פסקי דין על מוחמד עטאללה גדיר סמכה | פסקי דין על חסן סלימאן חילף |

45597-11/14 פ     13/05/2015




פ 45597-11/14 מדינת ישראל נ' מוחמד עטאללה גדיר סמכה, חסן סלימאן חילף








בית המשפט המחוזי בחיפה

ת"פ 45597-11-14 מדינת ישראל
נ' גדיר סמכה(עציר) ואח'




בפני
כב' השופטת תמר שרון נתנאל



המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד מפרקליטות מחוז חיפה (פלילי)


נגד

הנאשמים
1. מוחמד עטאללה גדיר סמכה
(עציר)
ע
"י ב"כ עו"ד ראניה סרוג'י

2. חסן סלימאן חילף
ע"י ב"כ עו"ד עיסאם טנוס


נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד אבי אור זך
ב"כ הנאשם 1: עו"ד ראניה סרוג'י

ב"כ הנאשם 2: עו"ד עיסאם טנוס

הנאשם 1 באמצעות הליווי
הנאשם 2 בעצמו

גזר דין



1.
שני הנאשמים, נגדם הוגש כתב באישום בתיק זה, כפרו תחילה במיוחס להם בכתב האישום. נקבעו ישיבות לשמיעת ראיות ובישיבה הראשונה, שהתקיימה ביום 5/3/15 נשמעו 2 עדי תביעה.

בהמשך, בישיבת יום ה- 20/4/14, הגיעו הצדדים להסדר טיעון, במסגרתו חזרו בהם הנאשמים מכפירתם והוגש כתב אישום מתוקן, בו הודו הנאשמים. ההסדר לא כלל הסכמה לעניין העונש.

כתב האישום המתוקן והסדר הטיעון עליו חתמו הנאשמים ובאי כוחם סומנו "א/1"
ו- "א/2", בהתאמה.

2.
כתב האישום המתוקן מתאר את העובדות ואת האירועים כדלקמן:

א.
הנאשמים הם חברים ומתגוררים בחילף בסמת טבעון. ראאד מטר ואסמעיל מוסטפא חברים אף הם ומתגוררים בנחף (להלן: "ראאד", "אסמעיל"). בין נאשם 1 לראאד קיימת היכרות מוקדמת.
ב.
בבעלותו של הנאשם 2 ובשימושו רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 4525864 (להלן: "הטויוטה"), הגם שמעולם לא הורשה לנהוג ברכב מנועי.
ג.
במועד שאינו ידוע למאשימה במדויק, אך סמוך ליום 3.11.14, קשר נאשם 1 קשר עם ראאד, לפיו נאשם 1 ימכור לראאד אקדח, תמורת תשלום של אלפי שקלים (להלן: "הקשר").
ד.
ביום 11.9.7 נגנב אקדח מסוג ברטה מס' סידורי

