פסקי דין על חוק החברות | פסקי דין על תקנות החברות | פסקי דין על לב האגם | פסקי דין על עו"ד משה דל | פסקי דין על משה ויזל | פסקי דין על עו"ד בועז בן צור – כונס הנכסים ואח' |

30126-06/14 פרק     03/05/2015




פרק 30126-06/14 חוק החברות, תקנות החברות, לב האגם בע"מ נ' עו"ד משה דל, משה ויזל, עו"ד בועז בן צור – כונס הנכסים ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פר"ק 30126-06-14 בן אברהם נ' לב האגם ואחר'
פר"ק 5105-02-15 לב האגם בע"מ
ואח'
נ' דל ואח'


לפני כב' השופט איתן אורנשטיין
, סגן נשיאה



בעניין:


חוק החברות
, התשנ"ט-1999
ובעניין:

תקנות החברות
(בקשה לפשרה או להסדר) התשס"ב-2002

ובעניין:


לב האגם בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד סמיון ואח'

החברה-
המבקשת בפר"ק 5105-02-15
המשיבה בפר"ק 30126-06-14


ובעניין:


1.
עו"ד משה דל




2.
משה ויזל




3.
עו"ד בועז בן צור – כונס הנכסים

כונס נכסים ונושה מובטח בפר"ק 20814-03-13


ובעניין:


4.
אמיר אבני
ע"י ב"כ עוה"ד רם פרייס

נושה מובטח בפר"ק 37059-10-14

ובעניין:

5.
יצחק בן אברהם



6.
בנימין יוסף
ע"י משרד עוה"ד סלומון, ליפשיץ ושות'

נושים ומבקשי הפרוק בפר"ק 30126-06-14

ובעניין:

7. עו"ד ניצה פוזנר



המנהלת המיוחדת לנכסי החברה










המנהלת המיוחדת

ובעניין:


כונס הנכסים הרשמי


החלטה ו

פסק דין


חברת "לב האגם בע"מ
" (להלן: "החברה"), היא בעלת זכויות בנכסי מקרקעין, וביניהם בניין באשקלון המשמש כמקבץ דיור שמושכר לעולים חדשים (להלן: "הנכס"). החברה נקלעה להליכי חדלות פירעון. בגדר אלה אציין את ההליכים הבאים:

תובענות לאכיפת שעבודים ספציפיים שניתנו על ידי החברה לטובת שניים מנושיה: ה"ה משה ויזל
ומר אמיר אבני, על זכויות החברה בנכס. ראשון הגיש משה ויזל
תביעה לאכיפת השעבוד (פר"ק 2081-03-13). לאחר דיון הוכחות בתביעה ניתן על ידי ביום 25.8.14

פסק דין
המקבל את הבקשה ומורה על אכיפת השעבוד לטובת משה ויזל
. מיניתי את עו"ד בעז בן צור ככונס נכסים לאכיפת השעבוד (להלן: "פסק הדין"). במועד מאוחר יותר הגיש אמיר אבני תביעה לאכיפת השעבוד שניתן לטובתו (פר"ק 37059-10-14). ביום 18.3.15 ניתן

פסק דין
בתובענה זו שמורה על אכיפת השעבוד וזאת על יסוד הסכמת הצדדים שניתנה לאור פסק הדין שניתן בבקשת האכיפה של ויזל. אציין שהחובות מושא תביעות האכיפה דנן עומד על סך של כ-40 מיליון ₪. הואיל והוגש ערעור על פסק הדין בפר"ק 2081-03-13 לבית המשפט העליון (ע"א 7078/14), הוריתי לבקשת החברה על עיכוב ביצוע של פסק הדין באשר למימוש הנכס לטובת הנושה המובטח וזאת עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור ובכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך של 5 מיליון ₪ שהופקדה.

