פסקי דין על רונן דגן | פסקי דין על אורלי מירנה שלום | פסקי דין על אוהד רוס |

12705-01/14 תק     15/05/2015




תק 12705-01/14 רונן דגן נ' אורלי מירנה שלום, אוהד רוס








בית משפט לתביעות קטנות בירושלים



ת"ק 12705-01-14 דגן נ' שלום ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כב' הרשמת בכירה
יהלום בלהה


תובע

רונן דגן


נגד


נתבעים

1.אורלי מירנה שלום

2.אוהד רוס




פסק דין


בפני
י תביעה שעניינה נזקים נטענים, בדירה שהשכיר התובע לנתבעים בשנת 2012.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים
1.
בין החודשים ינואר – אפריל 2012 שכרו הנתבעים דירה מהתובע.

לטענת התובע, עם עזיבתם התגלו נזקים בידיות המטבח ובפסי הניקל המוטבעים בין אריחי הקרמיקה במטבח הדירה, אותם מייחס התובע לנתבעים (להלן: הנזק).
לכתב התביעה צורפה חוות דעתו של השמאי דורון עד שביקר בדירה ביום 29.4.2013.
השמאי חיווה דעתו הן ביחס לגורם הנזק: "מבדיקתי בדירה והצהרת התובע על נסיבות האירוע כפי הן ידועות לו וכפי שנצפו בדירת התובע על ידי, נראה כי הנתבעים השתמשו בחומרי ניקוי חריפים וייתכן אף חומצה אשר צרבו והכתימו את פסי הניקל" (עמ' 4 פסקה שנייה לחוות הדעת), והן לעניין עלות התיקון, אותה העריך בסכום של 11,264 ₪.

2.
הנתבעים כפרו בטענות התובע וטענו כי השמאי עד ביקר בנכס שנה לאחר עזיבתם ומשכך לא אך שאין בכך להוכיח כי הם גרמו לנזק אלא שמכך יש ללמוד כי לא הם גרמו לנזק שאחרת היה מוכיח אותם על כך כבר במועד עזיבת הדירה.

הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) טענה כי מעולם לא ניקתה את הדירה בחומרי ניקוי חריפים לא כל שכן עם חומצה. הנתבעת תארה כיצד ביום פינוי הדירה סייר התובע שוב ושוב במושכר ובסיומו של סיור ארוך אישר שהמושכר תקין, לחץ יד עם אביה (שזומן כעד ולעדותו אדרש בהמשך) והשיב לה את השיקים העתידיים שמסרה לידיו. לטענתה, ככל שהיה התובע מוצא ליקויים, לא היה משיב לידיה את השיקים ולוחץ יד לאביה. יתרה מכך, עשרה ימים לאחר עזיבת המושכר נפגשו אביה והתובע והאחרון אישר שאין בפיו כל טענה כלפי הנתבעת ועד להגשת התביעה לא פנה אליה כלל.

3.
הנתבע תאר כי פינה את המושכר במועד מאוחר יותר מהנתבעת וכשבא להשיב לידיו את השיקים העתידיים שמסר, הראה לו התובע את הנזק. הנתבע טען כי התובע ביקר במושכר פעמים רבות במהלך תקופת השכירות ולא היו לו תלונות. מכל מקום הנתבע תאר כי לא נטל חלק בעבודות הבית, וחלקו בתחזוקת הבית הצטמצם לשטיפת כלים בחומר ניקוי רגיל בלבד. הנתבע ציין כי הוא חולה אסטמה ומקפיד שלא להשתמש בחומרים חריפים כלל וכן ציין כי הנתבעת מקפידה להשתמש בחומרים אורגניים וידידותיים לסביבה.

הנתבע העלה את האפשרות כי הדיירת החדשה השתמשה בחומר לא תקין וכשהתגלה הנזק הטילה את האחריות עליו על הנתבעים.

3.
ביום 4.5.15 התקיים הדיון (לאחר שתי דחיות מטעמים רפואיים של בעלי הדין). יצוין כי הדיון התארך מאוד. הגם שמדובר בתביעה קטנה שאמורה להתברר בפרק זמן של 20-30 דקות, נמשך הדיון, במצטבר, למעלה משעתיים ואפשרתי זאת על מנת לאפשר למתדיינים לשטוח את מלוא טענותיהם.