a48178u
, שהוא כלי שסוגל לירות כדור שבכוחו להמית אדם, מביתו של יוסף ינאי שביבנאל (להלן: "האקדח").
ה.
באופן שלא ידוע למאשימה ובמועד מדויק שאינו ידוע לה, אך עובר ליום 3.11.14, הגיע האקדח לרשות נאשם 1, שהחזיק בו בלא רשות על פי דין.
ו.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 3.11.14, סמוך לפני השעה 21:10, נסעו הנאשמים ברכב מסוג טויוטה, כשהנאשם 1 מחזיק את האקדח שלא כדין. מטרת נסיעתו של נאשם 1 הייתה להיפגש עם ראאד ולמכור לראאד את האקדח.
ז.
במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 3.11.14, סמוך לשעה 21:10, נפגשו הנאשמים עם ראאד ואסמעיל בתחנת הדלק "יהב" שבטמרה (להלן: "התחנה"). הנאשמים הגיעו לתחנה באמצעות הטויוטה, נהוגה על ידי נאשם 2, כאשר נאשם 1 יושב לצדו. ראאד ואסמעיל הגיעו לתחנה באמצעות רכב מסוג מזדה 3, נהוג על ידי ראאד, כשסמעיל יושב לצדו.
ח.
הנאשמים וראאד ואסמעיל יצאו מכלי הרכב ובשלב מסוים פנו נאשם 1 וראאד לפינה מרוחקת בתחנה, שם, בדק ראאד את האקדח והחליט כי אינו מעוניין לרכשו.
ט.
הנאשמים, ראאד ואסמעיל חזרו לכלי הרכב, באמצעותם הגיעו לתחנה, וזמן קצר לאחר מכן המשיכו בנסיעה.
י.
סמוך לשעה 21:41 נעצרו הנאשמים ובחיפוש שנערך בטויוטה נתפסו תחת המושב האחורי האקדח, ובו מחסנית ריקה, ותרמיל ריק בקליבר 9 מ"מ.
יא.
סמוך לשעה 21:37 נעצרו ראאד ואסמעיל ועל גופו של ראאד נתפסו 3,200 ₪ במזומן.
יב.
ביום 3.11.14 במהלך הנסיעה לתחנה וממנה, נהג הנאשם 2 את הטויוטה, לאחר ששתה משקאות אלכוהוליים וריכוז האלכוהול באוויר שנשף היה 320 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, כשהוא אינו מורשה לנהוג רכב כדין ובלי שהייתה לו או לאדם אחר פוליסת ביטוח בת תוקף על השימוש ברכב.


3.
על פי הודאתם, כאמור לעיל, הורשעו הנאשמים בעבירות כמפורט להלן:

נאשם 1:

א.
ניסיון לסחור בנשק בלא רשות על פי דין – עבירה לפי סעיף 144 (ב2) + סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ב.
עבירות בנשק – עבירות לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

נאשם 2:

א.
נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 בצירוף
תקנה 169 ב' לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

ב.
נהיגה ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-
1961.

ג.
נהיגה ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

בישיבת יום 30/4/15 נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

ראיות המאשימה לעונש

4.
הוגש גיליון רישום פלילי של נאשם 1 (סומן ע/1) ממנו עולה, כי לנאשם 1 הרשעה קודמת מיום 11.3.13 בגין עבירת תקיפה, הגורמת חבלה ממש, שביצע בחודש דצמבר 2008 וכן הרשעה מיום 11.9.13, בגין עבירה של החזקת אגרופן או סכין למטרה לא כשרה, שביצע בחודש ינואר 2011.

כמו כן, הוגש גיליון רישום פלילי של נאשם 2 (סומן ע/2) ממנו עולה, כי לנאשם 2 הרשעה (בית דין צבאי) מיום 9.11.11 בגין עבירות אלימות כלפי חייל ופציעה, אותן ביצע בחודש אפריל 2011.

מטעם נאשם 1 לא הובאו ראיות לעונש


ראיות נאשם 2 לעונש

5.
מטעם נאשם 2 הוגשה אסופת מסמכים
הכוללת: מסמך מאת הלשכה לשירותים חברתיים - מועצה מקומית בסמת טבעון, נושא תאריך 28.1.15 ובו פירוט מצבה הכלכלי והמשפחתי של משפחת הנאשם; מסמך מאת המוסד לביטוח לאומי, נושא תאריך 11.3.15, הנוגע לאמו של הנאשם, לה נקבעה דרגת אי כושר של 65% ונכות רפואית משוכללת של 40% לצמיתות; סיכום ביקור מאת בית החולים רמב"ם, נושא תאריך 24.7.14, המפרט את מצבה הרפואי של אם הנאשם 2.

טיעוני המאשימה לעונש

6.
המאשימה ציינה את הערכים החברתיים, הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירות בהן הורשעו הנאשמים ובכללם, ערכים הנוגעים לביטחון הציבור ולקדושת החיים.