ביום 16.6.14 הגישו שני נושים נוספים של החברה, ה"ה יצחק בן אברהם ובנימין יוסף (להלן: "בן אברהם") בקשה לפירוק החברה (פר"ק 30126-06-14), זאת על יסוד

פסק דין
כספי חלוט שניתן בתביעה שהגישו נגד החברה בקשר לעסקה לרכישת הנכס. לאחר דיון בבקשה, ניתן על ידי ביום 1.12.14

פסק דין
המורה שנוכח החוב הניכר של החברה לבן אברהם על יסוד

פסק דין
חלוט שמגיע לסך של כ- 8 מיליון ₪ לא כולל מע"מ, אזי ככל שלא ישולם הסכום השנוי במחלוקת עד ליום 11.1.15 יינתן צו פירוק לחברה. המועד הוארך על ידי מפעם לפעם, עד שביום 2.2.15 נכנס צו הפירוק לתוקף (להלן: "צו הפירוק"). מיניתי את עו"ד ניצה פוזנר למנהלת מיוחדת לחברה (להלן: "המנהלת המיוחדת").

ביום 2.2.15, לאחר הגשת בקשת הפירוק ומתן צו הפירוק המותנה, הגישה החברה תובענה למתן צו הקפאת הליכים (פר"ק 5105-02-15) לפי סעיף 350 לחוק החברות
, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות
"). בתביעה נטען שהחברה סולבנטית ושהיא מבקשת לפרוע את חובותיה לנושיה ולמצער מרביתם של אלה. משכך עתרה החברה לעכב את הליך הפירוק ולהורות על תשלומי פירעון החובות באופן מושכל לכלל נושיה ובאופן שיביא לסילוק ההתחייבויות כלפיהם (להלן: "תביעת הקפאת ההליכים").

מטעמי נוחות ויעילות ניתנת הכרעתי זו הרלוונטית לתיק הפירוק ולתביעת הקפאת ההליכים הגם שההליכים לא אוחדו וזאת לאור הבסיס העובדתי המשותף וזהות הצדדים בשני ההליכים. זאת ועוד, ההליכים קשורים האחד לשני וכעולה מהאמור בהמשך הכרעתי וגם בכך טעם ליתן הכרעה במאוחד.

תביעת הקפאת ההליכים
תביעת הקפאת ההליכים עוררה לטעמי על פניה קשיים ניכרים זאת בין היתר, נוכח ההתנגדות הנחרצת של נושיה העיקרים והמהותיים של החברה. כך שלא נראה היה שיש ולו סיכוי קלוש שהנושים יאשרו את ההסדר ברוב וכמתחייב לפי הוראת סעיף 350 לחוק החברות
, לא כל שכן לא הוצע על ידי החברה כל הסדר נושים ענייני ואף לא הוצעה תכנית הבראה שמאפשרת מתן צו הקפאת הליכים. חרף האמור סברתי שיהיה זה לנכון לקיים דיון במעמד הנושים על מנת לקדם הליך פירעון סדור. משכך, התקיימו מספר ישיבות בבית המשפט במעמד הנושים שבהן ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסדר. אף הורתי על קיום פגישה של הצדדים במשרד הכנ"ר מתוך סברה שניתן יהיה להגיע להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט. ב"כ הכנ"ר הודיעה לבית המשפט ביום 18.3.15 שהניסיונות להגיע לידי הסדר לא צלחו וכי יש לדחות את תביעת הקפאת ההליכים ולקדם את הליכי פירוק החברה. במקביל עתרה המנהלת המיוחדת לקדם את תיק הפירוק והגישה בקשות למימוש נכסי החברה.

