פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי | פסקי דין על חוסיין עזקי

51012-01/15 ברע     10/05/2015




ברע 51012-01/15 המוסד לביטוח לאומי נ' חוסיין עזקי








בית הדין הארצי לעבודה


בר"ע 51012-01-15






ניתן ביום
10 מאי 2015



המוסד לביטוח לאומי
המבקש



-


חוסיין עזקי
המשיב



לפני:
הנשיא יגאל פליטמן
, סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה
, השופט אילן איטח




בשם המבקש – עו"ד רולן ספז ועו"ד דוד דיין
בשם המשיב – עו"ד זאכי כאמל



פסק דין


סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

1.
לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר; בל' 41960-07-14), במסגרתו התקבל ערעור המשיב על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) מיום 21.5.14 (להלן – הוועדה), ונקבע כי עניינו של המשיב יוחזר לוועדה בהרכב חדש אשר תדון בעניינו של המשיב

, ללא שיעמדו בפני
ה פרוטוקולים קודמים של ועדות רפואיות לעררים, ואף לא פסקי הדין שניתנו בעניינו של המשיב.

הרקע לבקשת רשות הערעור
2.
המשיב נפצע ביום 14.4.04 ממוקש ברמת הגולן. פציעתו כללה בין היתר קטיעה חלקית של אגודל ימין, כף רגל ימין נקטעה עד אמצע השוק וכן נגרמו לו פציעות וכוויות בראש, בחזה ובגפיים. ביום 30.6.05 ועדה רפואית קבעה את דרגת הנכות הצמיתה של המשיב בשיעור של 66% לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970.
3.
לאחר התאונה, עבר המשיב שני אירועים מוחיים, אחד ביום 26.10.04 והשני ביום 12.1.09. בעקבות זאת, פנה המשיב
למבקש (להלן – המוסד) בטענה שמצבו החמיר וביקש להיבדק מחדש. ביום 18.3.09 התקיים דיון לקביעת דרגת נכותו של המשיב מחדש, אך בקשתו נדחתה, וגם ערר על קביעה זו נדחה ביום 14.6.09.
4.
על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית הדין האזורי, וביום 17.12.09 נתן השופט מירון שוורץ תוקף של

פסק דין
להסכמת הצדדים, להחזיר את עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים, על מנת שתנמק מדוע האירועים המוחיים לא קשורים לתאונה שעבר המשיב אלא למחלות שקדמו לאירוע הנדון.
5.
ביום 7.2.10 דנה ועדה רפואית לעררים בעניינו של המשיב, וחזרה על קביעתה כי
אין שינוי בדרגת הנכות היציבה. גם על החלטה זו הוגש ערעור, וביום 12.12.10 ניתן

פסק דין
על ידי השופט שוורץ אשר הורה על החזרת עניינו של המשיב לוועדה בהרכב חדש.
6.
המשיב התייצב בפני
ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש, והגיש בין היתר חוו"ד נוירולוגית של ד"ר רואשדה חנא. גם ועדה זו דחתה את הערר, ושוב הגיש המשיב ערעור לבית הדין האזורי. הצדדים הופיעו בפני
השופטת יעקבס, ובהמלצת בית הדין, הערעור נמחק.
7.
לאחר מכן, פנה המשיב בתביעה חוזרת למוסד והגיש חוו"ד מתוקנת מטעם ד"ר רואשדה, המסבירה את הקשר הסיבתי בין האירועים המוחיים לתאונה. ועדה מדרג ראשון דחתה את הבקשה ביום 9.2.14, המשיב הגיש ערר, ולאחר דיון בוועדת העררים ביום 21.5.14, קבעה הוועדה כי אין קשר בין האירועים המוחיים לבין הנכות שנקבעה למשיב.
מכאן הערעור שהגיש המשיב לבית הדין האזורי.
8.
המשיב טען, כי המוסד לא סתר את חוו"ד של ד"ר רואשדה, לא הציג חוו"ד מטעמו וגם לא נימק את החלטתו מדוע גורמי הסיכון הוסקולריים הם אלו שהביאו לאירועים המוחיים ולא התאונה. עוד טען המשיב, כי הוועדה לא הסבירה וגם לא בדקה האם מתקיימים לגביו שני התנאים אותם ציינה – סמיכות לאירוע ועוצמה רגשית – וגם לא התייחסה באופן ענייני לחוו"ד המתוקנת של ד"ר רואשדה.
9.
המוסד טען מנגד, כי הוועדה התייחסה במנומק לחווה"ד המתוקנת, והסבירה מדוע קיים ניתוק של הקשר הסיבתי בין התאונה לבין האירועים המוחיים. בנסיבות אלה, טען המוסד, כי לא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה ודין הערעור להידחות.
10.
בית הדין האזורי בפסק דינו קבע, כי
הוועדה לא מילאה את תפקידה ולא דנה באופן ממצה מספיק בטענותיו של המשיב.
ואלו נימוקי בית הדין האזורי, כפי שפורטו בסעיף 16 לפסק הדין:

א.
ראשית, הוועדה אמורה היתה לדון בשאלה האם יש להכיר בארועים המוחיים כהחמרה בהשוואה למצבו של המשיב לאחר התאונה, ותשובתה הייתה בשלילה, שכן לגישתה לא מתקיימים שני תנאים: סמיכות הזמנים ועוצמה רגשית.
הועדה נמנעה מלהסביר מדוע לא מתקיימת 'סמיכות הזמנים' ולו ביחס לאירוע המוחי הראשון, אשר התרחש שישה חודשים לאחר התאונה, ואף אינה מסבירה מדוע לא התקיים התנאי של 'עוצמה רגשית' ומה משמעות תנאי זה בהתחשב בנסיבות האישיות של המשיב. כמו כן,
היה על הוועדה להישען על
חוו"ד פסיכיאטרית מגורם רפואי מוסמך.
ב.
שנית, הוועדה קבעה כי המשיב סובל מגורמי סיכון (לחץ דם, סכרת ושומנים מוגברים בדם) אשר עלולים לגרום לאירועים המוחיים, אולם מתיקו הרפואי של המשיב עולה כי גורמי הסיכון היו קיימים עוד לפני התאונה, ויתכן כי הם התעצמו והוחמרו בעקבות התאונה, ועקב החמרה זו תרמו תרומה משמעותית להופעת האירועים המוחיים.
ג.
שלישית, הוועדה כלל לא התייחסה לספרות המקצועית ולקביעות הרפואיות והמשפטיות אותן מפרט ד"ר רואשדה בחוות דעתו.
בהינתן נסיבותיו המיוחדות של העניין הנדון, ובהתחשב בכך שקיימות לכאורה שתי אסכולות ביחס לקשר בין סטרס ואירועים מוחיים, היה על הוועדה להתייחס לספרות אותה הציג ד"ר רואשדה או לכל הפחות להפנות לספרות סותרת או לפרט מדוע אין היא מסכימה עם המובאות עליהן התבסס.
ד.
זאת ועוד, הוועדה מציינת בשולי החלטתה כי תלונותיו התחושתיות של המשיב –
"סביר להניח שקשור לנוריורופתיה פריפרית סכרתית שכמובן אינה קשורה לארוע הנדון"
– אולם זאת ללא התייחסות לגישה לפיה הנוירופתיה עצמה, כנובעת מהסכרת, עלולה להיות קשורה לתאונה אותה עבר המשיב, שכן התאונה או הסטרס שנבע ממנה החמירו את סיבוכי הסכרת ובכך תרמו להגברת גורמי הסיכון לאירועים המוחיים כפי שהסביר ד"ר רואשדה.

11.
לאור האמור, קבע בית הדין האזורי, כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה של הוועדה. בית הדין האזורי הוסיף כי
מנימוקיה של הוועדה עולה בבירור כי היא נעולה על עמדותיה, ומשכך, אין מנוס מהעמדת עניינו של המשיב בפני
וועדה רפואית בהרכב שונה, אשר תדון מחדש בערר שהוגש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו.