נטען, כי ניסיונו של נאשם 1 לסחור בנשק ללא רשות וללא פיקוח, על המשמעות שיש בשימוש בנשק לא מורשה, מסכן את הציבור, סיכון ממשי.

המאשימה הדגישה את התכנון שקדם לביצוע העבירות, את קשירת הקשר למכירת הנשק תמורת תשלום כספי ואת העובדה שמדובר בנשק גנוב, אשר הוסלק ברכבו של נאשם 2, ואשר לא היה נמצא ללא פעולות גורמי האכיפה.

לגבי נאשם 2 נטען, כי נהיגתו בשכרות, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח, מהווה סכנה של ממש לחיי אדם, בפרט מאחר שהוא מעולם לא הורשה לנהוג ברכב מנועי, לא למד נהיגה ולא הוכשר לכך.

7.
המאשימה עמדה על עברם הפלילי של כל אחד מהנאשמים, כפי שפורט לעיל, והדגישה את הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות בהתייחס לשני הנאשמים, אשר היו מודעים למעשיהם ולהשלכותיהם והיו יכולים להימנע מביצוע המעשים בגינם הורשעו.

בהתייחס לעבירות שביצע נאשם 2, הפנתה המאשימה לעפ"ת 60151-01-12 עמיחי נ' מדינת ישראל
(מיום 29/3/2012), שם דובר בנאשם אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות מכוח סירוב להיבדק וכן בעבירות נוספות של נהיגה ללא רישיון ולא ביטוח
(וזוכה מעבירות של הכשלת שוטר ושבל"ר) והוטל עליו עונש
מאסר לתקופה של שנה וכן פסילה לתקופה של 3 שנים ומאסר על תנאי.

ערעורו נדחה, תוך שערכאת הערעור ציינה, כי נראה, לכאורה, שמדובר בעונש לא קל, הגם שאינו עונש חריג אשר מצדיק את התערבות ערכאת הערעור. כן צוין, שם, כי אין מחלוקת שברכב הנאשם נמצא בקבוק ויסקי פתוח, שנותרו בו טיפות אחרונות בלבד.

אמנם, גזר הדין ניתן טרם כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק, אולם, ברור, כי לנתון הנוגע למידת השכרות, יש נפקות גם כיום, לאחר התיקון, במסגרת קביעת מתחם הענישה.

8.
המאשימה עתרה לקביעת מתחמי ענישה כדלקמן:

באשר לנאשם 1
- מתחם הנע בין 2.5 ל- 5 שנים, בנוסף לעונש מותנה ולקנס.

באשר לנאשם 2
- מתחם הנע בין 4 ל- 12 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה בפועל לתקופה של 30 - 50 חודשים, עונש מותנה, פסילה על תנאי וקנס.

לטענת המאשימה, אין במקרה זה כל נסיבה אשר יש בה להעיד, שהעונש שיוטל על הנאשמים יפגע בהם ולכן אין להקל בעונשם ויש לגֹזרו
בתוך המתחמים הנ"ל.

טיעוני הנאשם 1 לעונש

9.
ב"כ הנאשם 1 עתרה לקביעת מתחם ענישה, הנע בין חצי שנת מאסר, שירוצה בעבודות שירות, ועד שנתיים מאסר, בהדגישה כי נסיבות ביצוע העבירה אינן חמורות, שכן נתפס אקדח אחד, ללא מחסנית ומחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט במסגרת תיק המוצגים מטעם המאשימה (סומנה ת/52)
עולה, כי על אף שניתן לבצע ירי באקדח, מנגנון הירי שלו תקול. בנוסף טענה, כי ברכב נתפס כדור אחד, כי אין אינדיקציה שהאקדח קשור לאירועים פליליים כלשהם וכי גם כשהאקדח היה בידיו של נאשם 1 לא נעשה בו שימוש כלשהו.