החברה נקטה בשורת בקשות בתיק הקפאת ההליכים שעניינן צירוף משקיעים שונים וכיוצא באלה, שאינן דרושות עוד להכרעה, זאת בצד בקשות נוספות שמקומן של כל אלה לטעמי אינם אמורות להידון בבית המשפט. לעניין זה אבהיר שבבקשות האמורות מתבקש בית המשפט ליתן הוראות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות החוק וההלכה הפסוקה ושבית המשפט אינו אמור לדון בהן. בהקשר זה אבהיר שבבקשות האמורות טענה החברה שברשותה כספים במידה מספקת לפרוע את מרבית חובותיה באמצעות גיוס משקיע, וכי לטעמה נוהגים נושי החברה בחוסר תום לב קיצוני שעה שהם עומדים באופן דווקני על זכויותיהם כלפיה. משכך ביקשה הוראות מבית המשפט איך לחלק את הכספים בין נושיה. על מנת לסבר את עיני הקורא אציין לדוגמא בקשה שהגישה החברה לבית המשפט שיורה לה להפקיד ערבות בנקאית בסך 35 מיליון ₪ להבטחת חובותיה לנושיה. בבקשה מבהירה החברה שפירעון הערבות יעשה רק בכפוף להתקיימות מספר תנאים שאותם התנה המשקיע שמוכן להעמיד את הערבות, ובין אלה קבלת הזכויות בנכס לבעלותו (בקשה 13). הנושים המהותיים וכן הנושים המובטחים מתנגדים לבקשה. בין טעמיהם שהחובות שמגיעים להם עולים במידה ניכרת מסכום הערבות הבנקאית ומשכך אין לה לערבות כל רלוונטיות. מקובלת עלי עמדת הנושים שאין ממש בבקשה שכן אין מקום שבית המשפט יורה לחברה לבקשתה להפקיד ערבות בנקאית קל וחומר שתנאי מימושה הם כמפורט לעיל. עסקינן בנושא הטעון משא ומתן מסחרי שבין הצדדים ואין בית המשפט יכול לכפות על הנושים להסכים לקבל פחות מחובם מבלי שיש טעמים עניינים לכך. אוסיף שבהמשך ביקשה החברה מבית המשפט שיורה לה כיצד ובאיזה מתווה עליה לפעול כדי לפרוע את חובותיה. הבהרתי לחברה שנושא פירעון חובותיה הוא עניין של החברה וכי עליה לבוא בהצעה סדורה לנושיה ואין מקום ליוזמה של בית המשפט ל"תפור" לה מתווה לפירעון חובותיה.

בדומה היא בקשה נוספת של החברה (בקשה 16) לפרוע את החוב לבן אברהם. גם בקשה זו לא כללה הצעה קונקרטית שיש בה כדי לפרוע את החוב לבן אברהם. לעניין זה ציינה החברה שכנגד פירעון החוב לבן אברהם היא מבקשת להעביר את הנכס על שם המשקיע וכזאת לא ניתן בשים לב לקיומם של חובות לנושים אחרים ובהם נושים מובטחים ועל יסוד פסקי הדין שהורו על אכיפת שיעבודים שניתנו לטובת אותם נושים על הנכס.
אציין שסמוך לפני מתן הכרעתי זו שוב הגישה החברה בקשה שעניינה הפקדת ערבות בנקאית בידי נאמן שתשמש לפירעון החוב, וגם הפעם רב הנסתר על הנגלה. החברה לא פירטה בבקשה מהם תנאי הנאמנות שמכוחה יהיה ניתן לממש את הערבות הגם שנתבקשה על ידי לעשות כן. גם לגופם של דברים אין לבקשה מקום שכן הנושים מסרבים לקבלה.

אבהיר שמסתייג אני מעמדת החברה שלפיה הנושים נוהגים בחוסר תום שלב שכן לטעמי אין לראות בנושים המבקשים לממש את זכויותיהם כלפי החברה כחסרי תום לב, ובמיוחד לאחר שאלה נדרשו להליכים ממושכים שבהם התקבלו תביעותיהם נגד החברה.

במכלול הנסיבות האמורות, הצעתי לחברה שלא תעמוד על בקשתה להקפאת הליכים בהינתן שהיא נעדרת תשתית מוכרת בדין. החברה ביקשה ארכה להגשת עמדתה. באתי לקראת החברה והארכתי פעם אחר פעם את המועד להגשת עמדתה ועל מנת לאפשר בידה להגיע לידי הסכמה עם נושיה, אך כזאת אין. החברה הגישה בקשה נוספת (בקשה 18), שאינה אלא "אותה גברת בשינוי אדרת" של בקשותיה הקודמות. בבקשה זו הודיעה החברה שבידי עו"ד צור יופקד סך של 30 מיליון ₪, כאשר בהמשך הודיעה על הפקדת הסך של 32 מיליון ₪ בנאמנות בידי עו"ד צור וכי לדבריה די בסכום זה, בצירוף הסכום שהופקד בקופת בית המשפט כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין וסכומים נוספים המצויים בקופת כונס הנכסים, כדי להשלים את מלוא סכומי הנשייה. גם לבקשה זו כקודמתה הוגשה התנגדות הנושים וכן של המנהלת המיוחדת אשר אינם מסכימים למתווה המוצע, ולאחר שלא הושג הסדר בין הנושים לבין החברה. הנושים ביקשו מבית המשפט לשים סוף לסאגת התמשכות ההליכים ומניעת קידום הליכי הפירוק.