מכל מקום, בדיון שבו בעלי הדין על טענותיהם. הנתבעת הוסיפה כי יחסי הנתבעים/תובע עלו על שרטון לאחר מחלוקת בעניין חשבון החשמל, אשר בעקבותיו התקינה מונה נפרד ליחידה ששכרו. עוד טענה שמועד העזיבה נקבע ליום 30.4. הדיירת החדשה, גב' קורן ביקשה אותה (ובלשונה "התחננה", עמ' 2 ש. 12) לאפשר לה להיכנס לנקות את הבית יום לפני המעבר. היות שפינתה את הדירה בבוקר, הסכימה לכך. הסיור במושכר עם התובע התקיים רק בשעות אחר הצהריים של אותו היום. התובע, כאמור, אישר את תקינות הדירה והמפתחות נמסרו לדיירת החדשה :"ביום 30.4 בשעה 16:00 קבעתי עם רונן והדיירת בנוכחותו במטבח על השיש המדובר נתתי לה את המפתחות שהוא ראה ויצאתי מהדירה. הדירה היתה ריקה כי הפינוי היה בבוקר. היה לתובע זמן להסתובב בדירה עד 16:00. בשעה 18:00 הגענו לדירה ועלינו אני אבא שלי ורונן עשינו סיור בדירה והוא הסתכל וחקר וירדנו לבית שלו, הוא החזיר לנו את השיקים ונישק את אבא שלי ואמר חלאס הכל בסדר, הוא החזיר לי את כל השיקים שלי והחזרתי לו את המפתחות ויצאתי משם... כעבור שמונה ימים קיבלתי מייל מאוהד, שהיה גר איתי בזמנו בדירה. אמרתי לאבא שלי שרונן אמר לאוהד שיש נזקים בדירה... אחרי 3 ימים במקרה אבא שלי פגש את התובע בסופרמרקט ושאל מה קורה לחצת לנו יד ואמרת שהכל בסדר, הוא אמר לו אל תדאג אני כועס על אוהד שלא החזיר את המפתחות הבת שלך בסדר, אל תדאג" (עמ' 2 ש. 13-22).

אביה של הנתבעת שהעיד מטעמה, מסר גרסה תואמת ותאר איך לחץ את ידי התובע ביום העזיבה, התחבקו והתובע אישר כי הדירה תקינה. יצויין כי כאשר נחקר על ידי התובע, לא טען התובע כי לא נפגשו שבוע לאחר העזיבה בסופר ולא הכחיש את דברי העד.

הנתבעת שבה על כך שלא השתמשה בחומרים חריפים לכל היותר באקונומיקה (עמ' 3 ש. 9-10). יוער, כי מן הידועות הוא שאקונומיקה אינה חומצה אלא בסיס והנתבע שב על כך שהוא מוכן ללכת לפוליגרף להיבדק ולהוכיח כי לא השתמש בכל חומר חריף שהוא.

4.
מטעם
התובע הובאו שלושה עדים: מר אורי ששון, שהעיד כי התקין את המטבח על ידיות הניקל שבו ואשר חיווה דעתו, בדיון, אודות הנזק. מר ששון הצהיר כי אינו זוכר במדויק מתי בחן את הידיות אך היה זה לפני שלוש שנים בערך והסביר כי ידיות הניקל הן כמו אלומיניום רגיל וניתן לנקות אותן בכל חומר רגיל שיש בכל בית. כשנשאל כיצד ארע הנזק, השיב "שימוש בחומצה או חומר חריף, חומצה יותר סביר לאור מה שראיתי" (עמ' 3 ש. 22).

העדה השנייה, הגב' טלי קורן, הינה השוכרת שהחליפה את הנתבעים בדירה ומתגוררת בה מאז. העדה העידה כי נכנסה בשעות אחר הצהריים אך כשעוד היה אור ומיד ראתה את הנזקים וקראה לתובע. כשנשאלה על כך ענתה כי הפגמים התגלו לפני שהתחילה בניקיון. יצוין כי בתחילת דבריה סברה כי נכנסה לדירה בחודש מאי ולאחר מכן תיקנה את עצמה וכי כאשר נשאלה על ידי הנתבע האם תהיה מוכנה להיבדק בפוליגרף על כך שלא השתמשה בחומרים חריפים כמו חומצה, השיבה "זה לא רלוונטי למה אני עושה ביום בדירה, ביום שנכנסתי לדירה ראיתי הרס" (עמ' 5 ש. 7-8).