באת כוח נאשם 1 לא חלקה על הסיכון הרב, הגלום בעבירות המבוצעות בנשק, עם זאת ביקשה, שבית המשפט יביא בחשבון שיקולים נוספים לעניין גזירת הדין ובכלל זה העובדה, שבסופו של דבר העסקה לא יצאה לפועל. כן טענה, כי הדמות הדומיננטית באירוע הוא לא נאשם 1 אלא אותו ראאד מטר, הנזכר בכתב האישום וכי גם זאת יש להביא בחשבון, לקולה.

10.
כן ביקשה להביא בחשבון, לזכות הנאשם, את הודעתו בשלב מקדמי, לאחר שנשמעו שני עדי תביעה בלבד מתוך רשימה הכוללת 40 עדי תביעה, הודאה אשר חסכה מזמנו של בית המשפט וכן חסכה משאבים רבים הכרוכים בניהול התיק, כמו גם את העובדה שעברו הפלילי אינו מכביד.

ב"כ הנאשם 1 סיפרה, שנאשם 1 הוא בחור כבן 24, בדואי, המתגורר עם אמו ושתי אחיותיו. אביו של הנאשם נטש את המשפחה ומזה 17 שנים אין למשפחה קשר אתו. לאחר סיום לימודיו התגייס נאשם 1 לצבא, שימש כגשש, ובשל מצבה הרפואי של אמו, ועל מנת לעזור בפרנסת המשפחה, עבד מגיל צעיר ואף במהלך שירותו הצבאי.

נטען, כי ענישת נאשם בעונש של מאסר מאחורי סורג ובריח, תפגע בו ובמשפחתו באופן קשה.

לאור נסיבותיו האישיות של נאשם 1 ולאור הנתונים שיש להביא לקולה, בעניינו, ביקשה באת כוחו להסתפק בתקופת המעצר שריצה עד כה והגישה אסופת פסיקה (סומנה מ/2), לביסוס טענותיה.

דבר הנאשם 1


11.
"אני מצטער ומתחרט על מה שקרה".

טיעוני נאשם 2 לעונש

12.
בפתח דבריו טען בא כוח הנאשם 2, כי מקומן של העבירות בהן הורשע נאשם 2 הוא בבית משפט השלום.

אין הוא חולק על חומרת העבירות בהן הורשע נאשם 2 או על הפגיעה שיש בהן בערכים חברתיים מוגנים אולם טוען הוא, כי מדיניות הענישה הנהוגה, קלה באופן משמעותי מזו אשר הציגה המאשימה.

נטען, כי מקרים מעין זה, מסתיימים, על פי רוב, בהסדרי טיעון וכי העונשים המקובלים הם מאסרים מותנים עד מאסרים לריצוי בעבודות שירות וכי המקרים בהם מטיל בית המשפט מאסר בפועל בגין עבירות מסוג זה הם, על פי רוב, כאשר לנאשמים יש עבר פלילי או עבר תעבורתי מכביד.

בהתייחס לעבירה של הנהיגה בשכרות, נטען כי, בענייננו, ריכוז האלכוהול באוויר שנשף הנאשם היה 320 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף וכי רמת אלכוהול זו קרובה מאוד לרמת האלכוהול, אשר החל ממנה ממליצה המשטרה להעמיד לדין.

13.
בעברו של הנאשם הרשעה אחת בבית דין צבאי, בגין עבירה שביצע בהיותו חייל. הוא התנדב לשירות הצבאי ועזר בפרנסת המשפחה כבר בהיותו צעיר, עבד בשיפוצים בסיוע לאביו.

ב"כ נאשם 2 ביקש לזקוף לזכותו את הודאתו ולהביא בחשבון את התנהלות המדינה בכל הנוגע אליו, במסגרת הליכי המעצר בתיק זה, לאחר שבסופו של יום הסתבר, שלא קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירות בנשק על ידו.

14.
בנסיבות אלה ביקש הסנגור להטיל על נאשם 2 עונש של מאסר מותנה בלבד וכן לחרוג מעונש פסילת המינימום, הקבוע בצדה של עבירת הנהיגה בשכרות, על מנת לאפשר לנאשם ללמוד נהיגה ולהוציא רישיון.