לאחר ששבתי ונתתי דעתי לתובענה להקפאת הליכים, לבקשות הביניים שנסקרו לעיל ולעמדות הצדדים הגעתי לידי מסקנה שדין התובענה להקפאת הליכים להידחות ובגדר זאת גם כל בקשות הביניים.

אפתח בכך שמושכלת יסוד היא שלצורך הקפאת הליכים לפי סעיף 350 לחוק החברות
על החברה מבקשת ההסדר להגיש ביחד עם הצעתו תכנית הבראה. אמנם, במקרים דחופים ניתן לבקש הקפאת הליכים ולדחות את מועד הגשת תכנית ההבראה, אך אין לפניי כל תכנית הבראה ואף לא תכנית הסדר נושים.

זאת ועוד; על מנת שחברה תבוא בגדרו של סעיף 350 לחוק החברות
עליה להציע הסדר נושים שאותו על נושיה לאשר ברוב הקבוע בסעיף. החברה לא הציע כאמור ולו בדל הסדר נושים אלא הסתפקה בבקשה לקונית שלפיה היא מבקשת לאפשר לה לפרוע את מרבית חובותיה לנושיה וללא שנלווה לכך "הסדר". אין אפוא לפני בית המשפט והנושים מסמך סדור שניתן לכנותו הצעה להסדר נושים; הבקשה שהוגשה בעניין נעדרת פרטים מינימאליים ואינה עונה על הנדרש בסימן א' לפרק ב' לתקנות החברות
(בקשה לפשרה או להסדר), התשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההסדר"). הצבעתי לפני החברה על הכשלים שניצבים בתביעת הקפאת ההליכים והייתה בידיה שהות מספקת לתקן את המחדלים ולהגיש בקשת הסדר ראויה, אך כזאת לא עשתה החברה ולא ניתן לראות בבקשות הביניים שסקרתי לעיל משום תחליף לבקשת הסדר כנדרש בסעיף 350 לחוק החברות
ולתקנות ההסדר.

מעל ומעבר; נושיה המובטחים והמהותיים של החברה מתנגדים בתוקף לבקשה וכמפורט בעמדותיהם, הן אלה שבכתב והן בדברי באי כוחם בדיונים שהתקיימו בבית המשפט. לכן, אין סיכוי ולו קלוש שתינתן הסכמת הנושים כנדרש בסעיף 350(ט) לחוק החברות
לאישור הסדר הנושים. משכך, אין זאת אלא שתביעת ההקפאה מושתתת על אדנים רעועים והיא נעדרת כל בסיס ממשי. שעה שברור ומובן הוא שהליך שננקט חסר סיכוי, אזי דינו מחיקה על הסף ואין כל טעם בגרירת הנושים להליכי סרק יקרים ומיותרים חלף קידום הליכי מימוש נכסיה בתיק הפירוק.

דומה שלא ניתן לשלול את עמדת הנושים שלפיה תביעת הקפאת ההליכים ובקשות הביניים שהוגשו על ידי החברה במסגרתה, היוו פלטפורמה בידיה לעכב את הליכי המימוש שעל הפרק, זאת בהינתן ההתנהלות שעליה הצבעתי לעיל.

לאור כל האמור, אני מורה על מחיקת התביעה להקפאת הליכים ומחייב את החברה בהוצאות כל אחד משני הנושים המובטחים וכן בן אברהם בסך 5,000 ₪, ובסך הכל 15,000 ₪.

תביעת הפירוק
לאור דחיית תביעת הקפאת ההליכים יש מקום לקדם את הליך הפירוק. בתיק זה הוגשו מספר בקשות הדרושות להכרעה. אדון בהן כסדרן:

החברה טוענת שלאור תביעת הקפאת ההליכים יש לעכב את הליך הפירוק. הואיל והורתי על מחיקת תביעת הקפאת ההליכים ממילא סר הטעם מטענה זו.