12.
בבקשת רשות הערעור נטען כי, שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי יש להשיב את עניינו של המשיב לוועדה. לטענת המוסד, לא נפל פגם משפטי בקביעת הוועדה, וכי הוועדה פירטה ונימקה את מסקנותיה כי אין קשר סיבתי בין התאונה לבין האירועים המוחיים בהרחבה רבה, ודנה באופן מקיף וענייני בכל טענות המשיב. לטענת המוסד, הוועדה הרפואית פירטה מדוע אין היא משייכת את האירועים המוחיים לאירוע האיבה, וזאת בשל גורמי הסיכון ומרחק הזמן. עוד נטען, כי הוועדה איננה שוללת אסכולה כזו או אחרת, ואיננה שוללת אפשרות של קשר בין סטרס לבין אירוע וסקולרי, אלא שסברה כי במקרה הנוכחי לא מתקיימים התנאים להכרה בקשר הסיבתי.
לחלופין נטען, כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי יש להעביר את עניינו של המשיב לוועדה בהרכב חדש, וכי דרך המלך היא להשיב את עניינו של המשיב לאותה ועדה שכבר דנה בעניינו.
13.
לאחר הגשת בקשת רשות הערעור הגיש המוסד "בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין" מושא בקשת רשות הערעור.
14.
בהחלטתי מיום 24.2.15 הצעתי לצדדים להסכים כי עניינו של המשיב יוחזר אל הוועדה בהרכבה הנוכחי לצורך מילוי אחר חובת ההנמקה, כמפורט בסעיף 16 לפסק דינו של בית הדין האזורי, על כל תת סעיפיו. הצעה זו מוצעת בשים לב לקביעת בית הדין האזורי כי הוועדה לא נימקה החלטתה כדבעי, ולא דנה באופן ממצה בטענותיו של המשיב - מחד גיסא, ומאידך גיסא
- בשים לב לכך שהכלל הוא, כי עניינו של מבוטח יוחזר לאותה ועדה שדנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר.
עוד נקבע בהחלטה, כי על מנת שלא לייתר את האמור בבקשה ניתן צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה.
15.
ב"כ המשיב הודיע כי הוא אינו מסכים להצעה, וכי "המשיב מאמין כי באם יוחזר עניינו לפני הועדה בהרכבה הנוכחי יאלץ לשוב לבית הדין בהליך נוסף כי הועדה תחזור על נימוקיה שציינה עם תוספת מסויימת
של הנמקה כדי לדחות את עררו".
16.
ב"כ המוסד הודיע, כי

לטענת המוסד הוועדה הרפואית נימקה החלטה כדבעי, כפי שפורט בבקשת רשות הערעור, ובהתייחס להצעה הנ"ל הודיע כי הוא משאיר לשיקול דעת בית הדין.
17.
בהחלטתי מיום 24.2.15 הצדדים נדרשו להגיב לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1992. ב"כ המוסד הודיע, כי הוא מסכים
לכך, וב"כ המשיב לא הגיב לעניין זה, לפיכך אנו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור.

אשר להכרעתנו
18.
לאחר שעיינו בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיב, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום להחזיר את עניינו של המשיב אל הוועדה בהרכבה הנוכחי לצורך מילוי אחר חובת ההנמקה, כמפורט בסעיף 16 לפסק דינו של בית הדין האזורי, על כל תת סעיפיו, וזאת בהתאם להצעת בית הדין שפורטה בסעיף 14 לעיל.
19.
אנו סבורים כי הנימוקים שנמנו בפסק דינו של בית הדין האזורי, מצדיקים השבת עניינו של המשיב לדיון בפני
הוועדה, ובפרט שב"כ המוסד השאיר עניין זה לשיקול דעת בית הדין.
20.
יחד עם זאת, לא מצאנו כי יש הצדקה בנסיבות העניין להשבת עניינו של המשיב לוועדה בהרכב חדש. הלכה פסוקה היא, שדרך המלך בקשר להחזרת עניינו של המבוטח לוועדה רפואית היא החזרתו לוועדה באותו הרכב. רק במקרים נדירים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" על החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר העניין לוועדה בהרכב אחר (ראו עב"ל 778/08 מיכאל דהן - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 19.10.09 בפסקה 7; עב"ל 231/09 ד"ר אריה קופפרברג - המוסד לביטוח לאומי
, מיום 21.10.09, בפסקה 8 וההפניות שם). מעיון בהחלטת הוועדה, בבקשת המוסד ומתגובת המשיב, ומכלל המסמכים שבתיק לא הוכח כי הוועדה "נעולה" בדעתה, ואין מדובר בנסיבות חריגות אחרות המצדיקות את העברת הדיון לוועדה בהרכב אחר. קביעת בית הדין האזורי בעניין זה אינה מנומקת דיה, ונוכח זאת, הערעור בחלק זה שלו מתקבל.
21.
סוף דבר

– התיק יוחזר לוועדה כאמור בסעיף 18 לעיל. משהתקבלה הבקשה בחלקה ובחלקה נדחתה -
אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"א אייר תשע"ה (10 מאי 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.






יגאל פליטמן
,
נשיא, אב"ד

ורדה וירט-ליבנה
,
סגנית נשיא

אילן איטח
,
שופט












ברע בית הדין הארצי לעבודה 51012-01/15 המוסד לביטוח לאומי נ' חוסיין עזקי (פורסם ב-ֽ 10/05/2015)