הסנגור הפנה, בעניין זה, לעפ"ת (ת"א) 40000-11-13 רונאל סלמה נ' מ.י. ענף תנועה ת"א (מיום 5/12/2013), שם ערכאת הערעור לא
התערבה בעונש שהשית בית משפט קמא על מערער, שהורשע בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, אי ציות להוראות שוטר ועבירות נוספות והותירה על כנו את העונש שהוטל עליו, תוך הפעלת פסילה מותנית - 11 חודשי פסילה בפועל; פסילה
מותנית, מאסר מותנה וקנס.

אציין, כבר כאן, כי בפסק הדין שניתן בערעור הנ"ל, קבע כבוד השופט רענן בן - יוסף, כי בית משפט קמא הטיל על המערער עונש קל, בשים לב לנסיבות אותו ענין ולעבירות בהן הורשע ולא למותר לציין את הכלל, לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין.

דבר הנאשם 2
:

15.
"אני מתחרט"

דיון וגזירת הדין לגבי נאשם 1

מתחם העונש ההולם
-

16.
בצדה של עבירת הניסיון לסחור בנשק בלא רשות על פי דין - לפי סעיף 144 (ב2) לחוק העונשין - נקבע עונש של 15 שנות מאסר ובצדן של עבירות בנשק - לפי סעיף 144 (א) לחוק העונשין - נקבע עונש של 3 שנות מאסר.

עבירות המבוצעות בנשק פוגעות, בראש ובראשונה, בשלומו של הציבור ובביטחונו. במעשיו, פגע הנאשם בערכים מוגנים אלה ואף פגע בערך השמירה על הסדר הציבורי.

דומה שאין צורך להכביר מילים באשר לנזק שעלול להיגרם כתוצאה מביצוע עבירות בנשק, לגביהן נקבע בפסיקה מדרג ענישה המביא בחשבון, בין היתר, כפי שאביא, אף אני, את סוג הנשק, איכותו, כמות הנשק שנעשה בו שימוש והתכלית לשמה הוא מוחזק.

פוטנציאל הנזק הכרוך בעבירות נשק תלוי, בין היתר, בסוג הנשק ובמצבו ולכן יש ליתן משקל מסוים גם לעובדה שהאקדח דנן היה "תקול", זאת - מבלי להתעלם מכך, שניתן לבצע בו ירי ושמדובר ב"כלי הנשק פועל ובכוחו להמית אדם", כפי שעלה מחוו"ד מז"פ.

17.
מדינית הענישה בעבירות בנשק, בהן גלומה מסוכנות רבה, מתאפיינת בגישה מחמירה, בעיקר נוכח הסכנה החמורה, שהנשק יעשה דרכו לידי גורמים עוינים או לידי ידיים עברייניות ויכול שיבוצע באמצעותו מעשה פלילי ויסוכנו חיי אדם.

אפנה בעניין זה לדברי כבוד השופטת ארבל בעניין ע"פ 1323/13 רך חסן נ' מ"י (מיום 5/6/2013) (להלן: "ענין חסן"), שם הורשעו שני נאשמים על פי הודאתם בעבירות של החזקת נשק, נשיאה והובלת נשק וסחר בנשק, שהוא רימון הלם צה"לי (הנאשם 2 הורשע גם בעבירות של החזקת סם מסוכן וסחר בו).