העד השלישי מטעם התובע היה השמאי דורון עד. הנתבע הצביע על אי דיוקים בחוות דעתו כמו גוון השיש שתואר על ידו כבז' שעה שהוא בצבע אפור כהה ומנוקד. אולם אף מעבר לכך כללה חוות הדעת קביעות או למצער אמירות שלא היה מקומן בחוות הדעת. כך למשל, כי הנתבעים עזבו את הדירה כי לא היה בידם לשלם שכירות, שעה שזאת לא נטען אפילו על ידי התובע ומוסכם כי סיבת העזיבה הייתה פרידתם של הנתבעים, אף אם נרשמו הדברים מפי התובע ולא מידיעה אישית, לא היה מקום לציין זאת בחוות דעת שאמורה להיות עניינית/טכנית.
דיון הכרעה
4.
דין התביעה להידחות.
כלל בסיסי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראייה" ועל התובע להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש כי הנתבעים הם אלו שגרמו לנזק, וזאת לא נעשה בענייננו.

בחינת טענות וראיות התובע אינה מוכיחה, כלל, כי הנתבעים הם שאחראים לנזקים.
אין מחלוקת כי התובע סייר במושכר לאחר שהנתבעים פינו אותו וכי לא הוא זה שהבחין בנזק הנטען. בת/1 אשר הוגשה בדיון ישנן תמונות שהן או תמונות תקריב או תמונות פנורמה רחבות של המטבח כולו, ממרחק של מספר מטרים. קשה עד בלתי אפשרי להעריך האם אדם סביר יכול לראותם ממרחק רגיל של התנהלות יומיומית במטבח. מהתשתית הראייתית שבפני
י קשה להעריך עד כמה הנזק בולט לעין בהסתכלות רגילה: "אני לא ראיתי ביום העזיבה, ולא הייתי מחזיר לה את השיקים, מכיוון שטלי עדיין לא ניקתה ובאה אלי ואמרה לי לבוא לראות" (עמ' 8 ש. 27-28).

התובע, הטוען כי מדובר בנזק משמעותי, כיצד זה לא הבחין בו בעת הסיור הדקדקני שערך בדירה בטרם השיב לנתבעת את השיקים ואישר את תקינות הדירה?
איני רואה כיצד ניתן להלום בין העובדה שהתובע לא הבחין בנזק קודם להערת הגב' קורן מחד, ומאידך כי טוען שמדובר בנזק משמעותי ומכער שיש לתקנו בעלות של למעלה מ-10,000 ₪.
אני מוצאת שהתובע לא הבחין בנזק באופן עצמאי ויוזמתו, ובהעדר ראיות אחרות, יתכן, כפי שנטען על ידי הנתבעים, כי הנזק נגרם על ידי דיירים קודמים או שפסי הניקל נרכשו פגומים או שהנזק ארע בהתקנה או על ידי הדיירת שנכנסה לדירה. כל אלו
אפשרויות סבירות ומתקבלות על הדעת. מקום שהתובע סייר בנכס לא הבחין בנזק אלא לאחר מכן, איני רואה כיצד ניתן לקבוע כי הנתבעים הם שגרמו לנזק.
ודוק. מדובר בנזק מיוחד, שאינו נגרם מחומרים המצויים בכל בית (העד אורי ששון, השמאי דורון עד). הנתבעים סיפקו גרסה הגיונית לכך שאינם נוהגים להשתמש בחומרים חריפים והשימוש באקונומיקה שהינה בסיס אינו יכול לגרום, גם אליבא דתובע עצמו, לנזקים האמורים.

5.
לעומת גרסת התובע, גרסאות הנתבעים היו אחידות ומהימנות, וניתן לקבל את טענת הנתבע כי לא נטל חלק בעבודות הניקיון מקום שהדבר אושר, משתמע על ידי הנתבעת שתיארה כי החומר החזק ביותר בו השתמשה הייתה אקונומיקה שהיא, מן הידועות, בסיס ולא חומצה. כאמור, לדעת העד ששון והשמאי עד, אין בחומרים אלו כדי לגרום לנזק הנטען.

בשולי הדברים יוער כי היו בפי הנתבעים טענות כנגד התובע וטענות נגדיות של התובע נגדם, אולם היות שחרגו מיריעת המחלוקת ואינן רלבנטיות לתביעה שעניינה הנזק בלבד, איני נדרשת לטענות אלו.

6.
סופו של דבר, התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים בסכום של 500 ₪ לכל אחד מהם.

על

פסק דין
זה אין זכות ערעור.
בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.




ניתן היום,
כ"ו אייר תשע"ה, 15 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 12705-01/14 רונן דגן נ' אורלי מירנה שלום, אוהד רוס (פורסם ב-ֽ 15/05/2015)