עוד לעמדת החברה יש ברשותה את מלוא הסכום הדרוש לפרוע את חובה לבן אברהם ומשכך ניתן להורות על מחיקת צו הפירוק. דין הטענה להידחות שכן אין בתשלום לנושה שהגיש את בקשת הפירוק כדי לאיין את הליך הפירוק שהינו הליך קולקטיבי של כלל נושי החברה. ודוק, רק אם יתר הנושים יסכימו למחיקת תביעת הפירוק ניתן יהיה להורות על מחיקתו. לפיכך, ברי שאין בפירעון החוב לבן אברהם כדי לייתר את המשך הליך הפירוק.
בקשה 10 - מימוש זכויות החברה במגדל
המנהלת המיוחדת עותרת להתיר לה למכור את זכויות החברה בקרקע שביישוב מגדל הידועה כחלקות 3,4,5 בגוש 15514 (להלן: "הקרקע במגדל"). בבקשה נטען שלפי נסח רישום המקרקעין, יש לחברה זכויות בקרקע במגדל שעליה רובץ שעבוד לבנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") וכן רשום שיעבוד לרשות המסים. לעמדת המנהלת המיוחדת נאמר על ידי ב"כ הבנק שאין לחברה חוב כלפיו וכי השעבוד על הקרקע נועד להבטיח חוב של חברה אחרת כלפי הבנק אך לא ניתן פירוט על ידי הבנק הגם שהתבקש.

הכנ"ר תומך כעקרון בבקשה בכפוף לקבלת עמדת הבנק ותוך שניתן לטעמו לתת היתר עקרוני למנהלת המיוחדת להתחיל לנקוט בהליכי מימוש הקרקע במגדל.

החברה, באמצעות ב"כ עו"ד כהן, מתנגדת לבקשה. נטען כי מטרת הבקשה היא להפעיל לחץ פסול על החברה; כי לא יהיה במימוש המבוקש משום תועלת לנושי החברה זאת בשים לב לשיעור זכויות החברה בנכס ולשעבודים הרובצים עליו.

המנהלת המיוחדת מסתייגת ממעמדו של עו"ד כהן להגיש תגובה בשם החברה, בשים לב להליכי הפירוק. המנהלת המיוחד סבורה כי, לכל היותר, יש מעמד לבעל המניות של החברה להגיש התנגדות למכירת הנכס, אך זכות זו אינה עומדת לחברה ורק מטעם זה יש לדידה לדחות את התגובה. לגופו של עניין, מצביעה המנהלת המיוחדת על התועלת שאמורה לצמוח לנושי החברה, לרבות הנושים המובטחים, ממימוש הקרקע במגדל.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לא ראיתי מניעה לאפשר למנהלת המיוחדת לנקוט בהליכים למימוש זכויות החברה בקרקע במגדל. למותר לציין שבמסגרת הליכי פירוק שומה על בעל התפקיד לממש את נכסי החברה בצורה המיטבית. אין בפי החברה, אף אם היה לה מעמד להגיש התנגדות, כל טעם ענייני מדוע אין מקום למימוש הזכויות בקרקע במגדל. טענת החברה שלא יהיה בכך תועלת לנושים לאו טענה היא, במיוחד לאחר שהחברה לא המציאה כל אסמכתאות לתמיכה בטענתה זו. משכך, נכון יהיה לשום את שווי הזכויות של החברה ובהמשך לפעול למימושן, זאת לאחר בירור עם בנק איגוד ורשות המסים באשר לזכויות השעבוד שלהם.

לפיכך, ניתן בזאת היתר עקרוני למנהלת המיוחדת לנקוט בהליכים למימוש זכויות החברה בקרקע במגדל. קודם לכך, על בנק איגוד ועל רשות המסים להודיע לבית המשפט עד ולא יאוחר מיום 20.5.15 האם יש להם התנגדות למבוקש. המנהלת המיוחדת תמציא את הבקשה וההחלטה לבנק איגוד וכן לרשות המסים במסירה אישית ותעקוב אחר תגובתם.