וכך נאמר:

"
... ואולם עדיין לא מצאתי הצדקה להתערב במתחם שנקבע זאת בהתחשב במגמה המתחייבת בענישה בעבירות נשק, המיושמת בפסיקה בשנים האחרונות (ראו למשל: ע"פ 4450/11 עספור נ' מ"י (מיום 8.2.12); ע"פ 2251/11 נפאע נ' מ"י (מיום 4.12.11)) מגמה הזוכה לתמיכתי המלאה. נוכח היקפן המתרחב של עבירות המבוצעות בנשק בכלל וסחר בנשק בפרט וזמינותו המדאיגה של נשק בלתי חוקי במחוזותינו, התעורר הצורך להחמיר בעונשי המאסר המוטלים בעבירות אלה. אכן, "התגלגלותם" של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו - בסכסוך ברחוב, בקטטה בין ניצים ואף בתוך המשפחה פנימה.
הסכנה הנשקפת לציבור כתוצאה מעבירות אלה, לצד המימדים שאליהן הגיעו, מחייבים לתת ביטוי הולם וכבד משקל להגנה על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זו, הגנה על שלום הציבור מפני פגיעות בגוף או בנפש, ולהחמיר את עונשי המאסר המוטלים בגין פעילות עבריינית זו בהדרגה. למותר לציין כי אין בכך לחתור תחת האופי האינדיבידואלי שבממלכת הענישה, הנעשית כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם
".

האמירות דלעיל, תקפות ונכונות (בשינויים המתחייבים, הנובעים מהבדלים מסוימים בנסיבות), גם בענייננו ומשליכות על קביעת מתחם הענישה ההולם.

18.
על פי עובדות כתב האישום קשר נאשם 1 קשר עם ראאד, לפיו הוא ימכור לראאד אקדח תמורת תשלום של אלפי שקלים. האקדח נשוא כתב האישום הגיע לרשותו של נאשם 1, בנסיבות שנותרו בידיעתו של נאשם 1 והוא החזיק בו שלא כדין. מטרת הנסיעה והפגישה המתוארות בכתב האישום הייתה לשם הוצאת עסקת מכירת האקדח אל הפועל.

מעובדות כתב האישום ומעצם הקשר האמור בו (גם אם לא מצא דרכו אל בין סעיפי העבירות בהן הואשם נאשם 1 בכתב האישום), יש ללמוד שהיה תכנון מוקדם וקפדני, שהרי היה על הנאשם לדעת שראאד מעונין לקנות נשק, היה עליו ליצור קשר עם ראאד (או שמא ראאד יצר קשר עמו, תוך שהוא יודע שיש בהישג ידו של הנאשם כלי נשק למכירה), היה עליו לקבוע מקום מפגש ושעת מפגש וכיוצ"ב פרטים, אשר הובילו את כל הצדדים למפגש בתחנת הדלק, לשם הגיע ראאד כאשר 3,200 ₪ בכיסו.

אין לי ספק שלנאשם הייתה יכולת להבין את אשר עשה, את הפסול שבמעשהו ואת משמעותו וכי יכול היה להימנע ממעשיו אלה.

לעניין מתחם העונש ההולם יש עוד להביא בחשבון, את העובדה שהסחר לא צלח, לאחר שראאד בחר שלא לרכוש את האקדח ולכן עסקינן "רק" בניסיון לסחר בנשק ולא בסחר, שהושלם וכן את העובדה שמדובר באקדח ללא מחסנית ושנמצא ברכב כדור אחד בלבד.

19.
עיינתי בפסקי הדין, אליהם הפנתה ב"כ נאשם 1, תוך מתן תשומת לב להבדלים הקיימים בין המקרים השונים המפורטים בהם, לבין ענייננו אנו, הבדלים הנעוצים, בין היתר, בעבירות השונות בהן הורשעו הנאשמים בכל מקרה ומקרה ובנסיבותיו של כל מקרה - הן הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות והן אלה שאינן קשורות לביצוען.

20.
נוכח כל האמור לעיל, אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם את נסיבות המקרה דנן, ביחס לנאשם 1, נע בין 20 ל- 40 חודשי מאסר.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
-

21.
נאשם 1 שוהה במעצר מיום 3.11.14. מדובר בבחור צעיר, כבן 24 שעברו הפלילי כולל שתי הרשעות קודמות משנת 2013, בגין עבירות שבוצעו על ידו בין השנים 2008-2011 ומאז לא נרשמו לחובתו הרשעות נוספות.

