להמנע מן המפגש הצפוי בין הרכבים.
ב.
זאת ועוד – מיקום רכב התובעת לאחר הפגיעה מלמד בעיניי על חסימת המסלולים הנוסעים דרומה על ידי רכבה, והטענה כי רכבים עברו מאחורי רכבה (הממוקם כאמור כ- 1.6 מ' בלבד מקצה הצומת), כפי שביקשה הנתבעת לטעון – אינה סבירה ואינה אפשרית.
ג.
למעשה, התמונות, תיק המשטרה ודו"ח בוחן התנועה המכיל אף את תכנית הרמזורים מלמדים כי יש ממש בטענת התובעת לפיה לו אמנם היה המופע ירוק בכיוון נסיעת הנתבעת היו הרכבים הנוסעים דרומה פוגעים אף הם ברכב התובעת שהועף לתוך נתיביהם, המצויים בצומת, ולא היא.
ד.
זאת ועוד, מיקום שברי הרכבים אינו מעיד, לטעמי, על סתירה בגרסת התובעת, כפי שביקש בוחן התנועה מטעם הנתבעות לטעון בדו"ח שהוגש לעיוני, כי אם דווקא על מהירות נסיעתה של הנתבעת ועל כיוון נסיעתה של זו, אשר סטתה לשמאל (ר' סעיף ב' לפרק המסקנות בדו"ח הבוחן) במהירות גבוהה כדי לנסות ולהימנע מפגיעה ברכב הנוסע בתוך הצומת.
ה.
אוסיף כי לטעמי, לו היה ממש בטענת בוחן התנועה מטעם הנתבעות בנוגע לנסיעת התובעת בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שבכיוון הנסיעה ממזרח הרי שהיתה עומדת לפני הנתבעת הזדמנות טובה יותר לבלום טרם הפגיעה, לו אמנם ביקשה לעשות כן, שהרי אז היה עליה לעבור את הנתיבים הנוסעים לכיוון מזרח מן הצומת, ואת הנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים הנוסעים מערבה – עד לפגיעה ברכב התובעת, והיה הנזק נמנע או מצטמצם. העובדה שזו לא הצליחה לבלום תומכת לכאורה גרסת התובעת בנוגע למיקומה בכביש ברגע הפגיעה ובנוגע למסלול בו נסעה, ויש בה כדי לתמוך בגרסתה.
ו.
זאת ועוד, התובעת העידה כי לפניה עבר רכב נוסף את הצומת, הוא הרכב שמאחוריו המתינה מלכתחילה להופעת מופע ירוק ברמזור הנסיעה ממזרח למערב (ולדרום). הנתבעת העידה כי ראתה רכב חולף לפני רכב התובעת באותו כיוון, ולשיטתה היה רכב התובעת "אחרון" בכיוון נסיעתה. דברים אלו מחזקים לטעמי את גירסת התובעת.

למעלה מן הצורך אציין כי היה בדברים אלו לכל הפחות כדי ללמד על חוסר הזהירות בנהיגת הנתבעת המצדיק הטלת עיקר האחריות על כתפיה, וזאת לו התקבלה גרסתה בנוגע למופעי הרמזור, שכן אם אמנם עבר רכב נוסף לפני רכב התובעת, שומה היה על הנתבעת לכל הפחות לוודא כי אין רכבים נוספים החוצים את הצומת. בעיקר נכונים הדברים אם כטענתה עמדה משאית בנתיב הימני וחסמה חלק משדה הראיה שלה ביחס לרכבים הבאים מימין.
ז.
מכל האמור עד כה נחה דעתי כי יש להעדיף את גרסתה העובדתית של התובעת על פני גרסת הנתבעת, וכי הנתבעת בחרה להיכנס אל הצומת, בשעה שהמופע ברמזור שלפניה איננו ירוק, תוך שהיא מסכנת את העושים שימוש בצומת, ושעה שזה אינו פנוי.
ח.
מעבר לכל אלו אציין כי התובעת הותירה רושם מהימן על ביהמ"ש ועדותה נמצאה בעיניי סבירה והגיונית ואף מתיישבת עם הממצאים במקום. לא כך גרסת הנתבעת אשר בחרה למסור גרסה במשטרה מבלי לציין כי הסיטה את רכבה, למסור לפני גרסה מעורפלת משהו לפיה הסיטה רכבה לאמצע שבין הנתיבים, משל נעה לימין ועל כן פגעה רק בחלק האחורי של רכב התובעת, וכאשר למעשה ממצאי המקום כמפורט אף בדו"ח הבוחן מטעם הנתבעות מלמד כי למעשה סטתה לשמאל, ואולי, לולא סטתה כלל ובלמה כנדרש – היה המפגש בין הרכבים נמנע קליל. במצב דברים זה מצאתי כי אין להאמין לגרסת הנתבעת, ואני קובעת כי המופע הירוק הופיע בכיוון נסיעת התובעת ולא הנתבעת, אשר חצתה את הצומת במופע אדום.
ט.
נותרה לבחינה השאלה האם ראוי, בשים לב לכך שמצאתי להעדיף את גירסת התובעת, לקבוע כי לזו אשם תורם להתרחשות התאונה, ומצאתי כי אין לקבוע אשם תורם בנסיבות המיוחדות של המקרה, ואבהיר – משנכנסה התובעת אל הצומת לאחר שרכב נוסף עבר לפניה, ושעה שהמופע ברמזור שלפניה ירוק, הרי פעלה בהתאם לכללי התעבורה. מיקום הפגיעה ברכבה מלמד כי רכבה היה מצוי עמוק בתוך הצומת ברגע הפגיעה, וכי זה לא הגיח אל תוך הצומת ברגע הפגיעה, ובשעה שהצומת אינו פנוי. גם תוצאות התאונה מלמדות על כך שרכב הנתבעת נסע במהירות גבוהה ובסטייה לשמאל אל תוך הצומת באופן שממילא היה בו כדי לשלול כל יכולת של התובעת למנוע את המפגש או לשנות את תוצאותיו. בהתאמה, נדמה כי גם לו היתה התובעת מבחינה ברכב הנתבעת המתקרב אל הצומת לפני כניסתה אליו, ספק בעיניי האם צריכה היתה לצפות כי הנתבעת תנהג כפי שנהגה, תיכנס אל הצומת שאינו פנוי כפי שנכנסה ואף תסטה לשמאל.
שאלת האשם התורם נבחנת על פי אמות המוסר הנהוגות והרצויות, ומצאתי כי בנסיבות המקרה אין לקבוע כי לתובעת אחריות מוסרית להתרחשות התאונה דנן, הגם שככלל יש וראוי לקבוע חובת זהירות מוגברת בכניסה לצומת.

מכל האמור אני מקבלת את עיקרי התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין נזקיה בסך של 24,333 ₪ (המורכבים מעלות התיקון בפועל – 18,894 ₪ בתוספת שווי ירידת הערך, בשים לב לפרמטרים שנשמטו מדו"ח השמאי מטעם התובעת ואינם מוכחשים על ידה, בסך של 5,439 ש"ח). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 9/7/14, ועד יום התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בגין ההליכים כאן בסך כולל של 750 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.
לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום,
כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.








תק בית משפט לתביעות קטנות 18913-07/14 סמדר ברוקמן נ' ליאת עמר, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/05/2015)