בקשה 11 - מימוש זכויות החברה בנכס
המנהלת המיוחדת עותרת להסמיך אותה לפעול למימוש זכויות החברה בנכס, קרי מקבץ הדיור באשקלון שבו 170 יחידות דיור, המשמש כדיור לעולים חדשים, ואשר לגביו מונה עו"ד בן צור ככונס נכסים. נכס זה מושכר על ידי החברה לעמידר, שמשלמת שני שלישים מדמי השכירות בעוד היתרה משולמת על ידי השוכרים עצמם, תוך הבטחת התשלום המגיע לחברה מהשוכרים באמצעות כספים המשולמים לשוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי. יובהר, כי הסכם השכירות מול עמידר הסתיים בשנת 2014 ומאז הוא מוארך מעת לעת לתקופות קצרות.

בבקשה נטען שהגם שהוגש ערעור על פסק הדין האוכף את השעבוד המובטח והגם שהורתי על עיכוב ביצוע של פסק הדין, אזי נוכח שינוי הנסיבות המהותי מיום שבו ניתנה החלטת עיכוב הביצוע, ובין היתר מתן

פסק דין
לפירוק החברה, יש לאפשר את מימוש הזכויות של החברה בנכס. המנהלת המיוחדת טוענת שהחברה הגיעה לסוף תכליתה העסקית, היא נעדרת פעילות, ומשכך אין נפקות לעיכוב הביצוע שרק גורם לפגיעה בנושים שהפירעון כלפיהם יקטן ככל שלא ימומש הנכס בהקדם. לא כל שכן, המנהלת המיוחדת מפנה לדברי ב"כ החברה בדיון לפני בית המשפט מיום 1.12.14 שלפיהם ממילא בדעתה של זו למכור את זכויותיה בנכס.

הנושים המובטחים נתנו ביום 20.4.15 את הסכמתם לבקשה.

אפשרתי לחברה להגיש את עמדתה לבקשה, וכאמור בבקשת עו"ד כהן מטעמה, זאת הגם שהמנהלת המיוחדת סבורה שאין מעמד לחברה הנתונה בפירוק להגיש התנגדות, והגם שעמדת המנהלת המיוחדת אינה נטולה הגיון.

החברה בתגובתה, מתנגדת לבקשה ונסמכת על תביעת הקפאת ההליכים
כטעם לסילוק הבקשה על הסף. אך כאמור לעיל, לאור מחיקת התביעה טעם זה אינו עומד יותר. לעיצומו, נטען שלאור עיכוב הביצוע של פסק הדין שאוכף את השעבוד אין מקום לאפשר למנהלת המיוחדת לממש את הנכס, שכן אחרת יסיר הדבר את הטעם מהליך הערעור על פסק הדין
שעיכוב ביצועו עוכב על ידי. עוד נטען, שאין כל טעם בהליך המבוקש שכן נוכח החובות לנושים המובטחים לא יהיה כל תועלת לנושים הרגילים. בנוסף, טענה החברה לשיתוף פעולה פסול בין הנושים המובטחים.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני שבטרם הכרעה על המנהלת המיוחד לפרט את טענתה באשר לנזק שנגרם לנושי החברה ובמיוחד לנושים הרגילים כתוצאה מעיכוב בהליכי מימוש הנכס וכנטען בעמוד 2 סיפא לבקשה. עמדת המנהלת המיוחדת תוגש עד ליום 9.5.15. עמדת הכנ"ר לבקשה תוגש עד ליום
19.5.15.


הבקשה
תובא לעיוני ביום 20.5.15 או עם קבלת עמדת הכנ"ר, לפי המוקדם.

המנהלת המיוחדת תמציא את כתבי הטענות שבבקשה לעמדת הכנ"ר ותעקוב אחר תגובתו.

המזכירות תשלח את פסק הדין וההחלטה לצדדים.

המזכירות תסרוק את ההחלטה ופסק הדין לשני התיקים.

ניתנה היום, י"ד אייר תשע"ה, 03 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
































פרק בית משפט מחוזי 30126-06/14 חוק החברות, תקנות החברות, לב האגם בע"מ נ' עו"ד משה דל, משה ויזל, עו"ד בועז בן צור – כונס הנכסים ואח' (פורסם ב-ֽ 03/05/2015)