נוכח נסיבותיו האישיות-משפחתיות של נאשם 1, מצבה הרפואי של אמו ונוכח עזרתו בפרנסת משפחתו, מזה שנים ואף במהלך תקופת שירותו הצבאי, ברי כי העונש יפגע לא רק בנאשם, אלא גם במשפחתו.

לקולה אביא בחשבון גם את הודייתו של הנאשם, בטרם החלה שמיעת ראיות, את החיסכון הרב שחסכה ההודיה בזמנם של ביהמ"ש, של העדים ושל הצדדים וכן אתחשב, בחרטה שהביע בפני
י.


22.
לאור כל האמור, הנני גוזרת את עונשו של נאשם 1 כדלקמן:

א.
26 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (מיום 3/11/14).

ב.
10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר, שהושת עליו בגזר דין זה, כל עבירה בנשק או כל עבירת אלימות שהיא פשע.

ג.
קנס בסך 10,000 ₪, או חודש מאסר תמורתו.

הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים בני 1,000 ₪ כ"א, החל מיום 1.9.15 ובכל 1 לכל חודש שלאחריו.

לא ישולם תשלום אחד או יותר במלואו ובמועדו, תעמוד כל יתרת הסכום לפירעון מיידי.

דיון וגזירת הדין לגבי נאשם 2

מתחם העונש ההולם
-

23.
נאשם 2 נהג באופן המסכן, סיכון של ממש, את חיי העוברים והשבים, בנהגו בשכרות וללא שהוכשר אי-פעם לנהוג.

גישת בתי המשפט היא שיש להשית ענישה מחמירה וממשית כלפי מי שנוהג בשכרות, זאת - במגמה להילחם בנגע תאונות הדרכים אשר נגרמות, פעמים רבות, עקב נהיגה פזיזה של נהגים שיכורים [ראו, לדוגמא: ברע"פ 4249/13 רחמים נ' מדינת ישראל
(20/8/2013) וכן רע"פ 861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל
( 6/2/2013)].

לכך מתווספת העבירה של נהיגה ללא ביטוח.

24.
ריכוז האלכוהול, באוויר שנשף נאשם 2, היה 320 מיקרוגרם של אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, בעוד שחל איסור לנהוג ברכב אם ריכוז האלכוהול עולה על 240 מיקרוגרם אלכוהול באוויר נשוף (ולטענת הסנגור מדיניות המשטרה היא להעמיד לדין החל מ- 290 מיקרוגרם). אכן אין מדובר בחריגה גבוהה, אולם גם בחריגה שכזו טמון סיכון רב.

25.
עיינתי בגזרי הדין אליהם הפנה בא כוחו של נאשם 2, בחלקן קוצרה פסילת המינימום ואתן להם משקל בשיקוליי, אולם מוצאת אני להפנות לרע"פ 8719/14 בן טולילה נ' מדינת ישראל
(מיום 14/1/2015), במסגרתה נדחתה בר"ע על

פסק דין
שניתן בערעור, על ידי כבוד השופט רענן בן יוסף, בעפ"ת (ת"א) 506101-10-14 בן טולילה נ' מדינת ישראל
מיום 6/11/2013), ואשר דחה ערעור של הנאשם על גזר דין שניתן בתיק פ"ל 4466-06-13 מדינת ישראל
נ' בן טולילה (מיום 22/9/2014 ) (להלן:" ענין טולילה"), שם הורשע הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה בשכרות, מכוח סירובו למסור בדיקת דם.

בית המשפט לתעבורה, מפי כבוד השופט האוזמן, קבע מתחם ענישה של 24-30 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי ועונשים נלווים וגזר על הנאשם 28 חודשי פסילה בפועל, פסילה על תנאי ועונשים נלווים. בגזר הדין התייחס בית משפט השלום לתעבורה לנסיבות בהן יעשה בית משפט שימוש בסמכותו ויפחית מעונש פסילת המינימום הקבוע בחוק, וכך נקבע :

"
בשורה ארוכה של פסקי דין כולל בבית המשפט העליון נקבע כי חומרת העבירה של נהיגה בשכרות, הסכנה לציבור הנובעת ממנה וכן נוכח עונש המינימום הקבוע בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה, סטייה מעונש המינימום כלפי מטה הינה נדירה ותעשה רק במקרים מיוחדים...
".



ביהמ"ש המחוזי קבע, בדחותו את הערעור:

"
אין בשום פנים ואופן לומר שבית משפט קמא טעה - הן בקביעת מתחם העונש ההולם והן בקביעת העונש בתוך המתחם, טעות כזו אשר מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור, אם כלל טעה
".


וביהמ"ש העליון קבע, בדחותו את הבר"ע:

"
במקרה דנן, עונשו של המבקש מבטא, באופן הולם, את מדיניות הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות ואיננו סוטה ממנה...
" .

26.
בשים לב לגזרי הדין אליהם הפנה ב"כ נאשם 2 ולעניין טולילה ובשים לב לנסיבות האירוע דנן (ככל שהן מתייחסות לנאשם 2, במובחן מנאשם 1), בשים לב לערכים החברתיים שנפגעו ולמידת הפגיעה בהם, לנזק שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירות שביצע נאשם 2, על נסיבותיהן, נע בין מספר חודשי מאסר לבין שנת מאסר.

לעניין הפסילה
-

27.
סעיף 39א. לפקודת התעבורה קובע, כי מי שהורשע בנהיגה בשכרות "דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים... אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

לעניין המתחם של תקופת הפסילה אביא בחשבון את קביעת סעיף 39א' לפקודה וכן את רמת האלכוהול שנמצאה בנשיפתו של נאשם 2, אל מול הסף, שנקבע לעבירה, כמפורט לעיל.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי מתחם העונש ההולם בהתייחס פסילה בפועל, נע בין 24 ל- 26 חודשי פסילה בפועל.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה
-

28.
נאשם 2, בן 24 (יליד 20/8/1990), שהה במעצר מיום 3.11.14 ועד ליום 21.1.15, שאז שוחרר בתנאים מגבילים.

לעניין הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, אביא בחשבון את נסיבותיו האישיות ובכללן: גילו, העובדה שאין לו עבר תעבורתי ועברו הפלילי אינו מכביד כמו גם את מסלול חייו, שירותו הצבאי, את התנהלותו בדרך כלל וכן את העובדה שהוא היה עצור, בתיק זה, במשך למעלה מחודשיים וחצי כמו גם את התקופה בה שהה בתנאים מגבילים.

כן אזקוף, לקולה, את הודייתו, את החיסכון בזמן שיפוטי, הנובע מכך ואת החרטה שהביע בפני
י.

לעניין הפסילה אציין, כי אינני מוצאת נסיבות מיוחדות (כדרישת סעיף, 39א' לפקודת התעבורה), המצדיקות חריגה לקולה מפסילת המינימום.

29.
לאור כל האמור, אני גוזרת את עונשו של נאשם 2 כדלקמן:

א.
חודשיים מאסר בפועל, בניכוי הימים בהם היה במעצר.

התוצאה היא, שנאשם 2 סיים לרצות מאסר זה.

ב.
אני פוסלת את נאשם 2 מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, למשך שנתיים.

ג.
8 חודשי מאסר על תנאי
והתנאי הוא שלא יעבור, במשך שנתיים, עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים.

ד.
10 חודשי פסילה על תנאי
והתנאי הוא שלא יעבור, במשך שנתיים עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים.


זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.


ניתן היום,
כ"ד אייר תשע"ה, 13 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















פ בית משפט מחוזי 45597-11/14 מדינת ישראל נ' מוחמד עטאללה גדיר סמכה, חסן סלימאן חילף (פורסם ב-ֽ 13/05/2015)